אור ברסלב
אשכולות הגפן אשכול עניני י"ב

אשכולות הגפן· רבי מנחם מנדל לנדמן

אשכול עניני י"ב

אשכול קרית ארבע

בני יעקב:

פ' וישלח ויהיו בני יעקב שנים עשר הביא רש"י ז"ל ורבותינו דרשו ללמדנו בה שכלם שוין וכלם צדיקים שלא חטא ראובן והנה כמה פנים לתורה יבואר עוד למוד השוואת כלם לענין דאיתא בשמו"ר דאר"י דסכנין בשם ר' לוי למה אין שמותם של שבטים שוים בכל מקום אלא שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה שלא יאמרו בני גבירות תחלה ובני השפחות אחרונה ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו, והנה בכאן הוא סדר הראשון כשנשלמה המטה ונפרטו תחלה ו' בני לאה וב' בני רחל ואח"כ ב' בני בלהה וב' בני זלפה וא"כ הי' מקום לחוש שלא יאמרו בני גבירות תחלה ובני השפחות אחרונה לזה הקדים ויהיו בני יעקב י"ב להורות שיחוסם למשפחותם לבית אבותם ומצד האב כולם שוים שכן יחוס בן יעקב על כל אחד מבני השפחות כמו על כל אחד מבני הגבירות, וזה יבואר דהנה ו' סדורין לבני יעקב בתורה סדר א' בכאן בהשלמת המטה נמנו ראובן א' שמעון ב' לוי ג' יהודה ד' יששכר ה' זבולון ו' יוסף ז' בנימן ת' דן ט' נפתלי י' גד י"א אשר י"ב סדר ב' בפ' ויגש בע' נפש ראובן א' שמעון ב' לוי ג' יהודה ד' יששכר ה' זבולון ז' גד ז' אשר ח' יוסף ט' בנימין י' דן י"א נפתלי י"ב סדר ג' בס' ויחי בברכותיו של יעקב ראובן א' שמעון ב' לוי ג' יהודה ד' זבולון ה' יששכר ו' דן ז' גד ח' אשר ט' נפתלי י' יוסף י"א בנימין י"ב סדר ד' בואלה שמות ב"י הבאים מצרימה ראובן א' שמעון ב' לוי ג' יהודה ד' יששכר ה' זבולון ו' בנימין ז' דן ח' נפתלי ט' גד י' אשר י"א יוסף י"ב סדר ה' בפ' תבא בה"ג וה"ע שמעון א' לוי ב' יהודה ג' יששכר ד' יוסף ה' בנימין ו' ראובן ז' גד ח' אשר ט' זבולן י' דן י"א אש"ר י"ב, סדר ו' בפ' וזאת הברכה אשר ברך משה ראובן א' יהודה ב' שמעון ג' הרמוז בתוך יהודה בתבת שמע לוי ד' בנימין ה' יוסף ו' זבלון ז' יששכר ח' גד ט' דן י' נפתלי י"א אשר י"ב צרוף סכומי כל שבט ושבט מאלו ו' סדרים הרי לראובן י"ב לשמעון י"ב ללוי י"ח ליהודה כ"א ליששכר ל"ג לזבולן מ' ליוסף נ' לבנימין מ"ח לדן נ"ו לנפתלי ס"ד לגד נ"ג לאשר ס"א הרי הסכומין של ח' בני גבירות עולין רל"ד כמנין ב"ן יעק"ב וכן הסכומין של ד' בני השפחות עולין רל"ד כמנין בן יעק"ב הרי מבואר המדר' הנ"ל למה אין שמותן של שבטים שוים בכל מקום אלא שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה. שלא יאמרו בני גבירות תחלה ובני השפחות אחרונה ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו היינו ששנוי הסדרים מוכיחין השתוות בני השפחות לבני גבירות ברמז יחוס בן יעקב שבשביל זה נאמר ויהיו בני יעקב י"ב קודם סדר א' שבו בני גבירות תחלה וב"ש לבסוף: והנה י"ב בני יעקב כנגד י"ב צרופי הוי' ב"ה וכאשר חוזרים בו' סדרים הנ"ל הרי בכל אחד מי"ב בנים קומת ו' הויות שהם במנין יוסף והיינו מה שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף וסמוך והוא נער אב"ב ואב"ז רצונו שקומת ו' סדרים של השבטים הרמוזים באלה תולדות יעקב יוסף נעשה בהם הוראה לקרב בני השפחות כדברי המד"ר הנ"ל וכפי הרמוז של ו' סדרים להשוות בני השפחות לבני גבירות כנ"ל:

אמנם על אלו ו' סדרי שמותם יש סדר לדתן שאז נקראו כלם בשמותם ובזה נשלם הוי' של כל אחד מי"ב הנ"ל בקומת ז' סדרים כמנין יעק"ב שנתייחסו בני יעקב שנים עשר ומצדו הושוו בני השפחות לבני גבירות כנ"ל וזהו טעם אלה תולדות יעקב יוסף וגו' והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו רצונו שיוסף מקרב בני השפחות מצד אלה תולדות יעקב המתייחס על בני השפחות כמו על בני גבירות ויתייחסו קומת ז' סדרי שמותם כנגד ז' כוכבי לכת והיינו מה שאמרו לגבי הזכרת שמות בני יעקב להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותן שנאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא ונרמז במלות במספ"ר צבא"ם מנין ז' כוכב"י לכ"ת שהם ודאי בקומת ז' סדרים דשמות י"ב בני יעקב וקודם לזה נאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דייקא שבזה נתייחסו בני יעקב בלשון אלה תולדות יעקב ובסדר לדתן ראובן א' שמעון ב' לוי ג' יהודה ד' דן ה' נפתלי ו' גד ז' אשר ח' יששכר ט' זבולון י' יוסף י"א בנימין י"ב ובזה סכומי בני גבירות בלדתן נ"ב יצטרף לסכומן בו' סדרים רל"ד ביחד מנין מרו"ם וסכומי בני השפחות בלדתן כ"ו יצטרף לסכומן בו' סדרים רל"ד ביחד מנין ב' פעמים עי"ן והיינו שאו מרום עיניכם שמנין ב' פעמים עין דסכומי בני השפחות יתנשא למנין מרום דסכומי בני גבירות שהם ודאי ברום המעלות ובני השפחות שוים להם מצד יעקב אביהם וכולם ברום מעלות הכוכבים שבמרום שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם כנ"ל:

אמנם השוואת בני שפחות לבני גבירות יש לכוון בעצם סדר לדת י"ב בני יעקב וכן היו כתובים בשתי אבני שהם שעל שתי כתפות האפוד שנאמר ששה משאתם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדתם פירשיז"ל כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי על האחת ועל השנית גד ואשר יששכר וזבולן ויוסף ובנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו כ"ה אותיות בכל אחת ואחת הנה במסורה גבי ששה משמתם נאמר משנתם חסר ו' וגבי ואת שמות הששה נאמר שמות מלא ו' והיינו משמעות עצם המלות גבי ששה משמתם רצונו ששה היינו ו' משמתם מ"ם מחלקת שנחסר ו' מן שמתם וגבי ואת שמות הששה רצונו את שמות נתרבה הששה היינו ו' שנאמר שמות מלא ו' ויבואר כענין כי טוב הנחסר ביום ב' טרם נשלם מלאכת המים שהתחיל בו וביום ג' נכפל כי טוב האחד לגמר מלאכה של יום ב' והשני לגמר מלאכת יום ג' כ' בזה מרומז במלות שש"ה משמת"ם מנין ו' שמות הראשונים ראוב"ן שמעו"ן לו"י יהוד"ה ד"ן נפתל"י ונאמר בהם משמתם חסר ו' שהוא כללות עצם ו' שמות לפי שלא נשלם בהם המטה עדיין עד דסיים ואת שמות הששה שהשלימו המטה אזי י' של ואת נוספת לענין ראשון להשלים כללות ו' שמות הראשונים ושוב מרומז ז"ת שמו"ת השש"ה מנין ו' שמות האחריני' ג"ד אש"ר יששכ"ר זבול"ן יוס"ף בנימי"ן עם כללות עצם ו' שמות שנאמר כאן שמות מלא ו' לפי שהם השלימו המטה: והנה כבר נתבאר אצלי כי מה שנתחלקו י"ב בני יעקב בב' כתפות האפוד ו' שמות וכ"ה אותיות בכל כתף הוא כנגד כפל ו' תבות וכ"ה אותיות דפסוק שמע ישראל שאומרים פעמים בכל יום והנה נדרש חלקי ד' אמרה נפשי על אמירת שמע ישראל פעמים בכל יום ולדרכי יתפרש על זה חלקי ד' דווקא שענין זה מרומז בהתחלקות י"ב בני יעקב לחצאין בב' כתפות האפוד והנה ו' שמות דאבן האחת נוספו על מנין ו' תבות דפסוק שמע במנין ש"ז שנות האבות משנולד אברהם אבינו עד שנפטר יעקב אבינו ושוב ו' שמות דאבן השנית נוספו על מנין ו' תבות דפסוק שמע במנין תרל"ג מספר שמות האבות זולת ה' דאברהם שהם י"ב אתוון לי"ב בני ישראל כנודע שהם היו ג"כ על י"ב שבטים שבדגלים כטעם איש על דגלו באותות לבית אבותם ואות ה' דאברהם פרחה באויר הדגלים ובבכ"ע רימז בטעם וברית אבות לבנים תזכור שיחוס האבות לבנים בי"ב אותיות הנ"ל מנין תזכו"ר וזה עולה יפה גם כאן לענין שמות בני ישראל שהי' בכתפות האפוד היו בהם מענין ברית אבות לבנים תזכור ומרומז במה שנאמר ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל הרי מלות לבנ"י ישרא"ל מנין י"ב אתוון דאבות שהם מתייחסין לבני ישראל ברמז תזכור והיינו ודאי זכרון לבני ישראל ומרומזין בפרטות בו' שמות דאבן השנית הנ"ל ושוב סיים הכתוב ונשא אהרן את שמותם לפני ד' על שתי כתפיו לזכרן מלת לזכר"ן מנין ש"ז שנות האבות הנ"ל וזה ג"כ בטעם וברית אבות לבנים תזכור ומרומזין בפרטות בו' שמות דאבן האחת הנ"ל:

ואמנם יבואר התחלקות י"ב בני יעקב בסדר לדתן בב' כתפות האפוד דהנה סדר לדתן ד' בני גבירות בתחלה וד' בני גבירות בסוף וד' בני שפחות באמצעיתן ובהיות נשים בכתובה ופלגשים בלא כתובה יתייחסו כפל ד' בני גבירות שבתחלה וסוף נגד כפל ד' אותיות שם הנכתב שנאמר עליו זה שמי לעלם וד' בני שפחות שבאמצעותן נגד ד' אותיות שם הנקרא בלתי נכתב שנאמר עליו וזה זכרי לדר דר וענין התוצעות שם הנקרא בין כפלי שם הנכתב יבואר בטעם פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי רומז כי מדת רחמים דהוי' שנאמר עליו זה שמי לעלם הוא ממתיק מדת דין דאדני שנאמר עליו וזה זכרי לדר דר והיינו פדה בשלום נפשי מקרב לי שלו"ם מנין שמ"י הו"י' הוא ודאי שלום בתואר לעלם בלי העדר כטעם אני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם אולם קר"ב מנין זכר"י אדנ"י הוא ודאי קרב בתואר לדר דר דמשמע העדר בדרך דור הולך ודור בא ואמנם לגבי זה שמי רומז ז"ה מנין י"ב צרופין דהוי' ולגבי וזה זכרי רומז וזה כפל זה כמשמעות ו' דויתן לך יתן ויחזיר ויתן וכפל זה מנין כ"ד צרופין דאדני והיינו בשלום נפשי מקרב לי וסיים כי ברבים היו עמדי רצונו שהמתקת הוי' לאדני הוא כי ברבים היו עמדי שנכפל הוי' נגד אדני באופן שיהי' כפל י"ב צרופין דכפל הוי' נגד כ"ד צרופין דאדני והיינו ההגנה על ד' בני שפחות בכפל ד' בני גבירות לפניהם ולאחריהם וזה מרומז בהשלמת המטה נאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר נתיחסו בי"ב פעמים יעק"ב מנין כפל י"ב צרופי הוי' וכ"ד צרופי אדני:

ואמנם נעשה הגנה לכ"ד צרופי אדני דבני שפחות בכפל י"ב צרופי הוי' דבני גבירות לפניהם ולאחריהם כדרך בקשתנו והסר שטן מלפנינו ומאחרינו וכן הס"ר שט"ן מנין כפל י"ב צרופי הוי' ב"ה ועל זה ירמוז אתה ד' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם אתה ד' דייקא תשמרם תצרנו לשון כפול בהגנה לפניהם ולאחריהם לד' בני השפחות דשם הנקרא להורות עליהם שיתעלו מן הדור זו דמשמעות וזה זכרי לדר דר שיש בזה הפסק והתעלותן בתואר לעולם דזה שמי לעלם שבבני גבירות הסובבין אותן לפניהם ולאחריהם ומרומז תשמר"ם תצרנ"ו מנין ו' בני גבירה דלאה ראוב"ן שמעו"ן לו"י יהוד"ה יששכ"ר זבול"ן ושוב מ"ן הדו"ר ז"ו מנין ב' בני גבירה דרחל יוס"ף בנימי"ן ומנין שמות אלו ח' בני גבירות נוספו על מנין שמות ד' בני שפחות ד"ן נפתל"י ג"ד אשר במנין ד' פעמים הדו"ר ז"ו היינו שמגינים על ארבעתן מן הדור זו ועל זה סיים סביב רשעים יתהלכון כרם זלת לבני אדם רצונו בזה לתת טעם למה בני גבירות מגינים דווקא סביב לבני שפחות לפניהם ולאחריהם הוא בשביל להסר קשר רשעים אשר יתהלכון מסביב דווקא כענין שנאמר מצאונו השומרי' הסובבים בעיר הכוני וגו' ובשביל לסלק אותן מבני השפחות באו בני הגבירות סביב לפניהם ולאחריהם כנ"ל בטעם והסר שטן מלפנינו ומאחרינו וע"ז סיים כרם זלת לבני אדם היינו שנחשבו כרום מעלת בני הגבירות גם בני שפחות בשביל זלת לבני אדם שלא יהיו בני אדם מזלזלין בהן לקרותן עבדים כי במה שנולדו בני השפחות בתוך לדת בני הגבירות זה הוראה ודאי שנחשבו בני השפחות כבני הגבירות:

ולהיות כי ד' אותיות אד' דבני שפחות בונות כ"ד צרופין דהיינו מכל אות נבנו ו' צרופיו והרי מב' אתוון דחצי ראשונה דאדנ"י שבבני בלהה נבנו מהם י"ב צרופין ומצטרפין עם י"ב צרופי ד' אותיות הויה שבבני גבירות שלפניהם ואלו ו' שמות היו על האבן האחת באפוד ושוב מב' אתוון דחצי שני' דאד' שבבני זלפה נבנו מהם י"ב צרופין ומצטרפין עם י"ב צרופי ד' אותיות הויה שבבני הגבירות שלאחריהם ואלו ו' שמות היו על האבן השנית באפוד ולכן ד' אותיות אפוד בונות כ"ד צרופין ועולה כ"ד פעמים אפו"ד כחושבן כפל י"ב צרופי הויה וכ"ד צרופי אדני. הנה מבואר כי ו' שעל האבן האחת בסוד ד' אותיות הוי' עם ב' אתוון אד' מאד' ביחד מנין א"ל דימין והם היו על כתף ימין ושוב ו' שעל האבן השנית בסוד ב' אתוון נ"י מאד' עם ד' אותיות הוי' ביחד מנין אלהים דשמאל והם היו על כתף שמאל ונשלמו יחד בבני יעקב מסיטרא דיעקב דכליל ימינא ושמאלא וכללות הויה פעם אד' והויה פעם ני' נרמזין במנין ב' פעם כת"ף ושה"ם דאפוד שבהם כפל ששה שמות הנ"ל:

אמנם מבואר מהנ"ל שכל מה שסבבו בני הגבירות לבני שפחות לפניהם ולאחריהם בשביל להשוות כל בני יעקב שלא יהיו בני השפחות ירודין מבני הגבירות וזה יבואר בפרטות באותן בני גבירות הסמוכין לבני שפחות לפניהם הוא יהודה ולאחריהם הוא יששכר בהם הוראה פרטית שיש להם שייכות עם בני שפחות הסמוכים להם דהנה יעקב הי' ראוי להוליד י"ב בנים מד' נשיו מכל אחת ג' בנים אולם אחר שילדה לאה ג' בנים לחלקה ילדה שוב ג' בנים ולא נשאר לכל אחת משאר ג' נשיו רק ב' בנים והי' סדר לידתן בתחילה ב' בני בלהה ולבתר ב' בני זלפה ולבתר ב' בני רחל נמצא כי יהודה בן הרביעי דלאה שהודה על שהוא יותר מחלקה הוא נחסר מבני בלהה לכן נסמך לפני לדת ב' בני בלהה ושוב יששכר בן החמישי דלאה נחסר מב' בני זלפה שפחתה ולכן הזכירה שפחתה על לדת יששכר באמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי לכן נסמך לאחר לדת ב' בני זלפה וזבולן בן הששי דלאה נחסר מבני רחל לכן נסמך לפני לדת ב' בני רחל עכ"פ מבואר כי הסמוכים מבני גבירה לבני שפחות לפניהם ולאחריהם יש להם שייכות עמהם. ובזה תמצא דבר נפלא שיהודא נמנה תחלה בפ' במדבר ע"ד אלף ולבסוף נמנה בפ' פנחס ע"ו אלף הרי נתרבה ב' אלף והשוה לו דן שנולד אחריו שנמנה תחלה ס"ב אלף ולבסוף נמנה ס"ד אלף ג"כ נתרבה ב' אלף ושוב יששכר נמנה תחלה נ"ד אלף ולבסוף נמנה ס"ו אלף הרי נתרבה י"ב אלף והשוה לו אשר שנולד לפניו שנמנה תחילה מ"א אלף ולבסוף נמנה נ"ג אלף נתרבה י"ב אלף עכ"פ מזה הוראה לבני גבירות להיות חפצים ביקרם של בני שפחות שלא יהיו ירודין מהם שהרי יש צד השוה באותם שנסמכו אליהם בלדתן לקיים עמהם מה שנאמר ושפל רוח יתמך כבוד, והנה נאמר עני ורש הצדיקו פלטו דל ואביון יש לכוון ב' תוארי עני ורש וב' תוארי דל ואביון כנגד כפל ב' בני שפחות ואמר לשלול מהן ירידתן בתוארי הצדיקו פלטו וזה מרומז בפרטות בד'. בני גבירה שנולדו לפניהם ועמדו לימינם בדרך כי יעמוד לימין אביון ולכן בהשלמת אלו ד' בני גבירה נאמר בלאה ותעמד מלדת ותעמוד דייקא לענין יעמוד לימין אביון, הנה פרטי שמותם ראובן שמעון לוי יהודה הרי נתחלקו אתוון ענ"י בין שני שמות התוכיים שמעון ולוי ע"נ בשמיעו"ן י' בלו"י ואתוון ר"ש נתחלקו בין שני שמות דראש ותוך שאחריו "ראובן ו"שמעון ר' בראובן ש' בשמעון ואתוון ד"נ נתחלקו בין שני שמות דסוף ותוך שלפניו יהו"דה ו"לוי ד' ביהודה ל' בלוי ואתוון אביו"ן נתחלקו בין שני שמות דראש וסוף ראוב"ן וי"הודה אבו"ן בראובן י' ביהודה ועכ"פ נסמך יהודה דסיום ד' בני גבירה אצל דן דהתחלת ד' בני שפחות והיינו מה שנא' בפ' ויקהל ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב וגו' ופירש"י ז"ל אהליאב מן שבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל לו לאכת המשכן והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל היינו לפי שבצלאל מיהודה דסיום ד' בני גבירה שעמדו לימינם של ד' בני שפחות המתחילין מן דן וקיימו בהם עני ורש הצדיקו פלטו דל ואביון כנ"ל: והנה בהשלמת מטתו של יעקב נפרטו בתחלה ו' בני לאה ולבתר ו' בנים משאר ג' נשיו ב' מרחל ב' מבלהה ב' מזלפה ובזה יתחלקו גם בני לאה לו' זוגי בנים והיינו ראובן ושמעון כנגד בני רחל יוסף ובנימן לוי ויהודה כנגד בני בלהה דן ונפתלי יששכר זבולן כנגד בני זלפה גד ואשר והרי זוג התוך של בני לאת הם לוי ויהודה יש רמז אהבה ביניהם כי אות י' שבסוף שם לו"י הוא בראש שם יהודה וזוג התוך משאר נשיו הם דן ונפתלי רמז אהבה ביניהם כי אות נ' שבסוף שם דן הוא בראש שם "נפתלי, וזהו שנאמר תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים קרי בי' תוך ו' היינו תוך של ו' בנים מלאה ותוך של ו' בנים משאר ג' נשיו ועליהם סיים מבנות ירושלים. ושוב זוג ראשון מבני לאה ראוב"ן שמעו"ן בצירוף לזוג אחרון משאר ג' נשיו ג"ד אש"ר ביחד מנין אלף רל"ג וכן זוג אחרון מבני לאה יששכ"ר זבלו"ן בצרוף לזוג ראשון משאר נשיו יוס"ף בנימ"ן מנין אלף רל"ג וזה הוראה שכולם שוים והם בקשר אחד:

והנה בהצטרף ב' זוגות ראשונות ראובן שמעון עם בני רחל שכנגדן יוסף בנימין וב' זוגות שניות לוי יהודה עם ב' בני בלהה שכנגדן דן נפתלי וב' זוגות שלישיות יששכר זבלון עם ב' בני זלפה שכנגדן גד אשר הרי התחלות ג' זוגי זוגות "ראובן "לוי "יששכר וסופי ג' זוגי זוגות הם "בנימן "נפתלי "אשר רמוז בהם מה שאמרה תורה לחזור מעורכי המלחמה הירא ורך הלבב ובשבילו צותה התורה לחזור בנה נטע ארש ונאמר שם ופקדו שרי צבאות בראש העם ופירש"י ז"ל כמו בראשי העם שמעמידין זקפין מלפניהם ומלאחריהם וכשילין של ברזל בידיהם לקפח שוקו של כל מי שרוצה לחזור מעורכי המלחמה, נמצא שאותן שאמרה תורה לחזור מעורכי מלחמה יש בהם כח לעמוד כנגד הזקפין שלפניהם ואחריהם דהנה כשילין של ברזל רומזין שינצחו המלחמה בזכות ד' אמות של בני יעקב שסימנם ברז"ל לכן הם מכריחין לילך למלחמה אולם תלתה תורה לחזור בג' דבנה נטע ארש בשביל חזרת א' דירא ורך הלבב כדרך רמז ברזל שבני ג' נשים דסימן בר"ז הם ו' כנגד ו' דבני אשה א' דסימן ל' דברזל ולכן שלוש ב' בנים בג' נשים סיומן "בנימן "נפתלי "אשר ר"ת שלהם סימן 'בנה "נטע "ארש ונתלו שלשתן בשביל שלוש ב' בנים דאשה א' שהתחלתן "ראובן "לוי "יששכר ר"ת שלהם סימן "ירא "רך "לבב וכן אותיות שלפני סופי שמות ראובן לוי יששכר בנימין נפתלי אשר מנין ס"ת בנה נטע ארש "ירא רך לבב הרי מרומז שפיר בג' זוגי זוגות בהתחלתן ובסופן כנגד זקפין שלפניהם ואחריהם. ואמנם נרמז בהתחלת ג' זוגי זוגות ראוב"ן לו"י יששכ"ר ס"ת שלהם אתוון כי"ר ובסופי ג' זוגי זוגות בנימי"ן נפתל"י אש"ר ג"כ ס"ת שלהם כי"ר וניר היינו מלכות וא"כ בכפל ניר שבס"ת התחלות וסופי ג' זוגי זוגות מרומז לפני הס"ת אתוון בשכמל"ו שהוא יחוד המלכות והנה כל ני"ר חושבן ה' פעמים ב"ן שכן בחי' מלכות בה' תתאה שמכוון לה הוי' במלוי ב"ן ובהיות ה' תתאה במילוי ב"ן הוא כפל ה"ת מנין י' פעם בין הם רמז מנין כפל ני"ר שבס"ת התחלות וסופי ג' זוגי זוגות והנה כל ב"ן באחורים מנין קד"ם ובזה תמצא בשמות ההתחלות וסופן של ג' זוגי זוגות זולת כפל ני"ר שבס"ת עם אתוון בשכמל"ו שלפני הס"ת נשאר בשמותם מנין י' פעם קד"ם כנגד י' פעם ב"ן דכפל ני"ר שבס"ת נמצא כי אתוון בשכמל"ו ממוצעין בין י' פעם ב"ן קד"ם והם נוספו על מנין שלימות ברו"ך ש"ם כגו"ד מלכות"ו לעול"ם וע"ד במנין לבנה במלואה למד בית נון הה מנין תר"ב כנודע שיחוד הזה בסוד הלבנה ובימי שלמה שנתמלאה הלבנה הביא בספר תולעת יעקב שעל זה נאמר ותרב חכמת שלמה מכל חכמי בני קדם ירמוז ותר"ב דייקא היינו מנין תר"ב דלבנת במלואה המשלים ליחוד בשכמל"ו מנין י' פעם ב"ן קדים שברמז בנ"י קד"ם ולכן גם תוכי ג' זוגי זוגות היינו שמעון יוסף יהודה דן זבולן גד חושבן תר"ב עם חושבן בנ"י קד"ם על ענין ותרב חכמת שלמה מכל חכמי בני קדם הנ"ל:

ועל ענין הנ"ל יש לכוון מה שנאמר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל דהנה מלות בישרו"ן מל"ך הם צרוף אתוון בשכמל"ו ובתוך תבת בישרון מדולגין אתוון נייר והם ודאי בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל בהתייחסות השלמת המילה. בי"ב שבטים שהם ג' זוגות מול ג' זוגות והם נתאחדו בשני הראשים באתוון ניר ורמוז בהם גם ר"ת בשכמל"ו כמבואר לעיל:

והנה בסדר לדת י"ב בנים ילדה לאה בתחלה ד' בנים ואח"כ ילדו בלהה וזלפה כנגדן ד' בנים ושוב ילדה לאה ב' בנים האחרונים ואח"כ ילדה רחל כנגדן ב' בנים נמצא בתחלה נתחברה בלהה ללאה וזלפה ללאו ואח"כ נתחברה רחל ללאה ומרומז בפסוקים ברוך הבא בשם ד' ברכנוכם מבית ד' חל ד' ויאר לנו אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח הרי ברו"ך הב"א חושבן בלה"ה עם לא"ה וזלפ"ת עם לא"ה שנתחברו בתחלה ושוב א"ל ד' ויא"ר חושבן רח"ל עם לא"ה שנתחברו לבסוף ולבתר מרומז סדר התחברותן בבנים שילדו והיינו לנ"ו אסר"ו ח"ג חושבן ב' פעם ב"ן בלה"ה עם ב' פעם ב"ן לא"ה שנתחברו בתחלה ושוב בעבתי"ם חושבן ב' פעם ב"ו זלפ"ה עם ב' פעם ב"ן לא"ה שנתחברו אח"כ ושוב קרנו"ת חושבן ב' פעם בין רח"ל עם ב' פעם ב"ן לא"ה שנתחברו לבסוף כנ"ל:

ואמנם בהשלמת המיטה מבואר לעיל שמסודרין ב' בני רחל נגד ב' בנים ראשוני' דלאה וב' בני בלהה נגד ב' בכיס שנים דלאה וב' בני זלפה נגד ב' בנים שלישים דלאה וזה הסדר יש לכוון בענין שנאמר בפרשת ויהי מקץ והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים נפרטו בזה ו' מינים ב' ראשונים ו' חוברת ביניהם וב' שניים ו' חוברת ביניהם וב' שלישיים ו' חוברת ביניהם יבואר לפי שהסכים כאן יעקב לשלוח גם בנימין ואז יושלמו כל י"ב בנים במצרים כור הברזל רמז שיהי' בני נשי יעקב שסימנם ברז"ל לזה שלח מנחה ו' מינים כנגד חבור בני האמהות דסימן ברזל בו' זוגות והנה חבור ב' מינים ראשוני' מעט צרי ומעט דבש כנגד ב' בנים ראשוני' דלאה ראובן שמעון שנתחברו לב' זונות עם ב' בני רחל יוסף בנימין ולפי שבאותה שעה שהסכים לשלוח את בנימין למצרים נחשב לאביו שנתמעט מב' בני רחל כאמרו שנים ילדה לי אשתי ויצא האחד וגו' ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון שגם אמם רחל בדרך מתה והיינו כפל מעט בב' מינים ראשונים ב' פעם מע"ט מנין רח"ל היינו שנתמעטו זוגות שלהם הם ב', בני רחל מעט צרי כנגד ראובן שנתמעט זוגו יוסף ולכן אמר עליו ראובן הילד איננו ואני אנה אני בא ומעט דבש כנגד שמעון שנתמעט זוגו בנימין ולכן הי' שמעון כבוש במצרים בשביל להביא את בנימין ולכן במלות צר"י נוטריקון "ראובן "צרת "יוסף ושוב דב"ש נוטריקון "שמעון "דאגת "בנימין דלגבי בנימין לא הי' צרה כמו ביוסף רק דאגה על העתיד שלא תבא עליו צרה כפרשיז"ל גבי ועזב את אביו ומת אם יעזב את אביו דואגים אנו שמא ימות ושוב חבור ב' מינים שניים נכאת ולט כנגד ב' בנים שניים דלאה לוי יהודה שנתחברו לב' זוגות עם ב' בני בלהה דן נפתלי ולא נאמר בהם מעוטים לפי שזוגן קימים ולרמז כפל של הזוגות תמצא כ' נכאית ל"ט בחלוף אתב"ש ולת"א כ"נ הם ג"כ צרוף נכאת לט למפרע ושוב חבור ב' מינים שלישיים בטנים ושקדים כנגד ב' בנים שלישים דלאה יששכר זבולן שנתחברו לב' זוגות עם ב' בני זלפה גד אשר וגם בהם לא נאמר מעוטים לפי שזוגן קימים ולרמז כפל של הזוגות תמצא ג"כ כי בטנילם שקדי"ם בחלוף אתבש שנטמ"י בדקמ"י הם ג"כ צרוף בטני"ם שקדי"ם וכאשר רי"מז במנחה ענין השלמת מטתו של יעקב ומה שנתמעט מהם יוסף ובנימין לזה אמר אח"כ וא"ש ותן לכם רחמים וגו' ושלח לכם את אחיכם אחר על יוסף כפירש"י ז"ל ושוב ואת בנימין ואמר שוב ואני כאשר שכלתי שכלתי ברמז שני המעוטים הנאמרו קודם בזה עציבותי' מסתייע ליתן להם רחמים בהשלמת יוסף ובנימין:

והנה אחר שנאמרו בתורה סדר הברכות שברך יעקב אבינו לי"ב בניו כוללן הכתוב וסיים בהם כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אתם איש אשר כברכתו ברך אתם הנה תחלת הפסוק השוה כולם לטובה שכולם היו צדיקים כמבואר באלשיך ולדרכי יומשך עם זה סיום הפסוק בדרך שאלה ותשובה היינו וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם הוא לשון שאלה א"כ שכולם שוים טובה מה זאת אשר דבר להם אביהם למקצתם בדבור קשה בקנטורין ושוב ויברך אותם לשאר בנים ובא תשובתו בצדו איש אשר כברכתו ברך אתם היינו דבאמת ברך את כולם אלא דלמקצתם הוצרך להסתיר ברכתם ולשאר ראוי לברכם בגלוי והענין הוא דהנה מפני שטמת עשו ליעקב על הברכה שברכו אביו חשש שלא ישטמו ג"כ זרעו של עשו לזרעו כנאמר ראשית גוים עמלק והיינו במה שנאמר ויבא עמלק וילחם עם ישראל וגו' ואי' שם בת"י ומן בגלל מציתא דהוה ביני עשו וביני יעקב אתא ואגח קרבא ית ישראל ובברכות יעקב לבניו רימז להגן מזה כאשר יבואר בס"ד והיינו בדרך שנאמר אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח ירצה אם תחנה עלי מחנה שזהו התנגדות בהסתר בלב ושב ואל תעשה לזה ההגנה ג"כ בהסתר בלב בענין לא יירא לבי אולם אם תקום עלי מלחמה שזהו התנגדות בגלוי בקום ועשה לזה ההגנה ג"כ בגלוי בענין בזאת אני בוטח בזאת משמע בדבר הגלוי לעמוד כנגדם והנה על ג' בני יעקב הראשונים אין השטנה כל כך רק על שאר הבנים מבן הד' ואילך כדמצינו שהוליד נח ג' בנים ועל בן הד' שבקש להעמיד נתקנא חם וסרסו ובשביל זה נתקלל כנען בן הרביעי וסוף סוף הי' שטמת זרעו של עשו גם לג' בנים הראשונים דיעקב אולם יש הפרש דשטמתם לג' בנים ראשונים בהסתר בדרך אם תחנה עלי מחנה והיינו תואר ויבא עמלק לחוד לכן הגנתם בברכות ג"כ בהסתר בהלבשה בתוכחת מגילה ולכן ברכות ראובן בפ"ע מתחלת בתבת ראוב"ן רומז על מנין וב"א עמל"ק לחוד שיתבטל ממנו בברכתו וברכות שמעון ולוי ביחד מתחילות בתבות שמעו"ן ובו"י רומזין מכין כפל ויב"א עמל"ק לחוד שיתבטל משניה' בברכתם אולם לשאר ט' בנים מבן ד' ואילך היו שטמתם בגלוי בדרך אם תקום עלי מלחמה והיינו תואר ויבא עמלק וילחם לכן הגנתם בברכות ג"כ בגלוי ולכן ברכות שלהם מתחילות בתבות יהוד"ה זבול"ן יששכ"ר ד"ן ג"ד מאש"ר נפתל"י בן פר"ת יוס"ף בנימי"ן רומזין מנין ט' פעמים ויב"א עמל"ק וילח"ם שיתבטל בט' ברכות שלהם והיינו איש אשר כברכתו ברך אתם:

עוד נרמז בזה בהקדם מה שנאמר בעד החלון נשקפה וגו' בעד האשנב שבאר שם הר"מ אלשיך ז"ל כי בחי' הכוכבים ושורשם שמשם נמשכו צנורות למטה כו' מהם יתייחסו לחלונות ומהם לאשנבים ועל הסתכלות שתיהן אמר בעד החלון בעד האשנב והנה הכל בדרך זה לעומת זה ונשמע ממילא שגם המשכת צנורות ברכה בקדושה בתוארי חלון ואשנב וממה שמצינו שנתברך יעקב בתחלה בהסתרה שלא ידע יצחק שהוא יעקב ואח"כ נתברך בגלוי דעתו יש ללמוד דגם חלון האמור בתחלה הוא הסתרת הצנור ואשנב האמור בסוף הוא התגלות הצנור ותדע שכן חלו"ן מנין צ"ד לשון עקבה תחלת ברכתו של יעקב ולבסוף כשרצה אביו לברכו מדעתו אמר מי אפוא הצד ציד ונדרש ללשון עקבה ניצד הציד ויהי בזה משמעות עצם המלות שלא יתואר לו עכשיו הברכה בהסתר דחלון ורמוז מנין צד רק יתברך בגלוי דאשנב וכן מ"י אפו"א הו"א הצ"ד צי"ד מנין אצנ"ב והוא הנוסף על מנין צ"ד דחלון במנין י"ד רמ"ה דהיינו לשון גלוי שמתרגם ריש גלי וזה נרמז במה שנתברך יעקב מיד בגלוי בלשון גם ברוך יהי' מלות ברו"ך יה"י' ברבוי כולל אחד דמשמעות גם מנין י"ד רמ"ה הנוסף באשנב על מנין חלון ובזה יבואר מדרש תמוה שהביא מהר"ש ז"ל בלקוטי שושנים על פסוק ובני ישראל יוצאי' ביד רמה פרמה עשה להם להגן מן המזיקין ויבואר עם הנ"ל דהנה לא נרמז מנין יד רמה בגילוי דאשנב עד שקדם בו מתחלה מנין צד דחלון כדי להסתר בתחלה מן המקטריגים והיינו פרמה עשה להם שבמלות יד רמה קדמה אות פ' לפני אתוון רמה ונצטרף תחלה תבת י"ד עם אות פ' דפרמה ונשלם מנין צ"ד דחלון ולבסוף נצטרף יד עם רמה והשלים חלון למנין אשנב כנ"ל:

ולענינינו ג' בני יעקב הראשונים שנתברכו בהסתרה בתוכחת מגולה דוגמת מה שנתברך יעקב בתחלה בהסתר ברמז צד דחלון ועל שנתברך אח"כ בגלוי דאשנב בתוספת יד רמה מרומז בפרטות בברכתו של ראובן בפ"ע מתחלת בתבת ראוב"ן מנין י"ד רמ"ה לגלוי ברכתו לבסוף ובברכות שמעון ולוי ביחד מתחילות בתבות שמעו"ן ולו"י. מנין כפל י"ד רמ"ה לגלוי ברכות שניהם לבסוף ושאר ט' בנים שנתברכו בגלוי התחלתן בתבות יהוד"ה זבול"ן יששכ"ר ד"ן ג"ד מאש"ר נפתל"י ב"ן פר"ת יוס"ף בנימי"ן מנין ט' פעמים אשנ"ב שכל ט' ברכות שלהם בגלוי דאשנב כמו סוף ברכתו של יעקב ובזה יתפרש וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אתם על עצם ג' בנים ראשונים שכוללן תחלה עם שאר הבנים בברכה בענין שאמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר הנ"ל ואמר א"כ מה זאת שבתחלה דבר להם אביהם קשות ולבסוף נעשה הוראה כי ויברך אתם לזה בא תשובתו איש אשר כברכתו רצונו איש זה יעקב איש הם כברכתו שנתברך מיצחק אביו בתחלה בהסתר ולבסוף בגלוי כן ברך אתם ג"כ מתחלה בדברי קשות הי' ג"כ ברכה רק בהסתר ולבסוף בגלוי כנ"ל: אמנם יבואר עוד דהנה פתח הכתוב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר רמוז במלות כל אלה הר"ת כ"א מנין א"קי' והנשאר לל"ת מנין א"ד' הם ב' קדושות דלאה ורחל ולהם יתייחסו שבטי ישראל כנאמר כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועז"א וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אתם רצונו וזאת היינו בשביל זאת שרמוז קודם קדושות לאה ורחל לכן יוצדק אשר דבר להם אביהם ויברך אתם היינו שלמקצתם דבר להם בלשון קנטור בתוכחת מגולה ואהבה וסתרת בברכה בהסתר ולשאר ויברך אתם בברכה בגלוי כל זה מצד קדושות לאה ורחל שקדושת לאה בבחי' אהי' באתכסיא וקדושת רחל בבחי' אד' באתגליא והנה לאה מתייחסת רק על ג' בנים ראשונים ראובן שמעון ולוי שהם הגיעו לחלקה מי"ב בני יעקב שהי' לו ד' נשים ומגיע לכל אחת ג' בנים ושאר ג' בנים דלוה שייכים לרחל ולב' שפחות שהי' לכל אחת ב' בנים והם משלימין להם מדת ג' בנים ומאחר שהושוו בני שפחות לבני רחל יתייחסו כולם לבחי' רחל באתגליא ובהיות רק ראובן שמעון ולוי ביחוס ללאה באתכסיא לכן ברכות שלהם ג"כ בהסתר ושור הבנים ביחוס לרחל באתגליא לכן ברכות שלהם ג"כ בגלוי וע"ז סיים איש אשר כברכתו ברך אתם רצונו איש זה יעקב בעל הברכות אשר כברכתו שנתברך מיצחק אביו ויתן לך האלהים דייקא כן ברך אתם בבחי' שמות אהי' אד' הידועין שעולין בקנה אחד במנין אלהים ואמנם מה שנתברך יעקב מיצחק בשם אלהים לפי שבשעת הברכה הי' יצחק בן קכ"ג שנה נמצא כי משעת העקדה שהי' יצחק בן ל"ז שנה נשלם לו אז פ"ו שנה מנין אלהים ובזה נתברך יעקב בזכירת עקדתו עליו הנה כי כן יברך יעקב לבניו בבחי' אהי' ואד' הכלולין במנין פ"ו דאלהים שמשעת העקדה ויתחשבו בקומת ל"ז שהיו בשעת העקדה וזה יבואר דהנה ג' בנים שנתברכו בהלבשה בקנטורין לראובן בעצמו ולשמעון ולוי ביחד שזה מבחי' אהי' באתכסיא הרי שמות ראוב"ן שמעו"ן ולו"י חושבן אה"י' בקומת ל"ז פעמים ושאר ט' בנים שנתברכו בגלוי שזה מבחי' אד' באתגליא הרי שמות יהוד"ה זבול"ן יששכ"ר ד"ן ג"ד אש"ר נפתל"י יוס"ף בנימי"ן חושבן אד' בקומת ל"ז פעמים והיינו איש אשר כברכתו ברך אתם כמבואר לעיל:

ואמנם י"ב בני יעקב מכוונין לי"ב שעות היום ומבואר בברכות ז' שהקב"ה כועס ברגע אחת מרגעי ג' שעות ראשונות של היום ובזה נשתבח בלעם ויודע דעת עליון שהי' יודע לכוון הרגע שהקב"ה כועס בה הנה בזה יש לתת טעם מה שקנטר יעקב ג' שבטים ראשונים דווקא לפי שמכוונים לג' שעות ראשונות מן היום שהקב"ה כועס בהן ולפי שמענין זה בא בלעם לקלל את ישראל חשב שתחול הקללה רק בג' שבטים שקנטרן יעקב לכן נאמר שם קודם וירא משם קצה העם דייקא היינו רק ג' שבטים שקנטר יעקב אמנם באמת גם הם נכללו אח"כ בברכתו של יעקב שנאמר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אתם כפירשיז"ל הנה בזה נהפך גם מהם קללת בלעם לברכה וזה אמרו מי מנה עפר יעקב היינו ג' שבטים שקנטרן שנראים שפלים כעפר והם בקטנות שם יעקב עכ"ז מי מכה מעלתן שהרי גם הם נכללו בברכה עם כולם ושוב בא לומר שלא לחשוב דסוף סוף הם בקטנות נגד שאר השבטים שפרט ברכה לכל אחד בפני עצמו ולהם פרט קנטורין ואמנם באמת פייס גם לפרטי אלו ג' שבטים שנפרטו ביחוסי משה ואהרן בפ' וארא כמבואר בפירשיז"ל שם לכן אמר שוב ומספר את רבע ישראל היינו שג' שבטים שהם רבע מי"ב בני יעקב נתעלו בגדלות שם ישראל ביחוסן לגבי משה ואהרן והרגיש בלעם שבשביל זה נהפך גם מהם הקללה לברכה ואולם בלק לא ידע מחשבתו של בלעם שהי' רק על ג' שבטים שקנטר יעקב והוא סבר שחשב בלעם לקלל גם שאר השבטים שברך יעקב ובשבילן דווקא נהפך הקללה לברכה ובזה נתחכם בלק מעצמו שיחשוב לקלל רק ג' שבטים שקנטר יעקב והיינו שאמר בלק לבלעם במקום השני אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו לי משם היינו שיראה בלבו לקלל רק קצהו הם ג' שבטים שקנטרן יעקב ולא יהיו בכלל כולם אזי תחול עליהם הקללה אמנם לפי שבלעם מעצמו כבר בחן בפעם ראשון רק באלו ג' שבטים ואעפ"כ נהפך הקללה לברכה ולכן אמר בלעם קום בלק ושמע וגו' רצונו רק אתה צריך לשמוע אבל אני כבר שמעתי בפעם ראשון שראיתי קצה העם היינו ג' שבטים שקנטרין וגם בהם נהפך הקללה לברכה ואינני צריך לבחון ביותר והיינו מה דסיים הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה אמנם בלק הי' קוסם יותר מבלעם כפירשיז"ל במקום השני גבי ויקחהו וגו' אל ראש הפסגה ולכן אמר בלק אפס קצהו תראה היינו מה שבחן בלעם תחלה בעצמו וירא משם קצה העם אבל בלק סיים וכלו לא תראה הורה לו שמעצם קצה העם כלו לא תראה רק במקצתו שחשב בלק כי מה שקנטר יעקב לראובן בפני עצמו לפי שבמקצת מאותיות ר"אוב"ן יש אותיות או"ן ומה שקנטר לשמעון ולוי ביחד לפי שבמקצת מאותיות ש"מ"עון ו"לוי יש אותיות עמ"ל וחשב בלק שתחול הקללה רק באלו המקציות ואעפ"כ לא נתקיימה מחשבתו ולא חלה הקללה גם באלו המקציות והיינו מה שנאמר אח"כ לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל:

והנה י"ב בני יעקב נתחלקו לברכה וקללה דהר גרזים והר עיבל שנאמר בפ' תבא אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים וגו' שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי הנה גבי לברך נתייחס העם וגבי על הקללה לא נתייחס העם משום לא קבה אל ומרומז בשמות העומדין לברך את העם "שמעון "לוי "יהודה "יששכר "יוסף "בנימין ר"ת שלהם מנין לבר"ך ע"ם זולת ה' דהעם ושוב מרומז בשמות העומדין על הקללה "ראובן "גד "אשר "זבולן "דן "נפתלי ר"ת שלהם מנין ע"ל קלל"ת זולת ה' דהקללה ובענין זה יצא רמז נכון שהתחלקות השבטים שוה בשוה לענין אחד שנאמר ירמי' ל"א כה אמר ד' נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה וגו' אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ד' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל והימים דהנה ו' שבטים שרומזין ר"ת שלהם מנין לבר"ך ע"ס נשאר עדיין בשמותם זולת הר"ת מנין אל"ף שי"ח נרמז במנין זה חזוק למנין לבר"ך ע"ם בתוספות מנין שמ"ש יר"ח כוכבי"ם שבהם נעשה חזוק לקיום זרע ישראל ושוב ו' שבטים שרומזין ר"ת שמותם מנין ע"ל קלכ"ה נשאר עדיין בשמותם זולת הר"ת מנין אלף רכ"א נרמז במנין זה חזוק למנין ע"ל קלל"ה בתוספות מנין שמ"ש יר"ח כוכבי"ם שבהם נעשה חזוק לקיום זרע ישראל וע"ז יש לכוון אמרו ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה סרסהו ודרשהו ראה היום אנכי נתן לפניכם ברכה וקללה ראה היום היינו מאורות של היום דהיינו נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה כן אנכי נתן לפניכם ברכה וקללה בקיום וחזוק שלהם שכן נרמזון נשמות העומדין לברך את העם ובשמות העומדין על הקללה כנ"ל:

גם יש לכוון בענין ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה ופירשיז"ל העמודים בהר גרזים ובהר עיבל תלת אותן בלשון ראי' הורה בזה כלפי שאותן העומדין בהר גרזים ראו נגד פניהם להר עיבל משם נתייחסו הם לברכה וגרמו שתלוים שהפכו פניהם כלפי הר גרזים פתחו בברכה אעפ"י שהלוים הפכו פניה' מהר עיבל כי הברכה שבפני העומדי' על הר גרזים חזר על פני הלוים ועוררם בלשון ברכה וכן כלפי שאותן העומדין בהר עיבל ראו נגד פניהם להר גרזים משם נתייחסו הם על הקללה וגרמו שהלוים שהפכו פניהם כלפי הר עיבל פתחו בקללה אעפ"י שהלוים הפכו פניה' מהר גרזים כי הקללה שבפני העומדי' על הר עיבל חזר על פני הלוים ועוררן בלשון קללה דוגמת אור המאיר לפני העומד נגדו וממנו חוזר להאיר לכשכנגדו:

והנה יש רמז נכון כי ו' שבטים העומדי' לברך על הר גרזים הם מהתעוררת הר עיבל שכנגד פניהם וו' שבטים העומדי' על הקללה בהר עיבל הם מההתעוררת הר גרזים שכנגד פניהם דהנה לשון לברך משמע ברכת בהסתר כאשר נעלם בתורה אמירת הלוים בלשון ברכה אולם הקללה נאמר בה' הידוע כאשר נתפרש בתורה לשון ארור שאמרו הלוים ובזה תמצא כי ו' שבטים דלברך שמעו"ן לו"י יחוד"ה יששכ"ר יופ"ף ובנימ"ן רומזין מנין ו' פעמים ברכ"ה סתם בתוספות מנין שי"ח שהוא מנין ה"ר עיב"ל בכללותו שממנו נתעוררו הם לברכה ושוב ו' שבטים ועל הקללה ראוב"ן ג"ד אש"ר זבול"ן ד"ן נפתל"י רומזין מנין ו' פעמים הקלל"ה בה' הידוע בתוספות מנין תס"ו שהוא מנין ה"ר גרזי"ם בכללותו שממנו נתעוררו הם על הקללה ולכן אלו ואלו עונין אמן לברכות וקללות ששניהם נתאחדו זב"ז כנזכר: והנה בפ' ראה נאמר סימן לבו"ק דהגוה"ע הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה פירשיז"ל הלא המה נתן בהם סימן ואיכא למידק האי סימנא למאי אתא וכי לא הי' נודע מקומם אי' בלא האי סימנא ואפילו אי נימא שיש בהם צורך לסימן לא הי' להאריך בדברי' לרבות בסימנם ואי נימא שלא הי' נודעים כלל בעצם שמותם הר גרזים והר עיבל עד שהוצרך להרבות בהם סימנם א"כ למה שותק מליתן סימן להבחין היכן הוי הר גרזים לברכה והר עיבל לקללה ונראה לומר משום שנאמר קודם ונתת את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל הרי סתם כאן ולא פירש כיצד תהי' נתינת ברכה וקללה ובפ' תבא נתפרש אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים וגו' שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי על ענין זה בא שיתן להם כאן סימן ברמיזא באמרו תלא המה ופרט ו' תבות בעביר הירד"ן אחר"י דר"ך עבו"א השמ"ש הם כנגד ו' העומדי' על הר גרזים וכן מספר אלו התבות ממש מספר ו' שמות שמעו"ן לו"י יהוד"ה יששכ"ר יוס"ף, בנימ"ן ושוב פרט ו' תבות באר"ץ הכנענ"י היש"ב בערב"ה מו"ל הגלג"ל הם כנגד ו' העומדי' בהר עיבל ובמספר תבות אלו נחסר רמ"ה למספר ו' שמות ראוב"ן ג"ד אש"ר זבול"ן דן נפתל"י ולהשלים חסרון רמ"ה סיים אצל אלוני מר"ה דייקא:

והנה י"ב בני יעקב נתייחסו בכריתות הירדן בענין שנאמר בספר יהושע ויקרא יהושע אל שנים העשר איש וגו' איש אחד איש אחד משבט ויאמר להם יהושע עברו וגו' אל תוך הירדן והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל למען תהיו זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ד' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן והיו האבנים האלה לזכרון וגו' יבואר דהנה נאמר לעיל ויעמדו המים היורדי' מלמעלה קמו נד אחד וגו' והירדים וגו' תמו נכרתו וגו' והיינו כפל אמרו כאן בתחלה נכרתו מימי הירדן לענין ויעמדו הירדים מלמעל' קמו נד א' ופירש"י כשירדו המים עד מקום שנכרתו שם ואינם יורדים משם ולמטה אלא הם מתקבצין ונגדשין ועולין למעלה כיפין על גבי כיפין היינו ודאי רבוי לשון נכרתו מימי הירדן ולבתר נכרתו מי הירדן לענין והירדים וגו' תמו נכרתו ופירשיז"ל אותן שהיו משם ולמטה תחלה עברו כדרך הליכתן ככל הנחלים ההולכים אל הים עד אשר תמו נמצא הם מים שהי' מכונסים תחילה בתוך הירדן היינו ודאי נכרתו מי הירדן בלשון יחיד והנה. נתייחס שם ירדן על ב' חלקים שנכרתו מתוכו דהיינו מימי הירדן חלק הירדים ולמעלה עד מקום שנכרתו ומי הירדן חלק הירדים משם ולמטה ומייחס לכל חלק תואר ירדים מנין שם ירד"ן שנתייחס לכל חלק ואמנם יש לדעת כי חיות כל דבר שבעולם בכח אותיות שבשמו המיוחד לו וכל הנפעל באיזה דבר שבעולם נרשם הפעולה באותיות שבשם אותו הדבר כענין ולמקוה המים קרא ימים שנקראו על שם פעולתם שאינו דומה טעם דג העולה במקום זה לדג העולה במק"א וכן הפעולה שנעשה במימיו של ירדן שנכרתון נרשם בעצם שם ירדן דהיינו ענין נכרתו מימי הירדן הנ"ל בסוד הירדים מלמעלה שעלו כיפין על גבי כיפין בהם נכללו אותיות ירד"ן באות י' שבראשיתו ועמה נתייחסו שאר אותיות רד"ן וזה מרומז בחציין של שבטים בראשיתן דייקא דהיינו י' עם ר' בר"ת "יהודה "ראובן י' עם ד' בר"ת "יששכר "דן י' עם נ' בר"ת "יוסף "נפתלי ושוב ענין נכרתו מי הירדן הנ"ל בסוד הירדים למטה בהם נכללו אותיות ירד"ן באות נ' שבסופן ועמה נתייחסו שאר אותיות יר"ד וזה מרומז בחציין השני של שבטים בסופן דייקא דהיינו נ' עם ד' בס"ת בנימי"ן ג"ד כ' עם ר' בס"ת זבול"ן אש"ר נ' עם י' בס"ת שמעו"ן לו"י ולרמז י"ב אותיות מן השבטים שבשם ירדן בב' כריתות הנ"ל נאמר לי"ב איש להרים י"ב אבנים מתוך הירדן כל איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל שכן מתוארים האותיות ביחוס אבנים ובפרטות מרומז ביתוס לכל איש אנן אחת רומז כל אבן בכולל אחת מנין נ"ד והם י"ב פעם נ"ד ממש מספר י"ב אותיות דשבטי בני ישראל הנ"ל והיינו מה דסיים למען תהי' זאת אות דייקא בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם ומלת בקרבכ"ם מנין שס"ד דאותיות ירד"ן שבס"ת ו' שבטים ומלות מ"ה האבני"ם האלה לכ"ם מנין רפ"ד דאותיות ירדין שבר"ת ו' שבטים ותשובתן הוא הרמוזה בכפל לשון נכרתו מימי הירדן נכרתו מי הירדן כנ"ל והיינו דסיים והיו האבנים האלה לזכרון לבנ"י כנ"ל:

והנה בהשלמת מטתו של יעקב כולל כולם ויהיו בני יעקב שנים עשר ולבתר נתחלקו בפרטות ללאה ולרחל ולבלהה וזלפה ומבואר לעיל שהורה בתחלה השואת כולם ביחוס בני יעקב לענין שישוו בני שפחות לבני גבירות וכאן נחדש בו דבר שהורה על ענין שנאמר וכל בניך למדי ד' ורב שלום בניך דהנה נאמר כרחל ובלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל הרי נתייחסו כאן רק רחל ולאה הגבירות וממילא נטפלו להם בלהה וזלפה שנתייחסו להן בלהה שפחת רחל זלפה שפחת לאה והנה בחי' לאה בסוד בינה שכינתא עילאה סוד למד מגדל הפורח באויר ולכן בשם לאה אות למד לעילא בראש שמה ובחי' רחל בסוד מלכות שכינתא תתאה סוד למד דלמעלות שהם ל' מעלות שהמלכות נקנית בהן ולכן בשם רחל אות למד לתתא בסוף שמה ולהן נטפלו גם השפחות שהרי אות למד בתוך שם בלהה ובתוך שם זלפה ובתוכיותן נעלם איזה נוטה לראש שם לאה ואיזה נוטה לסוף שם רחל לענין שיוכל להיות חלוף בהן שבתחלה היתה בלהה הגדולה שזיכת ללאה הגדולה וזלפה הקטנה שייכת לרחל הקטנה אולם לבסוף נתחלפו זלפה ללאה בלהה לרחל ובהם נעשה הכרעה שאות למד שבתוך בלהה שייכת עם למד שבסוף שם רחל ואות למד שבתוך זלפה שייכת עם למד שבראש שם לאה והוא הוראה בכל אחת להשוות בני השפחה לבני הגבירה לענין שנאמר וכל בניך למדי ד' ורב שלום בניך תדע דהנה בהתחשב למ"ד שבראש לאה עם למ"ד סבתוך זלפה שהוכרעה לראש יתיחסו להם הבנים שבראש לאה הם ראוב"ן שמעו"ן ויצטרף להם תבן שבראש זלפה הוא ג"ד ביחד נוספו על ב' פעם למ"ד במנין ור"ב שלו"ם הרי נתקיים בהם וכל בניך למד"י ד' ור"ב שלו"ם בניך ושוב בהתחשב למ"ד שבסוף רחל עם למ"ד שבתוך בלהה שהוכרעה לסוף יתייחסו להם הבנים שבסוף רחל הוא בנימי"ן ויצטרף לו הבן שבסוף בלהה הוא נפתל"י ביחד נוספו על ב' פעם למ"ד במנין ור"ב שלו"ם הרי נתקיים בהם וכל בניך למד"י ד' ור"ב שלו"ם בניך:

והנה גבי יעקב חבל נחלתו פירשיז"ל והוא השלישי באבות המשולש בג' זכיות זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו הרי ג' כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים והוא ובניו הי' לו לנחלה ולא ישמעאל בנו של אברהם ולא עשו בנו של יצחק עכ"ל. והנה נאמר בנבואה על עשו שכני בחגוי סלע וגו' ופירש"י ז"ל שבא לשעון על אבותיו אברהם ויצחק והם לא יועילו לו מבואר שזכיות אברהם ויצחק נסתלקו מעשו ונתאחזו רק ביעקב עם זכותו והנה רמז זה בזווגו של יעקב עם בנות לבן שהי' אומרים לאה הגדולה לעשו הגדול ורחל הקטנה ליעקב הקטן וכאשר ניתנה גם לאה ליעקב שהיא חלקו של עשו בזה זכה יעקב גם בזכיות אבותיו מחלקו של עשו שנתאחזו רק ביעקב וכל היכי דאיכא אבות איכא תולדות היינו תולדות יעקב נשלמו במטתו בד' נשיו שלא הי' בהם שום פסול ונתייחסו בשלוש זכיות האבות שבתואר יעקב חבל נחלתו ויש לכוון על זה מה שנאמר הנה נחלת ד' בנים שכר פרי הבטן היינו שבנים פרי הבטן של ד' נשי יעקב בהם שכר נחלת ד' תואר יעקב חבל נחלתו בשלוש זכיות הנ"ל ובכלל בנים גם הבת שילדה לאה ונגררת אחרי רובן שהם י"ב בנים והרי מבטן לאה נולדו ו' בנים ובת ומבטן זלפה שפחתה נולדו ב' בנים הנה לא"ה עם ו' פעם ב"ן וב"ת אחת וזלפ"ה עם ב' פעם ב"ן חושבן ב' פעם נחל"ת דב' זכיות אברהם ויצחק שנסתלקו מעשו ונתאחזו עם יעקב בהזדווגו עם לאה ושפחתה שהיתה מגעת לעשו ושוב מבטן רחל נולדו ב' בנים ומבטן בלהה שפחתה נולדו ב' בנים הנה רח"ל עם ב' פעם ב"ן ובלה"ה עם ב' פעם ב"ן חושבן חד נחלת דזכות יעקב בעצמו שאליו היתה מגעת רחל ושפחתה להזדווג עמהם כנ"ל:

והנה אם נפרש הנה נחלת ד' בנים בדייקא בנים זולת הבת שילדה לאה והיינו כענין שנאמר בהשלמת המטה ויהיו בני יעקב שנים עשר ולבתר נפרטו לד' נשיו בתחלה ו' בנים ללאה ולבתר ו' כנגדן ב' בנים לרחל ב' לבלהה ב' לזלפה נמצא דבשלשתן הי' משולש תואר בני יעקב דמשמע תרתי לכל הפחות שהי' ב' בנים לכל אחת משלשתן ולפי"ז כן ו' בני לאה שנערכו להם יחשבו לשלוש ב' בנים בשלוש תואר בני יעקב ולענינן הרי בו' בנים דלאה תואר בנ"י יעק"ב ג' פעמים ובב' דזלפה שפחתה חד בנ"י יעק"ב גם יחד חושבן ב' פעם נחל"ת דזכיות אברהם ויצחק שנסתלקו מעשו ונתאחזו ביעקב בהזדווגו ללאה וזלפה שפחתה שהיתה מגעת לעשו ושוב בב' בנים דרחל חד תואר בנ"י יעק"ב ובב' דבלהה חד בנ"י יעק"ב גם יחד חושבן חד נחל"ת דזכות יעקב בעצמו שאליו היתה מגעת רחל ובלהה שפחתה להזדווג עמהן:

והנה אמנם שלוש נחלת יעקב בסוד שלוש הוי' שיעקב מרכבה אליו בסוד והנה ד' נצב עליו שהוא עמודא דאמצעיתא ומתיחס גם לתרין סטרין ימינא ושמאלא דאברהם ויצחק ויתיחס גם להם כפל הוי' ונשלם שלוש הוי' בסוד שלוש נחלת יעקב והיינו הנה נחלת ד' דייקא בנים כי בשלוש ד' אותיות הוי' הם י"ב אתוון נגד י"ב בנים שהעמיד יעקב וכן ר"ת וס"ת שמות י"ב בני יעקב מנין אלף שפ"ו בהצטרף להם מנין ע"ח דשלוש ד' אותיות הוי' נשלמו יחד למנין שלוש מנין נחל"ה והנה שלוש הוי' הם בברכה המשולשת בתורה ולכן נאמר אחריהם ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם היינו שישימו י"ב אותיות דשלוש שמי שבברכות על י"ב בני ישראל ובזה ואני אברכם שימשיכו עליהם הברכה המשולשת:

ועל ענין זה יש לכוון מה שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד רומז אחים על י"ב בנ"י כמו שאמרו בני יעקב שנים עשר עבדיך אחים אנחנו וכאן רמז שבת אחים על שנשא אהרן שמות י"ב בנ"י בכפל בתחלה נאמר ונשא אהרן בשמות דאפוד ולבתר נאמר ונשא אהרן בשמות דחשן וכפל נש"א רמוז במנין שב"ת ולפי"ז שם כל אחד מן הי"ב כפול ב"אפוד ו"חשן ר"ת שלהם סי' א"ח הרי הם י"ב פעם א"ח היינו שבת אחי"ם ושוב אמר גם יחד רומז על מה שנאמר ולא יזח החשן מעל האפוד על זה אמר הנה מה טוב שמות י"ב בנ"י שבחשן שעליהם י"ב אתוון דג' הויות ושוב ומה נעים שמות י"ב בנ"י שבאפוד שעליהם י"ב אתוון דג' הויות ועל סדרן זה רומז אחר כך בתחלה אמר כשמ"ן הטו"ב ע"ל הרא"ש. חושבן ג' הויות שלמות בהכאת הנסתרות זה בזה והנגלות זה בזה דהיינו ג' פעם י"ק פעם י"ק ו"ק מעם ו"ק היינו ודאי ג' הויות שלמות שהי' על שמות י"ב בנ"י שבחשן שהי' על י"ב אבנים שבד' טורים המשולשים הרי הם ממש שלושן של ד' אותיות הוי' בשלמות ולבתר אמר ע"ל הזק"ן זק"ן אהר"ן חושבן ג' חצאין ראשונים הנסתרות מג' הויות בהכאתן דהיינו ג' פעמים י"ק פעם י"ק ולבתר אמר כט"ל חרמ"ון חושבן ג' חצאין אחרונים הנגלות מג' הויות בהכאתן דהיינו ג"פ ו"ק פעם ו"ק הרי בזה רמז ג' הויות בהתחלקותן לחצאין היינו ודאי ג' הויוה שתי' ועל שמות י"ב בנ"י שבאפוד שנחלקין לחצאין על ב' אבנים ו' על אבן אחת כנגד ו' אתוון דחצאי הנסתרות ו' על אבן ב' נגד ו' אתוון דחצאי הנגלות וכאשר רימז שלמות ג' הויות דחשן במלות כשמן הטוב על הראש סיים בהם מלת יורד משמע ירידת שפע ברכות על ידן ושוב כאשר רימז חצי ראשונה מג' הויות דאפוד במלות על הזקן זקן אהרן סיים בהם שיורד וכן ברמז חצי שני' במלות כטל חרמון סיים נמי שיורד רומז ששניהם נחלקין מתואר יורד דהויות שלמות שבחשן להיות גם בשני חצאין ירידת שפע ברכות והיינו דסיים שם כי שם צוה ד' את הברכה וגו' ותדע דמשמעות שיורד בתוספת אות ש' לגבי ב' חצאין שהם חלקים מתואר יורד בלא ש' לגבי הויות בשלמות כהאי דאמרינן תן לו משלו הרי תואר שלו בתוספת אות ש' הוא רק חלק מתואר לו בלא אות ש':

הנה נתבאר לעיל כי שמות י"ב בנ"י רומזין י"ב אתוון דג' הויות שבברכת כהנים ובהם נשפעים ג' ברכות שלפניהם וג' ברכות שלאחריהם וביחד הם ו' ברכות וממילא ממתיקין ו' קללות ויתכן שעל זה רומזין י"ב אתוון דג' הויות ו' אתוון דג' י"ק הנסתרות ממשיכין ו' ברכות ושוב ו' אתוון דג' ו"ק הנגלות ממתיקין ו' קללות וכן נתחלקו גם י"ב בני ישראל ו' ממשיכין ברכה שנאמר אלה יעמדו לברך את העם ונפרטו ו' שמות בנ"י ושוב ו' ממתיקין קללה שנאמר ואלה יעמדו על הקללה להמתיקה ולא נאמר לקלל ונדרש על זה לא קבה אל ונפרטו ו' שמות בנ"י ולפי הנ"ל שזהו מצד י"ב אתוון דג' הויות שבברכת כהנים מרומז בצרו אל"ה ואל"ה חושבן ג' פעמים היוי' ושוב בצרוף לבר"ך א"ת הע"ם ע"ל הקלל"ה חושבן הכאת הנסתרות והנגלות דג' הויות דהיינו ג"פ י"ק פעם י"ק ו"ק פעם ו"ק ובהיות ו' של העומדין לברך נגד אתוון דשלוש י"ק הנסתרות וו' העומדים על הקללה נגד ו' אתוון דשלוש ו"ק הנגלות לכן גם לשון ארור בגלוי ולשון ברוך נסתר שלא נתפרש בתורה מה שאמרו בתחלה ברוך האיש: ואמנם יש עור לרמז בענין התחלקות י"ב בני יעקב ו' בנים לגבי אלה יעמדו לברך את העם וו' בנים לגבי ואלה יעמדו על הקללה דהנה נדרש זה ספר תולדות אדם שי"ב בנ"י כמנין זה היו ראויים להולד מאדם וחוה וענין שבהם היו ראויים להתחלת ו' בנים מכד ו' צרופין הנבנו מג' אותיות אדם וו' בנים מצד ו' צרופין הנבנו מג' אותיות חוה. והנה גבי כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל מקדים אמירה רכה לנקבות ולבתר דברים קשים כגידין לזכרים וכן בהתחלקותן מקרים אלה יעמדו לברך את העם מצד קדימת אמירה רכה לנקבות ויהיו ג"כ אלו ו' מבחי' נוקבא בו' צרופי שם חו"ה עם מנין א"ם כ"ל ח"י לכל צרוף ממש חושבן לבר"ך א"ת הע"ם ולבתר ואלה יעמדו על הקללה מצד איחור דברים קשין לזכרים ויהיו ג"כ אלו ו' מבחי' דכר בו' צרופי שם אד"ם ממש חושבן ע"ל הקלל"ה להמתיקה:

והנה אחר שברך יעקב לי"ב בניו נאמר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אתם איש אשר כברכתו ברך אתם הרי כפל בהם הברכה בתחלה ויברך אתם ולבסוף ברך אתם רמוז בזה שהמשיך אביהם בתחלה ברכה על ראשי שמותם שנכנסין בהן ולבסוף המשיך אביהם ברכה על סופי שמותם שיוצאין בהן לקיים בהם ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך וכבר נודע ממדרש רז"ל בטעם התחלת בראשית באות ב' שהיא לשון ברוך ולא פתח באות א' שהיא לשון ארור הנה כן בשמות י"ב בנים ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן דן נפתלי גד אשר יוסף בנימין הרי ראשי שמותם מנין תרכ"ז וסופי שמותם מנין תשנ"ט ולכן כשבא אביהם להמשיך לשון ברוך על ראשי וסופי שמות י"ב בניו עשה בהם סימן שלא לחשבן בפעם א' להוציאן מכלל א' דלשון ארור וחשבן ב' פעמים להכניסן בכלל ב' דלשון ברוך ועל זה רומז וזא"ת אש"ר דב"ר לה"ם אביה"ם חושבן ב' פעמים תרכ"ז דראשי שמותם ובזה נכללו בלשון ברוך והיינו דסיים ויברך אותם דייקא היינו אות שבראש שם כל אחד מי"ב בנים ושוב אי"ש אש"ר כברכת"ו בצירוף מנין אביה"ם האמור קודם דקאי גם על זה שממנו נתברכו איש אשר כברכתו ביחד חושבן ב' פעמים תשנ"ט דסופי שמותם, ובזה נכללו בלשון ברוך והיינו דסיים ברך אותם דייקא היינו אות שבסוף שם כל אחד מי"ב בנים:

ואמנם יבואר עוד כפל הברכה לי"ב בנים בתחלה נאמר ויברך אתם ולבסוף נאמר ברך אתם כלפי שהיו שמות י"ב בנים על החשן ועל האפוד ובחשן היו כל י"ב בנים קבועים במקום א' על לב אהרן ובאפוד נתחלקו י"ב בנים והיו קבועים בב' מקומות על ב' כתפיו ו' בכל כתף ובענין זה יבוארו הכתובים בפ' תצוה ונשא אהרן את שמותם לפני ד' על שתי כתפיו לזכרן ושוב נאמר ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו וגו' לזכרן לפני ד' וגו' ואיכא למידק בהן תרתי חדא דבאפוד נאמר ונשא אהרן את שמותם בסתם ובחשן מפרש ונשא אהרן את שמות בני ישראל ואידך דבאפוד מקדים לפני ד' והדר מפרש המקומות שנשא על שתי כתפיו ובחשן מקדים לפרש המקום שנשא על לבו והדר אמר לפני ד' ותרויהון יתישבו בענין אחד דהנה באפוד נתחלקו י"ב בני ישראל לחצאין ונשא אותם בב' מקומות על ב' כתפיו וא"כ בכל מקום לא נשא רק מקצת שמותם ולא כל שמות בני ישראל לכן אמר סתם שמותם דמשמע אפילו מקצתם ולא אמר שמות בני ישראל דמשמע כולם דווקא ואלו הי' מפרש תחלה ב' מקומות שלהם על שתי כתפיו והדר אמר לפני ד' הי' אפשר לטעות דמקצתן לא חשיבי להתייחס לפני ד' עד שיצטרפו משני המקומות כולם כאחד לכן הקדים לפני ד' קודם שפרש שני המקומות להורות שגם מקצת השמות חשיבי להתייחס לפני ד' משא"כ בחשן שהיו כל שמות בני ישראל במקום אחד על לבו פרש מקום שלהם והדר אמר לפני ד' שאין לטעות בהם וכבר נודע כי הכאת ד' אותיות הוי' חושבן מקום ובזה יבואר כי מה שנקבעו באפוד שני חצאי השמות בשני מקומות על שתי כתפיו זה הורה שכל מקצת יתייחס לפני ד' העולה מקום ולגבי חשן יתייחסו לפני ד' במקום אחד וזה הדבר מפאת עצם השמות שהיו נשאים מעל אלו המקומות הן בחצאין שעל ב' כתפיו הן בכולם שעל לבו תדע דהנה בחצאין מבואר ברש"י ז"ל שהיו ו' שמות וכ"ה אותיות בכל אבן והנה ו' שבכל אבן נכללו זה בזה וא"כ בכל אבן ו' פעמים ו' שמות וכ"ה אותיות חושבן מקו"ם לחצי אחד וכן לחצי שני מקו"ם ובחשן שהיו בד' טורי אבן ג' שמות שבכל טור נכללו זה בזה והם ג' פעמים ג' שבכל טור והרי בד' טורים הם ג' פעמים י"ב שמות ונ' אותיות שבהם עולים לחושבן מקו"ם אחד שלהם ובזה נבוא לתחלת ענינינו כי מאחר שנכפלו שמות י"ב בני יעקב בחשן ואפוד בחשן נקבעו במקום אחד לרמז לפני ד' ובאפוד נקבעו בב' מקומות לפני ד' ונאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך ולפי שנאמר ולא יזח החשן מעל האפוד בענין זה המשיך אביהם עליהם ברכות דהיינו וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אתם משמע ברכה מיוחדת לי"ב שבחשן במקום מיוחד לפני ד' ושוב איש אשר כברכתו ברך אתם שנאמר בכפל לשון ברכה לי"ב שבאפוד בב' מקומות לפני ד' כנ"ל:

והנה על כפל שמות י"ב בני יעקב בחשן ואפוד כוללן הכתוב בסיום ויקחו לי תרומה שנאמר אבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן הנה הכתוב נאמר בדרך שלוב דהיינו אבני שהם לאפוד ואבני מלואים לחשן ושלובן הוא הוראה שצריכין להיות ביחד כענין שנאמר ולא יזח החשן מעל האפוד ואמנם יבואר שהכפל רומז על ב' תוארים שנתייחסו לישראל שנאמר ישעי' נ"א הקשיבו אני עמי ולאמי אלי האזינו והנה י"ב בני ישראל נתייחסו עמי ולאמי דמשמע עם אחד ולאם אחד כענין שבשכיבתו של יעקב הי' י"ב אבנים כנגד י"ב בני ישראל ונעשו כולם אבן אחת נמצא נתמעט מהם י"א אבנים נפרדים וזה רומז שיתמעטו המתנגדים לעומתם היינו י"א אלופי עשו שהם י"א אבנים נפרדים שבעשו נאמר נפשות כולן יתבטלו בי"ב בני יעקב המרובין עליהם באבן אחת המיחד לכולן שביעקב נאמר נפש ואמנם הכנעת י"א אלופי עשו תחת י"ב בני יעקב הוא מצד שרבקה אהבת את יעקב ונתנה לו עצה לקחת הברכה מעשו ולכן נאמר בברכתו יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך דייקא רצונו כי מצד אמך אשר אהבתך הוה גביר לאחיך והיינו יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים עמים דייקא וכן לאמים דייקא היינו רבוי ופרוד י"א אלופי עשו שיתוארו בי"א פעמים ע"ם ובי"א פעמים לא"ם יהיו נכנעים לפני עמי ולאמי די"ב בני ישראל המרובין עליהן באחד המיחד לכולן בעם אחד ולאם אחד וזהו שנאמר ידבר עמים תחתנו מפאת יעבדוך עמים ולאמים תחת רגלנו מפאת וישתחוו לך לאמים כי ההשתחואה הוא ודאי תחת רגלנו ועל זה סיים יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה היינו גאון יעקב ברבוי אחד על י"א אלופי עשו ונכנעין י"א פעמים עם ולאם שלהם תחת עם ולאם המיוחד ברבוי י"ב בני יעקב מצד אהבת אמו אותו והיינו גאון יעקב אשר אהב סלה דייקא לפי שנתייחס אהבתה בסתם ואינה תלוי' בדבר ולא בטלה לעולם לאפוקי אהבת יצחק לעשו תנוי' בדבר כי ציד בפיו ובטלה דבר בעצת רבקה ליעקב והקדימו לצידו ואז ניצד הציד ובטלה האהבה של יצחק לעשו וברך את יעקב בענין יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים כנ"ל ולענין כפל שמות י"ב בני יעקב באפוד וחשן ונאמר ולא יזח החשן מעל האפוד הרי החשן למעלה מרמז ידבר עמים תחתנו דהנה מנין חש"ן עם י"ב פעם מל"א די"ב אבני מלאים שבו ביחד בטול י"א פעמים ע"ם די"א אלופים ושוב האפוד למטה מרמז ולאמים תחת רגלנו דהנה מנין אפו"ד עם ב' פעם שה"ם דב' אבני שהם שבו ביחד בטול י"א פעמים לא"ם די"א אלופים ולפי שכל זה מצד רבקה האהבת את יעקב לכן בתחלה נאמר לגבי אפוד ונשא אהרן את שמותם וגו' לזכר"ן חושבן רבק"ה ולבתר נאמר לגבי חשן ונשא' אהרן את שמות בני ישראל וגו' לזכר"ן חושבן רבק"ה ולכן בתחלת מציאת אליעזר לרבקה נאמר והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה רומז כ"ד מנין כפל י"ב שמות בני ישראל שבאפוד וחשן וסיים והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ד' דרכו מלות משתא"ה ל"ה חושבן אפו"ד עם ב' פעמים שהם דב' אבנים שבו ומלות מחרי"ש לדע"ת ההפלי"ח חושבן חש"ן עם י"ב פעמים מל"א די"ב אבנים שבו:

והנה עשה אליעזר סימן שתשקה מכדה אותו עם י' גמלים שביחד הם קומת י"א וכן נתן לה מיד קודם ששאלה נזם זהב בקע משקלו היינו משקל א' כנגד מה שהשקתה מן הכד לאליעזר בעצמו ושני צמידים על ידי' עשרה זהב משקלם כנגד מה שהשקתה כי' גמלים וכל רמז מנין י"א לענין הכנעת י"א פעמים עם ולאם דאלופי עשו ברבוי כפל י"ב שמות שבאבני שתם ואבני מלאים לאפוד ולחשן הנ"ל ברמז כ"ד שלה וברמז משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ואמנם על הסימן שעשה אליעזר אמר אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני הרי במנין אליעז"ר נוסף על מנין יצח"ק במנין ע"ם וגם במנין אליעז"ר נוסף על מנין חס"ד ע"ם אדנ"י במנין לא"ם היינו רמז עם ולאם מיוחד דישראל הנ"ל בתואר עמי ולאמי ותחתיהם יכנעו עמים ולאמים דעשו שבקומת י"א. ועל זה רימז אליעזר בסיום ספורו מההזדמנות רבקה אמר ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידי' הרי הנז"ם חושב"ן ק"ב והצמידי"ם חושבן ר"ה ביחד צרוף שם רבק"ה אולם אליעזר נוסף על מנין רבקה במנין י"א משקלים הנזם משקל א' לכן שם על אפ"ה דייקא הוא אות א' והצמידים משקל י' לכן שם על ידי' דייקא הוא אות י'. והרי לגבי א' דאפה מלת ע"ל ר"ת "עם "לאם ולגבי י' דידי' מלת ע"ל ר"ת "עם "לאם ורומזין יחד להכניע י"א דעמים ולאמים הנ"ל:

תוכן העניינים

אשכולות הגפן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה