אור ברסלב
אשר לשלמה סימן מג

אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן

סימן מג

סימן מב

בענין מצרנות בשכירות עי' סי' קע"ה סס"א שנים ששכרו וכו' ע"ך אך דוקא אם רוצה לסלקו כדי לדור בו אבל אם אינו רוצה לדור בו אלא להשכירו לאחרים אין לו דין בן המצר דטעמא דמצרנות הוא משום ועשית הישר והטוב וזה שהוא רוצה לסלק השוכר ולהשכיר לאחרים הוא הפך הישר והטוב וזה אחד מהטעמים שכ' ר"ת שאין דין מצרנות בבתים דדוקא בשדות אף העשיר צריך הוא לשדות הרבה אבל עשיר שיש לו בית דירה לא יתכן שיסלק הלוקח מבית דירתו והוא קנה בית להשכיר לאחרים אין זה ישר וטוב וכ' הב"י דלפי טעם זה אם היה רוצה אותו המצרן לדירתו או להרחיב ביתו יש בו דין דב"מ יעו"ש ואף דאנן לא קי"ל כר"ת וכמ"ש הב"י היינו דוקא במכירה משום דאמרינן דיש בה משום הישר והטוב כדי שיהיו קרקעותיו מצויים במקום אחד והאי טעמא לא שייך אלא במצרנות דמכירה אבל לגבי מצרנות דשכי' שרוצה לסלקו כדי להשכירו לאחר הא ודאי כמ"ש ר"ת דאין זה ישר וטוב וכן אנו נוהגים. וכ"כ מוהר"ר ר"ב בתשו' ח"ב סי' צ"ט דאין זה ישר וטוב ושכן מדוקדק מס' נ"ט לשכרו לעצמו ר"ל כאלו שלא לעצמו בלא"ה א"כ מצרנות ע"ש:

וצל"ד היכא דהשותף רוצה לסלק לשוכר ששכר חלק שותפו. בכל החצר ורוצה לדור בבית א' ולהשכיר לאחרים השאר אם יכול א"ל. וכן אם יכול לסלקו מחלק הבית ההוא שרוצה לדור בו ולהניח לו השאר ע"י שומא ששמין כמה שוה הבית ההוא וכמה שוה השאר. דהנה מצינו למר"ן הש"ע סי"ג שכ' וז"ל אחד שלקח משנים שדה אחת ובא המצרן לסלקו מחציו שלקח מן הא' אינו יכול לסלקו אלא א"כ מסלקו מכולה או מניחו בכולה ע"כ וכ' מורם במפה ודוקא בשדה א' אבל ב' שדות יכול לסלקו מא' ומניח לו א' ע"כ:

נמצינו למדים דבשדה אחת אינו יכול לסלקו מחציה בין לקח מא' ובין לקח מב' ומ"ש מר"ן משנים לרבותא כ"כ דאפ"ה אינו יכול לסלקו מחציו ובשתי שדות יכול לסלקו מא' בין לקח משנים ובין לקח מא' וכמ"ש הש"ך סקי"ב ואף דהסמ"ע סקכ"ב צדד לומר דבשני שדות דוקא כשקנאן מב' אין הטעם משום דס"ל דכשקנאן מא' א"י לסלקו מאחד אלא משום דאינו יכול לסלקו אפי' משניהם יחדו דכיון דמכר ב' שדות הו"ל כמכר כל נכסיו דלית בה דינא דב"מ אבל אי איכא דינא דב"מ יכול לסלקו מא' אף כשקנאן מא':

מעתה יש להסתפק בחצר שיש בה שני בתים או יותר אם נדון כל בית לשדה א' ויכול לסלקו מא' או דילמא דכל החצר כולה יש לה דין שדה א' ואינו יכול לסלקו מחציה:

והנלע"ד הוא דכל החצר כולה דמיא לשדה א' שהרי אנן קי"ל דגם במוכר ב' שדות אין כאן דינא דב"מ דהו"ל כמכר כל נכסיו ושכן המנהג פשוט. ומעשים בכל יום שהמצרן מסלק את הלוקח אפילו יש במקח שני בתים ואי חשבינן כל בית לשדה הרי איכא שתי שדות דלית בה דינא דב"מ:

ואין לומר דהטעם הוי משום דהוי מצרן לכולהו בתי ולכך יכול לסלקו מכולהו ולא אמרינן דבשני שדות אין בו דין מצרן אלא היכא דלא הוי מצרן לכולהו דזה יצדק לפרש"י ז"ל דס"ל שאם זה רוצה לקנות כל הנכסים או מצרן כל שדה ושדה רוצה לקנות שדה שהוא מצרן לו אית ביה דינא דב"מ ולפי' אף דאינו מצרן אלא לא' אם רוצה לקנות הכל אית ביה דינא דב"מ אבל להרא"ש ז"ל אפי' אם המצרן רוצה לקנות כל הנכסים או אי אתו מצרני כולהו אין בו דינא דב"מ א"כ אפי' יהיה מצרן לכולהו וירצה לקנות כולם אין בו דינא דב"מ דמ"ש וזיל בתר טעמא שכ' הרא"ש ז"ל לפי שאין אדם מצוי שיקנה כל נכסיו ביחד הילכך אין לו להודיע למצרן שמא בתוך כך ימלך הלוקח ולא תקנו לעשות הישר והטוב למצרן שיהיה רע למוכר וכמ"ש כ"ז בב"י ולפי טעם זה אף אי הוי מצרן לכולהו מ"מ הרי המוכר מתירא וחושש להודיעו שמא אדבני בני ימלך הלוקח ולכך ודאי דאין בו דינא דב"מ וכ' הב"י ז"ל דטעמא דמסתבר הוא והכי נקטינן וכן פסק בש"ע סל"ו:

הן אמת כי ראיתי לה' אורח משפט ז"ל סי' קע"ה סקט"ל שכ' וז"ל מכר כל נכסיו כו' נ"ב וכן פסק רבינו המחבר בשולחנו הטהור סל"ו וז"ל מכר כל נכסיו אין בעל המצר של שדה א' מסלק את הלוקח שהרי היא והאחרת קנה כאחד עכ"ל ודקדק הט"ז דמשמע מזה דאיירי דאין לו אלא שנים כו' וכן משמע בסמ"ע סקכ"ב ומתוך זה הקשה למ"ש רב"י המחבר בב"י מחו' ל' וכ' לחלק דהתם איירי לענין קדימה וכו' יע"ש ולענ"ד לא ידעתי כוונתו דהתם איירי ששוכר הבית הוא מצרן גם לחנות כמבואר שם לא כן הכא דאין כאן מצרנות אלא לשדה אחת גם מה שדקדק מלשון הש"ע דאין לו אלא שנים או שאינו רוצה למכור אלא ב' לענ"ד ליתא כמבואר בלשון רבי' בעה"ט ורבי' בב"י שכתבו מצרני כולם וכו' יע"ש ע"ך:

ואהמ"ר כוונת הט"ז פשוטה ומבוארת וגם ה' דרכי משה בההוא עובדא הקשה כן על מר"ן ז"ל וז"ל אבל במ"ש דאם קדם א' מהם וקנאו הב' מסלקו זהו צ"ע דהא אמרינן פ' המקבל מכר כל נכסיו לאחר לית ביה משום דינא דב"מ וכ' שם הרא"ש ז"ל ואפי' אם המצרן רוצה לסלקו מכל נכסיו לית ביה משום דינא דב"מ וכבר כתבתי לעיל בשם ב"י דהכי נקטינן וא"כ ה"ה כאן שמכר ביתו וחנותו בבת אחת אין בעל מצרן לא' מהם יכול לסלק הלוקח ע"כ יע"ש:

ומה שחילק ה' ארח משפט דהתם איירי ששוכר הבית הוא מצרן גם לחנות לא כן הכא דאין כאן מצרנות אלא לשדה א' בהורמנותיה דמר קאמינא דאין חילוק זה עולה יפה דלס' הרא"ש דנקטינן כוותיה לא יש סברא לחלק בין מצרן לכולהו ובין מצרן לאחד אחר שהטעם הוא מפני שאין מצוי לקנות כל נכסיו ולכך כשיזדמן לו ללוקח מתירא לילך להודיע למצרן שמא בתוך כך ימלך הלוקח ובן אדם ויתנחם וא"כ מה הועיל אם הוא מצרן לכולהו והרי המוכר חושש אדביני ביני שיודעו ימלך הלוקח והמצרן לא ירצה לקנות א' או לא שנא ועוד דבההוא עובדא פסק מר"ן דכל א' מצרן למקום שהוא דר בו דוקא ומ"ש מר"ן בתחילת דבריו וגם שוכר הבית רוצה לקנותם שהבית הוא בתוכו ולחנות הוא מצרן ע"ך הם דברי בע"ל הבית ולא דברי מר"ן וגם לאותם שהיו רוצים לדמותו לארעא דחד ובתי דחד וכו' אבל למר"ן מהיכא תיתי תיסק אדעתין לומר דסבר דשוכר הבית הוא מצרן גם לחנות אי מההיא דארעה דחד הרי כתב להדייא דלא דמי ואי משום שהיא אצל הבית שדר בה בשכירות הרי למעלה מזה סמוך ונראה כ' משם להקת הפוסקים כשבית שאצל בית השכי' נמכר אין שום זכות לשוכר אלא כאינש דעלמא וכ"כ ה' דרכי משה על דברי מר"ן וז"ל האריך בנתינת טעם לדבריו ודבריו נראים במה שכתב שכל א' הוא מצרן לשלו והוא קודם לחבירו הואיל והוא דר בו ואין הב' נקרא מצרן לזה כמ"ש לעיל בשם נימוקי יוסף לענין משכנתא דבית ומרתף תחתיו ואע"ג דגם על זה חולק הרא"ש והרשב"א מ"מ פסק כדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל כדברי נמ"י וכמ"ש לעיל גבי אם מכר הקרקע שאצל המשכונה ע"ך:

גם מה שדחה דברי הט"ז מלשון רבינו בעה"ט ורבי' בב"י שכ' מצרני כולם אינו מוכרח דלשון זה יאמר גם על ב' שדות ועוד דלא איירי דוקא בשני שדות אלא בשני שדות או יותר וע"ז כ' מצרני כולם:

באופן כי דבריו תמוהים ולא זכיתי לידע כוונתו ועוד אני תמיה עליו מאחר שהעיר לבו להקשות על הט"ז איך לא הרגיש להקשות על הט"ז קושיא גדולה הנראית החוש"ה אל העיין בהשקפה ראשונה והוא במ"ש הט"ז וז"ל ואין להקשות ממ"ש ב"י סוס"י זה מחו' ל' מעשה בא לידי וז"ל הלכך אם כל א' רוצה לעמוד בשלו קונים אותו ביחד ושמין ביניהם כמה דמי הבית כמה הם דמי החנות עכ"ל שמע מינה דלא מועיל להא' שקנה הבית והחנויות להחזיק שניהם אע"פ שאין הב' מצרן אלא לא' מהם התם שני. דלא קנה עדיין שום א' מהם אלא רוצים עכשיו לקנות משא"כ אם כבר קנה הא' שניהם אין המצרן לא' מהם יכול לסלקו. כן נלע"ד ברור ע"ך. דמקשה מהמשמעות ומהדיוק ומשני דמעשה דמר"ן איירי בבאים בתחילה שניהם לקנות לכך פסק דקונים שניהם ביחד וכ"א יעמוד בשלו לא כן היכא דכבר מכר שניהם לאחד אין השני יכול ללסקו והנה לכאורה בהבטה ראשונה אמרתי דמוכרחין אנו לומר דאשתמיתטיה להט"ז דברי מר"ן בההוא עובדא תוך כדי דבור אחר סמוך ונראה וז"ל הלכך שוכר החנות קונה החנות ואין יכול שוכר הבית לעכב על ידו ואפי' קנאו שוכר הבית יוצא שוכר החנות מידו מטעם מצרן וכן אם שוכר החנות קנה הבית שוכר הבית מסלקו מטעם מצרן הלכך אם כ"א וכו' ע"ך. עין רואה דברים ככתבן דאף בדכבר מכר יוציא האחר מידו ואין לדחות ולומר דמ"ש ואפי' קנאו שוכר הבית דר"ל שקנה החנות לבדה וכן איפכא שהרי הנדון היה שהבעל לא רצה למכור אחת לבדה אלא שניהם יחד וכמ"ש בתחילת דבריו ולכך הוצרך לומר בסוף דבריו קונים אותו ביחד ושמין בניהם:

ואולם אשכחנא לה פתרי והוא ע"פ מה שראיתי להכנה"ג בהגב"י אות קס"א שכ' משם. ה' משפט צדק ז"ל שהקשה ההיא תשובה דמחו' ל' עם ההיא דמחו' כח' דאין השוכר יכול לעכב ופסקו בקצר ס' ס"ג וז"ל השכיר ביתו לאחד ואח"כ מכרה לאחר אפי' אינו בן המצר אין השוכר יכול להוציאו מידו ע"כ. וכן הקשה הש"ך סקס"ה וכ' הכנה"ג ואשר אני אחזה לי שלא כ' ה' ז"ל במעשה שאין השוכר יכול לעכב על המוכר שלא למכור לאחר אלא דוקא כשכבר קנה האחר אבל בבא למכור אומרים למוכר שימכור למצרן כיון דאין הלוקח מוחזק טפי שייך מצרן בההוא ארעא מלוקח וכמ"ש רבי' המחבר בסוף מחודשין ל' וכ"כ מהראד"ב בס' הנז' דלא פסק כאן רבי' המחבר ז"ל כן אלא בשכבר מכר אבל אם בא למכור השוכר מעכב ולכן במעשה הבית וחנות דבאים לקנות בתחילה זוכה לשוכר החנות משום דהוי מצרן טפי ומ"ש רבינו המחבר במעשה הבית וחנות ואפי' קנאו שוכר הבית יוצא שוכר החנות מידו וכו' ענין א' הוא ואינו דומה לאחר שקדם וקנה ואינו לא מצרן ולא שוכר ולא ממשכן דהכא מיירי בשמוכר המוכר החנות לבע"ה בחושבו שהוא קודם לבעל החנות מפני שהיא נסמכת על העמודים או שמכר לבעל החנות בחושבו שהוא קודם לבעל הבית אפי' שמכר כבר השוכר הקודם יוצא מידו דהא לא הקנהו המוכר קרקע זה בשלימות כדי שנאמר הלוקח הוא המוחזק אלא הקנהו אדעתא שהוא קודם ואם הדבר בהפך קנין בטעות הוא וחוזר והו"ל כאלו לא מכר וחזר הדין להיות קודם מי שיש לו קדימה מן הדין אבל בשמכר הקרקע לאחר שאינו לא מצרן ולא שוכר ולא ממשכן הא ודאי כשהקנהו המוכר ומכר הקרקע לו לא מטעם מצרן הקנהו שהרי אינו לא מצרן ולא שוכר ולא ממשכן אלא מטעם לוקח הקנו ונקנה לו שהלוקח הוא מוחזק ע"ך והנה ודאי הוא דאף לדברי הכנה"ג היכא דמכר לשוכר הבית ג"כ או לשוכר החנות וידעינן דמכר בשלימות ולא משום דבחושבו שהוא קודם דהו"ל כמכר לאחר דאינו לא שוכר ולא ממשכן ואין השוכר האחר יכול לעכב על ידו וא"כ אף אנן נמי נימא דגם הט"ז הכי מפרש להו להנהו תשו' דמר"ן כי היכי דלאו להוו פלגן בהדייהו דכיון שמכר לא' מאלו השוכרים שוכר הבית או שוכר החנות הוא מטעם דבחושבו שהוא קודם וכיון שאינו כן הו"ל קנין בטעות וחוזר והו"ל כאלו לא מכר ולכן כ' הט"ז התם שאני דלא קנה עדיין שום אחד מהם אלא רוצים עכשיו לקנות דאפי' אם כבר מכר הו"ל כאלו לא מכר משא"כ אם כבר קנה הא' שניהם ר"ל אפי' אחד מהשוכרים ומיירי דידעינן דמכר בשלימות ולא משום דבחושבו דהו"ל כמכר לאחר אין המצרן לא' מהם יכול לסלקו אלא דאכתי לא אפרק דלס' הט"ז ז"ל דבשני שדות ליכא דינא דב"מ א"כ בההוא עובדא דבית וחנות אף דמכר לא' מהשוכרים משום דבחושבו שהוא קודם ונמצא שהוא טועה בחושבו ונתבטל המקח מהאי טעמא תיפוק ליה דנתקיים המקח מאידך טעמא דשני שדות לס' הט"ז ז"ל:

ואולם לא על הט"ז לבד איכא לאקושיי אלא גם על הכנה"ג נמי אית לאקשויי שהרי כ' בהגה"ט אות ס"ה וז"ל מכר כל נכסיו וכו' נ"ב יראה מדברי רבי' ב"י ז"ל שדין זה אפי' כשאין לו אלא שני שדות והסמ"ע מגמגם בזה ע"כ הרי דסבר לה מ'ר הכנה"ג בדעת רבי' ב"י כדעת הט"ז וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דהיאך מצינן למימר הכי בכוונת הב"י ז"ל דכיון שחל להיות טעות בחושבו הו"ל קנין בטעות וחוזר והו"ל כאלו לא מכר ותיפוק ליה שהקנין קיים וחזק מהאי טעמא דשני שדות דס"ל להב"י ז"ל לדעת הכנה"ג ז"ל דלית בה דינא דב"מ:

ומוכרחין אנו לומר שגם בהאי דינא דמכר כל נכסיו אף שכ' הרא"ש ז"ל שאין לו להודיע למצרן שמא לא ירצה המצרן וימלך הלוקח ואין מצוי אדם שיקנה כל נכסיו דמוכח מזה שאף לכתחילה יכול למכור ללוקח לאחר היינו דוקא אם לא בא מצרן לקנות מתחילה אבל אם קודם המכר בא המצרן ג"כ הא ודאי דאומרים למוכר שימכור למצרן דהוא עדיף טפי ושייך בההוא ארעא מאיש אחר וכמ"ש הכנה"ג בדין השוכר וא"כ במעשה דבית וחנות שהשוכרים המצרנים רוצים לקנות א"כ מי שיש לו קדימה מן הדין הוא הקודם לקנות ואם טעה בחושבו שזה קודם או זה קודם ומן הדין אינו כן הו"ל קנין בטעות וחוזר:

איברא דכ"ז לא יגהה מזור לאידך תירוצה דהכנה"ג אהנהו עובדי דמר"ן הב"י ז"ל וזל"ה ואפשר לומר בדרך אחרת שמ"ש רבי' המחבר במעשה דבית וחנות דאפי' קנה שוכר הבית החנות שוכר החנות מוציאה מידו לאו למסקנא דמילתא אלא כך היה סבור מעיקרא ואח"כ נתיישב בדעתו וראה שמדין תורה הלוקח הוא המוחזק ופסק דכיון דקי"ל דהלוקח הוא המוחזק על המצרן להביא ראיה ולפי הפסק הזה גם במעשה הבית וחנות אם קדם איזה משניהם וקנה הבית או החנות אין מוציאין מידו מטעם דהלוקח הוי מוחזק ולפי האמור מ"ש ר' המחבר ז"ל ולענין הדין נ"ל דכיון דקי"ל דלוקח הוי מוחזק על המצר להביא ראיה קאי גם המעשה דבית וחנות וסותר מה שפסק שם דאפי' קנה לוקח השוכר מוציאו ע"כ ולפ"ז בין למאי דסלקא דעתיה מעיקרא דהשוכר יכול לסלק הלוקח ובין למאי דאסיק דאינו יכול לסלקו תקשי ליה דתיפוק ליה דאינו יכול לסלקו מדין מוכר ב' שדות דהו"ל כמוכר כל נכסיו וכמ"ש איהו גופיה שכן נראה דעת הב"י:

ואין לומר דהכנה"ג ס"ל דבשני שדות מצוי הוא שיקנה אחד יחד וכמו שצדד הסמ"ע והיכא דיש לו שדות הרבה ומכר שנים איכא דינא דב"מ ובההוא עובדא דבית וחנות אפשר היו נכסים הרבה אבל היכא דאין לו אלא ב' ליכא דינא דב"מ משום דלא פלוג רבנן ושהכי דייק לשון הכנה"ג באות ס"ה דוק ותשכח ופליג אט"ז בצד זה דזה אינו. דאי קושטא הוא דמצוי הוא שיקנה אחד ב' שדות אלא דהט' באין לו אלא ב' שדות הוא משום דלא פלוג רבנן א"כ אפי' אין לו אלא אחת נמי אלא ודאי דאף בשני שדות הטעם הוא דאינו מצוי שיקנה אותם אחד וא"כ אין סברא לחלק בין יש לו הרבה ומכר ב' לאין לו אלא שנים:

איך שיהיה הדרן למאי דכתבינן לעיל דממכרת החצר שיש בה שני בתים או יותר ודנינן בה דינא דב"מ ואף דקי"ל דבשני שדות אף אם הוא מצרן לכולם ליכא דינא דב"מ וכמש"ל נראה שאין לדון כל בית לשדה אחת ואף דבשכירות מקום יש בראש לחלק שהרי על הרוב כל בית נשכר בפ"ע וא"כ לגבי מצרנות דשכירות יש לדון כל בית לשדה אחת מ"מ אינו מוכרח ולא יהא אלא ספק השוכר הוא מוחזק ועל המצרן להביא ראיה ואינו יכול לסלקו מאחד ולהניח לו השאר:

ועוד נראה דאף לסלקו מכולה ולדור הוא במקצת ולהשכיר השאר אינו יכול ומנא אמינא לה מההוא עובדא דבית וחנות שחלק ממנה היה נסמך על העמודים והקרקע שהעמודים תקועים היה מושכר לשוכר הבית ומזה היו רוצים לדמותו לארעא דחד ובתי דחד דמרי ארעא מעכב אמרי בתי והב"י ז"ל דחה דמיונם שגם חלק מהחנות זה היה קרקע עולם וא"כ אפי' אי הוה דמיא לארעא דחד ובתי דחד כיון שבאותו חלק הוי ארעא נמי דיליה לא מפקינן מיניה ואין לומר אמאי אזלת בתר אותו חלק אדרבא ניזל בתר החלק האחר דלא אמרי' נעביד הישר והטוב היכא דבחלק א' הוי הפך הישר והטוב ע"כ ומתורתו של רבי' ב"י נלמד לנ"ד שאף דבחלק שהוא רוצה לדור הוא ישר וטוב מאחר דבהחלק שהוא רוצה להשכיר אינו ישר וטוב וכמו שהוכחנו למעלה מסברת ר"ת ז"ל הא ודאי דאינו יכול לסלקו אחר שבחלק א' הוא הפך ישר וטוב ותל"מ:

ע"ה שלמה אבן דנאן סי"ט

תוכן העניינים

אשר לשלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה