אור ברסלב
באר היטב (על התורה) באר היטב סדר ויקרא › סדר צו

באר היטב (על התורה)· רבי אריה רבינוביץ'

באר היטב סדר ויקרא · סדר צו

סדר ויקרא

פרשה ו

(ב)

כל הלילה עד הבוקר. כל הלילה אתה מעלה איברים ופדרים של קרבנות שנשחטו ביום ועמש"ל פרשה א' פסוק ט':

(ג)

ולבש הכהן גו' והרים גו'. פלוגתא דר"י ור"ל (יומא כ"ג ב') רל"א הרמה אינה עבודה גמורה ולפיכך א"צ רק שני בגדי כהונה האמורים כאן ור' יוחנן אמר עבודה גמורה היא אלא ולבש להביא מצנפת ואבנט להרמה כיצד מרים קידש ידיו ורגליו מן הכיור נטל מחתה של כסף עלה לראש המזבח פנה את הגחלים הילך חותה את המעוכלות הפנימיות ירד הגיע לרצפה הפך פניו לצפון הולך במזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים ע"ג הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה. ספ"ק דמס' תמיד. איברים שנתקשו כעץ ע"י האור וגחלים אם ראויין להרמה עי' תוס' (זבחים פ"ו ב') ד"ה וחציו להרמה הרים מלא קומצו יצא (יומא כ"ד א') וזה נקרא תרומת הדשן עבודה ראשונה שבכל יום ראוהו אחיו שירד והם רצין ובאין מהרו קדשו ידיהם ורגליהם נטלו את המגריפות ואת הצנורות עלו לראש המזבח האיברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב סולקין אותן לצדי המזבח ואם אין צדדין מחזיקין סודרין אותן בסובב או ע"ג הכבש החלו מעלין באפר ע"ג התפוח. תפוח דשן היה באמצע המזבח כו' החלו מעלין בגזרין לסדר את המערכה וכי כל העצים כשרין למערכה הן כל העצים כשרין למערכה חוץ משל גפן ושל זית אבל באלו היו רגילין במורביות של תאנה של אגוז ושל עץ שמן סידר את המערכה הגדולה מזרחה וחזותה מזרחה פי' המפרש חלל שינשב שם הרוח וראשי גזרין הפנימים נוגעין בתפוח וריוח היה בין הגזרין שהיו מציתין את האליתא משם בררו משם עצי תאנה יפים סידר מערכה שניה לקטורת כנגד מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות באומד שיהיו שם חמש סאין גחלים ובשבת שמונה ששם היו נותנין ני בזיכי לבונה של לחם הפנים. האיברים והפדרים שלא היו מתעכלין מבערב מחזירין אותן למערכה והציתו ב' המערכות באש. רפ"ב דמס' תמיד. הצתת אליתא בראשו של מזבח בכהן כשר (יומא מ"ה א') ופירש"י שמצית קסמין דקין בראש המזבח ומצית בהן את המערכה וע"ש רש"י ותוס' מערכה שניה של קטורת היינו שממנה נוטלין הגחלים למזבח הזהב שהיה בהיכל להקטיר עליו קטורת בכל יום בבוקר ובערב כדכתיב בספר שמות פרשה ל'. טעם משיכת מערכה שניה מן הקרן הדרומי כלפי צפון הוא כדי שתהיה כנגד פתח ההיכל דילפינן מקטורת דיוה"כ דכתיב בהו גחלי אש מלפני ה' (זבחים נ"ח ב') ובביאור הא דתנן משוכה לצפון ד' אמות פלוגתא דאמוראי (שם) רב אדא בר אהבה אמר הא מני רבי יהודה היא דאמר מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה ול"ב אמות היו לו עשרים ממנו כנגד פתחו של אולם דס"ל דקדושת אולם והיכל חדא היא פש להו שית לצפון ושית לדרום מרחיק מן הקרן בהדי קרן ד' אמות אמה יסוד אמה סובב הא שית משם ואינך לצפון עשרים אמה יכול לסדרה רב שרביא אמר הא מני כמ"ד כוליה בצפון הוה קאי והמערכה השניה משוכה מתחילתו ולצפון בהכרח ד' אמות אמה יסוד אמה סובב אמה קרן אמה מקום הילוך רגלי הכהנים ושם מתחלת המערכה לצפון ונמצא שאמה ממנה כנגד פתח ההיכל דס"ל דאולם והיכל לאו קדושה אחת הן ופי' משיכה מן הקרן ד' אמות היינו משיכה קצת מהקרן עד תשלום ד' אמות מתחילתו. כל עץ שנמצא בו תולעת פסולה (מדות פ"ב מ"ה) ועי' (תענית ל"א א') העצים לא היו יוצאין מהמזבח כלום (זבחים ס"ב) וכבר כתבתי לעיל פרשה א' פסוק ד'. מדות המזבח ומקומו באורך ושהיה אמה לבד הקרנות פנויה להילוך רגלי הכהנים כנ"ל ע"ש ת"ר בכל יום היו שם שתים מערכות כו' דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בכל יום שלש כו' אחת של קיום האש רמ"א בכל יום ארבע כו' אחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב (יומא מ"ה א' ושם מ"ו ב') במשנה בשינוי הסדר ועמש"ל בסדר אחרי בהל' יוה"כ ורבנן איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו מהדר להו למערכה גדולה דתניא כו' (שם מ"ה א') אמר ר"א משום בר קפרא אימר היה ר"מ איברי עולה שנתותרו פי' שענו ולא נתעכלו מבערב עושה להן מערכה בפ"ע וסודרן ואפילו בשבת מאי קמ"ל תנינא בכל יום היו שם ד' מערכות כו' א"ר אבין לא נצרכה אנא לפסולין פי' בפסולין שאם עלו לא ירדו כמוש"ל בספר שמות פרשה כ"ט ודווקא שמשלה בהן האור הא לא משלה בהן האור לא א"ד אחד כשרין ואחד פסולין אי משלה בהן האור אין אי לא לא כו' (שם מ"ו א') איברי עולה שנתותרו כן היא גי' רש"י ונ"ע לדבר מבורר הא דמקשינן תנינא בכ"י היו שם ארבע ולא אמרינן דקמ"ל ואפילו בשבת ולא תקשי מד' מערכות זולת הקושיות דלהלן שם בסוגיא צ"ל דמשמע להו דב"ק תרתי קמ"ל חדא בחול וחדא בשבת מדנקט ואפילו בוא"ו כמ"ש התוס' (מנחות מ' ב') ד"ה תכלת בביאור לישנא קמא משמע לפו"ר בפשיטות דלל"ק בכשרין אפילו לא משלה בהן האור ג"כ עושה להן מערכה בפ"ע והתוס' הקשו ע"ז דהא משמע דכמעשהו בחול כן מעשהו בשבת ובשבת הוכיחו מהא דשבת כ' דאין הדין כן ולכך כתבו דאף לל"ק גם בכשרין אם משלה בהן האור אין אי לא לא והחילוק שבין ל"ק להא"ד היינו רק בלישנא דר' אבין דלל"ק לא אמר ר' אבין רק בפסולין דעושה להן מערכה בפ"ע דכשרין לא היה צריך לפרש ולהא"ד פירש ר' אבין פסולין וכשרין ולבסו"ד פירש"י ההיא דבשבת בענין אחר ועולה פי' ל"ק כפשוטו וביאור ענין זה בשבת יובא בספר במדבר פרשה כ"ח ונידון הוספת מערכה ביוה"כ יתבאר בסדר אחרי וע"ש.:

(ד)

והוציא את הדשן גו' אין זה הדשן שהרים דבמס' (יומא כ"א א') משמע שהיה נבלע במקומו אלא מהדשן הנשאר ע"ג המזבח אחר הרמה דהיינו מהצבור הגדול הנקרא תפוח ועי' רש"י (יומא כ"ג ב') ד"ה ה"ג בת"כ ומשמע בפ"ד דתמיד שלא היה חובה בכל יום אלא כשהיו צריכין לכך לא נתעצל בזה אדם. תמיד (שם) ופלוגתא דתנאי (יומא כ"ב ב') אי כשרים להוצאה זו כהנים בעלי מומין וצריכין בגדי כהונה (יומא כ"ג):

שם מחוץ למחנה בירושלים היינו חוץ לירושלים דהיינו שפך הדשן דלעיל פרשה ד' פסוק י"ב ועמש"ש:

(ה)

לא תכבה אפילו גחלת אחת ואפילו הורידה מע"ג המזבח וכבה לוקה (זבחים צ"א ב') מיהו המתנדב יין זולפו ע"ג האישים ואין בזה משום מכבה (שם) המכבה אש מחתה ומנורה אביי אמר חייב ר"א פטור דכבה בראשו של מזבח דכו"ע לא פליגי דחייב כי פליגי דאחתיה אארעא וכביה א"ד דאחתיה אארעא וכביה כו"ע ל"פ דפטור כי פליגי דכביה בראשי של מזבח (שם):

שם ובער עליה גו' זה סידור שני גזרי עצים שמסדרן על המערכה גדולה בשחרית עם הקרבת איברי תמיד של שחרית וכן בערבית עם הקרבת איברי תמיד של בה"ע (יומא כ"ו ב') של שחרית בכהן א' ובערב בשני כהנים (שם כ"ו ב' ל"ג א') ע"ש:

(ז)

הקרב אותה גו' זו הגשה כנ"ל פרשה ב':

(ט)

בחצר אהל מועד. כנגדו במקדש בעזרה במקום שחייבין עליו כרת משום טומאה היינו מתחילת עזרת ישראל (זבחים נ"ו א'):

(י)

לא תאפה חמץ נתבאר לעיל פרשה ב' פסוק י"א ע"ש:

(יא)

כל זכר בבני אהרן אפילו בעלי מומין (זבחים צ"ח ב' צ"ט א') נאכלת ליום ולילה כחטאת ואשם כנ"ל בפסוק שלפני זה (זבחים ס"ג א'):

שם כל אשר יגע בהם יקדש וכן הוא להלן פסוק כ' בבשר חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אעפ"י שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה ((זבחים צ"ז א' ב') נ"ל דצ"ל מבשרה ולשון הכתיב בבשרה היינו כל מה שיגע ויבלע שיהיה עם בשרה יקדש שיהיה כמותה אם פסולה היא תפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה (שם) רקיק שנגע ברקיק חתיכה בחתיכה כו' אינו אסור אלא מקום שבלע (שם צ"ג א') במשנה והיינו פשוט מן התורה מין במינו בדליכא רוב היתר לדידן דמין במינו ברובא ובמשהו לר' יהודה ובשאינו מינו בטעמא במס' (פסחים מ"ה א') מוקמינן להאי קרא בהיתר מצטרף לאיסור דליכא בכל האיסורין ולפי דעת הסוברין דבכל האיסורין טעם כעיקר היינו נ"ט ברוב אינו מן התירה צ"ע אי היינו להיתר מצטרף לאיסור אי לנ"ט ברוב ועמ"ש מזה במס' (עבודת כוכבים ס"ז) ד"ה כל שטעמו ובגמ' זבחים שם פרכינן תיתי עשה ולדחי ל"ת אמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כו' רב אשי אמר יקדש עשה היא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ובביאור זה ע"ש תוס' ומש"ש ומש"ל בזה פרשה ד' פסיק ל' ענין ה':

(יג)

ביום המשח גו' מנחה תמיד גו' כהן גדול מקריב בכל יום מנתה זו מחציתה בבוקר ומחציתה בערב ונקראת מנחת חביתין לפי שנעשית במחבת או מנחת כ"ג (מנחות נ' ב') וכן כל כהן הדיוט בראשית בואי אל המקדש מקריב מנתה זו ונקראת מנחת החינוך (שם נ"א ב') בניו אלו כהנים הדיוטים וכפירש"י שם בלשון ראשון וכן נראה להדיא (שם ע"ח א') מנחת החינוך אינו חולקה אלא מקריבה כולה בבת אחת. רמב"ם בהל' מעה"ק פי"ג הל' ד' כהן הדיוט שכבר עבד עבודה ונתמנה לכה"ג מביא ג"כ מנחת חינוך ואח"כ מביא חביתי כה"ג בו ביום וכהן שלא עבד עבודה מעולם ונעשה כה"ג. מקריב ביום ראשון שלש מנחות חביתין (מנחות ע"ח א') חביתי כה"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים (מנחות צ"ז א') ועי' תוס' (שם צ"ה ב') ד"ה ומאי קושיא ומש"ש (שם צ"ז א') לענין דיעבד דוחות את השבת (מנחות צ"ז א') דוחין את הטומאה דתמיד כתיב בה ה"ה כמנחת תמידין (שם נ' ב' נ"א א') חביתי כה"ג לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו (מנחות נ' ב') כיצד חוצהו בחצי עשרון שבמקדש (שם פ"ז א') במשנה ר"פ ומביא עמה שלשה לוגין שמן דהיינו רביעית ההין ומחלקו בלוג וחצי לוג שהיו במקדש רש"א מדה אחת היתה לוג ומחצה לחלק בה שמן דחביתי כה"ג וטעונה שלש מתנות שמן ככל המנחות שבכלי (מנחות ע"ד ב') ופשוט דצריכה קידוש כלי ככל המנחות כמו"ש במנחת מחבת דיחיד וכיצד מקדש לר"ח דס"ל אין קדושין זה בלא זה עי' תוס' (מנחות ח' א') ד"ה ולר"ח עשרון למה נמשח וצ"ע מה שלא הזכירו התוס' שם הנחת הלבונה בביסא לר"ח דאין קדושין זה בלא זה. אי מתקדשת חצאין פלוגתא דר' יוחנן ור' אלעזר (מנחות ח' א') ולשה בפושרין ככל המנחות מכל העשרון עושה שנים עשר חלות (שם ע"ו א') נמצא רביעית הלוג שמן לכל חלה וחלה החלות מחלקן ביד באומד (שם פ"ז ב') דלחלק במשקל הוא סי' קללה והשמן מודד ברביעית שבמקדש (שם פ"ח ב') וצריכה טיגון ואפיה ואיזו מהן קודמת פלוגתא דאמוראי (שם נ' ב') ומקטיר ששה מהן בבוקר וששה בערב וכל אחת מהחלות קופל לשנים קודם הקטרה (שם ע"ה ב') ונראה פשוט דמולחה ככל המנחות כן נראה פשט הסוגיא והרמב"ם בהל' מעה"ק פי"ג כתב שחולק כל החלות לשנים ומקריב י"ב חצאין בבוקר וי"ב חצאין בערב ואותן החצאין קופל כ"א מהן לשנים וכבר תמה עליו הראב"ד ריבה או מיעט בחלות פסולה (מנחות ע"ו א' ב') טעונה לבונה (שם נ"ט א') ויש בזה פלוגתא דתנאי אם היינו קומץ לכל העשרון וחולקהו או קומץ לכל חצי עשרון. זמן הקטרתה בבוקר עם איברו התמיד של שחר ובערב עם איברי תמיד של בין הערבים עי' תמיד פ"ד. הביא של שחרית ומת ומינו אחר תחתיו מביא עשרון שלם וחוצהו מחצה קרב ומחצה אבד נמצאו שני חצאין אבודין (מנחות נ' ב') הראשון טעון עיבור צורה. ביאור עיבור צורה יובא להלן (פרשה ז' פ' י"ט) והשני אי טעון עיבור צורה פלוגתא שם בגמ' לא מינו אחר תחתיו משל מי היתה קרבה רש"א משל ציבור רי"א משל יורשין ושלמה היתה קרבה (שם נ"א ב') בעי ר' ירמיה שלמה שחרית ושלמה בין הערבים או שלמה שחרית ובטלה בין הערבים (שם):

(טו)

כליל תקטר מותר שמן של מנחת חביתין נותן ע"ג האישים (זבחים צ"א א') במשנה:

(טז)

וכל מנחת כהן כליל תהיה גו'. מותר שמן של רקיקי מנחת כהנים נותן ע"ג האישים (זבחים צ"א א') במשנה. בת כהן פנויה וכ"ש נשואה לישראל מנחתה נאכלת (סוטה כ"ג א' ב') בת ישראל נשואה לכהן מנחתה נקמצת ושיריה מתפזרין על בית הדשן (שם) באיזה בית הדשן אמרו עי' (מנחות ע"ד א') רש"י ותוס'. שם. מנחת חוטא דלעיל פרשה ה' של כהן פלוגתא דתנאי (מנחות ע"ב ב' ע"ג א') לת"ק דשם אינה נקמצת וכולה כליל לר"ש נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשיריים בפני עצמן ולר"א בר"ש השיריים מתפזרין על בית הדשן. בכל מנחת כהן איכא פלוגתא דתנאי (מנחות ס' א') אי צריכה הגשה כיון דלא בעי קמיצה ונכלל בזה ג"כ מנחת החביתין:

(יח)

במקום גו' תשחט החטאת. פלוגתא דתנאי אליבא דר' יהודה אי חייב מלקות בשחט שלא בצפון משום דיליף לה מלאו דכתיב גבי מום בלשון דבר רע (זבחים ל"ו א'):

(יט)

הכהן המחטא גו' יאכלנה. הרי משמר כולו דאינו מחטא ואוכל ראוי לחיטו ואמרינן (זבחים צ"ט א') והרי קטן אינו ראוי לחיטוי ואוכל וכן הטמא וודאי מותר לאכול לערב אחר טבילה והערב שמש אלא מאי יאכלנה יחלקנה (זבחים שם) פי' נוטל חלק הלכך טבול יום אינו חולק בקדשים לאכול לערב (שם צ"ח א') במשנה. מחוסר כפורים ג"כ אינו חולק אע"ג שיהיה מותר בקדשים לאחר הקרבת קרבנותיו בו ביום אפילו בנא טבילה מה"ת ואפילו מדרבנן דצריך טבילה לאכילת קודש מ"מ נראה דל"ב הערב שמש כמו"ש התוס' (זבחים שם) ד"ה טבול יום ומ"מ אינו חולק. אונן אינו חולק אע"ג שיהיה ראוי לערב למ"ד אנינות לילה אינו מה"ת ודיני אנינות יתבאר להלן בסדר שמיני. בעלי מומין אפילו בע"מ קבועין חולקין (שם צ"ט) כה"ג אעפ"י שמקריב אונן מ"מ אינו חונק כיון שאינו ראוי לאכילה בשעת עבודה דלהכי אפקי' רחמנא להאי יחלקנה לשון יאכלנה. טמא בקרבנות ציבור אעפ"י שראוי לעבודה עכ"פ בדליכא טהורים באותו משמר משום דטומאה דחויה או הותרה בציבור כמו"ש בספר במדבר פרשה כ"ח מ"מ אינו חולק לאכול לערב כיון שאינו ראוי לאכילה בשעת עבודה והיינו כשקרב ע"י טהורין דכשקרב ע"י טמאין ליכא חלוקה דמ"מ הבשר טמא וליכא אכילה. בע"מ והוא טמא בעי' בגמ' שם והסברא קשה בזה דלמה יהא כחו של הטמא יפה כשהוא בע"מ יותר מבאינו בע"מ וכה"ג (זבחים ל"ב ב') רובן ט"מ ונעשו זבין (מנחות ל"ז א') חימצה ויצאה וחימצה נדה ל"ה א') בראיה שניה של זב מצורע הובאו כולם בספרי זה כ"א במקומו היה טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר אימורין שהקטירוה בלילה לאחר שנטהר מטומאתו אינו חולק (שם צ"ח) היה טהור בשער זריקת דמים וטמא בשעת הקטר אימורין שהקטירום בו ביום ונטהר בערב פלוגתא דתנאי (זבחים ק"ב ב') דתנא דמתניתין דר"פ ס"ל דחולק ואבא שאול ס"ל דאינו חולק בעי רב אשי היה טהור בשעת זריקת דמים ובשעת הקטר אימורין שהיה בלילה ונטמא בינתיים ונטהר מהו תיקו (שם):

שם יאכלנה באותו יום שמקריב ובלילה שאחריו (זבחים ל"ו א' מנחות צ' א') חטאת ואשם מנין ת"ל זבח והיינו עד עלות השחר ריש ברכות (מגילה כ' ב') ומדרבנן עד חצות (זבחים נ"ג א') האוכל מבשרה קודם זריקת הדם עובר בעשה (מכות י"ז י"ח). וע"ש תוס' י"ח ב' ד"ה כל שבקודש (ושם י"ז ב' י"ח א') ד"ה איסורא בעלמא דלשיטת הר"י שם איכא מלקות וכן פסק הרמב"ם ונידון אכילה קודם הקטרת האימורין עי' מש"ל פרשה ז' פסוק ל"ד. אוכלין צלויין שלוקין ומבושלין (זבחים צ"ב) דאמר קרא למשחה לגדולה כדרך שמלכים אוכלין (שם צ"א א') ורשאין ליתן לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה דברי ר"ש רמ"א לא יתן לתוכן תבלי תרומה שלא יביאן לידי פסול (שם צ"א) ונראה דאין זה מה"ת ועמש"ל פרשה ה' פסוק י'. מלח לאכילת קדשים משל ציבור (מנחות כ"א ב') ועמש"ל פרשה ב' פסוק י"ג

שם בחצר אהל מועד. עמש"ל במנחה הקיפו נכרים את כל העזרה כהנים נכנסין להיכל ואוכלין שם קדשי קדשים (זבחים ס"ג א'). יצא בשר חוץ למחיצתו אעפ"י שחזר אסור (פסחים פ"ב א' חולין ס"ח ב'). וה"ה במנחה כן מוכח שם ובכ"ד אכל ממנה לוקה (מכות י"ז י"ח חולין ס"ח א' ב'). קדשי קדשים שיצאו מצפון לדרום לא נאסרו דאין זה חוץ למחיצה ואף חזרה אינה צריכה (זבחים כ"ו א' צ"ב ב') קדשים קלים שיצאו חוץ לחומת ירושלים נאסרו כקדשי קדשים בחוץ לעזרה (מכות י"ז א') ואף באכלן לאחר חזרה כדאיתא חולין שם ועי' מנחות מ"ו א' ומש"ש ד"ה מששחטה יצא לחומה דם קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה נפסל (זבחים פ"ט ב') ואם זרק לא הורצה (מעילה ז' א') ע"ש. בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה לפני זריקת דמים רי"א כשר שהרי קדשים קלים נאכלין בכל העיר ולפי מ"ש במס' (מעילה ו' ב') וכמוש"ל בזה אף בלא חזר קודם זריקה כשר דלא גרע מיצא לאחר זריקה דוודאי כשר רל"א פסול עדיין לא הגיע זמנו לצאת (זבחים פ"ט ב') אימורין שיצאו חוץ לעזרה לאחר זריקה וודאי פסולין דמ"ש מבשר קדשי קדשים. יצאו לפני זריקה וחזרו לאחר זריקה היינו יצאו לאחר זריקה ופסולין יצאו לפני זריקה וחזרו לפני זריקה מספקא בגמ' שם אליבא דר' יוחנן אי הא דאמר בשר לאו דווקא דאין חילוק בין בשר לאימורין אי דווקא בשר אמר משום דסופן לצאת. בהמת קדשים שהיתה רגלה חוץ לעזרה ואפילו חוץ מצפון בקדשי קדשים ושחטה פסולה כנ"ל פרשה א' פ' י"א. שחטה כשהיתה כולה בפנים ויצאה רגלה לחוץ מהעזרה וקיבל קבלתו פסולה מימרא ר' אמי אמר ר' אלעזר (זבחים כ"ה ב' כ"ו א') והטעם מפרשינן שם דדם שברגל נפסל ביוצא ומתערב ויצא דרך בית השחיטה וצ"ל דהיינו כר' יהודה דמין במינו לא בטל ולמ"ד בתר בטל אזלינן לא אתי כר' חייא ונ"נ דהיינו רק לכתחילה אבל אם לא נמלך ונתן כשר כדאיתא (זבחים ע"ט ב') בתערובות דמים וכמוש"ש וכמוש"ל פרשה ד' פסוק ל' עש"ה ופרכינן שם ש"מ דם המובלע באיברים הוה דם. עיין פירש"י והנ"ע לפי ענ"ד דהיינו דאף למ"ד בשר קדשים קלים אין נפסל ביוצא כשחזר קודם זריקה וה"נ הא דם שברגל שנתערב בדם השחוטה הרי חזר קודם זריקה מ"מ הדם נפסל דאף קודם יציאתו תורת דם עליו ומפסל משום דין דם דמפסל לכו"ע כנ"ל ומתרצינן דלמא משום שמנוניתא לפירש"י היינו שפסול הדם שמקבל הוא משום תערובות השמנונית שהיה ברגל והא דלא בטל בדם דה"ל אינו מינו צ"ל לפי ענ"ד דהשמנונית בלתי מתערב היטב ולכך לא בטל כמו"ש ב"ק כ"ה ב' בד"ה שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה עש"ה ולפי מ"ש מקודם בביאור הקושיא נ"ל דהיינו דלמא פסול הדם שיוצא מהרגל הוא שום דינא דפסול שמנוניתא כלומר דדם לא גרע משמנונית דהיינו טעמא דבשרא דוודאי נאסר בכלל הבשר ועי' (חולין ח' א') דלטעמא קרי שם שמנוניתא ופרכינן שם ש"מ בשר קדשים קנים שיצא חוץ לעזרה לפני זריקה פסול ומתרצינן דלמא בקדשי קדשים ולפי"ז צ"ל דהיינו כרבי (זבחים כ' א') דמוסיף למזרח עזרת כהנים ועזרת ישראל דאל"כ איך משכחת לה שתהיה השחיטה והקבלה בצפון ורגלה חוץ לעזרה דהא ביציאה לדרום ליכא פסול יוצא כיצד יעשה להתיר לכתחילה חותך בבשר סביב העצם ומקבל אבל לחתוך הכל אינו רשאי דהוה ליה בעל מום ומפסל בקודם קבלה ובקדשים קלים כה"ג באת"ל דם המובלע באיברים לא הוי דם לפסול ביוצא כדם בעין כמו"ש למ"ד בשר קדשים קלים אינו נפסל ביוצא חוץ לעזרה לפו"ר א"צ לא לחתוך ולא להחזיר הרגל קודם הקבלה לא לצורך הכשר הקבלה ולא לצורך הכשר הרגל דלמ"ד בשר קדשים קלים לא פסל ביוצא לפני זריקה כ"ש לאחר זריקה וה"ה ביצא לפני זריקה ולא חזר כלל דכשר כמו"ש מקודם מיהו נ"ע דכמו דבעינן שתהא כולה בפנים בשעת שחיטה כמו כן בעינן שתהא כולה בפנים בשעת קבלה וצריך להחזיר אלא שא"צ לחתוך ולפי"ז גם בקדשי קדשים שצריך לחתוך מ"מ צריך ג"כ להחזיר ועמש"ל פרשה א בדיני צפון ח"ר בהמת קדשים קלים ששחטה בפנים ופרכסה ויצאה חוץ לעזרה וחזרה פסולה (זבחים כ"ו א') והיינו ג"כ משום פסול הדם שמקבל כנ"ל ביצאה רגלה ופרכינן שם ש"מ בשר קדשים קלים שיצא לחוץ לעזרה לפני זריקה פסול ומתרצינן דלמא באליה יותרת וכליות פי' הקושיא הוא לפי מאי דמסקינן מעיקרא דדם המובלע באיברים לא הוה דם ואי אפשר לפסול רק משום שמנוניתא כנ"ל א"כ ע"כ צ"ל דבשר קדשים קלים נפסל ביוצא לפני זריקת דם כנ"ל ומתרצינן דלמא באליה כו' דהיינו אימורין ואימורין מפסלי ביוצא לפני ז"ד משום דהא אין סופן לצאת והא דלא אמרו סתם דלמא משום אימורין לפירש"י דלעיל דפסול הקבלה הוא משום תערובות השמנונית צ"ל דחלב דלא מהדק למ"ד תותב הוה חלב חין דרך שיתערב שמנונית דיליה בדם שיצא דרך בית השחיטה ולפי מ"ש מקודם דאף לפי המסקנא הפסול דקבלה הוא משום תערובות דם של חלק היוצא שנפסל ביוצא משום תורת שמנונית א"ש טפי דלפסול דחלב שאין בו דם אין לחוש כלום ואף דבחלב איכא שורייקי סומקי כדאיתא (ב"מ פ"ג) מיעוט זה מתבטל בשומן החלב ולפי הסברא דאימורין דקדשים קלים ג"כ אין נפסלין ביוצא לפני זריקה כשחזרו לפני זריקה נ"ל דצריך לומר דדם המובלע באיברים דינו כדם בעין ונפסל ביוצא לכו"ע אף בדם שבבשר כמוש"ל ועמש"ל פסוק כ"ג. בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים רא"א מועלין בו ואין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא (מעילה ו' ב') דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא ואינה מוציאה מידי מעילה ולא קבעא ליה בפיגול נותר וטמא דקיי"ל אין חייבין משום פיגול נותר וטמא עד שיקרבו מתיריו דהיינו עד שיזרק הדם ולגבי פסול יוצא ל"ח זריקה ופירש"י דהיינו אף בהדר עיילינהו מקמי זריקה דכיון דנפסל ביוצא אין לו שום תקנה בהעלאה לפנים וכן מוכח מלישנא דרב פפא (זבחים צ' א') ע"ש וכתבו התוס' דלמ"ד היתר זריקה שנינו דהיינו קבלה בהכשר כמוש"ל בדיני מעילה צ"ל ג"כ בהא שלא היתה הקבלה בהכשר ולמ"ד היתר שחיטה שנינו צ"ל דלא היתה השחיטה בהיתר. ותימא לפי ענ"ד דכיון שיצאה קודם גמר שחיטה הא פסול אף בקדשים קלים כדאיתא (זבחים כ"ו א') וכמוש"ש וה"ל כמאן דחנקינהו ויצאו מידי מעילה כדאיתא ריש מעילה והנראה לפי ענ"ד דוודאי הני תנאי ס"ל היתר אכילה שנינו והיינו ע"פ מ"ש התוס' (מעילה ו' א') בד"ה ת"ש רש"א לרב גידל אמר רב כר' יהושע ולר' יוחנן ככו"ע כמו"ש מזה בדיני מעילה עש"ה רעק"א אין מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול נותר וטמא (מעילה שם) דס"ל דזריקה מועלת לפסול יוצא ופירש"י דהיינו אף בלא עיילינהו קודם זריקה דהעלאה דלאחר פסול לא מהני מידי. אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקה רא"א אין מועלין בו ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא רעק"א מועלין בהם וחייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא (מעילה ו' ב') ובביאור פלוגתייהו. אופן א) היא אוקימתא קמייתא דבזה (זבחים צ' א') דבהדר עיילינהו פליגי ובהא פליגי ר"א ס"ל דמפסלי ביוצא ורע"ק ס"ל דלא מפסלי ביוצא וביאור זה כמו"ש (מעילה שם) דבלא עיילינהו קודם זריקה ה"ל כיצאו לאחר זריקה דוודאי מפסלי ביוצא וכיון דהכא ל"ה שעת הכושר אחר זריקה הדין כמו בוודאי נפסל ביוצא קודם זריקה ומודה רע"ק לר"א דאין זריקה מועלת לפסול יוצא דפלוגתייהו בסיפא היינו לפי סברת ר"א דרישא דזריקה אינה מועלת לפסול יוצא ופלוגתייהו בסיפא בעיילינהו קודם זריקה אי מפסלי ביוצא או לא. אופן ב) היא אוקימתא דרב פפא (זבחים שם) דבהדר עיילינהו כו"ע לא פליגי ובדאיתנייהו אבראי פליגי ובהא פליגי ר"א סבר אין זריקה מועלת ליוצא ורע"ק סבר זריקה מועלת ליוצא ולפי מ"ש (זבחים כ"ו א') לדחות פי' התוס' שם הפי' הוא כפשטא דמלתא דבחזרו קודם זריקה לכו"ע אין נפסלין ביוצא ופלוגתייהו בלא עיילינהו קודם זריקה דוודאי נפסלו ביוצא כמי ביצאו לאחר זריקה וכיון דבזה לא הוה שעה הכושר לאחר זריקה ה"ל כנפסלו משום יוצא קודם זריקה ופליגי ר"א ורע"ק אי זריקה מועלת לפסול יוצא או לא בלא עיילינהו קודם זריקה כמו ברישא דאיירי בין בעיילינהו בין בלא עיילינהו קודם זריקה. אופן ג) דאימורי קדשים קלים לכו"ע נפסלין ביוצא קודם זריקה אף בשילינהו קודם זריקה ופליגי בסיפא ג"כ בין בעיילינהו קודם זריקה בין לא עיילינהו קודם זריקה כמו ברישא ואוקימתא זו לא הוזכרה במס' (זבחים שם) משום דשם בעי לפרושי פליגתייהו בענין דלא תקשי למ"ד דאימורי קדשים קלים לא מפסלי ביוצא לפני זריקה כשחזרו, לפני זריקה אמר ר' יוחנן כי אמר רע"ק זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו דמיגו דמהני להמקצת שבפנים מהני ג"כ להמקצת שיצא אבל יצא כולו אף רע"ק מודה דאין זריקה מועלת ליוצא (מעילה ו' ב') ולפי"ז הא דמודה ר' יהושע באם זרק הורצה ביצא הבשר והאימורין אע"ג דס"ל דאם אין בשר אין דם משום דס"ל כרע"ק דזריקה מועלת ליוצא כמו"ש התוס' (פסחים ל"ד ב') קשיא דהא התם ביצא כולו איירי דבנשתייר כזית אף ר' יהושע מודה אפילו בשרוף ואבוד וביצא כולו הא מודה רע"ק דאין זריקה מועלת ליוצא ונ"ל דצ"ל דכיון דזריקה מועלת ליוצא ע"י מיגו דהמקצת שלא יצא א"כ לא חשבינן ליה כאבוד ושרוף לגמרי והלכך לא דמי לאין שם בשר כלל וכשר כשהיו ישראל במדבר כיון שנסתלקו הקלעים נפסלו קדשי קדשים משום יוצא אבל קדשים קלים וודאי לא נפסלו עי"ז משום יוצא (זבחים ס"א א') וע"ש תוס' ד"ה קדשים נפסלין נתפרק המשכן והקלעים לא נסתלקו אפילו קדשי קדשים כשרין (שם בגמ') וע"ש רש"י ותוס' ד"ה קודם שיעמידו:

(כ)

כל אשר יגע בבשרה יקדש. עמש"ל פסוק י':

שם. ואשר יזה מדמה וגו'. אין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה וקודם הזאה (זבחים צ"ג א') במשנה וגמ' נפסל הדם אם לא היה לו שעת הכושר לזריקה כגון שנשחטה במחשבת חוץ. לזמנו וחוץ למקומו או שקבלו פסולין את דמו לכו"ע א"צ כיבוס (זבחים צ"ב א') קבלו כשרים וזרקו פסולין עמש"ל פרשה א' פסוק ה' ד"ה והקריבו ודברי רש"י (שם) דל"ג וזרקו תמוה עפ"י הסוגיא (דמעילה ה' א') היתה לו שעת הכושר כגון שלן הדם או נטמא או נפסל ביוצא פלוגתא דתנאי לתנא דמתניתין (שם) ולר"ש (שם צ"ג א') א"צ כיבוס ורע"ק ס"ל (שם צ"ג) דכל שהיתה לו שעת הכושר לזריקה צריך כיבוס ניתז על הבגד ממזרק מספקא בגמ' (זבחים צ"ב ב') אם אוספו וכשר כמו ברצפה או שאני בבגד שניתק לכיבוס. ניתז מבגד לבגד באת"ל דכשר לאספו מבגד הראשון הא כשר ופשוט דהשני ג"כ צריך כיבוס ואת"ל פסול אם השני צריך כיבוס תליא מילתא בפלוגתא דר"ש ורע"ק דלעיל בהיתה לו שעת הכושר בעי מיני' רב"ח מרב חסדא לר"ש דס"ל דפסולה אין צריך כיבוס אף שהיתה לו שעת הכושר ניתז ע"ג בגד טמא מהו (זבחים צ"ג א') והספק בזה הוא משום דבשעה שנפל על הבגד נפסל ועי' בגמ' שם לפו"ר יש להוכיח זה מעיקר הדין דניתז על הבגד דצריך כיבוס באת"ל אוספו ופסול אע"ג דהפסול והתזה באין כאחד מיהו באמת אין מזה שום ראי' דשאני כה"ג שמצותו בכך שאם לא היה בדין לכבס וודאי היה אוספו וכשר והא דאין אוספו היינו רק משום דניתק לכיבוס כמו"ש התוס' (ב"ק ע"ב א') ד"ה דאי ישנה ובכ"ד זה חומר בחטאת מבשארי קדשים ואפילו קדשי קדשים שא"צ כיבוס (זבחים צ"ג ב') אחת הנאכלות ואחת הפנימיות צריכין כיבוס (זבחים צ"ב א') חטאת העוף א"צ כיבוס (שם) אין טעון כיבוס אלא מקום הדם ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס (שם צ"ג ב') לאפוקי כלי דבר גרירה הוא (שם צ"ד א') בגד פחות משלש על שלש אצבעות פלוגתא דתנאי אי ה"ל אינו ראוי לקבל טומאה או כיון דראוי לקבל טומאה כשיחשוב עליו לאיזה דבר הוה ליה ראוי לקבל טומאה (שם צ"ד א') ועי' תוס' שם ועמש"ל בסדר שמיני בדיני טומאת כלים ובגדים שלש מתנות אחרונות של חטאת חיצונה קודם נתינתן טעונין כיבוס (זבחים ל"ח ב') והובא לעיל פ' ד' פסוק כ"ה ד"ה על קרנות מזבח העולה ניתז כו' על הבגד כו' מן הקרן ומן היסוד א"צ כיבוס (זבחים צ"ג א' במשנה ואמרינן שם ל"ח ב') מן הקרן א"צ כיבוס הא מן הראוי לקרן צריך כיבוס ואף בג"מ אחרונות ופרכינן שם מן היסוד א"צ כיבוס הא מן הראוי ליסוד צריך כיבוס אשר יזה כתיב פרט לזה שכבר הוזה הא מני ר' נחמיה היא כו' והיינו אפי' בשירי דמים החיצונים ועמש"ל בספרי עוד"ד בביאור אותה הסוגיא רבינא אמר מן הקרן ממש מן היסוד מן הראוי ליסוד (שם ל"ט א') ע"ש אמר רבא פשיטא לי דם חטאת למטה ודם עולה למעלה טעון כיבוס בעי רבא דם עולה למטה ודם חטאת למעלה מהו (זבחים צ"ח ב') פירש"י כשנתייבש דמי העולה משום נוגע הוא והא נוגע או דלמא משום בלוע הוא והא לא בלע בתר דבעיא הדר פשטא דאין טעון כיבוס (שם) ופשוט דה"ה בדם חטאת וחולין. דם חטאת ומראות נגעים בבגד צריכין העברת שבעה סממנין (זבחים צ"ה א') ואלו הן 1 רוק תפל 2 מי גריסין 3 מי רגלים 4 נתר 5 ובורית 6 קמוליא 7 ואשלג (נדה ס"ב א') ואעפ"י שאין מכניסין מי רגלים בעזרה וכיבוס במקום קדוש כתיב מבליעו עם רוק תפל דאמר ר"ל רוק תפל צריך שיהיה עם כל אחת (זבחים צ"ה ב' וצריך לכסכס ג"פ לכל או"א (נדה שם וזבחים שם) ופירש"י לשפשף בין שתי ידיו כדרך כיבוס בגדים שכופל צדו על צדו ומשפשף ומוליך ומביא העבירן שלא כסדרן או שהעבירן שבעתן כאחד לא עשה כלום (נדה שם) עור אם הוא רך לכו"ע אית ביה כיבוס וצריך כיבוס ואם הוא קשה פלוגתא דתנאי (זבחים צ"ד א') אם יש בו כיבוס אי לא ולמ"ד אין כיבוס בקשה מותר לכבס מנעל בשבת ולמ"ד יש כיבוס כיבוס אסור שכשוך מותר (זבחים שם) אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעון כיבוס (זבחים צ"ג ב) עור עד שלא הופשט לכו"ע אינו צריך כיבוס (שם) משהופשט עד שנתקן להיות כלי פלוגתא דתנאי שם אי בעי כיבוס משום דראוי לטומאה כשיתוקן או דילמא כיון דבשעת התזה אינו. מקבל טומאה אינו צריך כיבוס כמו בפחות משלש על שלש דלעיל:

שם במקום קדוש היינו בעזרה ובמדבר לפנים מן הקלעים (זבחים צ"ד ב') בגד שיצא חוץ לקלעים מכניסו ומכבסו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים והמכניס טמא שרץ למקדש חייב (עירובין ק"ד ב') קורעו נכנס ומכבסו (זבחים צ"ד ב') במשנה. מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר רחמנא והאי לאי בגד הוא דמשייר בו כדי מעפורת. שם בגמ' דאע"ג דפרחה טומאתו מיני' מה"ת מ"מ בגד מקרי כיון דראוי ליחדו לשם בגד רש"י ותוס' שם ואפילו למ"ד שהבאתי לעיל דפחות משלש על שלש אינו בכלל בגד משום דראוי הוא לקבל טומאה כשיחשוב עליו יש לחלק בין פחות משלש על שלש אצבעות לדרשא ובין קרוע בשעת התזה לקרוע אח"כ ועי' תוס' שם ומש"ל בסדר שמיני בדיני הבגדים:

(כא)

וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחושת גו' אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח (זבחים צ"ה ב') והיינו בלוע בלא בישול. שם בגמ' וכתבו התוס' דאין להוכיח מכאן דעירוי אינו מבשל דבלא בישול דהכא היינו שלא נתבשל ע"י הכלי ועמ"ש מזה בפ"ג דשבת בבאור הירושלמי שהביאו התוס' בזה ועמ"ש (פסחים ע"ה) בענין תתאה גבר אם בולע ומפליט בכולו או רק בכדי קליפה וע"ש הרבה דינים בזה ועמש"ש בד"ה חם לתוך צונן סי' ג' שישה א' דאף חם שבכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו חשוב מבושל לגבי נפשי' וצ"ע כיון דנאסר ג"כ ע"י עירוי למה כתיב כלי נחושת ולא סתם כלי שטף לכלול אף כלי עץ. בבישול בלא בלוע בעי' בגמ' שם וצ"ע בגמ' שם דבבעי' לא משכח בישול בלא בלוע רק בתלאו באויר התנור דמשמע הא ע"י בישול בקדרה ה"ל בלוע דהתנור בולע מהקדרה ולבסוף מסיק דאי כ"ד דבישול בלא בלוע שרי אמאי תנור של מקדש של מתכות היתה נעביד של חרס ומסיק משום אפיה דשירי מנתה דמשמע אבל ע"י בישול בכלי אין התנור בולע כלום וכבר כתבתי לעיל פרשה ג' פסוק י"ז דהלכה רווחת דשתי קדרות אין אוסרין זה את זה בשום ענין וצ"ל דמבעי' ליה באופן דליכא לספוקי ביה כלל ומסקנת הגמ' אליבא דאמת הא דצריך שבירה בכלי חרס ומו"ש בכלי נחושת כתב הח"ד ביו"ד סי' צ"ג ס"ק ב' מביאוריו דאין זה משום פליטת נותר להתבשיל אלא משום חיוב ביעור נותר והשתא אתי שפיר ישבר דכלי חרס שלא משום גזירת תשמיש וכן צ"ל בהכרח לפי מאי דקיי"ל מין במינו ברובא וסלק את שאינו מינו כמו שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו לפי מאי דקיי"ל דביטול איסור לכתחילה אינו אסור מן התורה מריקה ושטיפה בצונן מריקה מבפנים שטיפה מבחוץ (זבחים צ"ו ב') במשנה. והיינו לבד הגעלה שבכל איסירון דברי רבי (שם צ"ז א') בברייתא וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן ולפי"ז מריקה היינו הגעלה טעמא דכלי חרם ישבר אין זה משום דאינו במריקה ושטיפה דבצונן כמו שאינו בטבילה אלא משום דליתי' בהגעלה דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מתוך דופיו לעולם (פסחים ל"ב) ובכ"ד וכתב הח"ד דהיינו רק אחר שנבלע בה ועמד הבליעה מלהתפשט אבל בשעת התפשטות הדבר הנבלע בה ליכא האי כללא דלא גרע מחתיכה דוודאי אין הגעלה לאוכלין ואעפ"י כן קיי"ל בטפת חלב שנפלה על החתיכה דמשערין בכל הקדרה ואפילו אין ממנה רק מקצתה ברוטב להתוס' ועש"ה ולפי"ז טפה שנפלה על הקדרה מבחוץ עכ"פ כשנפלה נגד הרוטב כשיש ס' במה שבתוך הקדרה יש להתיר אף הקדרה עצמה אף שהיא של חרס. הא דצריך מריקה ושטיפה בצונן זולת הגעלה לרבי ושטיפה בצונן זולת הגעלה לחכמים אחד חטאת ואחד אשם הדין כן ובקדשים קלים פלוגתא דתנאי ובתרומה לכ"ע אינו צריך רק הגעלה (זבחים צ"ו ב') שבירת כלי חרס נראה דלכו"ע היינו אף בקדשים קלים כיון דלא שייך בו הגעלה והא דקתני (זבחים צ"ג ב') זה חומר בחטאת מקדשי קדשים אכיבוס קאי כפירש"י וכן פירש"י בחומש מיהו הרמב"ם כתב דכלי חרס א"צ שבירה רק בחטאת ובשארי קדשים צריכה מריקה ושטיפה משום דפסק דמריקה בחמין ולרבי צריכה הגעלה ומריקה ושטיפה ודבריו תמוהין פשוט דליבון מהני לכלי מתכות במקום הגעלה ולענין אם צריך אח"כ מריקה ושטיפה רבא ס"ל (ע"ג ע"ו א') דצריך. מיהו שארי אמוראי נ"ל דס"ל דאינו צריך כמוש"ש. כלי שנשתמשו בה ע"י האור תנן (זבחים צ"ז א') השפודין והאסכלא מגעילן ונ"ל כמו"ש (ע"ג ע"ו א') דבלא הגעיל קודם זמן איסור וודאי צריך אחר כר ליבון דבלאו הכי אינו יוצא ידי חובת ביעור נותר כמו בכל האיסורין דלא מהני לה הגעלה עכ"פ לשמש בה אח"כ על ידי האור כדאיתא (ע"ג שם) והא דקתני מגעילן היינו בתוך זמן אכילתו דטעם הנשאר לאחר הגעלה אף בכלי ששימשו בה ע"י האור לא הוי רק טעם קלוש ואין שם נותר יכול לחול אטעם קלוש כמו"ש עבודת כוכבים שם. כלי חרס פשוט דלא מהני לה הגעלה אף בתוך זמן אכילה דא"כ לא הוה שביק הש"ס מלפרושי וכן מוכח להדיא (זבחים צ"ו א') דאין לה תקנה מיהו החזרה לכבשונות מהני. זבחים שם וכתבו התוס' שם דהא דכתיב ישבר היינו לרבותא דסגי בשבירה ולענין מריקה ושטיפה אח"כ פשוט דהדין כמו בכלי מתכות לאחר ליבון שביארתי מקודם ר' טרפון אומר בישל בתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל (זבחים צ"ו ב') ומפרשינן בגמ' טעמיה משום דכל יום נעשה גיעול לחבירו והיינו שעושה בישול השני בתוך זמן אכילה דבישול דמקמי הכי ונראה מלשון המשנה כפירש"י שם דאינו צריך מריקה ושטיפה עד לבסוף דלא הצריכה תורה מריקה ושטיפה רק כשמגעיל אחר זמן אכילה שכבר נעשה נוחר אבל כשמגעיל בתוך זמן אכילה שוב אין שם נותר יכול לחול אח"כ ואינו צריך מריקה ושטיפה וכן הדין נותן דאת"ל דמ"מ הכלי צריכה מריקה ושטיפה א"כ אסור לבשל בו בלי מריקה ושטיפה דהא התבשיל אי אפשר לעשות בו מריקה ושטיפה. ובגמ' עבודת כוכבים ע"ו א') איתא דיכול לבשל ג"כ שלמים אחר חטאת בזמן אכילת החטאת ויעלה להגעלה להחטאת וגם התבשיל דשלמים מותר לזרים ובכל העיר דפליטת החטאת מתבטלת בהשלמים ואע"ג דבסתם כלי ליכא ששים נגד דפנותיה לפי הסכמת הפוסקים ובפחות מששים ליכא ביטול באינו מינו מן התורה ובמינו מדרבנן כתבו התוס' (זבחים צ"ו א') ד"ה ואם עש דבמקדש וברגל אוקמוהו אדאורייתא ואע"ג דלהלן צ"ז א' במשנה איתא דמשערינן בניתן טעם אף במין במינו כתבו לחלק בין פליטת כלי לפליטת ממשו ואין זה נראה לפי ענ"ד עפ"י הסוגיא (דפסחים מ"ד ב') דמוכח שם דאין לחלק בזה כלל והנ"ל לפי ענ"ד שמבשל החטאת במים או שאינו ממלא את הכלי מבשר החטאת באופן שיהיה אח"כ ששים בבישול השלמים. ויותר נראה לי דמן התורה משערינן בבליעת הכלי וכלי מתכות אין בליעתה מרובה והלכך אדרבה סתם כלי יש בה ששים נגד הבליעה בה ועמ"ש בגמ' שם ויהיה איך שיהיה מוכח מזה דבמקדש וברגל אין חוששין לביטול איסור לכתחילה וחכמים אומרים ממתין לה עד זמן אכילה (שם) ועביד לה מריקה ושטיפה. גמ' שם. כן נ"ל לפי ענ"ד הגי' הנכונה מתוך חילופי הגי' שבשם בתוס' והפי' נ"ל דאפילו המריקה ושטיפה דלאחר הגעלה צריכה להיות בתוך זמן אכילה קודם שיעשה נותר כמו שאסור להותיר קדשים בעין. עי' (חולין פ"ג א') נענין מלקות וה"ק דבכ"ע אינו רשאי להמתין במריקה ושטיפה יותר מזמן אכילה אף שמגעיל בתוך זמן אכילה ודריש לה בגמ' מקרא ומו"ש במים והדר כל זכר בכהנים גו' דמשמע דהמריקה ושטיפה צריכה להיות בתוך זמן אכילה וכיון דהכלי צריכה מריקה ושטיפה אח"כ בכלות זמן האכילה של בישול הראשון אינו רשאי לבשל שלמים בתוך זמן אכילה של בישול הראשון אף שהראשון היה ג"כ שלמים כיון שזמן אכילת שלמים השנים יומשך יותר מזמן אכילת הראשונים דהא תבשיל השלמים אי אפשר לעשות בו מריקה ושטיפה ולפי"ז לר' טרפון דס"ל דכשמגעיל בתוך זמן אכילה אינו צריך מריקה ושטיפה כלל כמו"ש מקודם דלא כרבנן צ"ע אם בהגעלה ס"ל כחכמים דאסור להשהות אחר זמן כילה ומריקה ושטיפה לא משכחת לפי זה רק בעבר ושהה במזיד בשוגג או באונס או דילמא דר' טרפון פליג וס"ל דבלוע מותר להותיר רק שמחויב להגעיל אח"כ. בישל קדשים וחולין אי קדשי קדשים וקדשים קלים אם יש בהם בנותן טעם הרי הקלים נאכלין כאמורין וטעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגען אם החמורין היו פסולין ואין בהם בנותן טעם אין הקלין נאכלין כאמורין ואין טעונין מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגען (זבחים צ"ז א') במשנה כדמפרשינן בגמ' חסורי מחסרא כו' וביאור ענין הביטול מה"ת עמש"ל פרשה ג' פסוק י"ז ולפי מש"ש מבואר דמה"ת לא משכחת לה דין נתינת טעם רק בדליכא רובא בההיתר דמינו דצריך כדי ביטול נ"ט בהמים דהיינו אינו מינו ועמש"ש אי מבטלין איסור בתרי אנפי ודין ביטול דרבנן עמש"ש זבחים שם הא דבאין שם בנותן טעם אינו צריך מריקה ושטיפה לחכמים דלעיל דאמרי דאף שמגעיל בתוך זמן אכילה צריך מריקה ושטיפה צ"ל דאף ע"ג דלאחר הגעלה ה"ל כאין בהם בנותן טעם מ"מ כיון דחל שם קדשים ושם החמורין על הכלי והוצרך להגעלה צריך ג"כ מריקה ושטיפה משא"כ כשבתחילה לא היה שם כדי נותן טעם ובביאור הא דפוסל במגע לפי מה שנתבאר לעיל פרשה ו' פסוק י' דאינו פוסל רק ע"י פליטה ובליעה כשיעור לאסור ע"י תערובות כמוש"ש נראה דלדידן דמין במינו ברובא לא משכחת איסורא בכה"ג בכחוש ע"י נגיעה בגוש אפילו בשניהן רותחין ועמ"ש מזה זבחים שם דהעיקר דאתי כר' יהודה דמין במינו לא בטל ויש בהם בנותן טעם היינו כשיש שם נ"ט בהמים דהיינו אינו מיני דאז חתיכה הבלועה אוסרת אחרת ממינה בנגיעתה בחם בחם. בישל במקצת הכלי מבעיא בגמ' (זבחים צ"ו ב') אי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי אי לא ובביאור הספק שבזה אין לומר דהיינו אי בישול מפעפע בכל הכלי אי לא דא"כ קשה מאי בעי למפשט מהזאה ואין לומר דפשיטא להו דאינו מפעפע ומ"מ מספקא להו במריקה ושטיפה דהא דחו שם מי דמי הזאה לא מפעפע בישול מפעפע אלא וודאי פשיטא להו דבישול מפעפע בכל הכני מיהו בכל האיסורין וודאי מהני הגעלה לאותו מקצת דכבולעו כך פולטו אלא דמספקא לן בקדשים דבעינן מריקה ושטיפה ואפשט דצריך מריקה ושטיפה בכל הכלי ומוכח מהא דאמרינן שם דבתרומה אין הדין כן דהיינו דא"צ הגעלה בכולה א"כ בקדשים אף הגעלה צריכה להיות בכל הכלי כמו מריקה ושטיפה. המריקה ושטיפה במים דווקא ולא ביין ולא במזוג (זבחים שם צ"ו ב') ומוכח ג"כ מהא דאמרינן שם דבתרומה אין הדין כן היינו דבתרומה מועלת הגעלה ביין א"כ בקדשים אף ההגעלה צריכה להיות במים דווקא וא"כ לא אתי כר' טרפון דלעיל דס"ל דכל יום נעשה גיעול לחבירו ולפי מש"ל דטעמייהו דחכמים דפליגי אר' טרפון היינו משום דס"ל דאף שמגעיל בתוך זמן אכילה מ"מ צריך מריקה ושטיפה דלפי"ז גם חכמים כר"ט ס"ל דהגעלה דבתבשיל הוה הגעלה אף בקדשים לא אתי גם כחכמים וא"כ קשה הא מני ונ"ל דתנאי דמתניתין דס"ל דמריקה ושטיפה בצונן א"כ כיון דהגעלה לא כתיבה בהאי קרא הגעלה דיין ושארי דברים לא נתמעטה אף בקדשים אבל ברייתא זו אתיא כחכמים דברייתא דס"ל מריקה בחמין דהיינו הגעלה ושטיפה בצונן וכי כתיב במים קאי אהגעלה ג"כ דלא הוה רק במים ולא ביין בקדשים שבירת כלי חרס ומריקה ושטיפה דכלי נחושת במקום קדוש (זבחים צ"ד ב') יצאו חוץ לקלעים מכניסן לפנים ושובר בכלי חרס ומו"ש בכלי נחושת יצאו ונטמאו דאסור להכניסן לעזרה כמוש"ל בכיבוס כלי חרס ניקבו כשורש קטן לטהרו מטומאתו ומ"מ לא בטיל מתורת כלי כיון דראוי ליחדו לאיזה תשמיש אחר ומכניסו ושוברו דאם היה מתבטל בזה מתורת כלי לא היה צריך להכניסו דכלי אמר רחמנא ועמש"ל בסדר שמיני בדיני טומאת כ"ח:

בדין האלפסין והקדרות כלי נחושת מרצפו פי' רש"י מתקן הנקב אח"כ והתוס' כתבו מהפכו פנימי לחיצון וחיצון לפנימי ומכניסו ועושה לו מריקה ושטיפה. שם בגמ' ותוס'. כלי אבנים כלי אדמה כלי גללים כתב הרמב"ם. שאינם צריכים מריקה ושטיפה רק הדחה בעלמא ואפילו בחטאת ומשמע שכן דעתו בכל האיסורין ועי' ש"ג בפ"ב דפסחים ומ"ש שלהי מס' עבודת כוכבים בדיני הגעלה ועי' יו"ד סי' קכ"א ושו"ע א"ח סי' תנ"א:

(כג)

אשר יובא וגו' פלוגתא דתנאי (זבחים פ"ב א') ריה"ג אומר בפרים הנשרפין היינו פר העלם דבר של ציבור ושל כהן משיח ופרו של כה"ג ביוה"כ ושעירים הנשרפין היינו שעירי העלם דבר של ע"ג שבספר במדבר פרשה ט"ו ושעיר יוה"כ שדמן נכנס לפנים כדין הכתוב המדבר לשרוף פסוליהן אבית הדשן היינו בעזרה. ולא חוץ לשלש מתנות ולעבור בל"ת על אכילתן ושארי תנאי ס"ל דבכל חטאות הנאכלות איירי כשהובא דמם. לפנים שלא כדין שנאסרו בזה רא"א אף האשם רע"ק אומר כל הדמים שנכנסו לכפר ובהיכל פסולין (שם פ"א ב') קיבל בב' כוסות ונכנס אחד לפנים ריה"ג מכשיר בחיצון וחכמים פוסלין (זבחים פ"ב א') נכנס לכפר ולא כיפר פסול דברי ר"א רש"א עד שיכפר ר' יהודה אומר הכניס בשוגג כשר (זבחים פ"ב א'). והיינו אפילו בכיפר. שם ל"ו א' ועיין מש"ל בדיני חטאת החיצונה שנתערב דמה בשל פנימית פר העלם דבר של ציבור ושל משיח ושעירי ע"ג שדמן נכנס לפנים כדין אם נכנס לפני ולפנים בעי' דרבא שם ב' ואת"ל שלא במקומן הוא פר ושעיר של יוה"כ שהזה מדמן על בין הבדים והוציאן להיכל וחזר והכניסן מהו ואת"ל הואיל. ונפיק נפיק הזה מדמן על הפרוכת והוציאן למזבח וחזר והכניסן מהו (שם) הכניס צואר בהמה לפנים לא נפסל הדם דמדמה אמר רחמנא ולא מבשרה (זבחים צ"ב ב') חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בעי' בגמ' שם כיון דחטאת העוף א"צ כלי צוארה ככלי שרת דמי אי לא ועמש"ל פסוק י"ט ד"ה בחצר אהל מועד דבאת"ל דאימורי קדשים קלים אין נפסלין ביוצא לפני זריקה צ"ל דדם שבבשר הוה דם לענין פסול יוצא וא"כ ה"ה לענין כניסה בפנים:

שם באש תשרף מקום שריפתן עי' (זבחים ק"ד ב' פסחים מ"ט א' פ"א ב' פ"ב א') ומש"ל. פרשה ד' בפרים הנשרפין:

פרשה ז

(ו)

כל זכר בכהנים יאכלנו נאכלין לפנים מן הקלעים כחטאת לכל מאכל ליום ולילה מן התורה ומדרבנן עד חצות כחטאת. זבחים נ"ד ב' במשנה:

(ח)

עור העולה גו' לכהן עורות של כל קדשי הקדשים אפילו של יחיד לכהן (זבחים ק"ג א') אירע פסול בקרבן קודם הפשטו רבי אומר בין קודם זריקה בין לאחר זריקה הרי הוא כמוהו ר"א בר"ש אומר קודם זריקה הרי הוא כמוהו לאחר זריקה יפשיטנו ועורו לכהנים לאחר הפשטו לאחר זריקה לכהנים קודם זריקה לר"א דאמר (פסחים ע"ז) דם אף שאין בשר העור לכהנים לרבי יהושע דאמר שם אם אין בשר אין דם רבי אומר הדם מרצה על העור בפ"ע והוה לכהנים דכיון דאיכא פסידא לכהנים כדיעבד דמי ותניא דמודה ר"י שאם זרק הורצה בנטמא הבשר אי שנפסל או שיצא כמוש"ל פרשה א' פסוק ה' ד"ה וזרקו לעיל פרשה ו' פסוק י"ט ד"ה בחצר אהל מועד ר"א בר"ש אומר אין הדם מרצה על העור בפ"ע וישרף בחוץ עם הקרבן (שם ק"ד א') ונידון העצמות הגידין הקרנים הטלפים עמש"ל בעניני מעילה ועי' מש"ל בעניני פיגול נידון עורות הרצות:

(יב)

והקריב על זבה התודה. אעפ"י שהלחם משהקדישו הוא קודש ככל ההקדשות מ"מ אינו קדוש קדושת הגוף דמ"מ יכול לפדותו עד שנשחט הזבח או שלא להקדישו כלל עי' פסחים י"ג ב' בחלות חמץ (שם ל"ה א' חלה פ"א מ"ו) בחלות דמצה וכן נ"נ דכל המשניות דבפרק התודה דחלות התודה אין קדושין רק בשחיטה ג"כ לאו היינו רק למקבעינהו לההוא זבחא אלא גם לענין פדיון דאל"כ מאי ס"ד דמקשה (מנחות ע"ב ב') לרבי מהא דשתי הלחם אין קדושין אלא בשחיטת הזבח ואע"ג דחלות מצות דתודה לכו"ע בולל בשמן עם הסולת כדאיתא מנחות ע"ה א' והשמן נמדד בכלי של קודש כדאיתא (שם פ"ח א') וכלי הלח הא לכו"ע נתקדשו כדאיתא (מנחות נ"ז ב' צ' א') צ"ל דקדשים קלים דינם כחולין ובחולין לכו"ע אין מקדשין שלא לדעת כמ"ש התוס' (מנחות ע"ט ב') ד"ה וליתני עלייהו ועי' תוס' מנחות מ"ו א' ד"ה ואיזו היא ועי' (שם ע"ח ב') ופשוט לפי"ז דלא הוכשר לפסול במחו"כ ובלינה כמו בשתי הלחם למ"ד תנור אינו מקדש דלחמי תודה לכו"ע לא נאפו בתנור של קודש כיון דלא קדשו קדושת הגוף מקמי שחיטת הזבח כמו"ש מקודם ופסול דמחוסר כפורים ולינה תליא בפדיון כדמוכח (מעילה ט') במשנה עפ"י מתניתין (דמנחות ק' ב') ועמש"ל פ"ב במנחה דגם קודם קידוש כלי נפסל בטבול יום. נאבד הזבח מביאן לזבח אחר (פסחים י"ג ב') וכן כשפודן פשוט דיכול להביא בהמעות לחם לתודה אחרת ועי' (מנחות פ' ב') נשחט הזבח ונשפך הדם בלי קבלה פלוגתא (מנחות מ"ז ב') בכבשי עצרת והובא (שם ע"ט א' פסחים י"ג ב') לענין תודה רבי אומר שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה והלחם קדוש ואינו קדוש ואין להם היתר אכילה דהשתא אינו יכול להביאם לשם תודה אחרת ואין להם פדיון וזריקה ליכא להתיר הלחם ועמ"ש (מנחות מ"ז א') ודינם שתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה (פסחים ל"ד ב') ועי' תוס' (שם ט"ו א') ד"ה ולד הטומאה דרבנן ולרבי כיון שנשחט הזבח קידש הלחם לפסול במחו"כ ובלינה וביוצא כמו בשתי הלחם למ"ד תנור אינו מקדש כמוש"ל פרשה כ"ג פסוק י"ז ועי' (מנחות מ"ז א' מעילה ט' א') ועמש"ל פרשה ו' פסוק י"ט ד"ה בחצר אהל מועד בענין פסול יוצא דקדשים קלים ור"א בר"ש ס"ל דאין מעלין זה בלא זה ודין הלחם לאחר שחיטה כמו קודם שחיטה נתקבל הדם בכוס ונשפך מודה ר"א בר"ש דקדוש ואינו קדוש דכל העומד ליזר כזרוק דמי לקדש (פסחים י"ג ב') נשחטה התודה לשמה ונזרק הדם שלא לשמה לר"א בר"ש לא קידש הלחם כלל אע"ג דהזבח כשר כדין כל הזבחים דנזרק שלא לשמו גרע מנשפך ולא אמרינן בזה כזרוק דמי עי' תוס' (מנחות מ"ז א') ד"ה עד שישחוט ותוס' (פסחים שם) ולרבי קדוש ואינו קדוש ואין לו היתר אכילה מיהו לרע"ק דאמר בשתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים במחשבת חוץ לזמנם דיש בלחם משום פיגול לפי מאי דמפרש רב ששת דהיינו אף בלא חזרו קודם זריקה משום דס"ל זריקה מועלת ללחם שיצא אע"ג דאינו מגופיה דזבחא מספקא שם בגמ' בשתי הלחם אי זריקה דשלא לשמן חשיבא כזריקת פיגול ומהני ללחם כמו דמהני לגופי' דזבחא או לא (מנחות מ"ז ב') ונראה דה"ה דמספקא לרע"ק בזריקה דתודה שלא לשמה. נזרק הדם בטומאה הציץ מרצה ומתיר לאכילה את הבשר ואת הלחם (מנחות כ"ה א') נזרק הדם בשארי פסולין כשם שהזריקה אינה מתרת את הבשר כך אינה מתרת את הלחם זה פשוט וכן הדין בשתי הלחם דעצרת ובמנחות נסכים כמו"ש מזה כ"א במקומו השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קידש הלחם (מנחות ע"ח ב') ונ"מ אפילו לר"א בר"ש כשהכניסו קודם זריקה מאי חוץ לחומה רי"א חוץ לחומת בית פאגי פירש"י חומת הר הבית ודבריו תמוהין דבמס' מנחות (צ"ה ב' ב"מ צ' א' סנהדרין י"ד ב') מוכח דחוץ לחומת בית פאגי היינו חוץ לירושלים ורל"א חוץ לחומת עזרה (שם) ופלוגתייהו דר"י סבר לא בעינן על בסמוך ור"ל סבר בעינן על בסמוך (שם) והא דלא אמרינן דר"י ור"ל לטעמייהו (זבחים פ"ט) בבשר קדשים קלים אי נפסלין ביוצא חוץ לעזרה ולכו"ע אין שחיטה מועלת ליוצא צ"ל לפי ענ"ד דאי לאו דרשא דעל בסמוך הוה מהני שחיטה לפסול יוצא כמו דמהני שחיטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה לפיגול שחטה עד שלא קרמו פניה ואפילו קרמו כולן חוץ מאחת מהן לא קידש הלחם (מנחות ע"ח ב') ומשמע שם בגמ' דהיינו כל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה וע"ש תוס' ד"ה פורסה. שחטה במחשבת חוץ לזמנה וחוץ למקומה קידש הלחם פירש"י לענין פיגול שחטה ונמצאת טריפה לא קידש הלחם שחטה ונמצאת בעל מום רא"א קידש וחכ"א לא קידש (מנחות ע"ח ב') בעל מום דהכא היינו בדוקין שבעין ואליבא דרע"ק דאמר אם עלו לא ירדו (שם ע"ט א') וכל זה לדברי רבי מאיר אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ר"א ור"י על ששחטה במחשבת חוץ לזמנו שקידש על בעל מום שלא קידש על מה נחלקו על חוץ למקומו שרא"א קידש ור' יהושע אומר לא קידש (שם) שחטה שלא לשמה וכן באיל המלואים וכן בכבשי עצרת לא קידש הלחם (שם ע"ח ב') וכן באיל נזיר (שם ע"ט א') בגמ' והבשר יאכל ליום ולילה כתודה (שם מ"ח ב') אמר ר' אבא זו תודה וזו לחמה. אבד הלחם מביא לחם אחר פירש"י אף ע"ג דלא אמר הרי עלי מחייב אבדה תודה אינו מביא תודה אחרת (שם פ' א') ודין הלחם בלא פדיון פסול לתודה אחרת. רש"י פסחים י"ג ב' עפ"י הגמ' (מנחות ע"ט ב') ועמש"ש אבל ע"י פדיון הלחם מותר כנ"ל ובדין הדמים כתב רש"י (פסחים שם) שיקח בהם תודה או לחם לתודה אחרת והתוס' (שם) חלקו ע"ז וכתבו דהדמים אסורין אלא דפודה בשוה פרוטה ודיו נטמא הלחם נפרס קודם שחיטה מביא לחם אחר. נטמא או נפרס מקצתו משלים אחר יצא מכניסו נטמא הלחם נפרס יצא לאחר שחיטה קודם זריקה אף לרבי דס"ל דשחיטה מקדשה ללחם וקובעת וא"א לזווג לה לחם אחר ואף שנפסלו או נאבדו כולן מ"מ הזבח כשר ואף לכתחילה יזרק הדם דרחמנא קרי לי' שלמים (מנחות מ"ו א') ולענין דין החלות הכשרות כשלא נפסלו כולן ולענין אם יצא ידי נדרו בנטמא תליא בפלוגתא דר"א ור' יוסי אי ציץ מרצה על האכילות (פסחים ע"ח א') הבאתי בספר שמות בדיני ריצוי ציץ ולעיל פרשה ה' פסוק ט"ו בד"ה מקדשי ה' ביצא תליא בפלוגתא דר"א ורע"ק אי זריקה מועלת ליוצא (מעילה ו' ב') הבאתי בפרשה ו' פסוק י"ט ובנפרס לר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא וודאי אף לנפרסה לא מהני ולרע"ק דס"ל זריקה מהני ליוצא פלוגתא דאביי ורבא (מנחות י"ב ב') רבא ס"ל דמודה רע"ק דאין זריקה מועלת לפרוסה ואביי ס"ל דלרע"ק זריקה מועלת לפרוסה כמו ביוצא וכ"ז היינו לרבי דס"ל דשחיטה מקדשה וקובעת אבל לר"א בר"ש יביא לחם אחר ועמש"ל בדיני שתי הלחם וביאור פסול יוצא דהלחם לר"י דס"ל (זבחים פ"ט ב') דקדשים קלים אין נפסלין ביוצא חוץ לעזרה היינו יצא חוץ לחומת העיר דבכה"ג וודאי נפסלין דהא אין סופן לצאת ועי' (מכות י"ז ב' חולין ס"ח) השוחט את התודה על שמונים חלות חזקי' אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים ור' יוחנן אמר לא קדשו ארבעים מתוך שמונים אמר ר' זירא ה"מ באמר לקדשו ארבעים מתוך שמונים קדשו אל יקדשו מ' אלא א"כ יקדשו פ' לא קדשו כי פליגי בסתמא מר סבר לאחריות קא מכוין ומר סבר לקרבן גדול קא מכוין אביי אמר דכו"ע לאחריות קא מכוין ובכלי שרת מקדשין שלא לדעת קא מפלגי והיינו ע"י הסכין ששוחטין בו הזבח רב פפא אמר דכו"ע כלי שרת מקדשין שלא לדעת והכא בסכין קא מפלגי משום דאין לו תוך. איכא דאמרי רב פפא אמר דכו"ע כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת והכא בסכין אלימא מכלי שרת קא מפלגי (מנחות ע"ח ב' ועי' מנחות מ"ז ב') בכבשי עצרת ששחטן על ד' חלות.

שם חלות. נוטל סולת שתי איפות שהן ששה סאין שהן עשרים עשרון ונוטל מהם עשרה עשרונים למצה ועשרה עשרונים לחמץ ועושה מהחמץ עשרה חלות עשרון לכל חלה ובמצה שלשה מינים חלות היינו מאפה תנור רקיקין ורבוכה נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ועושה מכל מין עשרה חלות דהיינו שליש עשרון לחלה אחת (מנחות ע"ו ב' ע"ז א') הרבוכה חולטה ברותחין ואופה אותה מעט ואח"כ קולה אותה בשמן על האלפס וכיוצא. רמב"ם בהל' מעה"ק פ"ט מהת"כ השלשה מיני מצה צריכין שמן ככל המנחות אבל לא כשיעור כל המנחות וכמה חצי לוג לכולן וממנו חציו לרבוכה וחציו לחלות ולרקיקין (שם מנחות פ"ט א') החלות בולל עם השמן כשהן סולת לכו"ע (מנחות ע"ה א') והרקיקין מושחן אחר אפייתן ועמש"ש בדיני רקיקי מנחות אפיית לחמי תודה כיון שהן קדשים קלים פשוט שהיא בחוץ לעזרה כיון שנאכלין בכל העיר ונ"ל דה"ה אף בחוץ לירושלים כיון דעדיין לא נתקדשו שהרי קודם שחיטה לכו"ע יש להן פדיון כמוש"ל בד"ה והקריב. ולמ"ד תנור מקדש אין נאפות בתנור של קודש וכמו"ש בדיני שתי הלחם אפאן כולן ארבע חלות יצא והוא שהפריש מהן תרומה בלישייהו דפרוסה אינו יכול ליקח לשם תרומה (נדה ו' ב') ואית תנא דפוסל במיעט בחלות (מנחות ע"ו ב') וע"ש דה"ה בלחמי נזיר:

(יג)

על חלות לחם חמץ. פלוגתא דתנאי אי מתוכן מחמיצן או דמביא שאור ממקום אחר וממלא בו את המדה (מנחות נ"ב ב') שיאור דר"מ דהיינו הכסיפו פניו מדלקי עלי' לר"מ חמץ הוא לענין לחמי תודה (חולין כ"ג ב') עמש"ש שיאור דר' יהודה היינו סידוק כקרני חגבים לר"י דפוטר ממלקות אף בשיאור דידיה בין אי ברי הוה לדידי' לא נפיק ביה בין אי ספק הוה לא נפיק ביה כיון דלא ידע אי חמץ הוא דניתי מצה אי מצה הוא דניתי חמץ (חולין כ"ג ב') אי מחמיצן בתפוחים עי' (מנחות נ"ג ב') ועי' תוס' פסחים מ"ג א') (ד"ה מאן תנא (פסחים כ"ח ב') ד"ה מחמת ד"א ומ"ש (מנחות שם) ועמש"ל פ' ב' פסוק י"א:

(יד)

אחד מכל קרבן. מכל מין ומין היה נוטל תרומה אחת מעשרה והן אסורים לזרים ובעי' בגמ' (מנחות ע"ז ב') אי חייבין עלי' מיתה וחומש ואי מדמעת והשאר נאכל לבעלים (שם):

(טו)

ביום קרבנו יאכל גו'. וגם בלילה שלאחריו (זבחים ל"ו א' נ"ה א') חליפין וולדות תמורות מנין ת"ל ובשר כו' לחמי תודה חלות ורקיקין שבנזיר מנין ת"ל קרבנו (זבחים ל"ו א') האוכל מהבשר של תודה ושלמים קודם זריקה בלאו הבא מכלל עשה (מכות י"ז ב' פסחים ע"ז ב') ודין לחמי תודה כדין הבשר לכל דבר האוכל נותר בכרת וילפינן לה בג"ש (כריתות ה' א') האוכל נותר אור ליום שלישי חזקיה אומר פטור דלא אנתק לשריפה ורי"א חייב (זבחים נ"ו ב') דם אין בו משום נותר (חולין קי"ז א') ומשמע שם דהיינו בדם שחיטה וצ"ע בדם האיברים מקום אכילת בשר תודה ושלמים וכן לחמי תודה בכל מחנה ישראל במדבר ובזמן הבית בכל ירושלים (זבחים נ"ה א') דין התנופה ודין הרמת חזה ושוק בתודה ומי אוכלן יתבאר להלן בדיני סתם שלמים:

שם לא ישאירו ממנו עד בוקר. היינו עד שיעלה עמוד השחר (זבחים נ"ו ב') המותיר בקדשים עובר בלאו ואינו לוקה דניתק לעשה דברי ר"י ר' יעקב אומר לא מן השם הוא אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה חולין (פ"ג):

(טז)

וממחרת. סתם שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד שבינתים (זבחים נ"ה א') והיינו עד שתשקע החמה (שם נ"ו ב') ועמש"ש א' דהיינו עד צאת הכוכבים באת"ל בין השמשות יממא הוא וכן לר' יוסי בבהש"מ דר' יהודה (ועי' תוס' שם) ומש"ל פרשה א' פסוק ב' ומש"ל פרשה י"א פסוק כ"ה ד"ה יטמא עד הערב:

(יז)

באש ישרף. שריפת נותר ביום דווקא (פסחים ג' א'. זבחים נ"ו ב') ובכ"ד והיינו אפילו שלא בזמנו כדאיתא (יבמות ע"ב ב') ע"ש וכתב הרמב"ם דה"ה בפיגול ועמש"ל פסוק י"ח ד"ה ואם האכל בטעמא דאיסור פיגול דהוה לי' כנותר. שריפת כל הנשרפין כשרה בזר הבאתי פרשה ד' פסוק י"ב ד"ה והוציא מקום שריפת הנותר עמש"ל פרשה ד' פסוק י"ב ועיין פסחים מ"ט א' פ"א ב' פ"ב א' זבחים ק"ד ב') כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא עד שיקרבו מתיריו וכל שאין לו מתירין היינו הקומץ הלבונה הקטורת מנחת כהנים מנחת נסכים מנחת כהן משיח שכולן כליל כיון שקדשו בכלי חייבין עליהן משום נותר וטמא אבל משום פיגול אין בהן (מעילה י' א') חומר בחלב מבדם שהחלב חייב עליו משום פיגול נותר וטמא ומועלין בו משא"כ בדם (חולין קי"ז א') במשנה הפיגול אין בו משום נותר (כריתות י"ד א') ואי פקע פיגולייהו כגון שמשלה בו האור חייב משום נותר (שם):

(יח)

ואם האכל גו' אר"א כוף אזניך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר כו' זבחים כ"ט א') ובשתי אכילות הכתוב מדבר אכילת אדם ואכילת מזבח (שם כ"ח ב') אכילת מזבח היינו הקטר אימורין או זריקת הדם (שם כ"ז ב') חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דאכילת כלבים שמה אכילה חישב שתאכלהו אש למחר כיון דאפקיה בלשון אכילה הוה פיגול זבחים ל"א א') חישב בשחיטה לקבל לאחר זמנו אינו פסול (שם י"ג ב') ארבע עבודות הן אשר המחשבה פוסלת בהן 1 שחיטה 2 קבלה 3 הולכה 4 זריקה (שם כ"ט ב') ור"ש מכשיר בהולכה משום דהוה לה עבודה שיכול לבטלה שוחט בצד המזבח וזורק (שם י"ג א') וכן פליג לענין מחשבת שינוי קודש ושינוי בעלים כמוש"ל פרשה א' פסוק ה' ד"ה והקריבו אמר רשב"ל מודה ר"ש בהולכת חטאת הפנימית משום דה"ל עבודה שאינו יכול לבטלה ואע"ג דבחטאות הפנימיות ס"ל לר"ש דליכא פיגול כדבעינן למימר קמן מ"מ נ"מ לפסול ועוד נ"מ במחשבה דשינוי קודש (שם י"ד א') רא"א המהלך כו' הבאתי בפרשה א' פסוק ה' (שם) טבילת אצבע בחטאות הפנימיות מפגלת והיינו בכלל הולכה (זבחים י"ג ב') חישב לאכול לאור שלישי חזקיה אמר כשר רי"א פסול (זבחים נ"ו ב') וכה"ג פליגי בנותר כמוש"ל ולא מחשבה דחוץ לזמנו לחוד פוסלה אלא גם מחשבה לאכול ולהקטיר חוץ למקומו פוסל את הקרבן אלא שמחשבת חוץ לזמנו פיגול והאוכלו אח"כ בכרת ובמחשבת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת (שם כ"ז ב' כ"ט ב') והטעם דהמחשבה כמעשה והלכך מחשבה דחוץ לזמנו משוי ליה נותר ונותר בכרת אבל מחשבה דחוץ למקומו משוי ליה יוצא דאינו רק בלאו עי' (זבחים ל"ו א') ובגמ' ומש"ל בזה בענין דשם ולא בשלמים לבד המחשבה דחוץ לזמנו וחוץ למקומו פוסלת אלא בכל הקרבנות הדין כן (שה) העוף נפסל במחשבה במליקה ומיצוי הדם (שם ס"ד ס"ה) ואף במנחות הדין כן בקמיצה בנתינת הקומץ בכלי שרת בהולכת הקומץ למזבח ובזריקתו על האש (מנחות י"א ב' י"ב א') מפגלין בהולכת הבזיכין דלחם הפנים (זבחים י"ד א') ע"ש אמר ר"א בר"ש שמעתי שהבעלים מסגלין (זבחים מ"ז א') כבר כתבתי לעיל פסוק י"ז דכל דבר שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא עד שיקרבו מתיריו (מעילה י' א') כהרצאת כשר כך הרצאת פסול (זבחים כ"ח ב') הלכך נשפך הדם בטל הפיגול וכל דבר שאין לו מתירין אין בהם משום פיגול (מעילה י' א') והיינו כגון מנחת כהן משיח ומנחת כהנים שכולן כליל ותשלום זה יתבאר בדברינו להלן בזה עפ"י הא (דזבחים מ"ג) נטמא הבשר קודם זריקה פלוגתא דתנאי (פסחים ע"ח א') למ"ד ציץ מרצה על האכילות זריקה קובעתו לפיגול ומ"ד אין הציץ מרצה על האכילות לא קבעה ליה זריקה בפיגול ולענין יוצא עמש"ל פרשה ו' פסוק י"ט ועי' (מנחות ט"ז ב') קבלו פסולין במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם יש דם הנפש יחזור ויקבל (זבחים ל"ב א') דמחשבה דכסילים לא מהני למפסל (זבחים כ"ו ב') והיינו אף בנזרק הדם (שם) ואף בכשר שקיבל במחשבת פסול כל זמן שלא נזרק נראה דיחזור ויקבל מהא דאר"י (זבחים ל"ד ב' מעילה ה') דאין לך דבר שעושה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולין שיעור האכילה וההקטרה במחשבה דחוץ לזמנו או חוץ למקומו בכזית חישב להקטיר חצי זית חוץ לזמנו או חוץ למקומו ולאכול כחצי זית חוץ לזמנו וחוץ למקומו כשר שאין אכילה. והקטרה מצטרפין (זבחים כ"ט ב') וה"מ דאפקי' בלשון הקטרה אבל אפקי' בלשון אכילה דאכילת מזבח הוה אכילה ומצטרפין (זבחים ל"א א') לאכול חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו מצטרפין לפסול ואין בו כרת זבחים שם במשנה ונראה פשוט דה"ה להקטיר חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו דמצטרפין לפסול ואין בו כרת. הקומץ את המנחה להקטיר לבונתה למחר ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת (מנחות י"ג א') במשנה. והפסול היינו מדרבנן. שם ב' בגמ' וחכ"א פיגול וחייבין עליו כרת (מנחות י"ג א') שני כבשי עצרת ששחטן ע"מ לאכול אחת מן החלות למחר הקטיר שני בזיכין של לחם הפנים ע"מ לאכול אחת מן הסדרים למחר ר' יוסי אומר השני פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים זו"ז פיגול וחייבין עליו כרת (שם י"ג ב') אר"ה אומר היה ר' יוסי פיגל בירך של ימין לא נתפגל הירך של שמאל ומסקינן דמודה ר' יוסי בזה דשניהם מפוגלין כיון דחד גופא הוא (שם) השוחט את הכבש לאכול חצי זית מחלה זו וכן חבירו לאכול חצי זית מחלה זו רבי אומר אומר אני שזה כשר (שם י"ד א') ומסקינן דהיינו כר' יוסי ודווקא בכה"ג דפלגינהו אבל אמר כזית משתיהן מצטרף כיון דערבינהו ה"ל כחד גופא ובחד גופא מודה ר' יוסי כנ"ל (שם). בעי ר' יוחנן לר' יוסי פיגל בלחמי תודה שהן ד' מינים וזבח א' ופיגל במין א' אי מודה בזה דכולן מפוגלין תני רב תחליפא וכן אתה אומר בלחמי תודה וכן אתה אומר במנחת מאפה (שם) ח"ר בשעת שחיטה חישב לאכול חצי זית ובשעת זריקה חישב לאכול חצי זית פיגול מפני ששחיטה וזריקה מצטרפין איכא דאמרי שחיטה וזריקה דתרווייהו מחסרין אין קבלה והולכה לא ואיכא דאמרי הנך דמרחקין וכ"ש הני דמקרבין (שם י"ד ב') תני לוי ארבע עבודות אין מצטרפין לפיגול. שחיטה וזריקה קבלה והולכה וע"ש בגמ'. התודה מפגלת את הלחם והלחם אינו מפגל את התודה כיצד שחט את התודה לאכול ממנה למחר הוא והלחם מפוגלין לאכול מן הלחם למחר הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת (מנחות ט"ו א') בעי מיני' ר"א מרב השוחט את התודה לאכול כזית ממנה ומלחמה פי' שיהיה משניהם כזית מהו לאפגולי תודה לא מיבעיא לי השתא כולו מלחמה לא מפגלא ממנה ומלחמה מיבעי' כי קא מיבעי' לי לאפגולי לחם מי מצטרפה תודה לאפגולי ללחם אי לא. אמר ליה אף בזו הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת (שם) פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים אין בי כרת עד שיפגל בכל המתיר (שם ט"ז א') והפסול בזה לחכמים היינו מדרבנן (שם י"ד ב') בגמ' והיינו בפיגול דהקטרה אבל דקמיצה וודאי דקומץ לחודי' הוה כל המתיר דהא הלבונה אינו קומץ ובפיגל בהולכה פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש אי דינה כקמיצה אי דינה כזריקה (שם ט"ז ב') אמר רב מחלוקת פי' דר"מ ורבנן שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה אבל נתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ד"ה פיגול שכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה ושמואל אמר עדיין היא מחלוקת (מנחות שם) אמר רשב"ל לא תימא טעמא דר"מ דקסבר מפגלין בחצי מתיר אלא הכא במ"ע שנתן את הקומץ במחשבה והלבונה בשתיקה וקסבר כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה (זבחים מ"א ב') פיגל בא' מהב' כבשי עצרת בא' מהב' בזיכין של לחם הפנים רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר (מנחות שם) ומ"מ מודו דהזבח פסול כמו"ש התוס' (זבחים מ"א ב') ד"ה ממאי וכדאיתא (מנחות י"ז א') דמיה הניתנין על המזבח הפנימי כגון מ"ג של יוה"כ וי"א של פר כהן משיח ושל פר הע"ד של צבור פיגול בין בראשונה בין בשניה ובין בשלישית רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת. פירש"י האוכל מבשר הפר וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר (זבחים מ"א מנחות ט"ז א') ופרכינן (מנחות שם) מהא דבין בראשונה לרב דס"ל דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה וכי תימא בשני דעות פירש"י שמת כה"ג ושמש אחר תחתיו דליכא למימר ע"ד ראשונה הוא עושה דאכתי קשיא למ"ד בפר ולא בדמו של פר דלפי"ז צריך השני להתחיל מקודם אמר רבא כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה ופיגל בשלישית דאמרינן אי ס"ד כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה מהדר פיגולו בשלישית למה לי מתקיף לה ר"א אטו שתק קתני אלא אר"א כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית דאמרינן אי ס"ד כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה מהדר פיגולו בשניה ובשלישית למה לי והא בין בין קתני קשיא ובמס' (זבחים שם) מקשינן מהא דבין בשניה ובין בשלישית לר"ל דס"ל דר"מ מודה דאין מפגלין בחצי מתיר אמר רבא כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית מה"ד ואי ס"ד ע"ד ראשונה הוא עושה מהדר פיגולו בשלישית למה לי קמ"ל מתקיף לה ר"א כו' מהו דתימא אי ס"ד כל העושה כו' מהדר פיגולו בכל חדא וחדא למה לי קמ"ל והא בין בין קתני קשיא אמר מר רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כו' כהרצאת כשר כך הרצאת פסול כו' והא כיון דחשיב בי' בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי כו' מיא בעלמא הוא דאדי אמר רבה משכחת לה בד' פרים בד' שעירים פירש"י פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים והביא פר ושעיר א' להיכל וא' למזבח וכן לקרנות דבכ"א קרבו מתיריו כו' רבא אמר לפיגולו מרצה (זבחים שם מנחות שם) וע"ש רש"י ותוס' בביאור קושיא זו ופירוקא דרבה ארבעים ושלש והתניא מ"ז לא קשיא הא כמ"ד מערבין לקרנות והא כמ"ד אין מערבין והא תניא מ"ח לא קשיא הא כמ"ד שירים מעכבין הא כמ"ד שירים אין מעכבין (שם) הניתנין ע"ג מזבח החיצון כיון שנתן מתנה אחת שוב אינו מפגל דמשנתן מתנה אחת יצא בדיעבד (זבחים ל"ו ב') וב"ש פליגי שם בחטאת וס"ל דבעינן ב' מתנות בהכשר. שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר חבירו כשר לאכול מחבירו למחר שניהם כשרין (מנחות ט"ז ב') במשנה. הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה קומץ כולו רב חסדא רב המנונא ורב ששת חד אמר פיגול אפילו לרבנן דהכא הוה ליה פיגל בכל המתיר וס"ל שדרך הקטרה בכך ודרך אכילה בכך וחד אמר פסול קא סבר אין דרך הקטרה בכך והוה ליה מנחה שלא הוקטרה וחד אמר כשר קא סבר דרך הקטרה בכך ואין דרך אכילה בכך (שם בגמ') אמרי חריפי דפומבדיתא הקטרה מפגלת הקטרה אפילו לרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי המתיר הני מילי בחישב בשירים אבל הכא דחישב בלבונה כמו דחישב בכולי' מתיר דמי ואע"ג דבחישב בא' מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרין דכיון דלא היה מתיר דידיה לא מצי מפגל ליה שאני התם דלא אקבע בחד מנא יתיב רב מנשה בר גדא קמיה דאביי ואמר משמיה דרב חסדא אין הקטרה מפגלת הקטרה אפילו לר"מ דכיון דלאו מתיר דידיה הוא לא מצי מפגל (שם י"ז א') ונראה מהסוגיא (שם) דלדידיה אפילו פסולא ליכא בזה. הקטיר קומצה להקטיר לבונה למחר ולבונה לאכול שירים למחר ה"ז פיגול אע"ג דאין הקטרה מפגלת הקטרה ואין פיגול בחצי המתיר מ"ט דפשטה לה מחשבה בכולי' מנחה (שם) חישב לאכול דבר שאין דרכו לאכול להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור"א פוסל (זבחים ל"ה א') מחשבת אכילה בעולה הוה ליה דבר שאין דרכו לאכול פשיט בגמ' ורש"י (שם) הקומץ את המנחה לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו דבר שדרכו להקטיר להקטיר דבר שדרכו לאכול ר"א פוסל (מנחות י"ז א') השוחט את הזבח לשתות מדמו למחר להקטיר מבשרו למחר לאכול מאימוריו למחר כשר ור"א פוסל. להניח מדמו למחר ר' יהודה פוסל אמר ר"א אף בזו ר"א פוסל וחכמים מכשירין. שם ב' בגמ' ומסקינן בגמ' שם דכו"ע דכרת ליכא בזה והכא ג' מחלוקות בגמ' בדבר ת"ק סבר בהנך פליגי להניח דברי הכל כשר ר' יהודה סבר בהנך פליגי להניח דברי הכל פסול מאי טעמא גזירה מקצת דמו אטו כל דמו דפסול מה"ת לדידיה כדבעינן למימר קמן ור"א ס"ל דאף בלהניח פליגי העולה חייב עליה משום פיגול נותר וטמא (מעילה ט' א') וכן חייב על החלב משום פיגול נותר וטמא (כריתות י"ג ב' י"ד א') וע"ש אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן הפיגול הנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן אמר ר"ח מרי דיכי מזבח מקוה טהרה אמר ר"ז שמשלה בהן האור מתיב ריב"ב אחרים אומרים וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו היינו טומאת אדם יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו ואם איתא הרי טומאה פורחת ממנו ע"י האור אמר רבא ע"י מקוה אמרינן מידי מקוה כתיב אלא אמר ר"פ בבשר שלמים עסקינן דל"ח להקרבה (זבחים מ"ד ב') ולאו דווקא בשר שלמים דהוא הדין חטאת ואשם אלא למעוטי עולה דאף דנפסל מ"מ חזי להקרבה שהפיגול נותר וטמא אם עלו לא ירדו (זבחים פ"ד) מה שאין כן בבשר קדשים זולת עולה דירד (שם פ"ה ב') ונקט שלמים משום דקרא בשלמים איירי כמו"ש רש"י רבינא אמר מי שטומאה פורחת ממנו כשהוא שלם יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו אלא כשהוא חסר (שם) אמר רב אחאי קומץ פיגול דפלגי' מחית אארעא ופלגי' אסיק אמערכה ומשלה בו האור מסיקנא לי' לכולי' לכתחלה (זבחים מ"ג ב') ויש להסתפק בזה אם היינו דווקא דהאי פלגא דמחית אארעא כבר עלה אלא שירד או אף שלא עלה עדיין ובאבר בשר מפורש (כריתות י"ד א') דהחצי אבר שלא עלה לא יעלה עי' תוס' (זבחים מ"ב ב') ד"ה הקומץ. דם שנתפגל וזרקו עי' תוס' הנ"ל בדף מ"ג א' אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול (זבחים מ"ב ב' מ"ג א')1 הקומץ פירש"י שאין לו מתירין שהרי הוא עצמו הוא המתיר ושוב הקשה ע"ז כמו"ש התוס' שם תיפוק לי' דכיון שאכלו הוה לי' לא קרב המתיר ותירץ דאיירי שהוצת האור ברובו דהוה לי' קרב המתיר והתוס' הקשו דהא בכה"ג פקע פיגולו כדלעיל ותירצו דאיירי דאסקי' לפלגי' ופלגי' לא עלה וכפי הסברא שהבאתי מקודם דבכה"ג לא מסקינן להאי פלגא דאארעא ור"ת שם פי' דבאמת טעמא דקומץ אינו משום שאין לו מתירין. ואני בעניי לא ידעתי טורח זה למה דוודאי פשוט הוא דכיון דאין לו מתירין לא משכחת ליה חיוב פיגול כנ"ל 2 הקטורת 3 הלבונה ע"ש בתוס' 4 מנחת כהנים 5 מנחת כהן משיח 6 והדם כתבו התוס' דהיינו הנשאר מהמתנות במזרק וע"ש בטעמא דמלתא אמאי אין בו משום פיגול נותר וטמא כיון שכבר הורצה ע"י המתנות. וקצת נראה לי לפי ענ"ד דהיינו במה שנשאר לאחר מתנה ראשונה שאם לא נתן עוד לא עיכב 7 והנסכים הבאין בפני עצמן דברי ר' מאיר (שם) בין שהתנדב בפני עצמן בין בנסכים הבאין בגלל זבח אלא שלא הקריב נסכיו בו ביום ופשוט דהמנחות בכלל הנסכים וחכמים אומרים אף הבאין עם הזבח מפני שיכול להביאן לאחר זמן ולא חשיב יש להן מתירין (זבחים מ"ד א') ור' מאיר ס"ל הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה (מנחות ט"ו ב') ולדידי' ג"כ הנסכים מ"מ אין מפגלין את הזבח מנחות (שם) כמו דפליגי בנסכים הבאין עם הקרבן כמו כן פליגי בלוג שמן של מצורע (מנחות שם זבחים שם). פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין דמן מתיר את אימוריהם ליקרב (זבחים מ"ג א') פירש"י לפיכך אם פיגל באימורין בשעת זריקת הדם נתפגלו הפרים והיינו כפי מסקנת הגמ' זבחים ל"ה ב') ודלא כדבעינן למימר שם מעיקרא דהיינו רק לפגל האימורין אבל חישב באכילת פרים הנשרפין לכו"ע לא הוה פיגול היינו אפי' לר"א דס"ל דחישב לאכול בעולה הוה ליה פיגול כמוש"ל וכן בחישב באחד מארבע עבודות מחשבת פסול בשריפתן ליכא פיגול ולא פסול (זבחים ק"ד ב') חישב בא' מהמתנות ליתן שארי המתנות למחר למ"ד אין הקטרה מפגלת הקטרה ה"נ ליכא פיגול ולמ"ד הקטרה מפגלת הקטרה אכתי איכא פלוגתא אי מפגלין בחצי המתיר דבאחרונה הא לא חישב אמעשה פנים רש"א כל שאינו על המזבח החיצון אין חייבין עליו משום פיגול (זבחים מ"ג א') אריב"ח מודה ר"ש לפסול מק"ו דשלא לשמן (זבחים מ"ד א') רא"א משום ריה"ג כו' אמר הריני שוחט להזות מדמן למחר לא פיגל דמחשבה דבחוץ בדבר הנעשה בפנים אינו פיגול. הריני מזה בפנים על מנת להקטיר אימורין למחר לא פיגל דמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ אינו מפגל. הריני שוחט על מנת להקטיר אימורין למחר פיגל (שם מ"ד ב') ונ"ל דהא דאמר ריה"ג אינו פיגול היינו ג"כ לענין כרת אבל מודה לפסול מק"ו דשלא לשמן כדאמר ריב"ח לעיל אליבא דר"ש וכ"כ התוס' (גיטין נ"ד ב') ד"ה דכי אמר ובמס' זבחים שם וכן נראה דעת הרמב"ם בפי"ז מהל' פהמ"ק הלכה א' ב' והא דאיתא שם בהלכה ב' ואינו פיגול עד שיזה במחשבת הזמן נ"ל דאלו התיבות צריכין מחיקה דהא פסק שם אח"כ כריה"ג חומר בחלב מבדם שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול נותר וטמא מה שאין כן בדם (חולין קי"ז א') במשנה והובא לעיל בדיני נותר שחטו ע"מ להניח את דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ ר' יהודה פוסל (זבחים ל"ה ב' ל"ו א') וטעמיה סברא הוא כיון דאם הניחו למחר פסול חישב נמי פסול שם בגמ' ומ"מ לא הוי פיגול לחייב כרת כיון דלא חישב באיסור כרת ולפי כ"ז מבואר דפסול דר"י היינו מן התורה וכדאיתא (מנחות י"ח א') וחכמים מכשירין ע"מ ליתנן ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד ליתן את הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין למטה למעלה את הניתנין בפנים בחוץ את הניתנין בחוץ בפנים שיאכלוהו טמאין שיאכלוהו ערלים שיקריבוהו טמאין שיקריבוהו ערלים לשבר עצמות בפסח לאכול ממנו נא לערב דמו בדם פסולין כשר שאין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו והפסח והחטאת שלא לשמן [(זבחים ל"ה ב' ל"ו א') וחוץ למקומו פשוט דהיינו חוץ לעזרה. חישב בחטאת באחת מהג' עבודות הראשונות ליתן דמיה בפנים פלוגתא דתנאי אליבא דר' יהודה אי פסול (זבחים ל"ו א') הא דר' יהודה פוסל היינו פסול אבל לא בכרת כמו בפיגול כן מוכח (שם ל"ו א' ב') אמר ר' אבא ומודה ר' יהודה שחוזר וקובעו בפיגול (שם ב') היינו בחישב על מנת להניח למחר וחזר וחישב להקטיר או לאכול למחר הוי פיגול (זבחים ל"ו ב') ומסקנא דתו לא מקבע בפיגול כיון דכבר נפסל וכדבעינן למימר קמן בשתי מחשבות אר"ה אמר רבינא בר שילא חישב שיאכלוהו טמאין למחר חייב (שם) דזה וודאי הוה ליה פיגול חישב בשחיטה לאכול כזית חוץ לזמנו ובקבל או בשארי עבודות חוץ למקומו או להיפוך ר' יהודה אומר אם מחשבת הזמן קדמה פיגול וחייבין עליו כרת ואם מחשבת המקום קדמה פסול ואין בו כרת וחכ"א זו וזו פסול ואין בו כרת (זבחים כ"ט ב') במשנה וכן בחטאת ופסח במחשבה דחוץ לזמנו ושלא לשמן (שם) חישב ב' המחשבות בשחיטה למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף רבא אמר בהא נמי פליגי ואע"ג דכי אין לשחיטה אלא לבסוף הוה ליה כמו שאמר בחד דיבורא מ"מ סבירא ליה לר' יהודה תפוס לשון ראשון דמסתמא כוונתי שיתקיים לשון הראשון ורבי מאיר (דתמורה כ"ו) אף בלחצות פליג דבשיטת ר' יהודה דהכא אמר כמוש"ל פרשה ג' פסוק א' ד"ה זבח אביי אמר בהא אפילו ר' יהודה מודה לחכמים דהוה ליה עירוב מחשבות ואין בו כרת (שם ל' א') דאביי ס"ל כר' יצחק בר"י אר"י דלהלן (שם ב') דבלחצות מודה ר' מאיר ור' יהודה דלא אמרינן תפוס לשון ראשון ולמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפילו אביי מודה דפליג ר' יהודה גם בזה שם ונראה דהיינו למ"ד מפגלין בחצי המתיר דלמ"ד אין מפגלין בחצי המתיר הדין כמו למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף וכן נראה מהתוס' (שם כ"ט ב') ד"ה מחלוקת מיהו אלפא (שם כ"ט ב') לפירוש התוס' ס"ל דבסימן אחד אף למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומפגלין בחצי המתיר מ"מ מודה ר"י דהוה ליה עירוב מחשבות ורק בשני סימנין פליגי בעי מיניה לוי מרבי חישב לאכול כזית למחר בחוץ מהו אמר לו זו שאלה עירוב מחשבות הוה (שם ב') פי' אף ר' יהודה מודה בזה ונ"ל דאף למ"ד דבלחצות נמי פליגי דר"י ס"ל תפוס לשון ראשון מ"מ בכזית א' יש לומר טפי עירוב מחשבות. חישב ליתן הניתנין למעלה למטה ולהיפוך כו' למחר פסול ואין בו כרת (שם ל"ו) דהוה ליה עירוב מחשבות ופרכינן עלה (שם כ"ז א') לשמואל דס"ל שלא במקומן כבמקומן דמי לענין כפרת בעלים א"כ אמאי לא הוה פיגול ומתרצינן דזריקה דלא מכשרה בשר לאכילה בלי מחשבה דחוץ לזמנו אינה קובעת בפיגול וכן הדין בנתן שלא במקומן במחשבת חוץ לזמנו דמפרשינן שם לר"ל בנתן שלא במקומן באמירה דחוץ לזמנו הא דלר' יהודה אזלינן בתר מחשבה ראשונה מספקא בגמ' (שם ל' ב') אי היינו באמר כזית וכזית או באמר כזית כזית דבאמר כזית וכזית יש סברא טפי לומר עירוב מחשבות ובאמר כזית כזית יש סברא טפי לומר פרטי הוה ולא עירוב מחשבות ועמש"ל בסדר ויקרא בענין שבועת הפקדון. חישב לאכול כזית למחר בחוץ עירוב מחשבות הוה לכו"ע אף לרבי יהודה (שם ל' ב') חישב לאכול חצי כזית חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ למקומו וחצי כזית חוץ לזמנו אמר רבא וייקץ כישן הפיגול ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוה (שם ל"א א') והיינו אפילו לר' יהודה כי אתא ר"ד אמר חצי כזית חוץ למקומו וחצי כזית חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת והיינו לרב המנונא כי אתא רבין אמר חצי כזית חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ למקומו פיגול וחייבין עליו כרת והיינו ג"כ לרב המנונא (שם) רב אשי מתני חצי כזית חוץ לזמנו וכזית חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת (שם) בעי רב אשי חישב לאכול כזית בשני בני אדם מהו בתר מחשבה אזלינן ואיכא שיעורא או בתר אוכלין אזלינן ופשטינן דבתר מחשבה אזלינן מהא דתנן אכילה והקטרה אין מצטרפין דמשמע הא אכילה ואכילה מצטרפין בעי רבא חישב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס מהו לאכילת אדם מדמינן ליה או לאכילת מזבח מדמינן ליה ועל המזבח בסתמא דמלתא אינו נאכל כזית בכדי אכילת פרס ובעי גם כן למפשט מהא דתנן אכילה והקטרה לא מצטרפי ומסיק דלמא בהיסק גדול (זבחים ל"א ב') חישב על האבוד ועל השרוף לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו אי מהני לפגל מותר אותו הקרבן עי' (מעילה ז' א'). חישב באחד מד' עבודות לשפוך שיריים חוץ לזמנן וחוץ למקומן פיגול ופסול. חישב בשעת שפיכת השיריים לאכול, ולהקטיר חוץ לזמנו וחוץ למקומו אינו פיגול ואינו פסול (זבחים י"ג ב'). השוחט את הזבח לאכול כזית מעור האליה למחר פיגול וחייבין עליו כרת (זבחים כ"ז ב') במשנה ובביאור זה שמואל אמר עור האליה כאליה להקרבה ור"א היא דאמר מחשבין מאכילת מזבח לאדם רב הונא אמר עור האליה אינה כאליה ר"ח אמר עור אליה כאליה והכא באליה של גדי (זבחים כ"ח א). השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת אלעזר בן יהודה כו' אמר אחד עור בית הפרסות בהמה דקה ואחד עור הראש של עגל הרך ואחד עור שתחת האליה וכן עוד של בית הבושת בנקבה חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול (שם) עולה במחשבת הקטרה אין. זבח במחשבת הקטרה בעור האליה לא. לשמואל כת"ק דר"א דאין מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם לרב הונא גם כן אתי שפיר דבזבח היינו להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר אלא לר"ח ליתני זבח ובכבש אי בעית אימא לא תני זבח משום אליה של גדי ואי בעית אימא תני זבח (זבחים כ"ח א') השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור מן הרוטב מן הקפה מן האלל מן העצמות מן הגידין מן הקרנים מן הטלפים חוץ לזמנו וחוץ למקומו כשר ואין חייבין עליהן משום נותר וטמא (זבחים ל"ה א') במשנה. השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ לא פיגל. שם במשנה אמר ר"א פיגל בזבח נתפגל השליל בשליל לא נתפגל הזבח פירש"י ותוס' דס"ל עובר ירך אמו הוא מדמתפגל הולד ע"י פיגול הזבח והא דאין הזבח מתפגל ע"י השליל פירשו משום דהוה ליה דבר שאין דרכו לאכול ולפי ענ"ד כמו שע"י קדושת השליל אין הקדושה מתפשטת לבהמה משום דלמפרשי קאי כמוש"ל פרשה ג' פסוק א' כמו כן אין הפיגול מתהווה בזבח ע"י השליל. המולק את התורין לאכול ביציהן בחוץ לא פיגל. חלב מוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. שם במשנה אמר ר"א כו' פיגל באלל נתפגלה מוראה במוראה לא נתפגלה האלל. שם בגמ' פירש"י דאלל של עוף רכיך הוא ושייך בו פיגול. שם בגמ' קדשי עובד עבודת כוכבים אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא דברי ר"ש ר' יוסי מחייב (זבחים מ"ה א'):

תוכן העניינים

באר היטב (על התורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה