אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן
סימן כא
הע"ע בקש"מ בדל"ב ובש"ח הר' חיים פינטו יצ"ו בה"ר יעקב נ"ע ובכח הקוש"ח הנז' ההו"ג ונתחו"ג וגמר בר"ן והש"ד בלי שום זכר אונס וכפייה והכרח בעולם וגמר וחלק נכסיו עזה"ד ליורשיו בחייו כפי מה שנראה לו. והוא שמכל הנכסים הנמצאים לו במצב פטי' הן קרקע הן טלטל הן סחורה הן מעות בעין הן שט"ח הן פנקס הן פתקה הן כתיבת יד עד"ז. והוא שיורשי הר' יעקב פינטו בנו יטלו חמשה אוקיו' ויורשי הר' יוסף בנו יטלו סך חמשה אוקיות והבחור יצחק בנו יצ"ו יטול חמשה אוקיות והבחור שלמה בנו יצ"ו יטול חמשה אוקיות זהו מה שיטלו כ"א מהארבעה יורשים בתורת ירושה גמו' ובזה הם מסולקים כל היורשים הנז' מעתה ומעכשיו מכל המגיע להם בירושת מורישם הרב חיים פינטו הנז'. הן מה שנוגע להם מה"ד הן מה שנוגע להם מן התקנה. ס"ג בין מהחלק הנוגע ליורשים הנז' בקרקעות הידועים להר' חיים פינטו מורישם יצ"ו הנז' ובין מהחלק הנוגע להם מכל הנכסים והמטלטלים וכו' הנמצאים להר' חיים פינטו מורישם יצ"ו במצב פטירתו כאמור. בענין שאין ליורשים הנז' של הר' חיים פינטו הנז' בכל הנכסי' קרקע וכו' הנמצאים להר' חיים פינטו מורישם הנז' במצב פטירתו כ"א חמשה אוקיות דוקא לכל א' מהם עה"ד הנז' דהיינו שיורשי הר' יעקב פינטו נ"ע בנו יטלו חמשה אוקיות ויורשי הר' יוסף בנו נ"ע יטלו חמשה אוקיות והבחור יצחק בנו יטול חמשה אוקיות והבחור שלמה בנו יטול חמשה אוקיות זהו מה שיטלו היורש' הנז' מהנכסים הנמצאים למורישם הנז' במצב פטירתו ותול"מ. ובעד הסך הנז' שיטלו כ"א מהיורשים הנז' שהוא סך חמשה אוקיות לכל א' מהם הם מסולקים מירושת אביהם הר"ח פינטו הנז' הן קרקע הן טלטל וכו' כנז' ס"ג מעתה ומעכשיו כנז' והנשאר מכל הנכסים קו"ט וכו' שיהיו נמצאים להר' חיים פינטו הנז' כסף ושו"ך וכל מאי דמתקרי נכסי במצב פטי' הכ"ל תזכה בו מעו"מ ושעה א' קודם פטי' של ה"ר חיים פינטו הנז' תזכה בו אסתר של הר' חיים פינטו הנז' בהקנאה גמורה וז"ג כדו"ך לעצמה ולזכותה ולעצם כב"ך בהקנאה וז"ג כדו"ך דלית נגר ובר נגר דיפרקיניה בכל חוזק ותוקף הקנאות וזכיות הנעשות בכל יש' בכל אופן הנאות וצד המועיל כפה"ד וכתחז"ל. בענין שרשאית וזכאית האשה אסתר הנז' בת הר' חיים פינטו הנז' לעשות מכל הנכסים הנמצאים במצב פטי' אביה הנז' קו"ט כסף ושו"ך וכל דמת"ן אחר שיטלו שאר היורשים הנז' סך חמשה אוקיות לכל א' מהם כנז' כל חפצה ורצונה למכור ולמשכן ולמסור ולהחליף ולתת במת"ג לכ"מ שתרצה קואג"ט כסף ושו"ך וכל דמת"ן בכ"ל ולית דימחא בידה ויימר לה מה עבדת כאדם העושה בשלו וכו' הקנאה וז"ג כדו"ך חתוכה וחלוטה לחלוטין ולצמתות הקנאה וז"ג דלא למהדר בה ודלא להשנאה ולהעדאה מינה לעלמין ולדרי דרין הקנאה וז"ג כדו"ך גלויה ומפו' לעין כל הקנאה וז"ג מוחזקת ומקויימת בכל חיזוקין וקיומין ויפוי כח שבעו' עפה"ד וכתחז"ל והגם שיהיה מתנת בריא עכ"ז הוכחנו אותו להר' חיים פינטו הנז' על אעבורי אחסנתא לגבי שאר יורשיו ונתן לנו כמה וכמה טעמי לשבח על הענין הנז' שעשה ואמר לנו שכך נאה לו וכך נאה לעשות כל מה שעשה מהטעם שגלה לנו. ומה גם שכבר גלה כל מצפוניו לפני משי חן ושפך שיחו לפנינו והסכים עמו על כל מה שזמם לעשות. ומו"מ שטר הקנאה וזכייה זה מו"מ בכחז"ו סבדי"ץ וכו' דלית נגר ובר נגר דיפרקניה אליבא דכל הפוס' קמאי ומציעאי ובתראי ולא יורע כחו מחמת הלשון אי חסיר אי יתיר אי חליף אי דמשתמע לתרי אנפי אלא הכ"ל יהיה נדרש לתועלתו ולקיומו והועה"ך שט"ז מומ"ע ועי"א ועכ"ן וכו' דלא כאס' ודלא כטו"ד ונג"ה בקוש"ח וכו' כנז' מיד הר"ח פינטו הנז' והי"ז בחמישי בשבת שמנה עשר יום לח' שבט משנת תרכ"ה לפ"ק פה טאנג'אר יע"א והכל שו"ב וקיים. ע"כ נמ"ך וחתומים כהה"ר ראובן בן ג'ו. וכה"ר דניאל טולידאנו:
הגם שנוסח שטר מתנה הנז' מבולבל ומטורף כפול ומכ' ברוב דברים שאין בהם ממש ודברים הצריכים שנתמלטו במרוצת הדברים לא נכתבו על נכון. מ"מ לענין דינא נראה שאין זה מעכב והכל הולך אחר הכוונה. דומה למ"ש מר"ן ז"ל בחומ"ש ס"ס ס"א יעו"ש. לכן מהצורך להעתיק תורף המכוון משטר המתנה ועליו נחקור אם יש קיום והעמדה למתנה זו או לאו. זהו מכוון שטר המתנה. הרח"פ נטל קנין כראוי ונתחו"ג שמכל הנכסים שימצאו לו במצב פטי' לא יטלו היורשים ליורשיו כ"א חמשה אוקיות לכ"א דוקא ובזה יסתלקו מירושתו מכל וכל והיה הנשאר קו"ט ומב"ע ושטרות וכו' ומע"פ הכל תזכה בו אסתר בתו מעו"מ ושעה א' קודם מיתה [ירצה גוף מהיום ופי' שעה א' קודם מיתה] הקנאה גמו' וזכייה גמו' כדו"כ בכל חזו"ת הקנאות וזכיות הנעשות בישראל בכל אופן הנאות וצד המועיל כפה"ד וכתחז"ל הקנאה וזכייה גלויה ומפ' לעין כל והועה"כ שטר מוח' ומקום עוי"א בכחז"ו סבדי"ץ ובאח"ג עוי"א ועי"א ועכ"ן וכו' ונג"ה בקוש"ח מיד הרח"פ הנז' זהו תורף שטר המתנה ושאר דברים הבל ואין בם מועיל:
והנה לכאורה היה נראה לסתור ולבטל מתנה זו מכמה טעמים א' דלשון תזכה אינו מועיל בבריא כמ"ש מר"ן בחומ"ש סי' רנ"ג ס"ג לדעת י"א בתרא דנקטינן כוותייהו כפי הכלל המסור בידינו:
ועוד שלא הקנה הנותן כל דבר כדינו וכמשפטו. דמב"ע קי"ל דאין נקנין בק"ס דאין מטבע נקנה בחיליפין. ושטרות וכו' אין ניקנין אלא בכו"מ או בקנין אגב ומלוה ע"פ אינה ניקנית אלא במע"ג וכמו שמפורש כל זה בדברי הפוס':
ועוד דהלכה רווחת ביש' דאין אדם יכול להקנות דבר שאינוי מצוי אצלו ברשותו וכיון שכן על מקבלת המתנה רמי להביא ראיה על כל הנמצא לאביה במצב פטי' שכבר היה מצוי ברשותו בשעת המתנה. וא"ל הרי כל הנכסים בחזקת היורשים הראוים לירש מהת'. ואף שלדעת מר"ן בענין זה לא מכרעא שהרי בסי' ס' ס"ו ובסי' רי"א ס"ו פסק שעל התובע להביא ראיה. ובסוס"י ר"ן פסק שעל היורשים להביא ראיה. מ"מ מאחר שמצינו למור"ם ז"ל בס' קי"ב ס"ג שהכריע דעל התובע להביא ראיה ודאי דכוותיה נקטי'. וכן העלה להלכה ויאמר יצחק זלה"ה בח"מ סי' פ"ז וקצ"ד יעו"ש:
ועוד היה נראה לבטל מתנה זו ממ"ש מור"ם ז"ל בחומ"ש סי' ר"ג סיו"ד וז"ל החליף מעות ומט' או מעות וקרקע ביחד. י"א הואל וחליפין אינם קונים במעות נתבטל כל הקנין. וי"א דכל הקנין קיים. וי"א דקיים אצל הקרקע והמטלטלין ובטל אצל המעות. ע"כ. וא"כ בנד"ד נמי לדעה קמייתה נתבטל כל הקנין שהרי בקנין א' הקנה מה שהקנה כבר ומה שעתיד לקנות ואין הקנין מועיל למה שעתיד לקנות וכמ"ש לעיל:
הן אמת דאי מיהא לחוד לא אירייא שהרי מצינו לה' נו"ב במה"ק חח"מ סי' כ"ו שהוכיח בראיה ברורה דבזה לא שייך פלוגתא הנ"ל וכ"ע מודו דזכה במה שקנה מיהא יעו"ש ואף שהגאון חתנו ז"ל פקפק בראיתו בסי' כ"ז הלא חזר הרב בסי' כ"ח וחזק ואמץ דבריו כאשר יראה המעיין לשם. והנה אנחנו מצאנו און לדברי ה' נו"ב הנז' בב"י סי' ר"ט ס"ו הביא בשם בעהע"י ז"ל תשו' לרב פלטוי ז"ל כדברי ה' נו"ב ממ"ש יעו"ש:
אלא שאין זה מספיק לנד"ד שהקנה בקנין א' קו"ט ושטרות וכו' ומב"ע ומע"פ וכלם אינן ניקנין בק"ס זולת קו"ט. וא"כ באנו לפלוגתא הנז' והיורשים שהם מוחזקים בכל הנכסים מהתם יכולים לו' קי"ל כדעה קמייתה דכיון שנתבטל מקצת הקנין נתבטל כלו:
אמנם אחר ההתבוננות בדברי שטר מתנה הנז' נר' דיש בה לשונות המועילים לחזק בדקי רוב חלקיה שהרי כ' מר"ן בחומ"ש סי' ס' ס"ו דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלב"ל או שאינו מצוי ברשותו אם הקנה בל' חיוב מהני יעו"ש. וזה מוסכם מרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים. כמו שתראה לה' כנה"ג ז"ל בסי' הנז' הגה"ט אות כ"ט וכ"ש דאנן בדידן כבר קבלנו עלינו דעת מר"ן ז"ל אף שיהיה נגד אלף פוסקים וא"כ בנד"ד שהיה הקנין בל' חיוב כמ"ש בשטר המתנה ונתחו"ג לשון זה מועיל אף למה שעתיד לקנות. וכ"כ הסמ"ע להדייא בסי' ס' סקי"ח יעו"ש:
וכן ראינו לה' משפט צדק ח"ב סי' יו"ד ולהרב בעי חיי בחח"מ סי' קס"ד קס"ה שגם הם ז"ל נשאלו בכיוצא בנד"ד במי שנתן במתנת בריא מה שקנה ומה שעתיד לקנות. ומכח ל' חיוב שהיה בשטר המתנה זיכו למקבל אף במה שעתיד הנותן לקנות כמו שיר' המעיין בדבריהם שם. והרב בעי חיי ז"ל יליף לה מתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מר"ן ז"ל בסי' ר"ן והעתיקה מור"ם ז"ל בסוס"י הנז'. ואף שמדברי מור"ם שם משמע דלא מהני אלא דרך הודאה שמודה שהוא חייב למקבל המתנה כו"כ כמו שיר' המעיין לשם. הא ודאי דלא נעלם מהרב ז"ל דברי מור"ם הנז' אלא דסבר לה מר דלא כ"כ מורם ז"ל לעיכובא לרוחא דמילתא. דבדרך הודאה אפי' קנין לא בעי. אבל אם ירצה לחיי"ע בקנין כראוי ודאי דמהני אף שאינו בדרך הודאה:
ואף דמדברי מהרימ"ט בח"ג סי' פ"א נר' דאף אם יהיה הקנין בל' חיוב אם לא קבל עליו אחריות מה שנתן שיהיה באחריותו עד שיגיע ליד המקבל לא מהני ולא מידי ואינו אלא ק"ד בעלמא. כמו שיראה המעיין בדבריו לשם וכבר העתיק דבריו הרב קצה"ח בסי' ר"ג סק"ב וה' משה"א שם סק"ג וה' פ"ת הביאם בסי' ס' ס"ק יו"ד וז"ל בנש"מ דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל ודוקא שמחייב עצמו ליתן הפי' דק"ל ומקבל אחריות באם ישתדפו קודם שיתנם לו שמחוייב ליתן לו דמים אבל במתחייב ליתן פ' דקל ומתנה שלא יתחייב באחריותם לא חל כלל ההתחייבות. מהרי"ט בתשו' סי' פ"א ע"כ. הרי גם בנד"ד קב"ע אחריות בפי' כמ"ש בשטר המתנה ובאח"ג וכו':
ונראה דאף לא קב"ע הנותן בפי' אחריות מה שנתן ש"ד. דסתם משמעות לשון חיוב כך הוא שמקבל אחריות מה שנתחייב ליתן עד שיגיע ליד המקבל והכי דייק לישנא דהגאון רעק"א שהעתיק הרב פ"ת ולא מיעט ה' מהרימ"ט ז"ל. אלא אם מתנה בפירוש שאינו מתחייב באחריותו. וכפ"ז אין סתירה גם להוראת הרבנים הנ"ל מדברי מהרימ"ט הנ"ל. דאף שבנדון דידהו לא קבל הנותן אחריות מה שנתן בפי' לית לן בה דסתמו כפירושו עד שיתנה בפי' שאינו מקבל אחריות עליו:
ומעתה גם לשון תזכה הכתוב בשטר המתנה מועיל שפיר לכ"ע אף בבריא דלא אמרו שאין לשון זה מועיל בבריא אלא משום דמשמע תזכה להבא והוי קנין דברים כמו שיר' המעיין בדברי הטור וב"י לשם. וא"כ הכא בנד"ד כיון שהקנה בלשון חיוב הרי הקנין חל על גופו מיד. וכ"כ הסמ"ע בסי' ס' סקי"ח והש"ך לשם סקכ"ד. ובר מן דין הרי כתוב בשטר המתנה תזכה בו מעו"מ. ובמעכשיו ליכא מאן דפליג וכבר כתב כל זה הרב ויאמר יצחק זלה"ה בחח"מ סי' קצ"ו יעו"ש:
ומטעם זה נראה דהקנין מועיל גם למע"ב הנמצאים לנותן בשעת פטי'. דאע"ג דאין מטבע נקנה בחליפין. מ"מ בלשון חיוב נקנה. כמו שתראה להרב ויאמר יצחק בתשובה הנז':
וגם בשטרות וכו' הנמצאים לנותן בשעת פטי' היה נר' דזכתה בהם מקבלת המתנה שהרי כ' מור"ם ז"ל בסי' ס"א וז"ל והאי מאן דמקבל למכתב שטרא בכל לישני דזכוותא אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכ' ביה ואחריות שטרא דנן קבלית עלי ככל שטרות דנהיגי ביש' דלא כאס' ודלא כטו"ד קאי לכל כללי דתחי' עניינא. אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה או ביטול מודעה לא חשבינן עד דמפרשי עכ"ל. והם דברי רי"ו בשם רבי האי ז"ל והעתיקם מר"ן ז"ל בב"י בלי שום חולק. ובנד"ד נמי הרי כתוב בשטר המתנה בהקנאה גמו' וכו' ככל חזו"ת הקנאות וכו' בכל אופן הנאות וצד המועיל כפה"ד וכתחז"ל, ובסוף השטר ג"כ כתוב לאמר והועה"ך שטר מוח' וכו' בכל חזו"ת סבדי"א. וא"כ אע"ג דספרא לא ידע להקנות כל דבר כדינו. לא משום זה יורע כח המקבלת אלא חשבינן כאלו הנותן הקנה לו בפועל כל דבר כדינו וכמשפטו והוי כאלו הקנה השטרות בהכ"י בקנין אגב וכאלו אמ"ל בע"פ קני לך אינהו וכל שעבודייהו. וכ"כ רוב האחרונים להדייא כמו שתראה לה' ויאמר יצחק ז"ל בתשו' סי' קצ"ד קצ"ו וכן העלה ה' משה"ר מע' ל' או"ג וכ' שכן הוא דעת מר"ן ומור"ם ז"ל יעו"ש:
איברא שאין זה מועיל רק לשטרות וכו' שזמנם קודם לזמן שטר המתנה דוקא. אבל שטרות וכו' שנעשה אחרי כן ודאי שאינם ניקנין אפי' בקנין אגב. וכמ"ש מור"ם ז"ל. להדייא בסי' ס"ו ס"י יעו"ש:
אלא דגם לשטרות וכו' הקודמים למתנה עמדו לנגדינו דברי ה' פרמ"א ח"ב סי' ס' שכתב דאף לדברי רבי האי ז"ל צריך ב' דברים שיצוה לסופר שיכתוב בכל לשון של זכות וגם שיעידו העדים שכך עשו. יעו"ש שהעמיס זה בדברי רבינו האי ז"ל. וכן ראינו לה' מעשה חייא סי' ט' שכ' דלא מהני אלא כשהעדים מעידים שכן עשו בפועל יעו"ש. ואף שה' גו"ר בחח"מ סי' ה' כלל ד' סתר דברי האומרים כן והעלה להלכה דבמה שיצוה לסופר סגי אף שהסופר לא עשה כן בפועל וכדמשמע מפשט דברי רבי האיי ז"ל. מ"מ אנן בדידן לא עצרנו כח להורות להלכה נגד החולקים ואם מעטים הם ובפרט בנד"ד שהיורשים מוחזקים מן התורה הא ודאי דיכיל למימר קי"ל כדעת החולקים
הן אמת דלגבי הקפת החנות שהוא הפנקס המוזכר בשטר המתנה. כיון דקי"ל דמע"פ אינה נקנית אלא במע"ג. ודאי דלא מהני לכ"ע מה שמצוה לעדים לכתוב בכל לשון של זכות. דלאו בדידיה לחוד תליא מילתא וכמו שתראה לה' ויאמר יצחק ז"ל בסי' קצ"ו שכ' דאף דה' בעי חיי בתשו' סי' קצ"ד צדד לומר דהאי לישנא מועיל גם למע"פ. מ"מ לא אמרה הרב ז"ל אלא בנדון דידיה שהוזכר בש' המתנה קנין אגב להדייא אבל אם לא הוזכר בפירוש אלא דחשבינן ליה כישנו מכח האי לישנא דבכל לשון של זכות זה לא שמענו:
וגם לשון חיוב נראה דלא מהני למע"פ שהרי אין לנותן על הלוים רק חוב בעלמא והוא דבר שאין בו ממש. ואף למאן דס"ל דלשון חיוב מהני אף לדבר שאין בו ממש כגון דירה ואויר כמו שתראה לה' פרמ"א ח"א סי' ח' ט' נראה דמע"פ גרע טפי דבשלמא בהנהו כיון שהבית והאויר שלו וברשותו הם. מצינן למימר שחיי"ע להחזיק ביד הנותן הבית לדור בו והאויר ליהנות ממנו ועל זה נופל לשון חיוב. אבל מע"פ שאינה בידו ואין לו על הלוים רק חוב בעלמא והוא דבר שאין בו ממש איך יצדק עליה לשון חיוב דבמה חיי"ע:
ואף שהיה אפשר לומר דגם במלוה ע"פ נופל לשון חיוב על מה שיגבה מן הלוים דהוי דבר שיש בו ממש. ונראה שזוהי דעת מהרח"ש ז"ל שהביא ה' ויאמר יצחק בסי' קצ"ו כמו שיראה המעיין לשם. מ"מ בנד"ד א"א לומר כן שהרי לא זיכה הנותן אלא מה שימצא לו מכל הנ"ל במצב פטירתו ועל אותה שעה א"א לומר שיתכוון למה שיגבה מההקפות משם ואילך דבאותה שעה כבר מת ועבר ובטל מן העולם הא ודאי לא נתכוון אלא על עצמות החוב והוא דבר שאין בו ממש ואיך יצדק עליו לשון חיוב:
צא ולמד מדברי הרבנים הנ"ל ה"ה ה' מ"ץ ח"ב סי' יו"ד וה' בעי חיי בחח"מ סי' קס"ד וה' ויאמר יצחק בסי' קצ"ו שכולם נשאלו בכיוצא בזה"ד ומכח ל' חיוב זיכו למקבל מתנה בדבר שלא היה מצוי ברשות הנותן בשעת המתנה וכן במעות בעין אף שאינן נקנין בק"ס. ואלו השטרות לא מצאו להם זכות אלא ממ"ש בש' המתנה כו"ח בכל ל' של זכות וכו'. ואמאי לא ניחא ליהו ז"ל לזכות מכח ל' חיוב המוזכר בשטר המתנה. אלא ודאי הט' דאין ל' חיוב מועיל אלא לדבר שיש בו ממש וגופו ממון. אבל הני שטרי כיון שאין גופם ממון מה יועיל מה שחיי"ע ליתנם לו וכי מקבל המתנה לצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך. ומינה נמי להקפת החנות ושטרות שנעשו אחר המתנה כנד"ד כיון שאין גופן ממון ואין לו על הלוים רק חוב בעלמא ודאי דלא מהני בהו ל' חיוב:
ולפי זה הדר דינא דכיון שנתבטל הקנין למקצת מצו היורשים לו' קי"ל כדעה קמייתא שכתב מור"ם ז"ל וכדכתבינן לעיל ונתבטל הכל:
אמנם נראה דאין כאן מקום לו' קי"ל לא מבעיא לדעת מאן דתלי לההיא דמור"ם בפלוגתא דתלמודא בקני את וחמור דודאי לא מצו היורשים לומר קי"ל כדעה קמייתא נגד דעת מר"ן שפסק בסי' ר"ט [דהוא אתריה דהאי דינא] להדייא דקנה מחצה אלא אפי' לדברי האומרים דההיא דמור"ם ז"ל שנייא היא כמו שיראה המעיין בספרי הקדש לרבני האחרונים ז"ל. מ"מ מאחר שראינו למור"ם ז"ל בסי' ר"ט דהוא אתריה דהאי דינא טפי לא הביא אלא סברת האומרים דקנה מחצה כמ"ש בס"ד נראה שכן הכריע מס' דנפשיה וכ"כ הסמ"ע בסי' ר"ג סקי"ט וא"כ לא מצו היורשים לו' קי"ל כנגד הכרעת מור"ם ז"ל לדידן דקי"ל כוותיה דמר במקום שאינו חולק ע"ד מר"ן ז"ל:
ובר מן דין ראה תראה לה' בעי חיי ז"ל בח"ב סי' נ"ז שהביא מחלוקת האחרונים ז"ל בענין זה די"א דאין המוחזק יכול להשען על דברי האומר דלא קנה כלום דס' יחיד היא. וי"א דיכול לו' קי"ל והוא ז"ל העלה להלכה דבקרקעות לא מצי למימר קי"ל ובמש"ל מצי למימר קי"ל. ע"ש:
גם אין לגרוע כח מתנה זו משום דהוי דבר שאינו קצוב שהרי אין הנותן והמקבל יודעים מה שיניח אחריו אם מעט ואם הרבה. שכבר כתב מר"ן בסי' ס' ס"ב דלא קי"ל בזה כדעת החולקים עליו. ועי' מש"ץ תשו' הנ"ל:
גם אין לגרוע כחה משום דהוי דבר שאינו מסויים שכ' מר"ן בסי' רמ"ה ס"ד שאינו נקנה לא במכר ולא במתנה. דאף אי חשבינן לנד"ד דבר שאינו מסויים כהתם מ"מ גם בזה לא קי"ל כדעת הרמב"ם ז"ל אלא כדעת היש חולקים שהביא מר"ן שם כפי הכלל המסור בידינו דנקטינן כי"א בתרא שמביא מר"ן ז"ל וכ"כ הרמ"ע ז"ל הביא דבריו הרב פ"ת בסי' הנז' סק"ה וגם הרב ט"ז כ' דהכי נקטינן:
והא פשיטא דלא דמי נד"ד לדבר שאינו מסויים שכ' מר"ן בסי' ר"ט ס"ב דלא מהני ביה קנין לכ"ע מדלא כ' עליו מר"ן ז"ל דיש חולקים כמ"ש בסי' רמ"א וכ"כ הסמ"ע בסי' רמ"א סקי"ג דשאני התם שאין מינו ידוע וכמ"ש התם בטעמו דלא סמכא דעת הלוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן אם זהב ואין זה אלא כמשחק בקובייא. אבל בנד"ד כיון שפרט קו"ט וכו' הרי מינו ידוע ולדברי הגהות מהרי"ש שם בסימן רמ"א הך דינא דסי' ר"ט לא שייך אלא במכר ולא במתנה וכמ"ש מילתא בטעמא. ועי' להרב מש"ץ בתש' הנ"ל ולה' בעי חיי בחח"מ סי' קס"ד קס"ה:
שוב ראינו דנד"ד לא נכנס בסוג דבר שאינו קצוב ולא בסוג דבר שאינו מסויים דאי לא תימא הכי תימא על עצמך שהרי מוסכם מכל הפוס' שהאומר נכסי לך ואחריך לפ' זוכה הב' במה ששייר הרא' והוא ממש כנד"ד שהרי אין המקנה והקונה יודעים מה שישייר הראשון אם מעט ואם הרבה ואפ"ה לית מאן דחש לה להדייא לא משום דבר שאינו קצוב ולא משום דבר שאינו מסוים. וטעמא דמילתא נר' דלא מיקרי אינו קצוב אלא כההיא שכ' הרמב"ם ז"ל שמתחייב לזון חבירו או לכסותו ה' שנים שהרי אין למזונות או לכסות קצבה למעלה דשמא יתייקרו המזונות או הכסות הרבה הלכך לא סמכא דעת המקנה ואינו גומר בדעתו להתחייב בכך אבל המקנה לחבירו מה שישתייר מנכסיו אחרי מותו או אחרי מות מקבל המתנה הא' הרי נתן קצבה לדבר והוא מה שישתייר אם מעט ואם הרבה ומה טעם לומר שאינו גומר ליתן הפך כוונתו. והא לא דמייא אלא למ"ש הרב"י ז"ל בסי' ס' בשם הרשב"א ז"ל שהמתחייב לתת לחבירו מעשר תבואתו היוצא השדה שנה שנה אם מעט ואם הרבה דלא מקרי דבר שאינו קצוב ודבר שאינו מסויים נמי לא הוי אלא כההיא דסי' ר"ט שאין מינו ידוע ולכך לא סמכא דעת הקונה ולא הוי אלא כמשחק בקובייא. א"נ כההיא דסי' רמ"א דאע"פ שמינו ידוע מ"מ כיון שלא סיים איזה הקנה לו מאותו המין הרי המקנה יכול לדחותו מכל מה שירצה ליטול אף מאותו המין ולומר לו לא זהו מה שהקנתי לך. אבל הכא הרי מינו ידוע וכיון שפירש לו מה שישתייר ממין פ' אחרי מותו או אחרי מות המקבל הא' הרי סיים מה שהקנה לו ושוב אינו יכול לדחותו הא לא דמייא אלא למקנה לחבירו חלק כו"כ בשדה פ' שאף לדעת הרמב"ם מקרי דבר מסויים וכמ"ש שם. ודידן עדיפא דהתם עדיין המקנה יכול לדחות הקונה ממקום למקום באותה שדה ולכך דינא הוא דנוטל אותו חלק מהפחות שבאותה שדה כמ"ש שם ואפ"ה חשיב ליה ז"ל דבר מסויים. וכ"ש הכא שאין כאן מקום לדחותו כלל:
העולה מהמקובץ דבקרקעות הנמצאים לנותן במצב פטי' פשיטא דזכתה בהם מקבלת המתנה ולא מצו היורשים לו' קי"ל וכמ"ש הרב בעי חיי ז"ל וגם במט"ל ומע"ב נראה דזכתה לדידן דקי"ל כהכרעת מור"ם ז"ל. ואולם בשטרות וכו' שזמנם קודם לזמן המתנה אף דלדעת רוב האחרונים ז"ל כיון שכתוב בשטר המתנה כל הנהו לישני שפירי זכתה בהם ג"כ מ"מ כיון שהיורשים מוחזקים יכולין לו' קי"ל כדעת מיעוט החולקים. ובהקפת החנות שהוא הפנקס המוזכר בשטר המתנה וכן השטרות וכו' שזמנם אחר זמן המתנה נראה דלא זכתה בהם לכ"ע. זה מה שנלע"ד להלכה דוקא ולמעשה עד שיסכימו עמנו יושבי כסאות למשפט אנשי אמת. ואם תסכים דעתם לפשר בכי טוב גם אנחנו נענה אחריהם אמן וצו"מ וימ"ן נאם החו"פ צפרו יע"א בחדש אלול המרוצה שנת
הדרכתיך במעגלי יושר לפ"ג וקיים:
רפאל משה אלבאז סי"ט שלום אזולאי סי"ט חיים אברהם אליהו שטרית סי"ט אבא אלבאז ס"ט