אור ברסלב

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס

פרק ט · הלכה ג

הלכה ב

והמעיל כלו תכלת כו'. כתב מהר"י קורקוס ז"ל ברייתא פ' המזבח מקדש. יט) ת"ר המעיל כלו תכלת שנאמר כליל תכלת וכו'. ובהשגות על מ"ש רבינו שאין לו בית יד. א"א זו מנין לו. גם על מה שכתב והוא נחלק לשני כנפים מסוף הגרון עד למטה. א"א וגם זו מנין לו. והנה מ"ש שאין לו בית יד הוא משום דכתיב בקרא והוא עוטה מעיל וכתיב מעיל צדק יעטני. ועטייה לא תאמר רק על מה שאינו מלבוש. כי אם היה לו בית יד היה לו לכתוב לשון לבישה לא לשון עטייה. ומ"ש שהוא נחלק לשני כנפים, הוא משום דכן כתיב בקרא ויחזק בכנף מעילו ויקרע. נראה שהיה לו כנפים שאם לא היה לו כן היה לו לכתוב רק בשולי מעילו וכ"כ הרמב"ן ז"ל. כ) והוא עטוף קרוב לצורת האפוד יתעטף בו חצי הגוף שכלפי רגליו. והנה יש לו כנפים ואינו כמין חלוק. אבל המעיל כסות מקיף את כל הגוף כלו מצוארו עד רגליו, ואין לו בית יד כלל. ובשאר המעילים יש להם בית צואר כנגד כל הצואר תפור בו והוא הנקרא פי המעיל. וצוה הכתוב שיהיה ארוג עמו כו'. הכל שם כדברי רבינו. ודעת רש"י ז"ל כדעת הר"א ז"ל שהוא כדמות חלוק. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל והכריח כאשר כתבתי. ומ"ש רבינו שחוטיו כפולים י"ב, נתבאר ביומא פ' בא לו כא) דיליף תכלת תכלת מפרוכת מה להלן כל חוט ששה אף כאן כל חוט ששה. וכתיב כליל תכלת. ופרש"י כליל גדיל ואין גדיל פחות משנים וכל חוט ששה הרי י"ב. ומ"ש ופיו ארוג בתחלת אריגתו, הוא מ"ש שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג. וזה סיוע לפרש"י ז"ל כב) שכתב באותה שנתבאר ספ"ח דמעשה אורג. היינו שמתחלת אריגתם יהיו כך ולא ע"י תפירה וכאשר הארכתי שם:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' הא למדת דחוטי המעיל כפול ששה והם גדיל הרי י"ב. והם של תכלת וחוטי הרמונים כפול שמונה דכתיב משזר וכ"מ שנאמר משזר חוטם כפול ח' והתם כג) יליף לה:

ופיו ארוג בתחלת אריגתו כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל זה לא מצאתי מפורש ואי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא. אבע"א קרא דכתיב והי' פי ראשו בתוכו שיהי' פיו בראשו כלומר בתחלתו. ואבע"א סברא דבזמן אריגתו מתחיל מן הקצר ומרחיב והולך. אבל אם מתחיל מן הרחב אינו יכול לקצר:

ואין לו בית יד כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא בהשגות א"א זו מנין לו כו'. ואני אומר שלא היתה כוונת רבינו לומר שלא הי' לו בית יד להוציא זרועותיו מתחת המעיל. אלא לא הי' לו בית יד כמו הכתונות כדרך כל המלבושים. ויליף לה רבינו מדנקרא מעיל ואם הי' לו בית יד לאו היינו מעיל אלא כתונת. וזהו שכתב אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים. והי' מכניס ראשו בבית הצואר ונמצאו שתי כנפיו אחד מימין ואחד משמאל פתוח מלפניו ומאחריו. וא"כ ע"כ היו לו בתי ידים כמין נקבים אחד מימין וא' משמאל להוציא בהם זרועותיו. שהרי חגור הי' בחשב האפוד. וליכא לפרושי שהי' נחלק לשתים חלוק לפניו וחלק לאחריו והשתא ניחא שהי' יכול להוציא זרועותיו. דא"כ לא נקראו כנפים. כד) דאין כנף אלא מן הצד, ותו שהרב ז"ל כתב לקמן כה) עד שיהיו שוליו משני צדדיו פעמון ורמון. משמע שהי' חלוק לשני צדדין ימין ושמאל. ועדיין לא ידעתי למה הי' חלוק מלאחריו. בשלמא מלפניו שלא יעכב בהליכה, אבל מלאחריו למה. וכן נראה שהוא דעת הראב"ד ז"ל שכתב וגם זו מנין לו. ואפשר לי לומר דילפינן לה מדכתיב ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני, על שוליו סביב מדכתב שוליו תרי זימני משמע דשתי שוליים הם. ולא משכחת לה אם לא יהי' חלוק לשנים. וא"ת כיון שהי' המעיל בעל ד' כנפות למה לא הי' חייב בציצית כו) וכ"ת הכי נמי לא מצינו שהוזכר זה כלל. וכ"ת משום דבגדי כהונה צריכים שיהיו עד העקב ונמצאו הציצית נגררים ע"ג קרקע. כז) מה בכך על הריצפה הי' מהלך והרצפה נתקדשה. וטלית שכולה תכלת חייבת בציצית. וי"ל דכיון שלא היתה מחוברת אלא כנגד הגרון אין זו בעלת ד' אלא בעלת שתים ופטורה. והארבע כנפות שלנו כולם מחוברות על הכתף ולפיכך היא בעלת ארבע:

והקורע פי המעיל לוקה כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל בפ' בא לו. כח) אמר רחבא אמר ר"י המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע. מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמא הכי קאמר קרא ניעבד ליה שפה כי היכי דלא ניקרע. מי כתיב שלא יקרע, ומשום דאיכא לאקשויי עלי' דקרא במעיל כתיב להכי הקדים רבינו והקורע פי המעיל דבי' כתיב קרא לא יקרע. וה"ה לכל בגדי כהונה ודוקא דרך השחתה אבל הקורע ע"מ לתקן פטור. וא"ת מנ"ל הא. דמימרא דתלמודא סתמא משמע. ותו דקרא לא יקרע בכל גוונא משמע מדלא כתיב ולא יקרע. וי"ל דלא עדיפי בגדי כהונה מכל הדברים הנעשים לקדושת שמו כגון מזבח והיכל דאין לוקין עליהן אלא דרך השחתה שנאמר ונתצתם וגו' לא תעשון כן לד' אלקיכם. ור"י לא הוצרך לפרש דדוקא דרך השחתה הוא דלוקה ולא אתי אלא לפרושי דלא יקרע לאו גמור הוא ולוקה עליו מדלא כתיב שלא יקרע, וקרא תרתי קמ"ל שיהי' שפה לפיו שלא יהא נוח ליקרע כט) ואם קרעו לוקה. וגדולה מזו אני אומר שהמוחק שם משמות הקדושים ע"מ לתקנם ולא הי' דרך השחתה נהי דעביד איסורא. אבל אינו לוקה. ומנא אמינא לה מדאמרי' המאבד שם משמות הקדושים לוקה. משמע דרך איבוד. והכי משמע נמי מקרא דמייתי שנאמר בע"ז ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן וגו', ומה ע"ז דרך השחתה, ל) אך הכא דוקא דרך השחתה הוא דלוקה. ועדיין צ"ע דדילמא משום חומרת קדושת השם אפי' ע"מ לתקן לוקה. והכי משמע מדכתב רבינו בהלכות יסוה"ת לא) וז"ל שאר הכנויים שמשבחים בהם להקב"ה כגון חנון כו' מותר למוחקן. והא ודאי ע"מ לתקן הוא, דאי דרך השחתה ודאי אסור דלא גרעו מכתבי הקדש, ודכוותא רישא דשמות שאינם נמחקים. אפי' ע"מ לתקן לוקה. ומ"מ הקורע בגדי כהונה אינו לוקה אלא דרך השחתה:

תוכן העניינים

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה