אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק יורה דעה › סימן מב

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן מב

סימן מא

להרה"ג כו' מו"ה יעקב שעכטער רב בעיר גאלאץ.

מכתבו הגיעני ובדבר ההוראה מרבינו החת"ס בחיו"ד סי' שנ"ג במקום שיש הכרח והותר לפנות עצמות מתים לעשות ארונות לעצמו. בהפסק מקבריהם לביה"ח אחר, שהורה גדולים ולשום בהם כל מת ומת חרסית אדמה שאף אם יתאכלו נסרי הארון יהיו מובדלין במחיצה הנ"ל. ועל אותן הקברים מאלו הארונות הורה כ"ת שצריכין להעמיד אבן ולחקוק עליו שם כל נפטר שמונח בזה הארון כדי שיוכלו הקרובים לבקרם ולהתפלל שם ביום היא"צ או בזמנים אחרים המבואר בש"ע. אשר בזה נסתפק אם רשאין לקח מצבה מקבר של נפטר אחד ולשום על זה הארון ולחקוק עליו כל שמות הנפטרים מעצמות המתים המונחים בארון שלא יהיו בזה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה כי אולי יש בתוך אלו המתים רשעים, ונפטר הזה אשר מקברו נלקח המצבה הוא צדיק. וחתר למצוא היתר מכח דברי הט"ז באו"ח סי' קנ"ד סק"ח. ועוד מדלא חשו הפוסקים להזהיר על הנחת העצמות למתים שונים זא"ז שיהיו שניהם צדיקים בוודאי יען דמשפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש אינם נקראים רשעים אחר יב"ח. ואין ליזהר בהנחת העצמות ממי שיהיה לכן יהיה רשאי לקח מצבה אחת שנחקק עליו שם נפטר אחד ולחקוק שמות יתר הנפטרים המונחים אצלו בארון הגדול עכת"ד.

הנה הט"ז שם כ' וז"ל:

ולולא דמסתפינא אמינא מלתא חדתא דהא דאמרי' בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה היינו כ"ז שראויה לקדושה גדולה אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשו בה לפחות קדושה קלה ממה שתהי' פנויה ותגנז כו' וכו' עכ"ל יע"ש והתב"ש בחי' למגלה כו' בנה ע"ז דיוק באמרו דמדלא התנה רבא דאם א"א למיעבד תיבותא זוטרתא או פריסא לספרי שרי למיעבד כורסייא וכדומה ומדסתם משמע לעולם אסור יע"ש ובפמ"ג במ"ז שהניח בצ"ע. ויש מקום לפרש במאי דאמר רבא האי תיבותא דאירפט מיעבד תיבה זוטרתי שרי כורסייא אסור כלומר אם אפשר למיעבד תיבה זוטרתי אז כורסייא אסור וכן במה שאמר האי פריסא דבלה למיעבדיה פריסא לספרי שרי ואז כשאפשר למיפבדיה לספרי ואך אז לחומשין אסור (יעיון רמב"ם ז"ל בפי' מה' ס"ת וצע"ק שהשמיט הני מימרי דרבא להביאם מפורש כדרכו בקודש) אשר לפירושא דא הקדמת ההיתר הוי כתנאי קודם למעשה האיסור שאסור להוריד לקדושה קלה רק היכא דאפשר לעשות ולהשתמש כקדושה קמייתא ולא סתם רבא אך בא כמבואר כשיטת הט"ז.

אמנם התב"ש שם הוסיף עוד לאמור בזה"ל:

אלא שיש להביא עוד ראי' ברורה מגמ' יומא י"ב ע"ב דגרסי' התם ר' דוסא אמר להביא בגדי כה"ג ביוה"כ שהם כשרים לכהן הדיוט. רבי אומר ב' תשובות בדבר כו' ועוד בגדים שנשתמשה בהם קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה. והשתא מה פריך לר"ד הא ר"ד ס"ל דאינו ראוי עוד ליוה"כ אחר מקרא דוהניחם שם כו' וא"כ כיון דלא חזו תו למילתייהו. וע"כ יגנזו עדיף טפי להשתמש בהם קדושה קלה ומה זו תשובה לר"ד יא דלא כט"ז. וגניזה עדיף מלהשתמש קדושה קלה. ותו ראי' מגמ' ע"ז נ"ב דאמרי' גבי אבני מזבח כו' כו' עכ"ל יע"ש. אשר המה ראיות ברורות וקושיות חזקות על שיטת הט"ז. ואולי נאמר עוד בכוונת סברת הט"ז יען שאם תהיו פנויה ותגנז הרבה פעמים אשר לא יוגנז היטב כאשר אנו רואין זה לפרקים רבים ואשר עי"ז שעומדים פנוים. ולא נגנזו היטב יבואו עוד גם לתשמושי אי כבוד, לזאת טו יותר לייחדם לכל הפחות לקדושה קלה ועדיף מגניזה מטעם האמור משא"כ בדברים המקודשים במקדש ה' מפני חומר דואת מקדשי תיראו. וכהנים זריזים וזהירים המה בכל ולו הצריכין גניזה יוגנזו היטב היטב מבלי לבוא חלילה לזלזל בקדושתם לזאת טוב יותר הגניזה מלהורידם לשמש בהם קדושה קלה. ולדעתי העניה היא סברא ישרה וברורה מעצמותה אשר בידה להצדיק בזה דברי אדונינו רבינו דוד ז"ל אשר בכל דרכיו משכיל וה' עמו.

אברא דלהלכה גם הטו"ז בעצמו כ' בדרך

ולולא דמסתפינא יען דלא משמע כן דעת הפוסקים. וגם המג"א ז"ל מכללם. אך היכא דאיכא עוד צד היתר חזי לאיצטרופי דעת הט"ז ז"ל.

ובמה שרצה כ"ת לחדש דלאחר י"ב חודש שוב אינם נקראים רשעים. חידושו קודם לליבונו כי לפ"ז האי דינא דאין קוברין רשע אצל צדיק, וכן צדיק אצל רשע. לחלק יצא שאם עבר יב"ח מקבורת הרשע יהיו רשאין לקבור אצלו צדיק אשר לא אישתמיט חד מהפוסקים לאמור הכי ולא נאמר וגם לא יאמר כי הגליות לנו בקניית שמם שקנו בזה העולם אשר זכר צדיק לברכה. ומה שהקשה דלמה לא חשו הפוסקים להזהיר בהנחת עצמות של מתים שונים זא"ז שיהיה שניהם שווים בצדקתם ובאהבתם כי אין קוברין רשע אצל צדיק, וכן שונאים זל"ז לק"מ כי עצמות לאחר עיכול בשר שאני, וממקומו הוא מוכרע, אשר במקום שנשנית במשנתינו בסנהדרין מ"ו, ואין קוברין אותו בקברות אבותיו יען שאין קוברין רשע אצל צדיק כדאיתא בגמ', נאמר, כי אם נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן יען כי כבר נתכפר במיתתו ובזיונו מלקטין את העצמות וקוברין בקברות אבותיו כפירש"י ז"ל (יע"ש בסוגיא מ"ז, ובמהרש"א ז"ל בח"א בד"ה ויקם על רגליו. ויש לרמז במה שנאמר ושם רשעים ירקב כי שם יכונה לנפש הנצחיות ונשמת האדם כנאמר נפש חיה היא שמו ולאחר שירקב הרשע בעיכול בשר ונשארו אך העצמות אז גם הרשעים בשם יקראו על שם נפשם ונשמתם אשר לא ידח ממנו נדח בחסדי ה' אשר רחמיו על כל מעשיו) ועתה זו תשובה מבוארת לשמתו שאין כאן כלל חששא דהורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה במה שיחקק הרבה משמות הנפטרים עלי מצבה אחת גם אם יהיה המצבה מצדיק ובתוך עצמות מתים יהיה גם מרשעים כיון שהוא לאחר עיכול בשר וליקוט עצמות אשר אז קוברין אותו גם בקבורת אבותיו וכדתנינן.

ובעיקרא דדינא, הלא מבואר בתשו' הרשב"א ז"ל אם כי הוא מהאוסרים מצבה בהנאה, מ"מ כ' שמותר להניח על קבר אחר ואין זה הנאה לחי דאפי' קבר שפנוהו מותר לקבור בו מת אחר דאין זה מקרי הנאה. הובא בד"מ סי' שס"ד אם כי בקבר הניח הד"מ דברי הרשב"א ז"ל בצ"ע להלכה מכח דברי הטור בשם ר"י ז"ל שאוסר ויעיון בתשו' שבו"י ז"ל ח"א סי' פ"ג, ובהגהות רע"א ז"ל שם בשם הריק"ש ז"ל לאסור בקבר לקבור מת אחר כדעת הטור, ובשם הרדב"ז ודבר משה ז"ל להתיר כפסק הרשב"א ז"ל ויעיון בב"ח בריש סי' שס"ד דגם לטור ור"י ז"ל דאסור לקבור בו מת אחר הוא רק מדרבנן יע"ש וא"כ במצבה אשר הטור בשם רא"ש ז"ל ועוד פוסקים מתירים בהנאה שהוא דעת הי"ח ברמ"א ז"ל שם. להעמיד מצבה למת אחר איכא ס"ס שמא הלכה כמתירין בהנאה ואת"ל כהאוסרין כאשר קיי"ל ונוהגין הכי שמא ה' כרשב"א ז"ל דלמת אחר שרי גם בקבר, וא"כ במצבה (אשר לטור דאסור בקבר גם למת הלא הוא מתיר מצבה בהנאה ולרשב"א ז"ל דאוסר בהנאה גם במצבה הלא מתיר עבור מת ושרי לכל מת כדאית ליה) דהוי ס"ס. ובדרבנן בוודאי שומעין להקל, ובפרט בנידון דידיה אשר המצבה עומדת גם כעת על עצמות המת מהנפטר שעמדה על קברו מאז אך שנרשמין עליו גם שמות מנפטרים אחרים המונחים בארון דבזה נ"ל דנ"ע מודי דשרי וכמובן.

והנה הרמ"ע ז"ל מפאנו סי' מ"ד הובא בגליון מהרש"א ז"ל שם ביו"ד הורה דאם המצבות שנפנו לא משתמרים כראוי מותר למכרם לפוסלי אבנים ע"י טובי העיר ובלבד שיבטלו פתוחי האותיות ויעקרו שם הבעלים מהם והדמים יפלו לצרכי צבור. ושם בתשובה מסיק וז"ל:

וכ"ש הכא דסברא הוא שכן לב ב"ד מתנה עליהם בכל המקומות שאנו מתגוררים בהם כיונה תקנן בעברי פי פחת עד ישקיף וירא ה' משמים ע"כ. ונראה דכוון בזה ליישב מה שלכאורה יש לפקפק ע"ז מהא דאמרי בשבועות י"א שאני אבודין דלא שכיחי אשר הלכך לא חשו ב"ד להתנות עליהן וכפירש"י ז"ל. ולדעתי זה כוונת התוס' שכ' במעילה י"ד ובמנחות ט"ו פ"ח כי בנדבת יחיד ל"ש לאמור לב ב"ד מתנה. עליהם ואך בנדבת צבור אמרי' הכי אין הכוונה דעל נדבת יחיד אין בכח ב"ד להתנות כי אם על הצבור יפה כח בית דין ק"ו על היחיד אך דעל נדבת יחיד לא חשו לתן לב ע"ז להתנות וכדאמרינן גבי אבודין כיון דל"ש לא חשו ב"ד להתנות כן בנדבת יחיד. ובזה מיושב אשר לכאורה יש סתירה מבוארת מסוגיא הנ"ל דקפריך הש"ס לפר ושעיר של כה"ג ביוה"כ דנימא לב ב"ד מתנה אם דהוי נדבת יחיד ולהאמר דעיקר הטעם בנדבת יחיד יען דלא חששו לתן לב על זה מבואר כי זה לא נתן להאמר על פרו של כה"ג שכפרתו וכפרת אחיו הכהנים תלוי בזה ולזאת לקרבן שותפין יחשב והתורה הפקירה ממונו לכהנים וכמבואר ביומא נ"א ורמב"ם ז"ל בפ"ה מ"ה עבודת יוה"כ ומלבד שהוא כה"ג הלא כפרת כל ישראל תלוי בזה שיבוא אח"כ, האם על קרבנו לא נאמר דחשו הב"ד להתנות וכמו בפרה אם דלא שכיח מ"מ מסיק הש"ס שם בשבועות הואיל ודמיו יקרין אמרינן לב ב"ד מתנה כן בקרבנו של כה"ג אם דכנדבת יחיד הוא מ"מ מפני חשיבתו אמרינן לב ב"ד מתנה עליו גם לשיטת התוס' וכדאמרן

ומתורת משה רבינו הרמ"א ז"ל במש"כ באו"ח סי' קנ"ד הטעם שנהגו להנות בכמה הנהות מדברי קדושה דכיון שנהגו וא"א לזהר בזה לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבואו ב"א לידי תקלה ואע"ג דלא התנו כהתנו דמי מדסתם למדנו כי גם בנדבת יחיד הדברים אמורים וכמבואר שם במג"א ז״ל ס"ק ט"ו שכ' דראוי לכל אדם כשמנדב דבר או להגזברים כשקונין להתנות שיהי' רשאין להשתמש בהם, הרי דהשוה נדבת יחיד לרבים לענין לכתחלה להתנות ובדעבד לסמוך על תנאי ב"ד ואין לזה סתירה מדברי התוס' יען כי נדבת היחידים לביהכ"נ שכיח וא"א ליזהר והעולם באים לתקלה לזאת נתנו ע"ז הב"ד לב להתנות ובכחם להתנות גם על נדבת יחיד וכאמור.

המורם מן המדובר כי צדקו דברי רבינו הרמ"ע ז"ל בטעמיו דלב ב"ד מתנה אם כי המצבות מיחידים המה, אך דחשש אולי נחשב לדבר דלא שכיח כאבודין אשר לא חשו לב ב"ד להתנות לזאת שכל את קולמסו לאמור בכל המקומות שאנו מתגוררים שם כיונה כו' כלומר דהוי כדבר דשכיח אשר הסברא נותנת לומר בזה. לב ב"ד מתנה. אמנם במדינותינו ובימים האלו ל"ש כ"כ פנוי הקברים ממקום למקום אך לפרקים מיוחדים שיש הכרח להממשלה ע״י דרך מסלת הברזל שנאמר ע"ז לב ב"ד מתנה. וגם הרמ"ע ז"ל לא התיר רק שהיה רודפים לגנוב אותם ולשקעם בבנין בתי תיטראות שלהם וע"ג מתיהם ואין מציל וגם לא היו מקום להשתמר נגד היד שכנגדם להחזיק ולהתעולל בהמצבות בתחבולות שונות כמבואר להמעיין בתשובה. מהכרח זה סמך להעלות להלכה, דמוטב ימכרום טובי העיר (ובגוף הפקעת קדושה ע"י מכירת זט"ה במא"ה יש בזה פרטים הרבה ויעיון בספרי חידושי בן יאיר בח"י מגלה כו' כ"ז) למפסל אבנים בתנאי שיבטלו מיד פתוחיהם ויעקרו שם הבעלים מהם דאנן סהדי בדהכי ניחא להו טפי ודמיהם יפלו לתיקון קברי ישראל דהא התיר הרשב"א ז״ל בתשו' לעשות מהן ציון למת אחר עכ"ל, אבל בנידון דידיה אשר המצבות הנשארים יכולין להשמר היטב גם הרמ"ע ז"ל יודה לפסק היד אליהו סי' צ"ד ודבר שמואל אבוהב סי' שמ"ב שהתירו (וגם כנדון הרמ"ע ז"ל חולקים המה) רק לעשותם מצבות למתים אחרים לגרר האותיות ולחקוק אחרים במקומם הובא דבריהם בגליון מהרש"א ז"ל שם יע"ש

ועתה נתבאר כי יפה הורה כ"ת להתיר להעמיד המצבות על ארונות מעצמות המתים ולחקוק גם שמות מנפטרים אחרים המונחים שם. והמצבות אשר ישארו יראו הקהל לגנזם ושיהיו משומרים להנתן ואך במתנה עבור מתי עניי ישראל לגרר האותיות ולחקוק שם אחרים עליהם, וכפסק רבינו הרשב"א ז"ל והוראת רבותינו האחרונים ז"ל.

והנה השבתי לכת"ה אך על הפרט זה אשר נדרשתי אמנם בגוף הדבר של פינוי ביה"ק הישן ידי מסולקת בהסכמתו לזה מכל וכל, כי אם שבא על זה פקודה מהממשלה לפנותם, לדעתי יען שאין בזה הכרח לדרך מסלת הברזל ע"י ממון וע"י השתדלות רב גזירה עבידה דבטלה, והגאון בשו"ת תפארת יוסף ז"ל סי' ל"ח הזהיר מאוד ע"ז, באמרו שם בזה"ל:

אולם בנ"ד מכל הניוול שיהיה בגוף העצמות וודאי חל על כל אדם אשר יראת ה' כלבו להשתדל בכל כחו בנופו בממונו לפעול לבטל הפקודה יע"ש באריכת נועם פלפולו עד שבא למסקנא וז"ל. והשתא אסיקנא לדינא דבוודאי מחויבים הצבור להוציא הוצאות לפעול שיעברו האדונים פקודתם ואם לא יוכל לפעול בוודאי מותר לפנות העצמו' מקברותם אל קבר אחר פנימה. ונזכה לראות מהרה בביאת הגואל ולבוא ירושלים ביד רמה עכ"ל של אותו גאון וצדיק אשר היא ככסף נבחר ובמקום השאלה שהיא עיר קאנסטאנצא שאלני גם הרב משם על זה. והנהני מאוד במה שהודיעני כי ע"י השתדלות עלה בידם למחות מבלי לפנות כל ביה"ח ואולי יוכרחו לפנות אך ג' ד' קברים והשבתי אם כי החת"ס התיר לעשות ארונות גדולות ולשום בהם עצמות כל מת ומת בפ"ע בהפסק חרסית אדמה, היה מוכרח לזה אך בנידון דידיה שהיו מוכרחים לפנות עצמות כל בית החיים הישן. אשר אם היו קוברים כל מת בפ"ע ימלאו ביה"ח בעצמות שלא ישאר עוד מקום לקבר כמבואר שם לזאת הוכרח להראות כחא דהיתרא בעצת חכם יע"ש. אולם בג' או ד' קברים החיוב כי כל מת ומת עצמותיו בפ"ע יקבר בקבר מיוחד ולא כולם בארון אחד גדול ובהפסק חרסית אדמה כי לא הותר רק במקום הדחק ואין ברירה. וכן מצבות להעמיד מצבה של כאו"א על קברו המיוחד והזהרתי את הרב משם, באזהרה כפולה ומכופלת כי החיוב עליו ועל כל העדה ונשיא העדה שבראשם להשתדל בכל עוז אצל הפרימאר בבקשת דברים ובמנחה שלוחה כי גמירי דצבור לא מיעני לשנות גם אם זאת אשר גם אלו הקברי' האחדים לא יפנו כי אם דליכא חרדת הדין לאחר עיכל הבשר כמבואר בתשובת נו"ב חיו"ד סי' פ"ט. אמנם משום ניוול יש לכ"ע יע"ש, ובתשו' שיבת ציון סי' ס"ד ובתפארת יוסף שם ובשו"ת מהרש"ם ז"ל למח"ו הרב מברעזאן במהד"ק סי' קע"א יע"ש ועצמות הנפטרים ינוחו על מקומם בשלום והמשתדלים שכר הרבה יטלו מאדון השלום ואחתום לחיים ושלום:

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה