באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
דברים · פרק א פסוק ג
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש וגו':
פירש"י, מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכו', ומפני ד' דברים אין מוכיחין את האדם שלא יהא מוכיח וחוזר ומוכיח וכו'. אף על גב דשפיר דמי למיעבד הכי כדכתיב הוכח תוכיח (ויקרא יט, יז) ודרשו רבותינו (בבא מציעא לא, א) אפילו מאה פעמים, מכל מקום מי שמוכיח חבירו שלא בסמוך למיתה אינו מוכיח בגמר תוכחה כי סבור הוא מה שמשייר עתה בתוכחתו אפשר להשלים בפעם אחרת ולפעמים תטרוף לו השעה ונשאר בלי גמר תוכחה אבל המוכיח בשעת מיתה אינו מצפה עוד לתוכחה אחרת ולכך גמר תוכחתו כראוי: