באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
ויקרא · פרק י פסוק ו
ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה':
פירש רש"י, מכאן שצרתן של תלמיד חכם מוטלת על הכל. תימה מגלן הא דילמא משום דאינהו גופייהו תלמיד חכם אבל אם היה אירע להם צרה כגון בנים קטנים וכי האי גוונא נימא דאינה מוטל על הכל, ויש לומר מדכתב אחיכם ולא כתיב אחיהם אלא משום דיקרא דחיים היא הבכיה על השריפה, ומכל מקום ליכא למיפשט מיניה סוף פרק נגמר הדין (סנהדרין מו, ב) דהספדא יקרא דחייא הוא (דאית) [דאיכא] (ליה) למימר בכיה לחוד והספד לחוד: