באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
דברים · פרק יב פסוק כב
אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וגו':
פירש"י אינך מוזהר לאכלן בטהרה אי מה צבי ואיל חלבן מותר אף חולין חלבן מותר תלמוד לומר אך. אין להקשות אם כן לא לכתוב כלל כאשר יאכל הצבי דלמאי הלכתא אתקיש הכא בשר תאוה לצבי ולאיל דאדרבה חלוקים הם בזרוע והלחיים והקבה [דבשר תאוה חייב] וזה פטור, יש לומר דאתי לארויי דבמדבר אף על גב דנאסר להם בשר תאוה צבי ואיל אשתרו דדוקא בהמה דחזי לקרבן איתסר להו, והכי פרש המקרא כאשר יאכל עתה במדבר צבי ואיל בתאוה כך תאכלו הבהמה כשתכנסו לארץ, כך מפרש בפרק קמא דחולין (יז, ב) ובפירוש רש"י שם, והשתא א"ש דלעיל (פסוק טו) דאתקשו פסולי המוקדשין לצבי ואיל לא כתיב מיעוטו דחלבו אסור אף על גב דלא מצינן למילף מינייהו דמה לחולין שכן חייב במתנות מכל מקום כיון דאית לן לאקושי למילתא אחריתי למתנות לא מפלגינן להו לפסולי המקודשין מחולין אבל הכא דלית לן שום היקש אחרינא אפילו אי לא הוי כתב מיעוט' לעיל גבי פסולי המקודשין היה דרשינן גבי חולין היקשא: