אור ברסלב
אשר לשלמה סימן מב

אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן

סימן מב

סימן מא

שאלה ראובן שיש לו חצר או בית ומשכן חציה ביד שמעון ואח"ז מכרה ללוי ועמד שמעון בעל המשכונה לסלק הלוקח מדינא דב"מ. מהו הדין אם יכול לסלקו מכולה או מחציה. או אינו יכול לסלקו כלל:

תשובה הנה מכולה ודאי דלא מצי לסלקו. שהרי כ' הב"י סי' קע"ה וז"ל ומדברי הרמב"ם בפי"ב מה"ש שכ' הרי שטען הלוקח וכו' אם טען הלוקח ואמר גזלן אתה לשדה זה וכו' או שוכר או ממשכן צריך בעל המצר להביא ראיה וכו' משמע בהדיא שהשוכר קרקע או שהוא ממושכן בידו ונמכר קרקע הסמוך לו אין לשוכר או למי שהוא ממושכן בידו דין בן המצר להוציאו מיד הלוקח ומשמע לי דה"ה נמי אפי' קדם וקנה בן המצר מוציא מידו שאם היה לו דין בן המצר לענין זה ג"כ היה לו דין בן המצר להוציאה מיד הלוקח שאינו בן המצר ע"כ ובבד"ה כ' ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם. ע"כ וכן פסק בשולחנו הטהור סנ"ח אם השדה הסמוכה למשכונה נמכרת וכו' ואם אין הלוה חפץ לקנותו וקנאו אחר אפי' אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציאו מידו ואם קדם המלוה וקנה בן המצר מוציאו מידו ע"כ:

מבואר מזה להדיא דדעת מר"ן ז"ל דגבי שדה שאצל המשכונה הא בהא תליא דכשאינו יכול המלוה לסלק הלוקח גם אם קדם וקנה המצרן מסלקו. ואע"ג דבשדה המשכונה עצמה מצינו דס"ל למר"ן דלאו הא בהא תליא וכמ"ש בס' נז' וז"ל הממשכן שדהו ואח"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין המצרן יכול לסלקו אבל אם מכרה הממשכן לאחר אפי' אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציא מידו ע"כ עי' להכנה"ג הגב"י אות קמ"ג ובתשו' ח"א ד' קל"ה ע"ד וד' קל"ח ע"ד וד' קמ"ג ע"ג שתמה ע"ז. ומדברי הנמ"י שהביא רבי' ב"י נראה דס"ל דהא בהא תליא כהב"י ז"ל שהרי בס' פ"ח כ' משם הנמ"י דמילתא דפסיקתא קתני דלית במשכנתא משום דינא דב"מ כלל שאם מכרה למי שממושכנת אצלו אין בעל המצר יכול לסלקו ובעל משכונה נמי לא מצי אם בא בעל השדה למכרה לאחר ע"כ ובס' צ"א כ' וז"ל וכ' בעל נמ"י גבי ארעא דחד ובתי' דחד שמי ששכן בבתים מפני שממושכנת בידו או מושכרת לזמן ידוע ובאותם בתים יש בית אחר שאינו ממושכן ואפי' אם הוא תחת העליה שהיא ממושכנת בידו אינו יכול לעכב על בעליו למכרו למי שירצה הילכך אם מכרו הבעלים אותו בית לבעל המשכונה המצרן מעכב עליו ע"כ:

ואולם ה' דרכי משה סעיף ט"ז כ' וז"ל וכ"כ המ"מ פי"ב מה"ש בשם הרשב"א וב"י דקדק מדברי רמב"ם דלא ס"ל הכי וכ"נ בנ"י דף קכ"ו ע"א דס"ל דלדעת האומרים שיש למלוה דין מצרן לענין שאם קדם וקנה זכה ה"ה אם קנה אותה לוקח אחר המלוה מסלקו ואין זה מוכרח דהא כבר כתבתי לעיל דכמה רבוותא ס"ל לענין משכונה דאין לו דין מצרנות רק אם קדם וקנה אבל הוא לא יכול לסלק לאחר ואע"ג שכתבתי לעיל דיכול הוא לסלק לאחר לענין הלכתא היינו דוקא במשכונה עצמה דהוא מוחזק בה אבל בקרקעי שאצלה אינו נאמן ע"כ:

וגם בדרישה השיג על מר"ן וז"ל ואני תמיה על משמעותו מנין לו ה"ה זה ואף שנראה שהנמ"י ס"ל האי סברא. וכמ"ש ב"י אח"ך מ"מ הלא הרשב"א ס"ל שאם קנה המלוה שדה שאצל המשכונה אין המצרן מסלקו כמ"ש המ"מ שהביא הוא עצמו וכשקדם אחר וקנה ס"ל דאפי' קנה שדה הממושכן עצמו אין המלוה מסלקו ואפ' באים כל א' לקנות יכול הלוה למוכרו למי שירצה שמע מינה דלא תליא זה בזה ע"כ:

ולפ"ז מה שהגיה הרמ"א ז"ל במפה וי"א דלמלוה דין מצרן היינו דאם קדם וקנה זכה אבל לא לסלק הלוקח וקאי אלפניו ולא אלפני פניו שהרי גילה דעתו בד"מ בהשגתו על הב"י והנמ"י ז"ל באומרו דאין זה מוכרח ומסיק דבקרקע שאצלה אינו נאמן וכן נראה ממהר"מ רבקש ז"ל שכ' על דברי מור"ם וז"ל פי' שאם קנאו אין א' מבני המצר מסלקו ע"כ אשר מזה אני תמיה על הסמ"ע ז"ל ס"ק ק"י שכ' וז"ל וי"א דלמלוה דין מצרן עי' ב"י שעשוה דין סילוק המלוה לאחר לדין קדם המלוה וקנאו שאין בעל המצרן יכול לסלקו ולפ"ז האי יש אומרים גם אשלפני זה קאי דס"ל דאם אין הלוה חפץ לקנותה וקנאה אחר שהמלוה מוציאה מידו בדין מצרן ואף שהטור כ' וז"ל ואם קדם המלוה וקנה זכה דמשמע דוקא שקדם וקנה היינו טעמא משום דהטור לא איירי שם לפני זה בקניית אחר וס"ל פשוט דהמלוה עדיף כחו מאחר ע"ך ומ"ש אבל בדרישה וכו' כ"כ לדעת עצמו וכ"כ הכנה"ג הגב"י אות קמ"ט וז"ל אבל בס' המפה כ' וי"א דיש למלוה דין מצרן וכן נ"ל עיקר ופי' הסמ"ע דאם קנאה אחר המלוה מוציאה מידו קנאה המלוה אין בן המצר מוציאה מידו וכן פסק הב"ח אבל הסמ"ע סברא דנפשיה כ' דס"ל לרבינו בעה"ט ז"ל כהרמב"ם ז"ל דאם קדם אחר וקנאו אין המלוה מוציאה מידו ע"כ:

גם הב"ח בתשו' סי' ש"ח כ' וזל"ה ולפ"ז מה שכ' הרב בהגהותיו ש"ע וי"א דלמלוה דין מצרן וכ"נ עיקר ע"כ היינו לומר דלכל דבר יש לו דין מצרן דאם קנאו אחר המלוה מוציא מידו ואם קדם המלוה וקנה אין המצרן מוציא מידו ע"כ:

עין רואה שני נביאים מתנבאים בסגנון א' בהבנת מור"ם ז"ל וה' גופיה גילה דעתו בספרו ד"מ להפך ודוחק לומר דאשתימיטתייהו לכולהו רבוותא הב"ח והסמ"ע והכנה"ג שהבי"ד הסמ"ע ולא קרא ערער את דברי הד"מ ז"ל:

אשע"ך נראה ליישב דטעמייהו דרבנן הוא דהנה נרש"ם על הגה זו טור בשם הר"י ברצילוני והמגיד בשם הרשב"א והיה בהני"ח שהמרשם הוא הרמ"א גופיה א"כ משמע דס"ל דהני רבוותא פליגי אהרמב"ם ז"ל והיינו כס' הב"י ז"ל דהא בהא תליא ופליגן בהדייהו דמ"ש הטור והר"י ברצילוני ז"ל ואם קדם וקנה זכה ה"ה דיכול לסלק ללוקח ומאי דמשמע מהרמב"ם ז"ל שכ' או ממשכן דאינו יכול לסלק הלוקח ה"ה דאם קדם וקנה בן המצר מוציא מידו דהא בהא תליא ולכך רשם הרמ"א להני רבוותא דוקא אבל למ"ש בד"מ דלאו הא בהא תליא א"כ הר"י ברצילוני ודעמיה לא פליגי אהרמב"ם ז"ל דמ"ש ואם קדם וכו' בדוקא נקט ולעולם דס"ל דאינו יכול לסלק הלוקח וכדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל ומ"ש בהגה דיש לו דין מצרן הוא לענין אם קדם דוקא וקאי אמ"ש מר"ן באחרונה ואם קדם וכו' ולא קאי אמ"ש לפני זה אין המלוה יכול להוציאו וא"כ היה לו לרשום גם הרמב"ם ז"ל:

וכתב דהט' דלא זכר כ"א הני רבוותא הוא משום דהדין מבואר בדבריהם להדייא דאם קדם וקנו זכה לא כן בהרמב"ם יש לצדד אי ס"ל כהב"י דהא בהא תליא אם לאו אפ"ה לא היה לו לכתוב דבריו בחזון הסתום ולהניח למעיין מקום לטעות שהרי פשטן של דברים דקאי אכל דברי מר"ן ז"ל אלפניו ולפני פניו וגם משמעות לשונו שכ' דלמלוה דין מצרן היינו אפי' לסלק הלוקח וא"כ אם כוונת מור"ם הוא כמ"ש בד"מ ושאין לו דין מצרן כ"א לענין אם קדם וקנה דוקא א"כ קשה איך בא לפסוק הדין וכותב דברים דמשמעותן ופשטן הפך ממה שכוונתו לפסוק והיה לו לבאר וי"א דאם קדם וקנה זכה ואין בזה אריכות דברים כלל או לפחות היה לו להעיר לב המעיין בהרשימה דנר' שגם הרמב"ם יודה ובזה לא יטעה המעיין אלא ודאי דהדר ביה הרמ"א ז"ל ממ"ש בד"מ ואזיל בסברת הב"י דהא בהא תליא ונמצא דהרמב"ם והטור והר"י ברצילוני פליגי ופסק דהטור והר"י ברצילוני ז"ל:

ואנו אין לנו אלא דברי מר"ן שפסק דבשדה הסמוכה למשכונה אינו יכול לסלק הלוקח ואם קדם וקנה המצרן מוציא מידו ואע"ג דבשדה המשכונה עצמה נהגו אבותינו ורבותינו הר"א זיע"א לדון כס' הרא"ש ז"ל שהביא רבי' בעה"ט ז"ל ס' פ"ח ופסקו מור"ם בהגה סנ"ז וז"ל וי"א דאפי' קדם המצרן וקנאה יכול המלוה לסלק ע"כ:

ולכאורה מקום יש בראש לומר דלדיעה זו דחשבינן לבעל המשכונה כמי שיש לו בגוף הקרקע דמי א"כ יחוייב מזה לומר דלקרקע הסמוכה לא הוי מצרן גמור לסלק הלוקח ואין המצרן מסלקו בדקדם וקנה דכבעל גוף הקרקע דמי:

הא לאו מילתא היא דע"כ דמחשיבינן ליה כבעל גוף הקרקע אלא בגוף הקרקע הממושכן עצמו אבל בקרקע הסמוך לו אינו אלא כאיניש דעלמא שהרי אינו נושא בו אלא דמים ואין לו בגוף הקרקע כלל ואין לך בו אלא חידושו ואינו מוכרח לומר דלהרא"ש ז"ל דסבר בשדה המשכונה דיכול לסלק המצרן דסבור דבסמוכה לא הוי מצרן גמור לכל מילי דא"נ תיקשי לרבי' בעה"ט שכ' בס' צ' האי דינא דשדה הסמוכה שכן נ"ל ושכ"כ הר"י ברצילוני ז"ל והיה לו לומר שכן היא דעת הרא"ש ז"ל מהאי הכריח לס' הב"י דסבר דהא בהא תליא וסברת הטור היא דהוי מצרן לכל מילי ולסברת הדרישה ודעמיה דס"ל דלאו הא בהא תליא וסברת הטור היא דאינו יכול לסלק הלוקח קשה יותר דאיך הטור פליג על הרא"ש אביו אלא ודאי דאין זה הכריח וכ"נ להדייא מלשון הד"מ שכתבנו לעיל כמ"ש ואע"ג שכתבתי לעיל וכו' קחנו משם:

באופן שאין לנו הכריח לדעת דעת הרא"ש ז"ל בשדה הסמוכה למשכונה שהרי הטור מסברא דנפשיה סבר כהר"י ברצילוני ז"ל ולא גילה לנו סברת הרא"ש אביו מה היא ואם היה איזה הכרח לדעת סברתו לא היה מעלים עין מלזוכרו אלא ודאי דאין כאן הכריח כלל ולא מכרעא ס' הרא"ש ז"ל בשדה הסמוכה אי סבר לה דהוי מצרן לכל מילי או דוקא בדקדם וקנה או דאינו אלא כאיניש דעלמא וכדעת מר"ן וא"כ אנן דגרירנא בתר מר"ן ז"ל ואתכא דידיה קא סמיכנא מקבלת אבותינו ורבותינו זיע"א אין לנו לזוז מדבריו וא"כ בנ"ד פשוט וברור דלה מצי לסלקו מכולה:

אכן מחציה שממושכן בידו מקום יש בראש לצדד לכאן ולכאן דמצינו למרן בשלחנו הטהור ס' י"ג שכ' וז"ל אחד שלקח משנים שדה אחת ובא המצרן לסלקו מחציה שלקח מן הא' אינו יכול לסלקו אא"כ מסלקו מכולה או מניחו בכולה ע"כ ופשוט הוא דכ"ש אם לקח מא' דלרבוותא כ' ב' וכמ"ש הש"ך סקי"ב ובמקום אחר כתבתי דודאי דכל החצר דמיא לשדה א' שהרי מעשים בכל יום אנו דנים דינא דב"מ במכירת החצר שיש בה ב' בתים או יותר ואי אמרינן דכל בית דמיא לשדה א' א"כ הו"ל מכר כל נכסיו דלית בה דינא דב"מ אפי' אי הוי מצרן לכולהו ושם הארכתי קצת ועוד העלינו לעיל דלא מצי לסלקו מהחלק שאינו ממושכן ולפ"ז אינו יכול לסלקו אף מחלק הממושכן שהרי הלוקח יכול לעכב עליו ולומר לו לא מצית לסלקני אפי' מחציה כיון דלא מצית לסלקני מכולה ונימא דנ"ד דמי לההיא מר"ן ז"ל. אלא דיש לחלק ולומר דהא דאמרינן אינו יכול לסלקו מחציה היינו דוקא במי שבידו לסלקו מכולה מן הדין אלא שהוא אינו רוצה לכן הלוקח יכול לעכב עליו אבל היכא דאין בידו לסלקו מכולה מן הדין אין הלוקח יכול לעכב עליו ולומר לו עד שתסלקני מכולה וכיון דלא מצית לא תסלקני אפי' מחציה דאין זה ביד המצרן ומאי הו"ל למעבד אחר שאין הדבר תלוי בידו ולמה יפסיד זכותו ושאני היכא דבידו משום דאיהו דפסיד אנפשיה כיון דבידו לסלקו מכולה:

ולכאורה יש להביא ראיה לזה מתוך דברי המט"ש בהגה"ט אות ד"ן שכ' וז"ל מדכתב מר"ן ז"ל וה"ה ללוקח מאשה וכו' הוי הדין שוה וכמו היכא דקנתה אשה לא פלוג רבנן בין קנתה אשה לבדה בין קנתה עם בעלה כמ"ש מור"ם במפה בשם הריב"ש ה"ה גבי הקונה מן האשה לא פלוג בין אם היא מוכרת לבדה בין אם מוכרת עם בעלה ע"כ ויש לתמוה דבמוכרת עם בעלה פשיטא דאינו יכול לסלק הלוקח אף מחלק שקנה מהבעל כיון דאינו יכול לסלקו מחלק שקנה מהאשה דהא אינו יכול לסלקו מחציה אא"כ מסלקו מכולה ואמאי הוצרך ללמוד דין זה מריב"ש ומור"ם ז"ל וכבר למד מקודם דברי הש"ע שהם דברי הרמב"ם ז"ל ופסקו ג"כ הטור ולא נמצא חולק ע"ז ובשלמא קנתה היא ובעלה אנו צריכין לטעמו של הריב"ש ז"ל דהלא"ה היה יכול לסלק הבעל וכמ"ש מר"ן שם באותו סעיף אבל המוכר קרקע לשנים יכול המצרן לסלק לשניהם או לסלק הא' ולהניח הא' ע"כ. ומדהוצרך ללמוד מהריב"ש ומור"ם נראה דס"ל דאין ללמוד מדברי הרמב"ם דשאני היכא דאינו יכול לסלקו מן הדין וכמ"ש:

אכן נראה דאין מזה ראיה דאפשר דהוצרך המט"ש ללמוד את דינו מהריב"ש ז"ל ומור"ם ז"ל ולא למדו ממאי דתני קודם דברי הרמב"ם והטור והש"ע ז"ל הוא משום דמדבריהם אין ללמוד כ"א במוכרת היא ובעלה שדה א' אבל היכא דמכרו שניהם ב' שדות סמוכות אינו יכול ללמוד מדבריהם וכמ"ש מור"ם ז"ל וז"ל ודוקא בשדה א' אבל ב' שדות יכול לסלקו מא' ומניח לו אחת ע"כ ולכך הוצרך ללמוד מהריב"ש ומור"ם ז"ל דמדבריהם יש ללמוד אף בדמכרו שני שדות סמוכות ולכאורה אין לנו הכריע לצד אחד:

האמנם מתורתו של הריבש ז"ל מוכח להדיא דאין מקום לחול ס' זה והילך תשובתו בסי' שס"ט בדין אשה ובעלה שקנו שניהם קרקע יחד שהדין הוא שהקרקע הקנוי בין שניהם שותפים בו וחציו קנה הבעל לעצמו וחציה קנתה היא הגוף ופירות הבעל ובחלק האשה אין בן המצר יכול לטעון וכיון שאינו יכול לסלק האשה הנה גם הבעל נקרא בן המצר לסלקו מפני חלק האשה שיש לו בו קנין פירות ולא גרע ממשכנתא ואפי' לדעת הסוברים במשכנתא בקרקע הסמוך בן המצר יכול לסלקו כיון שאין לו בזה אלא דמים אפ"ה בעל בנכסי אשתו עדיף מיניה שהרי אפי' בזכות אשתו יש גם לו זכות שהרי כל נכסי אשתו ברשותו ובעל בנכסי אשתו לוקח ראשון הוי וא"כ הוא נקרא בן המצר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה"ש וז"ל בעל שהיתה אשתו בן המצר הרי זה מסלק את הלוקח שכל נכסי אשתו ברשותו וכל זכות שתבא לה זכות הוא לו ואפי' קנו מיד אשתו שמחלה בזכות זה ללוקח אינו מועיל שהבעל מסלקו וכו' ואע"פ שמתחילה טרם שקנה זה הקרקע לא היה הוא בר מצרא מ"מ עתה בא לו כאחד שקנה חלקו ונעשה בן מצר מפני זכות אשתו דאיך נאמר לו הסתלק מחלקך משום ועשית הישר והטוב והנה זה החלק צריך לו ג"כ כי הוא עת בן המצר מפני חלק אשתו ע"כ ופסקו מור"ם ז"ל במפה סי' מ"ז וז"ל קנתה היא ובעלה ביחד אין יכולין לסלק אפי' הבעל ע"כ:

אתה הראת דסברי מרנן הריב"ש ומור"ם ז"ל דאע"ג דלא היה בן מצר טרם הקנין מ"מ בשעת הקנין באו לו כאחד שקנה חלקו ונעשה בן מצר לחלקו שקנה מזכות שיש לו בחלק אשתו מאותה קנייה ואין המצרן האחר שהיה בן מצר מקודם הקנין יכול לסלקו ודון מינה ואוקי באתרין לנ"ד דכיון דאינו יכול לסלקו באותו חלק שאינו ממושכן הרי עתה באו לו כאחד קנין החלק הממושכן ונעשה שותף ובן מצר מהחלק שאינו ממושכן ואין בעל המשכונה יכול לסלקו כלל דאנן קי"ל דיד הממשכן ויד השותף שוין וכל הקודם בהן זכה:

ודע דהרמב"ם והש"ע לא איירי בדאינו יכול לסלקו מכולה מן הדין דזה הוא מטעם אחר משום דנעשה בן מצר בשעת מכירה וכמ"ש הריב"ש אלא איירי בדיכול לסלקו מכולה מן הדין דלא שייך בזה הא דהריב"ש ז"ל דודאי דלא נעשה בן המצר בשעת מכירה אא"כ נחלט איזה חלק בהמכירה ההיא ביד הלוקח בשעת מכירה שאין יכול המצרן לסלקו מאותו החלק בשום אופן מן הדין דאז ודאי מכח החלק ההוא הנחלט בידו נעשה בן מצר אף בשעת קנייה לא כן היכא דבידו לסלקו מכולה דבשעת מכירה לא נחלט ביד הלוקח שום חלק כלל שהרי בידו לסלקו מכולא אלא שאחר המכירה שנודע למצרן לא רצה לסלקו אלא מחציה והשתא הוא דנעשה בן מצר וכיון דאף בשעת מכירה לא היה בן מצר מאחר דבההיא שעתא היה יכול לסלקו אין לו דין מצרן ולכך הוצרך הרמב"ם ז"ל לטעמא אחרינא דיכול לומר לו לא תסלקני מחציה אא"כ תסלקני מכולה ור"ל שאיני חפץ בחצי שדה כ"א בשדה שלימה:

וחזיתיה להמשה"א סק"ג אמ"ש מור"ם ז"ל אבל שתי שדות יכול לסלקו וכו' כ' וז"ל ומניח לו א' ונר' אף דאלו הב' שדות סמוכות אינו יכול הלוקח לומר כיון שאתה מניח לי אחת הריני מצרן כמותך כיון דבשעת מכירה לא היה מצרן וזה הוא דוקא כשקנה שניהם כאחד אבל קנה בזו אחר זו אינו יכול לסלקו רק משדה שקנה ראשונה ולא משדה שקנה שנייה כשהן סמוכין דמחמת הראשונה הוא מצרן לשנייה כמותו ע"כ:

ואהמ"ר דבריו תמוהים דממאי דמחלק דהיכא דקנה שניהם כאחד יכול לסלקו מאיזה שירצה אבל בזה אחר זה אינו יכול לסלקו כ"א מהראשונה ולא מהשנייה דבשעת מכירה דהשנייה כבר הוא מצרן מקנין הראשונה מוכח דס"ל דאינו נעשה מצרן בשעת מכירה ולפ"ז אישתמטתיה דברי הריב"ש ז"ל ואם כונתו כמ"ש אנן בעניותין משום דבידו לסלקו א"כ אפי' בזה אחר זה מאחר דבידו לסלקו אף מן הראשונה א"כ אינו נעשה בן המצר עד אח"ך וזה אין לו דין מצרן ולדידי חזי לי פשוט דאין חילוק בין קנה שניהם כא' ובין בזה אחר זה כל שלא נודע לו אלא אחר קנין שניהם יכול לסלקו מאחד מהם שירצה:

וראיתי להסמ"ע ז"ל סקפ"ו שכ' וז"ל קנתה היא ובעלה ביחד וכו' פי' וידוע שיש לה ממון בפני עצמה שאין יכולין לסלק אותה משום הכי גם לבעלה אין יכולין לסלק כיון שבמקח אחד קנאוהו ביחד ע"כ והנה קצר במקום שהיה לו להאריך:

וחזיתיה לה' משד"ר מנימוקי מהרמ"א ח"מ דט"ו שהבי"ד הסמ"ע ודברי הריב"ש ז"ל וכ' דליתא לדברי הסמ"ע שכ' הטעם שבמקח א' קנאוהו אלא הטעם הוא כמ"ש הריב"ש ז"ל וכ' ודע לך שמטעם שכ' הסמ"ע יוצא אם לא היה הקנין בפעם אחד רק בב' פעמים כגון אם היה למוכר ב' בתים ומכר בית א' לאשה ואח"ז מכר הבית הב' לבעל ולא היה לאשה מעות שתקח הבית הב' וקנאה הבעל המצרן מוציאה מהבעל כיון שלא קנאום במקח א' וליתא דכבר כתבתי דטעם הריב"ש ז"ל אינו מטעם שבמקח א' קנאוהו רק מטעם שהבעל נקרא בן המצר מפני חלק אשתו וכל זכות שיבוא לה זכות הוא לו שיש לו קנין פירות וכיון שכן לא שנא קנו במקח א' או כמו ההמצאה שכתבתי שאחר שקנתה האשה בית א' קנה אח"כ הבעל בית שנית דין אחד להם ואין המצרן יכול להוציא מידו שכל א' מהמצרנים שקדם וקנה אין המצרן חבירו יכול להוציא מידו ע"כ:

ואהמ"ר אני תמיה שהרי כ' מר"ן ס' י"ד וז"ל בעל בנכסי אשתו יש לו דין מצרנות שאם יש להם קרקע מנכסי מלוג ובאו למכור קרקע שאצלו יכול הבעל לסלק הלוקח וכו' ע"כ והם דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה"ש וכ' ה' המגיד ז"ל זה נראה פשוט ופסקו הטור ס' כ"ז וכ' הב"י שכ"כ הנמ"י והריב"ש גופיה מדברי הרמב"ם ז"ל הללו הוכח לדינו וגם הסמ"ע עצמו שם סקכ"ג בא בנותן טעם דבעל בנכסי אשתו חשוב כלוקח ונחשב שלו וא"כ היאך נאמר דסבר לה הסמ"ע הפך כל הני רבוותא ולא נמצא חולק עליהם וגם דפליג דידיה אדידיה ועוד המשד"ר ז"ל אמאי לא דחה דבריו אלא משום דמטעמו של הריב"ש ז"ל נראה דל"ש ולא זכר ש'ר את כל דברי הפוס' הנ"ל:

והרב מוהר"ר עוזר ז"ל הבי"ד הבה"ט כ' וז"ל ולא עיין במקור הדין בהריב"ש שכ' הטעם כיון דקי"ל דא"י לסלק אשה והבעל קונה פירות בשדה אשתו א"כ נעשה הבעל מצרן בקנייה זו ע"ש הרי מבואר דדוקא ביש לבעל פירות בשדה אשתו דא"י לסלק את בעלה דנעשה מצרן בקנייה זו ע"ך דמשמע מדבריו דהסמ"ע איירי ביש לה ממון בפ"ע ואין לבעל בהם אפי' אכילת פירות ולפ"ז אין סתירה מס' הפוס' הנ"ל לדברי הסמ"ע ולפי' יש לתמוה דכיון דאיירי בשאין לבעל אכילת פירות לא היה לו למור"ם להעלים עין מלפרש דפשטא דמילתא איירי ביש לו אכילת פירות ועוד למה ליה למינקט היא ובעלה הו"ל לאשמועינן רבותא ולומר קנתה היא ובניה וכיוצא:

ולענ"ד נראה דכונת הסמ"ע היא כמ"ש הריב"ש ומ"ש כיון שבמקח א' קנאוהו ר"ל דכיון שלא היה קנין האשה אחר קנין הבעל אלא דבמקח א' קנאוהו הוי כמי שהיה קנין האשה קודם והרי נעשה ב"מ מצד אשתו וכמ"ש בס' י"ד וזה נראה פשוט בפי' דברי הסמ"ע אלא שקצר בלשונו ולא הוצרך לפרש שהטעם הוא משום שהוא ב"מ דהא מדכ' מור"ם ז"ל היא ובעלה ולא כ' היא ובניה ודאי דהטעם הוא משום שהוא ב"מ וכמ"ש בס' יד' דהבעל הוי בן המצר אך מה שהוצרך לאשמועינן הוא דאע"ג דקרקע זו של אשה שממנו נעשה הבעל בן מצר לא היה לה מקודם קנייה דידיה לזאת כ' כיון שבמקח א' קנאוהו ור"ל דאף בשעה זו מהני והוי כמו שהיה לה מקודם:

עולה מן המד'בר דאינו יכול לסלקו אפילו מחלק הממושכן דכיון דאינו יכול לסלקו מחלק שאינו ממושכן הרי נעשה בן מצר ושותף בשעת קנייה דמהני לס' הריב"ש ומור"ם ז"ל וכיון דקדם וקנה זכה ואין בעל המשכונה יכול לסלקו כלל. ותו לא מידי. וצור ישראל יצילנו משגיאה וימ"ן וקיים:

הצעיר שלמה אבן דנאן ס"ט

תוכן העניינים

אשר לשלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה