אור ברסלב

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס

פרק ז · הלכה ט

הלכה ח

ששה בידים כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל וא"ת למה לא מנה הרב ז"ל מי שרגלו קלוטה שהוא שנוייא במתני' סד) בכלל מומי אדם ובהמה. וי"ל דלגבי אדם מנה סה) מי שפרסותיו רחבות כשל אווז אעפ"י שאינו קלוטה וקלוטה סו) בכלל וגבי מומי בהמה מנה סז) הקלוטה נמצא קלוטה מום באדם ובבהמה כי מתני':

מי שנשבר עצם ידו כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל משנה שם ואמרי' עלה אינו ניכר מי הוי מומא אמר רב פפא אינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכתו ולהכי נקרא מחמת מלאכה לכלול גם שבר היד שאם ניכר בשעה שעושה מלאכה בידו הוי מום. ולפיכך הוצרך רבינו לפרש איזוהי מלאכת הרגל אם ניכר כשהוא מהלך אבל מלאכת הידים לא הוצרך לפרש כי ניכר הוא. סח) זה למדתי מדברי רש"י ז"ל שכתב אבל ניכר הוא מחמת שצולע והולך. והילוך הרגל זהו מלאכתו ע"כ:
ומהר"י קורקוס ז"ל כ' ואפשר דאעפ"י שאינו ניכר הנזכר במתני' ארגל קאי דאילו יד ניכר מחמת עצמו הוא דמחמת מלאכתו אינו נראה:

מי שרגליו מבולמות כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל אם פירוש מבולמות קצרות לא יתיישב כאן אם מחמת עצמו ואם מחמת הרוח כאשר נתבאר. אלא בדוחק גדול לכן נראה שפי' רבינו דמבולמות היינו נפוחות וכן גבי פיו דמסתמא תרוייהו בחדא גונא מתפרשין:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' כבר כתבתי למעלה בזה. וקמבעי לי ידיו מבולמות מחמת עצמן מאי. סט) ומדלא תנינן לה בשום מקום וגם רבינו לא הזכירה משמע דלא הוי מום. ולא ידעתי לזה טעם דאדרבא בידים הוי טפי מום מרגלים שהוא נגלה ונראה יותר. ולפיכך אני אומר דתני רגלים לרבותא דאפי' רגלים מבולמות הוי מום וכ"ש ידיו. ורבינו תפס לו לשון הברייתא כדרכו בכל מקום. תדע שהי' צריך הרב ז"ל לבאר או אחת מהם שהדבר ברור שאם הי' אחת מרגליו בלום מחמת עצמו וברייתו דהוי מום, אלא העתיק לשון הברייתא ותנא רבותא קמ"ל אעפ"י ששתי רגליו שוות הוי מום. כ"ש היכא דחד בלום וחד אינו בלום דאיכא תרתי כנ"ל דידים מבולמות הוי מום או אחת מהן וכן ברגלים:

תוכן העניינים

באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה