באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ח · הלכה יא
ששה בידים כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל גז"ש לה) במשנה אצבעותיו מורכבות זו על זו או קולטות עד הפרק כשר למטה מן הפרק וחתכה כשר היתה בו יתרת וחתכה אם יש בה עצם פסול ואם לאו כשר. יתר בידיו וברגליו שש ושש כ"ד ר' יהודה מכשיר וחכמים פוסלים שולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירים. ובגמ' אמרו אצבעותיו מורכבות זע"ז או קולטות דהיינו מחוברות ולא חתכן. מייתורא דאו שבר יד. דאו ריבוייא הוא. אבל אם חתכן מן הצפורן עד הפרק הסמוך לכף כשר. ולא עד הפרק הכף עצמו פי' שמחבר האצבע עם הכף. דא"כ היינו כל האצבע ולמה אמרו עד הפרק הסמוך לכף לה*) יאמרו עד הכף, א"נ כל האצבע. א"נ עד פרק הכף. אלא ודאי כדכתיבנא. ודין אטר נתבאר שם בברייתא. ובשולט בשתי ידיו כחכמים דרבים נינהו. ודין חסר אצבע לו) ודין פיקה מגודלו גם שם במשנה. וכתב רבינו שם פיקה יוצאה מגודלו הוא שיהי' בולט מבוהן היד והרגל שום דבר או שיתעקם הבוהן בשעת הנחתו ע"כ. ורש"י ז"ל כתב פיקה יוצאת מגודלו חתיכת בשר עגולה כפיקה יוצאה מגודלו ע"כ ויתבאר עוד בסמוך:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' משנה שם ותניא בברייתא קלוטות למעלה מן הפרק וחתכן מנין. לז) חתכן והא אמרת כשר, אלא ולא חתכן מנין ת"ל או שבר יד. ולא פליגי אתנא דמתני', אלא למעלה דברייתא היינו למטה דמתני'. וכ"כ רש"י ז"ל ומר קרי למטה צד אצבעות. ומר קרי למעלה כשמגביה ידיו. ולפיכך כתב הרב ז"ל אם היו קולטות עד למטה מן הפרק דהיינו לצד סוף האצבעות ואם הפרישן עד הפרק כשר:
מי שיש בידו אצבע כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל פלוגתא דר"י וחכמים וקי"ל כחכמים:
מי שחסר אצבע מידו כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל אין לך מום גדול מזה:
השולט בשתי ידיו כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל גז"ש במשנה רבי פוסל וחכמים מכשירים ופסק בכולה מתני' כרבנן. ואיכא למידק אמאי השמיט הרב ז"ל הא דאמר ר' יוחנן והוא שנספרת על גב היד דבהכי חשיבא אבר אם יש לה עצם ואם אינה נספרת ע"ג היד אעפ"י שיש בה עצם אם חתכה כשר. וי"ל שלא סמך הרב ז"ל עלה דהא דר' יוחנן אלא עלה דההיא דאמר רב פפא גזרו שאינה נספרת אטו נספרת לח) לגבי טומאה וה"ה לגבי מומין ולפיכך לא חלק הרב ז"ל דבכל גוונא הוי מום. וכל הני דמתני' נפקא לן מרבויי דאו שבר יד או שבר רגל:
לח) ע' ברמב"ם פ"ב מטומאת מת ה"ז.