באורי מהראי· רבנו ישראל איסרלן
במדבר · פרק ו פסוק יח
וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים:
פירש"י, אשר תחת זבח השלמים תחת הדוד שהוא מבשלן בו, לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה שצריך ליטול הזרוע לאחר שנתבשל ולהניף לפני ה'. פירוש בעזרת נשים ששם היה לשכת הנזירים שבה היו מתבשלין שלמיהם ומגלחין את שערם והיו משלחין תחת הדוד שערם, הכי תנן בהדיא במס' מדות (פ"ב מ"ה), וכן איתא במיימוני (הל' בית הבחירה פ"ה ה"ח), ור"ל רש"י דמה שהיו הנזירים מגלחים בלשכה שבעזרת נשים דע"כ לאו מקום עבודה כלל היה שם אלא הטעם היה לפי שהיו צריכין לשלוח שערותיהם תחת הדור ששלמים מתבשלים בו והשלמים של נזיר צריכים להתבשל בעזרת נשים מה שאין כן בשאר כל השלמים שהיו מתבשלין בכל העיר בבתי הבעלים דחזה ושוק היו מפרישין מהן קודם בישולם בעודן חי אבל איל נזיר שהיה צריך ליטול ממנו הזרוע לאחר שנתבשל ולכך נתבשל בעזרת נשים סמוך לעזרת ישראל שלא יצטרך הכהן לילך לבית הנזיר ולהביא הזרוע לאחר בישול לעזרת ישראל כדי לתנו על כפי הנזיר לתנופה עם הלחם, דאינה כשרה אלא בעזרה, וכיון דהבישול היה בעזרת נשים הגילוח נמי היה שם כדי שישתלחו השערות תיכף לגילוחן על האש אשר תחת זבח השלמים, אך תימה דמלשון רש"י משמע דאתי לומר נתינת טעם למה היו השערות משתלחין על האש ומי מזקיקו לנתינת טעם זה דילמא אפילו אי לא היו מתבשלות בעזרת נשים נמי גזירת הכתוב הוא לתת השער תחת האש אשר תחת זבח השלמים דאשכחן כמה מכפרין שחובתן באיזה דבר בחוץ, וי"ל דרש"י אתי לפרושי לתרוצי המקרא דלא ליפוק לגמרי מידי פשוטו דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד ודרשו רבותינו דאתא לאשמועינן שיגלח לאחר שחיטת השלמים, ולפי פשוטו ה"ק וגלח הנזיר כדי לשרוף השער בעזרת נשים שהיה לפני פתח אהל מועד ועיקר מצותו של גילוח בשביל זה היה: