באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נד
להרב הגאון כ"ו מו"ה אליעזר פריעד נ"י דיין הראשי בקלויזענבורג. טראנסילוואניא
יקרת מכתבו הגיעני. ובדבר שאלתו בזה"ל, בנדון אשה ששמה מעריסה היא שאשא. כי נתנו לה מעריסה שם זה, אחר אשה ששמה היה שאשא בשינין ימנית אבל שם זה נשתקע לגמרי כי כל מי שקרא אותה בשם יהדות קרא אותה מזה רבות בשנים סאסא בסמכין, וכן נכתב בכתובתה סאסא בסמכין וחניכתה היא זשעני כי כן קורין אותה עפ"י רוב בשם המתחדשים, ונכתב בגט שאשא המכונה זשעני. הנה בספר חידושי אנשי שם סי' קפ"ז, המובא בספר אהלי שם כלל י' אות י' דעתו להחמיר בכתב שאשא במקום סאסא כי אף המקילין היינו הג"פ והנמשכין אחריו להתיר במקום עיגון או שעה"ד, באם כ' שין במקום ס' היינו רק אם כ' חד שין במקום סי' כו' וי"ל דסמך מה שיקראו בשין שמאלית אבל בשני שינין כו' אין לתלות בטעות ולסמוך על מה שיקראו בשין שמאלית עיי"ש, אבל דעת האה״ש שם היא להיפוך שאם כ' שני שינין יש מקום לקרות שניהם שמאלים משא"כ חד ש' וחד ס' עיי"ש – וא"כ בנ"ד לדעת האה"ש יש להתיר, ומה הגם שבנ"ד כ' גם חניכתה שהכל קורין אותה והיינו שם זשעני ואף שדעת האה״ש כלל ז' אות ז'. וכן מביא שם בשם ס' ט"ג ותש"ו בית אפרים ז"ל סי' קי"ט. דאע"ג דקיי"ל דחניכה לחוד כשר היינו כשלא כ' רק החניכה לבד ולא הזכיר שם המובהק כלל. משא"כ כשמזכיר שם המובהק ואינו כותבו כתיקונו זה גרע טפי עיי"ש. אבל הרי הביא שם באה"ש בשם השו"מ כרך ראשון ח"א סי' פ"ט ובשם ס' חא"ש סי' קס"ז קס"ב קס"ו, וס' דברי חיים ז"ל שער התשובות שכולם סוברים דאף כשמזכיר גם שם האחר מלבד החניכה באופן ששם האחר לא נכתב כתיקונו, אפ"ה ס"ל דכשר מצד החניכה שהכל קורין אותה יעו"ש. וא"כ בנד"ד הרי לדעת האה"ש כשר הגט בשעת הדחק מצד שגם שני שינין כשר במקום סמכין. ולדעת החא"ש כשר עכ"פ מצד החניכה שנכתב בגט. ואף שבס' חא"ש סי' א' ק"ה המובא ג"כ באה"ש הנ"ל נראה קצת סתירה לדברי הנ"ל. עכ"ז הרי דבריו שבסי' קס"ב קס"ו קס"ז מסתמא נכתבו באחרונה. ומסתמא הדר ביה ממש"כ מקודם בסי' א' ק"ה ונא להודיעני חוו"ד הגדולה להלכה למעשה עכ"ל שאלתו שאלת חכם.
בראשית הנני להעתיק לשון צדיק של הגאון מהרש"ק ז"ל בתשובתו שם וז"ל. הנה ע"ד הגט שנקראת האשה בקהלתכם סאסיא וכ' שאשא בשני שינין ובלי יוד אחר שין שניה הנה וודאי דפסול הגט לא מבעיא בנדון כזה שכ' כת"ר דאין שם עיגון רק שתצטרך האשה ליסע אחר הבעל וודאי בשביל רצוי כסף לא נקיל באיסור א"א רק אף גם אם היה מקום עגון דעתי להחמיר כי אף המקילין היינו הג"פ והנמשכין אחריו להתיר במקום עגון באם כ' שין במקום סמך היינו רק אם כ' חד שין במקום ס' דאז יש לתלות בטעות סופר במה דעבידי למטעי. וי"ל דסמך מה שיקראו בשין שמאלית אבל בשני שינין לא עבידי דטעו בתרתי ובזה אין לתלות בטעות ולסמוך על מה שיקראו בשין שמאלית ועוד יותר גרע כאן מה שלא כ' היוד אחר שין שניה ואם היה כוונתם לקראו בשין שמאלית להיות נקרא סאסיא הוי להם לכתוב יוד אחר שין שניה ומדלא כ' היוד אחר שין שניה מוכח דכוונתם היה לשם שאשא ממש דזה נכתב בלי יוד לכך הוי שינוי ממש ופסול אף במקום עגון עכ"ל. וכ"ת לא דבר כלל בפרט זה וחסרון היוד שהוא טעם השני מהמהרש"ק ז"ל לפסול אשר גם האה"ש שם במוסגר כ' שהוא מעכב ובט"ג ש"נ אות ש' סק"ז כ' שע"פ הברתינו אם נקראת שאשא בשין ימנית באמצע אין הי' נרגש בקריאה על הרוב טפי מאם הקריאה בסמך וב"כ וב"כ במבטא תליא מלתא שאם נרגש בקריאת י' בסיף יש לכתוב בי' כו' ואם אין הרגש צריך לכתוב בלא י' כו' יע"ש. ובשו"ת ד"ח ח״ב סי' קכ"ז שכ' דבמדינת רוסיא המבטא שלהם סאסיא ביוד ובמדינתינו – גאליציע כותבין בגלילותינו סאסא אם נקראת בסמך או בשין סבולת ואם נקראת בשין דגושה כותבין שאשא יע"ש. ובשו"ת בית שלמה סי' ק' שכ' ולפי המבטא שבגלילותינו שהמבטא שבין בראש ובין באמצע בסמך ובהרגש יוד כנודע לכל אין מקום לכתוב באופן אחר רק סאסיא וכן פשוט בגלילותינו לכתוב שם סאסיא בגט בלי שנוי. אמנם כמדומה שבמדינת פולין רוסיא וכמדומה שכן בקהלתכם בסביבותיו קורין סאשה דהיינו שבאמצע קורין בשין ימנית ובלי הרגש יוד יש לכתוב סאשה או סאשא יע"ש. וכן בספרי אחרונים על שמות גיטין נכתב סאסיא ביוד ובזה הלא תרי טעמי נאמרו בפסק הגאון מהרש"ק ז"ל לפסול גם במקום עגון ולאשר כ"ת לא עורר כלל בזה כנראה יען כי עמד על המחקר אשר במדינתו גם סאסא בסמך אינו נרגש מבטא היוד בהברה לזאת חסרון היוד לא בא בעולם הדבור בשאלתו ובאם כן הדבר הלא אין לפנינו אך לדון בטעם הראשון של המהרש"ק ז"ל בזה ואך על זה סובב והולך תשובתי הנלע"ד בס"ד.
הנה לכאורה יש לעשות סמוכין לסברת המהרש"ק ז"ל. כי בשני שינין לא עבידי דטעו בתרתי מהא דאמרי' בש"ס ב"ב קס"ו ע"ב, ת"ר ילמוד התחתון מן העליון באות אחת אבל לא בשתי אותיות כגון חנן מחנני כו' אלא שתי אותיות היינו טעמא. דלמא מתרמי שם בן שלש אותיות והוה ליה רובא דשמא. ופירשב"ם ז"ל דכולי האי וודאי לא ילפ"י מעליון ששתי אותיות לא חיסר הסופר כ"ו יע"ש. אם כי לעצמות הסוגיא שתי תשובות בדבר, כי רגמ"ה תוס' נ"י ועוד ראשונים ז"ל פי' הסוגיא באופן אחר להגיה במשנה שאם תמחק אות אחת מן התחתון יע"ש – וגם לפי' הרשב"ם ז"ל הלא כ' הרש"ש ז"ל בהגהותיו. עמש"כ הרשב"ם ז"ל ששתי אותיות לא חיסר הסופר. ר"ל היכא דהוי רובא דשמא ופירושו הלא מוכרח מלישנא דתלמודא דקאמרה. דלמא מתרמי שם בן שלש אותיות והוה ליה רובא דשמא. אשר מזה נראה דאך בשתי אותיות דהוי רובא דשמא אז אמרי' דהסופר איני מחסר ב' אותיות. אולם גם שני אלו התשובות אין להם מקום בלשון פסק הטוש"ע חו"מ סי' מ"ב סע"י ו' דאיפסקא בזה"ל. גם אם היה חסרון בלא מחק שלמעלה כ' חנני ולמטה כ' חן וודאי חזרה הוא. שהסופר לא היה טועה שתי אותיות וכמש"כ שם הב"ח דלענין דינא, פי' התוס' ורשב"ם ז"ל תרווייהו הלכתא נינהו ואיפסקא כשתי הגירסאות שבמשנה יע"ש. ומלשון הש"ע ש"כ כי וודאי חזרה היא דהסופר לא היה טועה שתי אותיות ולא נאמר הטעם דהוי רובא דשמא. מוכח דבכל גוונא נאמר האי כללא. דאין דרך הסופר לטעות בשתי אותיות. (ובב"י וסמ"ע ז"ל ס"ק י"ח הביאו איבעיא דירשלמי למעלה חנן ולמטה נני יע"ש ובנתיבות) אשר זה כעין סברת המהרש"ק ז"ל. דבתרי שינין במקום סמכין, אמרי' דבתרי אותיות בוודאי לא עבידי דמטעי. אולם בהכרעת דעת האמת הבדלה ביניהם כי התם החסרון הוי בשתי אותיות נפרדות. משא"כ הכא הטעות משם אחד לקרות השין שמאלית כסמך, אשר זה בלבד עולה לתיקון שני השינין – גם בעיקר הטעם הלא כ' בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' מ"ז הביאו הד"ח בשער התשובות וז"ל. דאיתא בס' שמות גיטין בשם שילטאני. שאפי' משפט הלשון בסמך אין קפידא בשין שמאלית במקום סמ"ך. שהביאו חבילות ראיות מן הפסוקים מאיוב. ואתה שכת שמשפטה בסמך, וכן בשעיפים מחזיונות. והוא מלשון מחשבות. מן על שתי הסעיפים יעו"ש עכ"ל אשר ליסוד הראיה מן הכתובים אין מקום לחלק בין חדא לתרי שינין וכמובן.
ובדברי חיים ז"ל. בש"נ אות ש' סק"ג כ'. ובענין שאשא יש שנקראים בשני שינין דגושה שאשא כו'. אבל אם כולם קוראים אותם בשם אחד מהם. אם כ' בהיפוך בדעבד כשר דגם שין יש לקרותה כמו סמך:
וכמש"כ מהרשד"ם ז"ל גבי שול וסול. אך אם נקראת סאשא ס. בראשונה ושין באחרונה. וכ' להיפוך בוודאי פסול. כנ"ל מ"ל הפוסקים כו' עכ"ל. ומדהוציא אך חדא לפסולא כמבואר דעתו. דגם בשני סמכין ונכתב בשני שינין אין לפסול יען דיכולין לקרות בשין שמאלית. – עיי' בשו"ת ד"ח ח"א סי' ע"א וכן הוא דעת האה"ש וכמש"כ גם כת"ה. גם מספר טוב שמות גיטין ש"נ אות ש' סק"ח. נראה דעתו בשם סאסא שנכתב בשני שינין ג"כ כשר במקום עגון ובשעהד"ח יע"ש אשר רבים ובתראי החולקים על מהרש"ק ז"ל.
אמנם מה אשר כ״ת צדד להיתר מכח מה שנכתב שם זשעני – אעורר אותו כי בסגנון כתיבת שם זה. דעת ידי"נ הרב הגאון מהרי"ל צורלסאהן שליט"א בספרו גבול יהודה סי' נ"ב לכתוב זעני לסעד לסברתו הביא משו"ת ב"ש סי' מ"ט ומערכת הטעמים אות ל' ס"ק י"א יע"ש אולם זה תלי במבטא המדינה. ומסתמא דקדק בזה כ"ת. נראה אשר במדינתו יש לכתוב זשעני. ועיין בספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' ס"א ד"ה אמנם ולא אדון עתה בפרט זה. אך לעוררו באתי להתבונן במה שלפניו – שהיא כינוי שהכל קורין אותה ואם כי לדעת הט"ג ובית אפרים ז"ל אה"ש חאנ"ש – במק"א הא דקיי"ל חניכה לחוד כשר הוא רק כשהוא בלחוד. אמנם כשמזכיר שם המובהק ואינו כותבו כתיקונו גרע טפי והגט פסול לעומתם עשה כ"ת צירופא מדעת השו"מ חאנ"ש – במק"א – ד"ח כפי שהובא דבריהם באה"ש. שנראה דס"ל דגם כשמזכיר שם אחר ולא נכתב כתיקונו מ"מ כשר מצד כתיבת שם החניכה שהכל קורין אותה בזה אני אומר כי כ"ז לא חזי לאיצטרופי ואין כאן צירופא דרבנן כלל יען דביש שינוי בשם הבעל או האשה. גם הם לא יסמכו על כתיבת שם החניכה אם שהכל קורין אותה כי משו"מ פשיטא דלאו שמיה מתיא דהתם השינוי היה בשם אביו – וידוע דעת עבוה"ג והעומדים בשיטתו בזה בדיעבד במקום עיגון וגם כבר נשאת ובמקום הכתיבה והנתינה לא הוחזק רק בשם זה שנכתב אשר כל זה ליתא בנד"ד (עיין בשו"מ שם סי' ס"ו וסי' ק') אולם בשינוי בשם הבעל או האשה הלא מפורש יוצא מפי אותו גאון שם ח"א בסי' ק"א. בתשובת זאת השאלה שנשאלה גם לפני הגאון מהרש"ק ז"ל בסי' קס"ז. אשר השואל צדד בזאת הסברא לאמור. דשינוי לא יפסול כיון דשם החניכה לבד כשר והוא האריך לדחות דבריו ומסיק אמנם זה דוקא בשם האב אבל בשם המגרש לא רפרף אדם מעולם לומר דשינוי שמו יהיה כשר. וע"כ יש תקע הדבר ולא יאמר יע"ש והאנ"ש כיון דתשובותיו סתרי הדדי – ובסי' קס"ו שהוא השאלה דסי' קס"ב הלא צירף כיון דליכא ב' עדים על שם החדש וגם כבר נישאת יע"ש – ואין בזה לדון במוקדם ומאוחר. אשר אין דעת אותו גאון בזה מכרעת לאחת מהקציות ובדעת הד"ח ז"ל יען כי לא כנראה מאה"ש שהבין בשטתו. דעתי בזה לזאת אני מוכרח להאריך קצת החה"ש כ' שם, וז"ל. והנה ראיתי עוד בספר חאנ״ש, שגם בסי' א' מביא דעת השואל דאם כ' חניכה שהכל קורין אותו בה עם שם א'. ולא כ' גם את השם השני גרע טפי, ובס' ד"ח בשער התשובות – בסדר ההשגות כ' עליו וז"ל. הסכים לדברי השואל דאם כ' חניכה שהכל קורין אותה בה, וכ' שם הטפל ג"כ, ויש לו עוד שם אחר שהשמיטו פסול, מפני שיאמרו מדלא כ' גם השם השני הקודש, ש"מ דאין זה המגרש, וזה אינו כלל לפענ"ד דאטי כי רוכלא ליחשוב וליזול כל שמותיו, ודי בחניכה וכ"נ כמה פעמים באחרונים עכ"ל. והנה מדברי האחרונים ז"ל אינני יודע, ומצד הסברא נראה לפע"ד הנכון כדברי בעל חא"ש ז"ל בזה עכ"ל. אשר מריהטת המשך לשון האה"ש נראה שהבין בדעת הד"ח כי גם בשינוי בשם, כיון שכ' החניכה כשר והאה"ש סובב והולך לשיטתו. אשר פשוט לו מכח הסברא לפסול בזה, לזאת הסכים גם כאן מצד הסברא כדברי חאנ"ש, אמנם לענ"ד לא כוון לזה הד"ח, כי איך כ' ע"ז בפשיטות וזה איני כלל, במקום אשר הט"ג וב"א פוסלין גם מש"כ דאטו כי רוכלא ליחשוב וליזול כל שמותיו, הלא כאן גרע טפי דאיכא שינוי, וכן מש"כ וכ"נ כמה פעמים באחרונים, אשר גם האה"ש תמה ע"ז באמרו כי מדברי האחרונים אינני יודע, כלומר כי לא נמצא כן באחרונים, אדרבה זה סתירת דבריהם וגם יסתור דברי עצמו, במש"כ בשו"ת ד"ח ח"ב סי' קכ"ז וסי' קס"ה כמבואר להמעיין שם, אך האמת הוא כי הד"ח שם לא דבר בשינוי השם אך מהשמטת השם, אשר באם כ' שם א' מהשמות דבדעבד כשר בגווני המבואר ברס"י קכ"ט הביא שם האנ"ש דעת השואל לאמור, דאף אם כ' החניכה שהכל קורין בו בלא שום שם הקודש ג"כ כשר, אם חזינין שנחית לכתוב גם שם הטפל, ולכך יאמרו מדלא כ' גם שם השני אין זה המגרש, וע"ז כ' האנ"ש בזה"ל. והנה על גוף סברא הנ"ל, דהיכי דחזינין דנחית לפרש פרטי השמות, לא נחשב חניכה שהכל קורין בו, יש להביא ראיה מגוף לשון המשנה דקאמר שם חניכתו וחניכתה כשר, יש לדייק דמה לי חניכתו ומה לי חניכתה ובחדא סגי, ועוד דהו"ל לומר סתם כ' החניכה כשר ולכך נראה דקמ"ל דדווקא אם כ' חניכת שניהם אז כשר דאמרי' דהוא לא חש לפרוט רק השם שהכל קורין בו ולא יותר, אך אם כ' בה גם שם המיעוט, וכ' בו רק החניכה שהכל קורין בו, או להיפוך שכ' בו גם המיעוט ובה כ' רק החניכה אז פסול, כיון דחז"י דהאי גברא נחית לפרש הכל, א"כ מדלא כ"כ גם בשני מוכח דאיש אחר הוא ולכך אמר כ' חניכתו וחניכתה בשניהם. אם כ' רק החניכה כשר, אבל אם באחד הכל וב"א החניכה פסול, וזה דבר נכון בביאור לשון המשנה עכ"ל אשר הוליד לנו דין חדש, דאם בו החניכה ובה גם שם המיעוט, או להיפוך וכן כשפרט עוד שם אחד עם החניכה ושם א' השמיט פסול הגט יען דחזי' דהאי גברא נחית לפרש הכל אשר ע"ז יצא הד"ח לחלוק ולאמור בפשיטות דזה אינו כלל, דאטו כי רוכלא ליחשוב וליזול כל שמותיו, וכ"נ כמה פעמים באחרונים, אשר כ"ז אמת ויציב. פשוט וכמבואר באחרונים, כי אם באחד בשם הבעל או האשה כ' החניכה שהכל קורין בו, ובשני פרט כל השמות, וגם כשכתב עם החניכה עוד שם אחד, והשמיט שם אחד – בגווני המבואר בסי' קכ"ט דכשר – הגט כשר בדעבד וכמבואר רבות פעמים מאחרונים בתשובותיהם.
ובישוב דקדוק וראיית המהרש"ק ז"ל ממשנה, נלע"ד די"ל דמתנ"י רבותא קמ"ל בזה, למש"כ הט"ג בדיני שמות שנשתנה מ"ח ס"ק י"ד, הובא בפ"ת שם סק"ב, דאם דכותבין החניכה לבד אם מזדמן שבגט זה יש ג"כ ספק בשם אביו באופן שיכולין לכתוב רק שם המגרש לבד, מ"מ כולי האי לא מקלינין, לכתוב רק החניכה וגם שלא להזכיר שם האב, דתרי קולי לא מקלינין יע"ש. ולפ"ז אם היה נשנית במשנה אך בחדא חניכתו או חניכתה או בסתם כ' החניכה כשר, היה מקום לומר דכשר דמתני' נאמר אך על חדא מינייהו, אבל להקל תרי קולי בחניכתו וחניכתה לא מקלינין כולי האי, וזה דקמ"ל מהנ"י רבותא, דגם אם נכתב בגט אחד חניכתו וחניכתה גם בשניהם מ"מ כשר ק"ו בנכתב באחד כל השמות, ובאחד אך החניכה בוודאי דכשר, וכמש"כ הד"ח, שהוא משמעות סתימת הפוסקים, וכ"ז לדעתי העניה האמת הפשוט וברור אולם זה רק בחסרון השם מהשמות, אבל באיכא שינוי בשם אחד הנכתב, אם כי נכתב גם החניכה שהכל קורין אותה לכ"ע פסול, וגם הד"ח בכללם להמנות עם הט"ג שו"מ אנ"ש ואה"ש בשיטה חדא לפסול – אך יעיון ברמ"א ז"ל סי' קכ"ח סעי' ב' ובסי' ק"ל סעי' י"א ובביאור הגר"א ז"ל שם, ובב"ש ז"ל קכ"ט סק"א ובמש"כ בספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' ס' יע"ש.
ונתבאר כי על צירוף זה אין לסמוך, ואך מה שיש בו כדי סמיכה הוא האמור למעלה אשר רבים החולקים על המהרש"ק ז"ל, ומכשירים בשעה"ד גם בשני שינין מטעמא דיש אם למקרא לקרות בשין שמאלית, ובמדינתכם יש עוד צירופא מעדותו של רבינו החת"ס ז"ל בליקוטוס סי' מ"א שכ' בד"ה ומעתה נבוא לענין קובלסדארף, והגוים קוראים קאברשדארף יען כי שינוי סמך ושין הוא שינוי הרגיל במדינה זו שהגוים מדברים שפת אוסטרייך כמש"כ מהרי"א הנ"ל גבי קרימש וקרימס, וא"כ כ' הרבנים בשין דמשתמע בימין וב שמאל וכמש"כ מהרי"א ז"ל הנ"ל. ע"כ יע"ש. ובגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ק"ל צדד להקל בכגון דא, וכמש"כ גם הט"ג בשמות נשים אות ש' סק"ז. ועיי' בג"פ שכ' דאף שיש לקרות השין בשמאל אין להכשיר בזה כ"א במקום עיגון ושעת הדחק, אם לא במקום שמדברים הסמך קרוב לשין ימנית ע"ש.
והנה זה באם הקריאה בשין ימנית יש כאן שינוי השם ממש אמנם בנד"ד אשר שם העריסה היה שאשא בשני שינין. אך דנשתקע שם זה ונקרא בסמכין אשר גם להקריאה בשין ימנית, אין כאן אך שם הנשתקע בגט אם כי הב"י ז"ל בסי' קכ"ט כ' דמשמע מתוך הקונ"ט דאיני מגורשת כלומר דבטל הגט מדאורייתא הלא לעומת זה בתשו' מהר"י מינץ ז"ל, כ' דיש שפסקו גם לכתחלה לכתבו בגט, ולדעת מהרש"ל ועוד פוסקים ז"ל כשר הגט בדעבד, ובפרט היכי דנכתב גם שם העיקר עם שם הנשתקע אם כי להלכה אין לנו אלא הכרעת רובא ככולא מהפוסקים קמאי ובתראי, לפסול גם בדעבד בנכתב גם שם הנשתקע, אולם אך שם פסול בזה, כלומר מדרבנן והרחיב בזה הדבור הג"פ בס"ק צ"ו, ומקור הראיה להאי פסולא הביאו מהא דאמרי' בשבת ל"ו, הני תלת מילי אישתני שמייהו כו' אר"א אף אנו נאמר בבל בורסיף, בורסיף בבל למאי נ"מ לגיטי נשים, ופירש"י ז"ל ואני אומר לג"נ לענין שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה פסול וצריך שם של עכשיו (ובישוב קושית התוס', בראש יוסף ז"ל שם בחי' צדד לאמור דהנ"מ לבורסיף. אולם בהגהות רש"ש ז"ל הביא מיומא י' דמשמע דגם בורסיף הוא שם מדינה יע"ש. ובב"י ז"ל סי' קכ"ח ד"ה וכ' הרא"ש ז"ל, ובשו"ת מהרי"ט ז"ל ח"ב סי' י"א כ' ישוב נכון לזה יע"ש וממש"כ שם בזה"ל ופירש"י ז"ל בלשון שני לכתוב שם המקום בגט אין חוששין לשם שבתחלה אלא לשם של עכשיו, לשונו מורה. דקמ"ל אך דא"צ לכתוב שם שבתחלה, אבל לא אם נכתב שיהיה פסול עי"ז, וגם המהרי"ט ז"ל יהיה נמנה בין הפוסקים הסוברים הכי כנ"ל). ובג"פ שם כ' דמזה י"ל דלא נחית אלא לאפוקי שלא יכתוב שם הראשון דנשתקע לחוד, דאז הוי שינה, אבל בכותב שני השמות אע"ג דחד מינייהו נשתקע לא חשיב שינה יע"ש, וראיתי בשו"ת חסד לאברהם סי' ל"א שכ' ע"ז וז"ל. ולפענ"ד נ' דמפירש"י ז"ל, י"ל שפיר דגם בכה"ג פסול, מדלא פי' הנ"מ להיפוך דחז"ל הודיעו אותנו שם העיר לראשונה בורסיף למען נדע להתיר אם נמצא גט כתוב שם הראשון שנשתקע לעיקר שלא נימא דהגט פסול, משום שינה שם העיר, אשמעו"י דזה היה שם העיר בתחלה ופי' זה יותר מקובל בפשטות לשון הסוגיא דדמי ממש להני תלת מילי דאישתני שמייהו דמייתי שם דבכולם שם הנ"מ דבא להודיענו השם הראשון, וב"כ בזה בא להודיענו שם שהיה לעיר הזאת בראשונה, ובאמת כבר תמה בשו"ת כנ"י סי' ס"ג לפירש"י ז"ל מה בא להשמיענו של עכשיו אטו מסדרי הגט והבעל והעדים לא ידעו שם העיר שהם בה. (יעיון שו"ת חת"ס בליקוטי סי' מ"א ד"ה והא"ש מש"כ דמיושב תמיהת הכנ״י) אבל לפירושינו הדבר מבואר היטב, דבא להשמיענו שם העיר בתחלה, דרוב ב"א אינם יודעים שם העיר שנשתקע מקדם קדמתה ומדלא ניחא ליה לרש"י ז"ל בזה ע"כ דפשיטא ליה דאם עשה כשם הראשון שנשתקע הוי כשינה שם העיר שפסול עכ"ל יע"ש באריכות.
אמנם ראה זה חדש בפירושא דרב נסים גאון ז"ל – בש"ס דפוס ווילנא – לאחר שפי' מקודם כפי' התו"ס כ' וז"ל, ואדונינו רב האי ז"ל אמר בבל בורסיף ובורסוף בבל, כוונת דבר זה לאותה ששנינו במשנה שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול, הרי נודע כי בבל ובורסיף עיר אחת הן והגט כשר, עכ"ל אשר מפשטות דבריהם הקדושים נראה דאיזה משני השמות שנכתב גם השם דמאז הגט כשר, וגם אם נדחוק לפרש, דלא נאמרו דבריהם בכתב אך השם מאז, רק דנכתבו שניהם הלא זה עכ"פ מוכרח מפירושם דאם נכתב גם השם דמאז כשר, ונתחזק בזה דעת הסוברים שהובאו בג"פ ובאחרונים, דאם נכתב שם העיקר אם דנכתב גם שם הנשתקע דכשר, לאחר שנמצא כי כן הוא דעת רבותינו הגאונים ר"ה ור"נ ז"ל. (יעוין טור חו"מ סי' כ"ה דאין לחלוק על גאון פלוגתא דראב"ד ורא"ש ז"ל יע"ש ובש"ך חו"מ סי' מ"ב סק"א ובסי' מ"ג ס"ק מ"ז ובפרט היכי דלא ראו דברי הראשונים אשר בכגון דא לא נאמר ה' כבתראי כבהג"ה חו"מ סי' כ"ה סעי' ב' יע"ש ובר"ן אלפסי ז"ל ריש סוכה) ועוד אור חדש לנו מפי' קדמון המאירי רבו של הר"ן ז"ל בשבת שם שפי' וז"ל. וע"י שהיה שמה מקדם בשם א' ועכשיו נשתנה השם צריך לכתוב בגט שם העיר של עכשיו אחר שכך שמה קבוע בפי הכל. או שיכל להו בכל שום דאית ליכא ולא תרי כי. כמו שיתבאר במקומו, וי"מ ענין גיטין בשמועה זו לענין בפ"נ ובפ"נ וזו עיקר עכ"ל אשר פי' בתרא הוא פי' התוס' ופרושא קמא הוא פירש"י ז"ל דצריך לכתוב בגט שם העיר של עכשיו או שיכללהו בכל שום כו'. אשר המאירי קאים בשיטת אלו הראשונים ז"ל. דס"ל לכתוב כל שום בשמם ובשם העיר, שהוא פסק המחבר בסי' קכ"ח קכ"ט. ובכגון דא הלא כותב שם העיר דמאז ועל השם של עכשיו כוללו בכל שום כו' הרי מפורש יוצא מפי רבינו הקדמון המאירי, דבכותב שם העיר שמאז הנשתקע, והשם שמעכשיו כולל בו כל שום מ"מ כשר. ומן המבואר ילמוד על הסתום, כי כן הבין המאירי בכוונת לשון רשי' ז"ל. וצריך שם של עכשיו, כלומר דגם שם של עכשיו צריך להכתב בגט מפורש או בהתכללות דוכל שום או לפרש דא"צ לכתוב אך שם זה. ואין חוששין לשם שבתחלה וכמו שפי' המהרי"ט ז"ל. אבל היכי דנכתב גם השם דמאז אם כי נשתקע, כיון דנכתב השם של עכשיו לא נחשב לשינה וכמש"כ הג"פ. (ומדבריי הלא מבואר מעצמו סתירת דברי החס"ל וכמובן) וכמפורש יוצא מפי רבותינו הגאונים ר"ה ור"נ גאון ומאירי ז"ל מדבריהם המאירים כספירים וכדאמרן.
ועתה זו תשובה לשאלתו. אם כי להלכה חלילה לנו לזוז גם זוז כל שהו מהחלטת פסקי רבותינו גאוני בתראי ז"ל. דבנכתב גם שם הנשתקע אם כי נכתב גם השם של עכשיו מ"מ פסול הגט אולם אין זה אלא פסולא דרבנן וכנ"ל. ובתשובות אחרונים צדדו בזה להקל בדעבד ובמקום עיגון ובנו"ב מהד"ת סי' קי"ז כ' וז"ל. ומעתה מצאתי מקום להכשיר, דבאמת שם הנשתקע אפ״י נשתקע לגמרי איו השם בטל להיות נקרא שינוי שם, אם כ' שם הנשתקע שהרי בגר אף שנשתקע כו' ומעתה גם בנדון זה על עיר אחרת כו'. ושינוי שם אין כאן שכבר היה שמה כן אף שנשתקע לא מיקרי שינוי כו' ע"כ יע"ש ובד"ח שער שינוי השמות סי' ז' י"ב י"ז באריכות – לזאת בנד"ד אשר שם העריסה היה שאשא, אך דנשתקע וקורין אותה סאסא בסמכין, והחניכה שהכל קורין אותה בשם זשעני הלא נכתב, אך שנכתב גם שם הנשתקע, אשר בזה במקום עיגון מקילין, ובהצטרף לזה עוד הנוסף בנידון זה, דיכולין לקרות בשין שמאלית, ואין כאן כתיבת שם נשתקע כלל כי הכתיבה והקריאה לא מכחשי כלל הדדי, ורבים החולקים על המהרש"ק ז"ל להכשיר בדעבד ושעה"ד גם בשני שינין והכי מסתבר כנ"ל אשר יש בזה ס"ס וגם כעין שלש ספיקות ובדרבנן כי פסולא דנשתקע איני אלא מדרבנן כנ"ל ויש בזה לפלפל טובא להטעים ולהסביר ביתר עוז כחא דהיתרא אבל עתי בל אתי וגם אין צורך לזה, כי די בכל צירופי טעמים הנאמרים בחמת להכשיר גט בדעבד ובשעה"ד וכדאמרן.
והנלע"ד להלכה בס"ד כתבתי חיים מרדכי