אתוון דאורייתא· רבי יוסף ענגיל
כלל כז
בו יבואר דבר המותר לכהנים לבד אי חשיב ממשקה ישראל:
בש"ס זבחים דפ"ח ע"א אין מביאין מנחות ונסכים מן המדומע ופירש"י אעפ"י שמותר לכהנים דבעינן מותר לכל ישראל דכתי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל עכ"ל ובתוד"ה מן המדומע כתבו וז"ל פי' בקונטרס מדומע דתרומה ורבינו חיים פי' מעורב בערלה וכלאי הכרם וכו' ופי' הקונטרס צ"ע איך יתיישב ממשקה ישראל כיון דשרי לכהנים עכ"ל והנה לעיל בכלל ב' הסברתי מחלוקת רש"י ותוס' זבחים הנ"ל אי תרומה חשיבא ממשקה ישראל ויוצא מדברינו שם דלכ"ע דבר המותר לכהן חשוב ממשקה ישראל ורק תרומה שאני לרש"י דרש"י לטעמי' אזיל דס"ל ביבמות פ"ו א' דכהנים בתרומה משלחן גבוה קזכי לפי הסברתינו דשם וע"כ לא חשיבא אכילה דידהו בתרומה אכילה הדיוטית ואיננה משקה ישראל עש"ה ואולם פה אדבר בעזה"י במחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל לפי הכוונה השטחיית דפליגי אי דבר המותר לכהנים לבד חשוב ממשקה ישראל או לא:
והנה לכאורה נראה דדבר זה היא פלוגתא דאמוראי ביומא דס"ו ע"א דאהא דתנן שם במשנה בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו ומתוודה וכך הי' אומר אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא וכו' איתא התם בגמ' ואילו בני אהרן עם קדושיך לא קאמר מאן תנא א"ר ירמי' דלא כר' יהודה דאי כר' יהודה האמר יש להם כפרה (לכהנים) בשעיר המשתלח אביי אמר אפי' תימא ר' יהודה אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו עכ"ל הגמ' ומבואר דר' ירמי' ואביי פליגי בזה אי תיבת ישראל סתמא קאי גם על כהנים או קאי רק אישראלים זרים וא"כ ה"ה בהך דממשקה ישראל יש ג"כ ספק זה אי קאי גם על כהנים או קאי אישראלים זרים לבד ואי קאי גם אכהנים א"כ ממילא גם דבר המותר רק לכהנים חשוב ממשקה ישראל משא"כ אי קאי רק אישראלים זרים א"כ בעינן שיהי' דבר המותר לישראלים זרים דווקא:
ואולם שתי תשובות בדבר חדא די"ל דתיבת ישראל לבד שפיר גם כהנים בכלל ושם ביומא שאני דאומר עמך ישראל ובחולין דקל"א ע"ב יש פלוגתא דתנאי אי שבט לוי איקרי עם או לא ע"ש וא"כ י"ל דבזה פליגי ג"כ אביי ור' ירמי' הנ"ל דר' ירמי' ס"ל דשבט לוי לא איקרי עם וא"כ אין כהנים בכלל עם וע"כ כיון שאומר עמך ישראל יש גילוי מתיבת עמך גם על תיבת ישראל דאין הכהנים בכלל ואביי ס"ל דשבט לוי איקרי עם וע"כ שפיר גם הכהנים בכלל או דס"ל דנהי דלא איקרו עם עכ"ז כשאומרים עמך ישראל אזי גם כהנים בכלל מפאת תיבת ישראל ולית לי' סברא דר' ירמי' דתיבת עמך היא גילוי גם על תיבת ישראל שאין הכוונה על הכהנים וי"ל עוד דאפי' למ"ד דלוים איקרו עם עכ"ז כהנים לכ"ע אין קרוים עם [ועי' תוס' שבועות די"ד ע"א ד"ה כולן דמוכח דתיבת עם קאי טפי אלוים מכהנים] ולכ"ע אין כהנים בכלל עמך ורק בסברא שני' הנ"ל הוא דפליגי אי הוי תיבת עמך גילוי גם על תיבת ישראל או לא ותו אין ראי' מש"ס יומא הנ"ל כיון דהתם הוא מאמר הכ"ג וא"כ אין להביא ראי' מלשון בני אדם ללשון תורה וכמובן:
והנה נראה עוד דאין מחלוקת רש"י ותוס' זבחים הנ"ל אי כהנים הם בכלל תיבת ישראל דוודאי נראה פשוט דגם כהנים הם בכלל אלא דמחלקותם הוא דרש"י ס"ל דכיון דכתי' ממשקה ישראל ע"כ בעינן דבר המותר לכל ישראל ותרומה דמותרת לכהנים לבד אף על גב דגם כהנים הם בכלל ישראל עכ"ז הרי הוא דבר המותר רק למקצת ישראל ולא חשיב ממשקה ישראל והכי דייק בהדיא לישנא דרש"י זבחים הנ"ל שכ' דבעינן מותר לכל ישראל וכו' והתוס' ס"ל דגם דבר המותר רק למקצת ישראל חשיב ממשקה ישראל ולפי"ז תהי' סברת רש"י כהא דאמרי' בכתובות ד"ז ע"א דאסור לעשות מוגמר ביום טוב משום דכתי' אך אשר יאכל לכל נפש ובעינן דבר השוה לכל נפש (ומוגמר אינו אלא למפונקים) ואולם י"ל דשם הלימוד הוא מתיבת לכל אבל כאן דלא כתי' ממשקה כל ישראל רק ממשקה ישראל א"כ אפשר דלא בעינן מותר לכל ישראל וכן בהך דכתובות שם אילו הי' כתוב אך אשר יאכל לנפש ג"כ לא הי' צריך להיות שוה לכל נפש והדיוק הוא רק מדכתי' לכל נפש ואמנם נזכרתי דברי הגמ' יבמות דע"ד ע"ב דאהא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו' מייתי התם קרא דכתי' לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתי' ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה ופריך ואיפוך אנא וכו' אמר רבא אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר (בקרא דכי אם רחץ בשרו כתי' נפש כי תגע בו אלמא במעשר מישתעי) עכ"ל הגמ' ומבואר דתיבת נפש לחוד מצריך ג"כ שיהי' שוה לכל נפש וממעט תרומה מפאת שאינה אלא לכהנים בלבד וא"כ שפיר י"ל דגם ממשקה ישראל מצריך דבר השוה לכל ישראל וממעט תרומה דהיא לכהנים בלבד:
והנה יש לי לומר עוד יותר מזה דאפי' אי לא הי' כתוב משקה ישראל רק תיבת משקה לחוד בלתי תיבת ישראל ג"כ הי' מצריך דבר השוה לכל והי' ממעט תרומה וזה מהא דאמרינן בפסחים דל"ה ע"ב אהא דתנן שם במשנה דכהנים יוצאין ידי מצה בחלה ובתרומה ופריך שם בגמ' פשיטא ומשני מהו דתימא מצה שוה לכל אדם בעינן קמ"ל מצות מצות ריבה עכ"ל הגמ' ומבואר להדיא דלולי הריבוי דמצות מצות אזי תיבת מצה לחוד מצריך מצה השוה לכל אדם וממעט מצה של תרומה מפאת שמותרת רק לכהנים ואף על גב דלא כתי' מצת ישראל וא"כ ה"נ בהא דממשקה ישראל ג"כ יש לנו לומר כן דתיבת משקה לחוד קאי רק אדבר השוה לכל אדם וממעט תרומה כמו תיבת מצה הנ"ל וכל שכן השתא דלא כתי' משקה לחוד רק ממשקה ישראל דוודאי יש לנו לומר דבעינן מותר לכל ישראל:
אמנם ברש"י שבת דע"ו ע"ב ד"ה בלוסה כ' אהא דאמרינן התם דחמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן וקאמר התם טעמא (דסובן ומורסנן מצטרף להשלים השיעור ולמיחשיב עיסה) שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה וברש"י ד"ה בלוסה כ' מעורבת בסובנה ומורסנה הילכך לחם הארץ קרינא בי' עכ"ל הרי דגם דבר שאוכלין אותו עניים לחוד ואינו שוה לכל אדם מיקרי שפיר לחם הארץ וא"כ תיקשי דמדוע תיבת מצה מצריך דבר השוה לכל אדם ומאי שנא תיבת לחם מתיבת מצה וי"ל דשאני התם דכתי' לחם הארץ ע"כ י"ל דקאי אלחם שאוכלין אותו דלת העם אנשי כפרים המכוונים אנשי הארץ (בל"א לאנד מעננער) [כמו עם הארץ שהיא כינוי להמון ולדלת העם] וע"כ שפיר עיסה בלוסה בכלל מפאת שעניים אוכלין אותה ועי"ל דלחם הראוי לעניים מיקרי שפיר לחם השוה לכל אדם כיון דכל אדם הוא תחת אפשריות היותו עני ועוד דאי בעי מפקר נכסי וכו' משא"כ תרומה הראוי' רק לכהנים וזר הרי א"א לו להיות כהן ע"כ שפיר לא שוה לכל אדם וז"פ:
עוד נראה דמחלוקת רש"י ותוס' זבחים הנ"ל אי תרומה היא בכלל משקה ישראל מפאת שמותרת למקצת ישראל דהיינו כהנים או בעינן דבר המותר לכל ישראל ראוי שיהי' תלוי בפלוגתא דתנאי דפליגי בעלמא אי שה ואפי' מקצת שה (חולין ע"ט ב') וכדומה פלוגתות רבות בש"ס אם שם הדבר מצריך שיהי' כל הדבר או רק מקצת הדבר דה"נ תלוי בזה אי ממשקה ישראל פירושו ממשקה כל ישראל או ממשקה מקצת ישראל וז"פ:
והנה מצאתי עוד בירושלמי סוכה פ"ד ה"ז דאהא דתנן שם במשנה שהמים והיין המגולין פסולין מע"ג המזבח קאמר שם בירושלמי מאי טעמא דכתי' ושה אחד וגו' ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל עד כדון מים יין (קושי' הוא עד כדון שמענו מים אבל יין מנלן) א"ר שובת המשמח אלקים ואנשים (וע"כ אין ראוי לגבוה כ"א כאשר הוא ראוי ג"כ לשמח אנשים) עכ"ל הירושלמי ובפני משה ד"ה עד כדון כ' לא שמענו אלא מים דממשקה ישראל כתי' דבר שהוא משקה לכל אדם מישראל עכ"ל נראה כוונתו דיין אינו משקה כל אדם דאין שותין אותו אלא מפונקים ומעונגים ורק מים היא המשקה של הכלל וע"כ יין בלא"ה אינו בכלל קרא דממשקה ישראל וע"כ הקשה הירושלמי דאכתי מנ"ל למעט יין מגולה דממשקה ישראל ליכא למעוטי' דהא בלא"ה אין יין ממשקה ישראל ואפ"ה רחמנא אכשרי' לנסכים וא"כ גם יין מגולה ראוי שיוכשר ועכ"פ מבואר בזה דממשקה ישראל היינו רק דבר השוה לכל אדם מישראל ואין יין בכלל מפאת שהוא רק שתיית המפונקים והמעונגים (כהך דכתובות דאך אשר יאכל לכל נפש ממעט מוגמר מפאת שאינו שוה לכל נפש והוא רק למפונקים ולמעונגים) וא"כ ממילא דגם תרומה אינה בכלל כיון שאינה מאכל כל אדם מישראל רק מאכל הכהנים לבד ובאתי בכ"ז רק להעיר:
סוף הספר