אתוון דאורייתא· רבי יוסף ענגיל
כלל ח
ביאור ענין איסור יבמה לשוק:
נסתפקתי איסור יבמה לשוק מה עניינו אם עניינו שאישות הבעל לא נסתלק לגמרי וניתק ממיתה ללאו או דילמא אישות הבעל נסתלק לגמרי ואיסורה לשוק איסור חדש הוא ואת"ל שאישות הבעל לא נסתלק לגמרי ג"כ יש להסתפק אם איסורה עדיין מכח הבעל או דילמא האישות הנשאר נתרוקן ליבם ואיסורה עתה מכח היבם וכן באופן השני הנ"ל שאישות הבעל נסתלק לגמרי ג"כ יש להסתפק אם איסורה איסור בעלמא לא איסור אישות או דילמא חידשה תורה אישות חדש בינה ליבם ואיסורה מכח אישות היבם אלא שהוא אישות קלוש וע"כ איסורה רק בלאו:
והנה מה שכתבתי שנקלש אישות הבעל וע"כ היא עתה אך בלאו גרידא מצינו דוגמתו בקידושין די"ג ע"ב בגמ' דבעי למילף דמיתת הבעל מתיר לעלמא מדאמר רחמנא אלמנה לכ"ג אסורא מכלל דלעלמא שריא ופריך ודילמא לכ"ג בלאו לכ"ע בעשה ומשני האי עשה מאי עבידתי' אי אהני מיתת הבעל תישתרי לגמרי ואי לא אהני תוקמה במילתא קמייתא ופריך אלמה לא אפיקתי' ממיתה ואוקימתה אעשה מידי דהוי אפסולי המוקדשין דמעיקרא אית בהו מעילה ואסירי בגיזה ועבודה פרקינהו מעילה לית בהו בגיזה ועבודה אסירי עכסה"ג הרי שרצה הש"ס לומר דע"י מיתת הבעל הוקלש האישות שלו ממיתה לעשה וא"כ שפיר י"ל דביבמה גזרה תורה שאישות הבעל שלה נקלש וניתק אחרי מיתתו ממיתה ללאו:
והנה מה שכתבתי עוד די"ל דאיסורה איסור אישות מכח היבם ג"כ יש לו מקום ביבמות די"ד ע"ב דס"ל לר' אושעיא אליבא דר"ש דיש זיקה וזיקה ככנוסה דמיא עש"ה וע"ע בקידושין די"ד ע"א דפריך אהא דתנן דיבמה קונה את עצמה במיתת היבם מנ"ל ומשני ק"ו ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה יבמה שהיא בלאו לא כל שכן ופריך מה לאשת איש שכן אוסרה מתירה תאמר ביבמה שכן אין אוסרה מתירה א"ר אשי הא נמי אוסרה מתירה יבם אוסרה ויבם שרי לה עכסה"ג הרי שהש"ס עצמו מסופק בזה דהמקשן הי' סבור דאיסור יבמה לשוק עדיין הוא גם עתה מכח הבעל וע"כ חשיב לי' למיתת היבם שאין אוסרה מתירה כיון שהאוסר הוא הבעל והמתיר הוא היבם במיתתו ועל כרחך סברת המקשן הנ"ל דאיסור יבמה לשוק הוא מפאת שלא נסתלק עדיין אישות הבעל לגמרי וכנ"ל ור' אשי הוא שחידש דהיבם הוא האוסר ולא הבעל ויותר מפורש מזה מצינו עוד בגיטין דפ"ג ע"ב דאמר היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ופריך ולא והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר ומשני התם יבם הוא דקאסר לה דאי מבעל הא שריא וקיימא עכ"ל הגמ' הנה שגם פה נחלקו בזה המקשן והתרצן דהמקשן ס"ל דאיסור יבמה לשוק הוא מכח אישות הבעל עדיין והתרצן חידש דאישות הבעל חלף הלך לו לגמרי כמו בכל אשה שמותרת לגמרי ע"י מיתת הבעל וזהו שאמר דאי מבעל הא שריא וקיימא ואיסורה לשוק מכח היבם הוא ולא מכח הבעל:
וע"ע בתוס' קידושין ד"ד ע"ב דאהא דבעי התם למילף בגמ' דאשה נקנית בביאה מק"ו מיבמה ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה זו שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה ודחי הש"ס דמה ליבמה שכן זקוקה ועומדת תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת וע"ז כתבו הם ז"ל וז"ל והר"א משזנ"א פי' שכן זקוקה ועומדת שביאה זו (של היבם) אינה עושה אלא גומרת קידושי ראשון (קידושין של אחיו המת) ומשום דאשכחן ביאה גומרת לא נאמר שתקנה תחלת קניין עכ"ל ונראה מדבריהם אלה שנשאר אישות קלוש מן הבעל והיבם בביאתו גומר את האישות הזה ועל כרחך צ"ל שזה האישות הנשאר מן הבעל מיד אחרי מיתתו הוא נתרוקן מן הבעל ליבם ואיסורה לשוק אחרי מיתת הבעל הוא מכח היבם וכמו שצידדנו למעלה לומר כן דאין לומר דגם אחרי מיתת הבעל האישות הנשארת מתייחסת לבעל ולא ליבם דא"כ איך יפרנסו התוס' הנ"ל את דברי הש"ס קידושין י"ד א' וגיטין פ"ג ב' הנ"ל שמפורש בהם שהיבם הוא האוסר ולא הבעל ודו"ק:
והנה מה שנסתפקתי ג"כ אם איסור יבמה לשוק איסור ביאה בעלמא הוא או הוא מכח אישות דבר זה יש בו נפקותא לדינא לענין יהרג ואל יעבור ולענין אין דשב"ע פחות משנים דאי נימא דאיסור יבמה לשוק מכח אישות הוא י"ל דאיסורה איסור ערוה ואף שאסורה רק בלאו עכ"ז כיון שאיסורה מחמת אישות הרי זו ערוה אלא שערוה זו עונשה לאו וע"כ כיון שהיא ערוה דינה שפיר כשאר עריות לענין יהרג ואל יעבור ולענין אין דשב"ע וכו' אבל אם איסורה איסור ביאה בעלמא הוא לא מחמת אישות ה"ל איסור גרידא ואין בו דין ערוה כלל ועיין תוס' יבמות דל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה דאהא דאמרי' התם דיבמה שהולידה בן ומת הבן בתוך ל' חוששין שמא הוא נפל וצריכה חליצה הקשו הם ז"ל דמדוע לא אזלי' בתר רובא דרוב נשים וולד מעליא ילדן ותירצו וז"ל ואור"י דחיישי' למיעוט מצוי כזה כמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו אף על גב דשמא התם משום חומר ערוה החמירו וכו' עכ"ל הצריך לענינינו ומוכח להדיא דאיסור יבמה לשוק אין בו משום ערוה:
ועיין עוד בש"ס בבא מציעא ד"כ ע"א דגרסי' התם ההוא גיטא דאישתכח בי דינא דר' הונא דהוי כתי' בי' בשוירי מתא דעל רכיס נהרא א"ר הונא חיישי' לשני שוירי א"ל ר' חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה ר' הונא מינך נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר א"ל ר' עמרם לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן (בהו ג"כ במשנה דיחזיר ואנהו הא הוי איסורא ושפיר פשטינן איסורא מאיסורא) ובתוס' שם ד"ה איסורא מממונא כתבו וז"ל וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אהב"מ אחרי הרוב ואילו באיסורא אזלי' בתר רובא וכו' וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמשאל"ס לא תנשא לכתחלה אעפ"י שרובם מתים עכ"ל והנה מדפשיט הש"ס בתר הכי משטרי חליצה ומיאונין א"כ מוכח להדיא דאיסור יבמה לשוק יש בה חומר אשת איש דאל"כ אכתי איך פשיט אגט דאית בי' חומר אשת איש משטרי חליצה דהוא רק איסור יבמה לשוק ועל כרחך דגם יבמה לשוק יש בה חומר אשת איש ועל כרחך הטעם מפני שאיסורה הוא מחמת אישות שבינה לבעל או בינה ליבם וכנ"ל ואיננו איסור ביאה בעלמא:
והנה מצאתי עוד ש"ס ערוך במס' בבא בתרא דקל"ה ע"א דגרסי' התם ההוא דהוי מוחזק לן דלית לי' אחי ואמר בשעת מיתה דלית לי' אחי א"ר יוסף למאי ניחוש לה וכו' א"ל אביי הא אמרי (יש קול) דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית לי' אחי א"ל השתא מיהת ליתנהו קמן לאו היינו דר' חנינא דא"ר חנינא (לענין שבוי') עדי' בצד איסתן ותיאסר (בתמי') א"ל אביי אם הקילו בשבוי' ניקיל באשת איש עכ"ל הגמ' ומבואר להדיא דאיסור יבמה לשוק יש לו חומר אשת איש והרשב"ם שם ד"ה ניקיל באשת איש כ' בתמי' דאיכא איסור חנק עכ"ל וכ' ע"ז בהגהות הב"ח שם וז"ל אף על גב דעכשיו אינה אשת איש וליכא חנק כ"א לאו דלא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר מ"מ מאחר דקודם שמת בעלה הית' בחזקת אשת איש עדיין בחזקת אותו איסור עומדת וזהו איסור חנק לא חנק ממש רק איסור חנק שהי' בה לא נסתלק ממנה עד שנפטרה מזיקת יבמה עכ"ל הרי מבואר ככל מה שצידדנו שאיסור יבמה לשוק איסור אישות הוא ושלא נסתלק עדיין אישות הבעל רק נקלש ממיתה ללאו:
והנה יש לי להביא ראי' דיבמה לשוק אין בה משום ערוה מהא דגרסי' ביבמות דמ"ב ע"א דפריך התם מ"ט הצריכו חכמים הבחנת ג' חדשים ומשני רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק (פי' שאם תנשא בלי הבחנה תוכל להוליד מעיבורה מראשון בן תחת השני והעולם יטעו ויסברו שהוא בנו של שני וע"י זה יוכל לבוא לכל הני איסורי שישא את אחותו מאביו וכו' עש"ה ברש"י דקמפרש להו לכלהו ואהא דשמא יוציא את אמו לשוק כ' וז"ל אם לא תלד אמו לשני וימות השני וכסבורים שזה בנו ותנשא לשוק בלא חליצה עכ"ל) מתיב ר' חנני' בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכאן משום תקנת וולד (כל נשים שאסרו חכמים להנשא או להתייבם קורא אני בהן תקנת ערוה כדי שלא יבואו לידי ערוה וכאן בהבחנה של ג' חדשים אין כאן תקנת ערוה אלא תקנת הוולד להבחין בן מי הוא. רש"י) ואי איתא כלהו משום תקנת ערוה (ואי איתא דחשו חכמים שמא ישא אחותו מאביו האי נמי תקנת ערוה היא, רש"י) ומשני האי משום תקנת וולד דלא ליפגע בי' ערוה (הבחנת ג' חדשים הוא משום דלא ליפגע וולד בערוה אבל כל שאר הנאסרות איכא תקנת האשה ובעל עצמו דלא ליפגעו בערוה, רש"י) עכסה"ג ומעתה אם נאמר דאיסור יבמה לשוק איסור ערוה הוא תיקשי טובא שהרי רבא חייש נמי לשמא יוציא את אמו לשוק דהיינו שהאשה עצמה הנישאת בלי הבחנת ג"ח שמא לא יהי' לה וולד משני ותיזקק לייבום והם יסברו שזה הספק הוא בנה משני ויפטרוה בלא חליצה ותעבור איסור יבמה לשוק וא"כ יש חשש על הנישאת עצמה שמא תבא לידי איסור ערוה וא"כ מאי משני הש"ס דרק הוולד אפשר שיפגע בערוה ע"י נישואין בלי הבחנת ג"ח ואינו דומה לשאר הנאסרות שיש תקנת האשה ובעל עצמו דלא ליפגעו בערוה דז"א שהרי גם כאן יש תקנת האשה דלא תפגע בערוה וכמ"ש ועל כרחך לומר דיבמה לשוק אין בה איסור ערוה וא"כ אם גם יוציא אמו לשוק לא יהי' בזה איסור ערוה ורק החששות דשמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו אינהו הוי שפיר איסור ערוה ועלייהו הרי שפיר משני דהם יהיו רק בוולד לא באשה הנישאת ולא בנושאה וא"כ יש ראי' מכרחת מכאן דיבמה לשוק אין בה משום ערוה:
וע"ע ביבמות דצ"ו ע"א דפליגי התם רב ושמואל דרב אמר דיבמה הרי היא כאשת איש ושמואל אמר דיבמה אינה כאשת איש וקמפרש התם בגמ' דבדר' המנונא קמיפלגי דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה דרב ס"ל כר' המנונא והיינו דאמר דיבמה הרי היא כאשת איש ומיפסלא בזנות ושמואל לית לי' דר' המנונא והיינו דאמר דיבמה אינה כאשת איש ולא מיפסלא בזנות עכסה"ג ולכאורה למה לא פליגי רב ושמואל בהדיא אי מיפסלא בזנות ורק תלו אותה בהא אי הרי היא כאשת איש או לא וע"כ נראה קצת דבספק הנ"ל פליגי דרב ס"ל דאיסור יבמה לשוק מחמת אישות שיש בינה ובין היבם הוא וע"כ מיפסלא בזנות שהרי בענין אישות הזנות אוסרת וכמו שאוסרת באשת איש ממש ושמואל ס"ל דאיסור יבמה לשוק איסור ביאה גרידא הוא ולא מחמת עניין אישות כלל ואין בינה ובין היבם עניין אישות כלל וע"כ אין כאן שום טעם שתיאסר בזנותה ליבם ושפיר נקטו לישנא דהרי היא כאשת איש ואינה כאשת איש דזהו עיקר פלוגתתם אם איסורה מפאת אישות או איננו מפאת אישות ורק איסור גרידא הוא ודו"ק:
ועי"ל בהסברת פלוגתת רב ושמואל הנ"ל דפליגי בשני הסברות הנזכרות בש"ס קידושין י"ד א' וגיטין פ"ג ב' אשר הבאתי למעלה דמצינו שם ב' סברות בענין איסור יבמה לשוק א' שאישות הבעל עדיין לא נסתלקה לגמרי ואיסורה עדיין מכח הבעל ב' שאין איסורה עתה מכח הבעל כ"א שהיבם הוא האוסר וכמו שבארתי למעלה בהא דס"ל להמקשן בסוגיות דקידושין ודגיטין הנ"ל שאין היבם האוסר והתרצן חידש דהיבם אסר והיבם שרי לה ע"ש ולפ"ז י"ל עפ"י מאי דאיתא ביבמות דצ"ה ע"ב דבעי למילף התם שהבא על אחות אשתו נאסרת אשתו עליו מק"ו ומה במקום הבא על איסור קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו (הבא על אשת איש שהוא איסור קל מפאת שאין האוסרה אוסרה כל ימי' שהרי יש לה היתר בגט) נאסר האוסר (הבעל שאסרה ע"י קידושין על הבועל נאסר עתה בה ע"י ביאת הבועל דאשה שזינתה אסורה לבעלה) מקום שבא על איסור חמור שהאוסרה אוסרה כל ימי' (אחות אשתו שאסורה לו כל ימי חיי אשתו) אינו דין שיהי' נאסר האוסר (שתיאסר אשתו האוסרת עליו את אחותה ע"י הביאה שבא על אחותה) וכו' עכ"ל הגמ' ומוכח מלשון הגמ' הזה דמה שאשת איש נאסרת לבעלה ע"י זנות זהו רק בעבור שהבעל הוא האוסר על הבועל וע"כ גזרה תורה שיהי' נאסר האוסר וע' ברא"ש פ"ק דכתובות סי' ד' ובקרבן נתנאל שם ס"ק ח' שדקדק מש"ס דיבמות הנ"ל דהיכא שאין הבעל האוסר אזי ג"כ אין נאסר וכגון בא"א שנבעלה לעכו"ם דבלא"ה אסירא עלי' אזי אין נאסרת לבעל באותה ביאה ע"ש ולפי"ז י"ל דרב ושמואל הנ"ל פליגי בב' הסברות דש"ס קידושין ודגיטין הנ"ל וס"ל לרב דיש אישות בינה ובין היבם ומכח היבם היא אסורה לעלמא וע"כ כיון שהיבם אוסר לכן הוא ג"כ נאסר וע"כ שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ושמואל ס"ל שאיסורה עדיין מכח הבעל לא מכח היבם וא"כ אין היבם האוסר וממילא ג"כ אין נאסר וע"כ אינה נאסרת ליבם ע"י ביאת זנות אולם הא דתלו לה רב ושמואל בהא אי הרי היא כאשת איש או אינה כאשת איש עדיין אינו מדוקדק דהא לתרווייהו הרי היא כא"א אלא דלרב האישות היא בינה ליבם ולשמואל הוא בינה לבעל ולא בינה ליבם והכי הל"ל רב אמר הרי היא כא"א ליבם ושמואל אמר אינה כא"א ליבם ומדאמרו סתם הרי היא כא"א ואינה כא"א מוכח דלרב איסורה מכח אישות ולשמואל איסורה איסור ביאה גרידא הוא ולא מכח עניין אישות כלל וכמו שכתבתי ראשונה ועיין בס' קצה"ח סי' קפ"ח שכ' לחלק בין שליח הנותן גט לאחר מיתת הבעל דקי"ל אין גט לאחר מיתה ובין נשתטה הבעל לפני נתינת השליח עש"ה שכ' לחלק דבמיתת הבעל פקע האישות ונתחדשה זיקת ייבום ואין עוד אל הגט על מה לחול שהרי אין כאן אישות עוד בינה לבעל עש"ה ואולם לפי מה שצידדנו פה לומר דאיסור יבמה לשוק הוא מפאת הבעל עדיין שלא סר אישות הבעל לגמרי כשיש יבם רק ניתק ממיתה ללאו וגזה"כ הוא אלא שהיבם בכחו לגמור האישות הזה ע"י ביאתו או להפקיעה ע"י חליצה וא"כ עכ"פ כיון שיש עוד אישות בינה לבעל ומכח זה היא אסורה לעלמא שפיר יש אל הגט על מה לחול ולהפקיע מקצת האישות הזה אשר נשאר עוד אלא דכיון שמת הבעל סר כח המשלח ואין כאן משלח וא"כ ה"ה בנשתטה הבעל ואין ראוי לגרש הרי ג"כ סר כח המשלח ודמי שפיר לנשתטה ודו"ק:
ודע כי אין להקשות דהיאך אפשר לומר דאיסור יבמה לשוק הוא מפאת שנשאר עדיין אישות הבעל במקצת הרי כיון שמת הבעל הלך לו ואיננו היאך אפשר שיהי' אישות בינה לבינו הרי מת ואין כאן בעל דז"א דהא לולי ילפינן מקרא בקידושין די"ג ע"ב דמיתת הבעל מתיר לעלמא היינו אומרים מסברא דאין מתיר כלל וכדפריך התם אמתני' דאשה קונה את עצמה במיתת הבעל מנא לן ויליף לי' שם מקרא ע"ש אלמא דלולי הכתוב ה"א דגם לאחר מיתת הבעל נחשבת כאשתו אלא דמיתת הבעל מתיר מגזה"כ וא"כ שפיר ניתן להאמר שמה שאסרה תורה יבמה לשוק היינו משום שכשיש יבם גזה"כ הוא שאין מיתת הבעל מתירתה רק מקליש את האישות ממיתה ללאו ואיסורה עדיין מכח אישות הבעל וכמ"ש וכבר הבאתי מקצת הסוגי' דקידושין י"ג ב' הנ"ל בתחלת דברינו פה וע"ע ביבמות דנ"ה ע"ב דקאמר דשכבת זרע דכתי' באשת איש אתי למעוטי משמש מתה דסד"א דהואיל ולאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא לחייב עלה באשת איש קמ"ל וע"ש בתוד"ה לאחר מיתה נמי איקרי שארו עש"ה ומבואר בזה דלולי הכתוב הייתי סבור שיש אישות בין הבעל ובין האשה גם אחר מיתת האשה וא"כ שפיר י"ל דביבמה גזרה תורה כן באמת שישאר אישות הבעל גם אחר מיתת הבעל וכנ"ל:
וע"ע כתובות דק"ג ע"ב ת"ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם וכו' ופריך דאורייתא היא דכתי' כבד את אביך ואת אמך ומשני אשת אב הואי ופריך הא נמי דאורייתא הוא דתני' את אביך זו אשת אביך (פי' דתיבת את אתי לרבות אשת אב) וכו' ומשני ה"מ מחיים (דאב) אבל לאחר מיתה לא עכסה"ג ומוכח מזה דלאחר מיתה איננה נקראת אשתו וי"ל דכיון דגזרה תורה דמיתת הבעל מתיר את האשה לעלמא א"כ חזינן מזה דגזה"כ הוא שנסתלק אישות הבעל ע"י מיתתו וע"כ ממילא גם לענין כיבוד הרי איננה עתה אשת האב אבל לעניין יבמה שפיר י"ל דהגזה"כ הוא להיפוך וכנ"ל אולם לענין איסור ערוה דאשת האב הרי היא אסורה גם לאחר מיתת האב וא"כ יש לעיין עדיין דמאי חזית לומר דמגו דלעניין אשת איש אינה אשתו ה"ה לעניין כיבוד אדרבה נימא דמגו דלעניין איסור אשת אב הוי אשתו ע"כ גם לענין כיבוד חשיבא כאשתו וע' בספר שיטה מקובצת על כריתות הנדפס מחדש ד"ב ע"א שכ' וז"ל ואף על גב דתנא אם ואשת אביו (במשנה שם) והם זו בכלל זו היינו משום דאינו חייב על אשת אביו לאחר מיתה וחייב משום אב עכ"ל וצע"ג שמפורש בסנהדרין דנ"ג ע"א ודנ"ד ע"א שאין חילוק באשת אב בין מחיים דאב בין לאחר מיתת האב וכ"כ הרמב"ם הל' איסורי ביאה פ"ב ה"א ע"ש:
ואולם לענין איסור עריות הנאסרות ע"י קידושין כגון אשת אב וכדומה דאסירי אפי' לאחר מיתה, יש להסתפק באמת אם טעם האיסור לפי שגם אחרי מיתת הבעל אכתי היא אשתו לעניין שתיאסר בקרוביו, או דילמא האיסור הוא רק מפאת שהיתה פעם אחת אשתו, אבל עתה באמת אין עוד שום אישות כלל בינו לבינה. ואם נאמר כן אזי שפיר ראוי לפטור מכיבוד אשת אב לאחר מיתת האב כיון שעתה איננה עוד אשתו לשום דבר שמה שאסורה לבניו משום אשת אב הוא רק מפאת שהיתה מתחלה אשת אב, אבל לא מפאת אישות דהשתא. ולפי"ז הא דמצריך בש"ס קידושין י"ג ב' הנ"ל קרא שיהי' מיתת הבעל מתיר, י"ל ג"כ דאין הכוונה דלולי קרא יש לנו לומר שאישות הבעל ישנו עדיין גם לאחר מיתה, כ"א הכוונה הוא דלולי קרא יש לנו לדמות אשת איש לכל עריות הנאסרות ע"י קידושין דאסירי גם אחרי מיתה מפאת שהית' פעם אשתו, דה"נ ראוי שתהי' אסורה לעולם מפאת שהית' פעם אשת איש. ואולם מש"ס דיבמות נ"ה ב' הנ"ל מוכח להדיא דלולי קרא דשכבת זרע ה"א דגם לאחר מיתת האשה חשיבא אשתו וגם אם נאמר דכוונת הש"ס קידושין י"ג ב הוא עד"ז עכ"ז מה שצידדנו למעלה לומר דאיסור יבמה לשוק הוא מפאת אישות הבעל שפיר במקומו עומד דכמו שמיתת הבעל לא הי' ראוי שיתיר מסברא לולי הגזה"כ והיינו אוסרין אותה מפאת שהית' פעם אשת איש ה"נ ביבמה י"ל דגזרה תורה שתהי' אסורה לעולם מפאת האישות אשר הי' בינה לבעל בעודו חי ואמנם אם נאמר כן אזי שוב שפיר יתכנו דברי הקצוה"ח אשר הבאתי למעלה דכיון דעתה עכ"פ אין עוד אישות א"כ שפיר א"א לגט לחול כלל כיון שגט הוא ספר כריתות וכפירוש חכז"ל שהוא דבר הכורת בינו לבינה וא"כ שייך רק חלות הגט כשיש ביניהם קשר אישות שאז הגט כורת את הקשר הזה ומנתקו משא"כ כאן שאין עוד אישות כלל ע"כ נהי דאיסורא לעלמא מכח האישות שהי' כבר עכ"ז הרי אין לגט על מה לחול ולעשות מעשה הכריתות כיון שעתה אין עוד קשר אישות כלל אשר יכרתנו הגט ודו"ק:
ועיין בש"ס יבמות דף י"ז ע"ב דר' יהודה אמר התם דשומרת יבם שמתה אסור באמה, ופריך הש"ס אלמא קסבר יש זיקה (זיקת ייבום הויא ככנוסה מדרבנן ואוסרת אמה על היבם משום חמותו), ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה וכו', ומשני אי אמר הכי ה"א ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה, עכ"ל הגמ'. ומוכח דאיסור חמותו לאחר מיתת אשתו היא רק מפאת דעדיין חשיבא אשתו גם אחרי מיתתה דאין לומר דהאיסור רק מפאת שהית' אשתו בחיי' אבל עתה איננה אשתו עוד דא"כ מאי האי דקאמר דה"א דלאחר מיתה פקעה זיקה ומה בכך דפקעה הזיקה הרי גם בחמותו דאורייתא פקע האישות של האשה אחרי מיתתה ואעפ"כ הוא אסור בחמותו גם לאחר מיתת אשתו ועל כרחך דאיסור חמותו לאחר מיתה הוא רק מפאת דעדיין חשיבא אשתו וע"כ שפיר קאמר דה"א דרק אישות גמור דאורייתא ישנו גם לאחר מיתת האשה ואוסרת אמה עליו משא"כ זיקה שהוא אישות קלוש דרבנן שפיר נפקע ע"י המיתה ולהכי קמ"ל דגם אישות דזיקה לא פקעה בכדי וזה אין לומר דאיסור חמותו לאחר מיתת אשתו הוא באמת רק מפאת שהית' אשתו כבר וכוונת הגמ' הוא רק דה"א דזיקה שהוא אישות קלוש דרבנן אין בכוחו לעשות איסור גם על אחרי זמן הסתלקות האישות הזה דהיינו אאחר מיתה דז"א דא"כ הל"ל סתמא דה"א דה"מ מחיים אבל לאחר מיתה שריא קמ"ל דאחר מיתה נמי אסירא ומדקאמר דה"א דלאחר מיתה פקעה זיקה וכן מהא דקאמר דקמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה מוכח להדיא דאיסור חמותו דאורייתא לאחר מיתת אשתו הוא ג"כ רק מפאת שלא נפקע האישות עדיין ושיש עדיין קשר אישות בינו לבינה האוסר את אמה עליו ודו"ק היטב:
ואולם מהא דקרובות הנאסרות ע"י קידושין הם אסורות גם אחרי שנתגרשו מוכח להדיא איפכא דאין האיסור מפאת שיש עדיין אישות רק מפאת האישות שהי' כבר, דהרי בנתגרשה א"א שישאר איזה עניין אישות בינה לבינו דא"כ היאך היא ניתרת לעלמא ע"י הגט הרי מבואר בגיטין ר"פ המגרש דכל שיש שיור מה בגט אז אין הגט מתיר משום דלא הוי כריתות ע"ש. ועוד דאפי' נימא דכשנתגרש' מבעלה ג"כ נשאר אישות מה האוסרתה לקרוביו וכן כשמת בעלה עכ"ז אכתי תיקשי דכשנישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מן האחר הי' ראוי שתהי' מותרת אז גם לקרובי הראשון שהרי כשנישאת לאחר אז וודאי דפקע אישות הראשון לגמרי ע"י קידושי האחר ולא נשאר ממנו כלום, וכמו שמצינו להדיא בגיטין דף פ"ג ע"א דאפי' לר"א דס"ל התם דבמגרש חוץ מפלוני הגט חל ואסורה לאותו פלוני אז אם נישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מן האחר שבה אח"כ להיות מותרת גם לאותו פלוני משום דכשנישאת לאחר פקע אישות הראשון לגמרי ולא נשאר ממנו כלום אפי' לאוסרה לאותו פלוני עש"ה וא"כ ה"נ ראוי לומר דכוותה וכמובן וא"כ על כרחך לומר דאיסורה לקרובי הבעל גם אז איננו מפאת אישות שישנו אז כ"א מפאת אישות דמעיקרא וא"כ ה"ה דמיד אחרי מיתת בעלה או גירושי' יש לנו לומר כן דפקע אישות הבעל לגמרי ואיסורה לקרוביו הוא רק מפאת שהית' פעם אשתו:
והנה הא דפטרינן בש"ס כתובות הנ"ל מכיבוד אשת אב אחרי מיתת האב י"ל עוד דטעם חיוב כיבוד אשת אב הוא בעצמו רק משום כיבוד אב שבזיון הוא לו אם מבזים לאשתו וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם הל' ממרים פ"ו הט"ו שכ' וז"ל, חייב אדם לכבד אשת אביו אעפ"י שאינה אמו כ"ז שאביו קיים שזה בכלל כבוד אביו עכ"ל וע"כ לאחר מיתת האב דלית בי' תו משום כיבוד אב שפיר שרי וראי' לסברא זאת מש"ס הוריות די"ג ע"ב דקאמר דבני ת"ח עושין אותן סניפין לאביהם בבית המשתה ופירש"י שהוא משום כבוד אביהם וקאמר שם רבא דזה הדין הוא רק בחיי אביהם ובפני אביהם ע"ש ונהי דכאן חייבים בכבוד אשת אב אפי' שלא בפניו עכ"ז י"ל דאשתו דהיא כגופו עדיפא טפי וחשיב כבודו גם כשמכבדים אותה שלא בפניו משא"כ לאחר מיתה דהוי שלא בחיים ושלא בפניו שפיר י"ל דאין בזה עוד משום כבודו ושוב מצאתי בספר זוהר הרקיע בעשה כו' שכ' גם הוא ז"ל כן מסברא דנפשי' עש"ה ולא הביא לשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל שמסכים לזה וגם לא הביא גמ' דהוריות הנ"ל:
אולם ק"ל באמת דמנ"ל דטעמא דקרא דמחייב בכיבוד אשת אב הוא משום כיבוד אב ונאמר עבור זה לפטור מכיבוד לאחר מיתת האב הא קי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא וגוף הדין דחיוב כיבוד אשת אב כמו שנאמר הרי ראוי שינהוג גם אחרי מיתת האב אם נאמר דגם אחרי מיתתו חשיבא אשתו וכנ"ל ותו דבכתובות דמ"ג ע"א איתא לענין הרווחה בתו עדיפא לי' לענין זילותא אלמנתו עדיפא לי' ע"ש ומוכח דרצון האב הוא שיכבדו את אשתו גם אחרי מיתתו וא"כ כיון שזה רצון האב א"כ חיוב כיבוד אב הרי הוא גם אחרי מיתת האב כמבואר בקידושין דל"א ע"ב מכבדו בחייו ומכבדו במותו ע"ש וי"ל דלאחר מיתתו קפיד רק אזילותא דאלמנתו ושלא יבזוה אבל אינו חפץ שיכבדוה משא"כ בחייו שרוצה שיכבדו לאשתו:
וע"ע בש"ס שבועות ד"ל ע"ב דקאמר דביתהו דר' הונא הוי לה דינא קמי' דר' נחמן א"ר נחמן היכי נעביד אי איקום מקמה מיסתתמן טענתי' דבעל דינה לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר א"ל לשמעי' צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלואי ואיקום (אעמוד ולא יבין הבעל דין שמפני' אני עומד רק יחשוב שמפני האווז הפורח ובא עלי אני עומד) ופריך והאמר מר מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה בעלי דינין בעמידה וכו' וכתבו שם התוס' ד"ה והאמר וז"ל אף על גב שהי' יכול להושיבה כדאמר בסמוך עשה דכבוד תורה עדיף (פי' דשם בסוגיא הנ"ל אמרי' דמותר להושיב ת"ח המעיד ואף על גב דאיכא עשה שיהי' העדים עומדים דכתי' ועמדו שני האנשים עכ"ז עשה דכבוד תורה עדיף) וה"נ איכא עשה דכבוד תורה שהית' אשת חבר איכא למימר שלא רצה להושיבה שלא לסתום טענת בעל דינה וכו' או שמא אין באשת חבר לאחר מיתה (לאחר מיתת בעלה) עשה דכבוד תורה עדיף עכ"ל הרי שנסתפקו התוס' פה אי עשה דכיבוד אשת חבר היא גם לאחר מיתתו וי"ל ג"כ דעניין הספק הוא אי חשיבא אשתו אחרי מיתתו או לא וצע"ק מדוע לא פשטו ספיקם זה מהך דכתובות דפטרינן מחיוב כיבוד אשת אב אחרי מיתת האב ויש לחלק בין כיבוד אשת אב שהחיוב הוא מפאת היותו בכלל כיבוד אב וכרמב"ם וזוהר הרקיע הנ"ל וע"כ כיבוד אב הרי הוא רק חיוב עצמיי על גוף האב שציותה תורה לכבד אותו וע"כ כשמת האב אין באשתו עוד משום כבודו משא"כ החיוב לכבד תלמידי חכמים הרי איננו מפאת עצמותם רק מפאת כבוד התורה שכבוד התורה הוא אם מכבדים את הוגי התורה ויודעי' וע"כ כבוד התורה היא גם אחרי מיתת הת"ח במה שמכבדים לאשה מפאת שהית' פעם אשת ת"ח ודו"ק היטב:
ושוב ראיתי בשו"ת נוב"י אה"ע סי' נ"ד ושו"ת ח"ס אה"ע סי' פ"ב דיברו בקצרה מזה אי יבמה לשוק הוי ערוה ולא העירו מכל הערותינו כלום זולת הש"ס דב"ב קל"ה א' הנ"ל אשר הובא בח"ס שם עש"ה ויש לי לדבר עוד הרבה בזה בעזה"י ובאתי כעת רק להעיר בזה המעט: