אור ברסלב
באר היטב (על התורה) ביאורים מלוקטים מספר במדבר

באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'

ביאורים מלוקטים מספר במדבר

באר היטב סדר ויקרא

פרשה א

(ג)

ואתה הפקד גו'. הלוים נתחלקו למשמרות ככהנים (תענית כ"ו) ויתבאר להלן פרשה כ"ח:

פרשה ה

(ב)

וישלחו גו' מצורע משתלח חוץ לג' מחנות. פ"ק דכלים פסחים ס"ז א' זבחים קי"ז א' ומה היא מחנה ישראל ירושלים וכל עיירות המוקפות חומה (פ"ק דכלים ודיני היקף חומה לעיל בסדר בהר דין מצורע בימי ספירו נתבאר בסדר מצורע זב וזבה משתלחין חוץ לשתי מחנות (פסחים שם ופ"ק דכלים) והיינו מחנה שכינה ומחנה לויה מחנה לויה היינו מתחילת הר הבית עד תחילת עזרת ישראל ושער נקנור בכלל מחנה לויה (פסחים פ"ה ב') ועי' (יבמות ז' ב') בעל קרי כזב (פסחים ס"ז ב') טמא מת משתלח חוץ למחנה שכינה (פסחים ס"ז א') והיינו מה"ת מתחילת עזרת ישראל ולמערב (כלים שם זבחים נ"ו א') ובמדבר היינו לפנים מן הקלעים (זבחים קי"ו ב' קי"ז א') והיינו חצר אוה"מ ומדרבנן אסורין בעזרת נשים ואף בחיל (כלים שם) טמא שרן כטמא מת (כלים שם) בשעת סילוק המסעות זבים ומצורעים משתלחין חוץ למחיצתן (זבחים ס' ב') מצורע שנכנס למחנה ישראל שהיא מחנה שלישית פלוגתא דר' יהודה ור"ש לר"ש איני רק בעשה דבדד ישב ולר"י לוקה משום לא יטמאו גו' (פסחים ס"ז א') והרמב"ם פסק כר"י בירושלים ובשארי עיירות כר"ש וצ"ע מצורע זב וזבה שנכנסו למחנה לויה לוקין כל הטמאין שנכנסו למחנה שכינה במזיד בכרת ובשוגג בקרבן (שבועות רפ"ב זבחים נ"ו א') טבול יום של זב אי הוה כזב לענין מחנה לויה פלוגתא בגמ' (נזיר מ"ד ב') ע"ש מיהו מחוסר כפירים דזב ודאי דלא הוה כזב ומותר במחנה לויה דהא קרא כתיב ובא לפני ה'. טבול יום דט"מ ושרץ ואפי' מחוסר כפורים דזב וזבה ויולדת ומצורע אסורים במחנה שכינה ומשמע להדיא בפ"ק דמס' כלים שם דחייב כרת וקרבן וכן מפורש במס' מנחות כ"ז ב' וצ"ע ברמב"ם ומתקנת יהושפט טבול יום אסור במחנה לויה (פסחים צ"ב א' יבמות ז' ב') כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה איך דינה לענין חיוב ביאת מקדש עמש"ל ריש סדר אמור ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה במס' נזיר נ"ו והבאתי שם שיטת הירושלמי וביארתיה נכנס להיכל דרך גגין פטור (שבועות י"ז) מיהו בשהה נראה דחייב ועי' מ"ל ברמב"ם ביאה במקצת אי שמה ביאה פלוגתא דאמוראי (זבחים ל"ב ב') וע"ש (ל"ג ב') דרבינא ס"ל דאף מ"ד ביאה במקצת שמה ביאה היינו רק למלקות ולא לכרת וא"כ ליכא קרבן בזה טימא עצמו במקדש במזיד והתרו בו אל תטמא לוקה אף בלא שהיה תוס' שבועות י"ז א' ד"ה צריך שהיה מהא דנזיר י"ז א' ונראה דה"ה דחייב כרת ואם לא התרו בו קודם שטימא עצמו והתרו בו אח"כ בעי' בגמ' שם אי צריך שהיה כמו"ש התוס' שם נטמא במקדש בשוגג ונתעכב לצאת במזיד ובהתראה למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ליכא מלקות אף בשהה ולמ"ד לוקין בעי' דרבא (שביעית שם) אי צריך שהיה או לא וע"ש תוס' ד"ה אי א"צ נעשה זב במחנה לויה למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו צ"ע לענין שהיה מכניס שרץ למקדש מסקינן עירובין (ק"ד ב') לפי' התוס' (שם ק"ה א') ד"ה אר"י דתליא בפלוגתא דתנאי דלר"ש בן ננס פטור משום שאין לו טהרה במקוה והיינו שזרקו או שלא נגע בו וכן מכניס מת בענין שלא נטמא כגון ע"י בהמה או בזריקה ועי' תוס' סוטה כ' ב' ד"ה ולא טמא מת ולרע"ק חייב מכניס טמא שרץ למקדש חייב (עירובין שם) ובספרי עוד"ד כתבתי במס' נזיר נ"ו בביאור הירושלמי דעל הכנסת כלי טמא ליכא כרת שרץ שנמצא במקדש בשבת כהן מוציאו בהמיינו אע"ג שמטמאו ואין צריך לחזור אחר פשוטי כלי עץ כדי שלא להשהות את הטומאה ולאיסור מוקצה לא חיישינן דברי ריב"ב רי"א בצבת של עץ מהיכן מוציאין אותו מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם למזבח שקדושתם יותר מעזרת ישראל כדאיתא בפ"ק דכלים אבל מעזרת ישראל לא דס"ל מכניס שרץ למקדש פטור והלכך אפילו שבות דמוקצה לא ניתן לדחות בזה ורעק"א מכל העזרה דס"ל מכניס שרץ לעזרה חייב (עירובין שם) במשנה וכדמפרשינן שם בגמ' כפי' התוס' אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת עזרה שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא אורים ותומים וסנהדרין של ע"א ובשתי תודות ובשיר וב"ד מהלכין ושתי תודות אחריהן וכל ישראל אחריהן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת וכל שלא נעשה בכל אלו הנכנס לשם אינו חייב עליו (שבועות י"ז א' ב') במשנה תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן (שם ט"ז א') אמר רב"ח אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה (שם) דבעינן דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל דיני השיר (שם ט"ו ב') הא דתנן ב' תודות אחריהן מפרשינן שם דהיינו ב"ד אחרי התודות וע"ש היאך היו התודות מהלכות אתמר ר"ה אמר בכל אלו תנן רנ"א באחד מאלו תנן רה"א בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ועזרא בבנין בית שני זכר בעלמא הוא דעביד פי' דלא היה אז מלך ולא אורים ותומים כדאיתא (יומא כ"א א') רנ"א באחד מאלו תנן קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ועזרא קדושי קדיש (שבועות מ"ז א') ועמש"ל בסדר דברים פי"ב פ"ח בזמן הזה אי איכא חיובה בטומאת מקדש פשוט דתליא בפלוגתא הנ"ל אי קדושה ראשונה קדשה לעתיד נבוא או לא וכבר כתבתי בכ"ד דר' יוסי ס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא וקדושה שניה קדשה לעתיד לבוא ועי'. תוס' זבחים ס"א א' מד"ה מאי קסבר די"ל דאף קדושת הבית לא בטנה מ"מ קדושת הארץ בטלה וגם יש קצת סברא דאף דקדושת הארץ בטלה מ"מ קדושת הבית לא בטלה ועי' רמב"ם וראב"ד בפ"ו מהל' בית הבחירה:

(ו)

למעול מעל גו' בגזל הגר שמת בלא יורשין הכתוב מדבר ונתבאר לעיל פ"ה בדיני שבועת הפקדון:

(טו)

עשירית האיפה גו' משונה מנחה זו משארי מנחות שבאה 1 מן השעורים 2 אינה טעונה שמן ונבונה 3 תחילתה בכפיפה מצרית ולא בכלי שרת (סוטה י"ד א') טעונה תנופה (מנחות ס' א' ב' ס"א א') כיצד כהן נותן המנחה על ידה ומניח ידו תחת ידה ומניפה (סוטה י"ט א') ואינו רשאי לחוץ במפה ואין בזה משום כיעור שאין יצה"ר מצוי לשעה שם תוס' בשם הירושלמי כיוצא בזה תנופות מנחת נזירה (קדושין ל"ו א'):

(כו)

וקמץ הכהן גו' שיריה נאכלין לכהנים (סוטה י"ט א') ופשוט שדינה ככל המנחות:

פרשה ו

(ט)

וכי ימות מת עליו גו' נטמאה בטומאת התהום הציץ מרצה וכן בעושה פסח מס' (פסחים פ' ב') ע"ש ביאור הענין ופרטיו:

שם וגלח ראשו פלוגתא דתנאי (נזיר מ"ה ב') אם צריך לשלח שערו תחת הדוד של האשם שלמחר יום תגלחתו:

(י)

וביום השמיני. גילח בשמיני אי מביא קרבנותיו בתשיעי כמו במצורע או בשמיני וחלוק ממצורע פלוגתא דתנאי (נזיר מ"ד ב') ואפילו רע"ק שם דס"ל דמביא בשמיני וחלוק. ממצורע היינו רק בטבל בשביעי שאין טהרתו תלויה בתגלחתו אבל לא טבל בשביעי מודה דאינו מביא קרבנותיו אפילו ע"י אחר אלא בתשיעי (נזיר שם ואין זה משום סמיכה דאשם כמו"ש נזיר שם ועי' מש"נ פי"ב ומש"ל בסדר מצורע קודם הבאת קרבנותיו נכנס למחנה שכינה שאינו מחוסר כפורים לענין טומאה (כריתות ח' ב') ועי' (נזיר מ"ה א'):

(יב)

והביא כבש בן שנתו לאשם היינו בשמיני למחרת יום תגלחתו ואינו בכסף שקלים אלא בא בסלע (כריתות יו"ד ב') ונ"ל מלשון הכתוב שיכול להביא האשם אחרי יום השמיני ועמ"ש בספרי עוד"ד (נזיר מ"ה א'):

(יד)

איל גו' לשלמים נאכל ליום ולילה כתודה (זבחים נ"ה א') שחטו שלא לשמו נאכל ליום ולילה ואינו טעון לחם ולא זרוע (מנחות מ"ח ב'):

(טו)

וסל מצות באין מששה עשרונים ושני שלישי עשרון דהיינו שני סאין המחצה מזה עשרה חלות מאפה תנור והמחצה השניה עשרה רקיקין כמו בתודה (מנחות ע"ח א') החלות בוללן בעודן סלת לכו"ע (שם ע"ה א') בתודה וה"ה בזה שהן שיין בכל דבר הרקיקין מושח בשמן רביעית שמן היה נוטל להחלות ולהרקיקין (מנחות פ"ח א' פ"ט א') ומביאין בכלי אחד כדכתיב וסל מצית ונאכלין ליום ולילה (זבחים ל"ו א').

(יח)

וגלח הנזיר. על איזה מגלח פלוגתא דתנאי (נזיר מ"ה א') רי"א שוחט את השלמים ומגלח עליהם רא"א כו' על החטאת שהחטאת קודמת בכ"מ ומשמע לפו"ר דלר"י שוחט השלמים ראשונה דלכו"ע מגלח על הראשונה ולפי ענ"ד דשלמים וודאי באין באחרונה לכו"ע כפשט הכתוב והא דאמר טעמא למלתיה שהחטאת קודמת בכל מקום נ"ל דעיקר מלתיה הוא מפני שהחטאת קודמת והא דאר"י שוחט את השלמים ומגלח עליהם היינו כששוחט את השלמים מגלח עליהם וכן הוא ברמב"ם:

שם פתח אהל מועד. ת"ר וגלח גו' בשלמים הכתיב מדבר שנאמר ושחטו פתח אה"מ כו' או אינו אלא פתח אה"מ ממש אמרת א"כ דרך בזיון הוא כו' (נזיר מ"ה א') ועמ"ש בספר ויקרא פרשה א' פסוק ג' ד"ה א"פ אה"מ אבא חנן אומר משום ר"א וגלח הנזיר גו' כ"ז שאין פתח אה"מ פחות אינו מגלח רש"ז אומר וגלח הנזיר גי' ולא הנזירה פי' רש"י שנזירה מגלחת במדינה (נזיר שם היכן היה מגלת בעזרת נשים בלשכת הנזירים שהיתה שם בקרן מזרחית דרומית ושם מבשלין את שלמיהם (מדות פ"ב) ואם גלח במדינה יצא כן מוכח (נזיר מ"ה ב'):

שם ולקח גו' ונתן גו' נוטל מן הרוטב של שלמים ונותן על שער ראש נזרו (שם) גלח במדינה אי משלח שערו תחת הדוד פלוגתא דתנאי שם:

שם אשר תחת זבח השלמים שלא תחת הדוד של חטאת יצא (שם).

(יט)

הזרוע בשלה פלוגתא דתנאי ואמוראי (חולין צ"ח ב') אי מחתך לה והדר מבשל לה בפ"ע או בהדי איל מבשל לה ואי מחתך לה קודם בישול או לאחר בישול מה היא זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד (חולין קל"ד ב') כף של יד פי' רש"י עצם רחב של כתף ואיזו מן השנים הימניות (חולין שם):

שם וחלת מצה גו' תרומה א' מעשר כמו בלחמי תודה:

שם ונתן על כפי הנזיר הרמב"ם ז"ל כתב או הנזירה ואף שאין נשים מניפות (מנחות ס"א ב') נזירה וסוטה מניפות מנחותיהן (קדושין ל"ו א') ונראה מהרמב"ם שהנזירה מניפה גם הזרוע והא דקתני שהסוטה והנזירה מניפות מנחותיהן ולא קתני סתם מניפות י"ל משים דבסוטה ליכא רק מנחה ועוי"ל דלרבותא נקט מנחה אע"ג דכל המנחות אין טעונות תנופה.

(כ)

והניף אותם גו' צ"ע מה שלא הוזכרו בזה האימורין וחזה ושוק שבכל השלמים ואולי מניפן בפ"ע וברמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"ט ה"ט כתב שמניף את הכל ביחד:

שם ואחר ישתה גו' פלוגתא דתנאי (נזיר מ"ז א') אי אחר מעשה אחד או אחר מעשה כולם ושקלא וטריא בגמ' שם אי תנופה מעכבת:

פרשה טו

(ד)

והקריב המקריב גו' כל הקרבנות ציבור והיחיד טעונין מנחות ונסכים חוץ מן הבכור המעשר והפסח החטאת והאשם אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין מנחות ונסכים (מנחות צ' ב') ומשמע להדיא שכולן בשיעור האמור כאן חוץ מכבש העולה של מנחת העומר שמנחתו כפולה (שם פ"ט א') ואעפ"י כן אין שמנו ונסכו כפול עולת העוף אינה טעינה מנחות ונסכים מבואר בפרשה יורש מביא נסכים מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום (מנחות ד' ב' ק"ז ב') אדם מביא זבחו היום ונסכו עד יו"ד ימים (מנחות ט"ו ב') ופשוט היא דמנחת הנסכים בכלל הנסכים מנחות ונסכים הבאין עם הזבח אין קרבין אלא ביום ואין קדושין בכלי אלא ביום (מנחות כ"ו ב' תמורה י"ד א') וע"ש ב' דנסכים הבאין בפ"ע קרבין בלילה מנחות ונסכים מועלין בהם משהוקדשו (מעילה יו"ד א') ויש להן פדיון עד שיוקדשו בכלי (מנחות ק' ב' קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בט"י ומחו"כ ובלינה (מעילה יו"ד א') במנחות הבאות עם הזבח דעת רש"י (מנחות ע"ט א') לחד פירושא דאין נפסלות בלינה עד שישחט עליהם הזבח ועי' תוס' (שם ט"ו ב') ד"ה אפשר לשנותן ולענין פסול יוצא אי מהני קידוש כלי עי' תוס' (מנחות ט' א') ד"ה ורשב"ל אמר חייבין עליהם משום נותר וטמא אבל מעילה אין בהם (מעילה שם) וכן הדין בקומץ ולבונה ומנחת כהנים (מעילה שם) אימתי הנסכים נקבעין להזבח שלא יוכל עוד להביאן לזבח אחר עי' (מנחות ט"ו ב' ע"ט א' ב') ומש"ש בספרי עוד"ד וכיון שהוקבעו לאותו זבח נפסל הזבח קידם זריקה בענין שאינו זורק הדם נפסלין המנחות והנסכים דליכא זריקה להתירם ועמש"ל בדיני תודה ובדיני שתי הלחם מיהו בקרבנות ציבור אמרינן שם דלב ב"ד מתנה עליהם להביאן לזבח אחר זבוח באותה שעה:

שם מנחה סלת גו' מנחת נסכים אינה טעונה לבונה (מנחות נ"ט א') ואינה טעונה הגשה (שם ס"א א') טעונה מלח (שם כ"א ב') וכולה למזבח (שם ע"ד ב'):

שם בלול גו' אר"ל אומר הי' ר' יוסי מנחת נסכים מגבלה במים והיא כשרה ולפיכך חייב על חימוצה ורע"ק ס"ל דנפסלת בזה ולכך אינו חייב אח"כ על חימוצה (מנחות נ"ז ב'):

(ה)

ויין לנסך גו' הדלה גפן ע"ג תאנה יינו פסול לנסכים דנשתנה ריחו (בכורות י"ז א') היכן מנסכים היין הרמב"ם ז"ל כתב על יסוד המזבח ונראה דהיינו יסוד דרומי שלשם נשפכין שירי הדם והראב"ד ז"ל כתב דהיינו בספל שהיה בקרן מערבית דרומית אצל הספל שהיה מיוחד לניסוך המים בחג כמוש"ל בסדר אמור וכן מוכח להדיא (סוכה מ"ח א') במשנה בשעת הניסוך היה השיב כיצד שחה לנסך הניף הסגן בסודרין הקיש בן ארזא בצלצל דברו הלוים בשיר (תמיד פ"ז) אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה (ערכין י') אין פוחתין מתשעה כנורות (שם י"ג א') אין פוחתין מי"ב לוים שנים לשני נבלים תשעה לכנורות וא' לצלצל (שם ב') הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה והשתחוי' (תמיד שם) תשעה תקיעות היו תוקעין לתמיד של שחר וכן לתמיד של בה"ע ופשוט דהיינו ג"פ תקיעה תרועה תקיעה כמו בר"ה ובשבתות ר"ח ויו"ט תשע למוספין (סוכה נ"ג ב') אין שירה אלא על קרבן ציבור שקבוע לי זמן (ערכין י"א ב') במסקנת הגמ' אי עיקר שירה בכלי לענין אי דוחה שבת עמש"ל פכ"ג פ"מ השיר שהיו אומרים בחול בשבת ר"ח ויו"ט בתמידין ומוספין עי' (ר"ה ל"א א') מקום השיר אצל המזבח עי' (מדות פ"ב מ"ו) מעלה היתה שם כו' ועי' תוס' (סוכה נ"א א') ד"ה שעליהם שיעורי המדות איפה שלשה סאין (מנחות ע"ו ב') הסאה ששה קבין הקב ד' לוגין הלוג ד' רביעיות עשרון היינו עשירית האיפה (מנחות שם) העומר הוא עשירית האיפה תרקב חצי סאה (ב"ב פ"ט ב') ובכ"ד ובלח הין היינו חצי סאה שלשה קבין (ב"ב שם) שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון רמ"א עשרון אחד גדוש שבו היה מודד לכל המנחות ואחד מחוק לחביתי כה"ג (שם פ"ז א') שבע מדות של לח היו במקדש 1 הין 2 חצי הין 3 שלישית ההין 4 רביעית ההין 5 לוג 6 וחצי לוג 7 ורביעית. ר"א בר"צ אומר שנתות היו בהין כו' רש"א לא הי' שם הין וכי מה היה הין משמש את מי אביא תחתיו אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היה שם שבו היה מודד לחביתי כה"ג לוג ומחצה בבוקר ולוג ומחצה בה"ע (שם פ"ז ב' פ"ח א') הוסיפו על המדות ונעשו משש מדבריות חמש ירושלמיות (מנחות ע"ו ב') משש ירושלמיות נעשה חמשה ציפוריות (עירובין פ"ג א'):

(יד)

וכי יגור גו' ועשה אשה גו' גר אינו נכנס לקהל עד שיביא קרבן ומה הוא קרבנו או עולת בהמה אחת או שתי תורים או שני בני יונה שניהם עולות ואחר שחרב הבית אין הקרבן מעכב דכתיב לדורותיכם (כריתות ח' ב' ט' א'):

(כב)

וכי תשגו גו' בשגגת עבודת כוכבים הכתוב מדבר (הוריות ח' א') דבשארי מצות ב"ד מביאין פר לחטאת ובעבודת כוכבים מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת וכל הדינים בזה כמו בהע"ד של כל המצות הנ"ל בסדר ויקרא:

(כד)

ושעיר עזים גו' השעיר לחטאת שוה בכ"ד לפר הע"ד של ציבור בכל המצות בענין מתן דמים ושריפתן (זבחים ל"ט א' ב') ולפי שהעיקר אצלנו שכל שבט ושבט מביא כנ"ל בסדר ויקרא נקראין שעירי עבודת כוכבים או שעירים הנשרפין:

(כז)

ואם נפש אחת גו' והקריבה עז בת שנתה גו' אין חילוק ביחיד בין עבודת כוכבים לשארי מצות אידי ואידי חטאת אלא שבעבודת כוכבים קבעה תורה שעירה ולא כבשה שבאה ג"כ בכל המצות (הוריות ט' א') הנשיא והמשיח כהדיוטים בעבודת כוכבים שמביאין שעירה (שם) ואי חייב משיח בעבודת כוכבים בשגגת מעשה או לא כמו בשארי מצות פלוגתא דתנאי (הוריות ז' ב') ואיזה היא שגגת מעשה בעבודת כוכבים הבאתי בסדר ויקרא פרשה ד' פסוק ב' זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת (סנהדרין ס"ב א') וע"ש:

(כה)

וכפר הכהן גו' מלמד שהכהן מתכפר ע"י עצמו (מנחות ע"ד א') ואף בקרבן הבא על המזיד הדין כן שם ועמש"ל סדר ויקרא פרשה ד' פסוק ט"ז:

פרשה יח

(ו)

והזר הקרב גו' זר ששימש במקדש רעק"א בחנק וחכ"א בידי שמים (סנהדרין פ"ב ב') רב אמר ד' עבודות הן שהזר חייב עליהן מיתה 1 זריקה 2 הקטרה 3 ניסוך היין בכל השנה 4 וניסוך המים בחג ולוי אמר אף תרומת הדשן (יומא כ"ד א') מיהו איסורא איכא בכל העבודות (רש"י שם) ולענין אחולי עבודה ולענין ביאה ריקנית עמש"ל סדר אמור פרשה כ"א פסוק ט"ז ועי' מס' (כלים פ"א מ"ח ומ"ט) ועי' רמב"ם בהלכות ביאת מקדש פ"ט:

פרשה יט

(יב)

הוא יתחטא גו' נדה מזין עליה (מנחות צ"ג א'):

שם וביום השביעי לא הזה בשביעי מפסיד גם הזאה ראשונה כדאיתא (קדושין ס"ב א') ועי' תוס' (יומא ח' א') ד"ה מקשינן והרמב"ם בהל' כרה פי"א ה"ב פסק עפ"י הפסיקתא והילקוט כמוש"ש הכ"מ דלא הפסיד שלישי וגם שטובל קודם הזאה והראב"ד השיג ע"ז ועי' תוס' (שבת קי"א א') ד"ה לא ס"ד ועמ"ש בספרי עוד"ד (פרה פי"ב מי"א):

(יט)

ורחץ במים טמא מת טובל ביום (יומא ו' ב') ועי' תוס' (שבת קי"א) שם:

פרשה כח

(ב)

צו את בני ישראל גו' היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג התקינו נביאים ראשונים כ"ד משמרות של כהנים של לוים ושל ישראל ועל כל משמר היה מעמד בירושלים (תענית כ"ו א') מהכהנים לא עלו מהגולה בראשונה רק ד' משמרות עמדו נביאים שביניהם וחלקום לכ"ד (שם כ"ז א') כל משמר משמש שבוע ומתחלפין בשבת שלהי סוכה (יומא כ"ו א') ובכ"ד אנשי מעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע מיום ב' עד יום ה' (תענית שם) ומתפללים שיתקבלו קרבנותיהם לרצון (שם) כל משמר של כהנים הי' מתחלק לבתי אבות בית אב הי' משמש יום א' בשבוע כן משמע להדיא (תענית ט"ו ב' י"ז א' יומא ו' ב') ובכ"ד וכן הוא להדיא בירושלמי דתענית פ"ד עמדו ראשי המשמרות ועשו עצמן בתי אבות משמר שהי' בו ה' ג' מקריבין ג' ימים וב' מקריבין ד' ימים משמר שהיה בו ששה חמשה מקריבין חמשה ימים וא' שני ימים משמר שהיה בו שבעה כ"א מקריב יומו משמר שהיה בו שמונה ששה מקריבין ששה ימים ושנים מקריבים יום אחד משמר שהי' בו תשעה חמשה מקריבין חמשה ימים וארבעה מקריבין שני ימים ומשמע שהיו מגרילין על כל שבוע הלוים ג"כ נתחלקו למשמרות הבאתי לעיל פ"א פ"נ מהיכן היו מקריבין בחודש הראשון גו' באחד לחודש הוקם המשכן (שמות מ') בו ביום נתרמה תרומה מהשקלים שנתנו ישראל וכן הוקבע זמנה לדורות לכל שנה ושנה (שקלים פ"א) זאת עולת גו' אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה (ר"ה ז' א' יומא ס"ה ב' מגילה כ"ב ב') קרבנות ציבור הבאין בא' בניסן מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה (ר"ה שם יומא שם) ומשמע שם להדיא דיצא בישן אף לאחר א' בניסן כיצד בא' באדר משמיעין על השקלים (פ"ק דשקלים) בשלשה פרקים בשנה היו תורמין את הלשכה שהיו מכניסין לתוכה כל השקלים בפרוס הפסח פי' חצי חודש קודם הפסח בפרוס עצרת בפרוס החג דברי רע"ק ב"ע אמר בכ"ד באדר בא' בסיון בכ"ט באב ר"א ור"ש אומרים בא' בניסן בא' בסיון בכ"ט באלול בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה (שקלים פ"ג) מהתרומה היו לוקחין תמידין ומוספין מנחותיהם ונסכיהם העומר ושתי הלחם לחם הפנים וכל קרבנות ציבור פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית (שקלים פ"ד) שם מבואר מה היו עושין במותר חרומת הלשכה ומה היו עושין בשירי הלשכה:

שם תשמרו התמיד צריך ביקור ד' ימים (פסחים צ"ו א') ילפינן ממשמרת דגבי קרבן פסח אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולימים טובים של ר"ה ומוסיפין עד עולם (ערכין י"ג א') במשנה ד' ימים פירש"י קודם יום השחיטה דהכי הא הוה בפסח כדי לשבת כו' תמידין ומוספין טובא הוו תנא בעלמא קאי פי' בכל ימות השבוע ואתמידין לחודיה קאי ומאי כדי לשבת כו' סימנא בעלמא כו' פי' שיהיו ג' ימים שלמים לבד יום הלקיחה ויום השחיטה וצ"ע המוספין וכל הקרבנות אי צריכין ביקור ד' ימים. אעפ"י שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור אבוקות (תמיד פ"ג) והיינו קודם השחיטה:

שם במועדו קרבנות צבור אין חייבין באחריותן (תמורה י"ד א') והיינו כדלהלן ת"ר כו' ביומו (ויקרא כ"ג) מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן יכול לא יהא חייב בנסכיהם אעפ"י שקרב הזבח ת"ל מנחתם ונסכיהם כו' (שם) ועי' (ברכות כ"ו א') עבר יומו בטל קרבנו הקרבנות שזמנם קבוע בין של צבור בין של יחיד כגון פרו של כ"ג ביוה"כ ומנחת חביתין שלו דוחין את השבת ואת הטומאה (תמורה שם) במשנה בשינוי לשון ועי' (פסחים פ"ו א' ב') ובמכשירין פלוגתא דר"א ורע"ק אי דחי שבת (פסחים שם) ועמש"ל ספר ויקרא פרשה כ"ג פסוק מ' קרבן ראיה אינו דוחה את השבת שאין זמנו קבוע בשבת (חגיגה י"ז א') אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואימורין כשרין כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך בשבת (פסחים ס"ח ב') משום שכבר דחתה שחיטה את השבת (שם ס"ט א' מנחות ע"ב א') ועי' תוס' (יומא מ"ו א') ד"ה אבל וד"ה תחלתו אמר ר"א משום בר קפרא אומר היה ר"מ איברי עולה שנתותרו כו' מאי קמ"ל תנינא כו' א"ר אבין לא נצרכה אלא לפסולין ודווקא כו' א"ד אחד כשרין כו' הבאתי בספר ויקרא פרשה ו' פסוק ג' בביאור איברים ופדרים שנתותרו ע"ג המזבח לחול ועמ"ש בביאור הסוגיא וכאן הנני להשלים אותה הסוגיא בדיני שבת וביאורה עפ"י תמצית דברי התוס' והמ"ל בהל' מעה"ק ובהל' תמידין ומוספין כפי הנ"ל לפי ענ"ד ואפילו בשבת תנינא והיום חמש פי' ביוה"כ חמש ויוה"כ כשבת א"ר אחא ב"י אצטריך סד"א ה"מ היכא דחל יוה"כ אחר השבת דחלבי שבת קרבין ביוה"כ אבל באמצע שבת לא קמ"ל אמר רבא מאן האי דלא חש לקמחי' הא בכל יום תנן קשיא ופליגא דר"ה דאר"ה תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה גופא אר"ה תמיד כו' מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה רבא אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת (יומא מ"ו א') הא דאמר ב"ק אפילו בשבת לר"מ היינו במערכה בפ"ע דכיון דס"ל דבכל יום עושה להם מערכה בפ"ע גם בשבת כן דכמעשהו בחול כן מעשהו בשבת מיהו וודאי אף לרבנן סודרן אפילו בשבת אלא דלרבנן בין בשבת בין בחול סודרן ע"ג המערכה גדולה כמו"ש בספר ויקרא שם אבל בעיקר דחיית שבת לאו"פ שנתותרו לא מצינו שום פלוגתא בין ר"מ לרבנן תנינא והיום חמש פי' והרביעית היא לאו"פ שלא נתעכלו כנ"ל בספר ויקרא שם והא דלא מתרצינן דקמ"ל אפילו פסולין כמו דמתרצינן אקושיא דבכל יום ארבע כנ"ל שם צ"ל דכיון דבחול פסולין ככשרין גם בשבת פשיטא להו דפסולין ככשרין ונ"ל דלהפי' שהבאתי בספר ויקרא שם דלל"ק דר' אבין יש חילוק בין פסולין לכשרין בלא משלה בהן האור צ"ל דקושיא זו היינו רק ללישנא בתרא דלעיל ובביאור סופו דאמר ר"ה לפי דרב חסדא פי' רש"י בחד פירושא דהיינו הקטר חלביו ואיבריו דתמיד של שבת גופיה דאינו דוחה טומאה ולפי"ז נראה דהיינו בלא עלו דטמא אם עלה לא ירד ולפי"ז לר"ח לר"ה לק"מ לבר קפרא מטומאה אפסולין דב"ק הא בנתותרו ע"ג המזבח איירי כמו"ש בספר ויקרא שם ופשוט דבפסול דאם עלו לא ירדו איירי אבל התוס' עמדו על פי' זה ובטלוהו מצדי צדדים והעלו דלכו"ע סופו דאמר ר"ה היינו או"פ שנתותרו מיום העבר ולפי"ז ע"כ בנתותרו ע"ג המזבח איירי ולפי"ז הא דאינו דוחה טומאה לר"ח א"א שלא יקטירוהו כלל דהא הטמא אם עלה לא ירד אלא היינו דאין עושין לו מערכה בפ"ע אלא מקטירן ע"ג המערכה גדולה אבל טהורין בשבת עושה להן מערכה בפ"ע ולפי"ז אף לר"ח פליג ר"ה אבר קפרא בפסולין דמ"ש פסולין ומ"ש טמאין דלר"ה אפילו בחול אינו עושה להן מערכה בפ"ע ולב"ק אפילו בשבת עושה להן מערכה בפ"ע ובביאור אינו דוחה את השבת לפי"ד רבא פי' הר"י פורת דאינו דוחה כלל אף להקטיר למערכה גדולה והא דאמרינן (שבת כ') בכל מושבותיכם למשרי או"פ הוא דאתי היינו לענין או"פ דתמיד של שבת גופיה וכן נראה דעת הרמב"ם בהל' תו"מ פ"א כמו"ש המ"ל שם מיהו העיקר נראה לברור כמו"ש התוס' דאו"פ היינו דע"ש ולשון או"פ ג"כ הכי דייק דאי של שבת גופיה ה"ל למימר למשרי הקטרה אתי אלא של שבת גופיה ל"צ קרא דכיון דאמרה תורה שדוחה שבת כל עניניו דוחין את השבת וא"כ קשיא לרבא מההיא דשבת שם ואין לומר דההיא דשבת במשלה בהן האור ודר"ה בלא משלה בהן האור דא"כ מאי אמרינן ופליגא דר"ה הא להא"ד וודאי לק"מ דלהא"ד ב"ק לא איירי רק במשלה בהן האור אלא צ"ל דגם לרבא ר"ה לענין מערכה, בפ"ע איירי ולפי כ"ז בין לר"ח בין לרבא ר"ה אליבא דר"מ קאמר דבחול בטהרה עושה להן מערכה בפ"ע ור"ה פליג אב"ק בין לר"ח בין לרבא והא דלא אמרינן דב"ק במשלה בהן האור ור"ה בלא משלה בהן האור כמו"ש מקודם נ"ל דצ"ל דלשון סופו אינו דוחה משמע דהיינו אף במשלה בהן האור ומעתה עת לדבר מנידון מה שהקשו התוס' איך לב"ק או"פ שנתותרו מע"ש דוחין שבת אפילו במערכה בפ"ע הא אמרינן (פסחים פ"ג) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ואף לר"ה לפי"ד רבא אכתי תינח לר"מ דבכל יום עושה להן מערכה בפ"ע אלא לרבנן דבכל יום נמי אמערכה גדולה מעייל להו קשיא ההיא דשבת כ' אההיא דפסחים פ"ג ואין סברא לומר דההיא דפסחים לא איירי רק בפסולין שעלו ועוד דאכתי תקשי הא דחלבי שבת קרבין ביוה"כ (שבת קי"ג א') ע"ש דמוכח שם להדיא דשל חול אין קרבין ביוה"כ אף בכשרין ועוד דאכתי קשיא לב"ק דס"ל דאף פסולין קרבין בשבת ותירצו בזה א) דההיא דפסחים בלא משלה בהן האור והא דהכא וההיא דשבת כ' במשלה בהן האור ואף לל"ק דר' אבין ג"כ במשלה בהן האור איירי אף בכשרים וכמוש"ל בספר ויקרא שם בשם התוס' ועמש"ש ב) דההיא דפסחים פ"ג היינו בלילה דלא ניתנה שבת לדחות משום קרבן דיומיה והא דהכא ודשבת כ' איירי ביום דניתנה שבת לדחות משום קרבן דיומי' ולפי"ז לל"ק דר' אבין בכשרין אפילו לא משלה בהן האור עושה להן מערכה בפ"ע ולפי"ז א"ש ל"ק דהכא בפשיטות:

הערות א) חילוק דמשלה בהן האור ללא שלה בהן האור נראה לוודאי דהיינו אף בחול דמלישנא דב"ק משמע להדיא דכמעשהו בשבת כן מעשהו בחול. ב) לתי' הא' של התוס' בזה י"ל דבלילה אדרבה קיל טפי מביום כיון דה"ל בזמנם אלא דא"א לתרץ בזה הא דאקשינן דהא ב"ק וודאי ביום איירי דבלילה לכו"ע אינו עושה מערכה בפ"ע ועי' סמ"ג הובא במ"ל:

ב) בלא משנה בהן האור צ"ע אי אף למערכה גדולה אין מעלן לכו"ע או דלמערכה גדולה מעלן לר"מ דס"ל דבחול עושה להן מערכה בפ"ע ד) לר"ה לר"מ צ"ע אי יש חילוק בין משלה בהן האור ללא משלה בהן האיר לענין מערכה גדולה ה) הא דפסולין דוחין שבת לב"ק צ"ע אי היינו רק בעלו קודם שבת או שנפסלו אחר שענו או אפינו עלו בשבת אחר שנפסלו ו) לר"ה יש לדון איך הדין בפסולין אם דוחין את השבת במערכה גדולה ואף באיברים ופדרים דשבת גופיה שנפסלו ועלו יש לדון בזה לפו"ר לר"ה. מיהו העיקר נ"ל דכמו דב"ק אינו מחלק בין פסולין לכשרין באיברים שנתותרו מע"ש לענין מערכה אחרת כמו כן ר"ה אינו מחלק בין פסולין לכשרין לענין או"פ שנתותרו מע"ש ונענין או"פ דשבת גופיה לענין הקטירן ע"ג המערכה גדולה. ו) חלבי שבת קרבין ביוה"כ אבל לא של יוה"כ בשבת רעק"א לא של שבת קרבין ביוה"כ ולא של יוה"כ קרבין בשבת מס' (שבת קי"ג א') במשנה. והיינו באופנים הנ"ל דולא עולת חול בשבת פלוגתא דתנאי ואמוראי (יומא ו' ב' ז' א') בטומאה אי הותרה בצבור או דחויה בציבור היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב גופיה דכו"ע ל"פ דטהורין עבדי כי פליגי לאהדורי לאתויי טהורין מבית אב אחרינא ר"נ אומר הותרה ולא מהדרינן ורש"א דחויה ומהדרינן איכא דאמרי אפילו בדאיכא טהורין בההוא בית אב פליגי ומידה ר"נ היכא דאיכא שירים לאכילה דאכילה לא אשתרי כדלהלן באיזו טומאה אמרו בטומאת מת אבל בטומאה היוצאה מגופו אינה מותרת ואינה דחויה בציבור (פסחים צ"ה א') במשנה (צ"ו א)' בגמ' טומאת שרץ ונבלה שטומאתן טומאת ערב אי מותרין ודחויין בציבור כט"מ או לא איתא פסחים ס"ט א' זבחים כ"ב) דתליא בפלוגתא דאמוראי (פסחים צ' ב') אי שוחטין וזורקין ק"פ על ט"ש דלמ"ד אין שו"ז על טמא שרץ דמשכחת לה דיחיד נדחה לפסח שני ע"י טומאה דשעת עשיה כשאין פנאי לטבול ולשחוט ולזרוק אח"כ ציבור עבדי בטומאה למ"ד טומאה הותרה בציבור לכתחילה ולמ"ד טומאה דחויה בציבור היכא דא"א לטבול ולמ"ד שו"ז על ט"ש דלא משכחת לה יחיד נדחה לפסח שני ע"י טומאה דבשעת עשיה ציבור לא עבדי בטומאה ואף דמשכחת לה יחיד נדחה לפסח שני משום טומאה דאכילה כגון שנטמא סמוך לבהש"מ דא"א לו לטבול קודם הערב שמש דאף מ"ד אכילה לא מעכבה מ"מ מידה דבעינן גברא דחזי לאכילה בזמן אכילה בשעת שחיטה וזריקה דאל"כ נמצא פסח נשחט שלא לאוכליו (פסחים ע"ח ב') מ"מ כיון דמשום טומאה דשעת עשיה אינו נדחה ציבור לא עבדי בטומאה:

הערות א) אף למ"ד טומאת שו"נ מעכבה בק"צ מ"מ שביעי דט"מ אע"ג דה"ל כטמא שרץ פשוט דאינו מעכב וכ"ש טומאת ט"י דט"מ דאינו מעכב אף דלכו"ע שו"ז על טבול יום ב) למ"ד טומאת שו"נ מעכבת בציבור נ"ל דגם טומאת ט"י דטומאת שו"ל מעכבה בציבור ג) טומאת מגע זב ומצורע נ"ל שדינה כדין טומאת שו"נ ועי' תוס' (מעילה ח' א') ד"ה הוכשרו לפסול בט"י ולפי"ז למ"ד טומאה הותרה בציבור למ"ד דטומאת שו"נ נמי הותרה צ"ע הא דטמאו כל השמנים שבהיכל (שבת כ"א) ע"ש ד) טומאת מגע דט"מ נ"ל דוודאי דינה כטומאת מת ולא מעכבה בק"צ וידובר בסמוך ובספרי עוד"ד הארכתי קצת במס' פסחים בביאור כל ענין זה על מכונו אמר רב יוסף קסבר עולא כו' רובן ט"מ ונעשו זבים הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן. (זבחים נ"ב) ענין זה תמוה הרבה ומצינו כה"ג בכ"ד הבאתים בסדר ויקרא פרשה ב' פסוק י"א פרשה ו' פסוק י"ט פרשה י"ג פסוק ג' אעפ"י שטומאה הותרה או דחויה בציבור אין לך דבר בא בטומאה ונאכל אלא ק"פ בלבד שלא בא מתחילתו אלא לאכילה (פסחים ע"ו ב') במשנה בשינוי לשון נטמא הדם אם הבשר מותר באכילה בחטאות הציבור ושלמי ציבור דעצרת תליא בפלוגתא אי טומאה הותרה בציבור או דחויה בציבור (יומא ז' א') תוס' ד"ה זב שנטמא לפי מש"ל דמגע טמא מת דינו כט"מ י"ל דמשכחת לה ק"צ בא בטומאה ונאכל לכו"ע כגון שהטמאים אלו שהם ראשונים קבלו והוליכו הדם דאף הדם לא נטמא מיהו צע"ג בזה די"ל דמ"מ כיון דביחיד לא היה קרב הדין בזה כמו בנטמא הדם ולא נטמא הבשר הנ"ל ועמ"ש בספרי עוד"ד (פסחים צ' ב') בד"ה שחל שביעי שלו בה דיבמות ע"א ב' אמר רבה היו לפניו שתי חטאות אחת כחושה ואחת שמנה שחט כחושה אומרים לו הבא שמנה לכתחילה ושחוט (מנחות ס"ד א') בשינוי לשון ואיתא שם תרי אב"א אמימרא קמייתא דשם ולחד אב"א לר' אמי דשם לא ישחוט ואם שחט חייב חטאת ולרבה הנ"ל שחט שניה בשגגת שבת או בשכחת שחיטת הראשונה ואח"כ נמצאה הראשונה כחושה בב"מ פלוגתא דרבה ורבא לענין חטאת אי בתר מחשבתו אזלינן או בתר מעשיו אזלינן הבאתי בסדר ויקרא בדיני החטאות תקריב מלח תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה (מנחות כ"א א') במ"ל בפ"א מהל' תמידין הקשה הא מליחה דקרבנות היינו כמליחה לקדרה וליכא לא משום בישול ולא משום עיבוד (שבת ע"ה ב') וצ"ל דהיינו אסמכתא בעלמא וראיתי בספר נפלא שנדפס מחדש בשם קדושת יו"ט שכתב דבחלב דלאו בר אכילה הוא י"ל דאיכא עיבוד כמו"ש הר"ן (ביצה י"א ב') וכן נראה מפירש"י שם ד"ה התם לא מוכחא מלתא ועוד תי' דאיכא איסורא דבישול בהקטרה וכתב דצ"ל לפי"ז כדעת הסוברין (חולין ט"ו ב') דכשמרבה שלא לצורך החולה איכא איסור תורה דהא הכא חדא הקטרה עם הבשר ולפי"ז דהוה דרשא גמורה צ"ל דמלח אינו מעכב ההקטרה דאל"כ פשיטא דמולח אפילו בשבת שבת הותרה בציבור (יומא מ"ו ב') וע"ש דנראה דליכא פלוגתא בזה וצ"ע בשבת לחולה אי הותרה אי דחויה ועמש"ל בספר ויקרא פרשה י"ט פסוק ט"ז ד"ה לא תעמוד:

(ד)

תעשה בבוקר. תחילת זמן שחיטת התמיד משהאיר המזרח (יומא כ"ח א') עד חצות רי"א עד ד' שעות (ברכות כ"ו ב') ומסקינן (שם כ"ז א') דהיינו עד ועד בכלל ובספרי עוד"ד ריש מס' ברכות הארכתי קצת בביאור שיעורי השעות בימים הארוכים והקצרים וכתבתי שם דנראה קצת דבימים הארוכין מתחילין השעות מסוף שעה ששית שאחר חצות הלילה ואת"ל דהשעות הן זמניות התחלתן מהנץ החמה ולא מעה"ש אין לך דבר קודם לתמיד של שחר אלא קטורת שנאמר בה בבוקר בבוקר (פסחים נ"ט א') ועי' (זבחים פ"ט א') דמייתינן דתמיד של שחר קודם למוספין מקרא דמלבד עולת הבוקר דלהלן פסוק כ"ג ועי' (פסחים נ"ח ב') דאיתא שם מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה גו' אמר רבא העולה עולה ראשונה והא דאצטרכו תרווייהו עי' תוס' (פסחים שם זבחים שם מנחות מ"ט א') ועי' תוס' שם אם זה הדין נוהג ג"כ בענין שחיטה וזריקת דמים או רק בהקטרת אימורין ואיברין ובספרי עוד"ד במס' (זבחים שם) דברתי מזה עבר והקדים אין הקרבן נפסל מסקנת הש"ס (מנחות מ"ט ב') דהא דהעולה עולה ראשונה היינו רק למצוה ועי' תוס' שם ומש"ל בענין תמיד שבה"ע. סדר העבודה אביי הוה מסדר כו' (יומא ל"ג א') ועמ"ש בסדר אחרי מות בסדר עבודת יוה"כ:

שם תעשה בין הערבים גו' רי"א עד פלג מנחה קטנה וחכ"א עד הערב (ברכות כ"ו ב') פלג מנחה קטנה היינו י"א שעות פתות רביע כי זמן מנחה קטנה הוא בתשעה ומחצה פש להו שתי שעות ומחצה חציין שעה ורביע 1/2 9 + 1/4 1 =3/4 10 והיינו ארבע שעות ושלשה רבעים אחר חצי היום והיינו שעות זמניות לפי"ד כל הפוסקים ולפי מש"ל ד"ה תעשה בבוקר שהששה שעות דקודם חצות היום מתחילין משש שעות שלאחר חצות הלילה בימים הארוכין צ"ע בענין זה בימים הארוכין אי גם בהו כלה זמן המנחה לר"י בחמשה שעות פחות רביע אחר חצי היום כמו בימים הבינונים או דאין קפידא רק שיהיה שעה ורביע קודם שקה"ח ובביאור עד הערב דחכמים כתבתי (ברכות שם) דהיינו וודאי שקה"ח ולאו היינו צה"כ דהיב"ש הם מזריחה לשקיעה דהיינו חצי מעל"ע ובספרי עוד"ד במס' (זבחים נ"ו) בד"ה מנין לדם שנפסל בשקה"ח ביארתי הענין ככל הצורך. לא הקריבו כבש בבוקר יקריבו בין הערבים אר"ש אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין כו' לא יקריבו בין הערבים (מנחות מ"ט א') ומפרשינן בגמ' (שם נ"א) עפ"י מסקנת המשנה בחסורי מחסרא דבלא נתחנך המזבח עדיין לכו"ע לא יקריבו של בין הערבים והיינו אף בשוגגין ואנוסין מנין שאין דבר קרב לאחר תמיד שבה"ע ת"ל והקטיר עליה חלבי השלמים כו' אמר רבא השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן (פסחים נ"ח ב') אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בה"ע אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בעה"פ כו' ר"י בנו של ריב"ב אמר אף מחו"כ בשאר ימות השנה כו' (פסחים נ"ט א') ובביאור פלוגתייהו פלוגתא דאמוראי שם רבינא אר"ח בחטאת העוף עסקינן דאין למזבח אלא דמה ולפי"ז פלוגתייהו אי איכא עשה דהשלמה בזריקה גרידא או לא ור"פ מוקי פלוגתייהו בבהמה ופלוגתייהו במעלה ומלינה ע"ג המזבח ועי' בספר הנפלא טו"א (ר"ה ל' ב') ד"ה ונתקלקלו ועמש"ל בספר ויקרא פ"א פ"ט בדין לינה בראשו של מזבח עשה דהשלמה שייכא לאחר הקרבת התמיד אף קודם שהקטירו אימוריו ואיבריו כדמוכח (פסחים נ"ט ב') דר"כ רמי כתיב ולא מתרצינן דלא ילין היינו בשלא הקטירו איברי התמיד כ"כ הטו"א (ר"ה שם) ועי' מ"ל ריש הל' תמידין שהביא דהתוס' מנחות מ"ט א') ד"ה ת"ל וערך והתוס' (יומא ל"ד א') ד"ה העולה מחולקים בזה ונראה דקודם זריקה וודאי ליכא עשה דהשלמה אם הקרבן נפסל בדיעבד משום עשה דהשלמה עי' תוס' (זבחים פ"ט א' מנחות מ"ט א') דהעיקר דלא מפסל משום זה כמו בהקדים לתמיד של שחר דלא נפסל כמוש"ל ועמ"ש בספרי עוד"ד (זבחים נ"ו א') ד"ה מנין אי איכא עשה דהשלמה במנחה עי' מ"ל בריש פ"א מהל' תמידין:

(ו)

ובראשי חדשיכם גו' הקיצור מכל הכתוב בפרשה זו שעיר לחטאת בא בר"ח ובכל יו"ט איל אחד ושבעה כבשים עולות באין בר"ח ובכל יו"ט לבד שבעת ימי חג הסוכות שבהם הוכפלו האילים והכבשים פרים שנים לעולות באים בר"ח ובכל יו"ט לבד ר"ה יוה"כ ושמיני עצרת שבכ"א מהן בא רק פר אחד לעולה ולבד שבעת ימי החג שביום הראשון פרים י"ג והולכין ומתמעטין אחד אחד וכ"ז לבד השני תמידין כהלכתן לבד הקרבנות הכתובין כאן והשני תמידין באין עוד א) ביום שני דחג הפסח כבש אחד לעולה במנחה כפולה שמן ויין כמשפט ומנחת העומר כנ"ל בספר ויקרא פרשה כ"ג ב) בחג השבועות כבשים שבעה פר אחד אילים שנים כולן עולות שעיר חטאת אחד שני כבשים שלמים ושתי הלחם בספר ויקרא שם. מיהו ר"ט (מנחות מ"ה) נראה דפליג בכבשים וס"ל דכבשים שבחומש הפקודים היינו כבשים דת"כ ג) ביוה"כ באין פר לחטאת ואיל לעולה של כה"ג שעיר המשתלח ושעיר הנעשה בפנים בסדר אחרי ובאיל האמור שם משל ציבור פלוגתא (יומא ע' ב') אי היינו איל דהכא או לא ע"מ שעירי ר"ח ושעירי הרגלים מכפרין על שגגת טומאת מקדש וקדשיו. ובפרטי ביאור זה איכא כמה פלוגתי דתנאי ריש מס' שבועות גם איתא שם פלוגתא אי שעיר ר"ח ושל רגלים כפרתן שוה ולדברי כולם אינם מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף שני השעירים דעצרת היינו האמור בסדר אמור והאמור כאן כיון שכפרתן שוה למה הן באין שנים לכפר על שבין הפרשה דבין חד לחברי' או על שבין זריקה דחד לחברי' דראויין היו בני ישראל להקריב קרבנותיהם בכל עת אלא שחוסך הכתוב (זבחים ו' ב' ז' א') בשינוי לשון. שעיר יוה"כ האמור כאן שהוא נעשה בחוץ מכפר על שגגת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה בתחיל) ויש בה ידיעה בסוף ואי מכפר ג"כ ע"ז ששעירי ר"ח ורגלים מכפרין פלוגתא דתנאי (שבועות שם) ולר' ישמעאל דאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף בר קרבן הוא כמוש"ל פ"ה. שעיר יוה"כ ושעירי הרגלים כפרתן שוה (שבועות ט' א') כל אלו הכפרות היינו לענין עונש של מעלה כל התדיר מחבירו קודם לחבירו (זבחים פ"ט א') במשנה. כל המקודש מחבירו קודם לחבירו (שם במשנה) וע"ש בפרטי הענינים התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זא"ז (מנחות מ"ט א') במשנה בעי מיניה ר"ח ב"א מר"ח ציבור שאין להן תמידין ומוספין איזה מהם קודם ה"ד אילימא תמידין דיומא ומוספין דיומא פשיטא תמידין עדיפי דה"ל תדיר ומקודש ע"ש פירש"י אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדיר א"ד מוספין עדיפי דה"ל מקודש א"ל תניתוה התמידין אין מעכבין כו' ה"ד אי דאי"ל ולקדם פי' שאינו מעכב אם הקריב המוספין מקודם לתמיד והתניא מנין שלא יהא דבר קודם כו' אלא פשיטא דלית ליה ואי דיומי אמאי תדיר ומקודש תדיר עדיף אלא לאו דלמחר כו' אלמא כי הדדי נינהו א"ל אביי לעולם דאית לי' ולקדם ודקא קשיא לך שלא יהא דבר קודם כו' מצוה בעלמא הוא (שם):

(יא)

שעיר עזים אחד חטאת גו' יוה"כ שחל להיות ע"ש הבבלים אוכלין אותו חי לערב (מנחות צ"ט ב' במשנה בשינוי לשון:

פרשה כט

(ה)

ושעיר עזים אחד לחטאת בתוס' (ר"ה ח' ב') ד"ה שהחודש מתכסה בו הביאו בשם הר"ר משולם דשעיר ר"ח אינו קרב בר"ה ובספר הנפלא טו"א כתב דלמ"ד בפ"ק דשביעות דשעיר של ר"ח ושל רגלים אין כפרתן שוה כמוש"ל הא וודאי באין שניהם וגם למ"ד שם דכפרתן שוה אי כסברת הר"ר משולם לשתוק קרא בר"ה משעיר אלא וודאי שני שעירי חטאות באין בר"ה והטעם כמוש"ל פכ"ח פ"ו בשני שעירים דעצרת מיהו לרשב"י דס"ל דשל ר"ח מכפר על הטהור שאכל את הטמא ומוסיף עליו של רגלים שמכפרים ע"ז ועל שאין בה ידיעה כתב די"ל דמקריב של ר"ה ודיו ולפי ענ"ד כיון דלא כתיב מלבד חטאת החודש ע"כ חד שעיר לחטא' הוא דקרב ולמ"ד דכפרתן דשל ר"ח ושל רגלים אינם שוין צ"ל דשל ר"ה מכפר כתרווייהו ומ"ש למ"ד דכפרתן שוה דלשתוק קרא משעיר בר"ה י"ל משום דא"כ היה צריך לפרש מלבד חטאת החודש כמו"ש והעיקר י"ל דאצטריך כדי שיקרב בהדי עולות דר"ה ולא בהדי עולות דר"ח שקודמין לעולת ר"ה משום תדיר כדאיתא (זבחים פ"ט א') ועמש"ל בספר ויקרא פ"ה פ"ח ולפי כ"ז נ"ל דמהראוי לומר בקרבן המוסף כלשון הכתוב בתורה ולא כמו"ש בסידורים:

(ו)

מלבד עולת גו'. עולת החודש קודם (זבחים פ"ט א') ועמש"ל פסוק ה':

פרשה לד

(ב)

ואת הארץ גבולי השבטים תשעה וחצי עפ"י המבואר בספר יהושע ט"ו עד סוף י"ט עפ"י מה שראיתי בספרי המפה של החכם גדול בתורה וי"ש כמהור"ר יהוסף שווארץ זללה"ה 1 יהודה גבול דרומי שלו הוא גבול דרומי של א"י גבול מזרחי הים המלח גבול צפוני שלו מלשון ים המלח מקצה הירדן והולך למערב דרך קרוב לירושלים עד שמגיע לגבולו של שמעון גבול מערבי מזרח לשמעון למעלה לצד הצפון ולצד הדרום הים הגדול שהוא ים התיכון אולם חלק המערבי אצל הים הגדול הוא ארץ פלשתים נשאר בלי כיבוש (יהושע י"ג) 2 בנימין גבול דרומי שלו צפונו של יהודה מזרחי הירדן מים המלח ולמעלה לצפון גבול צפוני דרומו של אפרים ומנשה גבול מערבי מזרחו של שמעון אפרים 1/2 3 וחצי מנשה מנשה למזרח ואפרים אצלו למערב וגבוליהם גבול דרומי שלהם צפונו של בנימין גבול מזרחי הירדן גבול צפוני יששכר לצד מזרח אשר לצד מערב גבול מערבי מזרחו של דן ולמעלה לצפון יגיעו עד הים הגדול 1/2 4 שמעון בין יהודה לים הגדול גבול מזרחי שלו מערבו של יהודה גבול צפוני שלו דרומו של דן גבול מערבי שלו הים הגדול גבול דרומי שלו צפונו של יהודה 1/2 5 דן דרומי שלו הוא צפונו של שמעון מזרחי מערבי לאפרים צפוני דרומי מחבל נחלת בני אפרים מערבי הים הגדול 1/2 6 יששכר גבול דרומו שלו צפונו של אפרים ומנשה מזרחי הירדן ואפרים ומנשה צפוני שלו דרומו של זבולון ודרומי של אורך הים הגדול שהוא מתארך שם לצד מזרח יותר מארכו בצפון מערבי מזרחי לחבל נחלת בני יוסף 1/2 7 זבולון דרומו צפונו של יששכר מזרחי ים כנרת צפוני שלו דרומו של נפתלי ואשר מערבי שלו הים הגדול 1/2 8 נפתלי גבול דרומי שלו צפונו של זבולון מזרחי ים כנרת (ב"ק פ' א' ב' ב"ב קכ"ב א') ירדן ים של סבכי ושלש התחלות של הירדן הנ"ל בסדר בחקותי בדיני מעשר בהמה צפוני גבול צפוני של כלל ארץ ישראל ולא נכבש רק עד בעל גד תחת הר חרמון אבל כל ארץ הגבלי והלבנון נשאר בלי כיבוש (יהושע י"ג) ובמקום אחד היה נוגע גבול נפתלי ביהודה אצל הירדן (יהושע י"ט ל"ד) וצע"ג ועמ"ש ספר ויקרא בסדר בהר בענין יהודה וגליל גבול מערבי שלו מזרחו של אשר 1/2 9 אשר דרומי שלו צפונו של זבולון מזרחי שלו מערבו של נפתלי גבול צפוני שלו גבול צפוני של כלל א"י בצד המערב ולא נכבש רק עד צידון (יהושע י"ג) מערבי הים הגדול:

תוכן העניינים

באר היטב (על התורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה