באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
ויקרא · פרק כב פסוק כב
עורת או שבור או חרוץ או יבלת:
פירש רש"י, שם דבר של מום עורון בלשון נקיבה שלא יהא בו מום של עורת. ובפרק בתרא דעירובין (קג, א) פירש רש"י (ד"ה יבלת) כי עיורון אינו שם דבר אלא כמו חגרת או יבלת דהא קרא כתיב שבור ולא כתיב שבר, ויש לומר דהכי דוחקיה לרש"י לפרש כך בלשון שם דבר דאי כמו חגרת הוי ליה למכתב גם כן שבורה חרוצה, אבל לא קשה אי שם דבר הוא לכתוב גם כן שבר דכיון דלא דמיין דשל זה בלשון נקיבה ושל זה בלשון זכר לא כתב בחד לישנא, ובעירובין דחקו לרש"י דע"כ לאו שם דבר הוא דהא כתיב בדוכתיה אחרינא בשיגעון ובעיורון (דברים כח, כח), ואין נראה לחלק בין מום דגבי אדם ובין מום דגבי בהמה ואפשר דחד פירושא דידיה וחד דרביה: