אשר לשלמה· רבי שלמה אבן דנאן
סימן יד
ראובן אומן מתקן כלים של בעלי בתים ושמעון נתן לו כלי שלו לתקנו והלך ראובן האומן ולוה מלוי ונתן לו את כלי שמעון למשכון בעד הלואתו וכשנודע הדבר לשמעון בעל הכלי רצה להוציאו מלוי בחנם ולוי אינו רוצה ליתנו לו עד שיתן לו מה שהלוהו עליו דעליו קא סמיך ונדרשתי לחוות דעתי בזה:
הנה בטו"ר סי' שנ"ו מבואר דבגנב מפורסם פלוגתא דרבוותא דהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל סברי דלא עשו בו ת"ה ור"י ז"ל והרא"ש ז"ל ס"ל דגם בגנב מפורסם עשו ת"ה אלא אם ידע הלוקח ודאי שהוא גנוב אז צריך להחזירו בחנם. ומר"ן בש"ע פסק דלא עשו בו ת"ה ואנן בתריה דמר"ן גרירנא. וכ' המשה"ר מ"ע ג' אות ל"א וז"ל ראובן נתן בגד לחייט לתופרו ומסר לו חפצים הצריכים לתפירת אותו הבגד ומכללם אלקייא"ץ והוא משי שזהו המעמיד את הבגד ועמד החייט ומשכנו אצל שמעון והחייט לית ליה מגרמיה כלום לשלומי אי חשיב החייט כגנב מפורסם דהכל יודעים שאין דרכו למכור הקאייטא"ן או לא ובסס"י שנ"ח פסק מר"ן בש"ע דבאומן שמכר דבר מהדברים שאינו שלו אסור ליקח ממנו ע"ש שזה נראה דאהא מילתא חשיבא כגנב מפורסם וברס"י זה כתב שחזקתו שהוא גנוב ע"ש ועי' להתה"ד סי' ש"ט מה שהאריך ופסקו מור"ם סי' שנ"ו ס"ו ע"ש ומצאתי לה' מוהר"א ששון סי' ק"ט שנשאל מזה ובדף קצ"ז ע"ב כ' דאומן דמי לגנב מפורסם ע"ש ואחז"ר עוד נעשה מעשה בא' הקושר ומתקן ספרים ומשכן ומכר ועמדו בעלי הספרים ליטול את ספריהם חנם אין כסף דכ"ע ידעי דלאו בעל ספרים הוא אלא תופר ומתקן וכך עלתה להם וכעת מצאתי לה' בית דוד סי' קע"ו מהספר דאיתישיל קמיה כי האי ואייתי לדברי התה"ד וה' מהרא"ש והר"ש אלגאזי ז"ל תלי"ת שמו עכ"ל. מבואר מדבריו דאומן שמכר או משכן לו עשו בו ת"ה משום דדמי לגנב מפורסם:
והנה קיצר הרב במקום שהיה לו להאריך שדברי הרב הם הפך ממה שפסק התה"ד סי' ש"ט דפסק מור"ם כוותיה וז"ל וכן אומן שנותנין לו כלים לתקן ומשכינם צריכין הבעלים ליתן לו מעותיו ע"כ. ומהתימא איך ציין לדבריהם כאשר יראה הרואה בדבריו ולא בא לכלל ישוב כאלו כחדא נפקין וכחדא שריין. וגם המרדכי בריש פ' הגוזל בתרא כ' וז"ל אבל ודאי אם הכובסת משכנה הסדין לאותו יהודי עשו תק"ה במשכנתא וצריך להחזיר לבעלים כפי אשר קנהו ע"כ. באופן דדברי המשה"ר ז"ל הם דלא כהמרדכ"י והתה"ד ומור"ם ז"ל. ותגדל התימא שהרי מבואר בכמה מקומות בדבריו ובמע' קופ' אות ל"א דבאתרא דידהו אזלי כמור"ם ז"ל כשאינו חולק על מר"ן ז"ל. ואפשר לישב ולומר דמפסק מור"ם לא הוי תיובתיה. דנוכל לומר דמור"ם ז"ל אזיל לטעמיה דפסק בס"ב כר"י והרא"ש ז"ל דאף בגנב מפורסם עשו ת"ה ולזה ס"ל דבאומן שמשכין צריכין הבעלים ליתן לו מעותיו. דאף דאמרינן דהאומן לא גרע מגנב מפורסם. מ"מ הרי אף בגנב מפורסם עשו ת"ה. ונראה דגם המרדכי הכי ס"ל שהרי בפ' הגוזל בתרא הביא ב' הסברות וסברא זו הביא באחרונה. וכבר השרישונו דס' המביאים באחרונה היא העיקר לדעתם ומההיא דהמרדכי משם ראב"ן ז"ל פסקה מור"ם בסוף הסי' סי' יו"ד אין להוכיח להפך דאליבא דמ"ד קאמר כמו שאנו צריכין לומר כן לס' מור"ם ז"ל. עי' סמ"ע ס"ק כ"ג. גם התה"ד מסתמא הכי ס"ל שהרי הרב אזל בתר דגל הקי"ל כאשר יראה הרואה בדבריו שם סי' הנז' בפלוגתא דאומן קונה בשבח כלי ומינה לההיא פלוגתא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל ור"י והרא"ש ז"ל דיכול המוחזק לו' קי"ל דגם בגנב מפורסם עשו ת"ה. וכ"כ הכנה"ג בתשו' ח"מ ח"א סי' קל"ח וז"ל ונראה לכאורה דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא יכול המוחזק לו' קי"ל כהרא"ש והכא ג"כ שלוי הוא מוחזק יכול לו' קי"ל כר"י והרא"ש ז"ל דאף בגנב מפורסם עשו בו ת"ה אלא שמצאתי למורי הרב ז"ל בחח"מ סי' י"ב כ' והדבר צריך הכרח אם לא מפקינן מן הלוקח בלא דמים כסברות ר"י והרא"ש או כיון דהני מטלטלי למהדר קיימי ה"ל בחזקת בעליהם ואי משום דמים שנתן אייתי ראיה דעשו ת"ה ויטול. איברא דכיון דמורינו הרב מסתפק בדבר חזרנו למקום הספק דמי יוציא מיד המוחזק ע"כ ולפ"ז נתיישבו דברי המסה"ר דלא ליהוו הפך מדברי המרדכ"י והתה"ד ומור"ם. דאפשר דכולהו אזלו לטעמייהו דגם בגנב מפורסם עשו ת"ה. ואולם להולכים בעקיבות מר"ן דפסק דגנב מפורסם לא עשו ת"ה. גם באומן דלא גרע מגנב מפורסם יחזיר בחנם:
אלא דחזיתיה להכנה"ג סי' שנ"ו בהגה"ט אות ח' שהביא דברי תה"ד דסי' ש"ט וכ' ע"ז וז"ל והביאה בסי' המפה ונראה דהיינו דוקא באומן הממשכן אבל באומן המוכר כלי של בעל הבית לא גרע מגנב מפורסם וכן מצאתי למהרא"ש סי' ק"ט דלא גרע אומן המוכר מגנב מפורסם עכ"ל וכ"כ בתשו' סי' קל"ח הנז' והגם כי הכנה"ג לא פי' להדייא מאי איכא לחלק בין משכון למכר. מ"מ החילוק פשוט הוא ומבואר בתשו' ה' משאת משה חח"מ סי' ט' וז"ל דהא רב המרחק בין קונה מן האומן לממשכן את האומן דבשלמא בקונה מן האומן אמרינן דלא עשו תק"ה משום דאיהו אפסיד אנפשיה דסתמא מאי דאית ליה לאומן דאחריני הוא שנתנו לו לתקן ולא הי"ל ללוקחו ממנו. ברם היכא דהאומן ממשכן איזה חפץ עשו בו ת"ה וכמ"ש הפוסקים דכיון שלא הלוהו אא"כ הביא משכון אמרינן שלא על אמונתו הלוהו אלא משום דידע בנפשיה שלא יניח המשכון ויפדהו ושייך בו ת"ה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ועי' בסמ"ע סי' שנ"ו ומשו"ה חייבים הבעלים ליתן לו מעותיו משא"כ בקונה מן האומן דודאי לא עשו בו ת"ה ואיהו דאפסיד אנפשיה וזה ברור לע"ד עכ"ל ע"ש וכ"כ המט"ש סי' קל"ו הגה"ט אות ה' וזל"ה ואחר ההשקפה לית תברא על מוהר"ש ז"ל מדברי התה"ד ז"ל דשאני ממשכן ממוכר וכמ"ש הכנה"ג ז"ל סי' שנ"ו הגה"ט סק"ח ע"כ. באופן דסרכין תלתא הכנה"ג והמשאת משה והמט"ש ז"ל כולהו תלתא סברי דשאני ממשכן ממוכר דלא כהמשה"ר ז"ל דלא שאני ליה:
והנה לכאורה דברי הכנה"ג ז"ל תמוהים דיצא לחלק אדברי תה"ד ומור"ם ז"ל דבאומן הממשכן הוא דצריך ליתן דמים מהך טעמא דכתבנו לעיל משם המשאת משה ז"ל. אבל באומן המוכר א"צ ליתן דמים דלא גרע מגנב מפורסם. והלא אף אי חשבינן ליה לאומן כגנב מפורסם. הלא גם בגנב מפורסם פסק להדייא מור"ם ז"ל דעשו ת"ה ואף דהתה"ד לא מצינו כן דעתו להדייא. מ"מ לאחר דתופס דגל הקי"ל ודאי דהכי דעתיה. ובפרט שכן פסק להדייא הכנה"ג בתשו' דסי' קל"ח דיכול הלוקח המוחזק לומר קי"ל וכמש"ל. ואמנם בתר ההשקפה נראה דמשמע ליה להכנה"ג דמדכ' מור"ם בסתם אדברי מר"ן. וכן אומן וכו' משמע דאיירי גם לדעת מר"ן דס"ל דלא עשו ת"ה בגנב מפורסם. ולזה היה מקום לומר דסבר לה מורם דאומן לא הוי כגנב מפורסם אלא כגנב סתם. ולכן אומן הממשכן צריכין הבעלים ליתן לא מעותיו אפילו לדעת מר"ן ולפ"ז ה"ה אומן המוכר דכיון דלא חשבינן ליה לאומן גנב מפורסם א"כ אפי' למר"ן עשו בו ת"ה. לכן כ' הכנה"ג דאין זה דעת מור"ם אלא דס"ל דהאומן הוי כגנב מפורסם. ואתא מור"ם לאשמועינן דבהיכא דהאומן משכן יודה מר"ן דעשו בה ת"ה מטעמא דכתיבנא. אבל לא באומן המוכר משום דלא גרע מגנב מפורסם דלס' מר"ן לא עשו בו ת"ה. אבל לס' מור"ם ז"ל או לתופסי דגל הקי"ל בין אומן הממשכן בין אומן המוכר צריכין ליתן דמים
ובזה ניחא נימא מאי דאיכא לאקשויי על דברי הכנה"ג מדברי המרדכי בריש הגוזל בתרא וז"ל ומכאן הבאתי ראיה על מעשה שבא לידי על כובסת כותית שהיתה רוחצת בגדים לכמה יהודים ואבדה סדין אחת והכותית נטלה סדין אחר מן היהודים אחרים ונתנה לו תמורת סדין שלו אשר אבדה וצויתי להחזיר לו שהרי אותם יהודים אחרים לא נתייאשו מסדין שלהם אלא היו מרדפין אחר הכובסת מפני סדין שלהם וגם קי"ל בפרקין גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקיפו דלא עשו בו ת"ה וצריך להחזיר לבעלים בחנם ע"כ. אבל וכו' העתקנו סיום דבריו למעלה. והא נדון המרדכי הוי כאומן המוכר דלא שייך ביה הך טעמא דהכנה"ג והמשאת משה. דהרי אינו עומד לפדיום ואפ"ה הוצרך המרדכי לומר דהט' דלא עשו בו ת"ה הוא משום דגנב ופרע בחובו וכו'. אלמא דאי לאו האי טעמא הוא אמרינן דעשו בו ת"ה. וזה נראה לכאורה הפך ממש הכנה"ג דבאומן המוכר לא עשו תק"ה. ולמ"ש ניחא דכל כוונת הכנה"ג הוא לומר דהא דמשמע מסתמיות דברי מור"ם דגם מר"ן יודה הוא דוקא במשכון אבל לא במוכר דלא עשו בו ת"ה בגנב מפורסם וה"ה באומן דלא גרע. אבל לדבריהם דרבנן דסברי דגם בגנב מפורסם עשו תק"ה גם באומן ל"ש מכר ל"ש משכן. וכבר כתבנו דהכי ס"ל להמרדכ"י מדהביא ס' זו באחרונה כאשר השרשונו חז"ל. ולכן הוצרך להאי טעמא דגנב ופרע בחובו וכן אנו צריכים לומר בדברי הפרישא ח"מ סי' קל"ו דעמ"ש הטור ואם יבוא בעל הטלית ויאמר לא צויתי לאומן למכור טליתי ולא לקחתי ממנו שום דמים נאמן ויקח טליתו מיד זה ע"כ כ' הפרישא ואין זה יכול לו' תן לי תחילה את שלי כי זה יאמר לו את שלי מצאתי בידך החזירם לי וחזור אתה אחר האומן ולא שייך בזה תק"ה אלא היכא שהוציא מעות וקנה שום חפץ אבל זה הו"ל כמו נפרע בו בחובו ובהקיפו דלא תקנו בו וכמ"ש רבינו בסי' שנ"ו עכ"ל. דהא הוצרך לעקור תק"ה משום דהו"ל כמו נפרע בחובו ובהקיפו הט' משום דקאי אדברי הטור דסבר לה כהרא"ש אביו ז"ל דגם בגנב מפורסם עשו תק"ה:
איברא דמוכרחין אנו לומר דעינא פקיחא דהכנה"ג דשפיר חזי לא שלטא בדברי המרדכי מטעם אחר. והוא דמהמרדכי מוכח דבמשכן ובחובו ובהקיפו עשו בו תק"ה. דדוקא במוכר הוא דאמרינן גנב ופרע בחובו ובהקיפו לא עשו בו ת"ה. שהרי אחרי שכ' אנדון דידיה דאין בו משום תק"ה משום דהוי כגנב ופרע בחובו ובהקיפו סיים וכ' אבל ודאי אם הכובסת משכנא הסדין לאותו יהודי עשו ת"ה במשכנתא וכו' ומדכ' לאותו יהודי משמע לאותו יהודי דאבד לו הסדין דביה איירי דהוי משכן בחובו ואפ"ה כ' דעשו בו ת"ה. ואלו הכנה"ג שם בהגב"י אות י"ג ובתשו' סי' קל"ח הנז' כ' מסברא דנפשיה דגם במשכן בחובו לא עשו ת"ה. ושכן מצא להדייא בתשו' להרשב"א הביאה רבינו הב"י ז"ל סי' ע"ב מחו' כ"ז יע"ש. ולא זכר שר את דברי המרדכ"י ז"ל דנראה דחולק על הרשב"א ז"ל. והמוחזק יכול לומר קי"ל. הן אמת דלדידן דקבלו אבותינו ורבותינו דברי מר"ן בב"י ובש"ע כידוע. ודאי דכהרשב"א קי"ל אחר שהביא דבריו מר"ן בב"י ככתוב אצלי כן במקום אחר משם מהרימ"ט ז"ל:
קנצי למילין לדידן דקי"ל כמר"ן דבגנב מפורסם לא עשו ת"ה. אומן דמכר לא גרע מגנב מפורסם וכמ"ש מהרא"ש ז"ל סי' ק"ט. אבל אומן דמשכן עשו בו ת"ה. וכמ"ש המרדכי והתה"ד ומור"ם ז"ל וכמ"ש הכנה"ג והמשאת משה והמט"ש ז"ל דרב המרחק בין אומן הממשכן לאומן המוכר. והגם דהרב מהר"ם קרישפין ז"ל הוב"ד בתשו' משאת משה סי' ר"ו דחה דברי מהרא"ש ז"ל גם במכר מההיא דהמרדכי והתה"ד כבר דחה דבריו ה' משאת משה שם בסי' ט' משום דרב המרחק בין מכר האומן למשכן. וזה פשוט. ודלא כה' משה"ר שהם דברי יחיד. ובפרט דגם אם היו רבים עמו. היה המוחזק יכול לומר קי"ל כהכנה"ג והמשאת משה והמט"ש דס"ל דבאומן שמשכן עשו ת"ה. ותל"מ. וצויי"מ וימ"ן אכי"ר. הכ"ד הח"פ פאס יע"א טבת דהאי שתא והגידו
לך את דבר המשפט לפ"ק. וקיים זעירא דרבנן:
ע"ה ב"ה שלמא אבן דנאן הי"ו