אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק חושן משפט › סימן עב

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק חושן משפט · סימן עב

סימן עא

לחתני התורני ונבון כו' מו"ה יעקב חיים ראטטער נ"י בקלויזענבורג.

מכתבך עם ח"ת היקרים הגיעני. והנה בדבר שאלתך, בזה"ל:

אם מותר לסרסור האגענט למכור שפירטוס של פאבריק שאדוני הפאבריק אין עושין שום תיקון ומכירה קודם חה"פ ואין חוששין שלא לעבור על ב"י וב"י, ולכאורה יש לצדד להיתר, כי חמץ לאחה"פ אסור רק מדרבנן משום קנס, ובכאן אצל הסרסור הנ"ל שפרנסתו מזה לא שייך קנס. אלא שיש לעיין אם אינו נוגע לזה חשש דרוצה בקיומו שמובא במג"א ז"ל סי' ת"נ יע"ש. כי גם זה הסרסור רוצה בקיומו של השפירטוס הנ"ל. כדי לקיים מקחו. דאם אדוני הפאבריק אינם מקיימים מקחו, אזי אין מגיע לו שום שכר. וא"כ נהנה גם הוא מהחמץ דווקא עכת"ד. הלא תדע בני, אם כי אנן קיי"ל כר"ש בפסחים כ"ט. דאך קנסא קניס הואיל ועבר עליו בב"י וב"י. הלא כבר מפורש יוצא מפי רבינו הר"ן ז"ל, דלאו לדידיה בלחוד דעביד איסורא, הוא דקא קניס. אלא אפילו לאחריני נמי אסור, וראיה לדבר מדאמרי' פ"ק דחולין ד' ע"ב, חמצן של ע"ע אחה"פ מותר מיד. מפני שהן מחהליפין. (יע"ש בתוס', ובספרי חידושי בן יאיר בקידושין נ"ו בחי' על התוס' ד"ה המקדש מש"כ בביאור דברי התוס') כר"ש. וטעמא דמחליפין הא לא"ה אסור. וש"מ דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח לכ"ע אסור יע"ש. והוא הלכה פשוטה בטוש"ע או"ח סי' תמ"ח יע"ש בפר"ח. ובזה הלא מבואר תשובת שאתך. דגם אם הסרסור ימכור היי"ש מהפאבריק שעבר עה"פ לעכו"ם. יש גם בזה איסורא מטעמא, כי הסרסור מרוויח מזה היי"ש במכירתו. ונהנה ממנו אשר הוא אסור בהנאה לכל אדם מישראל, וכשימכור לישראלים, יש בזה עוד איסור מוסיף, דקעבר על ל"ע וגם בחד עברי דנהרא אסור מדרבנן, וכמבואר בתוס' רא"ש ז"ל בריש שבת וביו"ד סי' קנ"א יע"ש בש"ך סק"ו ובמג"א ז"ל באו"ח שמ"ז. וגם באיסור דרבנן אסור, ואין כאן עצה אך כי יעבור ימים אחדים אחר חה"פ באופן שיש מקום לתלות (גם קצת) כי היי"ש שיקבל הקונה ע"י מכירת הסרסור נעשה אחר הפסח, אם כי בספק חמץ שעבר עליו הפסח נסתפקו הפוסקים אם גזר ר"ש או לאו. ויעיון בספרי בחי' לפסחים ל' שהבאתי ראיה לזה מרא"ש ז"ל וצדדתי לאסור יע"ש, אולם במקום שיש לתלות שנעשה לאחה"פ קיל ושרי, כאשר היא הוראה מפורשת במג"א ז"ל בסי' תמ"ט יע"ש בחי' פמ"ג וש"ע הרב ז"ל, ובאחרונים. ומחבואה אחת דמצלת על הכהנות (כתובות כ"ז) יוכיח, יעיון ט"ז יו"ד סי' ק"צ ס"ק י"ז, ובדרבנן גם נה"כ מודה. ואם כי שם נאמר הטעם יען כי בשבויה הקילו הלא גם בחמץ שעעה"פ הרבה הקילו בזה. דיעיון טוטו"ד מהד"ת סי' רכ"א. וגם ידוע דברי הפ"י ז"ל דצדד לאמור על יי"ש שאינו אלא חמץ דרבנן. והאריכו בזה הח"י שע"ת ואחרונים בסי' תמ"ב יע"ש) לזאת יהיה הסרסור מתון מתון עד אשר יעברו ימים אחדים, ויהיה מקום לתלות שנעשה אחר החג ואז בוודאי שרי. זה עלה על לבי בהשקפה ראשונה. ואח"כ ראיתי בספר ארחות חיים בסימן תמ"ח, שהביא בשם שו"ת הריב"א ז"ל חאו"ח סימן ל"ג שו"ת זה אינו תח"י בזה"ל:

דאסור להמוזג לסייע יע"ע למכור להם יי"ש שעבר עה"פ (נראה דנדון שאתו היה במקום שאין להמוזג הנאה מזה. לזאת איצטרך לטעמא דמסייע יע"ע) וחולק שם על הפמ"ג בסי' קס"ג שכ' דבמקום דיכול לטול בעצמו, דליכא ל"ע רק משום מסייע, לא גזרי' באיסור דרבנן, והוא דחה דבריו שם. (יעיון לעיל סי' ל"ה שנתבאר זה באר היטב) אמנם אם יש לספק על היי"ש שהוא נעשה לאחה"פ אז יש להקל יע"ש שהאריך בזה עכ"ל. ונהניתי כי מצאתי חבר לשיקול דעתי בראשונה, שהוא דעת תורה להלכה.

ובחידושי תורה בסוגיא דביצה ג' ב"מ כ"ז, חולין מ"ג, קידושין מ"א אשר ערכת לפני. חדאי נפשאי בפלפולא דאורייתא, יהי ד' בעזרתך ללמוד ולקיים תורת א' חיים, מתוך עושר ויראת שמים, ויען כי עתה ימי רצון ותשובה, לזאת אי"ה בל"נ בזמן אחר, ארחיב עמך בני, הדבור של חבה בחבת התורה כאשר אהבתי.

ועתה זו תשובה בדבור אחד מעניני דיומא. בר"ה ל"ב תנן אין פוחתין מעשרה מלכיות כו' הני עשרה מלכיות כנגד מי, אמר ר' לוי כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים, ר"י אמר כנגד עשרת הדברות כו' ר"י אמר כנגד עשרה מאמרות כו' ושם ע"ב בגמ' שאו שערים ראשיכם וגו' שאו שערים ראשיכם וגו'. ראשונה שתים, שניה שלש, דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים. ועמד שם המהרש"א ז"ל, באמרו, בספר תהלים שלפנינו, ראשונה הם ב' פסוקים ושניה ג"כ ב' פסוקים. וקראה ראשונה ושניה בלשון יחיד כו' יע"ש. ועוד יש מהדיוק בפי' אא"ז רש"י ז"ל, ר"י אומר ראשונה אחת שניה שתים. מי הוא זה מלך הכבוד לאו ממנינא, דהלא מי זה מלך הכבוד קדום. ולמה נקט רש"י ז"ל האי קרא דמי הוא זה וגו' שהוא בשניה, ואם כי י"ל דפירושו סובב על מה דסליק שניה שתים. אמנם בדברי אא"ז רש"י ז"ל המזוקקים שבעתים. יש לפרש ולרמז בזה כוונה מיוחדת, בהקדם עוד קושית המהרש"א ז"ל שם, בזה"ל:

ומיהו ק"ק לר' יהודה דמי הוא זה מלך וגו' לא קחשיב ממנינא בין בראשונה בין בשניה, לא ה"ל למפלגי אלא במי הוא זה מלך הכבוד וגו' דלא ממנינא די' מלכיות הן. ומה להם להזכיר דהיה שתים ושלש או אחד ושתים עם המלכיות דכתיבי בהנהו קראי עכ"ל יע"ש תירוצו הנעים. עוד יש מהדיוק בשינוי הסוגיית דבמגלה כ"א, קדום הטעם דנגד עשרת הדברות, ואח"כ נגד עשרה הלולים. וכאן הקדימה הסוגיא הטעם דעשרה הלולים. וביום תרועה כ' כי מהרנ"ח ז"ל עמד בזה ועוד דקדק שם הי"ת בלישנא יתירא דקאמר הני י' מלכיות כנגד מי דלא הול"ל אלא י' מלכיות כנגד מי, ומאי הני יע"ש.

והנלע"ד בישוב כל זה, למש"כ הב"י ז"ל בסי' תקצ"א בד"ה, ומ"ש רבינו וז"ל. ויש לתמוה דבמאי פליגי דמשמע דלא נ"מ במחלוקת דהא משמע ד"י פסוקים אשר צריכין לומר שבכל אחד מהם מוזכר מלכות. ומה לי אם יהיה נזכר בפסוק אחד. או שיהיה נזכר כמה פעמים, ומדחזי' דפליגי בהני קראי, נראה דלאו אמנין קראי קפדי'. אלא אמנין הזכרת מלכיות כו'. ולישנא דמתני' הכי דייק דקתני אין פוחתין מעשרה מלכיות כו', ולא קתני אין פותחין מ"י פסוקי מלכיות כו', אלמא דלאו במניין קראי תליא מלתא, לא במנין המלכיות כו', ואע"פ שרבינו כ' כו' אבל אה"נ דאי משתכח קרא. דאית ביה תרי זימני או תלתא מלכיות עולה במקום שנים או שלשה. וה"ה לזכרונות ולשופרות כנ"ל עכ"ל. וכדברי רבינו הב"י ז"ל הלא יצא גם מפי הראשונים ז"ל, באו"ז ב"ה ר״ה סי' רס"ג, כ' וז"ל:

ורגילין מן הכתובים כי לה' המלוכה וגו' ה' מלך גאות וגו' שאו שערים ראשיכם והנשאו וגו' שאו שערים ראשיכם ושאו, ובהני תרי קראי איפלגו בהו ר"י ור"י, דר"י אמר ראשונה שנים ושניה שלש, ר"י אמר ראשונה אחת ושניה שתים. והשתא אי כר' יוסי עבדי' נימא שניה ודיו. ואי כר' יהודה עבדי' נימא הני תרתי פסוקי ודיו. עכ"ל:

הרי מבואר באור בהיר כי לר' יוסי בשניה דיו. דנחשב לשלשה מלכיות, אם כי אין בו אך שני פסוקים, כי לא קפדי' אמנין דקראי, וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' כאן וז"ל, בגמ' אמרי' שהפסוק שיש בו ב' מלכיות, עולה ל"ב כגון מי הוא זה מלך הכבוד וש"מ דכיון שאמר המלכות או הזכרון או השופר א"צ לגמור כל הפסוק עד כאן לשונו הרי לנו מבואר בדברי רבותינו הקדמונים האו"ז וריטב"א ז"ל כמש"כ רבינו הב"י ז"ל (יעיון ב"ח ז"ל שם דנראה דמעיקרא לא ניחא ליה כסברת הב"י ז"ל. אולם להמבואר כי כן גם דעת הראשונים ז"ל, בוודאי קאים הכי להלכה ברורה). ולפ"ז מיושב שפיר קושית המהרש"א ז"ל, דלא ה"ל למפלגי. אלא במי הוא זה מלך הכבוד אם הוא ממנין י' מלכיות, ומה להם להזכיר דהי' שתים ושלש או אחד ושתים. כי בזה טובא קמ"ל דלא קפדינן אמנין דקראי, אך אמנין דמלכיות. והוא דנקטי פלוגתתם בסגנון זה דשנים ושלש או אחד ושתים, לאשמעוי' זאת, אשר זה לא היה שמעי' אם הי' פליגו. במי הוא זה מלך הכבוד בלבד אם הוא מן י' מלכיות (ולפ"ז צ"ע במה שהוליד רבינו המהרש"א ז״ל מכח קושיתו וכמובן) לזאת נשנית פלוגתתם בסגנון זה ויען כי זה דלא קפדי' אך אמנין דמלכיות נשמע רק מפלוגתתם בשניה, דבראשונה גם לר' יוסי. הלא איכא תרי פסוקים לתרי מלכיות. אך משניה דיש ג' מלכיות ושני פסוקים. הוא שרמז לנו רש"י ז"ל בצחות לשונו לשון צדיק. בנקטו הקרא דמי הוא זה מלך הכבוד דגם בהאי קרא טעם פלוגתתם, הוא רק אם נכנס למנין, יען שנאמר בתור שמה. אמנם לולי זאת גם ר' יהודה הי' מודה לר' יוסי דנחשב לשלשה אם דליכא רק ב' פסוקים. והוא הטעם שנשנית פלוגתתם. בלשון ראשונה ושניה. לאשמעוי' זה ובחי' יום תרועה שם הביא סעד לדברי רבינו הב"י ז"ל, בזה"ל:

דאמרי' לעיל הני י' מלכיות כנגד מי, ומשני כנגד י' הלולים. והתם לא הוו י' קראי אלא מנין הזכרת הלולים ודוק עכ"ל. יע"ש מש"כ בזה. ולפ"ז הכי פירושא דסוגיא. הני י' מלכיות כלומר לישנא דמתני דקתני אין פוחתין מעשרה מלכיות, ולא קתני עשרה פסוקי מלכיות דמזה נשמע דלאו במנין קראי תליא מילתא, אלא במנין המלכיות וכמש"כ הב"י ז"ל, וזה הני י' מלכיות דייקא, כנגד מי, כלומר מנלן דדי אך במנין המלכיות, לזאת הקדימה פה הסוגיא, הטעם כנגד י' הלולים. וכמש"כ הי"ת דהתם לא הוו י' קראי, אלא מנין הזכרת הלולים. אמנם לר"י ור"י דקאמרי הטעם, נגד עשרת הדברות ועשרה מאמרות לכתחלה צריכין לאמור גם עשרה פסוקים כאשר מנהג ישראל תורה היא. ובזה מיושב מה שיש לדייק. כי לאחר שהעלה הב"י ז"ל בספרו הארוך כי אך במנין י' מלכיות די, סתם בש"ע לאמור, אומרים עשרה פסוקים של מלכיות כו' ולא אמר עשרה מלכיות כלשון המשנה. (בפשיטות נ' שכ' כלשון הרמב"ם וטור ז"ל וכאשר נוהגין). ולהאמור א"ש. כי במתני' נאמר דאין פוחתין מעשרה מלכיות. המורה גם על דיעבד לזאת בא בדיוק אך מלכיות. כי בדיעבד גם בלא עשרה פסוקים די. (ומה דאמר ר"ח א"ר:

כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמור יצא, אינו ענין לזה וכמובן) אך במנין י' מלכיות וכדנשמע מעשרה הלולים, והוא שדייק הב"י ז"ל בלשונו הקדוש בש"ע, שלא אמר אין פוחתין, אך אומרים המורה על לכתחלה, אשר כתחלה צ"ל גם עשרה פסוקים, וכאידך טעמי נגד עשרת הדברות, ומאמרות, שיש בהם גם עשרה פסוקים וא"ש הכל בס"ד.

והב"ח ז״ל שם כ' וז"ל. ואע"ג דאנן עשרה פסוקים בעי', והני חמש בתרי פסוקי לחוד נינהו. אפשר דר"י פסיק ליה לפסוקא קדמאה לתרתי פסוקי, ובתראה לתלתא פסוקי כו' אלא דמפרשים כו' ועיין במ"ש הב"י ז"ל עכ"ל. ולכאורה לשונו הקדוש איני מובן דהלא ד' פסוקים יש, ולא תרי פסוקי, ונראה כמש"כ מחצית השקל בסי' תצ"ד. דאנכי ולא יהיה לך עושין אותן פסוק אחד. כיון דשניהם מפי הגבורה שמענו, כן השאלה והתשובה דהני תרי שאו. שאו. לחדא המה, והוא שדייקי חז"ל בלשונם לקראם בלשון יחיד. ראשונה ושניה, ומיושב דקדוק המהרש"א ז"ל. וגם תשובה לשאלת האור זרוע ז"ל דלר"י נימא שניה ודיו. ול"ר יהודה נימא הני תרתי פסוקי ודיו. מלבד מש"כ רבותינו הראשונים ז"ל דאך אין פוחתין נאמר אבל להוסיף שפיר דמי. הלא ההוספה בא אך בכתובים בפסוקי מלכיות, אשר כי לה' המלוכה וגו' וה' מלך וגו' לשנים יחשב והני תרי שאו. שאו. מי זה, מי הוא זה, אשר חז"ל בכוונת פנימיות לשונם הזהב, קראום ראשונה, ושניה, אשר בזה עוד בה שלישיה. המכריע ביניהם לכוללם יחד, עד שכולם נחשבים כאחד. קנין גמור ואין אחד מהם יכול לחזור בו (חו"מ ר"א) זה ״כי אקח מועד' לצרף מנהג המדינה ודרך התגרים בכל עת וזמן אז משרים אשפוט כי כן הוא דעת התורה. בדבר שבממון ודינא דמלכותא דינא כל עוד שאינו סותר דין תורה (יעיון ש"ך חו״מ סי' ע"ג ס"ק ל"ט) לזאת נלע״ד דגם בזה כדינא דמלכותא ודרך ומנהג התגרים יש להורות בזה. והיה בזה משפט הפשרה סנהדרין ו') אמת ושלום. וה' יברכך לחיים של שלום וברכה. ויעשה עמך אות לטובה, באורך ימים ושנות חיים של תורה ויראת שמים ולטוב לך ולבניך כל הימים. דברי לב אביך:

חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה