אור ברסלב
אשר לשלמה סימן יח

אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן

סימן יח

סימן יז

אם החנות שמסתחרים בה היא בחזקת שניהם כגון ששניהם היו מתעסקים בה או אפי' אם אחד בלבד הוא שמתעסק אם החנות לקחוה או סכרוה שניהם הרי היא בחזקת שניהם והסחורות שהיו בחנות בשעת מיתת שלמה הרי הם בחזקת שניהם ועי' ה' ויאמר יצחק סי' נ"ד ואינו נאמן בשום טענה להוציא מחזקת היורשים וכן כ' ה' ויאמר יצחק סי' ז"ן וז"ל בשעה שנלב"ע שלמה קרוב לודאי שהיו סחורות בעין בבית הסחורה הידוע לשניהם ולגבי סחורות אלו ה"ה בחזקת שניהם וכו' ע"ש. והסחורות שבאו מטאנכיר אחר פטירת שלמה אם באו לידי הקומפ' גם הם בחזקת שניהם ודינם כנז'. אבל הסחורות שגבה ימין כשהיה אחיו מוטל על וכו' ובשעת מיתת אחיו היו ברשות ימין ה"ה בחזקתו אע"פ שהיו מונחים תחלה בחנות. וכ"כ ה' דבר משה משם המבי"ט הביאו ה' ויאמר יצחק סי' נ"ח וז"ל והכא בנ"ד אע"פ שיש עדים שהיו שותפים וכו' דאפי' שיש לא' מהם בחנות איזה דבר שהוא שלו לבד וכו' ואם אח"כ הוציאו מהחנות והניחו בביתו וטען שהוא שלו אע"פ ששותפו מכחישו י"ל חזקה כיון שאין ידוע לעדים דבר שהחזיק א' מהשותפים אם היה בכלל נכסי השותפים כי מה שהיה קודם בחנות אינה ראיה וכו' אפי' שהיו עדים שראום קודם בחנות וכו' עכ"ל ע"ש. ודוקא מה שהוציא מן החנות בחיי שלמה אחיו כשהיה מוטל וכו'. אבל מה שהוציא מן החנות אחר פטירת שלמה לאו כל כמיניה לטעון שהם שלו כיון שבשעת מיתת שלמה שהיא שעת העמדה בדין כאן היו וכאן נמצאו בחנות. ולא דמי למה שהוציא בחייו שאלו ה"ה בחזקתו ויכול לטעון שהם שלו דחזקה כל מה וכו'. ואע"ג דקי"ל בסי' קע"ט השותפין אין להם וכו':

הרי מבואר שם בב"י ובקצר דדוקא בדאיכא עדים שאותם הסחורות הם מממון השותפות ועידי ראיה השתא דעדיין ההיא סחורה ברשות השותף ואיכא סהדי שלא חלקו השותפות. ובנ"ד הגם שהם שותפים רחוק למצוא עדים על כל סחורה שהיא מממון השותפות ואפי' אם המצא ימצא הא בעינן עדי ראה בשעת מיתת ימין וליכא כיון שמכר הסחורות דמטבע אין בו סימן וגם ליכא עדים שלא חלקו כ"א ע"פ הודאתם. ולפ"ז יכול ימין לטעון שהם שלו. ואף אנן נמי טענינן כן ליורשיו להחזיק מה שבידם אף שהוא נגד יורשים אחרים כמבואר בפוסקים:

אכן משטר צואותיהם נלמוד דליכא לימין שום טענה. דאם יטעון חלקנו וכ"ז הוא שלי ושלמה נטל חלקו הרי שלמה צוה שלא חלקו וימין היה מסכים לדבריו כמבואר בדברי הח' הפו' נר"ו. גם מצואת ימין שצוה שכל מה שכתוב בפנקס שתחת ידו וכו' מענייני הגביות שהיה גובה מאת הזולת מדין דלקומפ' שבינו ובן הר"ש אחיו הכל אמיץ. גם בצואתו ע"ע המזונות שהיה זן יורשי אחיו צוה אם כשיגמר טהרת החשבון של הקומפ' שבינו ובין הר"ש אחיו ימצא שעדיין יש בידו משל היתו' וכו' אך אם לא נמצא בידו משלהם וכו'. מבואר דלא חלקו. ואם אמר יאמר דאח"פ שלמה דקדק חשבונו ומצא ששלמה אחיו נטל חלקו ומה שנשאר מהסחו' וכו' הכל שלו. הרי מבואר מצואת ימין שכל הגביות שגבו עדיין הם בשיתוף שניהם ומסופק אם ימצא בידו משל היתו'. ואם יטעון שאח"פ אחיו נתן חלק היורשים לאפוט'. הרי מדצוה על הפנקס של הדין דלקומפ' שבינו ובין אחיו שהוא אמו"ץ. מובן שלא נתן לאפוט' דאם איתא שכבר נתן לאפוט'. למה הטריח את עצמו והוא מוטל וכו' לצוות על הפנקס שהוא אמת והוא פרוע. ועוד מתי דקדק חשבונו והלא גם בשעת מיתתו היה מסופק כמבואר בצוואתו ע"ע המזונות. ובפרט שהיה צריך בדקדוק הח' הברורים שברר אחיו על טהרת החשבון ואין לומר שמא אחר שנתן מה שנתן לאפוט' עדיין הוא מסופק אם ימצא בידו משל היתום אם לאו. שהרי מצינו לה' כנה"ג סי' ע"ח הגה"ט אות י"ב שכ' וז"ל חוב שאינו מבורר חזקה דלא פרע ואינו נאמן לומר פרעתי ונפרעים מהיורשים. הרדב"ץ ח"א סי' צ' עכ"ל. והרב מטה שמעון סי' הנז' אות ה' הביאו ה' ויאמר יצחק. הביא דברי הכנה"ג ותמה עליו דלמא הביא דין זה מהרדב"ז והלא היא גמרא ערוכה בפ' השות' דבכה"ג. אף אביי ורבא דס"ל דעביד איניש וכו' היינו כשהחוב ברור אבל כשעדיין אינו חוב ברור עליו דמי יימר דמחייבי ליה רבנן לכ"ע לא אמרינן דיכול לומר פרעתי. ותירץ ה' וז"ל ושמא יש לחלק ושאני ההיא דהש"ס דהיינו היכא שאינו ברור שיהיה צד חיוב עליו ולכך אינו נאמן לומר פרעתי. משא"כ הך דהרדב"ז ז"ל דאף דחיובא רביע עליה והוא אמינא דאזיל ופרעיה עד דפייסיה קמ"ל דכיון שאין סכום החיוב ברור לא אמרינן דפרע ונמצא דהוי רבותא ומיהו היכא דלא בריר ליה שחייב הוי דינא דגמרא והביאו גם כן הרי"ף בהלכותיו וכו'. ע"כ:

אלמא כיון שאין סכום החוב ברור אינו נאמן לומר פרעתי ונפרעין מן היורשים. ואף למה שנסתפק ה' ויאמר יצחק שם סי' נז' דע"כ לא אמרינן דכשהחוב אינו מבורר אינו נאמן וכו' אלא כשאינו מבורר מצד הדין וכו' והט' דכל עוד שלא עמד בדין וחייבו הדיין ליכא למיחש ליפרעון דמי יימר דמחייבי וכו' אבל כשאינו מבורר מצד החשבון יכול לומר דקדקתי חשבוני וכו'. בנ"ד יצאנו מבית הספק שהרי בשעת מיתתו ג"כ היה מסופק ומתי דקדק החשבון ואפי' אינו נאמן לומר פרעתי ואנן נמי לא טענינן כן ליורשיו ועוד אם פרע לאפוט' הו"ל לצוות ע"ז ומלתא כדנא לא הוה שתיק מינה ומדלא צוה ש"מ לא נתן לאפוט':

עוד מצאתי להכנה"ג סי' ק"ח בהגה"ט אות ל"ז שכ' וז"ל מי שיש לו בידו נכסי יתומים ומת לא טענינן ליורשים שמא פרע אביהם שקרוב הדבר לומר שאפי' אם היה הוא בחיים והיה טוען כן שמא לא היה נאמן בלא ראיה דלד' לפי' שבין אדם לחבירו דעביד דפרע ליה בינו לבין דיליה. אבל פ' נכסי יתומי' לא שייך אלא בב"ד וצריך שיושיב ב"ד על כך שיתן חשבון ביניהם. ואפי' תימא דהוא עצמו אם היה טוען כך נאמן מ"מ לא טענינן להו ליורשים. מורי הרב ז"ל בתשו' ח"א סי' ס' עכ"ל. ואף דל"ד לנ"ד מאחר שיש להם אפוט'. אפ"ה מאחר שצריך בדקדוק החשבון הח' הברורים כמו שצוה שלמה הנז' וגם היו מונחים אצלו ע"פ א' מבדי"ץ נראה פשוט דאינן יכול לטעון פרעתי. ואפי' תימא דהוא יכול לטעון אנן לא טענינן ליורשיו וכמ"ש הכנה"ג. וא"כ אם לפי הגביות שנתבררו לב"ד שבעירם נשאר ימין חייב ליורשי אחיו. חייבים הם יורשי ימין לתת להם חלקם. ולפי שהדברים פשוטים לא הוצרכנו להרחיב הדברים ולהאריך. זה מה שנלע"ד בזה. וליה עינינו יצילינו מכל שגיאה. ויאיר עינינו בתורתו הנפלאה. הכ"ד החו"פ פאס יע"א בשנת הארבעים לפמ"ה בעי"א לחדש

חשון והכל שריד ובריר וקיים. זעירא דרבנן:

ע"ה ב"ה שלמה אבן דנאן היו אכי"ר

תוכן העניינים

אשר לשלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה