באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ט · הלכה ט
האפוד רוחבו כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל כך כתב רש"י ז"ל בפי' החומש: נד)
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' גם זה מבואר. אלא דקשיא לי מה שכתב ותופר עליו שתי תפירות וכו' והלא כתב למעלה ובגדי כהונה כולם אין עושים אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג, וכ"ת דתפירה לאו דוקא אלא מחבר ולעולם בארוג. קשיא דהא גבי חשב האפוד כתב ויש לו כמו שתי ידות יוצאות ממנו בארוג ודכוותה הוי לי' למכתב גבי כתפות האפוד. וי"ל דמקרא שמוע לה דגבי חשב האפוד כתיב וחשב אפודתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו. אבל גבי כתפות כתיב כתפות עשו לו חוברות. משמע דבתחלה עשו אותם ואח"כ חברום ע"י תפירה וגזרת הכתוב הוא. ואפשר דתפירה זו לא היתה ע"י מחט אלא עשו אותה בפני עצמם ואח"כ חברום ע"י אריגה. נה) ואם תרצה לומר דעכ"פ תפירה במחט היתה גזרת הכתוב הוא. וליכא לפרושי דכתפות האפוד לאו מכלל בגדי כהונה הם. דהא מעכבין הם. ואם עבד בלא כתפות האפוד מחוסר בגדים הוא. והנכון דברים כפשטן כמו שהכתונת הי' שני חלקים ומחובר במחט בתפירה נו) כן האפוד עשוי משני חלקים ומחובר אח"כ בתפירה:
ויש לו כמו שתי ידות כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל נז) מ"ש שהחשב הי' מחובר בראש האפוד ע"פ רחבו מעשה אורג ומאריך לכאן ולכאן להקיף ולחגור בו. ולדעת רבינו נראה שלא הי' החשב על פני רוחב האפוד כלל, רק הם שתי ידות. אחת יוצאה מכאן ואחת יוצאה מכאן ולהיות ששתי הידות הם לחגור נקראים שתיהם חשב האפוד כאלו הם אחד אעפ"י שהם שנים. ולדעת רש"י ז"ל ניחא טפי שהיוצא מכאן ומכאן הכל אחד ומחובר בראשו ע"פ רוחבו ומאריך וכו' כאשר נתבאר. ומ"מ כ"ע מודים שהארוג לא הי' מחובר במחט כלל ויליף לה מדכתיב ממנו הוא פי' שהי' ארוג לא מחובר:
והכל ארוג זהב כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל מקרא מלא ממנו הוא כמעשהו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני וכו':
ותופר עליו כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל גם זה מהכתוב שתי כתפות חוברות יהי' לו אל שני קצותיו וחובר. ומדכתב חוברות וחובר משמע שיהיו תפורים ומחוברים ביד ולא ארוגים בתחלתם כמו החשב, דלא כתב ממנו אלא בחשב יהיו אלו הכתפות כמו שתי רצועות מימין האפוד עצמו והיו מתחברות באפוד ועולות על הכתפים בצדי הצואר ונקפלות לפניו למטה מכתיפיו מעט כ"כ רש"י ז"ל בפי' החומש:
וקובע על כל כתף כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל גם זה מבואר בכתוב אלא שרבינו כתב שהאבנים של החושן ושל האפוד היו מרובעות ואין בכתוב הכרח לזה, נח) אלא אפשר שכ"כ לפי שכך הוא יופיים ונויים. מ"מ נראה דמרובעות לאו למימרא שיהיו שוות הרבוע. אלא לומר שיהי' להם זוויות ולאפוקי עגולות. ומסדר כתיבת השמות כך נראה שלא הי' שוות בצדדין לא עגולות כי לא תבא הכתיבה בהם כהוגן. ומ"ש רבינו משוקע כבר נתבאר בסמוך:
ומפתח על שתי האבנים כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל ברייתא בסוטה בפ' אלו נאמרים נט) שתי אבנים טובות הי' לו לכ"ג על כתפיו אחת מכאן ואחת מכאן. ושמות י"ב שבטים כתוב עליהם ששה על אבן זו וששה על אבן זו שנאמר ששה משמותם על האבן האחת וגו' על האבן השנית כתולדותם שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם. וחמשים אותיות היו, כ"ה על אבן זו וכ"ה על אבן זו. רחב"ג אומר לא כדרך שחלוקים בחומש הפקודים כו' אלא כדרך שחלוקים בחומש שני. כיצד בני לאה כסדרן, בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני השפחות באמצע. אלא מה אני מקיים כתולדותם כשמות שקרא להם אביהם ולא כשמות שקרא להם משה ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני. ופרש"י ז"ל דלדעת ת"ק היו כתובים ששה האחרונים כסדרן גד ואשר יששכר וזבולן יוסף ובנימין. וששה הראשונים יהודה ראובן שמעון לוי דן ונפתלי. הכל כסדר לידתן חוץ מיהודה והוא מדכתיב שנית כתולדותם. ודרשינן ולא ראשונה כתולדותם. ולדעת רחב"ג היו כתובים כסדר שנכתבו בסדר ואלה שמות ראובן, שמעון, לוי, ויהודה, יששכר זבולון באחת. ובשנית בנימין, דן, ונפתלי, גד ואשר, ויוסף. זהו תורף פירושו. ולפי"ז דברי רבינו לא כת"ק אתו. ולא כרחב"ג אתו. כת"ק לא אתו דאילו ת"ק דן ונפתלי גד ואשר קודמים ליששכר וזבולן. ובודאי כי סדר לידתן כך הוא. ואילו רבינו הקדים יששכר וזבולן לדן ונפתלי גד ואשר. ואין זה סדר לידתן. ותו דלת"ק יהודה קודם ורבינו לא הקדימו רק כתבו כסדר לידתו כמו אחרים. וכרחב"ג לא אתו. דלרחב"ג בנימין קודם לבני השפחות כי כן הוא בחומש שני ורבינו כתבו באחרונה. ותו דלרחב"ג כתולדותם למעוטו ראובני שמעוני אתי. ולרבינו כתולדותם כפשוטו ועוד הכרחיות אחרים אין צורך לבארם כי מבוארים הם. ונראה לפרש שרבינו ודאי כת"ק ס"ל במאי דקאמר דכתולדותם הוי כסדר לידתם כפשטו דודאי כסתם צריך לפסוק ולא כיחידאי וכתולדותם היינו ראובן ולא ראובני, אלא שרבינו מפרש דכתולדותם פי' כסדר שילדו האימהות ס) כלומר לאה שילדה תחלה בני' קודמים ואח"כ בני בלהה ואח"כ בני זילפה ואח"כ בני רחל. וזהו כסדר לידתן דהיינו כסדר שילדו ולא כסדר שנולדו. ובזה ניחא שפיר דבחושן כותב על ישפה שם בנימין כדאיתא במדרש סא) ישפה כלומר שהי' לו פה להגיד לאביו מכירתו של יוסף ולא הגיד והיינו י"ש פ"ה. ומסתמא הדעת נותן דסדר חשן וסדר אפוד כי הדדי נינהו. סב) ובמדרש פרשת דגלים סג) כן סדרו אותם בחשן כאשר סדרם רבינו באפוד. יששכר וזבולן קודם דן ונפתלי גד ואשר, וזהו מה שהכריחו לרבינו לפרש שראובן על כתף זה, ושמעון על כתף זה וכן כלם כאלו שתיהם אבן אחת ושמות אלו נקראים עם אלו ביחד אחד מכאן ואחד מכאן. ולא פירש הששה בני לאה על אבן זו והששה האחרים על האבן השנית כתולדותם שלפי זה היו באבן אחת כ"ח אותיות ובשנית כ"ב אותיות. ואנן כ"ה על אבן זו וכ"ה על אבן זו בעינן כדברי ת"ק, וזה עצמו הכריחו לרבינו להקדים נפתלי לדן ולא הקדים דן כסדר שנולדו. כדי שיהי' האותיות שוין. סד) וכיון שעל כרחנו הוצרכנו להקדים נפתלי לדן מפני החשבון, הדבר מוכרח דכתולדותם לא כסדר שנולדו שהרי אין זה כסדר שנולדו אלא כסדר שילדו האימהות קאמר. ואהכי הוא דקפיד קרא. וכיון שנפתלי ודן בני בלהה אין קפידא אם נקדים נפתלי לדן וכתולדותם מקרי. וזה הכריחו ג"כ לרבינו לפסוק שלא הי' יהודה קודם, וגם לפרש סדר השמות בשתי האבנים ביחד כאלו הי' אבן אחת ודף אחת כאשר כתבתי. ודלא כרש"י ז"ל שסידר השמות בכל אבן לבדה, כאלו הם שני דפין שקוראים זו ואח"כ קוראים זו. ואעפ"י שרש"י חולק על מ"ש לדעת רבינו באפוד, אעפ"כ בחשן סובר כדעת רבינו שבס' שופטים סה) כתב גבי ויקראו שם העיר דן כשם דן אביהם וגו' ואולם ליש שם העיר לראשונה. כתב וז"ל ובספר יהושע קרא שמה לשם סו) שנאמר ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם. מפני שמצאו שם אבן טובה ששמה לשם והיא היתה על החשן לשבט דן ששמו כתוב על לשם וכו'. וזה לא יתכן אלא לפי סדר רבינו שהרי לשם אבן שביעית היא. ואם פי' כתולדותם כסדר שנולדו כאשר כתב רש"י ז"ל באפוד נמצא דן חמישי ושמו כתוב על ספיר לא על לשם. אבל אם פי' כתולדותם כאשר פירשתי בדעת רבינו א"ש. ונמצא לפי זה דלדעת רש"י ז"ל כתולדותם שכתב בחשן אין פי' כמו כתולדותם שכתוב באפוד. סז) ובודאי שזה דוחק. אלא שעדיין יקשה לשיטת רבינו מה שאמרו שם בדברי ת"ק שנייה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם שיהודה מוקדם, סח) שהרי לדעת רבינו בשנייה הי', ובשלמא לשטת רש"י ז"ל ניחא דבראשונה כתוב יהודה ראובן שמעון לוי דן ונפתלי הרי כ"ה אותיות, ויהודה מוקדם. אבל לשיטת רבינו קשיא על מה סמך רבינו בזה, אלא שצ"ל דכיון דרבינו הוצרך להקדים יששכר וזבולן לדן ונפתלי כדי שיהי' כתולדותם דגבי אפוד כמו כתולדותם דחשן וכאשר נתבאר. ומעתה ע"כ יהודה לא הי' באבן הראשונה אלא בשנייה, כדי שיהיה כ"ה על כל אבן. וע"כ ההיא דרשא דשניה ולא ראשונה וכו' ליתא, אלא כתולדותם אתרווייהו קאי לא אשנית דוקא. ופשטי' דקרא הכי משתמע. ודעת רחב"ג כן הוא, דהא לדידי' כתולדותם היינו לומר ראובן ולא ראובני וכו'. ובודאי שכל השמות כן היו נכתבים בשני האבנים. וכתולדותם אתרוייהו קאי, דאל"כ פשו לה אותיות. וכיון דר' חנינא הכי ס"ל, נקטינן כוותי' בהא מהטעם ומההכרח שנתבאר. אבל פי' כתולדותם אין הכרח לפסוק כמותו, שבא לומר ראובן ולא ראובני דיחיד הוא, אלא נקטינן כתולדותם שעל סדר הכתיבה קאמר, וכת"ק דסבר הכי כנ"ל לדחוק לקיים דברי רבינו וגרסת ספרנו. ומ"ש רבינו ששם יוסף כתוב בה"א, מבואר שם שהקשו הני חמשין נכו חדא הוי. א"ר יצחק יוסף הוסיפו לו אות אחת שנאמר עדות ביהוסף שמו וגו'. מתקיף לה רנב"י כתולדותם בעינן, אלא כל התורה כולה בנימן כתיב והכא בנימין שלם דכתיב ואביו קרא בן בנימין כו'. והשתא לשיטת רבינו קשה סוגייא זו. חדא דבשלמא לשיטת רש"י ז"ל דיוסף ובנימן היו על אבן אחת ניחא, דבין לר' יצחק דיוסף הוסיפו לו אות אחת בין למאי דמסיק דבנימין שלם, היו כתובים כ"ה על אבן זו וכ"ה על אבן זו. אלא לשיטת רבינו דיוסף הי' על אבן אחת ובנימין על האחרת, בשלמא לר"י הי' כ"ה על כל אבן, אלא לתירץ שני שמוסיף אות אחת בבנימין נמצא דבראשונה הי' כ"ד אותיות ובשנייה כ"ו אותיות. ות"ק אמר כ"ה על כל אבן. ותו קשה דכיון דתירץ ר"י אידחי לי' איך תפס רבינו כן. ונראה שרבינו סובר שמה שהקשה ר"נ כתולדותם בעינן לאו לת"ק מקשה. דלת"ק מלת כתולדותם היינו על הסדר, שיהי' כסדר לידתן כאשר נתבאר. ולא בא הכתוב לומר שיכתבו כשמות שקרא להם אביהם דוקא. וא"כ לת"ק לק"מ. ושפיר מצי למכתב יהוסף אעפ"י שאינו שם שקרא לו אביו, דלא קפיד בהכי. אבל לרחב"ג מקשה שפיר דכי היכי דממעט ראובני ושמעוני ה"ה יהוסף וסבר ר"נ דאע"ג דפליג עליה דת"ק בסדר כתיבתן מ"מ בחשבון האותיות שאמר ת"ק שהיו חמשין לא פליג עליה. ולדידיה הוא דמשני דבנימין מלא היו כותבין. דלדידיה לא קפיד שיהיו כ"ה על כל אבן שכיון שאמר שכסדר ספר שני היו כתובין, אי אפשר להיות כ"ה על כל אבן לפי אותו סדר. ומיהו מודה שחמשין אותיות היו כולן, ואילו לת"ק ע"כ כשנוייא דר"י נקטינן דיוסף הוסיפו לו אות אחת, כי בזה היו כ"ה על כל אבן. אבל לתירץ שני לא היו כ"ה על כל אבן, ות"ק אמר כן בפי'. ושיטה זו נראה שהוא גם שיטת רש"י ז"ל שכתב והא כתולדותם בעינן כשמות אשר קרא להם אביהם עכ"ל. וסברא זו רחב"ג הוא דאמר לה ואליביה הוא דמקשה וכאילו אמר הא ניחא לרבנן אלא לרחב"ג מאי איכא למימר. ואליביה הוא דמשני. והדבר בעצמו נראה דמוכרח כאשר נתבאר לעיל:
והרר"ד ן' זמרא כ' וצריך טעם למה תפס לו דברי ר' יצחק ולא דברי רב נחמן בר יצחק דהא בעינן כשמות אשר קרא להם אביהם. וי"ל דיוסף שהוא מלך ובכור ראוי להוסיף בו האות, גם כדי שיהי' שם יה"ו בתחלת השם סט) כי קרא דכתולדותם, היינו סדר לידתם ויוסף קודם לבנימן ואע"ג דבני השפחות קדמו ליששכר וזבולן, מ"מ בני הגבירות צריך שיהיו בתחלה ובסוף, כדתניא רחב"ג אומר לא כדרך שחלוקים בחומש הפקודים חלוקים באבני האפוד, אלא כדרך שחלוקים בחומש שני. כיצד בני לאה כסדרן ובני רחל אחד מכאן ואחד מכאן. ורבינו סידר גם בני לאה א' מכאן וא' מכאן. וי"ל דמתניתן ע) קשתיה שאם באת לסדר בני לאה כסדרן באבן אחת ובני רחל א' מכאן וא' מכאן, נמצא שבעה עא) על אבן אחת וחמשה על אבן אחת וקרא כתיב ששה משמותם וגו' אלא ודאי ע"כ הא דקתני כסדרן היינו כסדר תולדותם של בני הגבירה אבל לעולם א' מכאן וא' מכאן דהיינו ראובן בכתף הימיני ושמעון על כתף השמאלי וכן כלם. ומ"מ יש ט"ס עב) בציור אשר כתוב בספרים דמקדים נפתלי לדן ואין הדבר כן שהרי באלה שמות מקדים דן לנפתלי וכן בסדר תולדותם אלא ודאי ט"ס הוא וצריך להקדים דן בימין ונפתלי בשמאלו:
ועושה בכל כתף וכו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל כ"ז מבואר בכתובים ומפורש בדברי רש"י ז"ל בואתה תצוה. והכלל כי הי' עבותות החושן בטבעות הכתפות וחוזר ומכניס השרשרות אשר בכתפות בטבעות החושן ובזה הי' צד העליון מהדק יפה עם כתפות האפוד וחוזר ומהדיקו מן הצד התחתון בפתילי התכלת שבשולי החושן שמכניס אותם בשתי טבעות האפוד אשר כנגדם והם למעלה מהחשב ובזה מהודק מצד העליון ומצד התחתון והכל מבואר: