אור ברסלב
באר היטב (על התורה) ביאורים מלוקטים מספר דברים

באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'

ביאורים מלוקטים מספר דברים

ביאורים מלוקטים מספר במדבר

פרשה יב

(ח)

לא תעשון גו' כל הישר גו' עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות (זבחים קי"ב ב' קט"ו ב') והכל היו כשרין להקריב בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות תמימין ובע"מ טהורין אבל לא טמאין והכל קרבו עולות (שם קט"ו ב') ושלמים בני ישראל וודאי היו מקריבין כדכתיב שמות כ"ד) ובבני נח פלוגתא (שם קי"ו א') אי מקריבין שלמים ולמ"ד לא קרבו הא דכתיב (שמות י"ח) ויקח יתרו גו' עולה וזבחים צ"ל דיתרו אחר מהן תורה היה ונתגייר (שם קי"ו ב') ובדין ישראל קודם מתן תורה אי היו בכלל בני נח או לא ערש"י שם ועי' בספר הנפלא פרשת דרכים אי צריכין הפשט ונתוח פלוגתא דתנאי (שם קט"ו ב' קי"ו א' (מחוסר אבר פסול (שם קי"ו א') ומשמע שם דהיינו אף בעופות טרפה פסולה (שם קט"ז א') מי היו מקריבין עד שלא הוקם המשכן פלוגתא דתנאי (שם קט"ו ב') אי משנתנה תורה הקריבו כהנים או דעד הקמת המשכן היתה עבודה בבכורים וכן היא סתם מתניתין (שם קי"ב ב') ע"ש משהוקם המשכן נאסרו הבמות (ויקרא י"ז) ועבודה בכהנים קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקלים בכל מחנה ישראל (שם קי"ב ב') במשנה קרבו נסכים במדבר אי לא פלוגתא דתנאי (שם קי"א א') ומה שאמרה תורה ככל אשר אנחנו גו' קאי אלאחר העברת הירדן כפי' רש"י (שם קי"ד א') כדמוכח להדיא שם מהגמ' באו לגלגל לאחר שעברו את הירדן הותרו הבמות והמשכן היה נקרא במה גדולה (שם קי"ב ב') ויתבאר להלן מה היו קרבין בבמה קטנה ובבמה גדולה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מקום ושם קי"ב ב') כמה שהו בגלגל י"ד שנים היינו שבע שכבשו ושבע שחלקו (שם קי"ח ב') קרבו נסכים בגלגל אי לא תליא בפלוגתא דקרבו נסכים במדבר שדינם שוה לענין זה עי' (זבחים ק"י א' קי"ח א' ב') באו לשילה נאסרו הבמות והא דכתיב ויקח מנוח גו' הוראת שעה היתה (שם קי"ט ב') ולא הי' שם תקרה אלא בית אבנים מלמטה והיריעות מלמעלן במזבח שהיה שם פלוגתא דתנאי ראב"י אומר של אבנים הי' ר' נתן אומר של נחושת היה חלול וממולא אבנים (זבחים ס"א ב') והיא היתה מנוחה שבפרשה זו קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים ומע"ש בכל הרואה (שם קי"ב ב') ימי שילה שס"ט שנים (שם קי"ח ב') רש"א נחלה זו שילה תנא דבי ר"י נחלה ומנוחה זו שילה (שם קי"ט א') ופלוגתייהו רק בלשנא דקרא (תוס' שם) ר"ש בן יוחאי אומר נחלה ומנוחה זו ירושלים (שם קי"ט א') אבל בשילה לא נאסרו הבמות שם ב') ודלא כתנאי דלעיל דבשילה נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל דהא הותרו הבמות ונידון מע"ש עי' תוס' (שם קי"ט א') ד"ה באו לנוב ימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה משנשבה הארון כשמת עלי עד שנבנה הבית בירושלים (שם קי"ח ב' קי"ט א') ויש להסתפק אם בנוב וגבעון היה בית כמו בשילה או המשכן שבמדבר והמזבח נראה דהיה אותו שהיה בשילה ובנוב וגבעון לא היה הארון כדאיתא בקרא ועי' (פסחים ל"ח ב') מה בין במת יחיד לבמת ציבור היינו גלגל נוב וגבעון 1 סמיכה 2 שחיטת צפון 3 מתן סביב 4 כהונה 5 תנופה 6 בגדי שרת 7 כלי שרת 8 ריח ניחוח 9 מחיצה לדמים 10 רחוץ ידים ורגלים ולמ"ד קרבה מנחה בבמה כדלהלן איכא בינייהו ג"כ הגשה דמנחות (שם קי"ג א') במשנה אף כשהיו הבמות מותרות היינו בגלגל ונוב וגבעון מ"מ כל קרבנות ציבור היו קרבין בהבמה גדולה וכן קרבנות שהוקדשו למשכן אין קרבין אלא במשכן (שם קי"ב ב') ואם הקריבן בבמה קטנה פטור (שם) במת יחיד אי טעונה מזבח או בגובה בעלמא סגי פלוגתא דתנאי (שם ק"ח ב') וע"ש 1 דקרן 2 כבש 3 ריבוע 4 ויסוד אין מעכבין לכו"ע בבמה קטנה באו לירושלים נאסרו הבמות היינו כשנבנה הבית ונתקדש במלך ונביא כו' כמוש"ל ספר במדבר פרשה ה' פסוק ב' והיא היתה נחלה לת"ק דלעיל משנבנה מקדש ראשון נגנז אוהל מועד קרשיו קרסיו בריחיו עמודיו ואדניו היכן אר"ח אמר אבימי תחת מחילות של היכל (סוטה ט' א') קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומע"ש לפנים מן החומה (שם קי"ב ב') ירושלים אי נתחלקה לשבטים פלוגתא דתנאי (יומא י"ב) ובכ"ד ובאבות דר"נ פרק ל"ה איתא דדושנה של יריחו נתנו תחתיה שיריחו לא נתחלקה כי אתא ר"ד אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל 1 שילה 3 נוב וגבעון 4 ובית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין שנאמר חופף עליו כל היום כו' (זבחים קי"ח ב') ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי (שם מגילה כ"ו יומא י"ג) ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יוסף לחלקו של בנימין ובה היו סנהדרי גדולה יושבין (זבחים שם) בשינוי לשון מקום הבית כולו ומקום המזבח שבנה דוד ושלמה בירושלים קנה דוד מארונה מלך היבוסי שהי' מיושבי הארץ ההיא ולא נכבש במלחמה ועי' שמואל ב' ה') בענין העורים והפסחים בפירש"י שם ועי' יהושע ט"ו פסוק ס"ג רש"י שם וגבה המעות מכל השבטים (שם קט"ז ב') מקום המזבח הוא המקום שמשם נברא אדם הראשון ובו הקריב אדם הראשון קרבן ובו הקריב קין והבל והוא המזבח שבנה נח כשיצא מן התיבה והוא המקום שבנה בו אאע"ה את המזבח ו עליו את יצחק בנו כן הביא הרמב"ם בהל' בית הבחירה בשם פרקי דר"א ומדרשים ועי' (זבחים ס"ב א') מענין אפרו של יצחק ובו צוה מלאך ה' ע"י גד החוזה לדוד המלך לבנות בו מזבח ויבן בו מזבח ויעל עליו עולות ושלמים ויענהו ה' באש מן השמים מבואר ד"ה כ"א וע"ז המקום אמר דוד זה הוא גו' וזה מזבח לעולה לישראל ד"ה כ"ה וע"ז המקום אמר דוד הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (שם כ"ח) אי נתקדש בימי שלמה כל החצר כולו פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי (זבחים נ"ט א' ב') והיינו רק להקטרה אבל לדמים לכו"ע דווקא מזבח בעינן (שם) ובגמ' (זבחים ס"ב א') פרכינן איך בלו עולי בבל את המזבח בשלמא בית מנכרא צורתו פירש"י יסודות החומה אלא מזבח מנא ידעי ואפילו לפי הסברא דבעינן למימר קמן דבחורבן בית הראשון הותרו הבמות נ"ל דמ"מ קשיא להו שפיר דוודאי בית שני לא היה במה מדהוצרך עזרא לקדשו ועוד דא"כ לא היה אפשר להקריב בו קרבנות שלא קרבו בבמת ציבור לכמה תנאי כדבעינן למימר קמן מיהו קשה למה לא יכלו לידע מקום המזבח עפ"י הידיעה ממרחק המזבח מהבית ואולי משמע להו להש"ס מקראי דעזרא ג' דבנו המזבח בלי התחקות על יסוד הבית אר"א ראו מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול מקריב עליו קרבנות ר"י נפחא אמר אפרו של יצחק ראו (שם) ר"ש בן נחמני אמר מכל הבית כולו הריחו ריח קטורת ומשם הריחו ריח אברים ארבב"ח א"ר שלשה נביאים עלו עמהם כו' ואחד שהעיד על מקום המזבח ועי' מס' מדות פ"ג דבני הגולה הוסיפו על המזבח ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב שבתחילה לא היה רק כ"ח על כ"ח והובא זבחים ס"א ב') גלגל נוב וגבעון נקראו במות גדולות (זבחים קי"ב ב') מה היו קרבין בבמות ר"מ וחכמים אומרים כל נידר ונידב היה קרב בבמה קטנה ושאינו נידר ונידב היינו חטאות אשמות עולת מצורע זב וזבה ויולדת לא היו קרבין כלל אף בבמה גדולה (זבחים קי"ז א') וכפי' רש"י שם לפי הגי' דלהלן שם נדרים ונדבות נקראים בגמ' שם ישרות עפ"י לשון הכתוב איש כל הישר גו' וכן חטאת ואשם נזיר לדידהו לא קרב בבמה גדולה ובעולה ושלמים דנזיר ובמנחות פלוגתא דר"מ וחכמים אי קרבין בבמה קטנה וגדולה או לא (שם ע"ב) ר' יהודה אומר בבמה גדולה היו יחידים מקריבים חובות ג"כ כמו באוה"מ שבמדבר (זבחים קי"ז ב') ולדברי כולם בציבור היו מקריבין בבמה גדולה כל מה שהיו מקריבין במשכן (שם קי"ז א') בדברי חכמים ומשמע דגם ר"מ ס"ל הכי רש"א אף הציבור לא הקריבו בבמה גדולה אנא פסחים וחובות שקבוע להם זמן לאפוקי פר הע"ד ושעירי עבודת כוכבים וכן שעירי הרגלים שהן חטאות לא קרבו א"ר ששת לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה (זבחים קי"ט ב') ונידון איך ס"ל לר"ש ביחיד לענין עולות ושלמי נזיר ומנחה עי' תוס' זבחים שם ד"ה רש"א ובמס' מגילה ח' ט' ובמס' (פסחים ל"ח א') ד"ה ז"א בדין קדושת הבית והמזבח לאחר החורבן כבר הבאתי בכ"ד פלוגתא דתנאי דבכ"ד בקדושה ראשונה אי קדשה לעתיד לבוא ור' יוסי ס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא וקדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ועמ"ש בספר במדבר פרשה ה' פסוק ב' ונ"מ בזה בענין דידן. א) דלמ"ד קדשה לעתיד לבוא מותר אח"כ לבנות בית ומזבח במקומן ולעבוד בהן כל העבודות ובונין מזבח ומקריבין אף בלא בית וא"צ שום קידוש ועזרא שקידש זכר בעלמא הוא דעביד כמוש"ל בספר במדבר פ"ה פ"ב ומ"ד לא קדשה לעתיד לבוא צריך לקדש מחדש ואין בונין מזבח בלא בית והקידוש סגי באחת מכל אלו השנויין בריש מס' שבועות כמו"ש בספר במדבר שם ב) לענין אם יש אחריה היתר במות לפי הנראה לפו"ר מסוגית הש"ס (מגילה יו"ד א' זבחים ק"ז ב') וכפירש"י שם ושם קי"ט א' תליא ג"כ בפלוגתא זו מיהו התוס' מגינה שם ובמס' (זבחים ס' ב' ס"א א') כתבו דר' יצחק קודם חזרה (מגילה שם) הוה ס"ל דתליא בפלוגתא זו ולבתר חזרה ס"ל דלכו"ע אין אחריה היתר במות אלא דחיובא ליכא למ"ד לא קדשה לעתיד לבוא כיון דאיני ראוי לפתח אוה"מ כלל כיון דאי אפשר לבנות מזבח ולהקריב עליו בלא בית וקידוש מחדש כנ"ל לעולם זאת על ישראל (ד"ה ב' י"ב) א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן שלהי מס' מנחות ועי' תוס' שם ור"י אמר אלו תלמידי חכמים העוסקים בהל' עבודה מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה מקדש בימיהם אר"ל מאי דכתיב זאת התורה לעולה ולמנחה גו' כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מבעי ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה א"צ לא עולה ולא מנחה כו' א"ר יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת זאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם (שם) אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים כו' א"ל קחה ני עגלה גו' א"ל רבש"ע תינח בזמן שבהמ"ק קיים כו' א"ל כבר תיקנתי להם סדר קרבנות כ"ז שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאלו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם (מגילה ל"א ב') עובדי כוכבים רשאין להקריב בבמה בזמה"ז (זבחים קט"ו ב' קי"ו ב') ומה הן מקריבין בבמה מבואר שם דהיינו כמוש"ל בזה בדיני דקודם הקמת המשכן ע"ש אמר רב אחא ב"י אמר רב אסי אסור לסייען ולעשות שליחותן אמר רבה ולאורינהו שרי אמי' דשבור מלכא שדרה קורבנא לקמיה דרבא וא"ל אסקה לש"ש א"ל לרב ספרא ולרב אחא בר הונא זילו ודברו תרי עולמי גילאי פירש"י ב' בחורים בני גילי אחד לנוי וחזו הינא דמסקא ימא שרטון ושקלי ציבי חדתא ואפוקי נורא ממרא חדתא ואסקיה ניהלי' לש"ש כו' (זבחים קי"ו ב') וע"ש ועמ"ש בסדר ויקרא פרשה א' פסוק ז':

פרשה יד

(כא)

לא תאכל כל נבלה. איסור נבלה וטריפה חל על איסור חלב אפילו למ"ד אין איסור חל על איסור (זבחים ע' א' חולין ל"ז א') ולענין אי חל על איסור טומאה ושרצים למ"ד אין איסור חל על איסור עי' תוס' (מעילה ט"ז א') בד"ה א"ר ל"ש כו' שכתבו שם דפלוגתא דאמוראי היא דללוי שם ילפינן טומאה מחלב ולר"א שם לא ילפינן הלכך נבלות דטהורין לא מצטרפי לטמאין לכזית למלקות על אכילה דאף אחצי שיעור ג"כ לא חייל ואין הדין בזה כמו בדין שבועה שלא אוכל נבלה וטרפה עי' (שבועות כ"ג ב') ותוס' שם ד"ה דמוקי איסור נבלה לכו"ע חייל אאיסור טרפה כדמוכח (מעילה שם) וטעמא דמלתא נראה משום דלכו"ע ילפינן טרפה מחלב והרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פ"ד הי"ז כתב מפני שהטרפה תחילת נבלה היא וצ"ע לפי ענ"ד ועי' (מכות ט"ז ב') ד"ה ריסק וע"ה מש"ל בספר. ויקרא פי"ז פט"ו בענין נבלת עוף טהור אי חל איסור יוה"כ על איסור נבלה בנתנבלה ביוה"כ למ"ד אין איסור חע"א עי' תוס' (פסחים ל"ו א') ד"ה האוכל נבלה ובכ"ד. דם אין בו משום נבלה וטריפה ומ"ד דדם נבלה מטמא כבשר היינו משום איזו דרשא לענין טומאה כמו"ש התוס' (פסחים כ"ב א') ד"ה והרי דם (כ"ג ב') ד"ה ומה חלב מנחות ק"ד א') ד"ה הואיל אפרוח שלא יצא לאויר העולם כתב הפר"ח בסי' פ"ו ס"ק כ"א דאסיר משום נבלה ואין שחיטה מועלת לו כששחטו לאחר שהוציאו מקליפתו כמו בנפל דבהמה (שבת קל"ז) מיהו קודם שנוצר אחר שהתחיל להתרקם אין בו משום נבלה וגם לא משום דם כמוש"ש בס"ק כ"ב רק מדרבנן משום שרץ כדאיתא (חולין ס"ד) וביצאו לאויר העולם כתב הפר"ח שם דוודאי מהני להו שחיטה להוציא מידי נבלה. שיעור אכילת נבלה למלקות כזית אבל כשלא אכל כזית אף שאכל את כולה פטור כדאיתא (חולין ק"ב ב') ול"ד לעוף טמא ושרץ דחייב משום ברי' כמו"ש בספר ויקרא פי"א פמ"א דנבלה ל"ח בריה כיון דאינה אסורה מתחילת ברייתה (יו"ד סי' ק' ס"א) ע"ש ביצת נבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה כדברי ב"ש וב"ה אוסרין ומודים בביצת טריפה שאסורה מפני שגדולה באיסור (עדיות פ"ה מ"א) איסורא דב"ה היינו מדרבנן דוודאי אינה נגמרת לאה"מ מפני שגדולה באיסור במס' (חולין נ"ח א') איתא דלמ"ד טריפה אינה חי' ואינה יולדת צ"ל דהיינו בשחלא קמא וצ"ל מפני שגמרה באיסור ואע"ג דפליגי ר"א ור"י בולד טריפה אי עובר ירך אמו הוא ואסור אי לא כמו"ש בספר ויקרא פ"א פ"ב ד"ה מן הבקר מודו בביצת טריפה מ"ט גופה היא (חולין נ"ח א') ולמ"ד טריפה יולדת דמשכחת לה בנטרפה מקודם שטענה הביצים למ"ד זו"ז גורם אסור שפיר ולמ"ד זו"ז גורם מותר מוקמינן לה (חולין נ"ח ב') דספנא מארעא:

סוף הספר

תוכן העניינים

באר היטב (על התורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה