באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ד · הלכה יב
כיצד דוחה את הטומאה כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל ברייתא היא בכיצד צולין קה) ופסק כרבינא קו) דאמר מחצה על מחצה אינו כרוב, ודלא כרב דאמר מחצה על מחצה הרי הוא כרוב:
ויתעסקו בה הטמאים והטהורים כאחד כו'. כתב [הרר"ד ן' זמרא] ז"ל קז) אמרי' בברייתא דטעמא משום דאין קרבן ציבור חלוק כיון שהקרבן רובו קרב בטומאה אף יחיד הטהור עושה בטומאה. והא דקאמר יתעסקו בה הטמאין והטהורין לא בשעת הקרבה קאמר שאם יש שם כהנים טהורין לא יקריבו אלא הטהורין וכ"כ לקמיה. א"נ כגון שהיו רוב הכהנים טמאין קח) דקי"ל בכל דוכתא רובו ככולו. ואז יתעסקו בה הטמאין והטהורין יחד ויקריבוהו אפי' הטמאים:
ויכנסו כלם לעזרה כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל דוקא לצורך כגון לסמיכה ולתנופה אבל שלא לצורך לא מסתבר שיכנסו טמאים לעזרה:
אבל הטמאים בטומאה אחרת כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל פ' מי שהי' טמא קט) פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות ונדות ויולדות ואם אכלו פטורים מכרת. ר"א פוטר אף על ביאת מקדש. פי' כי ת"ק סובר דוקא אוכל פטור שכיון שאינו נאכל לטהורים אין טמאים חייבין כדיליף התם מדכתיב כל טהור יאכל בשר וכל נפש אשר תאכל וגו' בשר הנאכל לטהורין חייבין עליו טמאין. אם אין נאכל כו'. ודוקא היכא דאיכא קרא לפטור פטרינן. אבל על ביאת מקדש חייבין והלכתא כת"ק וה"ה לעבודה. שהרי לא הותרה אלא טומאת מת דקרא. אבל שאר טמאין באיסורן עומדן ובעבודה משמע דלא פליגין והובאה משנה זו גם בפ' אלו דברים קי) ופ' כל פסולי המוקדשין קיא) ופ"ב דכריתות: קיב)
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' כ"ז מבואר שלא ניתנה לדחות אלא טומאת מת אבל שאר טמאים באיסורייהו קיימו בין לענין כניסת המקדש בין לענין הקרבת הקרבן. ואיכא למבעי נטמאו בשרץ ושוב נטמאו במת א"נ אפכא קיג) מאי בתר טומאת מת אזלינן ונידחת או דילמא בתר טומאת שרץ אזלינן ואינה נדחית. ופשיטא לי דאינה נדחית, דטומאת שרץ להיכן הלכה ולא יעשו בטומאה דבשלמא באיסורין איכא למימר אין איסור חל על איסור אלא באיסור כולל ומוסיף ובבת אחת. אבל טומאה בכל גוונא חיילא קיד) והרי הוא טמא שרץ ואין דוחה. תדע שהרי נזיר מצורע שנטמא במת סותר את הקודמין קטו) משמע דטומאה חלה על טומאה: