באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ט · הלכה י
וכל המזיח כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל פ' בא לו עג) מימרא דר' אלעזר והכריח שלוקה מדלא כתיב שלא יזיח בשי"ן. משמע דהוי ציווי לא נתינת טעם והכל נתבאר בקורע בגדי כהונה והובאה גם במכות פ' אלו הן הלוקין: עד)
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' משמע מדברי רבינו שאם התיר הקשר מעט עד שנתרפו החשן מעל האפוד ולא נתפרק חבורן שאינו לוקה עם שיפרק חבורן. וכן אני אומר בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו, שאינו חייב עד שיסירם לגמרי מן הטבעות עה) ומ"מ אם הסיר אחד מן הבדים לוקה. עו) ואני מסופק אם פרק חבור צד אחד מעל האפוד וצד השני נשאר מחובר, אם לוקה או לא ומסתברא דלוקה כיון שעושה דרך קלקול אפי' על מקצת קלקול לוקה. דהא קי"ל עז) המוחק אות אחת מכל השמות הקדושים לוקה והשתא דאתות להכי מצי למימר דהמפרק החושן מעל האפוד עד שנתרפו זה מזה אעפ"י שעדיין אדוקים זה בזה עח) כיון שעושה דרך קלקול לוקה. וקרוב אצלי כי לזה נתכוון רבינו שכתב מפרק חבורן ולא כתב מפרק אותם משום דאיכא למטעי בפי' הכתוב ולא יזח החשן מעל האפוד שיזיח אותו לגמרי כתב ומפרק חבורן, כיון שפירק חבורן חייב. אבל הבדים בטבעות אע"ג דהולכים מכאן ומכאן בטבעות פטור כיון שלא הסיר אותם ממקומן. דבהסרה תלה הכתוב כאשר כתבנו למעלה במקומו ושלשה לאוין אלו הוזכרו בפ' בא לו. עט) וכלהו מחד טעמא מדלא כתיב שלא יקרע, ושלא יזח, ושלא יסור. וכתב לא יקרע, לא יזח, לא יסור, משמע דכלהו לאוין נינהו: