באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ד · הלכה יא
וכל קרבן כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל משנה בכיצד צולין צח) חמשה דברים באים בטומאה ואין נאכלים בטומאה העומר כו' והטעם ברור דעד כאן לא אידחייא טומאה אלא להוציא ציבור ידי חובתן צט) וכיון שיצאו ידי חובתן בהקטרת האימורין אין לדחות עוד משום אכילה ק) דלאו חובה היא. וכבר נתבאר דציץ מרצה על העולין ולא על הנאכלין וכאשר נתבאר שם בגמ':
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' משמע שאין הקרבן הקרב בטומאה נאכל כלל אפי' לכהנים הטהורים. ובפ"י ממעה"ק קא) כתב ז"ל קרבן ציבור הבא בטומאה אעפ"י שהטמאים מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורים לאכול בערב מפני שאין ראוין לאכילה משמע דטהורין מיהא אוכלים לי' אעפ"י שקרב בטומאה. תשובת דבר זה דהתם איירי בקרבן הבא בטומאה אבל הקריבוהו הטהורים קב) ולפיכך נאכל לטהורים ולא לטמאים. והאי דכתב אעפ"י שהטמאים מקריבין אותו, כלומר שהציבור מקריבין אותו בטומאה. א"נ כגון שהיו רוב הכהנים טמאים שהי' דינו שיקריבוהו אפי' הטמאים אבל לעולם טהורין הקריבוהו קב) ולפיכך נאכל לטהורין ואין חולקין הטמאין עם הטהורין לאכול לערב. אבל הכא מיירי שהקריבוהו הטמאים וכיון שנטמא הקרבן אינו נאכל דניהו דדוחה הטומאה. שיקרב בזמנו כדי שיהיה לציבור כפרה. אבל אכילת הקרבן אינה מעכבת הכפרה ולמה יאכל בטומאה. וז"ל רש"י ז"ל בפ' טבול יום קג) ובקרבנות ציבור שהקריבוהו טהורים קא מבעיא לי' אי פליגי מיני' להאי טמא הואיל והוא ראוי לחטא בקרבן שדוחה את הטומאה או דילמא ראוי לאכילה בעינן אבל הקריבוהו טמאים לא מבעיא לי' שהרי אינו נאכל, דקי"ל בכיצד צולין קרבנות ציבור באים בטומאה אבל אינם נאכלים עכ"ל. וכן דקדקתי מלשון הרב ז"ל שכתב הכא וכל קרבן ציבור מהם שקרב בטומאה. והתם כתב קרבן ציבור הבא בטומאה, וכבר הארכתי בזה בתשובת שאלה: קד)