באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ט · הלכה ב
חופר את האותיות כו'. כתב מהר"י קורקוס ז"ל פ' המביא תניין יד) לא היו כותבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב. ומפרש לה התם כדינרי זהב. ולא כדינרי זהב. כדנרי זהב שבולט. ולא כדנרי זהב דאילו התם מגוואי והכא מאבראי ופרש"י ז"ל דוחק מאבראי והיא בולטות מגואי. גם שם נתבאר שהאותיות הם עצמם שמכה מאחוריו והם בולטות בפניו דהיינו חק יריכות וההיא היא דמתקריא כתיבה. טו) ובהשגות א"א אינו חופר כו' והנה דפוס שכתב לא מצאתנו ונראה שכתב כן משום פתוחי חותם. והנראה מן הגמ' שהאותיות היה מכה מאחוריו כדין כתיבה כן נראה דעת רש"י ז"ל בלשון שכתבתי. והוא הנקרא פתוחי חותם שמפתח מאחוריו והאותיות בולטות כמו החותם. וגם צריך לצייר האות מאחוריו מהופכת כדי שיבלוט כסדר. וכן עושין החותם לחותם הדינור. וזה פשוט. ומדובק בשעוה הוא כדרך הצורפין הזוקקים או מכים בטס מצד אחד לעשות צורות או אותיות. והם בולטות מהעבר השני. כדי שלא יבקע הטס בעת שדוחק ומכה כדי שיבלטו הצורות או האותיות ממלאים אותו בזפת או בשעוה ואותו הזפת או השעוה מעמיד אותו טז) בעת החקיקה או ההכאה כדי שלא יבקע ולכך כתב רבינו שהיה הטס מדובק בשעוה מלפניו כדי לחקוק האותיות מאחוריו שיהיו בולטות לפניו:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כתב דעת רבינו שלא היה עושה בדפוס דבעינן כתיבה יז) דכתיב ויכתבו עליו וגו' וחופר האות מאחוריו ובולט מלפניו ואומנות זה אין עושין אותו אלא על השעוה:
והוא נקוב כו'. כתב מהר"י קורקוס ז"ל זהו מה שאמר הכתוב ושמת אותו על פתיל תכלת וכ"פ הרמב"ן ז"ל יח) ובהשגות א"א עוד יש בו נקב כו' כתב כן הר"א ז"ל מפני שכתוב ויתנו אותו על פתיל תכלת לתת על המצנפת וסובר שהוא חוט אחד. חוץ מהחוט שנזכר בציוויו שכתב ושמת אותו על פתיל תכלת וא"כ הרי כאן שני חוטין. וכבר האריך הרמב"ן ז"ל לבטל דעת זה. וכתב שהאיך יעשו מה שלא הוזכר בציוויו כי בציוויו לא הוזכר רק פתיל אחד והוא הנכנס בנקבי הציץ ונקשר כנגד העורף אלא שהמצנפת צניפתה משופעת מאחוריו. כי היה צריך להניח לפניו מקום לתפילין בין ציץ למצנפת והיה הפתיל הנקשר לאחוריו כנגד העורף נקשר על המצנפת אחורי אזניו. וזהו ונתת את הציץ נזר הקדש על המצנפת כי היה קושר אותו מאחוריו דאלו ציץ על המצח היה והמצנפת בגובה הראש משפעת ויורדת לאחוריו כאשר כתבתי ורש"י ז"ל בפירוש החומש טרח לקיים כל המקראות והצריך ששה חוטין. והאריך הרמב"ן ז"ל להקשות עליו כי איך אפשר לצרף כל המקראות של הציווי ושל העשייה ולהרבות בחוטין והכתוב לא צוה רק חוט אחד. ועיין בחדושיו ז"ל ודעתו כדעת רבינו וכאשר כתבתי: