באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
ויקרא · פרק ט פסוק ז
ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' ועשה את קרבן העם וגו': פירש רש"י, קרבן העם שעיר עזים ועגל וכבש כל מקום שנאמר עגל בן שנה הוא ומכאן אתה למד. מקשינן אמאי פירש רש"י הכא דכל מקום שנאמר עגל בן שנה הוא ומכאן אתה למד, לעיל (פסוק ג) דכתיב בקרא להדיא ועגל וכבש בני שנה ה"ל לפרש הכי ומה שייך לפרש הכא מה נקרא עגל דרש"י מייתי הכא עגל אגב גררא, ויש לומר דקשה לרש"י הכא אמאי לא כתב קרא גבי קרבן העם כדכתיב גבי קרבן אהרן דפרט הכתוב ועשה את חטאתו ואת עולתו וגבי העם נמי היה חטאת ועולה והיה לכתוב ועשה את חטאתן ואת עולתן, ונראה לרש"י דמיושב הכי משום דחטאת העם היה שעיר עזים ואין צריך לפרש דבלשון קרבן העם הוא דכל חטאת הציבור שעירים היו כראשי חדשים ויום הכיפורים פנימי וחיצון ואם כן קרבן העם שכתב קרא רוצה לומר קרבן המיוחד לעם דהיינו שעיר עזים, אבל גבי קרבן אהרן שהיה עגל חטאת לא היה יכול לכתוב ועשה את קרבניך סתם דהוי משמע דוקא העולה כסתם קרבן דעולה הוא, וקשה לרש"י על זה התירוץ דעגל בן בקר כתיב גבי חטאת אהרן והיינו פר בן בקר ואיהו נמי מיוחד לכהן גדול כדאשכחן ביום הכיפורים ופר כהן המשיח ובשבעת ימי המלואים ואם כן אי כתיב קרבנו היה משמע נמי קרבן המיוחד לך, וזהו מיישב רש"י בכל מקום שנאמר עגל בן שנה הוא ובפרשת ויקרא (ד, א) פירש רש"י דבכל מקום פר בן שלש שנים הוא ואם כן עגל ופר תרי מילי נינהו ואין כאן קרבן המיוחד לכהן גדול: