אור ברסלב
אשר לשלמה סימן יט

אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן

סימן יט

סימן יח

שאלה רבני אלפין הרבנים המובהקים חו"ר מתא מחסיא פאס יע"א הי"ו. כאן הבן שואל בראובן שיש לו בית קרו"ח ושמעון שכר בית מהוזלת סמוך לו מר"ח ניסן ש"ש זו ע"ת חמש שנים רצופות וגדלה צעקת ריבה' עד שמייא גם בלילה לא שכב לבם ונשותיהם יותר מהם. והנה בעתה תבע ראובן לשמעון הנז' לדינא דגוא"א על שנה א' דוקא ושמעון משיב כיון ששכור בידי לה' שנים צריך אתה להורידיני לגוא"א למשך ה' שנים ואנן בדי"ץ לא הסכמנו על דעת א' שמוהר"ר רפאל משה אלבאז הי"ו יזיי"א אמר שהדין עם שמעון. שצריך לסלקו מכל הזכות שיש לו בבית הנז' וטעמו דאע"ג דבעלי הקרקע מורידין לדינא דגוא"א בשכי' על שנה א' שאני התם שאינו יכול לסלקו בשכירות לעולם ועד. אבל הכא הא יכול לסלקו מכל וכל מזכות שיש בידו. ולא כן אנכי עמדי ודעתי היא שהדין עם ראובן שיכול לסלקו לשנה א' דאלת"ה א"כ גם בבעלי הק"ר נימא שצריך לסלק זא"ז לשבע שנים דוקא מפני שאינו יכול לחזור לביתו עד משך ז' שנים שכן צוה רבינו יהודה החסיד וצוואתו אישרוהא וקיימוהא אנשי העיר הזאת מחומר הסכנה וה' חיד"א ז"ל תמה על מה שסומכין בא' שמניחין מסמר או טלטל בבית שיצאו ממנה כדי לחזור לביתו בתוך ז' שנים וכ' דפרק המניח לא נזכר בדברי ה' החסיד וחמירא סכנתא ואפ"ה הא קחזינן דמסלקי אהדדי כפי תביעת התובע אם מעט ואם הרבה. והלכה כדברי המכריע. וצויי"מ וימ"ן כ"ד הח"פ צפרו יע"א בח' אדר השני שנת שלם

על ישראל לפ"ק וקיים:

ע"ה רחמים אגייני הי"ו

תשובה ממ"ש מר"ן סי' קע"ה סי' י"ג וז"ל וכן אם יש להם שדה וכרם וכו' ואפי' יאמר לו גוא"א בשניהם כאחד אין שומעין לו וכו' ושני דברים שתשמישן שוה הא ודאי שיכול לומר כ"א מהם לחבירו גוא"א וכ' מור"ם דהיינו שחולקין אחד נגד חבירו ואחד נוטל אחד והב' ב' והסמ"ע ס"ק ל"א כ' אין שומעין לו הטור מסיק בטעמו וכ' ז"ל שיאמר בא' מספיק לי שהרי כל א' תשמישו בפני עצמו ע"כ פי' שאין הא' צריך להב' לסייעו במלאכתו וכו' ע"כ ובס"ק ל"ב כ' אבל פשיטא דאינו יכול גוד שניהם או אגוד שניהם דיאמר בא' סגי ע"כ. ומזה נראה ללמוד בשני בעלי קרקע שרצה א' מהם לעשות גוא"א בשכירות בשתי שנים או יותר שיכול הב' לומר בשנה א' יספיק כההיא דמר"ן וכעת לא יש חילוק ביניהם ולפ"ז יכול לומר גוא"א בזה אחר זה. אכן לענד"ן דגם בזא"ז אינו יכול וחילי מתשו' הרשב"ש סי' פ"א וזל"ה ודנתי ביניהם שכיון שיעקב הנז' שכר שלישו של יודא א"י לתבוע ממנו גוא"א שעיקר דינו של גוא"א הוא משום היזק ראיה ובחצר שאין בה דין חלוקה והחצר הנז' אע"פ שאין בה דין חלוקה ויש בה דין גוא"א כיון שיעקב הנז' שכר חלקו של יודא הנז' נתבטלה טענת היזק ראיה תוך זמן השכי' אך אחר עבור זמן השכירות הנז' יש להם דין גוא"א עכ"ל ומינה לנ"ד מאחר שעשו גוא"א על שנה ראשונה נתבטלה טענת היזק ראיה בשנה ההיא וא"י לומר גוא"א על שנה ב'. ואם כנים הדברים א"כ כמו שיאמר הנתבע שנה א' יספיק כן התובע ג"כ יכול לומר שנה א' יספיק וכ"ש הוא וא"כ אתאן לנדון שנחלקו בו חו"ר צפרו הא ודאי שאין הנתבע יכול לכופו לגוד על ה' שנים מטעמא דכתיבנא. ואפי' אם המצא ימצא משפט כתוב מפורש לו מנהג להפך בבעלי קרקע ממש והוא שיכול לגוד בשתי שנים או יותר מ"מ הא ודאי שאם ירצה לגוד על שנה אחת דוקא שאין בעל הקרקע הנתבע יכול לכופו לגוד לשתי שנים וכן מעשים בכל יום וכיון שכן הוא גם בנדון ההוא שנחלקו בו חו"ר צפרו לא יפסיד דינו ועדיין הבחירה בידו לומר גוא"א לשוכר כפי רצונו כמו שהיתה הבחירה בידו עם בעל הקרקע וראיה לזה מההיא דהרשב"א סי' תקי"ג הביאה הב"י סי' הנז' וזל"ה ואפי' לפי הסברא הזו אם לקח אחד מן השוק חלק אחד מהיורשים מסתברא דאית דינא דגוא"א שהרי בודאי היורש הב' שעמד עדיין בחלקו לא הפסיד דינו מפני קנייתו של לוקח זה ע"כ וא"כ גם בנ"ד לא יפסיד בעל הקרקע את דינו ובחירתו שהיתה לו עם בעל הקרקע שכנגדו מפני שכירותו של זה. זאת ועוד מצאנו להרשב"א הביאה הב"י סי' הנז' וז"ל אמר התובע גוא"א בא' מן הבתים טען הנתבע אית לי פסידא וכו' אלא אם תרצה גוא"א בכל הבתים. תשובה הדין עם התובע עכל"ה ה"נ הגם שטען הנתבע שיגוד אותו לה' שנים הלא"ה אית לי פסידא אפי' הדין עם התובע ויכול לומר גוא"א לשנה א' דוקא. ולאפס הפנאי באנו בדרך קצרה איידי דטריד כי בא מועד פ' ערבי פסחים. זהו מה שנלע"ד בזה הכ"ד הח"פ פאס יע"א אדר ב' דהאי שתא טבתא משפטי ה'

אמת צדקו לפר"ק והכל שריר ובריר ואמת וקיים:

ע"ה שלמה אבן דנאן ס"ט וחתמו עמי כמוהר"ר יהושע מונסונייגו וכמוהר"ר יצחק אבן דנאן ז"ל ז"ל

תוכן העניינים

אשר לשלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה