אור ברסלב
באר היטב (על התורה) ביאורים מלוקטים מספר שמות › פרשה יב

באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'

ביאורים מלוקטים מספר שמות · פרשה יב

ביאורים מלוקטים מספר שמות

(ג)

דין חילוק א"י וחו"ל ודיני הפטורין ממצות.

עדת ישראל כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חוץ מן הערלה וכלאים רא"א אף החדש (קדושין ל"ז א') מאי תלויה ומאי שאינה תלויה כו' א"ר יהודה ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ. (שם בגמרא) וביאורי ערלה וכלאים וחדש יובאו במקומן. כל מצות עשה שהזמ"ג אנשים חייבין נשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמ"ג אחד אנשים וא' נשים חייבין וכל מצות ל"ת בין שהז"ג בין שלא הז"ג א' אנשים וא' נשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים (קדושין כ"ט א') במשנה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כו' לכל דינין שבתורה לכל מיתות שבתורה וב"ק ט"ו א' קדושין ל"ה א') הסמיכות התנופות ההגשות הקמיצות ההקטרו' המליקו' הקבלות הזאות נוהגות באנשים ולא בנשי' חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות (קדושין ל"ו א') כל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב בה וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה חגיגה ד' א' נזיר ס"א א' כריתות ז' ב') חרש שוטה וקטן פטורין מכל המצות שבתורה (חגיגה ב' ב' ג' א' ופשוט בכל הש"ס) חרש דברו בו חכמים בכ"מ שאינו לא שומע ולא מדבר (תרומות פ"א מ"ב) ר' יצחק אומר משום ר"א תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק (יבמות קי"ג ב') ומספקא שם בנ', לר"א אם הספק הוא תמיד בשוה או דחשיב ליה עתים חלים ועתים שוטה ואינו מוציא את אשתו בגט לר"א המדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם זו"ז ה"ה כפקחין לכל דבריהם (חגיגה ב' ב' ת"ר איזה הוא שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו חגיגה ג' ב') היוצא יחידי בלילה בספר הנפלא טו"א הקשה מזה אהא דפסחים (קי"ב ב') דאיתא שם תניא לא יצא יחידי בלילה לא בליל ד' ולא בלילי שבתות ומשמע דבשארי לילות אין שום חשש כלל וא"כ אין בזה שום סימן שטות ואחר האריכות קצת העלה דהתם במקום ישוב והכא שלא במקום ישוב והלן בבה"ק בספר הנ"ל הקשה היינו יוצא יחידי בלילה וביותר קשה ליה למ"ד להלן דבחדא סני והעלה דלן בבה"ק יש לומר דעושה נשם דיבוק כח הטומאה כדלהלן ועוד דאפילו בשנים ג"כ הוה סימן שטות אתמר רב הונא אמר עד שיהיו כולן בב"א (פי' בספר הנ"ל דהיינו באדם אחד אפילו בזאח"ז) ר' יוחנן אמר אפילו באחת מהן ה"ד אי דעביד להו דרך שטות אפילו בחדא נמי ואי דלא עביד להו דרך שטות (פי' שעשה לאיזה צורך) אפילו כולהו נמי לא לעולם דקא עביד להו ד"ש והלן בבה"ק אימר כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימר גנדריפוס אחדיה פי' רש"י חולי מתוך דאגה ול"נ שנתחמם גופו ויוצא למקום אויר והמקרע כסותו אימר בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו ה"ל כמו שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל בספר הנ"ל הקשה אמאי תלינן כנ"ל להקל לחלוץ וליתן גט ותירץ משום חזקה והקשה ע"ז א"כ בתרומה נימא אוקי טבל אחזקתיה וא"מ למה לא הקשה בגט וחליצה גופא למה לא נאמר אוקי אשה בחזקת איסור ותירץ משום דאזלינן בתר רובא דאינשי דלאו שוטים נינהו ולפי"ר דבריו תמוהין דהא רובא דאינשי לא עבדי אף חדא מהני דרך שטות והנ"ל משום דמ"מ כל חד מהני אימר הוא רובא נגד חששא דשוטה ובספרי עוד"ד (חולין י' א') ד"ה אפילו שבר כו' כתבתי דלשיטת הרשב"א היכא שדבר שמקור הספק הוא בו יש לו חזקה לצד אחד לא אזלינן בתר חזקת הנידון אף לר"ה וה"נ איכא חזקת שפוי להאי גברא אר"פ אי שמיע ליה לר"ה הא דתניא איזה שוטה המאבד מה שנותנין לו הוה הדר ביה אבעי' להו כי הוה הדר ביה ממקרע כסותו הוה הדר ביה דדמיא להא א"ד מכולהו הוי הדר ביה תיקו (חגיגה שם) בספר הנפלא הנ"ל הקשה איך אפשר לומר דממקרע כסותו לחוד הדר ביה אבל לן בבה"ק ויוצא יחידי תרוייהו בעי הא ה"ל כמו שנגח שור וחמור דאינו נעשה מועד לכל ואין לומר דאתי כרבי דבתרי זימני הוי חזקה דלענין ממון מודה רבי כמו"ש התוס' (יבמות ס"ה) ועוד הקשה דהא א"א לפרושי לשון הברייתא אלא או דאו או קתני או דכולהו יחד קתני ותי' דאף לר"י דאמר דהוה שוטה אפילו באחת מהן היינו כי עביד ליה תלת זימני ולפיכך י"ל ברייתא דה"ק שעשה כל השלשה הנ"ל כל חדא וחדא מינייהו חדא זימנא וע"ש שהאריך בתשלום זה ועיין במסכת גיטין (ע' ב') בנשתתק דבודקין אותו דאומרים לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ולהיפוך ועמש"ל בסדר קדשים בדיני כלאי בגדים בביאור הירושלמי:

הקטן והקטנה דין גדלותן תלוי בשנים ובשערות שנים דאיש ודאשה אינם שוין שנים דאיש י"ג שנים ויום א'. שנים דאשה י"ב שנים ויום א' אלו דברי רבי ר"ש ב"א אומר דברים האמורים בתינוק בתינוקת אמורין (נדה מ"ה ב'). דין המופלא הסמוך לאיש לענין נדרים והקדשות יתבאר להלן (פרשה כ"ז פסוק ב') דיני קטן לענין קנין יתבארו במקומן. אעפ"י שהגיעו לכלל שנותיהם כנ"ל אין נעשין גדולים עד שיביאו ב' שערות (שם) ופשוט בכ"ד בן ט' שנים ויום אחד שהביא ב"ש שומא מבן ט' שנים ויום א' עד י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא ר"י בר"י אומר סימן (נדה מ"ו א'). וכתבו התוס' דהא דקתני מבן ט' שנים ויום א' שהביא שערות שומא היינו בנשרו קודם שהגיע לכלל שנים דמודה ר' יוסי בזה ומוכח שם דלר"י בר"י נעשה גדול משעה שהביא אף קודם שהגיע לכלל שנים אמר רבא הלכתא תוך הזמן כלפני הזמן (שם) פי' דלא מהני שערות בלי שנים אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנים (שם) ומסקינן שם דהיינו לענין שאם נתקדשה אח"כ מחזקינן להו בקדושין גמורין אבל לחלון צריכה בדיקה בדקו ולא מצאו רפ"א אין חוששין שמא נשרו ואין קדושיה קדושין רב פפי אומר חוששין שמא נשרו והוה מקודשת מספק שם בשינוי לשון וע"ש בת עשרים שנה שלא הביאה ב"ש ויש לה סימני איילונית ה"ה גדולה. בן עשרים שנה שלא הביא ב"ש ויש לו סימני סריס ה"ה גדול אלו דברי ב"ה (נדה מ"ז ב') בשינוי לשון רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הוי באותה שעה (יבמות פ' א') ועיין ב"ש בשו"ע אה"ע (סימן קנ"ה סי"ב) בש"א זו"ז בן י"ח שנה רא"א הזכר כדברי ב"ה והנקבה כדברי ב"ש (נדה מ"ז ב') א"ר אבהי סי' סריס ואיילונית ובן שמונה אין עושין בהן מעשה עד שיהיו בן עשרים (יבמות פ' א') ומסקינן שם דבן שמונה דאמר היינו בגמרו שערו וצפרניו ודינו דמחזקינן ליה בנפל עד עשרים שנה. וזה תמוה וצ"ל דהיינו במשונה מכל אדם והלכתא כרשב"ג דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל דמשתהי משבעה לשמונה (שם ב') ועמ"ש ספר ויקרא פרשה כ"א פסוק ב'. ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בדברי ר' אבהו בענין סריס ואיילונית לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר"ח עד רוב שנותיו כי אתו לקמיה דר"ח אי כחוש א"ל אברויי' אי בריא א"ל אכחישוהו דהני סימנין זימנין דאתו מחמת כחישותא. זימנין דאתו מחמת בריאותא. (נדה שם). מסקנת הש"ס שם דשנים דלעיל דקתני בן יב"ש ויום א' בן י"ג שנים ויום אחד הן מעל"ע אבל לענין שנת עשרים וי"ח שנים כיון שנכנסו שלשים יום ה"ה כבן עשרים וכבן י"ח. ופשוט דכולהו שנים דמקמי אחרון וודאי בעינן מעל"ע. ובביאור מעל"ע דתשעה שנים ויום א' די"ב שנה ויום א' ודיג"ש ויום אחד כתבו התוס' (שם מ"ד ב' ושם מ"ז ב') דלאו היינו שעות ואם נולד ד"מ בט"ו בתשרי כיון שהגיע תחלת ליל יום ט"ו בסוף השנים ה"ל גדול ואין הדין בזה כמו בקדשים דמנינן שעות בקדשים הביא ב"ש ואין שנים ידועים ל"ה גדול מספק מיהו בריבוי שערות וגדול בקומה סמכינן אשערות לחוד. עיין תוס' קדושין (ס"ג ב') ד"ה בני זה בן יג"ש כו'. א"ר חלבו אר"ה שתי שערות שאמרו צריך שיהיה בעיקרן גומות רב' מלכיה אמר ר"א ב"א גומות אעפ"י שאין שערות ושתי שערות אפילו בגומא אחת והיינו בגוף דבראש לא משכחת להו ב"ש בגומא אחת א"ר יהודה אמר שמואל ב"ש שאמרו אפילו אחת על הכף ואחת על הביצים תנ"ה ב"ש שאמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה א' ע"ג קשרי אצבעותי' של יד וא' ע"ג קשרי אצבעותי' של רגל דברי ר"ש בן יהודה כו' ורבנן אמר רב חסדא עד שיהיו ב"ש במקום אחד (נדה נ"ב א' ב'). שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורים בכל מקום כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל רא"א כדי לקרוץ בצפורן רעק"א כדי שיהיו נטנות בזוג שם במשנה משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל. שם מ"ז ב' במשנה וכולן בדדי האשה וע"ש בפי' וביאור אלו הג' סימנים שלשה סימנים נתנו חכמים באשה מלמטה וכנגדן מלמעלה פנה מגמעלה בידוע שלא הביאה ב"ש בוחל מלמעלה בידוע שהביאה ב"ש. צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף והיינו עד שירבה השאור והיינו סימני בגרות החילוק שבין נערות היינו אחר הבאת ב' שערות לבגרות. א) נערה אביה זכאי במציאתה במעשה ידיה ובהפרת נדריה (שם מ"ז א' ע"ש) ב) לענין מיאון לר' יהודה דס"ל דממאנת עד שירבה השחור (שם נ"ב א') בא סימן העליון עד שלא בא התחתון רמ"א לא חולצת ולא מתיבמת דמעליון אין ראיה לתחתון שבא ובלא סימן התחתון אינה נעשית גדולה וחכ"א א"א לעליון לבוא עד שלא בא התחתון ואי ליתא וודאי נשר (שם מ"ח א' במשנה וג' בשינוי לשון קצת. כל הנבדקות אי נבדקות עפ"י נשים פלוגתא דתנאי (נדה מ"ח) ומחלקי בין לאחר הפרק ותוך הפרק ולפני הפרק ע"ש אי אתה יכול לומר בחמותו כו' שמיאנו כו' (ריש מס' יבמות במשנה) ובג' שם (י"ב ב' י"ג א') יש בביאור זה כמה סברות א) דאינה יולדת קודם יב"ש ולאחר יב"ש כשיולדת בנים ה"ה כסימנים או דאין בנים בלא סימנים ואף דליתנייהו וודאי נשרו ב) דיולדת בתוך יב"ש אלא דבנים ה"ה כסימנים דלאחר יב"ש או דאין בנים בלי סימנים וכשילדה ה"ל כמו שהגיעה לכלל שנותיה והתוס' שם פירשו דעיבור בנים ה"ה כסימנים ונאלצו שם הרבה בביאור הסוגיא. ולפיענ"ד אין שום הכרח לזה כמ"ש בספרי עוד"ד ועיין כתובות (ל"ט) בשלשה מקומות מצינו להזהיר גדולים על הקטנים. בשרצים בדם ובטומאת כהן. הובא (יבמות קי"ד א') ומשמע שם דהיינו אף בלא הגיע לחינוך ועיין ש"ך יו"ד (סי' שע"ג ס"ק א') ועמש"ל בריש סדר אמור ומספקינן בג' שם אי היינו להזהיר הגדולים שיפרישו הקטנים או דלא ליספו להו בידים וצריכי דאי אשמעינן שקצים ה"א משום דאיסורן במשהו. ואי אשמעינן דם משום דבכרת ואי אשמעינן הני תרתי ה"א משום דאיסורן שוה בכל ואי אשמעינן טומאה ה"א כהנים שאני דריבה בהן הכתוב מצות יתרות ולא נעשה שם צריכותא דלכתוב רחמנא טומאה וחדא מהני וא"כ נראה דה"ל ב' כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין לכולהו תנאי רק לר' יהודה דס"ל ב"כ מלמדין (סנהדרין ס"ז ב') מיהו כל מידי דאיכא למילף מחדא מינייהו נראה עפ"י הנ"ל דילפוק ולפי"ז נראה דאיסור עשה אף בידים ספינן להו באת"ל דלהזהיר הגדולים על הקטנים היינו דלא ליספו להו בידים ועיין חגיגה (ג' ד') ועיין ירושלמי ר"פ כל שעה ומש"ש האיש חייב לחנך את בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך את בנה במצות (נזיר כ"ט א') וע"ש דהיינו לריש לקיש ולשארי אמוראי לא נתבאר וכ"ז היינו במצות עשה ומדרבנן (שם עמוד א' ב') ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן הי' ר"י פוטרו מחייבי גלות ומחייבי מלקות ומחייבי מיתות ב"ד תניא אידך וכן היה ר"י פוטרו מכל דינין שבתורה תניא אידך וכן הי' ר"י פוטרו מכל מצות האמורות בתורה (ב"ק פ"ו ב' פ"ז א') כתבו התוס' שם דמ"מ מודה ר"י דחייב מדרבנן בכל המצות:

תוכן העניינים

באר היטב (על התורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה