אור ברסלב

אתוון דאורייתא· רבי יוסף ענגיל

כלל ז

כלל ו

בענין יש שאלה בנזירות:

בש"ס יבמות ד"ה ע"א מבואר דהא דלא ילפי' מנזיר מצורע דעשה דתגלחת מצורע דחי לעשה ול"ת דנזיר דכתי' קדוש יהי' גדל פרע וכתי' תער לא יעבור וגו' אלמא דעשה דוחה ל"ת ועשה משום דשאני נזיר דקל שכן ישנו בשאלה ע"ש וק"ל לפי המבואר בנזיר ד"ט ע"א דלב"ש דס"ל דאין שאלה בהקדש ה"ה דאין שאלה בנזירות משום דנזיר נקרא הקדש וכפי' המפרש ותוס' שם משום דכתי' קדוש יהי' ע"ש וא"כ אטו נימא לב"ש דעדל"ת ועשה ואין לומר דאה"נ דגדולה מזו מצינו ברש"י מנחות ד"מ ע"א ע"ש שכ' בחד לישנא דב"ש לית להו כלל דין עדל"ת המוסכם בכל הש"ס עש"ה דעכ"ז הא אכתי תיקשי לר' אליעזר דס"ל בערכין דכ"ג ע"א כב"ש דאין שאלה בהקדש ע"ש וא"כ לר"א ג"כ אין שאלה בנזירות וכמו שמדמה להו בש"ס נזיר הנ"ל נזירות והקדש להדדי ולדידי' א"א לומר ג"כ דעדל"ת ועשה שהרי הוא סובר בפסחים דמ"ו ע"א בדין כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב דלא תקרא לה שם עד שתאפה ופירש"י דלקרות לה שם תחלה ולשורפה אח"כ אסור משום דאין שורפין קדשים ביום טוב ע"ש ובשבת דכ"ד ע"ב וכן בפסחים דפ"ד ע"ב מבואר דהא דאין שורפין קדשים ביום טוב היינו משום דאין עשה דשריפת קדשים דוחה לעשה ול"ת דיו"ט ע"ש וא"כ שפיר קשה וכמובן:

והנה שמעתי שבס' שו"ת שואל ומשיב נמצאת הקושי' שהקשיתי אליבא דב"ש לחוד ושהוא ז"ל תי' עפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפט"ו מנזירות דהא דעשה דתגלחת מצורע דחי לאיסור תגלחת דנזירות היינו משום דקי"ל דימי צרעתו אין עולין לו למניין נזירות וע"כ קדושתו מסולקת ממנו אז כיון שאין הימים בכלל ימי מניין הנזירות וע"כ ליכא אז עשה דקדוש יהי' והוי אך ל"ת גרידא דתער לא יעבור וע"כ שפיר עדל"ת כמו בכה"ת ע"ש ולפי"ז גם שאלה שפיר מהני כשהוא מצורע כיון דאינו קדוש אז והוי נזירות גרידא לא הקדש וא"כ אפי' לב"ש שפיר משני דשאני נזיר שכן ישנו בשאלה עכת"ד והנה אין ספרו לפני לעיין בו ואם נאמר שם כן באמת אזי דברים תמוהים המה דהא הש"ס דיבמות הנ"ל על כרחך לית לי' סברא דרמב"ם הנ"ל דאל"כ מאי מקשה כלל בסוגיא דיבמות הנ"ל דנילף מנזיר מצורע דעשה דוחה ל"ת ועשה הא בנזיר מצורע ליכא עשה כלל לסברא הנ"ל וכיון דמקשה כן וס"ל דאפי' בימי צרעתו איכא עשה דקדוש יהי' א"כ הרי שוב סר תירוצו זה:

ואולם יש לי להחזיק בדברי השו"ת שואל ומשיב הנ"ל ואך לא מטעמי' וזה דבאמת מה שכתבו התוס' בנזיר ד"ט ע"א והמפרש שם דע"כ נזירות דמי להקדש משום דכתי' קדוש יהי' גדל פרע צע"ק דקדוש יהי' קאי רק אשער וכדאמרי' בכל דוכתא דגילוח דנזיר הוי באיסור עשה דקדוש יהי' גדל פרע וא"כ אין עניינו קדושה כלל רק איסור גרידא כמו פן תקדש המלאה עם הכרם וכמו כל הנוגע בבשרה יקדש ועיין בקידושין דנ"ז ע"ב דיליף להדיא איסור שער נזיר בהנאה מקרא דקדוש יהי' גדל פרע גידולו יהי' קדוש ע"ש ועוד דאפי' אם הי' ביאורו קדושה ממש עכ"ז כיון דקאי אשערות ולא אגוף הנזיר א"כ איננו ראוי בעבור זה שתקרא כל הנזירות הקדש ואדרבה ראוי לומר דכיון דגוף הנזירות איננו קדושה ע"כ מועיל שאלה אגוף הנזירות וממילא פקעה קדושת השער גם לב"ש וכעין מה שכתבו התוס' בנזיר דל"א ע"ב דבנדר קרבן והקדישו אח"כ לקיים נדרו ואח"כ נשאל על הנדר אז פקעה קדושת הקרבן גם לב"ש ע"ש. והנה מצאתי ראיתי בסיפרי ובמדרש רבה פרשת נשא דדריש קדוש הוא לד' זו קדושת הגוף קדוש יהי' זו קדושת שער עכ"ל ולפי"ז נלענ"ד דמפאת קרא דקדוש הוא לד' הוא דמדמינן נזירות להקדש כיון דילפי' ממקרא זה דגוף הנזיר קדוש וע"כ באומרו הריני נזיר הוי כאומרו הריני הקדש אלא שזאת הקדושה פרטי' המה אלו האיסורים של גילוח ויין וטומאה ואין פרטי' כשאר הקדש אבל עכ"פ גוף הנזירות הקדש הוא וזה הי' נלענ"ד נכון מאוד לולי דברי התוס' והמפרש הנ"ל ולפי"ז נוכל לומר דזה גם הסוגי' דיבמות הנ"ל ס"ל דבימי צרעתו כיון דאין עולין לו למניינו אז אין הגוף קדוש אבל עכ"ז העשה דקדוש יהי' גדל פרע האוסרת גילוח השערות והיא פרט מפרטי איסורי הנזירות וודאי דנוהגת גם בימי צרעתו ככל שאר האיסורין שנוהגים גם אז אף על פי שאין הימים עולין למניין וע"כ שפיר הוי גם אז עשה ול"ת ורק קדושת הגוף איננו אז כיון שאינו מונה אז מניין הנזירות והוא אז רק איסור גרידא בכל האיסורים הנ"ל אבל אין בו קדושה וע"כ שפיר גם לב"ש מהני שאלה בנזיר מצורע ודו"ק היטב:

אולם מה שהקשיתי אנכי לר"א ראיתי אח"כ דבלא"ה לק"מ דבס' טורי אבן הביא שתי סוגיות ערוכות דס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות א' בנזיר דל"ב ע"ב דתנן התם דאותם שנזרו נזירות משחרב הבית מפני שלא ידעו שחרב הבית מתירין להם ע"י פתח שאילו ידעו שחרב הבית ולא יוכלו להביא קרבנותיהם ויצטרכו להיות נזירים כל ימיהם לא היו נוזרים אבל אותם שנזרו עד שלא חרב הבית אין מתירין להם ע"י פתח זה שאין פותחין בנולד וקאמר עלה בגמ' שטפוהו רבנן לר' אליעזר דס"ל פותחין בנולד פי' מדלא פליג ר"א לומר שראוי להתיר גם לנזירים שנזרו לפני חורבן הבית ש"מ דשטפוהו ונצחוהו רבנן לר"א דס"ל בנדרים דס"ד ע"א דפותחין בנולד ושחזר בו ר"א מדעתו זאת והודה לרבנן דאין פותחין בנולד עש"ה והשתא ממאי דחזר בו ר"א הרי לדידי' בלא"ה לא מהני שאלה בנזירות כלל ועל כרחך לומר דגם לר"א יש שאלה בנזירות. ב' בחגיגה ד"י ע"א דדריש ר"א שני פעמים כי יפליא אחד הפלאה לאיסור ואחד הפלאה להיתר ע"י שאלה לחכם ע"ש והנה אני העני מצאתי ג"כ ככה בשבועות דכ"ח ע"א דפריך אמ"ד אכלה כולה אין נשאלין עלי' מבריתא דמפורש בה דמהני שאלה בנזיר שהביא כבר קרבנותיו ומשני דאיירי בשלא גילח עדיין ור' אליעזר היא דאמר תגלחת מעכבא ע"ש וא"כ מפורש דגם לר"א מועיל שאלה בנזירות דדוחק לומר דהאי תנא ס"ל כוותי' דר"א בהא דתגלחת מעכבא ולא ס"ל כוותי' בהא דאין שאלה בנזירות דכל כה"ג דרך הש"ס להקשות בפירוש ולתרץ האי תנא ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא וא"כ על כרחך לומר דהא דאמרי' בנזיר ד"ט ע"א דב"ש לטעמייהו דס"ל דאין שאלה בהקדש ס"ל ג"כ דאין שאלה בנזירות ע"ש אין הכוונה שמי שסובר שאין שאלה בהקדש מוכרח לסבור דאין שאלה בנזירות דז"א דאפשר שיסבור ג"כ דאין נזירות הקדש אלא דעל ב"ש דאמרי בהדיא שם בנזיר דאין שאלה בנזירות ע"ש שפיר נוכל לומר דטעמייהו משום דסברי דנזירות הקדש ולטעמייהו אזלי דס"ל דאין שאלה בהקדש והא דקאמר התם דב"ה דס"ל דיש שאלה בנזירות לטעמייהו אזלי דס"ל דיש שאלה בהקדש ה"ה שהי' יכול לומר דב"ה חולקים וסוברים שאין נזירות הקדש אלא דעדיפא מינה קאמר דאפי' אם נאמר דמודים בזה עכ"ז הא לב"ה ניחא כיון דבהקדש גופי' ס"ל דיש שאלה אולם ר"א שפיר ס"ל כב"ש בחדא דאין שאלה בהקדש גמור ובנזירות ס"ל דאין נזירות הקדש ופליג בזה אב"ש וז"פ:

והנה ביישוב קושית הטורי אבן מהא דנזיר דל"ב ע"ב וכן ביישוב קושיותינו מהך דשבועות דכ"ח ע"א והך דיבמות ד"ה ע"א הנ"ל הי' נלענ"ד עוד לחדש ומצאתי אח"כ במהרי"ט אלגאזי בכורות פרק חמישי שכ' ג"כ סברא זאת דהא דאמרי' בנזיר ד"ט ע"א דנזירות כהקדש לענין שאלה הוא רק בעבור שיש בנזירות חיוב קרבנות דהוי קדשים עש"ה ולענד"נ להסביר זה עוד יותר שאף שבקבלת הנזירות אין עוד הקדש בפועל רק חיוב בעלמא להביא קרבן עכ"ז לפי המבואר ברש"י ביצה ד"כ ע"א אהא דאמרי' התם דאם אמר הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מעשר שני אזי הוא נזיר ואינו מגלח ופירש"י וז"ל נזיר ואינו מגלח ממעות מעשר אלא מן החולין דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכי הדר אמר על מנת לאו מילתא הוא עכ"ל ומבואר בזה דגם בהרי עלי אמרי' אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ועל כרחך הכוונה דכשנתחייב קרבן מיד יש לגבוה שותפות בנכסיו כשיעור הקרבן שנתחייב וז"ש רש"י דהוי כמסירה להדיוט ודו"ק וא"כ הוי שפיר החיוב קרבן ג"כ הקדש בפועל ועוד נראה להביא ראי' דהחיוב להביא קרבן דינו כהקדש בפועל ולא הוי כשאר מצוה בעלמא וזה מדאמרי' בהוריות די"א ע"א בעא מיני' רבא כו' נשיאות מהו שתפסיק ה"ד כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה (להיות נשיא) ועבר והשלימו מהו (פי' שאחרי שעבר מנשיאותו השלים לכזית דהיינו שאכל אח"כ עוד חצי זית מהו שתפסיק הנשיאות לענין הקרבן) ופריך תיפשוט לי' מהא דאמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר בו הואיל ונדחה ידחה כו' עכ"ל הגמ' ולכאורה מאי קושי' הא התם כבר הפריש קרבן והוי הדיחוי בקדשים משא"כ כאן שלא הית' הפרשה עוד ורק שיש לומר שהחיוב להביא קרבן נדחה כשהי' נשיא וא"כ אי נימא דהחיוב רק מצוה בעלמא היא א"כ הא איבעי' דלא איפשיטא הוא בע"ז ובסוכה אי יש דיחוי אצל מצוות ע"ש ועל כרחך לומר דהחיוב להביא קרבן דינו כהקדש בפועל ושפיר שייך דיחוי כמו בקדשים ממש ודו"ק. [אולם בשבועות דל"ד ע"ב איתא ותיהדר עדות ותיגמר מפקדון דמזיד דלאו כשוגג (פי' שלא יתחייבו עדים במזיד קרבן שבועת העדות כמו שהכופר בפקדון במזיד פטור מקרבן שבועת הפקדון) כי היכי דיליף פקדון ממעילה (לענין זה שמזיד פטור מקרבן בפקדון כמו שפטור המועל בהקדש במזיד מקרבן מעילה) עכ"ל הגמ' ואי איתא דחיוב קרבן דינו כקדשים א"כ מאי פריך דכי היכי דילפי' פקדון ממעילה לענין פטור מקרבן במזיד ניהדר ונגמר עדות מפקדון הא קי"ל דאין למדין למד מן הלמד בקדשים ועל כרחך דחיוב קרבן הוי מצוה בעלמא וע"כ כשדנין לענין חיוב או פטור מקרבן שפיר למידין למד מן הלמד וצע"ק] ולפי"ז נלענ"ד דבנזיר מצורע דאי נימא דאין עדל"ת ועשה א"כ לא יוכל לגלח לצרעתו ויוכרח להיות מצורע כל ימיו ושוב לא יוכל להביא קרבנות נזירות לעולם ופקע מיני' חיוב קרבנות הנזירות וא"כ שוב אין הנזירות הקדש ושוב שפיר מועיל שאלה וא"כ שוב שפיר דוחה כיון שאם לא ידחה יהי' לו קולא דשאלה ודו"ק:

ולפי"ז מיושבת ג"כ סוגי' דשבועות הנ"ל כיון דשם איירי כשכבר הביא קרבנותיו רק שלא גילח עדיין א"כ עכ"פ כיון שכבר נפטר מקרבנות שוב אין הנזירות הנשאר לענין חיוב תגלחת הקדש ושפיר מהני שאלה ולפי"ז מיושבת ג"כ סוגיא דנזיר הנ"ל שהקשה ממנה הטורי אבן הנ"ל דכיון דשם איירי שחרב הבית א"כ ליכא חיוב קרבן עוד ולא הוי הקדש ושפיר מהני שאלה:

אולם בהא יש לשדות נרגא לכאורה דחיוב קרבן אכתי איכא אלא שאנוס מלקיים החיוב הואיל ואין בית ומהרה כשיבנה ביהמ"ק יקיים חיובו ונראה דגם זה לק"מ דהא אנן לר' אליעזר קיימינן ור' אליעזר הרי ס"ל במועד קטן די"ח ע"א במשנה דמשחרב ביהמ"ק עצרת כשבת (לענין אבילות) עכ"ל והכוונה דכשהי' ביהמ"ק קיים הי' נחשב עצרת למועד שבעה ימים כיון שקרבן חגיגה שלו יש לו תשלומין כל שבעה אחרי העצרת וע"כ הי' עצרת מפסיק לאבילות שבעה אבל משחרב ביהמ"ק דבטל הבאת קרבן ע"כ חשוב עצרת כשבת רק יום אחד וע"כ דינו רק כשבת לענין אבילות דעולה למניין ואינה מפסקת עש"ה ומבואר בזה דמשחרב ביהמ"ק אין ענין הקרבן נחשב כלל לר"א הואיל ואין בית וע"כ נחשב עצרת רק יום אחד וא"כ ה"נ דכוותה וא"ל דשאני התם לענין הפסקת אבילות שבעה דכיון דלא נבנה ביהמ"ק בעצרת ולא הי' ראוי להקריב הקרבן בעצרת ע"כ אין לו עוד תשלומין אפי' יבנה הביהמ"ק מיד אחרי העצרת דז"א דלמ"ד דחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני יש לו תשלומין וכמבואר בחגיגה ד"ב ע"א א"כ גם כאן שפיר יועיל תשלומין אם יבנה ביהמ"ק תוך שבעה לעצרת ושפיר ראוי שיוחשב עצרת שבעה גם בזה"ז ועל כרחך לומר דעכ"ז כ"ז שלא נבנה הבית אין דנין תורת וענין ההקרבה כלל וא"כ ה"נ דכוותה ודו"ק היטב:

[והנה ספק זה אם ענין המזבח נחשב כעת שחרב הבית או לא ולענ"ד שהוא פלוגתא ביבמות דע"ט ע"ב דקאמר בימי רבי בקשו להתיר נתינים (פי' שבקשו להפקיר העבדות אשר להם דכתי' ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ד') אמר להם רבי חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר ופליגא דר' חייא בר אבא א"ר יוחנן דאמר רחב"א א"ר יוחנן חלק עדה לעולם אסור חלק מזבח בזמן שביהמ"ק קיים אסור אין ביהמ"ק קיים שרי עכ"ל הגמ' והרי ספק זה פלוגתא מפורשת פה בין רבי לר' יוחנן ודו"ק]:

אולם קושית הטורי אבן השני' הנ"ל מסוגי' דחגיגה הנ"ל דדריש בה ר"א בהדיא קרא דכי יפליא לענין שאלה בנזירות וודאי מוכרחת לומר דס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות ואמנם עכ"פ הועלנו בדברינו אלה לסלק התמיהא אליבא דב"ש שלא נוכרח לומר דלב"ש עדל"ת ועשה דלפי מה שכתבנו גם לב"ש מהני שאלה בנזיר מצורע כיון דאי לא תועיל לא יודחו העשה ול"ת ולא יוכל להביא קרבנותיו כל ימי' ולא הוי הקדש ושוב שפיר מהני וכנ"ל:

והנה נתיישבתי עוד כי אחרי העיון גם תירוצינו זה וגם תירוץ השו"ת שואל ומשיב ז"ל הנ"ל במחכ"ת עדיין לא יתכנו שהרי מחלוקת ב"ש וב"ה איתאמרא ג"כ בש"ס בבא בתרא דק"כ ע"ב לענין שחוטי חוץ דלב"ה אם שחט קדשים בחוץ מהני שאלה אח"כ שיעשה ההקדש חולין למפרע ויפטר למפרע מעונש של עבירת שחיטה בחוץ ולב"ש לא מהני שאלה מטעמא דאין שאלה בהקדש ע"ש והרי כתבו התוס' בקידושין דנ"ז ע"ב ד"ה מה דשחוטי חוץ הוי כקדשים שמתו דפקעה קדושתם מה"ת ונעשו חולין מה"ת ע"ש וא"כ השתא בשעת שאלה איננו קדשים עוד ואעפ"כ לב"ש לא מהני שאלה משום דבשאלה הרי הוא שואל אהקדש דמעיקרא שהי' מתחלתו הקדש וא"כ ה"נ בנזיר מצורע נהי דהשתא שנצטרע לא הוי הקדש או משום דימי צרעתו אין עולין לו ואינו קדוש אז או משום דע"י הצרעת לא יוכל להביא קרבנותיו ופקע חיוב קרבנות וכנ"ל עכ"ז הרי קודם שנצטרע הי' הקדש וא"כ ראוי שלא יועיל שאלה כמו בשחוטי חוץ הנ"ל ועיין בשבת דכ"ה ע"א דקאמר כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמא כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ופירש"י ותוס' שם הטעם משום דתרומה נמי איקרי קודש דכתי' וכל זר לא יאכל קודש ע"ש ולכאורה קשה ע"ז מדברי הרמב"ם ז"ל שכ' פ"ז מה' תרומות ה"א וז"ל וטמא שאכל תרומה טמאה אינו לוקה שהרי אינה קודש עכ"ל וא"כ כיון דתרומה טמאה לא איקרי קודש איך ילפי' לה מקדשים וצ"ל ג"כ דכיון דקודם שנטמאת הית' קודש וחל עלי' דין קדשים שתצטרך שריפה לכשתטמא ע"כ אעפ"י שעתה איננה קודש שפיר צריכה שריפה וכל שכן שיתכן לומר כן בשאלה שהרי החכם עוקר הנדר מעיקרו והשאלה הוא על תחלת ההקדש וא"כ כיון דאין שאלה בהקדש א"כ נהי דעתה הוא חולין עכ"ז הרי ע"י השאלה יתעקר תחלת ההקדש והשאלה הוא על התחלתה שהית' אז הקדש והרי אין שאלה בהקדש:

אולם יש ליישב גם זה לפמ"ש בשו"ת מחנה אפרים סי' ה' מה' צדקה דע"י חרטה אין החכם עוקר מעיקרו רק מכאן ולהבא ורק ע"י פתח הוא דעוקר מעיקרו עש"ה ולפי"ז לק"מ דרק בשחוטי חוץ שרוצה להפטר מעונש ע"י השאלה אחרי ששחט א"כ ההכרח שישאל ע"י פתח להפקיע ההקדש מעיקרו לומר שאגמ"ל שמה ששחט חולין הי' בשעת שחיטה וע"כ זה שפיר א"א לב"ש דס"ל דאין שאלה בהקדש ואם ישאל רק ע"י חרטה שמועלת רק מכאן ולהבא אזי הרי לא יועיל כלל דעדיין לא תהי' שחיטתו בחוץ מעשה היתר למפרע כיון ששחט קודם ששאל והרי הית' אז קודש אבל כאן בנזיר מצורע שפיר יוכל לשאול ע"י חרטה לעקור הנזירות מכאן ולהבא ויוכל לגלח לצרעתו אחרי השאלה וזה שפיר אפשר גם לב"ש כיון דעתה שנצטרע אינו הקדש א"כ מה שנעקר הנזירות מכאן ולהבא הרי אין נעקר הקדש בזה וע"כ שפיר יש כאן קולא דשאלה גם לב"ש:

ובהיותי בזה עלה בדעתי ליישב קושית המהרי"ט אלגאזי שם שהקשה בהא דאמרי' בפסחים דמ"ו ע"ב לר"א דהואיל אי בעי מתשיל אחלה ממוני' הוא ע"ש ואמאי הא חלה ותרומה איקרי קודש ור"א הרי ס"ל בערכין דאין שאלה בהקדש וכנ"ל ע"ש והיא ג"כ קושית התוי"ט בפסחים שם ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ס"ב ע"ש ולפמ"ש ניחא דכיון דבפסחים שם בחלה טמאה איירי וכמבואר במשנה כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב א"כ הרי אינה קודש וכדברי הרמב"ם הנ"ל ושפיר מהני שאלה ונהי שהכרחתי מסוגי' דשבת הנ"ל דתרומה אף שנטמאת יש לה דין קודש לענין שריפה ואעפ"י שגוף הקדושה אין עלי' אחרי שנטמאת עכ"ז זהו רק בתרומה שהית' טהורה מעיקרא וחל עלי' דין קדשים כבר וכמו שכתבנו למעלה משא"כ בסוגיא דפסחים הנ"ל דאיירי שנטמאת העיסה והית' החלה טמאה מעיקרה וכמ"ש כיצד מפרישין חלה בטומאה וא"כ לא הית' החלה קודש בשום פעם וע"כ שפיר אין עלי' דין קודש כלל ושפיר מהני שאלה ומה שצריכה החלה שריפה בסוגיא דפסחים הנ"ל איננו בתורת קדשים וכדברי הש"ס שבת הנ"ל דקאמר כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו וכו' רק מחשש תקלה וכמבואר ברש"י ותוס' בשבת שם דשייך נמי שריפה בתרומה טמאה מחשש תקלה ע"ש ודו"ק:

ובחידושי בסוגיא דהואיל וכו' כתבתי עוד ביישוב קושית הרמ"ע והתוי"ט והמהריט"א הנ"ל וז"ל נלענ"ד דאין ללמוד חלה מהקדש דבהקדש אפשר דטעמא רבתא אית בי' בהא דאין שאלה מועלת בו משא"כ בחלה וזה לפמ"ש הר"ן בנדרים דפ"ה ע"א לענין האוסר פירותיו על עצמו בהנאה דנעשים הפקר ע"י הנדר וזכה בהם אחר ואח"כ נשאל הנודר על נדרו אי אמרי' דאין שאלה מפקיע קניין האיש שזכה בהם דשאלה בכחה רק להפקיע איסור ולא קניין או דילמא דכיון דאך מפני הקונם נאסרו בהנאה ונעשו כעפר והפקר זכה בם חבירו ע"כ כשהשאלה מפקיע הקונם ממילא נפקע גם הקניין כיון שהקנין בא אך בסבת הנדר יעויש"ה שנחלקו בזה שם הרשב"א והר"ן ז"ל ונראה דלפי"ז יש מקום לומר דבהקדש דעיקר קדושתו בא אך מחמת הקניין שמפני שהוא של גבוה ע"כ הוא קדוש א"כ אפשר דטעמא דאין שאלה בהקדש הוא לפי שאין בשאלה כח להפקיע הקנין וכנ"ל ע"כ ממילא גם הקדושה איננה נפקעת דהקניין הרי הוא סבת הקדושה בהקדש וכמ"ש ולפי"ז בחלה ותרומה דא"א לומר דהקניין הוא סבת הקדושה שהרי הם של כהנים ואילו נכסי כהן בעלמא אין בהם שום קדושה וא"כ על כרחך בחלה ותרומה נהפוך הוא דהתורה גזרה שהתבואה שחל עלי' קדושת תרומה תהי' של כהן א"כ הקדושה היא סבת הקניין וא"כ כיון שהשאלה מפקעת הקדושה א"כ הקניין ממילא נפקע וא"כ שפיר אין ללמוד חלה מהקדש לענין שאלה דשפיר יש לחלק ודו"ק כי סברא נכונה היא בעזה"י עכ"ל בחידושי:

אולם לכאורה ז"א שהרי גם בנזירות ס"ל לב"ש נזיר ד"ט ע"א דאין שאלה ושם לא שייך האי טעמא דאין שאלה מפקיע קניין ותו דטעמא דב"ש מפרש בנזיר דל"א ע"א משום דיליף הקדש מתמורה ובתמורה גזה"כ הוא דאפי' לגמרי בטעות מהני וכדדרשי' יהי' לרבות שוגג כמזיד וע"כ ממילא אין שאלה מועיל דשאלה הרי הוא רק מטעם שעושה הנדר טעות וע"כ לב"ש גם בלי שאלה רק הקדש בטעות סתם נמי מהני מפאת הלימוד מתמורה וכמפורש שם בנזיר ע"ש ואעפ"י שקניין בטעות וודאי דגם לב"ש לא מהני אמנם אחרי העיון דברי צודקים שהרי אמרתי זה אליבא דר"א וא"כ לפי מה שביררתי פה דר"א ס"ל רק דאין שאלה בהקדש לחוד אבל בנזירות לדידי' יש שאלה א"כ ניתן להאמר דטעמא דר"א בהא דאין שאלה בהקדש הוא משום דאין שאלה מפקיע קניין וכמ"ש וע"כ סובר באמת דבנזירות יש שאלה משום דלא שייך שם הטעם הזה וע"כ לדידי' נמי שפיר יש שאלה בחלה וכמ"ש וה"ה דר"א יסבור ג"כ לפי"ז דהקדש בטעות לא הוי הקדש רק דשאלה ס"ל דלא מהני בהקדש דלא מצאנו לו יותר מזה רק מאי דס"ל בערכין דכ"ג ע"א דאין שאלה בהקדש כב"ש והכוונה לפי דברינו שסובר כב"ש בהא דאין שאלה בהקדש ולא מטעמי' רק מטעמא דאין שאלה מפקיע קניין וכנ"ל אמנם מה שכתבתי בחידושי אלה שהקניין בהקדש הוא סבת הקדושה יש בו מקום עיון והארכתי בו למעלה בכלל ג':

והנה ראיתי בספר ברוך טעם שער הכולל דין ו' שהביא ג"כ קושית הטורי אבן הנ"ל מהא דס"ל לר"א בחגיגה ד"י ע"א דכי יפליא דכתי' בנזיר אתי להיתר שאלה וחידש שם לתרץ זה דהא דס"ל לב"ש דאין שאלה בהקדש היינו רק בהקדש אשר הוא לפנינו בפועל משא"כ במקדיש לאחר שלשים אז גם לב"ש מהני שאלה לפני השלשים כיון שאין עוד הקדש במציאות ובפועל ואכה"ג הוא דדריש ר"א כי יפליא להיתר שאלה כגון שהנזירות יחול אחר ל' והוא שואל לפני הל' עש"ה בס' ברוך טעם וכיון דנתיישבה איפוא סוגי' דחגיגה הנ"ל א"כ לענין שאר הסוגיות והם בנזיר דל"ב ע"ב ושבועות דכ"ח ע"ב ויבמות ד"ה ע"א הנ"ל שפיר יתכנו דברינו הקודמים דהא דנזירות כהקדש הוא רק מפאת חיוב קרבנות וע"כ בכל הני סוגיין דליכא חיוב קרבנות שפיר מהני שאלה וכנ"ל:

אולם יש לי להביא עוד ראי' ברורה דס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות ואפי' היכא שהנזירות הוא כבר במציאות ובפועל וזה מדתנן בזבחים ד"ב ע"א כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת (דפסולות לגמרי) הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן ר' אליעזר אומר אף האשם וכו' ע"כ והנה בגמ' שם ד"ח ע"א מייתי קראי בחטאת חלב וחטאת נזיר וחטאת מצורע דפסולות שלא לשמן ופריך התם אשכחן חטאת חלב דכתי' בה לחטאת. חטאת דעכו"ם דשמיעת הקול (שבועת העדות) וביטוי שפתים (חטאת דשבועת ביטוי) וטומאת מקדש וקדשיו דלא כתי' בהו קרא מנלן ומשני חטאת דעכו"ם אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה והנך כולהו אתיין במה הצד ע"כ וברש"י ד"ה אתיין במה הצד כ' וז"ל מחטאת חלב וחטאת נזיר ומצורע דכי פרכת מה לחטאת חלב שכן כרת חטאת נזיר ומצורע יוכיחו מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהם דמים אחרים (שמביאין עוד קרבנות אחרים עם החטאת) חטאת חלב תוכיח הצד השוה שבהן כו' אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול: ומחטאת חלב וחדא מהני לא אתיא דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר איכא למיפרך מה להני שכן אין באין בדלות תאמר בשבועת ביטוי שהוא בעולה ויורד אי מחטאת חלב וחטאת מצורע איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה תאמר בשבועה שישנה בשאלה עכ"ל כוונתו דהשתא דילפי' שבועת ביטוי מכלהו תלת מחטאת חלב וחטאת נזיר וחטאת מצורע אין להקשות עוד דמה להנך שכן אינן בשאלה שהרי נזיר ישנו בשאלה וכן מבואר בגמ' שם ד"ח ע"א דאי לא הוי כתי' קרא בחטאת נזיר להדיא לא הוי גמרינן לי' מחלב ומצורע משום דאיכא למיפרך דמה להנך שאינן בשאלה תאמר בנזיר שישנו בשאלה ע"ש ומעתה ימצא דלב"ש דס"ל דאין שאלה בנזירות א"כ שוב ליכא למיגמר חטאת דשבועת ביטוי גם מכלהו תלתא מחלב ונזיר ומצורע דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה כיון דגם נזירות ליתא בשאלה תאמר בשבועה שישנה בשאלה וא"כ לב"ש חטאת דשבועת ביטוי כשירה שלא לשמה וראה זה חדש הוא דז"פ לכאורה בכולי' סדר קדשים בלי חולק דכל החטאות שבעולם פסולות שלא לשמה ואולם לב"ש מבואר להדיא דיש חטאת הכשירה שלא לשמה והיא חטאת דשבועת ביטוי ומעתה אומר אני דלכאורה מאי פריך בגמ' חטאת דשבועת ביטוי מניין דילמא חטאת דשבועה באמת כשיר' שלא לשמה ומאי פריך וצ"ל דכיון דמתני' סתמא קתני חוץ מן הפסח והחטאת מוכח דכל חטאות פסולות שלא לשמה ולפי"ז נראה ברור דכיון דר"א במשנה הוסיף עוד על דברי הת"ק וקאמר אף האשם מוכח דמודה לת"ק לגמרי בפסח וחטאת והוסיף עוד אשם וא"כ גם לר"א חטאת דשבועת ביטוי פסולה שלא לשמה כיון דחטאת זו נכללת בסתימות דברי הת"ק דמשום זה פריך עלה הש"ס חטאת דשבועת ביטוי מניין וכנ"ל וא"כ על כרחך דס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות דאי אין שאלה בנזירות א"כ מנא לי' לר"א באמת הא דחטאת דשבועת ביטוי פסולה שלא לשמה דמחלב ונזיר ומצורע הא ליכא למיגמרי' אי אין שאלה בנזירות וכנ"ל ועיין בקידושין דל"ט ע"א דדייק הגמ' ג"כ מדתנן ר"א אומר אף החדש דמודה לדברי הת"ק ע"ש ואם שבפסחים דנ"ז ע"א איתא מאי אף אקמייתא ולא קאי על כל דברי הת"ק ע"ש וכן הוא עוד בכמה דוכתי עכ"ז מוכח גם משם דה"מ היכא דמפרש בגמ' בהדיא הכי אבל בסתמא תיבת אף מורה שמודה לכל דברי הת"ק ודו"ק בזה כי היא הערה וראי' נפלאה בס"ד לומר דס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות והנה כי כן א"כ יש מזה ראי' לסתור גם סברת הברוך טעם הנ"ל דס"ל דרק היכא שאין עוד נזירות בפועל הוא דס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות משא"כ היכא שחלה הנזירות כבר והיא במציאות ובפועל דז"א דאי נימא דהיכא שהנזירות הוא במציאות ובפועל אין שאלה לר"א א"כ אכתי תיקשי דמנא לי' לר"א הא דחטאת דשבועת ביטוי פסולה שלא לשמה דמחלב ונזיר ומצורע הא ליכא למיגמרי' דאיכא למיפרך מה להנך שכן אינן בשאלה היכא שהם במציאות ובפועל עכ"פ תאמר בשבועה שישנה בשאלה אפי' בכה"ג ועל כרחך דלגמרי ס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות כמו בשבועה ואפי' כשחלה הנזירות כבר והיא במציאות ובפועל וז"פ:

והנה אי נימא דהא דתני' בנדרים דכ"ח ע"א דלב"ש אין שאלה בשבועה ע"ש מה"ת הוא א"כ נסתר כ"ז דכיון דגם בשבועה אין שאלה א"כ שוב שפיר גמרי' שבועה מחלב ונזיר ומצורע דליכא למיפרך מה להצד השוה כו' שכן אינן בשאלה שהרי גם שבועה אינה בשאלה ואין צורך לומר עוד דלב"ש חטאת דשבועת ביטוי כשירה שלא לשמה ור"א דמתלמידי ב"ש הוא וכנודע א"כ י"ל ג"כ דכב"ש ס"ל דאין שאלה בשבועה וא"כ אין עוד ראי' לומר דס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות אולם הר"ן בנדרים דכ"ב ע"ב כ' בפשיטות דרק מדרבנן הוא דאין שאלה בשבועה לב"ש ע"ש וא"כ דברינו במק"ע בס"ד ודו"ק בכ"ז:

ודע דאם נאמר באמת דלב"ש עדל"ת ועשה וכהכרח הנ"ל מסוגי' דיבמות הנ"ל מנזיר מצורע דעדל"ת ועשה ודחי רק דשאני נזיר שכן ישנו בשאלה וא"כ לב"ש דס"ל נזיר ד"ט ע"א דאין שאלה בנזירות א"כ עדל"ת ועשה ולב"ה דס"ל בנזיר שם דיש שאלה בנזירות א"כ אין עדל"ת ועשה יש להסביר בזה פלוגתא דב"ש וב"ה בביצה די"ב ע"א אי אמרי' מתוך שהותרה לצורך וכו' דלית להו לב"ש מתוך ולב"ה אית להו מתוך וי"ל דלטעמייהו אזלי דלכאורה יש לימוד דאמרי' מתוך וכו' מדאצטריך קרא לאסור שריפת קדשים ביום טוב וכמבואר בשבת דכ"ד ע"ב ובפסחים דפ"ג ע"ב אלא די"ל דלא אמרי' מתוך וכו' והשריפה באמת מלאכה אסורה ואעפ"כ אצטריך קרא כי היכא דלא נימא דעדל"ת אלא דלזה הרי א"צ קרא כיון דיו"ט עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה וא"כ שפיר יש לימוד דאמרי' מתוך והתינח לב"ה אבל לב"ש דס"ל דעדל"ת ועשה שפיר אין לימוד לומר מתוך וכו' וע"כ שפיר סבירא להו מסברא דלא אמרי' מתוך ואין להקשות דלב"ה אדרבה השתא דגלי קרא דאסור לשרוף קדשים ביום טוב א"כ נלמוד מהתם דלא אמרי' מתוך דז"א דכבר הקשה זה בס' יריאים להר"א ממיץ ז"ל ותי' שיש בשריפת קדשים ג' כתובים הבכ"א ואין מלמדין ע"ש וא"כ אדרבה שפיר יש לימוד משם לומר בעלמא להיפוך וכמ"ש התוס' בקידושין דל"ה ע"א דכל ב"כ הבכ"א הוי בעלמא איפכא ע"ש וז"פ:

תוכן העניינים

אתוון דאורייתא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה