באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
בראשית · פרק לב פסוק ד
וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו':
פירש רש"י, מלאכים ממש. י"ל דהוצרך לפרש דמלאכים ממש היו מדכתיב בה כה תאמרו לאדוני לעשו ואם עבדיו או שלוחיו היו למה לו להזכיר בלשון אדנות לפניהם דבשלמא כה אמר עבדך יעקב וכל עבדות ואדנות המוזכרים בפרשה יתיישב היטב לפי ששם הדברים בהיותן בפיהם איך ידברו אות באות אבל דברי עצמו או שלוחיו מה צריך להזכיר בהן לשון אדנות, אלא על כרחך מלאכים ממש היו והיה שרי עשו עמהם והכניע בפניהם את עצמו וזה יוכיח כי יפגשך עשו אחי ואמרת לעבדך ליעקב (לקמן יח): ועוד י"ל דהכי דייק דמלאכים ממש היו דכתיב בסוף אידך סידרא ויקרא שם המקום ההוא מחנים (לעיל ג) ופירוש רש"י דשתי מחנות של מלאכים היו שם מלאכי חוץ לארץ שליווהו עד כאן ומלאכים של א"י שבאו ללוותו מכאן ולהלאה, והשתא תקשה מה שכתב לעיל גבי עולים ויורדים בו (לעיל כח, יב) עולים תחילה ואחר כך יורדים אלמא לא המתינו אלו שהלווהו עד שבאו אינך ללוותו וכאן המתינו עד שבאו שתי המחנות יחד אלא על כרחך בשביל כך המתינו כאן לפי שאמר להם יעקב לשלחם לעשו לחוצה לארץ דמלאכי חוצה לארץ היו, תירוץ זה נוטה לצד היושר מדלעיל: