אור ברסלב
באר היטב (על התורה) ביאורים מלוקטים מספר במדבר › פרשה כח

באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'

ביאורים מלוקטים מספר במדבר · פרשה כח

פרשה יט

(ב)

צו את בני ישראל גו' היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג התקינו נביאים ראשונים כ"ד משמרות של כהנים של לוים ושל ישראל ועל כל משמר היה מעמד בירושלים (תענית כ"ו א') מהכהנים לא עלו מהגולה בראשונה רק ד' משמרות עמדו נביאים שביניהם וחלקום לכ"ד (שם כ"ז א') כל משמר משמש שבוע ומתחלפין בשבת שלהי סוכה (יומא כ"ו א') ובכ"ד אנשי מעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע מיום ב' עד יום ה' (תענית שם) ומתפללים שיתקבלו קרבנותיהם לרצון (שם) כל משמר של כהנים הי' מתחלק לבתי אבות בית אב הי' משמש יום א' בשבוע כן משמע להדיא (תענית ט"ו ב' י"ז א' יומא ו' ב') ובכ"ד וכן הוא להדיא בירושלמי דתענית פ"ד עמדו ראשי המשמרות ועשו עצמן בתי אבות משמר שהי' בו ה' ג' מקריבין ג' ימים וב' מקריבין ד' ימים משמר שהיה בו ששה חמשה מקריבין חמשה ימים וא' שני ימים משמר שהיה בו שבעה כ"א מקריב יומו משמר שהיה בו שמונה ששה מקריבין ששה ימים ושנים מקריבים יום אחד משמר שהי' בו תשעה חמשה מקריבין חמשה ימים וארבעה מקריבין שני ימים ומשמע שהיו מגרילין על כל שבוע הלוים ג"כ נתחלקו למשמרות הבאתי לעיל פ"א פ"נ מהיכן היו מקריבין בחודש הראשון גו' באחד לחודש הוקם המשכן (שמות מ') בו ביום נתרמה תרומה מהשקלים שנתנו ישראל וכן הוקבע זמנה לדורות לכל שנה ושנה (שקלים פ"א) זאת עולת גו' אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה (ר"ה ז' א' יומא ס"ה ב' מגילה כ"ב ב') קרבנות ציבור הבאין בא' בניסן מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה (ר"ה שם יומא שם) ומשמע שם להדיא דיצא בישן אף לאחר א' בניסן כיצד בא' באדר משמיעין על השקלים (פ"ק דשקלים) בשלשה פרקים בשנה היו תורמין את הלשכה שהיו מכניסין לתוכה כל השקלים בפרוס הפסח פי' חצי חודש קודם הפסח בפרוס עצרת בפרוס החג דברי רע"ק ב"ע אמר בכ"ד באדר בא' בסיון בכ"ט באב ר"א ור"ש אומרים בא' בניסן בא' בסיון בכ"ט באלול בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה (שקלים פ"ג) מהתרומה היו לוקחין תמידין ומוספין מנחותיהם ונסכיהם העומר ושתי הלחם לחם הפנים וכל קרבנות ציבור פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית (שקלים פ"ד) שם מבואר מה היו עושין במותר חרומת הלשכה ומה היו עושין בשירי הלשכה:

שם תשמרו התמיד צריך ביקור ד' ימים (פסחים צ"ו א') ילפינן ממשמרת דגבי קרבן פסח אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולימים טובים של ר"ה ומוסיפין עד עולם (ערכין י"ג א') במשנה ד' ימים פירש"י קודם יום השחיטה דהכי הא הוה בפסח כדי לשבת כו' תמידין ומוספין טובא הוו תנא בעלמא קאי פי' בכל ימות השבוע ואתמידין לחודיה קאי ומאי כדי לשבת כו' סימנא בעלמא כו' פי' שיהיו ג' ימים שלמים לבד יום הלקיחה ויום השחיטה וצ"ע המוספין וכל הקרבנות אי צריכין ביקור ד' ימים. אעפ"י שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור אבוקות (תמיד פ"ג) והיינו קודם השחיטה:

שם במועדו קרבנות צבור אין חייבין באחריותן (תמורה י"ד א') והיינו כדלהלן ת"ר כו' ביומו (ויקרא כ"ג) מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן יכול לא יהא חייב בנסכיהם אעפ"י שקרב הזבח ת"ל מנחתם ונסכיהם כו' (שם) ועי' (ברכות כ"ו א') עבר יומו בטל קרבנו הקרבנות שזמנם קבוע בין של צבור בין של יחיד כגון פרו של כ"ג ביוה"כ ומנחת חביתין שלו דוחין את השבת ואת הטומאה (תמורה שם) במשנה בשינוי לשון ועי' (פסחים פ"ו א' ב') ובמכשירין פלוגתא דר"א ורע"ק אי דחי שבת (פסחים שם) ועמש"ל ספר ויקרא פרשה כ"ג פסוק מ' קרבן ראיה אינו דוחה את השבת שאין זמנו קבוע בשבת (חגיגה י"ז א') אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואימורין כשרין כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך בשבת (פסחים ס"ח ב') משום שכבר דחתה שחיטה את השבת (שם ס"ט א' מנחות ע"ב א') ועי' תוס' (יומא מ"ו א') ד"ה אבל וד"ה תחלתו אמר ר"א משום בר קפרא אומר היה ר"מ איברי עולה שנתותרו כו' מאי קמ"ל תנינא כו' א"ר אבין לא נצרכה אלא לפסולין ודווקא כו' א"ד אחד כשרין כו' הבאתי בספר ויקרא פרשה ו' פסוק ג' בביאור איברים ופדרים שנתותרו ע"ג המזבח לחול ועמ"ש בביאור הסוגיא וכאן הנני להשלים אותה הסוגיא בדיני שבת וביאורה עפ"י תמצית דברי התוס' והמ"ל בהל' מעה"ק ובהל' תמידין ומוספין כפי הנ"ל לפי ענ"ד ואפילו בשבת תנינא והיום חמש פי' ביוה"כ חמש ויוה"כ כשבת א"ר אחא ב"י אצטריך סד"א ה"מ היכא דחל יוה"כ אחר השבת דחלבי שבת קרבין ביוה"כ אבל באמצע שבת לא קמ"ל אמר רבא מאן האי דלא חש לקמחי' הא בכל יום תנן קשיא ופליגא דר"ה דאר"ה תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה גופא אר"ה תמיד כו' מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה רבא אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת (יומא מ"ו א') הא דאמר ב"ק אפילו בשבת לר"מ היינו במערכה בפ"ע דכיון דס"ל דבכל יום עושה להם מערכה בפ"ע גם בשבת כן דכמעשהו בחול כן מעשהו בשבת מיהו וודאי אף לרבנן סודרן אפילו בשבת אלא דלרבנן בין בשבת בין בחול סודרן ע"ג המערכה גדולה כמו"ש בספר ויקרא שם אבל בעיקר דחיית שבת לאו"פ שנתותרו לא מצינו שום פלוגתא בין ר"מ לרבנן תנינא והיום חמש פי' והרביעית היא לאו"פ שלא נתעכלו כנ"ל בספר ויקרא שם והא דלא מתרצינן דקמ"ל אפילו פסולין כמו דמתרצינן אקושיא דבכל יום ארבע כנ"ל שם צ"ל דכיון דבחול פסולין ככשרין גם בשבת פשיטא להו דפסולין ככשרין ונ"ל דלהפי' שהבאתי בספר ויקרא שם דלל"ק דר' אבין יש חילוק בין פסולין לכשרין בלא משלה בהן האור צ"ל דקושיא זו היינו רק ללישנא בתרא דלעיל ובביאור סופו דאמר ר"ה לפי דרב חסדא פי' רש"י בחד פירושא דהיינו הקטר חלביו ואיבריו דתמיד של שבת גופיה דאינו דוחה טומאה ולפי"ז נראה דהיינו בלא עלו דטמא אם עלה לא ירד ולפי"ז לר"ח לר"ה לק"מ לבר קפרא מטומאה אפסולין דב"ק הא בנתותרו ע"ג המזבח איירי כמו"ש בספר ויקרא שם ופשוט דבפסול דאם עלו לא ירדו איירי אבל התוס' עמדו על פי' זה ובטלוהו מצדי צדדים והעלו דלכו"ע סופו דאמר ר"ה היינו או"פ שנתותרו מיום העבר ולפי"ז ע"כ בנתותרו ע"ג המזבח איירי ולפי"ז הא דאינו דוחה טומאה לר"ח א"א שלא יקטירוהו כלל דהא הטמא אם עלה לא ירד אלא היינו דאין עושין לו מערכה בפ"ע אלא מקטירן ע"ג המערכה גדולה אבל טהורין בשבת עושה להן מערכה בפ"ע ולפי"ז אף לר"ח פליג ר"ה אבר קפרא בפסולין דמ"ש פסולין ומ"ש טמאין דלר"ה אפילו בחול אינו עושה להן מערכה בפ"ע ולב"ק אפילו בשבת עושה להן מערכה בפ"ע ובביאור אינו דוחה את השבת לפי"ד רבא פי' הר"י פורת דאינו דוחה כלל אף להקטיר למערכה גדולה והא דאמרינן (שבת כ') בכל מושבותיכם למשרי או"פ הוא דאתי היינו לענין או"פ דתמיד של שבת גופיה וכן נראה דעת הרמב"ם בהל' תו"מ פ"א כמו"ש המ"ל שם מיהו העיקר נראה לברור כמו"ש התוס' דאו"פ היינו דע"ש ולשון או"פ ג"כ הכי דייק דאי של שבת גופיה ה"ל למימר למשרי הקטרה אתי אלא של שבת גופיה ל"צ קרא דכיון דאמרה תורה שדוחה שבת כל עניניו דוחין את השבת וא"כ קשיא לרבא מההיא דשבת שם ואין לומר דההיא דשבת במשלה בהן האור ודר"ה בלא משלה בהן האור דא"כ מאי אמרינן ופליגא דר"ה הא להא"ד וודאי לק"מ דלהא"ד ב"ק לא איירי רק במשלה בהן האור אלא צ"ל דגם לרבא ר"ה לענין מערכה, בפ"ע איירי ולפי כ"ז בין לר"ח בין לרבא ר"ה אליבא דר"מ קאמר דבחול בטהרה עושה להן מערכה בפ"ע ור"ה פליג אב"ק בין לר"ח בין לרבא והא דלא אמרינן דב"ק במשלה בהן האור ור"ה בלא משלה בהן האור כמו"ש מקודם נ"ל דצ"ל דלשון סופו אינו דוחה משמע דהיינו אף במשלה בהן האור ומעתה עת לדבר מנידון מה שהקשו התוס' איך לב"ק או"פ שנתותרו מע"ש דוחין שבת אפילו במערכה בפ"ע הא אמרינן (פסחים פ"ג) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ואף לר"ה לפי"ד רבא אכתי תינח לר"מ דבכל יום עושה להן מערכה בפ"ע אלא לרבנן דבכל יום נמי אמערכה גדולה מעייל להו קשיא ההיא דשבת כ' אההיא דפסחים פ"ג ואין סברא לומר דההיא דפסחים לא איירי רק בפסולין שעלו ועוד דאכתי תקשי הא דחלבי שבת קרבין ביוה"כ (שבת קי"ג א') ע"ש דמוכח שם להדיא דשל חול אין קרבין ביוה"כ אף בכשרין ועוד דאכתי קשיא לב"ק דס"ל דאף פסולין קרבין בשבת ותירצו בזה א) דההיא דפסחים בלא משלה בהן האור והא דהכא וההיא דשבת כ' במשלה בהן האור ואף לל"ק דר' אבין ג"כ במשלה בהן האור איירי אף בכשרים וכמוש"ל בספר ויקרא שם בשם התוס' ועמש"ש ב) דההיא דפסחים פ"ג היינו בלילה דלא ניתנה שבת לדחות משום קרבן דיומיה והא דהכא ודשבת כ' איירי ביום דניתנה שבת לדחות משום קרבן דיומי' ולפי"ז לל"ק דר' אבין בכשרין אפילו לא משלה בהן האור עושה להן מערכה בפ"ע ולפי"ז א"ש ל"ק דהכא בפשיטות:

הערות א) חילוק דמשלה בהן האור ללא שלה בהן האור נראה לוודאי דהיינו אף בחול דמלישנא דב"ק משמע להדיא דכמעשהו בשבת כן מעשהו בחול. ב) לתי' הא' של התוס' בזה י"ל דבלילה אדרבה קיל טפי מביום כיון דה"ל בזמנם אלא דא"א לתרץ בזה הא דאקשינן דהא ב"ק וודאי ביום איירי דבלילה לכו"ע אינו עושה מערכה בפ"ע ועי' סמ"ג הובא במ"ל:

ב) בלא משנה בהן האור צ"ע אי אף למערכה גדולה אין מעלן לכו"ע או דלמערכה גדולה מעלן לר"מ דס"ל דבחול עושה להן מערכה בפ"ע ד) לר"ה לר"מ צ"ע אי יש חילוק בין משלה בהן האור ללא משלה בהן האיר לענין מערכה גדולה ה) הא דפסולין דוחין שבת לב"ק צ"ע אי היינו רק בעלו קודם שבת או שנפסלו אחר שענו או אפינו עלו בשבת אחר שנפסלו ו) לר"ה יש לדון איך הדין בפסולין אם דוחין את השבת במערכה גדולה ואף באיברים ופדרים דשבת גופיה שנפסלו ועלו יש לדון בזה לפו"ר לר"ה. מיהו העיקר נ"ל דכמו דב"ק אינו מחלק בין פסולין לכשרין באיברים שנתותרו מע"ש לענין מערכה אחרת כמו כן ר"ה אינו מחלק בין פסולין לכשרין לענין או"פ שנתותרו מע"ש ונענין או"פ דשבת גופיה לענין הקטירן ע"ג המערכה גדולה. ו) חלבי שבת קרבין ביוה"כ אבל לא של יוה"כ בשבת רעק"א לא של שבת קרבין ביוה"כ ולא של יוה"כ קרבין בשבת מס' (שבת קי"ג א') במשנה. והיינו באופנים הנ"ל דולא עולת חול בשבת פלוגתא דתנאי ואמוראי (יומא ו' ב' ז' א') בטומאה אי הותרה בצבור או דחויה בציבור היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב גופיה דכו"ע ל"פ דטהורין עבדי כי פליגי לאהדורי לאתויי טהורין מבית אב אחרינא ר"נ אומר הותרה ולא מהדרינן ורש"א דחויה ומהדרינן איכא דאמרי אפילו בדאיכא טהורין בההוא בית אב פליגי ומידה ר"נ היכא דאיכא שירים לאכילה דאכילה לא אשתרי כדלהלן באיזו טומאה אמרו בטומאת מת אבל בטומאה היוצאה מגופו אינה מותרת ואינה דחויה בציבור (פסחים צ"ה א') במשנה (צ"ו א)' בגמ' טומאת שרץ ונבלה שטומאתן טומאת ערב אי מותרין ודחויין בציבור כט"מ או לא איתא פסחים ס"ט א' זבחים כ"ב) דתליא בפלוגתא דאמוראי (פסחים צ' ב') אי שוחטין וזורקין ק"פ על ט"ש דלמ"ד אין שו"ז על טמא שרץ דמשכחת לה דיחיד נדחה לפסח שני ע"י טומאה דשעת עשיה כשאין פנאי לטבול ולשחוט ולזרוק אח"כ ציבור עבדי בטומאה למ"ד טומאה הותרה בציבור לכתחילה ולמ"ד טומאה דחויה בציבור היכא דא"א לטבול ולמ"ד שו"ז על ט"ש דלא משכחת לה יחיד נדחה לפסח שני ע"י טומאה דבשעת עשיה ציבור לא עבדי בטומאה ואף דמשכחת לה יחיד נדחה לפסח שני משום טומאה דאכילה כגון שנטמא סמוך לבהש"מ דא"א לו לטבול קודם הערב שמש דאף מ"ד אכילה לא מעכבה מ"מ מידה דבעינן גברא דחזי לאכילה בזמן אכילה בשעת שחיטה וזריקה דאל"כ נמצא פסח נשחט שלא לאוכליו (פסחים ע"ח ב') מ"מ כיון דמשום טומאה דשעת עשיה אינו נדחה ציבור לא עבדי בטומאה:

הערות א) אף למ"ד טומאת שו"נ מעכבה בק"צ מ"מ שביעי דט"מ אע"ג דה"ל כטמא שרץ פשוט דאינו מעכב וכ"ש טומאת ט"י דט"מ דאינו מעכב אף דלכו"ע שו"ז על טבול יום ב) למ"ד טומאת שו"נ מעכבת בציבור נ"ל דגם טומאת ט"י דטומאת שו"ל מעכבה בציבור ג) טומאת מגע זב ומצורע נ"ל שדינה כדין טומאת שו"נ ועי' תוס' (מעילה ח' א') ד"ה הוכשרו לפסול בט"י ולפי"ז למ"ד טומאה הותרה בציבור למ"ד דטומאת שו"נ נמי הותרה צ"ע הא דטמאו כל השמנים שבהיכל (שבת כ"א) ע"ש ד) טומאת מגע דט"מ נ"ל דוודאי דינה כטומאת מת ולא מעכבה בק"צ וידובר בסמוך ובספרי עוד"ד הארכתי קצת במס' פסחים בביאור כל ענין זה על מכונו אמר רב יוסף קסבר עולא כו' רובן ט"מ ונעשו זבים הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן. (זבחים נ"ב) ענין זה תמוה הרבה ומצינו כה"ג בכ"ד הבאתים בסדר ויקרא פרשה ב' פסוק י"א פרשה ו' פסוק י"ט פרשה י"ג פסוק ג' אעפ"י שטומאה הותרה או דחויה בציבור אין לך דבר בא בטומאה ונאכל אלא ק"פ בלבד שלא בא מתחילתו אלא לאכילה (פסחים ע"ו ב') במשנה בשינוי לשון נטמא הדם אם הבשר מותר באכילה בחטאות הציבור ושלמי ציבור דעצרת תליא בפלוגתא אי טומאה הותרה בציבור או דחויה בציבור (יומא ז' א') תוס' ד"ה זב שנטמא לפי מש"ל דמגע טמא מת דינו כט"מ י"ל דמשכחת לה ק"צ בא בטומאה ונאכל לכו"ע כגון שהטמאים אלו שהם ראשונים קבלו והוליכו הדם דאף הדם לא נטמא מיהו צע"ג בזה די"ל דמ"מ כיון דביחיד לא היה קרב הדין בזה כמו בנטמא הדם ולא נטמא הבשר הנ"ל ועמ"ש בספרי עוד"ד (פסחים צ' ב') בד"ה שחל שביעי שלו בה דיבמות ע"א ב' אמר רבה היו לפניו שתי חטאות אחת כחושה ואחת שמנה שחט כחושה אומרים לו הבא שמנה לכתחילה ושחוט (מנחות ס"ד א') בשינוי לשון ואיתא שם תרי אב"א אמימרא קמייתא דשם ולחד אב"א לר' אמי דשם לא ישחוט ואם שחט חייב חטאת ולרבה הנ"ל שחט שניה בשגגת שבת או בשכחת שחיטת הראשונה ואח"כ נמצאה הראשונה כחושה בב"מ פלוגתא דרבה ורבא לענין חטאת אי בתר מחשבתו אזלינן או בתר מעשיו אזלינן הבאתי בסדר ויקרא בדיני החטאות תקריב מלח תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה (מנחות כ"א א') במ"ל בפ"א מהל' תמידין הקשה הא מליחה דקרבנות היינו כמליחה לקדרה וליכא לא משום בישול ולא משום עיבוד (שבת ע"ה ב') וצ"ל דהיינו אסמכתא בעלמא וראיתי בספר נפלא שנדפס מחדש בשם קדושת יו"ט שכתב דבחלב דלאו בר אכילה הוא י"ל דאיכא עיבוד כמו"ש הר"ן (ביצה י"א ב') וכן נראה מפירש"י שם ד"ה התם לא מוכחא מלתא ועוד תי' דאיכא איסורא דבישול בהקטרה וכתב דצ"ל לפי"ז כדעת הסוברין (חולין ט"ו ב') דכשמרבה שלא לצורך החולה איכא איסור תורה דהא הכא חדא הקטרה עם הבשר ולפי"ז דהוה דרשא גמורה צ"ל דמלח אינו מעכב ההקטרה דאל"כ פשיטא דמולח אפילו בשבת שבת הותרה בציבור (יומא מ"ו ב') וע"ש דנראה דליכא פלוגתא בזה וצ"ע בשבת לחולה אי הותרה אי דחויה ועמש"ל בספר ויקרא פרשה י"ט פסוק ט"ז ד"ה לא תעמוד:

(ד)

תעשה בבוקר. תחילת זמן שחיטת התמיד משהאיר המזרח (יומא כ"ח א') עד חצות רי"א עד ד' שעות (ברכות כ"ו ב') ומסקינן (שם כ"ז א') דהיינו עד ועד בכלל ובספרי עוד"ד ריש מס' ברכות הארכתי קצת בביאור שיעורי השעות בימים הארוכים והקצרים וכתבתי שם דנראה קצת דבימים הארוכין מתחילין השעות מסוף שעה ששית שאחר חצות הלילה ואת"ל דהשעות הן זמניות התחלתן מהנץ החמה ולא מעה"ש אין לך דבר קודם לתמיד של שחר אלא קטורת שנאמר בה בבוקר בבוקר (פסחים נ"ט א') ועי' (זבחים פ"ט א') דמייתינן דתמיד של שחר קודם למוספין מקרא דמלבד עולת הבוקר דלהלן פסוק כ"ג ועי' (פסחים נ"ח ב') דאיתא שם מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה גו' אמר רבא העולה עולה ראשונה והא דאצטרכו תרווייהו עי' תוס' (פסחים שם זבחים שם מנחות מ"ט א') ועי' תוס' שם אם זה הדין נוהג ג"כ בענין שחיטה וזריקת דמים או רק בהקטרת אימורין ואיברין ובספרי עוד"ד במס' (זבחים שם) דברתי מזה עבר והקדים אין הקרבן נפסל מסקנת הש"ס (מנחות מ"ט ב') דהא דהעולה עולה ראשונה היינו רק למצוה ועי' תוס' שם ומש"ל בענין תמיד שבה"ע. סדר העבודה אביי הוה מסדר כו' (יומא ל"ג א') ועמ"ש בסדר אחרי מות בסדר עבודת יוה"כ:

שם תעשה בין הערבים גו' רי"א עד פלג מנחה קטנה וחכ"א עד הערב (ברכות כ"ו ב') פלג מנחה קטנה היינו י"א שעות פתות רביע כי זמן מנחה קטנה הוא בתשעה ומחצה פש להו שתי שעות ומחצה חציין שעה ורביע 1/2 9 + 1/4 1 =3/4 10 והיינו ארבע שעות ושלשה רבעים אחר חצי היום והיינו שעות זמניות לפי"ד כל הפוסקים ולפי מש"ל ד"ה תעשה בבוקר שהששה שעות דקודם חצות היום מתחילין משש שעות שלאחר חצות הלילה בימים הארוכין צ"ע בענין זה בימים הארוכין אי גם בהו כלה זמן המנחה לר"י בחמשה שעות פחות רביע אחר חצי היום כמו בימים הבינונים או דאין קפידא רק שיהיה שעה ורביע קודם שקה"ח ובביאור עד הערב דחכמים כתבתי (ברכות שם) דהיינו וודאי שקה"ח ולאו היינו צה"כ דהיב"ש הם מזריחה לשקיעה דהיינו חצי מעל"ע ובספרי עוד"ד במס' (זבחים נ"ו) בד"ה מנין לדם שנפסל בשקה"ח ביארתי הענין ככל הצורך. לא הקריבו כבש בבוקר יקריבו בין הערבים אר"ש אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין כו' לא יקריבו בין הערבים (מנחות מ"ט א') ומפרשינן בגמ' (שם נ"א) עפ"י מסקנת המשנה בחסורי מחסרא דבלא נתחנך המזבח עדיין לכו"ע לא יקריבו של בין הערבים והיינו אף בשוגגין ואנוסין מנין שאין דבר קרב לאחר תמיד שבה"ע ת"ל והקטיר עליה חלבי השלמים כו' אמר רבא השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן (פסחים נ"ח ב') אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בה"ע אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בעה"פ כו' ר"י בנו של ריב"ב אמר אף מחו"כ בשאר ימות השנה כו' (פסחים נ"ט א') ובביאור פלוגתייהו פלוגתא דאמוראי שם רבינא אר"ח בחטאת העוף עסקינן דאין למזבח אלא דמה ולפי"ז פלוגתייהו אי איכא עשה דהשלמה בזריקה גרידא או לא ור"פ מוקי פלוגתייהו בבהמה ופלוגתייהו במעלה ומלינה ע"ג המזבח ועי' בספר הנפלא טו"א (ר"ה ל' ב') ד"ה ונתקלקלו ועמש"ל בספר ויקרא פ"א פ"ט בדין לינה בראשו של מזבח עשה דהשלמה שייכא לאחר הקרבת התמיד אף קודם שהקטירו אימוריו ואיבריו כדמוכח (פסחים נ"ט ב') דר"כ רמי כתיב ולא מתרצינן דלא ילין היינו בשלא הקטירו איברי התמיד כ"כ הטו"א (ר"ה שם) ועי' מ"ל ריש הל' תמידין שהביא דהתוס' מנחות מ"ט א') ד"ה ת"ל וערך והתוס' (יומא ל"ד א') ד"ה העולה מחולקים בזה ונראה דקודם זריקה וודאי ליכא עשה דהשלמה אם הקרבן נפסל בדיעבד משום עשה דהשלמה עי' תוס' (זבחים פ"ט א' מנחות מ"ט א') דהעיקר דלא מפסל משום זה כמו בהקדים לתמיד של שחר דלא נפסל כמוש"ל ועמ"ש בספרי עוד"ד (זבחים נ"ו א') ד"ה מנין אי איכא עשה דהשלמה במנחה עי' מ"ל בריש פ"א מהל' תמידין:

(ו)

ובראשי חדשיכם גו' הקיצור מכל הכתוב בפרשה זו שעיר לחטאת בא בר"ח ובכל יו"ט איל אחד ושבעה כבשים עולות באין בר"ח ובכל יו"ט לבד שבעת ימי חג הסוכות שבהם הוכפלו האילים והכבשים פרים שנים לעולות באים בר"ח ובכל יו"ט לבד ר"ה יוה"כ ושמיני עצרת שבכ"א מהן בא רק פר אחד לעולה ולבד שבעת ימי החג שביום הראשון פרים י"ג והולכין ומתמעטין אחד אחד וכ"ז לבד השני תמידין כהלכתן לבד הקרבנות הכתובין כאן והשני תמידין באין עוד א) ביום שני דחג הפסח כבש אחד לעולה במנחה כפולה שמן ויין כמשפט ומנחת העומר כנ"ל בספר ויקרא פרשה כ"ג ב) בחג השבועות כבשים שבעה פר אחד אילים שנים כולן עולות שעיר חטאת אחד שני כבשים שלמים ושתי הלחם בספר ויקרא שם. מיהו ר"ט (מנחות מ"ה) נראה דפליג בכבשים וס"ל דכבשים שבחומש הפקודים היינו כבשים דת"כ ג) ביוה"כ באין פר לחטאת ואיל לעולה של כה"ג שעיר המשתלח ושעיר הנעשה בפנים בסדר אחרי ובאיל האמור שם משל ציבור פלוגתא (יומא ע' ב') אי היינו איל דהכא או לא ע"מ שעירי ר"ח ושעירי הרגלים מכפרין על שגגת טומאת מקדש וקדשיו. ובפרטי ביאור זה איכא כמה פלוגתי דתנאי ריש מס' שבועות גם איתא שם פלוגתא אי שעיר ר"ח ושל רגלים כפרתן שוה ולדברי כולם אינם מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף שני השעירים דעצרת היינו האמור בסדר אמור והאמור כאן כיון שכפרתן שוה למה הן באין שנים לכפר על שבין הפרשה דבין חד לחברי' או על שבין זריקה דחד לחברי' דראויין היו בני ישראל להקריב קרבנותיהם בכל עת אלא שחוסך הכתוב (זבחים ו' ב' ז' א') בשינוי לשון. שעיר יוה"כ האמור כאן שהוא נעשה בחוץ מכפר על שגגת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה בתחיל) ויש בה ידיעה בסוף ואי מכפר ג"כ ע"ז ששעירי ר"ח ורגלים מכפרין פלוגתא דתנאי (שבועות שם) ולר' ישמעאל דאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף בר קרבן הוא כמוש"ל פ"ה. שעיר יוה"כ ושעירי הרגלים כפרתן שוה (שבועות ט' א') כל אלו הכפרות היינו לענין עונש של מעלה כל התדיר מחבירו קודם לחבירו (זבחים פ"ט א') במשנה. כל המקודש מחבירו קודם לחבירו (שם במשנה) וע"ש בפרטי הענינים התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זא"ז (מנחות מ"ט א') במשנה בעי מיניה ר"ח ב"א מר"ח ציבור שאין להן תמידין ומוספין איזה מהם קודם ה"ד אילימא תמידין דיומא ומוספין דיומא פשיטא תמידין עדיפי דה"ל תדיר ומקודש ע"ש פירש"י אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדיר א"ד מוספין עדיפי דה"ל מקודש א"ל תניתוה התמידין אין מעכבין כו' ה"ד אי דאי"ל ולקדם פי' שאינו מעכב אם הקריב המוספין מקודם לתמיד והתניא מנין שלא יהא דבר קודם כו' אלא פשיטא דלית ליה ואי דיומי אמאי תדיר ומקודש תדיר עדיף אלא לאו דלמחר כו' אלמא כי הדדי נינהו א"ל אביי לעולם דאית לי' ולקדם ודקא קשיא לך שלא יהא דבר קודם כו' מצוה בעלמא הוא (שם):

(יא)

שעיר עזים אחד חטאת גו' יוה"כ שחל להיות ע"ש הבבלים אוכלין אותו חי לערב (מנחות צ"ט ב' במשנה בשינוי לשון:

תוכן העניינים

באר היטב (על התורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה