אתוון דאורייתא· רבי יוסף ענגיל
כלל ה
בענין סד"א אי מה"ת לחומרא:
ביומא ריש פרק יוה"כ פריך על ר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת מבריתא דכל חלב דמרבי' כוי וח"ש ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וקאמר ה"נ מסתברא דאלת"ה כוי ספיקא היא איצטריך קרא לאתויי ספיקא ע"ש והקשו מזה על הרמב"ם ז"ל דס"ל דסד"א מותר מה"ת דא"כ שפיר איצטריך קרא לאתויי ספיקא ומאי פריך ונלענ"ד ליישב דהנה הא דלהרמב"ם ז"ל סד"א מותר מה"ת היינו משום דס"ל דהתורה לא דיברה רק מידיעת האדם וכשכתבה נבילה לא תאכלו כיוונה בזה שאם תדע שהבשר הוא נבילה אז לא תאכלנו וכשאינו יודע שהוא נבילה מזה לא דיברה תורה ולא אסרתו וע' חוו"ד סי' ק"י ודבריו נודעים אולם לכאורה הרי גם בספק יש לו ידיעה שהרי יודע הוא שיש להסתפק בו שהוא נבילה וע"כ נראה דדינא דהרמב"ם ז"ל הנ"ל תלוי במחלוקת ר' יוחנן ור"ל בכריתות די"ח ע"ב באוכל שני זיתי חלב בזא"ז ונודע לו בנתים ידיעת ספק מאכילה הראשונה אי חשיב העלם אחד או לא וס"ל לר"י שם דאין ידיעת ספק מחלקת לחטאות דידיעת ספק לאו שמה ידיעה והוי העלם אחד ור"ל ס"ל דמחלקת דידיעת ספק שמה ידיעה והוי ב' העלמות ע"ש ולפי"ז לר"י דס"ל דידיעת ספק לאו שמה ידיעה ע"כ כל סד"א מותר מה"ת ולר"ל דס"ל דשמה ידיעה שפיר אסור מה"ת וע"כ הרמב"ם ז"ל לטעמי' דפסק בפ"ח מה' שגגות ה"ח דאין ידיעת ספק מחלקת לחטאות דידיעת ספק לאו שמה ידיעה ע"כ שפיר ס"ל דסד"א מותר מה"ת משא"כ בש"ס יומא הנ"ל דקאי אליבא דר"ל ע"כ שפיר קאמר דע"כ לא נטה ר"ל מסברתו דח"ש מותר מה"ת מכח הבריתא הנ"ל משום דר"ל לטעמי' הי' לו ראי' דהבריתא כיוונה רק לאסמכתא בעלמא דאל"כ כוי ספיקא הוא וכי אצטריך קרא לאתויי ספיקא דלר"ל לטעמי' הרי סד"א אסור מה"ת ודו"ק: