אתוון דאורייתא· רבי יוסף ענגיל
כלל ו
ביאור ענין איסור דמאי:
נסתפקתי מה שאסרו חכז"ל דמאי אם האיסור הוא רק אם הע"ה לא עישר באמת אבל אם הע"ה עישר באמת אז אף שהאוכל לא ידע שעישר עכ"ז הוי רק כנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שאין שם מעשה עבירה רק מחשבת עביר' וה"נ דכוותה או דילמא כיון שאסרו חכז"ל אכילת דמאי כל זמן שאין יודע אם הע"ה עישר ע"כ ה"ל איסור בעצם אף אם עישר הע"ה כ"ז שהאוכל לא ידע שעישר ונראה לפשוט ספק זה מש"ס חולין ד"ו ע"א דגרסי' התם ר' זירא ור' אסי איקלעי לפונדקא דיאי אייתי לקמייהו בצים המצומקות ביין ר' זירא לא אכל ור' אסי אכל א"ל ר' זירא לר' אסי ולא חייש מר לתערובות דמאי א"ל לאו אדעתאי (שכחתי) א"ר זירא אפשר גזרו על התערובות דמאי ומסתייע מילתא דר' אסי למיכל איסורא השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לכ"ש נפק דק ואשכח (דלא גזרו על תערובות דמאי) וכו' עכ"ל הגמ' ונראה מזה דאפי' אם באמת עישר הע"ה את הדמאי עכ"ז ה"ל איסור בעצם אם האוכל לא ידע שעישר דאל"כ מאי קשיא לי' לר' זירא דהשתא בהמתן של צדיקים וכו' דילמא שמרו מן השמים את ר' אסי ממכשול באמת והזמינו לו יין כזה אשר עישרו הע"ה באמת וא"כ ליכא רק מחשבת עביר' וא"כ כיון שר' אסי הי' שוגג וכמו שאמר לאו אדעתאי א"כ שוב לא הי' שם עביר' ומכשול כלל וא"כ מאי קשיא לי' השתא בהמתן וכו' ועל כרחך דמה שלא נודע לנו בני אדם שעישרו הע"ה הוי איסור בעצם אף אם עישרו הע"ה באמת ודו"ק כי היא ראי' מכרחת בעזה"י:
ועוד נראה ראי' לסברא זאת מש"ס ב"מ דנ"ג ע"א דפריך התם גבי מע"ש פחות מש"פ שנתערב וניתי מעשר דאית לי' ונצטרפינהו (פי' לחללם יחד בצירוף על המעות דאילו המעשר שנתערב בלחוד אין תופס דמיו הואיל והוא פמש"פ) ומשני דאוריתא ודרבנן לא מצטרפי (פי' שהמעשר האחר שיש לו הוא דאוריתא ואילו המעשר שנתערב הוא רק דרבנן דמה"ת ברובא בטל) ופריך וניתי דמאי (פי' מעשר של דמאי) ומשני דילמא אתי לאתויי וודאי עכסה"ג. ולכאורה מאי פריך וניתי דמאי הא דמאי הוי ספק וא"כ ממ"נ אם עישר הע"ה תחלה את הדמאי וא"כ אין המעשר שעישר הוא אחריו מעשר כלל אפי' מדרבנן וא"כ שוב אין למעשר גמור שנתערב צירוף כלל והיאך מיפריק ואם לא עישר הע"ה את הדמאי א"כ ה"ל מעשר הדמאי שעישר הוא מעשר גמור מה"ת וא"כ שוב הרי דאוריתא ודרבנן לא מצטרפי ובמה יצא מעשר הדמאי לחולין:
והנה על אופן האחרון הנ"ל י"ל דאפי' אם לא עישר הע"ה את הדמאי עכ"ז הוי מעשר הדמאי שעישר הוא אך מדרבנן דכיון דרוב ע"ה מעשרין הן ומה"ת אזלי' בתר רובא ע"כ הוי הדמאי היתר גמור מה"ת אף אם באמת לא עישר הע"ה כיון שאין אנו יודעין מזה שלא עישר ויש לנו לילך אחרי הרוב שמעשרין והוי כמו רובא דאיתא קמן דחד בתרי בטל ונהפך איסור להיות היתר אף שיש כאן וודאי איסור ולפי"ז יהי' נפשט הספק שנסתפק השואל בשו"ת ח"צ סי' כ"א והובא בפמ"ג ליו"ד סי' ק"ט במשבצות ס"ק ד' ע"ש שנסתפק באשה שנישאת במשאל"ס וילדה ואח"כ בא בעלה אם הוולד ממזר מה"ת הואיל ומה"ת אזלי' בתר רובא ובזאת היתר הי' עש"ה ולפי דברינו אלה הנה יש ראי' ברורה לסברא זאת מסוגי' דב"מ הנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בעזה"י:
אולם מאופן הראשון הנ"ל עדיין קשה דכיון דרוב ע"ה מעשרין א"כ יש לנו לומר שהדמאי עישרו הע"ה תחלה וא"כ מעשר הדמאי שעישר הוא חולין ואם כן אין למעשר גמור שנתערב שום צירוף דנהי דלענין הדמאי עצמו מחמירין לחוש למיעוט עכ"ז איך ניקל לומר שמעשר הדמאי הזה יהי' לו צירוף עם מעשר וודאי דרבנן וא"כ על כרחך מוכרחין אנו לומר דאפי' אם עישר הע"ה באמת עכ"ז הואיל ואין אנו יודעין מזה ע"כ אכתי הדמאי מחויב חיוב עצמיי במעשר מדרבנן ושפיר הוי מעשר הדמאי מעשר גמור מדרבנן אף אם נתעשר הדמאי תחלה ביד הע"ה ודו"ק היטב:
והנה כן נראה מבואר עוד בש"ס מנחות דל"א ע"א דמפורש שם דלמ"ד רוב ע"ה מעשרין הן וחיוב דמאי אך מדרבנן הוא אז מותר לעשר מדמאי על טבל וודאי מדרבנן ולא חשיב מפטור על החיוב או מחיוב על הפטור עש"ה והנה שם יוקשה ג"כ בב' האופנים הנ"ל דממ"נ אם לא נתעשר הדמאי ביד הע"ה א"כ הא ה"ל מפריש מן החיוב על הפטור כיון שהדמאי מחויב מדאורייתא ואילו הטבל האחר מחויב רק מדרבנן ואם נתעשר הדמאי ביד הע"ה א"כ שוב הא ה"ל מפריש מן הפטור על החיוב כיון שהדמאי גם מדרבנן פטור ואילו הטבל האחר עכ"פ מדרבנן חייב ועל כרחך צ"ל כמו שכתבתי דדמאי מה"ת אפי' לא נתעשר תחלה ביד הע"ה ג"כ פטור מטעמא דרוב ע"ה מעשרין הן דחשיב היתר עצמותי מכח זה וכנ"ל ואילו מדרבנן אפי' אם נתעשר תחלה ביד הע"ה ג"כ חייב דמדרבנן הוא להיפוך איסור עצמותי אפי' אם נתעשר תחלה ביד הע"ה כ"ז שהאוכל אינו יודע שנתעשר וכנ"ל וע"כ שפיר דמאי דומה לגמרי לשאר טבל דרבנן הפטור בוודאי מה"ת ומחויב בוודאי מדרבנן אולם קשה ע"ז מש"ס ב"מ דנ"ו ע"א דקאמר בב' מיני דמאי כגון שלקחם מב' בני אדם אזי אסור להפריש מאחד על חבירו דדילמא הע"ה האחד עישר את תבואתו והשני לא עישר וה"ל מפריש מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור עש"ה ולפמ"ש מה"ת הרי שניהם פטורים דאפי' אותו שלא נתעשר פטור כיון דמה"ת אזלי' בתר רובא וכנ"ל ומדרבנן הרי אפי' אותו שנתעשר חייב וכנ"ל וא"כ ממ"נ שניהם שוין וכנ"ל ושוב ראיתי שגם המל"מ בה' תרומות פ"ה הי"ז עמד על סתירת הא דאין תורמין מן הדמאי על הדמאי להך דמנחות דל"א ע"א הנ"ל דקאמר דשרי לעשר מדמאי על טבל וודאי דרבנן ולא תי' כלום ע"ש ויש לי עוד להאריך בזה בעזה"י ובאתי כעת רק להעיר: