חלק יד
א' תתסד.בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר חקת בלק התשל"ה.
שלום וברכה אל האברך היקר לי מאד ... נרו יאיר.
לנכון קבלתי את מכתבך.
ראה ללמד הרבה חמש ורש"י, אשר דבר זה מסגל ליראתשמים. ורבנו ז"ל אמר
|שיחות הר"ן, סימן רכג|, שרש"י הקדוש הואאחיה של התורה. ודבר זה תקח ככלל
בידיך, אשר שבוע אחד,שאין גומרים בו את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום
עםפרוש רש"י, תהיה בטוח אשר בשבוע זה תקרה איזו צרה או הפסדוכו', רחמנא
לצלן; ועל כן החכם עיניו בראשו לשמר לא להחסירשבוע אחד מבלי ללמד חמש
רש"י והתרגום, ואל תחשב שזהחמרה או מנהג, זה מדינא דגמרא, ובעוונותינו
הרבים, בני אדםמזלזלים בזה. ויש אנשים שיכולים לעבר עליהם חדשים שלאיפתחו
חמש ולא ילמדו בו כלל. ועל כן אמרתי לכתב לך שרשהדברים: אמרו חכמינו
הקדושים |ברכות ח:|: "אמר רב הונא בריהודה אמר רב אמי, לעולם ישלים אדם
פרשיותיו עם הצבור -שנים מקרא ואחד תרגום, ואפלו עטרות ודיבון, שכל
המשליםפרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו"; וב"שלחן ערוך"|ארח
חיים, סימן רפה|, כתב בלשון "חיב אדם להשלים" וכו', והואפרש מה שאמרו
"לעולם ישלים" וכו', דהכונה היא שחיבלהשלים; ועין בשאלות ותשובות הרדב"ז
חלק ב |סימן תתסז|, שדןלענין חולה, אם חיב בקריאת שמו"ת או לאו, וכתב,
שהמצטערפטור מזה |ועין בספר "גליוני הש"ס" להגר"י ענגל זצ"ל ברכות ח', מה
שעוררעל זה|. ועין ב"אוצר הגאונים" |ברכות, סימנים לב, לג|, שכתב
דאףתלמיד חכם שרוצה לעסק בתלמודו, אל ימנע מלהשלים פרשיותיו.עד כאן
דבריו. וכן איתא בדברי רבנו הטור |סימן רפה:|: "וכלהשבוע מיום ראשון
ואילך חשיב עם הצבור, כיון שמתחיליןהפרשה ביום השבת במנחה", וכן נפסק
בשלחן ערוך |שם|, ומבארמדבריהם, דדוקא מיום ראשון ואילך נחשב כמשלים
פרשיותיו עםהצבור, אך יעין ב"דרכי משה" |שם|, שהביא מחלקת אם יכוללהתחיל
כבר אחרי מנחה של שבת הקודמת לקרות שמו"ת שלשבת הבאה, וכן כתב ה"ריקאנטי"
|סימן לד| וב"מרדכי" |פרק קמאדברכות, הגהות מימוני, פרק י"ג|, הלכות
תפלה, דכיון דכבר קוריןבמנחה את הפרשה של שבת הבאה, כבר נחשב כמשלים
פרשיותיועם הצבור, אכן בספר "כל בו" |סימן לז| סובר, דדוקא מיום
ראשוןיכולין להתחיל קריאת שמו"ת. ועין עוד בשלחן ערוך |שם סימן, רפהסעיף
ד| לגבי אחד שלא הספיק לקרות שמו"ת בשבת, עד מתי יוכללהשלים. וכן עין
בשאלות ותשובות מהרש"ם |חלק א', סימן ריג|, אםבשבת הבאה רוצה להשלים גם
את השמו"ת של שבת הקודמתאיזו פרשה יקרא קדם, אם את הפרשה של שבת קודמת או
קדםאת הפרשה של שבת זו; ובספר "אור זרוע" |הלכות שבת, סימן מה|כתב במפרש,
שחיב להקדים את הפרשה של שבת שעברה. וכעיןמה שכתב הרמ"א |ארח חיים, סימן
קלה, סעיף ב'|, לענין צבור שבטלוקריאת בשבת אחת, שצריכין בשבת הבאה
להקדים את קריאתהפרשה הקודמת |עין ב"מגן אברהם" שם סימן קד, וכן בשאלות
ותשובותמהר"ם שיק, ארח חיים, סימן צא|. וראוי לצין מה שכתב "הלבוש"
|ארחחיים, סימן רפה|, וזו לשונו: "ואל"ה שמו"ת" ראשי תבות: ו'חיבא'דם
ל'קרות ה'פרשה ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום, וזה חיבין כלישראל עד כאן
לשונו; וב"בעל הטורים" כתב על הפסוק: "ואלהשמות בני ישראל" וזו לשונו
ראשי תבות: ו'אדם א'שר ל'ומדה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים
י'חיה ש'נים ר'בותא'רכות ל'עולם", עד כאן לשונו. ועין בדברי המשנה ברורה
|סימןרפה, סעיף ח'| על מה שכתב המחבר: מיום ראשון ואילך נקרא עםהצבור,
שגם זה נקרא מצוה מן המבחר, וכן היה נוהג הגר"א,תכף ומיד אחר התפלה, היתה
דרכו לקרא קצת מהסדרא שניםמקרא ואחד תרגום, ומסים בערב שבת, עין שם;
ועל כן יש על מילסמך, אך ב"לקוטי תפלות" |תפלה יט| אומר, שעקר השלמות
היאבערב שבת קדש, וכן הוא ב"לקוטי הלכות" |קריאת התורה, הלכה ו',אות ל|,
ועל כן צריכין ביום הששי דיקא לקרות שנים מקרא ואחדתרגום כמובא בכתבי
האר"י וכו', עין שם; עם כל זאת יש לו עלמי לסמך, אם מתחילין כבר בהתחלת
השבוע. וראיתי מהרבה בעליקורא שהיו גומרים בכל יום את פרשת השבוע, וכך
היו בקיאיםבטעמים וכו'. וזו גם סגלה לזכרון, לזכר את כל חמשה חמשי תורהעם
כל הרש"י, ואשרי מי שמתנהג כך.
הדורש שלומך באהבה רבה מאד...
א' תתסה.בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר חקת בלק ה'תשל"ה.
ששון ושמחה ישיגו וירדפו אל אהובי, אחי ורעי, הבחור היקרלי מאד, צמוד
בפנימיות לבבי לטוב כל הימים, שותה ממי הנחלהנובע מקור חכמה, זכותו יגן
עלינו ... נרו יאיר ויזרח לנצח נצחים.
מכתבך לנכון קבלתי.
אהובי, אחי היקר! כבר ידעת והרגשת בעצמך, כי בכל יוםויום מתגברים
ומתפשטים על כל אחד ואחד התאוות והבלבוליםוהחלישות הדעת, ועובר על כל אחד
ואחד מה שעובר, ואי אפשרלהפטר מזה, כי אם על ידי רבוי תפלה ובקשה ושיחה
בינו לביןקונו, להיות רגיל לספר לפניו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורהאת כל
אשר עם לבבו כאשר ידבר איש עם רעהו. ומהטעם הזהראוי למעט בדבורי הבל
ובדבורים בטלים, כי יותר טוב בזמן הזהלדבר עמו יתברך, וכל מה שמרגיל את
עצמו לדבר עמו יתברך,כמו כן נתפשטת עקמומיות לבבו, ובא לשמחה עצומה, כי
אין לךעוד שמחה וחדוה בעולם משמחה זו, שאדם זוכה לידע אשר הואיתברך אתו,
עמו ואצלו, ואל ידיעה זו אי אפשר לבא, כי אם על ידירבוי שיחות ותפלה
בהתבודדות, כי כל דבור ודבור הוא כלילהמשכת שכינת עזו בעולם; ועל כן
הרגיל מאד בתפלהוהתבודדות בתמימות ובפשיטות, השראת השכינה שהיא
האמונהוהשמחה שרויות אצלו, אשר זוהי דרגת כל הצדיקים הנהנים מזיוהשכינה,
כי מלא כל הארץ כבודו, וכמו שכתוב |יחזקאל מג, ב|:"והארץ האירה מכבדו"
וגו'. ואל הענג והנעם הזה רוצה רבנו ז"ללהטעימנו ולהביאנו; ועל כן,
אהובי, אחי, אל תהיה בטלן, ואלתפל בדעתך משום דבר שבעולם, וברח לך מלצים
וחבורותבני אדם, המדברים דברים של מה בכך, ותחבר את עצמך רק עםחברים
תמימים מאנשי שלומנו היקרים, ותדבר עמהם רק מדבורירבנו ז"ל, אשר הדבור
והספור בעצמו ממנו ז"ל, הוא הצלחהנצחית. אשרינו ואשרי חלקנו שזכינו
להתודע מרבי אמת כזה,וראוי לנו רק לרקד כל היום מרב שמחה עצומה, שזכינו
להיותבחלקו הקדוש של רבנו ז"ל.
אהובי, אחי היקר! ידעתי גם ידעתי, כי כל הדבורים שבעולםלא יספיקו להחיותך
ולתקן את שברון רוחך, אך כבר הורה לנו רבנוז"ל, שזהו עקר עבודתנו - להפך
תמיד את היגון ואנחה לשמחהעצומה, בכל פעם שיכניס בו הסמ"ך מ"ם איזה עצבון
ומרירות,יהפך הכל לשמחה עצומה, וירקד כל היום, וישיר לעצמו נגונים שלשמחה
להחיות את עצמו. והשם יתברך יזכני להדפיס בקרוב אתספר "מקור השמחה", ושם
תראה נפלאות ממעלת הששון והשמחה.
ידידך לנצח...א' תתסו.בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר חקת בלק ה'תשל"ה.
שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אהובי, אחי ורעי,הבחור היקר לי
מאד, צמוד בפנימיות לבבי לטוב כל הימים, שותהממי הנחל הנובע מקור חכמה,
זכותו יגן עלינו ... נרו יאיר ויזרחלנצח.
מכתבך המלא מרירות וצעקות לנכון קבלתי, והנה להשיבךבפרטי פרטיות על כל מה
שעובר עליך קשה וכבד עלי, ובפרט כיספרי רבנו ז"ל בידיך - הפך בהם, ושם
תמצא מרגוע לנפשך,וכן כבר הארכנו בענינים אלו בספרים שנדפסו על ידי, והן
שעדיןבכתובים, ובפרטיות בספר "תקון הברית".
חמדת לבבי! אשרינו ואשרי חלקנו, שזכינו להתודע מרביאמת כזה, המגלה ומפרסם
לנו את אמתת מציאותו יתברך, אשרמלא כל הארץ כבודו, ואיהו ממלא כל עלמין
וסובב כל עלמיןובתוך כל עלמין, ועל ידי זה נתברר לנו, כי אין שום יאוש
בעולםכלל, כי אין מקום שלא יאיר שם אורו יתברך, ואין מקום שלאיהיו יכולים
לצאת משם ולשוב אליו יתברך, ובפרטיות על ידיהעצה הקלה והנעימה, שהיא תפלה
והתבודדות, להרגיל את עצמוליחד לעצמו מקום, שאין שם בני אדם, ויתחיל לדבר
עמו יתברךכאשר ידבר איש עם רעהו, ויספר לפניו את כל לבו וכל מה שעוברעליו
בפרטי פרטיות, וצריך להיות כל כך מרגל ורגיל בעבודההקדושה הזו, עד אשר לא
יוכל לעשות שום דבר בלי אשר יפרשקודם שיחתו אליו יתברך, כי צריך למסר את
עצמו לגמרי אליויתברך |מען דארף זיך אין גאנצען איבער געבן צו השם
יתברך|,ואז יגאל מכל צרותיו ומרירותו. ובפרטיות מי שנכשל בפגם הברית-
הוצאת זרע לבטלה, ועדין עובר עליו מה שעובר, צריך שידע,שאי אפשר לצאת
מהחטא הגרוע הזה המכלה את חייו בגשמיותוברוחניות, כי אם על ידי שיחה
ותפלה, ואף שמי שפגם בפגםהברית - הוצאת זרע לבטלה, קשה וכבד עליו מאד מאד
לדברולפרש שיחתו אליו יתברך, כי מחו מבלבל מאד מאד, כי מישפוגם בפגם
הברית - הוצאת זרע לבטלה, נתקלקל דעתו ושכלווכו' וכו', אף על פי כן צריך
שידע, שרק זה עקר תקונו, כי במהשקלקל, בזה צריך לתקן, הוא קלקל באמונה
שהיא המלכות|שהפריד את היסוד מהמלכות|, תקונו - שיקשר אל עצמוהמלכות שהיא
האמונה, ודו"ק ודו"ק.
והנה סבת החטא הזה הוא על ידי שני דברים: א. על ידי פגםהעינים, כי העין
רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים, בזהשמסתכל על נשים או על תמונות וכו'
וכו', ומהרהר וכו',על ידי זה בא לחטא המגנה הזה. ב. וכן על ידי פגם
הדבור,שמדבר כל העולה על רוחו, ובפרטיות כשמדבר, חס ושלום, נבולפה |כי
ברית הלשון והמעור תלויות זו בזו|, ועל כן על ידי פגםהעינים ופגם הדבור
באים לידי חטא זה, שישפך דמו על הארץוכו', וזה מרמז בפסוק |משלי ו, יז|:
"עינים רמות לשון שקר, וידיםשופכות דם נקי" ודו"ק ודו"ק.
ועל כן, חמדת לבבי, במה שקלקלת תראה לתקן, לשמר מעכשואת העינים לא להסתכל
בנשים וכו', וכן לשמר ולקדש את הדבור,כי על ידי שלמות לשון הקדש שמקדש את
הלשון, על ידי זה נכנעתתבערת המדורה הזו של שבעים אמות |עין
לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימןיט|, וצריך להשתוקק מאד מאד לזכות להגיע אל
דרגת הבעטלירהעור, שלא היתה לו שום הסתכלות בזה העולם כלל, שזו היתהמדרגת
יוסף הצדיק, שנאמר בו |בראשית מט, כב|: "בן פרת עלי עין",ודרשו חז"ל:
עולה על העין, כי היה שולט על עיניו לא להסתכלבמה שאסור להסתכל;
ועל ידי זה תנצל מכל ר'ע', כי אין היצר הרעמצוי אלא למראה עיניו |ספר
המדות, הרהורים, סימן מב|, וכתיב |משלי ו,כה|: "אל תחמד יפיה בלבבך ואל
תקחך בעפעפיה".
מה אמר לך, אהובי, אחי, יש ויש להאריך בזה אך אין הפנאי.
ידידך לנצח...א' תתסז.בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר חקת בלק ה'תשל"ה.
שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אהובי, אחי ורעי,האברך היקר לי
מאד, נר להצדיק נחל נובע מקור חכמה, זכותו יגןעלינו ... נרו יאיר.
מכתבך לנכון קבלתי, ואודות המרירות שעוברת עליך וכו'. דעלך, מדוע לא
תתישב, הלא כל בלבוליך וכל המרירות שעוברתעליך הוא בדבר שבקדשה, שאתה
משמש את רבנו ז"ל, ראה גםראה כמה וכמה אלפים ורבבות בני אדם קופצים בתוך
משא ומתןבהבלי העולם הזה, ועוברים עליהם חובות ומרירות ויסורים וכו'וכו',
ותהלה לאל, כל החובות והמרירות שלך הם רק בעסק קדושונורא כזה התקרבות
הגאלה, להפיץ מעינות החכמה חוצה, ובודאילא יעזב אותך השם יתברך, ותזכה
לעבר על כל הגלים והמשברים,והשם יתברך ירחיב לך, ותוכל לשלם את כל
חובותיך, ויאיר עליךאורו יתברך בהארה נוראה ונפלאה עד מאד.
חמדת לבבי! הבעל דבר יבלבל את דעתך בכל יום בחכמותוהשכלות חדשות,
ועל ידי זה יטפש את שכלך ודעתך, ובאמת הכלהבל ורעות רוח, כי העקר הוא רק
אמונה פשוטה, להאמין שהואיתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל
עלמין, והכללכל עצם עצמיות חיות אלקותו יתברך, ועל דבר זה הרבה רבנוז"ל
לדבר עמנו |חסר|
ומוהרנ"ת ז"ל דבר פעם אחת לפני אנשי שלומנו שיחה ארכהבענין מעלת התפלה
וההתבודדות, ובתוך שיחתו התלהב מאדמאד, ופרש באפן נורא ונפלא את הפסוק
|במדבר כג, ט י|: "הן עםלבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, מי מנה עפר יעקב
ומספר את רבעישראל, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו" וגו', הינושעם
ישראל הם עם קדוש כזה ששוכנים לבדד, שהם מקימים:"לך עמי בא בחדריך וסגר
דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעברזעם" |ישעיה כו, כ|, שהם מתבודדים בינם
לבין קונם ושופכיםשיחתם לפניו בכל פעם, וחושבים בכל יום על אחריתם
וסופםהאחרון, ועל ידי זה הם בטוחים מכל צר ואויב ומסטין, כי הםמסתירים
עצמם בצל כנפיו יתברך תמיד, בבחינת |תהלים לב, ז|:"אתה סתר לי" וכו',
שזהו בחינת |דברים לג, כח|: "וישכן ישראלבטח בדד עין יעקב" וכו', בחינת
|תהלים ד, ט|: "כי אתה ה' לבדדלבטח תושיבני", שעל ידי בחינת בדד, בחינת
'התבודדות', על ידי זה שוכן ישראל בטח תמיד. כי מי זה ערב את לבו לגשת
אלהשם יתברך, בבחינת |שם צא, ה ח ט|: "לא תירא מפחד לילה מחץיעוף יומם...
רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה, כי אתה ה'מחסי עליון שמת מעונך", כי הם