באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ד · הלכה ט
כל קרבן כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל פ' הוציאו לו פב) נקוט האי כללא בידך כל קרבן שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה ואפי' של יחיד וכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה ואפי' בציבור. ועיקרו משנה פ"ב דתמורה פג) כאשר אזכיר בסמוך:
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' לפי שכתב הוא ז"ל שהטומאה דחויה אצל ציבור לפיכך סמך לו מיד שאין הדבר תלוי בקרבן ציבור אלא באם קבוע להם זמן שהרי חביתי כ"ג ופר יוה"כ וקרבן פסח כלם קרבן יחיד הם ואפ"ה דוחין את השבת ואת הטומאה כדאיתא פ"ב דתמורה ובפ' הוציאו לו:
ולא כל הטומאות כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל פ' אלו דברים פד) איש כי יהי' טמא לנפש כו' איש נדחה לפסח שני. ואין ציבור נידחין אלא עבדי בטומאה. וכי עבדי בטומאה בטומאת מת, בשאר טומאת לא עבדי פי' דכתיב טמא לנפש ולא כתיב טמא סתם. ובפ"ב דזבחים פה) אמרו אלימא טומאת שרץ מי אשתרי בציבור אלא טומאת מת. ונתבאר גם בפ' כיצד צולין פו) ופ"ב דזבחים. פז) ופ"ק דיומא פח) ועוד יתבאר:
אבל טומאת זבין ומצורעין כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל הכי איתא בפ"ק דיומא: פט)