באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נט
להרב המופלא וכו' מו"ה שמשון נ"י שו"ב ומו"ץ בעיר אדיבעשט מכתבו הגיעני, ובדבר מה ששאל אם הרשות נתונה לעידי הכתובה לחתום קודם קבלת קנין מהחתן וכבוד הורה. כי אין להתיר זה אך בשעת הדחק, יפה הורה כדת של תורה כאשר אבאר בקצרה בס"ד הנה רבינו הרמ"א ז"ל פסק בהלכה פסוקה באה"ע (סי' ס"ו) שאין לעדים לחתום הכתובה אלא לאחר שקבל החתן קנין לפניהם (דברי הרב) ויש מקומות שמקילין בזה (מרדכי בפ"ב דגיטין) ע"כ. והגר"א ז"ל בביאוריו שם בס"ק ט' תמה על פסק זה וז"ל:
ומ"מ סוף דברי המרדכי א"י להולמו מאי מיחזי כשיקרא איכא וכי בלא קנין א"י לחתום לא מיבעיא לדעת ר"ה בס"ח דא"צ קנין אלא אפילו לדעת החולקים מ"מ כיון שא"ל כתובו וחתומו ודאי א"צ דלא גרע משאר מתנה וכמ"ש בר"פ אע"פ וש"מ ואפשר לדחוק דלא א"ל כתובו וחתומו וצ"ל קנין ל"ד, וצ"ע עכ"ל. ולפ"ז אם החתן אמר להעדים כתובו וחתומו רשאין לחתום גם קודם הקנין אמנם באמת הלא הגר"א ז"ל בעצמו העיד על ישובו כי נאמר בדרך ״אפשר" וגם ״בדוחק" והניח הדבר בצ״ע. ולענ"ד נראה בטעם פסק הרמ"א ז"ל כיון דאנו כותבים בהכתובות, ״וקנינא מיניה״ ואם העדים יחתמו קודם קבלת הקנין אף שלאחר שקבלו הקנין מהחתן יתאמת הדבר למפרע מ"מ מיחזי כשיקרא בשעת החתימה ולרב פפי בכתובות (כ"א ע"ב) וגיטין (כ"ו ע"ב) חיישי' למיחזי כשיקרא בשעת החתימה ולא בכתיבה כמבואר בטוש"ע חו"מ (סי' מ"ו סעי' כ"ד) לדיעה הראשונה שהוא העיקר להכרעת הש"ך שם ס"ק ס' יע"ש אם כי הש"ך שם בס"ק נ"ט הוציא כוונת דברי הפוסקים מפשוטן לאמור דאין הטעם משום דחיישי' למיחזי כשיקרא הלא הוא ז"ל בעצמו העיד כי פירושו דחוק קצת בלשון הרמב"ם, ומחבר ז"ל אך הוכרח לזה יען כי סובב והולך לשיטתו בסי' ל"ט ס"ק ל"ח שהכריע שם להלכה לדידן דגם בחתימה ל"ח למיחזי כשיקרא ויצא שם לחלוק על הב"י ז"ל דבחתימה חיישי' למיחזי כשיקרא אולם התומים שם בס"ק כ"א החזיק בשיטת הב"י ז"ל עד שתמה על הש"ך דאיך העלים עין ממש"כ התוס' בכתובות כ"א ע"ב ד"ה האמר ר"פ בשם ר"י מדנפיר ז"ל דאם בדיעבד ל"ח למיחזי כשיקרא אבל לכתחלה חיישי' יע"ש אם כי רבינו הש"ך ז"ל אין לחשוד חלילה בהעלמת עין כי בסי' מ"ו ס"ק ס' הביא את הריטב"א ז"ל שדחה דעת האומרים לחלק בין לכתחלה לדיעבד אך מדקאמר הש"ס סתמא בכתובות (פ"ה ע"א) וליתא לדר"פ משמע דליתא כלל וגם לכתחלה אין לחוש יע"ש הרי דשמיע ליה לרבינו הש"ך ז"ל שיטה זו אך דס"ל כשיטת הריטב"א ז"ל דאין לחלק ובשיטה מקובצת שם בכתובות כ"א הובאו דברי הרא"ה ותלמיד הרשב"א ז"ל ושיטה ישינה אשר כולם נאדו מתי' הר"י ז"ל לחלק בין לכתחלה לדיעבד כמבואר להמעיין שם וכ"נ שיטת הרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין שם ותוס' רי"ד ז"ל בכתובות וגיטין שם יע"ש מ"מ אם כי על רבינו הש"ך ז"ל אין מקום לתמוה אבל לדינא כיון שרבותינו בעלי התוס' הביאו לתי' ר"י ז"ל באחרונה דנראה שהסכימו לשיטה זו וגם רבינו הב"י ז"ל ושאר פוסקים פסקו הכי דחיישי' למיחזי כשיקרא וריהטת פשטות לשון הרמב"ם ומחבר ז"ל בסי' מ"ו נראה הכי וכמש"כ גם הש"ך וכנ"ל וגם התומים שהוא מגדולי רבותינו בתראי תפס להלכה שיטה זו דלכתחלה חיישינן למיחזי כשיקרא לא רחוק הוא אך קרוב ונראה כי זה באמת שיטת וטעם רבינו הרמ"א ז"ל דאין העדים רשאין לחתום קודם קבלת הקנין כי איך יחתומו על וקנינא מיניה כל עוד שלא נתקבל הקנין ומיחזי כשיקרא ממש בשעת חתימתם, אולם הביא הרמ"א ז"ל כי יש מקומות שמקילין בזה להורות לנו דבשעת הדחק יש להקל וכמש"כ הנחלת שבעה בסי' י"ב ס"ק ע"ב וז"ל:
וקודם שקבלו קנין פשיטא דאין לחתום וכמ"ש הרמ"א ז"ל ר״ס ס"ו אע"ג דכ' דביש מקומות מקילין היינו בשעת הדחק כו' ולמיחזי כשיקרא ליכא למיחש מאחר שעדיין עוסקים באותו הענין וכמש"כ המרדכי ז"ל כו' עכ"ל יע"ש (ובמרדכי שיש נוסחאות שונות כמבואר שם בהג"ה בצדו ובהגהות מהר"ם מטיקטין ז"ל יע"ש ובביאור הגר"א ז"ל) ולדבריי יש לנו טעם נכון להקל בשעת הדחק גם באין עוסקים באותו ענין כיון דלשיטת רוב הפוסקים ומפרשים ל"ח כלל למיחזי כשיקרא וגם החוששים מודים דלא נאמר רק לכתחלה אבל לא בדיעבד וכנ"ל וא"כ בשעת הדחק דכדיעבד דמי לא חישי' למיחזי כשיקרא לזאת א רשאין העדים לחתום קודם קבלת הקנין וא"ש.
ואל תשיבוני ממש"כ הרמ"ע מפאנו ז"ל בסי' ס"ה וז"ל:
ולא עוד אלא שנהגו עכשיו כ"ע קנין בכתובה כדאמרן ובהאי עובדא דידן לא קנו מיניה עד לאורתא בשעת החופה כמו שפשט המנהג ואיך נכשיר שטר דכתיב ביה וקנינא ביום מוקדם דשקרא הוא ומזיוף מתוכו עכ"ל הרי דפסל מטעמא דשיקרא הוא גם בדיעבד ז"א כי שאני התם דהחתימה והקנין לא היה ביום הכתיבה ולזאת קפסל אותה הרמ"ע ז"ל מתרי טעמי, חדא דהוי כתובה המוקדמת אשר לדעת צבא רב מקדמונים הלכתא כרב בגיטין (י"ח ע"א) דלא אכשר רק בעוסקים באותו ענין (ובעובדא דרמ"ע ז"ל לא חשבו לעסוקים באותו ענין כמבואר שם בתשו' באריכות) דס"ל דכתובה לא הוי כמעשה ב"ד (יע"ש בתוס' ורי"ף ורא"ש ור"ן והג"ה אשרי ז"ל שם ובחי' הראשונים שם ובב"י ז"ל וש"ע אה"ע סי' ס"ו) חדא ועוד קאמר דגם לשמואל דכתובה הוי כמעשה ב"ד ואין כאן חשש מוקדם מ"מ יש לפסול מטעם שיקרא ומזיוף מתוכו דכתיב וקנינא ביום מוקדם (ולכאורה י"ל לחד תירוצא שבתוס' כתובות כ"א שם דבמעשה ב"ד קיי"ל כר"פ לחוש למחזי כשיקרא ורבים מהמפרשים אשר הסכימו לשיטה זו א"כ יש לדון בדינא דרמ"ע ז"ל בדרך ממ"נ דאם נימי כרב דכתובה לא הוי כמעשה ב"ד הלא פסול מטעם מוקדם ואם כשמואל דכתובה הוי כמעשה ב"ד ואין כאן חשש מוקדם הלא במעשה ב"ד חיישי' למיחזי כשיקרא, אולם יש לחלק בין מעשה ב"ד דאשרתא דדייני דבעי' שלשה לכתובה דדי בשני עדים ולא הוי כמעשה ב"ד רק להא דקלא אית ליה משעת כתיבה כמעשה ב״ד יעיון בת"י כתובות שם על הגליון ובמפרשים ובכתובות פ"ה ומפרשים שם ואכ"מ להאריך) אשר זה דמי להא דאמרי' בב"ק (ע' ע"א) דלא כתבינין אורכתא אמטלטלי דכפריה משום דמיחזי כשיקרא (וב"ב קע"ב ע"א) כי יתביתו בהיני כתובו בהיני ואע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי דאי לא מיחזי כשיקרא אשר רובא ככולא ממפרשים ופוסקים הסכימו (לבר מר"ת ז"ל) דכ"ז הלכתא נינהו גם למאי דקיי"ל דליתא לדר"פ, מטעמא שכ' הר"ן ז"ל בכתובות שם, וז"ל:
והיינו טעמא דמלתא דכי אמרי' דלמיחזי כשיקרא ל"ח ה"מ כגון אשרתא דדיינא, דאע"ג דמקמי דלחוו סהדי אחתימת ידייהו מחזי כשיקרא, מיהו בתר הכי לא מיחזי כשיקרא אבל כל הני דחיישי' למיחזי כשיקרא היינו משום דלעולם מיחזי הכי עכ"ל, וה"נ בדינא דרמ"ע ז"ל אשר גם לאחר קבלת הקנין. מ"מ לא יהיה אמת למפרע. מה שכתוב וקנינא מיניה בזמן המוקדם ולזאת עשה זאת הסברא לפסול גם בדיעבד משום שיקרא ומזויף מתוכו, משא"כ היכי שהקבלת קנין הוא באותו יום. שלאחר הק"ק אין כאן שום שקר בהשטר אך מיחזי כשיקרא בשעת החתימה, לזאת מכשירין בדיעבד ובשעת הדחק, דכדעבד דמי, אבל לכתחלה פשיטא דחיישי' למיחזי כשיקרא בהחתימה אם כי הקנין יהיה באותו יום וכדאמרן.
המורם מן האמור בקצרה, דאם הקנין איני באותו יום, גם בדיעבד הכתובה פסולה וכמש"כ הרמ"ע ז"ל, ואם הקנין באותו יום בדיעבד ובשעת הדחק יש להכשיר, אמנם לכתחלה אין לנו אלא פסק רבינו הרמ"א ז"ל דאין העדים רשאין לחתום קודם קבלת קנין, וכן נוהגין כי כל בני ישראל יוצאין ביד רמ"א ז"ל. והנלע"ד כתבתי:
חיים מרדכי.