באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
שמות · פרק לד פסוק כא
ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת:
תימה למה הפסיק בשבת בין פסח לשבועות דבפרשת המועדות ובקרבנות המוספין אקדמיה לשבת לכל המועדות, בשלמא למאן דדריש (בר"ה ט, א) בחריש ובקציר אקצירת העומר דדחיא שבת אתי שפיר דרמזא הכי משום דקצירת העומר בשני של פסח הוא אלא למאן דדריש ללמדנו שצריך להוסיף מחול על הקודש בשביעית כדפירש רש"י קשה, וי"ל דרמז גם כן אסמכתא שתוספת הגדול שהיתה בשביעית היתה בשדה הלבן מפסח ואילך כדאיתא בסמ"ג וביום ראשון של פסח בלאו הכי אסור בכל מלאכת השדה: