אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק אבן העזר › סימן מט

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן מט

סימן מח

לגיסי אהובי הרה"ג כו' מוה' מנשה נ"י רב ביאסי

מכתבך עם שאלתך שאלת חכם קבלתי ובדבר העגונה בראנא בת ר' יוסף אשת אלטר דאסקעל. הנקרא בשם היהדות מרדכי בר' משה הגב"ע בזה הוא בזה"ל. במותב תלתא כחדא הוינא יתבי ואתא לקדמנא הר' שלום בר' אברהם מפה יאסי סטר קורוטשאו' 17 והעיד לפנינו בתו"ע באם ליונ"ע אחר האיום שאיימנו עליו ובשבועה חמורה בנק"ח וזה תורף לשונו. איך שהוא היה מיביליזירט בשנת 1916 אצל מאנאטאנצי דיוויזיע דעפאזיט. אין דעם זיממער תרפ"ח לערך בר"ח אב דעם פינקטליכען טאג געדענק איך ניכט. האב איך באגעגינט מיט הערל יעאן איפרים Ean Ifrim מפה יאסי אצל סטר' פאקוראר. אין מיר האבען צואזאמען גירעט פאן דעם רעזבאוי (קריעג) איך האב איהם דערציילט וויא איך בין געוועזין אין ער האט מיר דערציילט וויא ער איז געווענין מאבליזירט אין צווישען דיא רעדיס האט ער מיר דערציילט. ניכט געפרעגט במסל"ת אז ער איז פאן ריגימענט ג' 8 ארטילער אין איז געוועזין בייא אויטאז. אין מאנאט דעצעמבער 1916 האט ער געזעהן וויא עס איז און געקיממען א גילעה – דאס הייסט א שטיק סקיזשע פאן א טוהן – אין האט געהרגיט 4 מענטשין אין איינער פאן דיא 4 מענטשין איז געוועזין איינער א יוד אלטר דאסקעל. הערל האט דעם אלטר דאסקעל זעהר גיט געקענט פאן ואסי וואל ער פלעג בייא איהם פיעל מאהל זיך אויס העלפין מיט געלד דאס האט מיר דער א"י יעאן איפרים דערציילט. איך האב דאם אויסגעהערט עס האט בייא מיר ניכט געמאכט קיין שום איינדרוק וואל איך האב ניכט געוויסט ווער דער אלטר דאסקעל איז. שפעטיר מיט אייר ניגע וואכען האב איך מיך געטראפען בייא הר' אברהם דוד גרינבערג סטר' פאקוראר. וועגין געשטפט איינגעלעגענהייט האב איך געזעהן א האקט דע דעספארוטע איינגיגלעזט הענגין אויף דער וואנד איך האב געלעהנט האב איך געזעהן דעם נאהמען אלטר דאסקעל דאמולס האב איך מיך דער מאנט אז דער יעאן איפרים האט מיר פאן איהם דערציילט אז ער האט געזהן וויא ער איז דער הרגית געווארען דאס ווייס איך אין אויף דעם שוועהר איך בנק"ח אז דאס אללעס וואס האב פיר אייך ב"ד געזאגט איז אמת ולראיה על כל הנ"ל באעה"ח היום ב' א' לחודש מרחשון התרפ"ט לפ"ק יאס שלום בן אברהם בפנינו ב"ד הח"מ חתם א"ע ר' שלום בר' אברהם בחת"י. ואישרנוה וקיימנוה כדחזי וע"ז באעה"ח יום ב' א' לחודש מרחשון התרפ"ט לפ"ק יאס. נאום ה"ק מנשה בהרב ר' חיים ז"ל רומו"צ דפה יאם. נאום משה גדלי' במו"ה אברהם ש' ז"ל חופ"ק הנ״ל נאום אהרן בר' מרדכי יואל שו״ב ז״ל עכ"ל הגב"ע

הנה כאשר לפנינו עדות ישראל כשר מפי ערל ושאמר בפירוש כי היה מסל"ת עיי' ש"ע אה"ע סי' י"ז סעי' ט"ז ובט"ז ס"ק י"ז וב"ש ס"ק נ"א ולסגנון לשון העדות היה גם ע"י קישור דברים – וכדעת הר"ן שברמ"א ז"ל סעי' י"ד – והזכיר שמו והכינוי שלו ושם עירו דמהני – כמבואר שם סעי' י"ח ברמ"א וב"ש ז"ל יע"ש ובאחרונים – אשר בזה ההיתר מבואר בש"ס ופוסקים כי משיאין אשה ע"פ ע"א מפי ערל מסל"ת והיא הלכה פשוטה וברורה.

אמנם זה צריך עיונא כי מסוגיא דיבמות קט"ו איפסקא בטוש"ע שם סעי' ל"ג וסעי' נ' דבע"א במלחמה חיישי' דאומר בדדמי לזאת בעי' שיאמר גם קברתיו ובכאן בעדות הישראל בשם הערל מסל"ת נאמר אך שראה כי נהרג ע"י הנילעה ולא ראה גם הקבורה

ומה שיש בזה כחא דהיתרא ראשית דעת המהריב"ל ז"ל המובא בקו"ע אות מ' מ"ח רצ"ג. דעד מפי עד מהני גם בלא אמר וקברתיו. אם כי רבים חלקו עליו בזה הלא לעומתם רבים העומדים בשיטתו. ולהמעיין בכה"ג שם על הטור באות שמ"ב הלא יראה כי החולקים המה אך המהרי"ט ור"מ אלשקר ותומת ישרים. – וראנ"ח ספיקי מספקי ליה – ורשב"ם וקו"ע הסכימו בזה אך ביצאה מחזקת א"א דאורייתא ואנו דנין אך בדרבנן וכה דעת עבוה"ג סי' ס"ז ע"ג יע"ש. אולם רבינו בצלאל. רש"ך. מהר"ש הלוי. ורב אחי. ראב"ח ומהרח"ש. כולהו ס"ל כמהריב"ל ז"ל. עיי' בפת"ש שם ס"ק ל"ג וכ"ה דעת המל"מ בפי"ג מה"ג ה' כ"א ותפארת צבי בק"ע סי' כ"ו ובשו"ת מהרש"ם ז"ל ח"ג סי' ש"ג. הביא בשם הגאון ר' העשיל ז"ל שנדפס בסוף ס' זרע חיים סי' א' שאין לסמוך ע"ד מהריב"ל. אמנם בס' מקור חיים בסופו. תשו' בעל מנחת אהרן ותשו' מהרי' פדאוה סי' כ"ו שפסקו כדעת המהריב"ל ז"ל יעו"ש. אשר מזה מבואר כשנעמוד למנין רבו העומדים בשיטת מהריב"ל ז"ל

שנית דעת המרדכי שהוא היש מקילין שברמ"א ז"ל סעי' נ' דבנכרי המעיד מסל"ת ל״ב קברתיו. אולם הח"מ וב"ש שם כ' דכמה פוסקים חולקים ואין נסמוך על זה אם כי הט"ז שם בס"ק ס"ז כ' בשם ר' יצחק בר' בצלאל והרש"ל. שהביאו דברי המרדכי ז"ל האלו להלכה הלא ראיתי בתשו' בית שלמה בסי' מ' שכ' דתשו' האלו נדפסו בתשו' הב"ח סי' ע' ע"א. ומבואר שם דלא סמכו על המקילין ולא הביאו דבריהם רק לסניף יע"ש, וכן בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ס"ב כ' דרוב הפוסקים הסכימו דמסל"ת לא עדיף מע"א דצ"ל וקברתיו במלחמה אבל בסי' מ"ח החזיק זאת הדיעה באמרו דבזה מיושב קושית הרמב"ן ז"ל במלחמות ביבמות שם יע"ש. ובשו"ת ד"מ מהד"ת סי' ל"ג דמקושית הרמב"ן ועוד ראשונים ז"ל עשה הוכחה דהם חולקים על ס' המרדכי ז"ל. אולם בשו"ת חומר בקודש סי' י"ד ט"ו וכן בהרבה משו"ת גאוני בתראי סמכו לעשות שיטה זו צירופא להיתר עגונות.

ובאם יבאו אלו שני הדברים ביחד הלא מבואר בקו"ע שם אות מ"ח. דבאיכא תרתי לטיבותא עד מפי עד. וגם עד האחד הוא עכו"ם מסל"ת. יש להתיר גם בלא קברתיו. ובשו"ת מהרש"ם ז"ל שם הביא גם בשם תשו' מים חיים סי' י"ז להקל בתרתי לטיבותא. והן הן הדברים. אשר גם בנד"ד נאמרים. עד מפי עכו"ם מסל"ת. אם כי מערל אמר לו אך שנהרג ולא מקבורתו. יש מקום לתלות. שהוא ראה כעין וקברתיו. המבואר ברמ"א ז"ל סע"י י"ז בשם הר"ן ז"ל ופוסקים. ואחרונים שם יע"ש.

והנה יסוד ושורש ההלכה. דבע"י שיאמר וקברתיו בע"א במלחמה. לשיטת הרי"ם. ורמב"ם ז"ל הוא. יען דהוא איבעיא דלא איפשטא ביבמות קט"ו. וכ' בב"י ז"ל שם. המרדכי כ' בפ' האשה בתרא גבי מ"א במלחמה מהו תיקו. פ' ר"ח וראב"ן לחומרא. דספק דאורייתא הוא. ומיהו נ' לראביה דאם נשאת לא תצא, מדמדמי ליה תלמודא למים שאין להם סוף. ועוד ראיה מירושלמי עכ"ל. הרי דעת המרדכי ז"ל. דקיי"ל בזה לחומרא. יען דהוי ספיקא דאורייתא. ובנד"ד. אשר משנת 1916 זה כשנים עשר שנים שאבד זכרו. ונפסק ממנו הכתיבה לביתו. ואומדנות דמוכחות. אשר כבר נתבאר באריכות באר היטב בס"ד. בקונט' שלי באר חיים מרדכי להיתר עגונות. מאות נ"ו עד אות ס' ביאור שיטת המבי"ט ז"ל. ח"א סי' שכ"ו. והחולקים עליו – ומאות ס' עד אות ס"ד ביאור וישוב פסק הרמ"א בשם המהרי"א מקושית הרדב"ז ז"ל. ונתבאר שם כי בנדונים כגון אלו ממלחמה. גם הרדב"ז ז"ל יודה דהוי אומדנא גדולה ומוכח ובאות ס"ה. ס"ו. ס"ז. דברי החת"ס בח"א סי' מ"ח ובח"ב סי' קל"א ובירור שיטתו דבזמנינו דבי"ד קביעי. ומכל זאת הופסק הדבור דכתיבה ממנו. שהחזיק זה לסניף וצירוף גדול. אך שאין בידינו לסמוך ע"ז בלחוד יעו"ש – וכה ראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' כ"ד אות ו. שהביא בשם העין יצחק סי' כ"ב ענף ד' שצירף זה. והא"י הוסיף לאמור. ואף אם נימי דהגאון חת"ס ז"ל. יאמר בשעת שלום מכ"מ ידוע שמזמן החת"ס ז"ל עד עתה. נתוסף ישוב המדינות ומכתבי העתים. באופן שנקל יותר בזמנינו. ענין ההודעה ממרחק. מכפי שהיה בשעת החת"ס ז"ל. ואם הח"ס דן כזה בשעת שלום בימיו. יש לדונו עתה אף בשעת חירום. כי לעומת זאת נתוסף הרבה. אמצעים להודעה. ומהגם שזה יותר משנה כבר נתהוה השלום. ועכ"ז לא באה שום הודעה. עכ"ל. וביתר שאת נאמר זה בנד"ד. אשר זה כשנים עשר שנים. שלא באה שום הודעה. אשר בוודאי ע"י כ"ז יצאה מחזקת א"א דאורייתא. וכאשר העליתי בקונ"ט שם. ועתה ראיתי גם בשו"ת א"י שם סי' ק' אות ז'. שכ'. אך בנ"ד. הרי עבר כמה שנים ונשתקע זכרו. ולמהרי"א בכה"ג אם ניסת לא תצא. אף שבפסקי מהרי"א ז"ל שם צירף ג"כ הא דקלא דל"פ שמת. כבר כ' בתשו'. דכל שירד למקום סכנה. כמו במלחמה האיומה. ועברו כמה שנים ונשתקע זכרו. בכה"ג אף בלא קדל"פ. יצאה מחשש א"א דאורייתא. ואנו דנין רק בדרבנן. אשר ספיקא דרבנן לקולא. וא"כ י"ל דבדרבנן ל"ב לאמירת קברתיו וכ"כ בשו"ת שו"מ מה"ד תנינא ח"ד סי' צ"ח לענין. מים שאל"ס. ושהו עד שתצא נפשו. כיון שיצאה מחשש א"א דאורייתא ל"ח לדדמי. כיון דאיני רק ס' דרבנן. אברא דבשו"ת ב"ש שם סי' מ'. ובד"מ מהד"ת סי' פ"ד. תמה על אחיו הגאון שחידש לאמור כדברי השו"מ. באמרו כי בכ"מ דמבואר החילוק לענין טבע. בין ראה הטביעה ללא ראה. מיירי להדיא. באופן דנ"ד ע"י שנטבע במים שאל"ס. וכבר יצאה מחזקת אש"א דאורייתא. ואעפ"כ לא מהני ההכרה בטב"ע. כשראה הטביעה. והביאו לזה כראיות ברורות יע"ש ובש"ע שם סע"י כ"ח ופת"ש שם ובשו"ת תפארת צבי סי' י"ז שהרחיב בזה הדבור יע"ש. אמנם מהסברא נראה. בע"א במלחמה. דהוא איבעיא דלא איפשטא. אם חיישי' שיאמר בדדמי. אך דמחמירין בזה. מפני דהוי ס' דאורייתא. ביצאה מחזקת א"א דאורייתא נקט"י לקולא. ככל יעו"ש נלענ"ד ספיקא דאיבעיא דלא איפשטא בדרבנן. ואין לפקפק דהוי סד"ר באתחזק איסורא. מלבד מש"כ השו"מ שם ליישב זה. בדברי הר"ש ז"ל פ"ב דמקואות יע"ש. הלא הוי ס' איבעיא. וידוע דקיי"ל דבשביל חזקה לא ישתנה הדין. אשר לכאורה מסתברין דברי השו"מ. אולם עם הב"ש וד"מ ראיות חזקות לשיטתם. וצ"ע בזה.

וראיתי בשו״ת א"י שם סי' קע"ז. בנידון כזה שלא נאמר וקברתיו. ועיקר צידוד ההיתר היה מכח עמפ"ע באות א' וז"ל אמנם מאז ראיתי ומפי עד מסל"ת. שכ' בספר עין יצחק להגאון מהרי"א ז"ל מקאוונא סי' כ"ב ענף ד' שכ' צד להקל בעגונה במשאל"ס וכבר עברו כמה שנים ונשתקע זכרו דהוי כתרי רובא להתירא. רק דלא סמכי' ע"ז כיון דנודע מקודם שנטבע במשאל"ס ודנו לאיסור אף בעבר אח"כ כמה זמנים ונשתקע זכרו תו לא מצטרפין הני תרי רובא ומה"ט אף בת"ח אסורה אף דהוי רובא. דאם איתא דסליק קלא אית ליה כיון דנודע שנפל למשאל"ס ונאסרה אף שאח"כ במשך הזמן יש עוד רובא להתירא דאם איתא דסליק קלא אית ליה אין מצטרפין אבל כשלא נודע כלל שנפל למשאל"ס עד שנשתקע זכרו הוי כבאין תרי רובא בב"א י"ל דשריא. יע"ש. וא"כ י"ל גם לענין חשש בדדמי בע"א כן דכיון דאם ניסת ל"ת הוי כמשאל"ס כמש"כ מרדכי סוף יבמות בשם ראביה ז"ל והוי רובא להתירא וכיון דזה כמה שנים שנשתקע זכרו ולא נודע להאשה עד עתה אחר שנשתקע זכרו הוי כבאין תרי רובא בב"א ובמק"א דנתי ע"ד הע"י הנ"ל דכיון דהעד ידע שנטבע במשאל"ס הרי נודע רובא זה מקמי רוב השני אבל בנ"ד שהעד נכרי שאין לו שום נ"מ ידיעתו של נכרי ודאי אינו פועל כלום כעין שכ' קצה"ח סי' קצ"ב סק"ב יש לצדד היתר הנ"ל ועכ"ז צ"ע עדיין ובשגם כי לא נתברר בגב"ע אימת היה אולי היה הגב"ע של הנכרי בטרם שנשתקע זכרו ואזדא ליה היתר זה עכ"ל אמנם בנד"ד שנתברר בגב"ע כי בקיץ שנת תרפ"ח בר"ח אב שמע מערל ועאהן איפרים עדותו במסל"ת. כי זה האיש אלטר דאסקאל מיאסי נהרג אשר בעת ששמע הישראל. כבר נשתקע ואבד זכרו משנת 1916 זה כשנים עשר שנים א"כ קמה וגם נצבה היתרא של העין יצחק ז"ל.

והנה הא דתרי רובא מהני בעיגונא הלא הבית יעקב ז"ל בסי' ט' המציא זאת ומקורו נובע עוד מקדמון הריב"ש ז"ל בסי' שע"ט. כמש"כ הע"י והא"י שם בסי' כ"ד אות ד' יע"ש. וידוע מה שהקשו ע"ז מתוס' יבמות קכ"א ד"ה לא אתא דמוכח משם דגם בתרי רובא לא תנשא לכתחלה יעיון בפת"ש ס"ק קל"ג בסופו והאריכו בזה גאוני בתראי ומהם בשו"ת ברכת יוסף ז"ל. סי' ל' ובדעת תורה סי' ט"ו ס"ק ל"ד ובשו"ת מהרש"ם שם סי' רצ"ב וא"י סי' כ"ד בישוב זה לחששא דבדדמי לאמור דתרי רובא מהני י"ל עוד שאין סתירה לזה מהתוס'. להידוע מש"כ הפמ"ג בכמ"ד ומהם ביו"ד סי' ק"י בש"ד ס"ק כ"ח. בשם הכה"ג שכ' בשם הג"ה אלפסי והתב"ש דבספיקא דפלוגתא דרבוותא ל"ש לומר אוקמי אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין וסיים והכין הלכתא דפלוגתא או בעיא לא אוקמי אחזקה וא"כ ס"ס בפלוגתא או בעיא הוי ס"ס. וזה לו ליסוד מונח עד שהשתמש בזה בכמה מקומות אברא דממש"כ הח"מ בס"ק נ"ה בשו"ת שם וז"ל. הן אמת ראיתי כי הרב בעל מ"ב פ' בשם הרב מזרחי דכל דאיכא פלוגתא בדיני עגונה הולכין להקל והביא ראיה ממס' עדיות כו' ולדעתי הדבר פשוט דכשם דגבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אזלי' לחומרא דאוקי אשה בחזקת א"א. ומה לי עדים ומה לי דיינים וא"כ אשה זו בחזקת איסור עומדת ומי יתירה מספק ע"כ הרי מבואר מלשונו דגם בס' פלוגתא אוקמי אחזקת א"א (יע"ש ברמ"א ז"ל סעי' ט"ו ובח"מ ס"ק ל"א ב"ש ס"ק מ"ז ובאחרונים שם) – וגם למה שהעלה הפרמ"ג ביו"ד סי' י"ח בש"ד ס"ק ל"ג כדעת השבו"י מטעמא דבספיקא דשמא פגימה כ"ש לא הוי פגימה. הוי ספיקא דדינא ול"ש אוקמי אחזקה וא"כ כיון שבזה צריכין להתחיל תחלה והוי ספק השקול וכשבא ס' השני נוסף על הראשון אם שהוא ע"ד ההזדמן שפיר הוי ס"ס יע"ש נ' לכאורה היפוך זה מתשו' מהריב"ל ז"ל שהובא בקו"ע סי' ל"ה וז"ל יש לגמגם אם נאמר מאחר שבגמ' נסתפקו אי סימנין דאורייתא או דרבנן כשיצטרף לזה עוד ס' אם סי' זה הוי סי' מובהק אם נאמר להקל מטעם ס"ס או נאמר העמד אשה בחזקת א"א ע"כ אין להקל עכ"ל והרי גם בכאן אנו מתחילין אם סימנים דאורייתא או דרבנן כמו גבי פגימה דהוי ספיקא דדינא ולהפרמ"ג כיון דבזה ל"ש אוקמיה אחזקה של א"א כשיצטרף עוד ספק המקרה לס"ס יחשב וחזי' למהריב"ל ז"ל שלא פסק כן מיהו י"ל דמהריב"ל ז"ל לשיטתו דאין להתיר בעיגון מכח ס"ס וכמש"כ בשמו בקו"ע אות נ"ג וידוע מה שהרחיב בזה הדבור הנו"ב בסי' מ"ג יע"ש ובבה"ט שם ס"ק נ"א ופת"ש שם ס"ק ע"א ציין לקו"ע לכמ"ד אשר מכולם נתבאר להתיר גם בעגונה ע"י ס"ס וכדקיי"ל יע"ש – ולהלכה הלא היא כהכרעת הפרמ"ג בכמ"ד דבספק איבעיא. לא מוקמי אחזקה ולזאת י"ל כי דברי התוס' ביבמות שם במשאל"ס ובצ"מ דאיכא תרי רובא ומ"מ לא מהני להתיר גם לכתחלה להנשא לא נאמרו רק במשאל"ס דרוב הראשון והמיעוט הוא מקרה ועשאו חז"ל כוודאי וכמש"כ הברכת יוסף ז״ל בסי' ל' ד"ה אברא יעו"ש מה שהביא מגבינות עכו"ם ומש"ך דיני ס"ס אות טו"ב ח"י ויעוין בספרי חידושי בן יאיר על ש"ס בחי' לע"ז ל"ט ד"ה אמנם אי קשיא מש"כ בזה – (ובזה תשובה גם למש"כ המהרש"ם ז"ל בשו"ת ובדע"ת שם דלמש"כ התוס' ורא"ש ז"ל דמשאל"ס הוי מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה גזרו חז"ל א"כ גם בתרי רובא אין להקל יעו"ש ולדברי הברכת יוסף יש לחלק וכמובן) והחזקה עם המיעוט מסלק את רובא הראשון דמשאל"ס כאלו אינו יען כי הוא ס' המקרה משא"כ בחששא דיאמר בדדמי שהוא בעיא דלא איפשטא אשר בשביל החזקה לא ישתנה הדין והרוב הראשון במקומו עומד גם בעלי התוס' יודו דחזי לאצטרופי לרובא השני ובכח תרי רובא להתיר בעגונה גם לכתחלה להנשא וכמש"כ הבית יעקב ז״ל.

עוד יש בזה מש"כ בא"י שם בסי' כ"ד אות ט' ויש לצרף בזה בנ"ד שהאשה ילדה ורדופה להנשא מ״ש בתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"י צד קולא בכה"ג דשעת הדחק כדעבד דמי וגם בעין יצחק סי' כ"ב צירף דברי השבו"י לסניף בעובדא דידיה אם כי בסי' קע"ז כ' דקשה לסמוך על השבו"י כי סתימת הפוסקים ל"נ כן וגם מ״ש דיל"ח שתצא לתרבות רעה. בתשו' דבר הלכה סי' י' תמה דא"כ יהיה חוטא נשכר וגם לא אשכחן כלל בפוסקים שום צד להקל בעגונה מה"ט שתצא לתרבות רעה וכן בתשו' תה"ד סי' קל"ח דאין להתיר מחמת חשש תקלה עכת"ד יע"ש לדעתי מסוגיא הידועה דבגיטין נ"ח באשה שחציה שפחה וחציה בת חורין דכפו את רבה ועשאה ב"ח. יען כי מנהג הפקר נהגו בה. סעד גדול לסברת השבו"י ולא אמרי' בכה"ג דא"כ יהיה חוטא נשכר ועי' בתוס' שבת ד"ה וכי אומרים בסה"ד והא"י בעצמו הביא שם בשם האו"ז הגדול ה' עגונה סי' תרצ"ג דצירף החשש דתרבות רעה ומש"ה הקילו בעגונה, וכ"ה בתשו' מבי"ט שהוא בתשו' ב"י ז"ל בדיני משאל"ס יעו"ש – וגם י"ל מסתימת הפוסקים דל"נ כסברת השבו"י בהאי צירופא הוא רק במשאל"ס שאיני אלא חד דרבנן משא"כ כבנד"ד דלהאי דרבנן דחששא בדדמי איכא עוד כל האומדנות ונשתקע זכרו שיצאה מחזקת אש"א דאורייתא וכנ"ל דהוי תרי דרבנן אשר בכמ"ד מצינו בחז"ל ופוסקים להקל בתרי דרבנן יותר מבחד דרבנן אשר לזה אין סתירה מסתימת. הפוסקים וביחוד בזה"ז ובימים האלו שאין בהם חפץ בעו"ה דבוודאי צריכין לתן עין ולב לזה ודברי השבו"י ז"ל יש להם מקום לסניף ולצירופא.

האמרי יושר שם. חידש בזה סברא והנה ברורה. לאמור בזה"ל. אמנם אף שדברי השבו"י בזה אינם מוסכמים כלל, לענין חשש קברתיו, לכאורה היה נראה לסמוך ע"ז בילדה ורדופה להנשא כיון דכל החשש הוא רק מדרבנן. דהא אם ניסת ל"ת, וכיון דדעת ראב"ד ורמב"ן להלכה דל"ב קברתיו כלל, וע"י בריב"ש סי' שע"ח ש"כ דמעיקר הדין ל"נ כן. רק דיש לחוש לרי"ף ורמב"ם ז"ל. והרי במידי דרבנן סומכין על יחיד במקום רבים בשעת הדחק. וילדה כבנ"ד הוי שה"ד, יש מקום לסמוך על המקילין. והיינו ראב"ד ורמב"ן הנ"ל. ועי' ט"ז סי' י"ז ס"ק ט"ו וח"מ וב"ש שם בשם הרא"מ. ודבר זה הוא דבר המסתבר, אבל לא ראיתי לשום אחד מהמחברים שישתמשו בסברא זו, לענין חשש קברתיו לעמוד על ראב"ד ורמב"ן, ואפשר משום דהמחבר והרמ"א ז"ל. לא הביאו כלל דעתם בש"ע, ויחיד במקום רבים היינו כשעכ"פ הובא דיעה זו בש"ע בשם י"א, וכ"מ בש"ך יו"ד סי' רמ"ב בהנהגות או"ה, ועכ"פ לענין מסל"ת דהובא דיעה זו בהג"ה. שוב יש לסמוך עכ"פ בילדה כמו בנ"ד לסמוך על יחיד במקום רבים בשעה"ד, והח"מ וב"ש שכ' שלא לסמוך ע"ז, היינו כשאינו שעה"ד כ״כ, ואולי י"ל לפי משמעות לשון המרדכי פ' ה"א, שכ' על איבעיא דע"א במלחמה, בשם ר"ת ורמב"ן ז"ל דאזלי לחומרא ד"ס דאורייתא הוא כו' יע"ש. א"כ אין לסמוך על יחיד אף בשעה"ד. וזה נראה דפת הב"ח בתשו' סי' ק"ה, שהחמיר בחשש בדדמי, וכ' דהוי ס' דא״ו וכ"ת תמה עליו דחשש בדדמי הוא רק. מדרבנן. דאזיל בשיטת ר"ת וראב"ן ז"ל הנ"ל. אמנם לראבי"ה דמייתי המרדכי ז"ל. שם אח"כ דאם ניסת לית כמו במשאל"ס והכי קיי"ל, שפיר נ"ל דהוי רק מלתא דרבנן. ובשעה"ד כגון בילדה יש לסמוך ע״ז עכ"פ במסל"ת. דסומכין על יחיד במקום רבים בשה"ד. ועל מהריב"ל דמיקל בעמ"עה – ועכ"ז הלב מהסס בדבר, אך אם לא נודע להאשה כלל מעדות הנכרי שראהו מת עד שנשתקע זכרו זמן רב בצירוף הקולא הנ"ל. שכ' באות א' מתשו' עין יצחק הנ"ל. יש להקל באופן אם יסכים לזה עוד רב מפורסם בהוראה ונמטי שיבא מכשורא, ובלתי הסכמת רב גדול ידי מסולקת מזה, ואיני אומר לא איסור ולא היתר. וידון מי שלבו שלם בדבר עכ"ל יעו"ש העתקתי לשונו. והבאתי דבריי, דברי רב האי גאון אמיתי מהר"מ אריק ז"ל. המיוחד בגאוני זמנינו בתורה ענוה ויראת ה'. איך צדד וסמך להקל על אלו יסודי ההיתר אשר גם בנד"ד נאמרים.

ואני בעניי מוסיף על דבריו. כי הלא האי חששא שיאמר בדדמי. דלזאת בע"י שיאמר קברתיו, בע"א במלחמה. קיי"ל דאיני אלא מדרבנן כמבואר בפוסקים, וביאר זה באריכות בשו"ת תפ"צ סי' י"ז י"ח. ובשו"ת מהרש"ם ז"ל ח"א סי' י"א יע"ש. וא"כ סברתו הוא ברורה, דבדרבנן הלא כללא הוא, דסמכ"י על יחיד במקום רבים בשעה"ד, ובכאן הלא הסוברים דל"ב קברתיו הם הרבים. וכמש"כ הריב"ש ז"ל דלפי סוגית הלכה ועיקר השמועה, נדחו דברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל שסוברים דבע"א במלחמה צ"ל וקברתיו. ושכן דעת כל גדולי האחרונים שלא לחוש לקברתיו כו' הובא לשונו בכה"ג על הב"י ז"ל שם ס"ק רכ"ב, ובעבוה"ג סוף סי' ס"ז הביא לשון תשו' מהריב"ל ז"ל, שכ' ואם סברת הרי"ף והרמב"ם. היתה מוסכמת מכל הפוסקים. לא הייתי סומך על זאת הסברא להקל. אבל כיון ש כל גדולי ראשונים והאחרונים. כ' דוקא באשה עצמה חיישי' לבדדמי אבל בע"א סגי אפי' לא אמר וקברתיו, כדאי היא זאת הסברא – דבעמ"ע ל"ב וקברתיו לסמוך עליו כו' וכ"כ בקו"ע אות מ'. ומאחר דרוב הפוסקים לא בעי וקברתיו וכו' יעו"ש. ושפיר אמר בשו"ת תפארת יוסף ז"ל סי' ז' בסוף התשו'. דרוב הפוסקים סברי דלא בעי קברתיו. גם בע"א במלחמה. ואם ביחיד סמכ"י בשעה"ד נגד רבים, כש"כ על רבים. ומה דשדי הא"י נרגא בזה. דאפשר כיון דהמחבר ורמ"א ז"ל לא הביאו דעתם בש"ע, אין לסמוך ע"ז גה עשה"ד. אם כי כן כ' התומים בקיצור ת"כ ס"ק קכ"ד, שאין לומר קים לי נגד פסק הש"ע ורמ"א ז"ל יעו"ש בדבריו הקדושים הבנוים על יסודי האמונה והתבונה. ובפמ"ג בש"ד סי' מ"ח ס"ק כ"ה, ובספר דרכי תשובה סי' נ"ז סק"ט, הביא בשם כנה"ג ומהרי"ט ז"ל, כמש"כ הלב"ש בחידושי דינים ס"ק מ"א. דדיעה שאיני נזכרת בש"ע, אין לעשות ממנה ספק פלוגתא, הלא לעומתם. הובא שם. בשם הקול אליה, מחזיק ברכה, יעיר אוזן, שלחן גבוה מגן שאול הספרדי. שכ' דכמה אחרונים עבדו ס"ס בס' פלוגתא הפוסקים אף בדבר הפ' בש"ע לאסור יע"ש – ובאמת טעמא בעי. כיון שדעת החונקים על הרי"ף ורמב"ם ז"ל מהם הרוב וכנ"ל. הובאו בב"י ז"ל. ובד"ה ואם יש מלחמה בעולם. הביא תש"ו הר"ן ז"ל. שטעמו של בעלי סברא זו הם דברים נכונים וקרובים אל הדעת. אך מי יקל את ראשו להקל באיסור א"א כנגד – עיי' שם בד"ה כ' הרמב"ם יצא ישראל כו'. מש"כ בשם תש"ו הרשב"א ז"ל – דעת הרי"ף ורמב"ם ז"ל. עכ"פ כיון שהחולקים הם רוב מנין, היה לו להביא גם דעתם בש"ע – וביחוד הרמ"א ז"ל אשר לא אזיל בכללא של הב"י ז"ל, לפסוק בכ"מ כרי"ף ורמב"ם ז"ל – בשם י"א. ולעשותו ספיקא דדינא. אשר כשיוולד עוד ספק, יהיה ס"ס. אולם י"ל כיון דהכריעו בש"ע בזה, דאם נשאת לא תצא. שאיני אלא מדרבנן. ובחד ספיקא כשיוולד, די לדון בזה מכח סד"ר לקולא. וכיון שאין נ"מ בהבאת דעתם. לזאת לא הביאם וכמש"כ הלב"ש שם כעין סברא זו יע"ש. אך הלא עוד נ"מ לסמוך עליהם בשעה"ד. אמנם להשבו"י ניחא דבזה דפסקו, דבדעבד לא תצא די גם לשעה"ד. אשר כדעבד דמי, ויהיה מזה כעין סמוכין לסברת השבו"י ז"ל.

עוד יצורף בזה. כי המהרש"ם ז"ל שם בסי' צ"ב כ'. ואני מצאתי בתש"ו רשד"ם חאה"ע סי' קס"ה. שהעלה היכי דהעכו"ם היה מכירו וקראו בשמו שדעת הה"מ ותשו' הר"ן ז"ל דבעלמא א"צ לומר וקברתיו. ה"ה במלחמה כן הוא. וזה הוא דלא כהח"מ ס"ק ק"ג וע"ש דבכ"מ שיש אומדנא. שלא אמר בדדמי אצ"ל קברתיו יע"ש. אם כי בא"י שם סי' קע"ז כ', כי בתש"ו האריך להשיג עליו ולסתור הראיה, מרשד"ם ז"ל. אך במלחמה. אין הבדל כלל בין מכירו מ"מ כ' שם. שו"ר בכנה"ג בהגהות ב"י ז"ל, ס"ק קע"ו שגם הוא עלה על דעתו, דגם במלחמה במכירו ל"ב קברתיו. וחזר בו, והביא בשם המבי"ט ח"ב סי' מ"ט ומהרי״ט ח"א סי' י"ג. ועוד מכמה פוסקים דבמלחמה, אף במכירו בע"י קברתיו. ועכ"ז כ' שם שדעת המורה, שהובא במהרי"ט ח"א סי' י"ג. סובר כן גם במלחמה דבמכירו ל"ב קברתיו. וגם בריב"ש סי' שע"ח כ' בשם הר"ש הצרפתי דגם במלחמה מהני הכרתיו כמו קברתיו, רק שהריב"ש ז"ל השיג ע"ז יעו"ש. אולם להסברא ש"כ השו"מ במהד"ק ח"א סי' ב'. בטעמא דבמכירו ל"ב קברתיו. יש לה מקום גם במלחמה כמבואר להמעיין שם יעו"ש ובסי' רפ"ג – והא"י פלפל עוד שם לחזק הצירוף דנכרי מסל"ת איני אומר בדדמי, והביא בשם עצי ארזים סי' י"ז ס"ק קצ"א ש"נ דעתו לסמוך ע"ז. ומסיק וא"כ אפשר דעכ"פ בנכרי מסל"ת ומכירו יש לסמוך על מרדכי ז״ל. אשר כ"ז יש גם בנד"ד, כי הערל המסל"ת אמר. אז ער האט דעם אלטר דאסקאל זעהיר גיט געקאנט פאן יאסי. ויש כאן עדות עכו"ם מסל"ת, ומכירו. אשר גם ע"ז יש מה בכדי סמיכה.

ובחתימה מעין הפתיחה. כי לדעת מהריב"ל

ז"ל, בעמפ"ע ל"ב לקברתיו. סיים שם הא"י בסי' קע"ז. וז"ל ראיתי בתש״ו מאיר נתיבים סו"ס פ"ד ד"ה ואו שכ' וז"ל. ואי משום שלא אמרו קברתיו. כבר פשוט הדין בפוסקים ראשונים ואחרונים. דבעמפ"ע תולין להקל שהראשון ידע היטב, אם שהדבר פלא. דהרי רבים פליגי על מהריב"ל ז"ל. אבל כבר נודע כמה רב גובריה דהמאיר נתיבים ז״ל. ופליאתו על המ"נ דהלא רבים פליגי על המהריב"ל. סובב והולך בזה לשיטתו שכ' שם בפתיחת התשובה. גם ע"ד מהריב"ל הנ"ל חלקו רוב המחברים אשר לזאת הכוונה הבאתי כל דברי הפוסקים בזה בראשית דבריי, לראות כי אדרבה רובם עומדים בשיטת המהריב"ל כוונת המ"נ באמרו פשוט הדין בפוסקים ראשונים ואחרונים כלומר ברובם. וזה ישוב גם למש"כ בתש"ו מהרש"ם ז"ל שם בסי' מ"ט. ולפלא על המל"מ פי"ג מה"ג ה' כ"א. שהביא בפשיטות דברי מהריב"ל. ולא הזכיר כלל דעת החולקים יע"ש. כי כיון שרוב המחברים ס"ל כמהריב"ל. הביא אך דבריו בסתם להלכה וראה מש"כ עלי ספר שו"ת משיב כהלכה סי' ה' בשם הכני"ח בזה"ל. ועיי' תש"ו כני"ח סי' מ"ח. שהביא דעת הפוסקים דעמ"ע אצ"ל קברתיו. וכ"כ בתש"ו סי' ס"ה. תורה יוצאה בכל מורי הוראה בעמ"ע. אפי' במקום דאיכא תיהוי כגון במקום דצ"ל קברתיו. אפ"י קברתיו במלחמה. י"ל בעמפ"ע בלא קברתיו כו' יעו"ש, חזי מאן גברא רבה קמסהיד, כי כן תורה יוצאה בכל מורי הוראה. כמהריב"ל ז"ל אשר עפ"י שני עדים עמודי הוראה. הכני"ח ומ"ר ז"ל, יקום ויתחזק מאוד האי היתרא של המהריב"ל ז"ל, וביחוד לצירוף גד"ל להורות בזה כהלכה.

ובתשו' משיב כהלכה שם כ' וז"ל. ואף להפוסקים החולקים ע"ז. וסוברים דאף עמפ"ע צ"ל קברתיו. אמנם בדאיכא ב' לטיבותא, שהעד הראשון הגיד במסל"ת בוודאי סגי בלא קברתיו. דדוקא בלא הגוד לפ"ת, והגיד שמת ולא אמר קברתיו אמר"י מסתמא לא ראה הקבורה. אבל במסל"ת אינו מוכח דלא ראה הקבורה. רק שהגיד לפ"ת. ובזה כ"ע מודים דמהני, ומסיים דגם בק"ע מובא דעמ"ע ומסל"ת. רוב הפוסקים הסכימו דמהני, יעו"ש. וסעד למש"כ בפתיחת דברינו. בשם מהרש"ם ומים חיים ז"ל. להקל בתרתי לטיבותא, אשר מפורש יוצא ההיתר לנד"ד דאיכא ג"כ הני תרתי לטיבותא.

אמנם זה פשוט. אם הערל אשר העד אומר בשמו במסל"ת. הוא ביאסי ויכולין לעמוד על הבירור, בהשכל ודעת ושיהיה בתור מסל"ת. לידע ממנו את כל מה שראה, ויודע כי נהרג זה האיש אלטר דאסקאל. בוודאי דצריכין לחקור, כי היכי דאפשר לשאול אותו שואלין. וכמבואר בש"ע שם סע"י ה' ובפוסקים יע"ש בב"ש ס"ק י"ז ובאחרונים. ואנו דנין עתה בא"א לעמוד על הבירור. ואך כפי הגב"ע אשר לפנינו בעדותו של ישראל כשר מפי ערל מסל"ת. וכדאמרן.

והנה נודע דברי המהרמ״פ ז"ל בסי' ל"ו, דכל הגדולים מבקשים עלילות להקל במשאל"ס, אך למצוא ראי' לעילה שלהם. אשר מזה יש לדון ק"ו. לחששא בע"א במלחמה שיאמר בדדמי. כי במשאל"ס דלא תנשא לכתחלה. היא הלכה מבוארת ומוסכמת בש"ס וכל הפוסקים. משא"כ בזה דהוא איבעיא דלא איפשטא. ולדעת הרוב מקמאי לא בעי' כלל שיאמר וקברתיו וכנ"ל. בוודאי דע"י עילה מה שמצינו, יש לצדד להקל. ובב"י ז"ל שם ד"ה כ' הרמב"ם שהביא דברי הריטב"א ז"ל. דבמכריז מהני גם בלא קברתיו. כ' בלשונו כיון דמעייל נפשיה לאכרוזי כו' יע"ש. ה"נ י"ל כיון שאמר כי ראה ארבעה שנהרגו, ואחד מהם הישראל אלטר דאסקעל. הרי דנחית למנינא, אם כי ביבמות קכ"ב שאמר חבל על ששים בני אדם. שהזכיר המנין, מ"מ נאמר שם גם וקברתים. וכ"ה בש"ע סעי' י"ז לדעת הרמב"ם ז"ל (ומנין אי הוי סימן יעיון ח"מ וב"ש שם ס"ק נ"ה. וס"ק ע"ב. דהוא פלוגתא דרבוותאי, יע"ש ובגמ' ב"מ כ' ואכ"מ להאריך) מ"מ שאני הכא דנחית למנינא וגם. להבדיל בין ישראל לעמים. לאמור, דשלשה מארבעה שנהרגו, היו ערלים ואחד זה הישראל אלטר דאסקעל. הרי דדק לראות ולידע את כל בבירור. בכה"ג ל"ח שיאמר בדדמי. אשר כעין זה מצינו בפוסקים ובשו"ת. דכל שיש כעין הוכחה דלא אמרו בדדמי. סמכ"י להקל, וה"נ י"ל בזה מצד הסברא, וחזיא לאיצטרופי

ועוד אני אומר בעזהש"י. כי גם במשאל"ס בדאיכא הוכחות שלא היה יכול לצאת, כגון שנפל תחת הקרח, הובא שם בט"ז וב"ש ס"ק צ"ה. או שהיו רגליו קשורות או במקום שיש עיקולי, או שנפל ממקום גבוה הלא התירו הפוסקים וגדולים כמבואר שם. ובבה"ט. ופת"ש ס"ק קנ"ג יעו"ש ה"נ הלא הלכה פסוקה היא, מרובם ככולם מגאוני בתראי, לסמוך על תעודת ערכאות. וכאשר הארכתי גם אני בעניי, בקונ"ט באר חיים מרדכי שם. ובכאן יש תעודה האקט מערכאות, שהוא דעספיראטע – וידוע כי גם על הרבה שמתו ונקברו, כ' ג"כ אך בסגנון זה הלשון דעספיראטע. ונותנים לאשתו פענסיט. בתור שנאבד ואיננו ואין מקום לחוש אך שברח משדה המלחמה (ולחוש שנשבה, אין מחזיקין. במקום שלא היה שם שבוים). והלא זה הערל מסל״ח. נאמן בעדות שראה כי בא גילעה והרגה ארבעה אנשים ואחד מהם היה ישראל אלטר דאשקעל. גם אם נחוש שאמר בדדמי, ולא מת על אתר, אך יטען שראה, כי הגילעה פגעה בו ונפל לארץ חשב בלבו שבוודאי מת, אולם זה ברור כי ע"י קבלת גילעה בגוף, העשה על אתר למסוכן גדול. אשר אין בכחו עוד לברוח. כאן לא נמצא כתעודותיהם. כי הוא דעספיראטע. בוודאי הוא שמת ובצירוף שניהם. התעודה עם עדות העכו"ם מסל"ת. אשר הם גם בהזמן מכוונים. כי ההקט עם הטיטלא דעפענסיא. יעידון ויגידון כי אלטר דאסקעל דעספיראטע עוד משנת 1916 אשר על אותו הזמן הוא גם עדות הערל מסל"ת זה ביחד הוא כידועה ברורה אשר זה האיש אלטר דאסקעל, מת אז באותי זמן בשדה המלחמה, וזה פשוט וברור.

סוף דבר נשמע הלכה ברורה בס"ד, על יסודי ההיתר. וצירוף כל הסברות ברורות הנאמרים בזה בעזהש"י, יכולין להתיר זאת האשה מכבלי העיגון עפ"י התורה, אמנם ירא אני לנפשי לשאת עלי בלבד דבר חמור כזה. ע"כ לא יעשה בזה הלכה למעשה, אך אם יסכים לזה אחד מידידיי הגאונים המפורסמים, מו"ה יהודא ליב צירילסאהן שליט"א מקעשינוב, או מו"ה בצלאל זאב שאפראן שליט"א מבאקוי, כי היכי דנמטי שיבא מכשורי. ואז ואך אז יתיר את האשה בראנא:

בת ר' יוסף, אשת ר' אלטר דאסקעל. הנקרא בשם היהדות מרדכי בר' משה, להנשא ע"י ב"ד של שלשה, כפסק רבינו הרמ"א ז"ל. והשי"ת יצילנו משגיאות ולכוון האמת לאמתו.

והנלע״ד כתבתי גיסך חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה