אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן
סימן לח
שאלה ראובן קנה שני שלישים בגן אחד מאת שמעון ונשאר בידו שליש. ובשטר המכירה כתוב לאמר שהתנו זה על זה. שאין אחד רשאי לכוף את חבירו לירד עמו לדינא דגוא"א. והן היום רצה ראובן שיחלקו את הגן ההוא בימים זה מיטפל בו ואוכל פירותיו שתי שנים וזה שנה אחת ע"פ הגורל מי הוא המתחיל. יען שהגן הוא דבר שצריך לטירחא יתירה ועבודה רבה והוצאות וכיוצא. וקדירה דבי תרי וכו'. ועוד יהיה ביניהם הפרישים בענין האריסים זה רוצה בזה וזה באחר. דמהני טעמי נראה דהו"ל אינם יכולים להשתמש כאחד ע"ז יורה המורה לצדקה הדין עם מי. ויבוא שכמ"ה. נאום החו"פ דבדו יע"א בחו' חשון שנת תרמ"ז לפרק וקיים:
ע"ה אברהם ן' סוסאן שליט"א
תשובה הא ודאי דשדה. יכולים להשתמש בו כאחד ואין בו חלוקת זמנים ועדיף הוא ממרחץ דאין בו חלוקת זמן כיון שראוי להשתמש בו ביחד כדקי"ל סי' קע"א ס"ח. שכן מצינו להרא"ש ספ"ק דבתרא והבי"ד רבי' הטור סי' הנז' סל"ד שכ' משם מהר"י הלוי וז"ל וכ"כ דדינא דגוא"א אינו בשדה. וזו היא סברתו דדוקא בדבר שמשתמשין בו ביחד בשות' כמו בית דירה ומרחץ וטלית ושובך ואין נח לאחד להשתמש עם חבירו בשות' שייך ביה דינא דגוא"א אבל בשדה אפשר לעובדה בשות' או למוסרה לאריס ואין דבריו נראין לו בזה ע"כ. וכ' הפרישה וז"ל כמו בית דירה ומרחץ וכו' והוא דכ' רבינו לעיל בסח' ו"י דמרחץ הוא דבר שיכולין להשתמש בו ביחד היינו כשאין שום א' מהן ר"ל גוא"א דבזה אומר דא"ץ לחלק לזמנים אלא רוחצים בו ביחד דלית ביה משום דחד מפסיד לחיותא דחבריה וכמ"ש שם ע"ש ע"כ. הילך להדייא דאע"ג דבמרחץ לית ביה חלוקת זמנים כיון שראוי להשתמש ביחד אפ"ה לגבי דינא דגוא"א חשיב ליה מהר"י הלוי ז"ל אין נח להשתמש יחד ואלו בשדה ס"ל דהוי נח להשתמש ביחד שאפשר לעבדה בשות' או למסרה לאריס. ולכך ס"ל דלית ביה דינא דגוא"א. משום דס"ל דבכה"ג לא תקון רבנן גוא"א וא"כ כ"ש דלית ביה חלוקת זמנים שהרי שדה נח להשתמש יחד טפי ממרחץ ולכך ס"ל דשדה לית ביה דינא דגוא"א ובמרחץ איתיה. וא"כ אם במרחץ לית חלוקת זמנים כ"ש בשדה. ואע"ג דהרא"ש פליג עליה. היינו משום דס"ל דבכל גוונא אית דינא דגאו"א. וא"כ ילפינן מיהא דשדה הוי נח להשתמש יחד טפי ממרחץ. דהא ודאי דבמציאות לא פליגי. ותל"מ. וצויי"מ וימ"ן וקיים:
איש צעיר שלמה אבן דנאן ישצ"ו