אור ברסלב
באורי מהראי בראשית › פרק ל פסוק לז

באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן

בראשית · פרק ל פסוק לז

פרק ל פסוק כז

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם פצלות לבנות וגו': העולם מתמיה היאך צדיק גמור כמוהו עשה רמאות כזה, ויש לתרץ דכדין עשה לגמרי שהתנאי מתחילה ביניהם היתה שכל צאן שיהא בו אחד מן הסימנים הללו או נקוד או טלוא או חום ועקודים וברודים בכלל אלו הסימנים היו כדמוכחי קראי וראיה דחד סימן היה התנאי כדכתיב וכל שה חום בכשבים מדהאי לחוד אינך נמי לחוד ונתיירא יעקב מטענות רמאות שיאמר שכולהו צריכי להיות נקוד וטלוא וחום ולא יהא פירושו זה או זה כמו חלץ ועשה מאמר (יבמות נ, א) ולכך פצל המקלות ועשה בהן רק שני סימנים ואם כן כל הצאן שיולדו בשלשה סימנים ודאי שלו היתה מדינא דסימן אחד מעצמו בא ולפי היושר היה התנאי ביניהם רק סימן אחד וכן כשנתן פני הצאן לנוכח הצאן כיסה סימן אחד, וקרא מסייעני ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן ואילו סימן שלישי לא כתב כאן:

תוכן העניינים

באורי מהראי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה