באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז], רבנו יוסף [מהר"י] קורקוס
פרק ד · הלכה ז
וכן הציץ מרצה כו'. כתב מהר"י קורקוס ז"ל מחלוקת ר"א ור"י בפ' כיצד צולין סז) והלכה כר"י שסובר מרצה על העולין ואין מרצה על הנאכלים. והתם אוקמוהו מתני' אליביה. ופי' על העולין הם האימורין שהם נקרבים על גבי המזבח החלב והדם וזולתם והדברים הנאכלים הם הקרבנות שהבשר נאכל לכהנים, א"נ שיירי מנחות. והטעם דאימורים נקראים קדשים וקרינין בהו את עון הקדשים והובאה פ' הקומץ רבה: סח)
והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' בהקומץ סט) ר"א אומר אין הציץ מרצה על אכילות ר' יוסי אומר הציץ מרצה על אכילות ופסק כר"א. וכתב עלה רש"י ז"ל נקיט אכילות דאעולין כ"ע מודי דציץ מרצה דקתני בריש ת"כ ונרצה לו לכפר עליו. בדם דכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר. אין לי אלא דם טהור, דם טמא מנין ת"ל ונשא אהרן את עון הקדשים. והא בדם איירי דכתיב לרצון להם. והכא כתיב ונרצה מה הכא דם אף התם דם. ואין לי אלא דם, מנין לרבות שאר העולין ת"ל וכל מתנות קדשיהם כו' הא למדת שהציץ מרצה על כל העולין בטומאה. ואין הציץ מרצה על כל הנאכלים ואמרינן בכיצד צולין דליכא תנא דשמעת ליה דאמר הציץ מרצה על אכילות אלא ר' יוסי: