באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן מו
להרב הגאון מוה' צבי קינסטליכער נ"י אבד"ק הערמאנשטאדט טראנסילוואניע
יקרת מכתבו הגיעגי ובדבר שאלתו בזה"ל ואגב אודיע צערי במה שאני נבוך בענין אחד ולא אוכל לשות עצה בנפשי איך לצאת י"ש וידי הבריות הנה זה כשתי שנים אשר יצא קול מזנה בעירנו. על בתולה א' שנבעלה מאברך א' מפה. וגם הנה הרה לזנונים. ופתאום נעלמה ונסעה למדינת רומעניען לא' ממשפחתה. ואחר עבור איזה חדשים באתה בחזרה לבדה. ואנחנו לא נדע מה נעשה עמה כי לא עשינו דרישה וחקירה אם יש איזה ממש בהקול רק שאיש זקן א' מפה אמר לי אז שאבי הבתולה התנצל לפניו אודות בתו שפתה אותה פלוני בן פלוני וגם היא מעוברת ממנו. ז״ז אין אתנו יודע עד מה בדבר זה – ועתה נשתדכה בתולה הנ"ל עם אברך אחד שהוא כהן והנה האברך הנ״ל קל בדעתו ואינו שואל ואינו מבקש כדת מה לעשות ואף אם יאסרו אותה עליו ג"כ לא יניח כי הוא כרוך אחריה וד"ל אך כשאני לעצמי לא אדע מה לעשות כי הבתולה הנ"ל היא ממשפחה נאה וחסידה וגם אביה הוא ת"ח והנה עירנו פה רוב הגרים פסולים אצלה כי היא עיר גדולה אולם אז תיכף כשיצא הקול שזנתה ונתעברה. יצא הקול ג"כ ממי נתעברה דהיינו מאברך א' מפה הכשר לה. שהיה ידוע לכל שהולך אצלה וחברותא נמי איכא כי תמיד היו בצוותא חדא אולם לכאורה כיון דרוב פסולין א"כ אפי' בדעבד לא מהני רק מטעם הזה שאומרת לכשר נבעלתי – וגם זה איני לכ"ע וא"כ היו צריך להוציא בלעה מפיה שתאמר בפי' לכשר נבעלתי והיו צריך לבדקה. נקרא לנערה ונשאלה את פיה ואין ספק אצלי. כשנשאל אותה תהיה מכחשת את כל המעשה מפני הבושה. ועוד זאת כי בני המשפחה יתנו בקולם עלי שלא חסתי לפגם משפחה גדולה כזו. ויהיו לי לאויבים וד"ל. ועוד זאת יש לעיין אולי אינה נאמנת כלל כעת לאמור לכשר נבעלתי. אחרי שעיניה נתנה באברך זה והיה הזקן אמר לי שאביה התנצל רוצה להנשא אליו ואף גם זאת אם אומרת לכשר נבעלתי. ג"כ לא מהני רק בדעבד כשכבר נשאת. אבל לכתחלה לכ"ע לא תנשא ברוב פסולים אצלה. וא"כ אולי יותר טוב מזה ומזה. שאעלים עין ואעשה עצמי כאיש אשר לא שומע. אחרי שבלא"ה לא נחקר הענין אצל הב"ד. ואולי אין ממש בהקול ונימי ביצא לה שם מזנה בעיר דל"ח לה. כמבואר בסי' ו'. רק דכאן גרע שיצא שם שנתעברה וגם היו מרננים. ויע"ש בב"ש ובפרט שגם אותו לפניו. והנה בדעתי שאהיה מושך את עצמי שלא לסדר קידושין בעצמי אבל לא ידעתי אם אני יוצא בזה. ולאידך גיסא ג"כ הדבר רחוק שאוכל לפעול ולעשות פירוד בין הדבקים ומה נעשה כי אין בידינו להעמיד הדת על תלה. ומחמת סמוך להכנסת כלה שבת מלכתא הוא מוכרח לקצר. ועל תשובתו אחכה עכ"ל שאלתו שאלת חכם.
הנה בגיטין פ"ט תנינן. יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת כו' וקפריך בגמ' ואסרינן לה אגברא והא אר"א כל קלא דבתר נשואין ל"ח ליה ה"ק יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת. מקודשת ומגורשת הרי זה מגורשת. מ"ט קול ושוברו עמו. ובר"ן אלפסי ז"ל שם כ' דמפירש"י ז"ל נ' שאפי' יצא קול שני של גירושין אפי' מכאן ועד י' ימים מהני. וכפסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' גירושין ה' כ' שכ' ואח"כ יצא עליו קול שנתגרשה מאותן הקידושין. הקול אסרה והקול התירה. וה"ז מגורשת. ובחי' הרשב"א ז"ל הסביר עוד דטיט אסר וטיט שרי. וכ' כי כן הוא דעת הרמב"ן ז"ל יע"ש. אולם הראב"ד ז"ל בהשגותיו שם כ' לא נ' כן בגמ' אלא כשבאו שתי קולות יחד מפני שהוא קול ושוברו עמו. והכרעת הב"י ז"ל באה"ע סי' ו' בבד"ה ובש"ע שהשמיט תיבת מיד הוא שלא כדעת הראב"ד ז"ל. וכ"נ מסתימת הרמ"א ז"ל דשתיק בזה. אולם הב"ח שם פי' בדברי הטור כדעת הראב"ד ז"ל (עיי' ק"נ שם בגיטין סק"מ) וכ"כ הט"ז וב"ש שם סק"י יע"ש ובאחרונים.
ובדרך פלפול י"ל כי שיטת הרמב"ם והראב"ד ז"ל שיטתם בשיטתם. כי הרשב"א ור"ן ז"ל שם בסוגיא. הקשו על קושית ר"א. דילמא הכי קאמר שאם היתה בחזקת אלמנה מותרת לכהן ויצא עליה קול שהיא גרושה אוסרים אותה להנשא ותי' דאי הכי פשיטא ומרישא שמעי' לה יע"ש. והרש"ש ז"ל בהגהותיו הקשה על תירוצם. דלמא אשמעוי' דאפילו בחייבי לאווין חיישי' לקלא יעו"ש. אולם י"ל דהסוגיא אזדי אליביה דרבא ביבמות קי"ט דאמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. ולזאת פשיטא כיון דבאיסור מיתה חיישי' לקלא כברישא. ה"ה לאיסור לאו. וסיפא לא איצטרכא וכמש"כ הרשב"א ור"ן ז"ל והנה בספרי חידושי בן יאיר על ש"ס. לשבת מ"ד ע"א. כ' וז"ל במתני' ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. ופירש"י ז"ל בעוד שהוא דולק אסור שמא יכבה הנר. ותמה המהרש"א ז"ל דהרי לא קאי האי טעמא במסקנא יע"ש וגם על דברי הרמב"ם ז"ל יש לתמוה כן. שפי' וז"ל ור"ש אינו חושש למין ממיני המוקצה. ולפיכך יתיר כל מיני הנרות מלבד הנרות הדולקות גזירה שמא יכבה ע"כ והשלטי גיבורים הניחו בצ"ע יע"ש. ובישוב דברי הרמב"ם ז"ל יש מקום לומר דהנה ז"ל הסוגיא לקמן מ"ו ע"ב. רמי ליה אביי לרב יוסף מי אמר ר"ש כו'. לא כבתה לא. מ"ט דלמא בהדי דנקיט לה כבתה. הא שמעי' ליה לר"ש. דאמר דבר שאיני מתכווין מותר. דתני ר"ש אומר כו'. כל היכי דכי קא מכווין איכא איסורא דאורייתא. כי לא מיתכווין גזר ר"ש מדרבנן כו'. מתיב רבא מוכרי כסות מוכרין כדרכן כו'. והא הכא דכי מכווין איסורא דאורייתא איכא כי לא מיכווין שרי ר״ש לכתחלה אלא אמר רבא הנח לנר שמן ופתילה. הואיל ונעשם בסיס לדבר האיסור ע"כ. ולכאורה יש להקשות דמאי הקשה רבא מכלאים אשבת. הלא י"ל דדווקא בשבת דחיישי' לשמא יכבה ובצריך להבהבה שהוי מלאכה הצריכה לגופה. וכמש"כ תוס' רמב"ן ורשב"א ז"ל. ויבוא לידי איסור סקילה חייש והחמיר ר"ש משא"כ בכלאים דליכא אלא איסור לאו אבל ניחא כי רבא לשיטתו דאמר ביבמות קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. וה"נ אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור סקילה. וכמש"כ התוס' בקידושין י"ד ע"א בד"ה ותהא. והרשב"א ור"ן ז"ל שם גבי הא דאמרינן אה הקלנו בשבויה ניקל בא"א יע"ש והנה נודע דברי הכ"מ בשם הנוסחא ישינה. דגם לדעת הרמב"ם ז"ל דס' מה"ת לקולא. מ"מ בספק איסור כרת ס"ל ס' מה"ת לחומרא. וכ' המפרשים דלפי"ז צ"ל דפ' כרבה בר אבוה ביבמות שם דס"ל לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת. (יעוין נו"ב מהד"ק חאו"ח סי' כ"א) וכמו שהאריך בזה הכפות תמרים בסופו בקונט' יע"ש. ולכך שפיר כתב הרמב"ם ז"ל הטעם שמא יכבה. וגזרי' מפני דכי קא מכוין איכא איסורא דאורייתא. ולק"מ מכלאים לשיטתו. דפ' כרבה בר אבוה. דיש לחלק בין איסור לאו לכרת וא"כ שאני כלאים דליכא רק איסור לאו משא"כ בשבת דאיכא איסור סקילה וכאמור וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל שבספרי שם. ולפי"ז כי הרמב"ם ז"ל ס״ל לרלק בין איסור לאו לאיסור כרת הדרא קושית הרשב"א ור"ן ז"ל לדוכתא דא"א לומר כתירוצם דזה מרישא שמעינן לה כי טובא קמ"ל בסיפא דגם בחייבי לאווין חיישי' לקלא והאי שינויא ניחא יותר כי הוא כפשטות המשנה וכמש"כ בתוס' רי"ד ז"ל וז"ל ומקשה כו' ומהדר הק' מקודשת כו' מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת קול ושוברו עמו פי' אחר שאמרו נתקדשה לפלוני חזרו ואמרו כי גרשה אותו פלוני ומועיל זה הקול לשבר הקול הראשון (מלשין פירושו מבואר דגם התוס' רי"ד ז"ל קאים בשיטת רש"י ורמב"ם ז"ל) ולפי תי' זה לא גרסי' במתני' גירש איש פלוני את אשתו על תנאי אלא קידש. ונ"ל דכעין רבותא תי' בך דפשט מתני' משמע דהיא מגורשת ואסורה להנשא לכהן שני אם נתאלמנה כדפי' מילתיה דשמואל כו' עכ"ל. הרי מבואר מפי' קדמון דשיניא דאסורה לכהן מכח קלא דמגורשת בסיפא. ניחא יותר. דהוא כפשוטא דמתני' (עיי' בהשגות הראב"ד ז"ל באלפסי שם) אך דכעין רבותא משני הסוגיא. האי שינויא דמקודשת ומגורשת ה"ז מגורש' ולכאורה מאי רבותא איכא בזה. וצ"ל יען דבהאי שינויא תרתי שמעי' לה. חדא דמכח קלא דמגורשת אסורה לכהן אם כי הוא אך ח״ל. (יעין בביאור הגר"א ז"ל בסי' ו' סק"ט שכ'. אע"ג דמוקים בגמ' להתירה לישא מ"מ עיקר הענין לאוסרה לכהן ממ"ש ובלבד שלא כו' וזה כמש"כ התוס' רי"ד ז"ל) ועוד רבותא דקול דמגורשת מבטל הקול דמקודשת אולם כשבאו שני הקולות ביחד. ס"ל לרמב"ם ז"ל דזה פשיטא ואין כאן רבותא ולא איצטרך לאשמעי' ועל כצ"ל דלזאת אתי האי שינויא לאשמעוי' דגם ביצא הקול דגירושין אחר כמה ימים מ"מ בכחו לבטל קול הראשון דקידושין. ולא דמי לאמתלאה מטעם שכ' הראשונים ז"ל אמנם הראב"ד ז"ל אשר לדעת הכ"מ בפ"ט מהט"מ חולק שם על הרמב"ם ז"ל וס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא יע"ש וא"כ ס"ל כרבא (כי מאביי ורבא ה' כבתראי גם נגד דעת רבותם לדעת רובא מרבוותאי) דאמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ולא היה מקום כלל להאי שינויא דבסיפא קמ"ל דע"י קלא דמגורשת אסורה לכהן כי זה מרישא שמעי' לה וכמש"כ הרשב"א והר"ן ז"ל והוכרח הסוגיא לשינויא דא דקלא מבטל קלא ולא בדרך רבותא נאמרה. לזאת פי' קול ושוברו עמו כפשוטו עמו ביחד ואזדי שיטתם לשיטתם אולם זה אך לפלפולא כי באמת גם הראב"ד ז"ל ס"ל בספיקא דאורייתא דמה"ת הוא לקולא וכמש"כ בסוף ה' כלאים ובהט"מ שם תמה אך על טעם הרמב"ם ז"ל. וכמש"כ בכ"ת שם בשם הראנ"ח ומהרי"ט ז"ל וכ' שהם דברים ברורים יע"ש. וגם בדעת הרמב"ם ז"ל רובם ככולם חולקים על הנוסחא ישינה ובישוב פיה"מ וגם פירש"י ז"ל בשבת שם יישבתי בדרך נכון בספרי יע"ש ואכ"מ וגם עתי בל אתי להאריך בפלפולים ופתחתי הדבור בזה כאמרם ז"ל לפתוח במלתא דבדיחתא – וכפי' הפני יהושיע ז"ל בפתיחתו לסדר נשים במאמר זה יע"ש – בריש פתיחת השמעתתא בס"ד.
אשר להלכה הלא הוא כמבואר בסוגיא. כי גם לראב"ד וטור ז"ל דבעי' שיבואו שני הקולות ביחד. הלא גם הכא דמזנה. ונתעברה בדבור אחד נאמר. כי מפלוני האברך שהיתה דיימא ממנו ורגיל אצלה, ממנו נתעברה – ובסגנון זה היה גם דברי הזקן בשם אביה לכת״ה – ואם באיסור מיתה דחזקת ואיסור א"א. אמרי' דקולו ושוברו עמו. ק"ו כאן שאין בזה אך איסור לאו דזונה לכהן בפרט לשיטת רש"י רמב"ם תוס' רי"ד ורמב״ם ועוד מפרשים ופוסקים ז"ל וכן מורין דברי הש"ע דקלא דגירושין גם אם יצא אחר י' ימים מבטל קלא דקידושין אם כי בראשית נאסרה ע"י הקול דמקודשת מ"מ אמרי' כי קול אסרה וקו התירה גם באיסור מיתה. על אחת כמה וכמה בנד"ד אשר הוא אך איסור לאו ושאינו שוה בכל שג"כ נחשב לצד קולא נגד לאו השו"ב כמבואר בכמ״ד בש"ס ואין כאן תרי קלא:
רק בדיבור אחד נאמר הקול דנתעברה ומפלוני בוודאי דלא פלגי' דבורא לאמור דחצי אמת וחצי שקר אך או כולו שקר או כולו אמת והוי קול ושוברו עמו. ועוד עדיפא משם אשר הקול דמגורשת צריך להוציא מהקול דמקודשת אך דעדיף מאמתלא מטעם המבואר בראשונים ובר"ן ז"ל שם שכ' וז"ל ואע"ג דלקמן מסקי' דבאמתלא שריא אלא כשהוא יוצאת כאחד עם קול הקידושין התם היינו טעמא לפי שהאמתלא היינו על תנאי וכיוצא בו הפך הקול הראשון שהיה סתם. אבל קול של גירושין אינו סותר כלל קול הקידושין ע"כ פי' דשניהם אמת הקדושין ואח"כ הגירושין מ"מ הלא הגירושין סותרין הקידושין ואפ"ה אמרי' דקלא מבטל קלא ק"ו כאן (ולאמור דכהונה שאני ומעלה עשו ביוחסין זה לא נאמר אך היכי דראו חז"ל לאמור כן ועוד יש טעמים המבנים מעצמם דל"ש זה לאמור כאן) דאין כאן סתוירה כלל אך לאמור כי האמת דנתעברה. אולם מאותו פלוני דכשר לה פשיטא דאין לחוש יותר מהקול ולענ"ד היא סברא ברורה. ואמת להלכה. דשאני התם דלקלא דנתגרשה. שוב אין עוד שום חששא לקלא דקידושין משא"כ הכא דהקול שנתעברה מאברך פלוני איני בתור וודאי לבטל החששא דאיסור זונה לכהן די"ל כשם שאפקרה עצמה לפלוני כן אפקרה עצמה לזנות גם עם אחרים אשר רוב הם פסולין לה ז"א כי לעומת זה לקלא דמקודשת היא בוודאי א"א ובקלא דנתעברה גם ברוב פסולים אין כאן וודאי איסור די"ל דלכשר נבעלה ובאומרת לכשר נבעלתי בדעבד להרבה פוסקים גם ברוב פסולים, לא תצא וא"כ המה בקו המשוה לאמור כשם דקלא דגירושין היתר ברור מבטל קלא דקידושין איסור ברור. כן קלא דמאברך פלוני נתעברה אם שאיני היתר ברור בכחו לבטל הקלא דנתעברה שאיני איסור ברור וכעין דאמרי' בפסחים ט' ואב"א ספק וספק הוא. ובכמה סוגיות וכן בפוסקים כעין זה.
ובגוף הדבר דבדיימא מאחד ולא דיימא מעלמא אם חיישי' לשמא זנתה גם עם אחרים הלא הדברים ארוכים. וידוע מקורם מסוגי' דיבמות ס"ט קידושין ע"ה וכתובות י"ד ובטוש"ע אה"ע סי' ד' וסי' קנ"ו וברמ"א ז"ל סס"ג. והאריכו בזה שם רבותינו. הב"ח (בסי' קנ"ו) ח"מ (סי' ד' ס"ק כ"ה) וב"ש (שם סק"מ קנ"ו ס"ק ט"ו) ז"ל ואחרונים שם. והעולה מדבריהם דבאיסור דרבנן לא חיישי' לשמא זנתה גם עם אחר והוא הסכמת רובם ככולם מהפוסקים ולא כמהרי"ו ז"ל יע"ש. והלא מבואר בראש ז"ל שלהי גיטין ובב"י ז"ל בסי' מ"ו וב"ש ז"ל שם ס"ק י"ד דלמיחש לקול חוששין אך מדרבנן וא"כ כיון דהקול אשר הכל מרננין אחריה שנתעברה כ"ז שלא הוחזק בב"ד ע"י עדות ברורה אין כאן אך חששא דרבנן ועתה דהקול יצא שנתעברה מאברך פלוני וכשר הוא. ולא דיימא מאחרים אין חוששין שמא זנתה גם עם אחר. יען דעיקר החששא ע"י הקול הוא רק מדרבנן וכדאמרן.
אם כי לכאורה יש לחלק מפסק הרמב"ם ז"ל דפ"ח מה' תרומות ה' י"ד שהוא המקור להלכתא דא דבדרבנן ל"ח לשמא זנתה גם עם אחרים. יען דתרומה בזה"ז עיקר האיסור דרבנן. משא"כ הכא אם כי החששא לקלא היא רק מדרבנן הלא החששא היא לספק איסור תורה דזה חמור. עי' בש"ך יו"ד בכללי ס"ס אות י"ח. ובמל"מ פי"ח מהא"ב שכ' ונ"ל כו' יש להחמיר בה משאר איסורי דרבנן ובספרי חידושי בן יאיר בשבת י"ג הבאתי ראיה ברורה דגם להסוברום ס' מה"ת לקולא ואך מדרבנן לחומרא מ"מ גזרירנן משום ספיקא ולא נחשב גזירה לגזירה אשר האחרונים נסתפקו בזה וכן בנו"ב מהד"ת חאה"ע סי' כ"ט ד"ה ומה שהקשה מדידי אדידי כ' לחלק בין עיקר איסור דרבנן להא דחכמים אסרוה שמא נבעלה לפסול ואסרוה משום חשש איסור תורה יע"ש ז״א כי הב"ש שם בסק"מ ביאר הטעם וז"ל מיהו לפסק הלכה נראה דבאיסור דרבנן ל"ח דהא הרא"ש ורשב"א ז"ל ס"ל אפי' באיסורי דאורייתא ל"ח כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל פ"ג והרשב"א בתשובה סי' תר"י יע"ש (ובב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ג ובשו"ת עה"ג צ"צ שבו"י ז"ל המצוינים שם בפ"ת) והאי טעמא נאמר גם בזה. לכלל גדול הידוע דלמעט בפלוגתא עדיף. וכיון דהרבה ראשונים ז"ל ס"ל דגם באיסור דאורייתא ל"ח מסתברא לאמור דבאיסור דרבנן אם כי נאסר מחשש איסור תורה. מ"מ ל"ח לשמא זנתה גם עם אחר וגם החולקים באיסור דאורייתא ממש מודי בזה להרמב"ם ז"ל והמעיין יראה זה לברור.
והנה אם נשאל את פיה והיא תודה ותאמר כי לכשר נבעלתי הלא מבואר בש"ע שם סעי' י"ז וי"א דבאומרת לכשר נבעלתי בחד רובא לכתחלה מכשירין ובדעבד אפי' ברוב פסולין ואם כי לכללא דבדיעה א' בסתם והשניה בוי"א הכריע הש"ע כדעה הראשנוה בכאן יצא מהכלל. כי הפוסקים הכריעו כדיעה זה וכמבואר באחרונים ובספר מנחת פתים באה"ע שם יע"ש ומה שהעיר כת"ה דעתה גם אם תאמר לכשר נבעלתי כיון שנתקשרה בקשר החיתון עם כהן חיישי' לעיניה נתנה בו הלא ראש המדברים בזאת הסברא היא ההפלאה בחי' לכתובות במתני' ד' י"ג ראוה מדברת כו' איש פלוני וכהן הוא לפרש מלת כהן כפשוטו. ולאשמעי' אתא דגם בהוא מודה לה אסורה לו מחששא דשמא ענ"ב. ואם דמסוגיא דכתובות י"ד דאמריני' חדא הא קא מודה. מבואר דבמודה לה מותרת לו גם לר"י הוא רק לענין איסור סוטה אבל לא לענין יוחסין איסור כהונה הדין כמו בשבויה דאין בעלה נאמן עליה וכה"ג אמרי' ביבמות פ"ח ע"ב דאיסור כהונה שאני עכת"ד יע"ש באריכת דבריו כי נעמו הנה מה שהביא מיבמות סעד לסברתו הלא האי שינויא דאיסור כהונה שאני נאמר שם אך בשינויא קמא. ומדחזי' דתלמודא קמהדר לשינויי בתראי נראה דלמסקנא לא קיימא האי סברא ולשיטת הגאונים ורמב"ם ז"ל בכ"מ קיי"ל כל"ב. וגם לריב"א ז"ל בתוס' ע"ז ז' ע"א ד"ה בשל תורה ובראש ז"ל שם דכל א"ד לגבי לשון ראשון כטפל לעיקר ולישנא קמא עיקר לא אמר רק היכי דאיכא אך תרי לישני א"ד מול א"ד. משא"כ היכי דאיכא תרי ותלתא לישני נגד לשון ראשון הלא אז נחשב שינויא קמא כיחיד לגבי רבים. ובפרט למאי דקיי"ל כר"ת ז"ל דבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא – ולרש"י ז"ל בשל סופרים הולכין אחר אחרון וכאן הלא אנו עסוקים אך בחששא דמעלה דרבנן. וכיון דמלישני ושינויי בתראי נ' דלא קאים בזה האי סברא דאיסור כהונה שאני הכי קיי"ל ובגוף פי' החדש אשר פי' ההפלאה ז"ל הלא גם הוא כ' כי לולי דבריו של פירש"י ז"ל היה אומר לפרש כן ולאחר דחזינן כי רש"י ר"ן וכל הראשונים ז"ל פי' וכהן הוא מיוחס הוא. ובישוב דיוק של ההפלאה בלישנא דמתני' איש פלוני כו' כבר תי' בכמה אנפי הריב"ש ז"ל בתשו' סי' רל"א הובא בשט"מ בכתובות שם יע"ש אשר מבואר בדבריו דלא קאי בסברת וביאור ההפלאה ז"ל ולהלכה הלא דברי הראשונים ז"ל מכריעין.
כי הנו"ב ז"ל במהד"ת חאה"ע סי' אברא כ"ח כ"ט. החזיק במעוז זאת הסברא להלכה הלא הפת"ש שם ס"ק ט"ו ט"ז הביא בשם הגאונים מליסא בקהלת יעקב ובתשו' רעק"א וברית אברהם ז"ל שהאריכו לחלוק עליו בזה וכל אלו הספרים אינם עמדי לראות דבריהם בזה ולעני בדעת ובבקיאות כמוני כמעט למותר יחשב להרחיב הדיבור בדבר אשר גאוני בתראי כבר האריכו בזה נמעניתם כידם הגדולה בש"ס ופוסקים והכריעו כן להלכה ובדעת החת"ס ז"ל אין כאן הכרעה ברורה כי בח"ב סי' ט' חולק בזה על הנו"ב ובסי' י"ח החזיק בסברתו כאשר האיר בזה הפת"ש שם ומש"כ דיש לחלק בין דידיה לדידה הלא הוא בעצמו כ' דמלשונו לא משמע כן ועוד כי בח"א סי' קע"ה כ' ג"כ האי חששא דענ"ב ושם מיירי בשניהם מודים ואיכא ברי דידיה ודידה יע"ש ומש"כ בשו"ת ב"ש סי' י"ג בהגה מבנו שם כי התשובה דח"א סי' ט' הוא בתרא להתשובה דסי' קע"ה ולה שומעין מה יענה להתשובה דסי' ח"י שהיא בתראה להתשו' דסי' ט' הוא אשר כתבתי כי אין להחליט בדעתו הכרעה ברורה אך בדעת נוטה להכרעת הגאונים הנ"ל – ושלא לאמור סמי חדא דסי' ט' מקמי תרתי דסי' קע"ה וסי' ח"י – ממה שבסי' ט' האריך בזה בדברי טעם בסתירת דברי הנו"ב ז"ל ומסיק בפשיטות דלא נ"ל לבדות דברים חדשים מלבנו אשר לא שיערום ראשונים ז"ל וכן בשו"ת בית שלמה ז"ל שם האריך בזה וכ' דמדברי הצ"צ סי' ק"ד וחכ"צ ז"ל סי' מ"ד נראה דלא כנו"ב ז"ל יע"ש ובמנחת פתים בסי' ו' דגם הנו"ב וחת"ס בסי' ח"י לא חששו לחומרא זו רק לכתחלה יע"ש ועתה כיון דגאוני בתראי רבים הם החולקים בזה על רבותינו ההפלאה ונו"ב ז"ל אשר בספק פלוגתא בדרבנן קיי"ל לקולא בפרט שהם רבים בתראי ובדרבנן. ע"י שלש אלה, להם שומעין להקל הכרעתם להלכה.
ועוד בנד"ד אם תודה להקול כי מאברך פלוני נתעברה י"ל דגם להפלאה ונו"ב ז"ל נאמנת כיון דאיכא רגל"ד ל"ח לענ"ב כמבואר בש"ע סי' קט"ו סעי' ו'. וכסברתי כן ראיתי גם בב"ש שם שכ' וז"ל אבל באומר שבא עליה שפיר נאמן דהא אף באשה שאמרה טא"ל למשנה אחרונה שא"צ להפקיע עצמה מבעלה ואמרי' דענ"ב ואעפ"כ אם יש רגל"ד נאמנת ועי' בב"ש סי' קט"ו סוף ס"ק כ"ג כ"ו וא"כ ה"ה בנ"ד נאמן ולא ענ"ב כמו בט"אל ביש רגלים לדבר דל"א ענ"ב כו' עכ"ל יע"ש והוא הנאמר גם בנד"ד כיון דהקול יצא שמאברך פלוני נתעברה והיה ידוע לכל שהולך אצלה ותמיד היה בצוותא חדא עמה. אשר כ"ז נחשב לרגל"ד להאמינה כל עוד שאברך פלוני לא יכחישה באומרת כי ממנו נתעברה ולזאת אם כי נשתדכה לכהן ל"ח לענ"ב כיון דיש רגל"ד וכדאמרן.
ועתה לאחר שנתבאר כי ע"י הקול יש מקום להתירה לכהן יען כי הקול שהוליד חששא דאיסורא הביא ההיתר בצידו אשר מאברך פלוני וכשר הידוע נתעברה וכנ"ל – וגם אם היא תאמר לכשר נבעלתי ובפרט אם תאמר כהקול שמאברך פלוני אם נשאת לא תצא וכנ"ל הלא יש לפנינו כשלש ספקות ספק שמא כל הקול שקר. כי גם קלא דהחוזק בב"ד לא נחשב כברור ומה"ט לקלא דבתר נשואי' ל"ח כמבואר בסוגיא שלהי גיטין ובטוש"ע סי' מ"ו (עי' בספרי חידושי בן יאיר בחי' לב"ב קל"ה שהארכתי בביאור הסוגיא דשם ודקידושין י"ב השייך לזה) ואת"ל שהוא אמת שמא כולו אמת שנתעברה מאברך פלוני שיצא הקול עליו וכשר הוא ואת"ל שלא מאברך פלוני אך מאחר שמא גם האחר כשר היה אם כי הספק הראשון דשמא הקול שקר שכיח לאיסור כי יש רגל"ד דהקול אמת וכן הס' השלישי שמא האחר כשר הי' הלא רוב פסולים אצלה ועוד דהס"ס שמא מפלוני האברך ושמא מאחר וגם הוא כשר היה הוי כס"ס מש"א ואנן קיי"ל דבעי ס"ס השקולין וס"ס מש"א לא נחשב לס"ס ז"א חדא אם דהספק שמא הקול שכיח יותר לאיסור לעומת זה הספק דשמא מפלוני האברך שכיח יותר להיתר כי הרגל"ד דיש לחזק הקול הוא המעמיד דגם זה אמת ובצירוף שניהם הוי ס"ס מעליא כמבואר בפוסקים בכמ"ד בכה"ג ובספרי הנ"ל בחי' לפסחים ט' יישבתי בזה דברי הראב"ד ז"ל בפ"ט מהט"מ יע"ש חדא ועוד כי ידוע שיטת הפי' ז"ל בחי' לכתובות ט' דלדעת הרמב"ם ז"ל דס' מה"ת לקולא ואך מדרבנן לחומרא י"ל דלא החמירו רק בס' אחד אבל לא בס"ס אם דאינם שקולין יע"ש ובספרי שם בחי' ליומא ס"ה ד"ה אמנם קבעתי בזה מסמרות והבאתי כי כן נראה דעת הכ"מ בפ"ט מהט"מ ה' י"א י"ב יע"ש באריכות. בפרט בנד"ד דכל החששא ע"י הקול הוא רק איסורא דרבנן דחששו לקול וכנ"ל בוודאי דנחשב לס"ס אם דאינם שקולין וזאת היא תשובה גם להא דשני ספיקות האחרונים הוי כס"ס מש"א כי בדרבנן גם ס"ס מש"א ושאינו מתהפך יש דעות להחשיב לס"ס כמבואר בכו"פ ובאחרונים ביו"ד בכללי ס"ס יע"ש וכיון דס"ס מעליא בוודאי יש כאן אך דיש עוד כעין שלש ספיקות הלא ידוע פסק הרמ"א ז"ל ביו"ד ס"ס ק"י ובש"ך שם אות ל"ה דבס"ס גם בדאורייתא א"צ לברורי רק בטורח קל ואין הפסד אז יש לברר ובנד"ד אשר כ' כת"ה דהדרישה והחקירה והדבור בזה קשה לביוש של משפחה גדולה ויש עוד משום איבה הבירור בזה בוודאי שאיני נכנס תחת סוג טורח קל ואין הפסד – וגם לרשב"א ז״ל דס"ל דצריכין לברר גם בס"ס ידוע דעת הנו״ב ז"ל מובא בפ"ת שם דהיכא דליכא רק חזקת איסור גם לרשב"א ז"ל א"צ לברר והכא אדרבה דיש חזקה דמעיקרא חזקת כשרות והיתר לכהן בפרט דיש כאן כעין שלש ספקות ובדרבנן בוודאי דגם לרשב"א ז"ל בכה"ג א"צ לברורי ולזאת מלבד עיקר יסוד ההיתר שנתבאר למעלה מכח אשר הקול מוחזק כולו לאמת הלא יש עוד בזה להתיר מכח ס"ס ושאין מחויבין לעשות בזה חקירה ודרישה מטעם האמור.
אם כי יש עוד לפקפק בזה ולמעשה שיהיה בפירוש הוראת ב"ד להתיר צריכין עוד להתחשב בכל זה אמנם לאחר שגלוי וידוע לפני כת"ה שאין בידו למחות ואולי יש עוד בזה חששא המבואר ברמ"א ז"ל ביו"ד ס"ס של"ד ורואה בעין חכמתו כי טוב לעבור ע"ז בשתיקה הלא כיון שנשאת בוודאי דלא תצא כאשר נתבאר למעלה הלא איכא סברת המבי"ט ז"ל דבאיסור דרבנן אף לכתחלה אין שום חכם חייב להתרות בה שלא תנשא אלא שלא להורות בה היתר אם כי רבינו הב"י ז"ל חולק עליו הובא פלוגתתם בקו"ע ס"ס י"ז אות רי"ד יע"ש ובדעת תורה בפתיחתו לה' שחיטה אות ל"ו הביא ראיה לדעת הב"י ז"ל מקידושין ס"ט יע"ש מ"מ רב גובריה המבי"ט ז"ל אשר חזי לאצטרופי דעתו לכל האמור למעלה. שיש בזה די להתיר מעיקרא דדינא ולהורות כן להלכה ולזאת דעת כת"ה שלא לסדר קידושין בעצמו למען שלא תהיה בזה הוראת בי"ד להיתר אך לעשות עצמו כאיש אשר לא שומע יען כי רואה מבפנים. אשר החכמה מה היא השתיקה. היא דעת תורה מכל הלין טעמים הנאמרים אשר כולם כנים וברורים בעזהש"י.
והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי