חלק יז
ב' שח.בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר ראה ה'תשל"ו.
שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אהובי, ידידי היקרלי מאד, נר
להצדיק נחל נובע מקור חכמה, זכותו יגן עלינו ... נרויאיר ויזרח לנצח נצחים.
מכתבך לנכון קבלתי. מה אמר לך, בכל יום עוברים על כלאחד מרירות ויסורים
שונים, ועקר עבודת האדם היא להמתיקמרירותו, ואלו כל הלמודים שקבלנו מרבנו
ז"ל ומתלמידו הקדושמוהרנ"ת ז"ל, אשר זכה בכח רבנו ז"ל להלביש את
ההשגותהנוראות של רבנו ז"ל בלשונות ובכלים וצמצומים כאלו, עד אשרקטנים
ומגשמים כמונו היום גם כן נזכה להתחזק. לכן, ידידי היקר,עלינו להתחיל
להתמיד הרבה בספרי רבנו ז"ל, ועל ידי זה נזכהשימתקו מאתנו כל הצמצומים
וכו' |עין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימןסא|; העקר תעשה כל מיני פעלות
שבעולם להיות ש'מח ב'חלקות'מיד, שהוא היסוד ועקר הכל, שכל קיום האדם תלוי
בזהברוחניות ובגשמיות.
ידידי היקר! אל תירא ואל תחת משום בריה, כי מה יעשה לךאדם בלעדי רשותו
יתברך?! וכשתזכה להכניס מחך ודעתךבאמונה הקדושה, אז יצילך השם יתברך מכל
פגעי ומקרי הזמן,וכל הקמים עליך יפלו תחתך, ותהיה להם מפלה גדולה, אתה
ברחלך ברגע זה אליו יתברך ותספר לפניו את כל לבך וכל מה שעוברעליך, ואז
תראה ישועות, כמאמר רבנו ז"ל |ספר המדות, אות ישועה,סימן ג'|: "על ידי
התבודדות באה ישועה", עין שם.
הדורש שלומך...
ב' שט.בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר ראה ה'תשל"ו.
שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אהובי, אחי ורעי,הבחור היקר לי
מאד, נר להצדיק נחל נובע מקור חכמה, זכותו יגןעלינו ... נרו יאיר ויזרח.
מכתבך לנכון קבלתי. ידידי היקר! ימי אלול הקדושיםממשמשים ובאים, ועלינו
להתישב היטב היטב על פי דעת רבנוז"ל היכן אנחנו בעולם, ואיך שאין שום
תכלית אחרת בעולם, רקלעסק בתורה ובתפלה, וזה חלקנו לנצח נצחים.
ידידי היקר! למען השם אתה אל תבלבל את דעתך מהמחלקתוהקטרוגים שנתהוו עכשו
על ידי "נחש" אחד. מה לעשות, ההכרחלדם ולשתק, ולקבל הכל באהבה, ובפרטיות
שהדבר ברור לכל, כיאני חף מפשע לגמרי בנדון הספסלים וכו', מה לעשות? כך
הואמסתרי הבחירה, שיתעוררו על האדם מחלקת בחנם, אך אתה ראהלקים מאמרם ז"ל
|כתבות עז.|: אין אדם דר עם 'נחש' בכפיפה אחת;וזכר מאמרם ז"ל |בבא קמא
כג:|: ארס 'נחש' בין שניו הוא עומדוכו'; ארס 'נחש' מעצמו הוא מקיא, עין
שם, והבן למעשה.
חמדת לבבי! העקר זיך אין גאנצען איבער געבן צו השםיתברךא, עלינו רק לדבר
עמו יתברך ולא להכנס בוכוחים, כי לארק שלא יועיל אלא גם יקלקל, עלינו
לדעת כי הדבור הוא יקרמאד מאד, ואפלו אם עדין אנחנו מנחים בעמק הרע
והחשך, אםנרגיל את עצמנו לדבר עמו יתברך, אזי נזכה לצאת מהרע
והחשךשנלכדנו שם |עין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן עח|; אשרינו
ואשריחלקנו, שאנו יודעים מרבי אמת כזה, טוב להודות להשם יתברךעל נעימות
גורלנו. חזק ואמץ להיות רק בשמחה עצומה, ותראהלהסתיר את עצמך בתורה
הקדושה, המסתירה ומכסה את האדםמכל רע, ובאמת כשתכניס מחך בתורה ואמונה,
אז תהיה כעמודתקיף, ואל תירא ואל תחת משום בריה שבעולם.
הדורש שלומך...
ב' שי.בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר ראה ה'תשל"ו.
שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אהובי, אחי ורעי,האברך היקר לי,
נר להצדיק נחל נובע מקור חכמה, זכותו יגן עלינו... נרו יאיר ויזרח לנצח.
מכתבך הארך לנכון קבלתי, ושמחתי מאד מאד, שתהלה לאל,התחלת לשמח על נעם
חלקנו, שאנו זוכים לידע מרבי אמת כזה.
והנה, ידידי היקר, בעתים הללו צריכים להתחזק ולהתאמץמאד מאד בשמחה זו,
שתהלה לאל, אנו יודעים מרבנו ז"ל, ועלינולהרגיל את עצמנו לילך בדרכיו
ועצותיו הקדושות בתמימותובפשיטות גמורה בלי שום חכמות כלל, כי בעוונותינו
הרבים,התגברה ההתנגדות מאד בפרט בפנים, ומגבירים את הדמיוןהמכסה את החן
והפאר והיפי האמתי של רבנו ז"ל, כי הם מהפכיםאת הלמוד של מאורי אור אל
מאורי אש |עין לקוטי מוהר"ן, חלק ב',סימן סז|; הינו כי באמת כל הגלוי של
רבנו ז"ל הוא גלוי אלקותויתברך במדרגה עליונה מאד מאד, "באורך נראה אור"
|תהלים לו,י|, שזהו מאורי אור שמאיר עיני הדבקים בו, שתפתחנה עיניהםויזכו
להסתכל על עצמם באיזה מעמד ומצב הם נמצאים, ועל ידיששבים בתשובה, מתחיל
להאיר בהם אורו יתברך בהארה נוראהונפלאה. מה שאין כן, אם ההתקרבות אל
רבנו ז"ל אינה עם אמתועם התמימות האמתית, אזי אינו מתחיל להסתכל על עצמו
רק עלהאחרים... ומזה נתעוררים המאורי אש, שמתחילים לריב זה עם זה"איבער
דיר איז דאס גיוואריןב" |עין ספורי מעשיות, מעשה ג' מהחגר|,והורגים את
עצמם זה עם זה, ומכל זה נתעורר אש התאוות ואשהמחלקת, רחמנא לצלן.
על כל פנים עקר שלמות ההתקרבות אל רבנו ז"ל צריכהלהיות בתמימות ובפשיטות
גמורה, איני צריך את שום בריה רקאת רבנו ז"ל, ועלי להתמיד מאד מאד בספריו
הקדושים מדי יוםביומו, ולקבל דעתו הגנוזה בספריו הקדושים, כי פניו,
שכלווחכמתו הם בתוך הספר |עין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימנים: קעג,
קצב|,אך מאחר שבזה העולם עוברים על כל אחד ירידות ובלבוליםוחלישות הדעת
וכו' וכו', ההכרח להתחבר עם חברים טובים;ועל כן עלינו להתועד עם אנשי
שלומנו היקרים האמתייםוהתמימים דיקא, ולדבר איש עם רעהו בעבודת השם יתברך
כפישקבל כל אחד מרבנו ז"ל, כי בכל אחד יש נקדה מה שאין בחברו|עין
לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן לד|, ועל ידי זה יתרחב לבנו ודעתנו,ונזכה
לדבר עמו יתברך, ונספר לו את כל לבנו וכל מה שעוברעלינו.
ידידי היקר! יש ויש, תהלה לאל, להאריך בזה, אך אין הפנאיעכשו.
מה אמר לך, צריכים לברח ממחלקת כמו שבורחים מאשממש, וכבר אמר החכם:
"אחרית כל קטטה - חרטה, ואחרית כלענוה - שלום"; הינו כשתסבל את מחרפיך
ומבזיך, ותקטין אתעצמך, לבסוף תראה שמחרפיך ומבזיך יתבטלו לפניך ויהיו
עמךבשלום. ולהפוך - אם לא תוכל לסבל, רק תצא לריב ולהתקוטטעם מצעריך
ומחרפיך ומבזיך, אז לבסוף תתחרט.
על כן, אהובי, אחי, שתק שתק! ואל תתערב בריב שאינו שיךלך, עשה עצמך כחרש
לגמרי, ואז תצליח דרכך בחייך; כי איאפשר לעבר בשלמות את זה העולם, כי אם
כשסותם אזניו, כאשרספר רבנו ז"ל מהבעטליר החרש |עין ספורי מעשיות, מעשה
יג, מיום ב'|,דיקא מפני שלא הטה אזנו לשמע חסרונות העולם, היה חי
חייםטובים, עין שם; כי לא ימלט האדם שלא יבזהו אחד בכל יום, פעםאשתו, פעם
בניו, פעם איזה ערל, פעם חבריו, כי כל אחד מכרחשיהיה לו איזה צער בכל יום
|עין לקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן עז|, ואםשותק תכף ומיד, ואינו עונה
למחרפו ולמצערו, ועושה עצמוכחרש לא ישמע, אז תכף ומיד ימתק הכל, אבל אם
עונה, אזמוסיף שמן על המדורה וכו' וכו'. ואמר החכם: "מי שלא סבל דבראחד,
ישמע דברים הרבה", ואמר: "אני שומע דבר רע ולא אשגיחעליו. אמרו לו ולמה?
אמר: מפני שאני ירא שאשמע קשה ממנו";ואמר: "השתיקה לכסיל היא תשובתו";
מכל זה ראה גם ראה איךשצריכים לסתם אזניו לבלי להשמיע להם שום דברים
בטליםומחלקת, ואפלו ששומע כבר, יעשה עצמו כחרש שאינו שומע,ועל ידי זה
יהיה נצול מכל רע, ויחיה חיים טובים, חיים נעימים.ויש לומר |יהושע ב, א|:
"וישלח יהושע בן נון מן השטים שניםאנשים מרגלים חרש" וגו', הינו כששלח
יהושע אנשים לחפר אתהארץ, נתן להם עצה זו, שיעשו עצמם כחרשים לגמרי, אז
דיקאיזכו לטעם ולהרגיש את טוב הארץ, והבן; ובאמת כפי מהשמתעורר בכל פעם
כמה מיני מחלוקות ומריבות בפרט בבית המדרש, אין עצה אחרת, רק לסתם אזניו
ולא לשמע, ואז ממילאלא יצטרך להכניס את עצמו במחלקת ובמריבות, וכן היה
נוהגהאיש האלקי ר' אברהם בר' נחמן ז"ל |בעל מחבר ספר באורהלקוטים|, שתמיד
דבק עצמו בו יתברך בדבקות אמת, ולא היהאכפת לו כלל מה שנעשה סביבו, ואף
שהיו כמה פעמים אילומחלקת ומריבות בבית המדרש, ורצו להכניסו בתוך הסכסוך
והריבוכו', הוא עשה עצמו כאבן דוממת, ולא השיב לשום בריה, ורקהיה מנענע
עם שפתותיו תפלות ובקשות, שירות ותשבחות,ובשביל זה היה נדמה לכמה אנשים,
שדמו עליו כאלו הוא, חסושלום, חסר דעה וכו', רחמנא לצלן, ובשעת מעשה לא
דעת ולאתבונה היה בהם להבין ולהשכיל, כי אדם זה הוא בטל ומבטל בויתברך,
ואין לו שום הסתכלות בזה העולם, ואין לו שום שמיעהבזה העולם וכו' וכו'.
ועכשו אחר תקופה ארכה כזו של יותרמחמשים שנה, מתחילים להרגיש ולהבין, אוי
גיוואלד, הלא אדםזה היה דבוק בו יתברך בדבקות אמת כזו, מי יתן והיינו
יכוליםלהתועד עמו ולהיות במחיצתו וכו'. ודבר זה נוהג בכל דור ודור;כי
בשעה שאדם חי, והוא דבוק בו יתברך בדבקות אמת, אז שוםבריה אינה מרגישה
בו, אדרבה נדמה להם עליו כאלו אינומהישוב, וכאלו הוא בעל גאוה, וכאלו הוא
צבוע וכו' וכו', ומזהבא שמבזים ומחרפים אותו ומצערים אותו, ולבסוף
כשמפשיטלבושו הגשמי, אז מתחילים להצטער, הלא היה בינינו איש נעיםכזה,
שתמיד עורר וחזק אותנו לשוב אליו יתברך, והיה מחזקומאמץ אותנו בשעת
מרירותנו וכו', ואנחנו רדפנו אותו, והיינומתלוצצים ממנו, ולא כבדנו אותו
וכו' וכו', אבל כבר מאחר. ואםהייתי רשם לך רק אחד מאלף ממה ששמעתי מאנשי
שלומנוהיקרים, שהכירו את ר' אברהם ז"ל, ממה שעבר עליו, ואיך הקלובכבודו
מאד, היית נבהל ונשתומם; ועל כן, אהובי, אחי, מהיוםוהלאה כלך מסכסוכים
ומריבות ומחלקת, אתה תהיה רגיל לברחרק אליו יתברך, ותדבר רק עמו יתברך
בתמימות ובפשיטות גמורה,ותסתם אזניך לגמרי לבלי לשמע מה שסביבותיך, ואף
שמלחשיםעליך וכו' - מה בכך, אתה עשה עצמך כחרש שאינו שומע כלום,"נעם זיך
קיינמאל נישט אן אויף קיין שום צד"ג. תדמה בדעתךכאלו אינך כבר מהעולם
הזה, ואז דיקא תזכה לחיות חיים נעימיםומתקים.
הדורש שלומך...
ב' שיא.בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר ראה ה'תשל"ו.
שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אהובי, אחי ורעי,האברך היקר לי
מאד, נר להצדיק נחל נובע מקור חכמה, זכותו יגןעלינו ... נרו יאיר ויזרח
לנצח נצחים.
מכתבך הארך לנכון קבלתי, ולהשיבך דברי אמת יקצרו המוןיריעות, ובפרט כי
ספרי רבנו ז"ל בידיך - הפך בהם, ושם תמצאמרגוע לנפשך.
חמדת לבבי! הרגל עצמך במדת השתיקה - לדם ולשתקלמחרפי ולמבזי נפשך, אתה
הדבק רק בו יתברך, ותשיח ותדברעמו יתברך, מה דהוה - הוה, על כל פנים מרגע
זה קבל עלעצמך לא לדבר לשון הרע ורכילות העוקרים את האדם ממנויתברך,
ומגבירים בו את המדמה |עין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן נד|;אל תסתכל על
אחרים כלל, מה לך עמהם, אתה ברח לך רק אליויתברך, ותשיח ותספר לפניו
יתברך את כל לבך וכל מה שעוברעליך בפרטי פרטיות בלשון שאתה רגיל בה, ואז
סוף כל סוף תזכהלישועות ולנסים נגלים כאלו שלא שערת מימיך.
ראה, אחי היקר, הימים והלילות עוברים בחשך ובריק, ומבליםאת היום והלילה
עם וכוחים: זה צודק... לא... זה צודק... וכךעוברים היום והלילה, רחמנא
לצלן, הלא אינך יודע בברור כי סוףכל סוף תהיה גוסס ומת, ויקברו אותך מתחת
לאדמה, ותשאר יחידיבין אלפי מתים, עם מי תפטפט אז? עם מי תתוכח אז?! מדוע
לאתניח את ההבל על כל פנים מרגע זה, וקבל על עצמך קבלה חזקהלא לדבר
מאחרים כלל יהיה איך שיהיה, ואף שתסבל בשביל זהבזיונות - מה בכך, הלא
אינך זוכר את רבוי עוונותיך וכו'. ורבנוז"ל אמר בפרוש, שזה עקר התשובה
|עין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימןו', ובחלק ב', סימן פז|, שזו נקראת כונת
אלול לעבדה - כשאחדמחרף ומבזה אותך. בני, יקירי! אל תשיב למחרפיך ולמבזיך
דבר,רק קשר את עצמך אז בו יתברך, ותשיח ותדבר עמו יתברך כאשרידבר איש עם
רעהו בקול גדול, ואל תתביש מפני המלעיגים, מהלך עמהם וכו'.
ידידי היקר! צריך שתדע ותחקק היטב היטב בדעתך, שאיןשום מציאות בלעדיו
יתברך כלל, והכל לכל: דומם, צומח, חי,מדבר, הם עצם עצמיות חיות אלקותו
יתברך ממש, אין אדם נוקףאצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה |חלין
ז:|; ואפלוריש גרגיתא מן שמיא מנו ליה |ברכות נח.|; אין אדם נוגע
במוכןלחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפלו כמלא נימא |יומא לח.|;ואפלו
צפרא כלילא מבלעדי שמיא לא מתצדא |ירושלמי שביעית ט,א|; ואפלו קש תבן
אינו נופל מהעגלה מבלעדי השגחתו יתברךהפרטי פרטית |הבעל שם טוב הקדוש|;
ועל כן כשתחקק ידיעות אלוהיטב בדעתך, כבר לא תתירא משום בריה שבעולם, כי
מה יעשהלך אדם, הכל שלוחים ממנו יתברך; ועל כן אמר רבנו
ז"ל|לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן טו|: כשאדם שופט עצמו למטה, על ידי זה
נסתלקים ממנו היראות והפחדים שנתלבשו באלו העניניםלהפחידו, כי כשיש דין
למטה - אין דין למעלה |דברים רבה ה, ה|;ואז לבו רחב מאד, ואינו מתירא
משום בריה שבעולם, ואדרבה,כל מה שזוכה להדבק יותר בו יתברך, יותר מתפרדים