באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
ויקרא · פרק יט פסוק יב
ולא תשבעו בשמי לשקר וגו':
פירש רש"י, יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד מנין לרבות כל הכנויין תלמוד לומר לא תשבעו בשמי לשקר כל שם שיש לי. תימה קצת דנהי נמי דהאי קרא מיותר לרבות הכנויים מכל מקום איך יתכן דבשמי אתי להך דרשא, דרש"י פירש בפרשת וישמע [יתרו] (כ, כא) ובפרשת נשא (ו, כז) דאדרבה שמי משמע דוקא שמי המיוחד לי, ושמא מדלא כתב לא תשא את שמי וכתיב לא תשבעו בשמי משמע בכל שם שיש לי, דיש לחלק קצת בין שמי לבשמי. באשר"י פרק שבועת העדות (שבועות פ"ד סי' כ"ד) מקשה נמי הך ומשני דסיפא דקרא מוכח דאכל שמות קא מזהיר דמסיים קרא וחללת את שם וגו', עיי"ש: