באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ח · הלכה יב
ארבעה באברי הזרע כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל גז"ש לט) במשנה המאושבן ובעל גבר ובגמ' אמרו ועד כמה מחוי רב יהודה עד רכובה. והוא חוזר בין אבצים מ) בין אגיד. ונראה שחסר כאן בספרים שלנו כל שרוח באשכיו. והוא דברי ר"ע שם. וכמו מה שכתבתי למעלה בכיוצא בזה שהכל מודים שהוא מום ואין המחלוקת אלא בפי' הכתוב. ואם לא כן אינם אלא שלשה ורבינו כתב ארבעה. ובספר מוגה מצאתי מי שנמרכו אשכיו והוא כיס הבצים. רביעית מי שנמרחו אשיכיו ע"כ. והנה זו אין לה טעם ואיני מבין אותה. ומה שכתבתי נ"ל והוא האמת. ופי' נמרחו אשיכיו שנמוחו הבצים ורוח באשיכיו ושהביצים נפוחות מחמת רוח שנכנס בהם והוא גם בספרי פ' אמור. ובתוספ' דבכורות פ"ה. ושוב מצאתי בסמ"ג שכתב כל דברי רבינו. וכתב כאשר כתבתי אני והאמת יורה דרכו:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' ונ"ל דה"ה אם אחת מהבצים גדולה וארוכה עד רכובה שהוא מום. דמ"ש אחת משתים. דע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"י מא) אלא באחת גדולה כשתים. אבל אם מגעת עד ארכבותיו פשיטא דהוי מום. וזהו שכתב הרב ז"ל מי שכיס הבצים כו' דכיון שהכיס מגיע עד ארכבותיו הוי מום:
מי שנמרחו אשכיו כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל היינו דאמר ר' ישמעאל כל שנמרחו אשכיו ויש חסרון בספרים שלנו וזהו מי שרוח באשיכיו. דאי לא תימא הכי חסר המנין. והיינו דאמר ר"ע כל שרוח באשיכיו. ולא פליגי אלא בפירושא דמרוח אשך דלכ"ע מודו שהוא מום. והא דלא מנינן נמי מב) הא דר"ח בן אנטיגנוס כל שמראיו חשוכים משום דהיינו כושי דתנן לקמן ור' חנינא לא תני כושי והכי איתא בגמ':