אור ברסלב

אתוון דאורייתא· רבי יוסף ענגיל

כלל יט

כלל יח

בו יבואר אם כהנות כזרות חשיבי לגבי עבודה או לא:

בספר פרשת דרכים נסתפק הא דכהנות פסולות לעבודה מקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן אם ע"י הכתוב הזה נכנסו לכלל זרות וחייבות מיתה או הוי אך פסול בעלמא ע"ש ונלענ"ד לפשוט ספק זה מהא דאמרי' בזבחים דף ד' ע"א מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים וכו' אשכחן זביחה שאר עבודות מניין וכו' אמר קרא המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים ולכתוב רחמנא בקבלה ולילף שחיטה מינה מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה (אשה כהנת) אשכחן שחיטה וקבלה זריקה מנ"ל וכו' א"ק הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים ולכתוב רחמנא בזריקה ולילף מינה משום דאיכא למיפרך מה לזריקה שכן זר חייב עלי' מיתה ע"כ וברש"י ד"ה זריקה זר חייב עלי' מיתה כ' אבל שחיטה כשירה בזר וקבלה והולכה אעפ"י שפסולה בזר אין חייב עלי' מיתה כדאמרי' בסדר יומא וכו' (דאין חיוב מיתה בזר כ"א בעבודה תמה שאין אחרי' עבודה ולא כן בקבלה והולכה שיש אחריהן זריקה דרק פסול' בזר אבל חיוב מיתה לית בהו עש"ה ביומא) עכ"ל והנה הספק הנ"ל לענ"ד מפורש פה בהדיא דמדאמר גבי קבלה מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה ואילו גבי חיוב מיתה דזריקה אמר רק מה לזריקה שכן זר חייב עלי' מיתה ולא נקט אשה מוכח להדיא דבאשה אפי' בזריקה ליכא חיוב מיתה רק פסול בעלמא ואין חילוק איפוא באשה בין זריקה לקבלה דלענין פסול הרי גם הקבלה פסולה באשה וע"כ שפיר נקט בזריקה רק זר לבד וזו לכאורה ראי' ברורה בעזה"י:

ואולם מדברי הרמב"ם ז"ל מוכח להדיא איפכא שהוא ז"ל כ' בפ"ט מביאת מקדש ה"א וז"ל זר שעבד במקדש עבודתו פסולה וחייב מיתה ביד"ש שנאמר והזר הקרב יומת וכו' איזהו זר כל שאינו מזרע אהרן הזכרים שנאמר וערכו בני אהרן וכו' עכ"ל ה"ז מפורש להיפוך דאפי' אשה כהנת נחשבת זרה ממש וחייבת מיתה ביד"ש וצע"ג:

והנה אם נאמר כדברי הפר"ד הנ"ל דהוי רק פסול בעלמא מקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן א"כ מובן ממילא דהוי רק איסור עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה אבל איננו איסור לאו ולפי"ז יש להביא עוד ראי' דקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן הוא רק מגלה שגם הן בכלל זרות ואהדרינהו לאיסור זרות דאל"כ מאי פריך בבכורות דמ"ה ע"ב אמתני' דאותו ואת בנו פסול בבהמה וכשר באדם ופריך הא או"ב נוהג רק בנקיבות וא"כ כהנת ובנה בלא"ה הרי הכהנת לאו בת עבודה היא ע"ש ולפמ"ש מאי קושיא הא מפאת אשה הוי אך איסור עשה משא"כ מפאת או"ב הוי לאו כיון דילפינן פסולין דאדם מג"ש מבהמה כמבואר שם בבכורות דמ"ג ע"א ע"ש וא"כ אי ילפי' גם או"ב מבהמה שוב הוי גם באו"ב לאו גמור באדם כמו בבהמה וא"כ שפיר אשמעינן התנא רבותא דלענין או"ב לא ילפינן אדם מבהמה כיון דאיכא נפקותא לענין אי הוי לאו או רק עשה ועל כרחך דמפאת אשה לבד חשיבא זרה והיא בלאו כזר ממש שהוא בלאו וכמבואר בזבחים דט"ו ע"ב וא"כ ליכא נפקותא ושפיר פריך ודו"ק:

ואולם י"ל דאפי' אם אין הכהנות בכלל זרות וקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן פסול בעלמא הוא עכ"ז כהנת העובדת איננה באיסור עשה לבד כ"א גם באיסור לאו וזה דהא זר גופי' ילפינן פסול דידי' בזבחים דט"ו ע"ב מקרא דוינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו ופירש"י ינזרו כדי שלא יחללום לימד על זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלם עכ"ל וא"כ כיון דכתיב בהאי קרא ולא יחללו שפירושו שלא יפסלו את הקדשים ע"י עבודתם שהם פסולים לעבודה א"כ גם כהנות הפסולות לעבודה מקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן שוב הם ג"כ בכלל הלאו דולא יחללו כיון שסוף סוף הם מחללות את הקדשים ופוסלות אותם ע"י עבודתם והן שפיר בכלל לאו זה כמו זר גמור שהוא בלאו זה מפאת שמחלל את הקדשים ע"י עבודתו ודו"ק ויש לדחות דסוף סוף הא כתי' בני ישראל בהך קרא וא"כ רק בני ישראל הוזהרו מלחלל את הקדשים ע"י עבודתם אבל בנות אהרן אף על גב דמחללות את הקדשים ע"י עבודתם עכ"ז הרי לא הוזהרו על החילול ואין לומר דאם ישראליות מוזהרות כהנות לא כ"ש דז"א דאין מזהירין מה"ד [ובהיותי בזה עלה בדעתי להקשות דמנ"ל דנשים ישראליות מוזהרות על העבודה הא בני ישראל ממעט נשים וכדדרשי' בקידושין דל"ו ע"א בני ישראל ולא בנות ישראל ובתחלת הסוגי' דזבחים שם פריך ג"כ בני ישראל למעוטי מאי אילימא למעוטי נשים וכו' ובשלמא לענין החילול והפסול של העבודה י"ל דילפי' נשים מאנשים מק"ו דאם אנשים פוסלים נשים לא כ"ש אבל לענין האזהרה הא אין לומר כן דאין מזהירין מה"ד וכנ"ל וצ"ל דכיון דפשטי' דקרא קאי אאיסור הקרבה בטומאה שלא יקריב הכהן קרבן של בני ישראל בטומאה ובזה בהכרח גם קרבן אשה ישראלית בכלל וכדאמר שם בתחלת הסוגי' אטו קרבן נשים בטומאה קרב (בתמי' וכי יש כח בקרבן נשים לדחות את הטומאה יותר מקרבן אנשים ע"ש ברש"י) וע"כ גם לענין הדרש דדריש דקאי אאיסור הקרבת בני ישראל מפאת זרות ג"כ בנות ישראל בכלל כמו שהם בכלל לפי פשט הכתוב] ואולם למאן דס"ל התם בזבחים דט"ז ע"א דלאו דזרות הוא מקרא דוזר לא יקרב אליכם א"כ וודאי דאין כהנות בכלל אי נימא דכהנות אינן זרות וכנ"ל:

וידע דכספיקו של הפר"ד הנ"ל יש להסתפק ג"כ בהא דאמרי' ביומא דמ"ב ע"א דשחיטת פרו של כ"ג בזר פסולה מ"ט אהרן וחוקה כתי' בה ואפי' בכהן הדיוט פסולה ע"ש אי כהן הדיוט שעבד בדיעבד עבר רק אעשה דאהרן ולא כהן הדיוט או דילמא הואיל והצריך הכתוב אהרן ה"ל כזר והוא בלאו כזר וכן יש להסתפק ספק זה בכהן הדיוט שעבד עבודות היום ביוה"כ אם הוא בלאו כזר ואם עשה עבודה תמה שבהם חייב עלי' מיתה ביד"ש כזר שחייב מיתה ביד"ש על עבודה תמה וכמובן והנה ביבמות דל"ג ע"ב פריך בגמ' זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשיר' אי בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא אי בהקטרה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת א"ר אחא בר יעקב בשחיטת פרו של כ"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כ"ג בזר פסולה ופריך אי הכי מאי ארי' זר אפי' כהן הדיוט נמי ומשני שזר אצלו קאמר עכ"ל הגמ' ומוכח מזה דכהן הדיוט ששחט פרו של כ"ג עובר בלאו כזר דאי נימא דאין בכהן הדיוט רק עשה גרידא א"כ איך קתני בברייתא שם יש כאן משום זרות ומשום שבת ובשלמא למאי דמסיק התם דאיסורי בעלמא קחשיב ניחא אבל לה"א דשם דחטאות או לאוי קתני עש"ה א"כ מוכרח דיש לאו בכהן הדיוט ששחט פרו של כ"ג ואולם לפי מה שצידדנו למעלה דלמאן דיליף זרים בזבחים דט"ו ע"ב מולא יחללו אזי גם אם הפסול נלמד רק מלאו הבא מכ"ע עכ"ז העבודה הוא בלאו וכנ"ל א"כ י"ל דש"ס דיבמות הנ"ל ס"ל כמ"ד הנ"ל ושפיר יש כאן לאו דולא יחללו אף על גב דקרא דאהרן ולא כהן הדיוט הוי רק לאו הבא מכ"ע וכמובן:

עוד העירוני רעיוני דאם כהן הדיוט עובד עבודת כ"ג ראוי שיהי' במיתה מטעם אחר דכיון שהעבודה עצמה צריכה כ"ג א"כ העבודה בעצמותה צריכה שירות של שמונה בגדים ואילו כהן הדיוט מפאת עצמותו משמש רק בארבעה וא"כ ממ"נ אם יעבוד עבודת כ"ג בארבעה ה"ל מחוסר בגדים מפאת העבודה ואם יעבוד בשמונה ה"ל מיותר בגדים מפאת עצמותו וא"כ ממ"נ מחויב מיתה דבין מחוסר בגדים ובין מיותר בגדים שעבד חייב מיתה ביד"ש וכמבואר ברמב"ם ה' כלי המקדש פ"י ה"ד וה"ה ע"ש וא"א שלא יהי' במיתה רק אם הכ"ג עובד בשמונה כדינו שאז הבגדים מתאימים מפאת העובד ומפאת העבודה ודו"ק:

ודע דדבר זה עצמו יש ג"כ לספק בו אם ענין בגדי כהונה נצרך רק מפאת כהן העובד דזולת הבגדים אינו נחשב כהן וכדדרשי' בזבחים דכ"ד ע"ב ובכמה דוכתי הכהן בכיהונו ופירש"י שיהי' לבוש בגדי כהונה דאל"כ לא חשוב כהן וע"ש בזבחים די"ז ע"ב בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ועוד שם דכ"ד ע"א תוד"ה הואיל שכתבו דבגדי כהונה מקדשים את הכהן לעבוד עבודה ע"ש ומה שכהן העובד מחוסר בגדים פוסל את העבודה איננו מפאת שהעבודה בעצמותה נצרכת לבגדים רק מפאת שבלתי הבגדים אין הכהן נחשב לכהן וה"ל הזר העובד ונפסלת העבודה מפאת שעבדה זר או דילמא העבודה בעצמותה נצרכת ג"כ אל הבגדים וכמו שהם מכשירי כהן כן המה ג"כ מכשירי עבודה ועיין זבחים דפ"ח ע"ב דבגדי כהונה מכפרים עש"ה וא"כ י"ל שכח הכפרה שלהם מסייע לכפרת הקרבן ועבודת הקרבן בעצמותה נצרכת אל הבגדים וקצת ראי' לזה מדחזינן בעבודות גבולין כאכילת תרומה ונשיאת כפים וכיוצא דא"צ שיהי' הכהן לבוש בם בגדי כהונה א"כ חזינן דנחשב הכהן לכהן גם בלי הבגדים וא"כ על כרחך דעבודות שבמקדש מפאת מעלתם הן הם הנצרכות לבגדים ואולם ז"א דא"כ איך יתפרנסו כל הנך דוכתי דמפורש בם דהכהן אינו נחשב כהן בלתי הבגדים ועל כרחך צ"ל דעבודות שבמקדש מפאת מעלתם צריכים כהן מקודש יותר דהיינו שיהי' מקודש גם ע"י בגדים ואם לאו ה"ל כזר לגבי עבודה שבמקדש והעבודה פסולה מפאת דחשיב כאילו עבדה זר אבל העבודה בעצמותה אכתי אפשר דאינה נצרכת לבגדים ואי נימא דרק הכהן הוא הנצרך לבגדים לשיהי' כהן ראוי לעבודה אבל העבודה אינה צריכה להם א"כ שפיר משכחת שיעבוד כהן הדיוט עבודת כ"ג בארבעה ואעפ"כ אינו מחוסר בגדים כיון שקדושת כהונה הדיוטית לעבודה די לה בארבעה וא"כ שפיר הוא כהן הדיוט ואין כאן פסול בעבודה מפאת שחסירה שאר הבגדים כיון שהעבודה בעצמותה הרי אינה נצרכת לבגדים כלל ויש בה פסול רק מפאת שעבדה כהן הדיוט והיא צריכה כ"ג וקדושת כ"ג לעבודה באה לו ע"י שלובש שמונה בגדים כמו שקדושת כהן הדיוט באה לו ע"י שלובש ד' בגדים וא"כ עכ"פ אין כאן רק עבירת עשה דאהרן ולא כהן הדיוט אבל אין כאן איסור מחוסר בגדים ודו"ק היטב. ואולם אם נאמר דגם העבודה בעצמותה נצרכת לבגדים אזי ממילא כהן הדיוט העובד עבודת כ"ג שאז שוב העבודה בעצמותה נצרכת לשמונה בגדים וכמובן וא"כ ממ"נ הוא או מיותר בגדים מפאת עצמו או מחוסר בגדים מפאת העבודה ודו"ק:

ועיין מדרש רבה אחרי מות פרשה כ' וז"ל בשביל ד' דברים מתו בני אהרן וכו' ע"י שהיו שתויי יין וכו' וע"י שהיו מחוסרי בגדים וכתוב בו מיתה ומה הי' חסרון מעיל שכתוב בו מיתה שנא' והי' על אהרן לשרת וכו' עכ"ל ובמ"כ כ' וז"ל אף על גב שהיו הדיוטים והדיוט אינו משתמש במעיל כבר נשאל ע"ז הרא"ש והשיב בתשובותיו כלל כ' שלפי טעותם שהחזיקו את עצמם בכהנים גדולים ונכנסו לפני ולפנים עברו על ונשמע קולו בבואו אל הקודש עכ"ל ולענ"ד הדברים תמוהים שאיך נענשו בשביל טעותם אם לפי האמת לא היו מחוסרי בגדים הרי מה שהיו מחוסרי בגדים לפי טעותם הוי רק מחשבת עביר' שאין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ובבני אהרן גם מחשבת עבירה לא הי' כיון שוודאי לא עברו בזדון רק מחמת איזה טעות וא"כ הרי זה דומה לטועה על יום חול שהוא שבת ואעפ"כ עשה בו איזה מלאכה מפאת שסובר בטעות שמלאכה כזאת מותרת בשבת שאין שם לא מעשה עבירה כיון שבחול עשה ולא מחשבת עבירה כיון שסובר שמותר לעשות מלאכה זאת בשבת וא"כ גם כאן לא הי' עבירה כלל מפאת חסרון המעיל לא במעשה כיון שהם הי' כהנים הדיוטים שאין צריכים מעיל ולא במחשבה כיון שבשוגג עשו כל מה שעשו וכמובן ואולם אם נאמר דענין הבגדים נצרך אל עצמיות העבודה ניחא דכיון דקטורת לפני ולפנים לא ניתנה להעשות רק בכהן גדול המשמש במעיל וא"כ העבודה מפאת מקומה צריכה מעיל וע"כ חשיבי באמת מחוסרי מעיל מפאת העבודה אעפ"י שהם עצמם היו כהנים הדיוטים שאין משתמשים במעיל ואולם גם בזה עדן לא הונח שהרי ההקטרה לפני ולפנים ניתנה מדינא להעשות רק ע"י כ"ג ביוה"כ ובה הרי הי' הכ"ג משמש בבגדי לבן ולא לבש המעיל כלל וא"כ גם מפאת מקום העבודה אין כאן חסרון מעיל ויש ליישב ואין להאריך:

וע"ע בערכין די"א ע"ב אמר אביי נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה (פי' דהלוים שבמקדש היו נחלקים למשפחות מהם היו משוררים ומהם שוערים דהיינו מגיפי הדלתות והשערים ואם אחד ממשפחת משוררים שיער דהיינו שהגיף בדלתות חייב מיתה ביד"ש) שנא' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הא כתי' חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה מיתיבי משורר ששיער ומשוער ששורר אינן במיתה אלא באזהרה תנאי הוא וכו' עכ"ל הגמ' הצריך לענינינו ומבואר בזה דס"ל לאביי דהך והזר הקרב יומת לא קאי אזר ממש כי אם אזר דאותה עבודה וא"כ נראה פשוט דה"ה לאביי אם כהן הדיוט יעבוד עבודת כ"ג ביוה"כ ותהי' עבודה תמה ג"כ יתחייב מיתה דנהי דאינו זר ממש עכ"ז הרי הוא זר לאותה עבודה כיון שעבודה ההוא הוא עבודת כ"ג לא עבודת כהן הדיוט וא"כ כיון דהלכה כאביי וכמבואר ברמב"ם ה' כלי המקדש פ"ג הי"א א"כ נפשט הספק הזה אשר נסתפקנו אם כהן הדיוט חייב מיתה בעבדו עבודת כ"ג ביוה"כ והיא עבודה תמה:

ואולם לענין ספיקו של הפרשת דרכים הנ"ל אי משום קרא דבני אהרן ולא בנות אהרן נכנסו הכהנות לכלל זרות וחייבות מיתה נראה לדקדק מגמרא דערכין הנ"ל איפכא דהך לאו הבא מכ"ע דבני אהרן ולא בנות אהרן לא אהדרינהו לכלל זרות דהא משורר ששיער מבואר בגמ' הנ"ל דאעפ"י שהוא באזהרה אעפ"כ אין האזהרה מכניסתו ומחזירתו לכלל זרות ולא חשיב זר ולא הוי במיתה ואפי' לאביי דסובר דהוי במיתה היינו אך משום דיש מקרא מיותר ע"ז דהיינו קרא דוהזר הקרב יומת וכנ"ל אבל האזהרה בעצמותה אשר ישנו במשורר ששיער אין מכניסתו לכלל זרות וא"כ ה"ה דקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן לא אהדרינהו ואכנסינהו לכלל זרות והוי רק פסול בעלמא ובאתי בכ"ז אך להעיר:

תוכן העניינים

אתוון דאורייתא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה