באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן מ
להרב הגאון המפורסם כו' מו"ה יהודא ליב צירילסאהן נ"י אבד"ק קעשנוב.
הן היה למראה עיני התשובה שהשיב כהד"ג בספרו היקר שו"ת עצי הלבנון בסי' ס"ד אשר זה השואל שאל גם ממני, וזאת אשר השבתי לו:
מכתבו הגיעני ובדבר איש בליעל אשר הפר מצוות ה' להתחתן עם אשה נכריה, זה שנים אחדים ועדיין עומד במרדו, וכעת ילדה לו בן זכר ואבי הילד רוצה עוד לפשוט את טלפיו ולמול את בנו. וע"ז שאל כ"ת בשתים אם רשאין או עוד שפיר דמי למולו, הנה אם כי בטוש"ע יו"ד רס"ו סעי' י"ג איפסקא כי ישראל שנולד לו בן מעכו"ם אין מלין אותו בשבת אין לטעות ולומר כי בחול יש בזה ענף מצוה למולו כי פשוט הוא דדינו כגוי גמור כי ולדה כמותה וכמבואר ביבמות כ"ג וקידושין ס"ח וכמה דוכתי דא"ק כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העכו"ם קרוי בנך אלא בנה. ומלבד דזה ברור מסברא הלא הוא מפורש יוצא מפי רבינו הגדול הפרישה שם בסק"ל שכ' וז"ל ואינו נימול בשבת הו"מ למימר דגם ביום השמיני אינו נימול דהולד כמוה ואינו נקרא ילוד ביתך אלא אגב דאיירי כאן בדין מילה בשבת כ"כ ע"כ. ולע"ד נראה הטעם שהובא האי דינא בטוש"ע אך לענין שבת יען דבירושלמי פ"ב דיבמות ופ"ג דקידושין אמרי' תמן, יעקב איש כפר נבוריו אזיל לצור אתון שטין ליה מהו מרגזר ברי' דארמייתה בשבתא. וסבר מישרי לון מן הדא ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א') שמע ר' חגי אמר ייתי אייתוניה דילקי א"ל מהיכן אתה מלקיני א"ל מן הדא דכתיב (עזרא י') ועתה נכרות ברית לאלקינו א"ל כו' וכו' וכתיב כי יסור בנך מאחרי בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה א"ל חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא ע"כ יע"ש ובמדרש רבה בראשית פ' ז' במדבר פ' י"ט ובקהלת פ' ז', ובתנחומא פ' חוקת דהובא האי עובדא בסגנון זה והשינוי שבא בין ירושלמי למדרש כי בירושלמי נאמר כי אך סבר למישרי לון ובמדרש בכל אלו המקומות נאמר כי הורה על בר ישראל הבא על הנכרית והוליד בן שנימול בשבת י"ל יען כי בכל אלו המקומות מבואר דר' חגי שמע על אחר והחזיר אותו ממה שהורה והורה לר"ח כי הקב"ה שומר את הצדיקים שלא יבוא תקלה על ידן וכדאמר רבא לרב עיליש בב"ב קל"ג יע"ש ובפי' רשב"ם ז"ל ויען שלא בא זאת ההוראה לתקלת מעשה לזאת נאמר בירושלמי אך כי סבר למישרי לון יען שחזר מיד ממה שהורה ולא היתה הלכה למעשה. ולאחדים המה דברי הירושלמי והמדרש, וכיון דלגבי שבת נשנית בדחז"ל ע"י מעשה שהי', לזאת גם בטוש"ע הובא לענין שבת וכמעשה שהיה אשר מזה נובע האי דינא בטוש"ע וכדרך הפוסקים לאמור בלשון רבם. ואיך שהובא בתלמיד.
אמנם זה פשוט וברור כי גם בחול דינו כגוי גמור אשר מבואר בב"י ז״ל בס"ס רס"ו וברמ"א ז"ל בסי' רס"ג דאסור למול עכו"ם שלא לשם גירות אפי' בחול. ולטעם העט"ז והט"ז שם בס"ק ג' בכל גווני אסור יע"ש ואם כי הש"ך שם בסק"ח יצא לחלק בזה בין בחנם לשכר יע"ש ובסי' רס"ח סעיף ט' בש"ע עכו"ם שבא לחתוך ערלתו מפני מכה כו' אסור לישראל לחתכה מפני שלא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מצוה לישראל למול אותו. והוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מילה יע"ש ולכאורה אינו מובן כי מאי מצוה ומ"ט יש בה. וראיתי לנחל אשכול שבאשכול לראב"ד ז"ל בה' מילה בס"ס מ' שהאריך בזה והביא בשם הגאון מו"ה ליב קי"ב ז"ל דמיירי בבני קטורה ורמב"ם ז"ל לשיתתו דחייבים במילה והוא פקפק בזה. וחתר ליישב זה עפ"י דברת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מלכים דהואיל דנתערבו היום בני ישמעאל בב"ק כולם חייבים למול עצמם ואינם נהרגין (יעיון שם ברדב"ז וכ"מ ומל"מ ז"ל ויעיון מש"כ בספרי חידושי בן יאיר לקידושין ס"ז בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ושיטת הכ"מ ומל"מ) ובימי הרמב"ם ז"ל נתפשטו הישמעאלים בכל מדינות הנודעות לו לכן סתם והאריך בביאור דברי הש"ע בזה יע"ש ובהגהות מילואים בסי' רס"ג לש"ך שם שהעיר ג"כ בזה. אולם באמת אין זה במשמעו' סתימת לשון הרמב"ם וטוש"ע והמעיין בכ"מ וב"י ז"ל שם הלא נראה פי' הפשוט והאמיתי כי הכוונה למצוה הוא כשמתכוון לגירות וקמ"ל דגם באיכא מורנא ובשעה שמל אותו עדיין נכרי הוא מ"מ מצוה לישראל למול אותו כיון שבא להתגייר וכמבואר שם בב"ח יע"ש וזה הוא אמיתת כוונת הרמב"ם וטוש"ע.
אמנם בנכרי שאינו מתכוון לגירות אך לחתימת ברית זה גרע טפי דגם בשכר אסור וכאשר העלה בתשו' מעיל צדקה הובא בפ"ת שם ס"ק י"ג יע"ש בסי' רס"ג. ובהוליד ישראל בן מנכריות נלע"ד דגם הש"ך מודה דאסור בכל גווני כי להמ"צ לא גרע מטלית מצויצת שאין מוכרין לנכרי כבמנחות מ"ג וטוש"ע או"ח סי' כ', גם בנכרי אשר אביו ואמו גם שניהם נכרים מ"מ חיישי' שלא יתדמה לישראל, באביו מישראל גם שפתי כהן ישמרו דעת הברור בסברא דאסור למולו שלא יבואו למטעי יען כי אביו ישראל. ויראו עוד שמלין אותו (ואין כאן שום סרך גירות כי טבילה אין כאן. ומי יבוא לדקדק אחריו כשיגדל אם לא ימחה וכוונת אביו רק למולו אשר בזה לבד יעשה אותו לישראל שאינו מאומה רק כגוי הנמול בקל יש לטעות שהוא כישראל שיבוא מזה כמה תקלות כי באמת דינו כגוי גמור. וכ"כ בספר ארחות חיים בש"ע או"ח סי' של"א בשם ספר מאורי אור וז"ל:
וגם בחול אין למול שמטמעם בישראל ופוקרים בתורה שבע"פ כו' מכש"כ למול נשואי גויות כי ולדה כמוה רק דמשכחת בנוהג יהדות ממש ובמקרה רע הולד מעם אחר והרשות בידו לנהוג גירות ממש במילה וטבילה ותינוק כהכי משתעי עובדא במדרש בראשית פ"ז עכ"ל. והוא הוראה ברורה כאור התורה וחלילה חולין הוא לחותם קודש לשומו על ולד שהוא כגוי גמור כנלע"ד להלכה ולמעשה בזה. וזה האיש יתן אל לבו כי מעל מעל בתורת ד' ועקר א"ע מבית ישראל כי בניו כגוים גמורים המה וישוב אל ה' ותורתו להוציאה מביתו וימול את ערלת לבבו ואז ורפה לו. דברי לב המצפה לרחמי שמים לרומם ולחזק את דת תורת א' חיים כי אין לנו להשען אך על אבינו שבשמים.
וכנראה השואל לאחר שקבל תשובתי חזר ושאל מכהד"ג. ולא העתיק לו דברי תשובתי אך דברי הארחות חיים שהבאתי כי מפורש לאיסור ציין לו וע"ז כ' כת"ה:
אולם הדברים תמוהים מאוד. ואני אומר כי דברי כהד"ג בזה תמוהים. אם כי פתח דבריו אשר יאירו בכוונת דברי הטוש"ע סי' רע"ח סעי' ט' הוא האמת ובאנו בזה לעמק השוה. אולם מש"כ על דברי הא"ח שהם תמוהים מאוד בזה"ל, דהרי מלשון הטוש"ע יוצא מפורש דרק בשבת אין מלין ולד אשר כזה אבל בחול שפיר דמי. וכן מתבאר להדיא מהפרישה שהעיר ע"ז. והומ"ל דגם ביום השמיני אינו נימול דהולד כמוה. ואינו נקרא יליד ביתך כו', ר"ל דיש לו דין ילד, שאינו יליד בית כגון הנולד משפחה שנלקחה ע"מ שלא להטבילה לשם עבדות וכדומה שנימול ביום שנולד. כדנקטי' בריש סי' רס"ז. הרי שמעי' מהפרישה דילד כזה יוצא רק מגדר חובת הזמן של שמנת ימים. אבל לענין למול מיד אין שום איסור בדבר. והדברים מפורשים בס' תפל"מ שהביאו הפת"ש (סי' רס"ח סק"ו) עכ"ל. הלא כת"ה בחכמתו כי רב הוא. יראה כי סתירת כל דבריו בזה בתשובתי ומש"כ בכוונת דברי הפרישה אתפלא כי מה ענין דינא דיליד בית הנאמר אך בשפחה הקנויה לו לכאן ? וכוונת הפרישה במש"כ ואינו נקרא יליד ביתך הוא פשוט שאין כאן שום סרך חיוב מדין יליד בית וציונו להפת״ש הלא כ' שם על דינא דש"ע דכותית שנתגיירה והיא מעוברת בנה א"צ טבילה דזה דווקא כשנתגיירה היא אבל אי לא נתגיירה היא מצרכינין טבילה לבנה. ומה המה דברים המפורשים לנידון דידן אשר כל דברי כהד"ג בזה המה תמוהים מאוד.
ומש"כ כת"ה וז"ל:
הנה באם שיבטיח האב שתיכף לכשיהיה באפשרות להטביל את הילד לשם גירות יטבילו. פשוט הדבר דמותר למצלו. לא ידענא. באיש כזה שיצא מדת ישראל לדור עם נכרית, ועומד במרדו, וכל התנהגות ביתו שלא כדת התורה, האם הבטחתו נחשב למאומה על מה שמושבע מהר סיני עובר בשאט נפש והריקת עול בפרהסיא, ומה שיבטיח לנו יקיים עפ"י התורה הלא לאו אביו הוא ואין בכחו לגיירו כשהוא קטן. וקוטב ההבטחה סובב והולך אשר יפעול אצלו שהוא בעצמו יבוא לב"ד ולהתגייר הלא לעומת זה אמו הנכרית שאין ברצונה עתה להתגייר היא לא תניח אותו. ותוה"ק העידה לנו כי בנה היא להיות נגרר אחר דעתה ורצונה לזאת לדעתי אין שום ממש בזאת ההבטחה.
ובכלל ענין הגירות היכא דיש סבות צדדיות אשר כהד"ג דן בזה בספרו סי' ס"ג, כדעתו הרחבה בהשכל ודעת תורה. הנה נשאלתי בכעין זה מטשערנאוויץ, יאססי ועוד מקומות, באנשי בליעל שנתנו עינם הרע בנכריות. והיא רוצית להתגייר לשם אישות ובאם לא נגייר אותה הוא ויתנכר ויצא מכלל ישראל, וגם יהיה בזה פסול משפחה. ותוכן תשובתי בקצרה. הוא, הלא ידוע הסוגיא דיבמות כ"ד ע"ב דאיש שנתגייר לשום אשה ואשה שנתגיירה לשום איש, לר' נחמיה אינם גרים. ואתמר עלה אר"י בר"ש ב"מ משמיה דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם. והכי איפסקא ברמב"ם ז"ל, ובטוש"ע יו"ד רס"ג י"ב, וברייתא דאין מקבלין גרים כו' לכתחלה קאמר הא בדעבד הוו גרים ולשיטת הג"ה מרדכי ז"ל בפ' החולץ גם בדעבד לא הוי גרים גמורים אלא כשרואים שאח"כ הולכים בדרכי ישראל בדרך הטוב והישר באור התורה. ומבאר הסוגיא לשיטתו דגם רב לא יחלוק אברייתא דר' נחמיה יע"ש ובב"י ז"ל שם שכ', וז"ל:
ועל מש"כ הרמב"ם ז"ל שהיו גרים מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות נראה לדקדק דמדלא אמר בפני ב"ד הדיוטות. דאע"ג דאנן הדיוטות אנן כדאיתא בסוף גיטין על ב"ד שבזה"ז מ"מ אין מקבלים אותם גרים בב"ד דידן, אלא שאם קבלו אותם הדיוטות שאינם ב"ד הרי הם גרים. ואילו היה מדקדק ה"ה בדברי הרמב"ם ז"ל, לא היה כותב שב"ד הדיוטות היו מגיירים אותם. וכ"כ המרדכי בהגהות בפ' החולץ נ"ל דמי שבא להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים אין לקבלם והביא כמה ראיות לדבר עכ"ל יע"ש. הרי האיסור מבואר דלכתחלה אין לב"ד לגייר בכגון דא ואם דיש לחוש דעי"ז יצא לתרבות רעה. הלא גלוי וידוע מה דאמרי' בשבת ד' וכמה דוכתי, וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ושלא יסתור האי כללא להא דאמרי' בעירובין ל"ב דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבה, התוס' שם ובפסחים וגיטין, והראשונים ז"ל בחידושיהם שם תי' בכמה גווני יע"ש ובב"י ז"ל או"ח סי' ש"ו ד״ה כ' המרדכי בפ"ק דשבת שהביא בזה מחלוקת תוס' ורשב"א ז"ל ובש"ע שם סעי' י"ד איפסקא כשיטת התוס' יע"ש בט"ז סק"ח ומג"א ס"ק כ"ט ופמ"ג, אשר העולה משם דלכל השיטות וחלוקי דיעות שיש בזה בפשיעה אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך, וה"נ אם אותו בליעל הלך ופשע בעצמו ונכרית קשורה לו, האם עי"ז אשר לא יוסיף עוד להתנכר יעברו הב"ד על מה שאסור לכתחלה מדינא דש"ס ופוסקים ובזאת הסברא יש לפקפק במש"כ כת"ה בסי ס"ג אות א' וב, ובפרט מפסק הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' של"ד סעי' ג', ואם כי הטו"ז שם האריך לחלוק על הפסק זה, הלא הש"ך בנה"כ שם חולק ואומר במלות קצרות דאל"כ בטלה דין ישראל וה"נ תתבטל ההלכה דאין מקבלים גרים לכתחלה לשם אישות והרשב"ץ ושמש צדקה חו"י יעב"ץ רדב"ז ז"ל שהובאו בפת"ש שם החזיקו בפסק הרמ"א ז"ל, ובמש"כ החת"ס בחיו"ד סי' שכ"ב שלא יהיה סתירה מדברי הר"י מינץ ז"ל בח"ש סי' ה' לפסק הרמ"א ז"ל יש תשובה גם לראייתו באות ב' מדברי ר"י מינץ ז"ל יע"ש
אמנם מש"כ כהד"ג באות ג' הוא חוט המשולש אשר לא ינתק והמה דברים ברורים כי בנדון דידיה יש ידים מוכיחות שאין כאן שום צד פניה לשם אישות אך רצונן בדת ישראל בלב שלם. וראייתו מתוס' יבמות כ"ד ד"ה ל"א ק"ט ד"ה רעה דבכה"ג סומכין על אומד דעתינו צודקת מאוד. וזה מפורש יוצא מפי רבינו הגדול הב"י ז"ל שם בסי' רס"ח לאחר שהביא דברי התוס' אשר הלל הזקן קבל הגר יען כי בטוח היה דסופו לעשות לשם שמים, כ' דמכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הב"ד (יעיון מהרש"א ז"ל בח"א בשבת ל"א שם) וכ"כ בהגהות דרישה הובאו להלכה בש"ך שם ס"ק כ"ג יע"ש.
אברא כי יש מקום צידוד להקל, והוא אם דבמה שהתיר הנחלת שבעה בתשו' סי' פ"ג גם בפשיעה ואיסור דאורייתא להציל נפש מישראל מנו שחת ממיתה נצחיות השבו"י ז"ל בח"א סי' ט"ז חולק עליו בחוזק היד יע"ש אמנם באיסור דרבנן שיטת האר דיש להקל גם בפשיעה הובא שיטתו שם בשכ"ח בפמ"ג מ"ז סק"ה וברכי יוסף ושע"ת ז"ל, וא"כ הכא דרק לכתחלה יעיון שו"ת מבי"ט ז"ל מסי' קפ"ו עד סי' ק"צ הובא גם בקו"ע באה"ע סוס"י י"ז אות רי"ד מחלוקת הב"י ומבי"ט ז"ל אם בדבר האסור רק לכתחלה מחויבין הב"ד למחות בזמן שהיה כח ב"ד יפה אין מקבלין לגייר בזמן שבא לשם סבה אחרת למען הצלת נפש ישראל שלא לרדת שחת לצאת מכלל ישראל יש לכאורה לצדד להתיר.
אולם י"ל דהוראת ב"ד שאני וחמור, וכמש"כ העקידה בשער כ' כי חטא גדול שנעשה שלא ברשות ב"ד כל ישראל נקיים, אבל חטא קטן הנעשה ברשות ב"ד היא חטאת כל הקהל (רעיון ארחות חיים בסי' תקנ"א אות ל' לענין הצנעת הסכין של שחיטה מר"ח אב עד אחר ת"ב במקום דיש חששא דעי"ז יפרצו קלי הדעת והדת לאכול טריפות אשר הרחיב הדבור בזה) יע"ש ועתה ראיתי בשו"ת בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל בה' גרים סי' ק' באחד שהיה לו ילד מפרלית ורוצא לישא אותה אחרי שתתגייר ובאם לא יתירו לו ידור עמה באיסור, או ישאנה בדרך צווילעהע. אם מתירין לו איסור זה שלא יבוא לידי עבירות חמורות, או שאין רשאין הב"ד להזדקק דבוודאי גם אחר שתתגייר לא תשמור איסור נדה, וגם בעיקר הגירות אי מגיירין אותה הואיל והיא לשם אישות. והאריך שם כידו הגדולה בחריפות ובקיאות, בסוגיא דיבמות שם בדינא דנטען על השפחה ובמה שמבואר שם בתוספתא דגם אם הוליד ממנה לא יכנוס שזה כדעת הרמב"ן ורשב"א ז"ל שחולקים על פירש"י ז"ל בפירושא דלזות שפתים. והעלה להלכה דאף אם כבר נתגיירה אסור לכנסה כמבואר במשנה ותוספתא. אשר מזה יש לפקפק על פסק כת"ה. אולם משו"ת דברי חיים ז"ל חאה"ע ח"ב סי' ל"ו אשר בסיום התשובה גם ביחיד צדד להקל ק"ו בנדון כת"ה אשר מצוה דרבים שאני וכמש"כ התו"ס בגיטין מ"א ד"ה כופין ובכמה דוכתי והאי חילוקא מבואר עוד בחי' הראשונים ז"ל אשר מזה סעד לפסקו שם בסי' ס"ג והבי"ץ ז"ל שם בא למסקנא בזה"ל:
ונבא לדינא אם רצון הנכרית לגייר בשביל תועלת והיינו לשם אישות אין לקבלה לכתחלה. אמנם אם תתגייר בפני ג' הדיוטות אשר לא ידעו כוונתה לשם נשואין בדעבד הוה גירות ואם כנסה אין להוציאה, ובעיקר דין גרים בזה"ז צריך לראות שיקבלו עליהם באמת לשמור עיקרי הדת ושאר מצות ושבת הוא עיקר גדול דהמחלל שבת כעובד ע"ז ואם מגייר עצמו ואין מקבל עליו שמירת שבת ומצות כדת ליה גר עכ"ל. ועוד אחרונים בתשובותיהם החמירו בזה. אך יש לחלק ולאמור דהם דנו רק באם לא יתירו הב"ד הגירות ידור עמה באיסור אבל במקום שמגזם ויש לחוש שיצא עי"ז מכלל ישראל אולי גם הם יודו דיש לצדד ולהקל וביחוד אם יש באפשרות שיהיו הגירות ע"י ג' הדיוטות ושלא יהיה יד ב"ד באמצע. והן הן מהדברים אשר לפרקים נאמר בהם הלכה ואין מורין כן והכל תלוי לפי ראות עיני הדיין וכמש"כ הב"י וש"ך ז"ל.
מכל האמור הלא מתבאר, כי בנד"ד אשר גם אם תבוא להתגייר יש לדון טובא אם לקבלה. עתה שהיא אינה מתגיירת והוא קשור בה ועובר על כל התורה כולה, ואך שם יהודי עליו. ואך לפשוט טלפיו בא למול את בנו ולקרוא לו שם יהודי בלא תורה. כתשובתי מאז, כן דעתי גם עתה כי חלילה למולו וכמש"כ שם הא"ח בשם המאורי אור. ועתה מצאתי כהכרעתי בחוברת המאסף מירושלים עה"ק מניסן תרע"ג תשובה מהגאון ר' יצחק יעקב בהרש"ל ראבינאוויץ ז"ל לאחר שהאריך בתשובת זאת השאלה בא למסקנא בזה"ל. מכל אלה נראה דח"ו למולו. ומחויבים אנו להודיע לו כי הבנים אינם שלו אחרי שבעל בת נכר עכ"ל יע"ש וכן בשו"ת מחו' הגאון מהרש"ם ז"ל מהד"ג סי' ש"ס שכ' וז"ל:
ובדין הבן הנולד מישראל שבא על נכרית כבר נשאלתי בזה כו' והעליתי בתשו' ארוכה באם גם האשה רוצית להתגייר מותר לקבלם כמש"כ בשו"ת טוטו"ד מהד"ק סי' ר"ל וביארתי באריכות בראיות כן. אבל אם היא אינה מתגיירה אין למול את בנה וכמש"כ בתשובת מהר"ם שיק סי' רמ"ח רק אם האשה מסכמת כלומר והיא רוצית להתגייר למולו ולטובלו מותר למול בחול ולברך. ובלא טבילה יש למולו בלא ע"ש באורך עכ"ל. ועתה בזאת ההוראה בטלה דעתו הרחבה נגד דעת כל אלו הגאונים מהרש"ק, מהר"ם שיק, מהרש"ם ומהר"א בהרש"ל ומאורי אור ז"ל. וזאת היא דעתי דעת תורה להלכה ברורה. ם ברכה והנלע"ד כתבתי:
חיים מרדכי.