אשכולות הגפן· רבי מנחם מנדל לנדמן
אשכול עניני זיוג האדם
כתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. יבואר דהנה זיוג אדם עם האשה בתואר דעת כנאמר והאדם ידע את חוה אשתו ללדת קין והבל וכן וידע אדם עוד אח אשתו ללדת שת ושם הדעת ידוע בחושבן טוב כטעם גם בלא דעת נפש לא טוב לכן אמר לא טוב היות האדם לבד"ו קרי בי' לא בדו הוא ודאי לא טוב דאמר ר"ל טב למיתב טן דו ובמנין ד"ו רמוז סכום עשר סוד עשר מיני טוב הנפרטו גבי אבן יקרה מסוכתך הנדרש בחופות שנעשו לזווג האשה לאדם ורומזין לעשר ספירות שהדעת נעלם בקובץ עשר שלהם ועליהם רומז מה דסיים אעשה לו עזר כנגדו ומתורגם עזר סמך ורז"ל דרשו זכה עזר לא זכה כנגדו יבואר לענין התחלקות עשר ספירות לה' חסדים וח' גבורות ומצד החסדים של העשר רמוז בה עזר ומצד הגבורות של העשר רמוז בה כנגדו והנה ה' חסדים הן כתר חכמה חסד תפארת נצח אם נחשוב תפארת בשורש פאר הרי ראשי חמשיותן חושבן קס"ו שהוא לפני אותיות עז"ר וה' גבורות הן בינה גבורה הוד יסוד מלכות הרי ראשי חמשיותן אותיות בגהי"ע הן ממש לפני אותיות ככגד"ו. ובב"ר פ"ח אר"י בר"ס מיכאל וגבריאל הם היו שושבינן של אדה"ר ועולה יפה דהנה מיכאל מימין בבחי' החסדים וגבריאל משמאל בבחי' הגבורות וארז"ל גדול מה שנאמר במיכאל ממה שנאמר בגבריאל שמיכאל באחת וגבריאל בשתים מבואר שהגבורות הם מחצית מכחן של החסדים עד שהוצרכו להיות בשתים כנגד אחת וזה מרומז גם כאן שמנין כנגד"ו הוא מחצית ממנין קס"ו שלפני אותיות עז"ר המרמזין על החסדים וכן אותיות שלפני כנגד"ו המרמזין על הגבורות הרי מנינם מחצית ממנין סמ"ך תרגום של עזר ועכ"פ גם הגבורות קדושות הן ומציאת הטוב ע"י האשה יתייחס על הגבורות כמו על החסדים והיינו שהחסדים יגרמו לו הטוב שיומשך לבו בהם להיות זכה והגבורות יגרמו לו הטוב שלא יומשך לבו לרע להיות לא זכה מפני פחד שלהם וזהו המכוון זכה עזר לא זכה כנגדו היינו שהיא עזר להיות זכה והיא כנגדו שלא להיות לא זכה נמצא שגם שניהם גורמין לו טוב ולכן כשאמר אדם האשה אשר נתתה עמדי נקרא כפר בטובה וזה מרומז באשת חיל נאמר בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר הרי בט"ח חושבן חו"ה ומלת ב"ה ל"ב בעל"ה חושבן ל"א זכ"ה כנגד"ו שמנגדתו מלהיות לא זכה היינו קדימת סור מרע ולבתר ושלל לא יחסר מלות ל"א יחס"ר חושבן זכ"ה עז"ר שעזרתו אח"כ להיות זכה בועשה טוב וביניהם תבת ושלל רומז של"ל חושבן עזר כנגדו הנאמר בה הוראתן בתחלה המשכת לטוב ולהרחיקו מן הרע, ולכאורה הוא היפך מסדר סור מרע ועשה טוב הרמוז בבעלה לזה מפרש אח"כ גמלתהו טוב ולא רע רצונו שסדר עזר כנגדו הוא תואר על גמול האשה שייך בתחלה עזר שגמלתהו טוב ולבתר כנגדו להרחיק ממנו הרע דהיינו תואר ולא רע אי נמי ירמוז בטח בה לב בעלה ל"ב חושבן זכ"ה בזה בטח בה בתואר עזר שעזרתו להיות זכה ושלל לא יחסר היינו שלילת זכה במלת לא דהיינו תואר לא זכה שלילה זו יחסר ע"י תואר כנגדו ועל סדר הזה אמר בתרי' גמלתהו טוב ולא רע כנ"ל:
כחוב ויקרא האדם שם אשתו חוה, הנה שמות אדם וחוה הם הוראה להבחין בין מדת דכר למדת נוקבא שהזכר בחי' אור ישר באתוון כסדרן מן א' עד ת' והנוקבא בחי' אור חוזר באתוון למפרען מן ת' עד א' וכן בשם אדם אתוון כסדרן ובשם חוה אתוון למפרען ולהיותם שני הפכיים זה מזה לכן אין במשמעות אלו השמות שום שייכות זה לזה ואמנם לפי שמעותדין להזדווג זה לזה לכן נתייחסו בתוארי איש ואשה ששייכים זה לזה בלשון נופל על לשון כנאמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, ואמנם הושוו ממש שמות איש ואשה במה שבאה בראש שם איש א' בניקוד חרק שהוא י' וכן בראש שם אשה א' בנקוד חרק שהוא י' ונחשב א"י בראש איש וא"י בראש אשה והם הוראה על זיוג אותיות כסדרן ואותיות למפרען בי"א זוגות א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"ם כ"ל והרי י"א אתוון כסדרן מזדווגין עם י"א אתוון למפרען והיינו רמז א"י שבראש איש לאתוון כסדרן וא"י שבראש אשה לאתוון למפרען וכמה שהן מזדווגין כן יזדווגו ג' אותיות אדם שכסדרן עם ג' אותיות חוה שלמפרען. והנה כל זיוג בבחי' אהבה והרי שלוש הזיוג באותיות אדם וחוה הם שלוש אהבה כטעם מבשרי אחזה אלקי שנא' אהבה משולשת למקום ב"ה ואהבת את ד"א בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך וזה יבואר בהנ"ל שג' זווגין דאותיות אדם וחוה הם מכח י"א זווגין דא"ת ב"ש שבראשי איש ואשה בזה יתחשב י"א פעם א"ח דראשי אדם וחוה מנין אהבה בכ"ל לב"ב י"א פעם ד"ו דתוכי אדם וחוה מנין אהב"ה בכ"ל מא"ד י"א פעם מ"ה דסופי אדם וחוה מנין אהב"ה בכ"ל נפ"ש: והנה י' זוגות קמאין דאת בש גר דק הל ופ זע חס טן ים יש הכר שכל זוג ישר עם חוזר אולם זוג האחרון אתוון כ"ל אין בהן הכר ישר עם חוזר שגם בישר סמוכין אתוון כ"ל וא"כ צריכין לעשות הכר שאות ל' חוזרת למפרע מאות כ' שאות כ' סיום י"א דישר ואות ל' סיום י"א דחוזר והבחנה זו מרומז באלפא ביתא דתהלה לדוד שבאות כ' נאמר כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו הרי מקדים מלכות לגבורה ובאות ל' נאמר להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו הרי מקדים גבורה למלכות בזה נעשה הכר לזוג הי"א דאתב"ש שאות ל' חוזרת למפרע מאות כ' ואינה עמה בסדר הישר ועולה יפה עם הנ"ל שהשלנות אלו י"א זוגות דאתב"ש נרמזין בראשי איש ואשה ורמזו זיוג אדם וחוה לצורך קיום המין במצות פו"ר ונאמר בתרי' וכבשה ורדו ומתורגם ותקופו עלה ושלוטו וע"ז רומז להודיע לבני האדם דייקא בענין פרו ורבו ואמר גבורותיו בענין ותקופו שהוא חלק מגבורותיו ושוב וכבוד הדר מלכותו בענין ושלוטו שהוא חלק ממלכותו ובמצות פו"ר מתוקם הילכתא כבית הילל הולד זו"נ ואמרה תורה ללדת זכר מ' יום וללדת נקבה פ' יום הרי לשניהם ק"כ יום הנה זה מרומז במלות להודיע לבני האדם הס"ת חושבן ק"כ דזו"נ ורמוז בזה הלל למפרע בר"ת לפי שבפסוק זה חוזר למפרע לפסוק שלפניו כנ"ל וגבי להודיע לבני האדם מקדים גבורה דינא קשיא נגד קדימת ימי טומאה שהן קשין ובזה חוזר למפרע למה שנאמר בסוף פסוק שלפניו וגבורתך ידברו תחת הר"ת ג"ד מנין ז' דטומאת זכר ותחתיהן ב"ב כופלין ג"ד שלפניהן למנין כפל ז' דטומאת נקבה ונאמר בהם ידברו שדבור קשה ג"כ ושוב גבי להודיע אמר לבסוף מלכות דינא רפיא נגד ימי טוהר שבסוף ובזה חוזר למפרע לתחלת פסוק שלפניו כבוד מלכותך יאמרו תחת הר"ת בל"א מנין ל"ג ימי טוהר דזכר ותחתיהן וכ"מ מנין ס"ו ימי טוהר דנקבה ונאמר בהם יאמרו שאמירה רכה ג"כ כימי טוהר:
והנה הבחין מתחלה בתוארי זכר ונקבה ובתוארי איש ואשה ולבסוף הבחין ביניה' בשמות אדם וחוה מרומז במלוי שלהם ל"ף ל"ת ס' י"ת ו' ה' מנין ב' הבחנות הקודמין זכ"ר נקב"ה אי"ש אש"ה והנה ההבחנה לשניהם בג' תוארים הוא רמז לקיום מצוה ראשונה הנאמרה בג' תוארים פרו ורבו ומלאו שכל תואר מהם בלשון רבים משמע לשניהם כאחד ואעפ"כ סיים בהם וכבשה ונדרש מזה שהאיש שדרכו לכבוש את האשה רק הוא מצוה בג' תוארים הקודמין תדע שבכל ג' תוארים שלשניהם תואר שלו מרובה מתואר שלה דהיינו זכ"ר מרובה מן נקב"ה אי"ש מרובה מן אש"ה אד"ם מרובה מן חו"ה וזה ודאי הוראה שהוא כובש אותה ברבוי תואריו ולו לבדו נאמרו ג' תוארים פרו ורבו ומלאו ממש חושבן ג' תוארים שלו זכ"ר אי"ש אד"ם ועליהם סיים וכבשה שכובש אותה ברבוי תואריו אלו על תוארי' שלה כנ"ל, ואמנם פר"ו ורב"ו ומלא"ו נוספו על מכין וכבש"ה במנין נ"ר המתייחס למצוה ובכאן בא מצוה ראשונה ויש לכוון ג' תוארים הנ"ל נגד ג' יחודין היידועים במנין נ"ר הוי' ואקי' הוי' ואלהים הוי' ואדני. והנה יש לכוון אלו ג' יחודין בג' תולדות אדם וחוה והגדול שבכולם קין ותאומה אחת שלו ולעולם הגדול באמצע הנה זה נותן טעם לכוון קין ותאומתו ליחוד אמצעי דנר שג' בנים כנגד ג' הויות דכורין דיחודי נ"ר וג' תאומות כנגד ג' שמות אקי' אלקים אד' שהן נוקבין והי' שייכין ג' לפרטי ג' בנים אלא שתאומה השייכת לשת נתחברה עם תאומה של הבל כנגד ב' שמות אקי' ואד' כנודע שהן בקנה אחד כמנין אלקים והוא בפרטות בתאומת קין נמצא כי תאומתו של שת השלימה לתאומתו של הבל חושבן אלקים ולכן בלדת שת נאמר שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין רומז שת לי אלקים דייקא היינו שהוא בן זוג לתאומה שני' שתחת הבל דייקא כי תאומה ראשונה נדרשת באת אחיו ותאומה שני' נדרשת באת הבל והיא משלמת לתאומה ראשונה מנין אלקים להשוות לתאומתו של קין שבשביל התאומה יתרה נתקנא קין בהבל, והנה מרומוז במאמה"כ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם דהנה בזיוג דו"נ להעמיד תולדות הוא למעלה והיא למטה דוגמות שמים דדכר למעלה וארץ דנוקבא למטה וא"כ תולדות אדם וחוה הם דוגמות תולדות השמים והארץ ונרמז התחברות אדם וחוה לנר מצוה ראשונה בתואר השמים והארץ בהבראם שכן ר"ת וס"ת "השמים" "והארץ" אתוון מצו"ה ובמלת בהברא"ם מנין נ"ר ונתייחס מצוה לפרטי ו' שמות דג' יחודין דכר להעמיד בהם תולדות הנ"ל ג' זכרים וג' תאומות נקבות שהם ו' תולדות ולכן נאמר בזה תולדו"ת מלא ו' ורומז מנין ו' פטם מצו"ה ושוב סיים ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים רומז להנ"ל שקין ותאומתו שנולדו שניהם ראשונה היו מזווגי שמות ד' אלקים ומוקדם בזה ארץ דנוקבא ולבתר ושמים דדכר כדרך שנאמר ותלד את קין נאמר תחלה את דתאומה נקבה ולבתר קין הזכר: והנה נדרש בהבראם באברהם שראוי הי' אברהם להיות נברא ראשון ובראו באמצע הדורות לתקן קלקולו של אדה"ר ולענין הנ"ל ברמז בהבראם ג' יחודין דכר הנה הם נרמזין באברהם בענין ואברהם זקן בא בימים הרי במלות "ז"ק"ן "ב"א בי"מ"ים סופי התבות נא"ם מנין ה"וי' ואד"נ יחוד התחתון דנר ואותיות של מעלה מהם קב"י מנין ה"וי' אלקי"ם יחוד האמצעי דנר ואותיות של מעלה מעלה ז"מ מנין ה"וי' א"קי' יחוד העליון דנר מבואר בזה שבאברהם נעשה רמז על ג' יחודין דנר שנשלמו בג' דבוקין של אדם וחוה שנעשו לבשר אחד בג' בנים שלהם שהי' עמהם ג' תאומות נקבות אלא שלא נתייחסו בשמות שלהם ולענין זה בתר ואברהם זקן בא בימים סיים וד' ברך את אברהם בכל ונדרש בכל עולה בן הורה בפרטות שנשלם בזווגי שמות אברה"ם ושר"ה עם שם הבן שלהם יצח"ק ממש מנין זווגי שמות אד"ם וחו"ה עם שמות ג' בנים שלהם קי"ן הב"ל ש"ת שאברהם הי' תקונו של אדה"ר ועכ"פ משום דלגבי בהבראם הנדרש באברהם שם לא נתפרש רק זיוג אמצעי דנר ביום עשות ד' אלקים ניתן שוב רמז להשלים בבן של אברהם גם יחודי הוי' ואקי' הוי' ואדנ' במה שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע הרי במלות יקרא' "לך' "זרע' ראשי המלות יל"ז מנין יחוד העליון דנר וסופי המלות אכ"ע מלין יחוד התחתון דנר וגם בתוכי המלות מרומז מנין הכאת אותיות הוי' על אותיות אקי' דיחוד העליון י' פעם א' ה' פעם ה' ו' פעם י' ה' פעם ה' והכאת אותיות הוי' על אותיות אדני דיחוד התחתון י' פעם א' ה' פעם ד' ו' פעם נ' ה' פעם י' ובזה נרמזין ג' יחודין דנר בענין שנאמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד הרי ודב"ק מנין יחוד אמצעי דנר ה"וי' אלקי"ם ושוב והיו לבשר אחד הרי אותיות אחד בחשבון הקדמי א' אבגדהוזח אבגד מנין יחוד עליון דנר הזוי' א"קי' ושוב שלמות אחד מנין י"ג בחשבון הקדמי אבגדהוזחטי יא יב יג מנין יחוד תחתון דנר ה"וי' א"דנ', ואמנם נתפרש והיו לבשר אחד ע"י הולד הנולד מבין שניהם שעליו נאמר פר"ו ורב"ו מנין הכאת אותיות הוי' על אותיות אקי' דיחוד העליון והכאת אותיות הוי' על אותיות אדנ' דיחוד התחתון כמו גבי יקרא לך זרע הנ"ל:
ועתה אשובה אראה במה שנתייחסו ג' תוארים זכר ונקבה איש ואשה ואדם וחוה בדרך פרט לגבי זכר אות ר' בסוף ממתיק אות ה' דסוף נקבה ברבוי מ' פעמים ולגבי א איש אות ש' בסוף ממתיק אות ה' דסוף אשה ברבוי ס' פעמים ולגבי אדם אות מ' בסוף ממתיק ה' דסוף חוה ברבוי ח' פעמים הרי בשלשתן רבוי ק"ח פעמים ובדרך כלל סופי זכ"ר אי"ש אד"ם מרובין ל"ו פעמי' כנגד כלל ג' פעמים ה' דסופי נקב"ה אש"ה חו"ה בענין זה יש לרמז גבי יעקב שהי' מעין שופרי' ראדה"ר ונאמר בו ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר רומז שמ"ר לאתוון דס"ת זכ"ר אי"ש אד"ם והם ממתיקין ג' ההין דס"ת נקבה אשה חוה ונתחלף לו האשה בלאה שמנינה ל"ו שבזה נוספו כלל אתוון שמ"ר על כלל ג' ההין ל"ו פעמי' וגם היו בני לאה כנגד בני שאר ג' נשים ובזה נערכה לאה כנגד שאר ג' נשים הרי ג' פעמים לא"ה מנין ק"ח שבזה נוספו פרטי אתוון שמ"ר על פרטי ג' ההין כנ"ל:
ואמנם רמז ג' ההין דס"ת נקבה אשה חוה יבואר על עצם ה' אתוון אלקי"ם עם ה' אותיות שלפניהם אכדט"ם ועם ה' אותיות שלאחריהם במוכ"ן ומרומז גבי ויבן ד"א את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה מלות לק"ח מ"ן האד"ם חושבן אכ"דטם אלקי"ם במוכ"ן ותם במנין עבו"ר שבתוך האשה שעל זה נדרש ויבן כבנין רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל הולד דהיינו עובר שבה, ויש ליחסן לג' מדורות שבאשה שבג' חדשים ראשונים הולד דר במדור התחתון נגד אותיות במוכ"ן ובג' חדשים אמצעים דר במדור האמצעי נגד אותיות אלקי"ם ובג' חדשים האחרונים דר במדור העליון נגד אותיות אכדט"ם והמה נרמזין גבי כי יקח איש אשה חדשה וגו' נקי יהי' וגו' ושמח את אשתו אשר לקח לא יחבול רחים ורכב כי נפש הוא חובל הנה מלת יק"ח מנין במוכ"ן דמדור התחתון ומלת נק"י מנין אלקי"ם אכדט"ם דמדורי אמצעי ועליון ולפי שבחדשי אלו ב' מדורין התשמיש יפה לולד לכן כוללן יחד ורומז שוב ושמ"ח מנין ג' פעם במוכ"ן היינו ג' חדשים דמדור התחתון ומייחסן את אשתו דייקא שהתשמיש בהן רק לחבור באשתו דאלו לולד התשמיש קשה בהן ושוב רחים ורכב ופירשיז"ל רחים הוא התחתון ורכב הוא הנליון רומז רחי"ם מנין ג' פעם אלקי"ם היינו ג' חדשים דמדור האמצעי ורומז רכ"ב מנין ג' פעם אכדט"ם היינו ג' חדשים דמדור העליון ועל שניהם אמר לא יחבול כי נפש הוא חובל היינו שלא למנוע התשמיש בהן שבשניהם התשמיש יפה לנפש הולד ובענין זה יצא לנו שהנולד לתשעה ולשבעה חדשים חי והנולד לשמונה חדשים אינו חי דהנה כשנולד לתשעה השלים ג' מדורין של האשה בשלוש ג' חדשים לכל מדור הרי ג' פעמים במוכ"ן ג' פעמים אלקי"ם ג' פעמים אכ"דטם מנין חלק"י אמר"ה נפש"י כנאמר חלקי ד' אמרה נפשי רצונו שהם השלימו נפשו בחייו לברך ד' ואולם מפסיק השם תבת חלקי מתבות אמרה נפשי לרמז שגם נולד לשבעה חי שבזה נחסר לו ב' פפמים אכ"דטם שבמנין חלק"י שלא השלימו בב' אחרונים שבמדור העליון ועכ"פ נשאר רמז אמר"ה נפשי ואולם כשנולד לשמונה דהיינו ג' פעמים במוכ"ן ג' פעמים אלקי"ם וב' פעמים אכ"דטם מנין נפש"י יצא"ה בדבר"ו הרי מרומז שאינו חי בבן שמונה אלא בבן תשעה או בבן שבעה הוא חי:
ולפי הנ"ל שאלקים הוא אמצעי ביחודי נר בין אקי' למעלה ובין אדנ' למטה וכלול ממנין שניהם יתכן נמי שאותיות אכ"דטם שלפני אלקים יתייחסו לאקי' שלמעלה ואותיות במוכן שלאחרי אלקים יתייחסו לאדנ' שלמטה ועל זה רומז מסיע אבנים יעצב בהם דהנה כשנקח מנין אב"ן מאכדט"ם שלפני אלקים נשאר בו מנין א"קי' וכשנקח מנין אב"ן מבמוכ"ן שאחרי אלקים נשאר בו מנין אד"נ, וא"כ נשאר אלקי"ם עם מנין אק"'י' אד"ני מנין יעצ"ב במסיע אבנים דייקא והיינו מה שנאמר וראיתן על האבנים ונדרש שבשעת לדת וברי' מצטננות כאבנים והיינו נמי רמז יעצב לענין בעצב תלדי, בנים והנה אלו ג' שמות מסיט' דנוקבא נתאחזו בבן כסיל תוגת אמו דייקא שבהם רמז יעצב הנ"ל והוא במנין ב"ן כסי"ל ובן חכם ישמח אב שהוא מסיט' דדכר וממתיק ג' שמות נוקבין בג' הויות דכורין שביחודי נר ובזה מרמז ב"ן חכ"ם מנין ג' פעמים ה"וי' בהתחשב ההין עילאין בתמונת ד"י וההין תתאין בתמונת ד"ו ולכן אמרו הרגיל בנר מצוה הויין לי' בנים תלמידי חכמי' היינו בן חכם וזה יבואר בענין יעקב ועשו דאי' במד"ר קהלת לב חכם לימינו זה יעקב שהקדים זכרים ולב כסיל לשמאלו זה עשו שהקדים נקבות מבואר שיעקב הוא בן חכם מוסיט' דדכר ועשו הוא בן כסיל מסיט' דנוקבא ולכן נאמר על יעקב ויד, אחזת בעקב עשו היינו כי ג' שמות איקי' א"לקים אידנ' שמנינם עק"ב בסיטו דעשו בן כסיל נמתקו פרטי שלשתן ב"הוי' המרומז במנין ויד"ו שהוא מסיט' דיעקב בן חכם:
ויש לכוין על זה הא דתנן האשה נקנית בג' דרכים רומזין שבזיוג איש ואשה נשלמו ג' יהודין שבנר ממטה למעלה דהיינו בכסף שנאמר כי יקח וגמר קיחה קיחה משדה עפרון ושם ד' זוגות ד' זכרים כנגד ד' אותיות הויה וד' נקבות כנגד ד' אותיות אדני. ובענין ד' זוגות שכבי מערה בארתי שסדר שכיבתן שהביא בזוה"ק מספרא דשלמה מלכא מכוונין ממש לזוגי ד' אותיות הויה עם ד' אותיות אדנ"י יעו"ש ובשטר שנאמר ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מרומז במלת ויצא"ה מנין הוי"ה אלהי"ם, ובביאה שנא' כי יקח איש אשה ובעלה שבזה נתחברו גופי איש ואשה הרי אי"ש אש"ה עם ת"ק אברים שבהם מנין הוי"ה פעם הוי"ה אהי"ה פעם אהי"ה ולפי שבאלו ג' יחודין הבחנת שלשתן בשמות נוקבין ומצד הדכר שם אחד עולה לשלשתן לכן תנא האשה נקנית בשלש דרכים ולא האיש קונה בג' דרכים שאין השלוש מצדו רק מצדה, ובגמרא אמרינן דנקט בכלהו לשון דרך אטו ביאה שנאמר בה דרך משום דכולן צורך ביאה נינהו לכן מרומז במנין דר"ך כס"ף דריך שט"ר מנין אי"ש אש"ה עם ת"ק אברים שבהם שנתחברו בביאה הנ"ל לרמז הכאת הויה פעם הוי"ה ואהי"ה פעם אהי"ה ובפרטות דר"ך כס"ף מנין הוי"ה ואהי"ה פשוטין וגם בהכאת אותיותן למנין קפ"ו קנ"א ודר"ך שט"ר מנין הוי"ה ואהי"ה פשוטין ובהכאת אותיותן למנין קפ"ו קנ"א ובאחורים למנין ע"ב מ"ד ובמלואן ביודין למנין ע"ב קס"א וגם בפרטי ג' הבחנות בשמות זכר ונקבה איש ואשה אדם וחוה מרומז שנתחברו בשמות הוי"ה ואהי"ה דהנה זכ"ר נקב"ה מנין הוי"ה ואהי"ה פשוטין ובהכאת אותיותן למנין קפ"ו קנ"א ואי"ש אש"ה מנין הוי"ה ואהי"ה פשוטין והכאת אותיותן לענין קפ"ו קנ"א ובמלואין ביודין למנין ע"ב קס"א ואד"ם חו"ה מנין שמות הוי"ה אהי"ה פשוטין עם שם אהו"ה הממוצע ביניהם שידוע מנינ' טוב שכן זווגו של אדם הי' ג"כ לתכלית הטוב כנאמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו וכן מלות ל"ו עז"ר כנגד"ו חושבן הוי"ה ואהי"ה עם אהו"ה הממוצע ביניהם וכולן מלאין ביודין דהיינו ע"ב קס"א קס"ג:
כתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה הנה תלה מצות פו"ר בענין קיום הארץ דסיים ומלאו את הארץ וכבשה מכאן סמך למה שנתבטל מצות פו"ר בשנת המבול שאז נשחת קיום הארץ, לכן אחר המבול נאמר מחדש פרו ורבו ומלאו את הארץ והנה הי' ח' דורות מאדם עד מתושלח שהשלים שנותיו עד שנת המבול כפירשיז"ל גבי ויהי לשבעת הימים ומי המבול הי' על הארץ שעכב הקב"ה את הפרעניות בשביל ז' ימי אבלו של מתושלח הצדיק ובהיות כי זיוג איש ואשה בשביל מצות פו"ר לקיים הארץ יש בזה פרפרת בהא דתנן האשה נקנית בג' דרכים וקונה את עצמה בב' דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל, ומבואר בגמרא דנקט בשלשתן לשון דרך אטו ביאה שנאמר בה דרך וכולן צורך ביאה נינהו והיינו לצורך מצות פו"ר לקיום הארץ ובזה תמצא כי ג' דרכים שהאשה נקנית כסף שטר ביאה מנין השנים שנפרטו בז' דורות לפני לדתן לקיום הארץ היינו קל שנה דאדם לפני לדת שת וק"ה שנה דשת לפני לדת אנוש וצ' שנה דאנוש לפני לדת קינן וע' שנה דקינן לפני לדת מהללאל וס"ה שנת דמהללאל לפני לדת ירד וקס"ב שנה דירד לפני לדת חנוך וס"ה שנה דחנוך לפני לדת מתושלח ובכל אלו ז' דורות שלא הגיעו למבול ויש בהם קיום הארץ שייך להם ג' דרכים שהאשה נקנית לצורך מצות פו"ר כנ"ל. ואולם ב' דרכים שהאשה קונה את עצמה ג"ט מית"ת הבע"ל מנין תתקס"ט שנים שנפרטו למתושלח דור השמיני שהשלים שנותיו עד שנת המבול שלא הי' קיום הארץ שייך להם ב' דרכים שהאשה קונה את עצמה בבטול פו"ר כמו במבול והיינו רמז עצם שם מתושלח אתו היינו מיתת הבעל שלח היינו גט הנדרש בלשון שלח שנאמר איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' נמצא מהתחלת שנות מתושלח נעשה רמז על המבול שיהי' בסוף לאחר השלמת שנותיו דוגמת שם פלג בתחלת שנותיו שנקרא על שם כי בימיו נפלגה הארץ שזה הי' בסוף ימיו כמבואר שם בפרש"י ז"ל. ועל ענין זה יתפרש מה שנאמר בקהלת שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו היינו שבשם מתושלח מרומז שלוח האשה שהיא לחמך כמו הלחם אשר הוא אוכל ואמר על פני המים שהשלים שנותיו לפני המים של המבול ואמר כי ברב הימים תמצאנו היינו שנעשה רמז בתחלת שנות מתושלח על המבול שתמצאנו ברב הימים אחר תשלום שנותיו. ובענין זה סיים תן חלק לשבעה וגם לשמנה כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ רצונו שבענין זה נחלקו שבעה דורות מדור השמיני דמתושלח כי לא תדע בשבעה דורות מה יהי' רעה על הארץ במי המבול. ולכן נרמזין בג' דרכים שהאשה נקנית ולא כן דור השמיני נעשה בו הודעה מה יהי' רעה על הארץ במי המבול ונרמזין שנותיו בב' דרכים שהאשה קונה את עצמה שעל זה אמר קודם שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו כנ"ל:
והנה במה שנאמר לאיש ואשה הראשונים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה נתעלו ביחוס אב ואם לדורות עולם הבאים אחריהם שכולם נחשבו תולדותם אלא שיצאו מכללן יחידי סגולה להתיחס בתוארי אבות ואמהות כיחוס איש ואשה הראשונים והיינו מה שארז"ל אין קורין אבות אלא לג' ואין קורין אמהות אלא לד"ע וזה יבואר בענין שנא' בפ' בחקתי וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר. ואי' שם במד"ר אין לי אלא אבות מנין אמהות ת"ל את את את אתיין אמהון, ולבתר והארץ אזכר אי' שם לפי שגדלתן והענין הוא בדרך רמז דהנה בזה נזכרו האבות והאמהות אחורנית הורה שיחוס שלהם בתוארי אבות ואמהות הוא לפי שחוזרין למפרע לאיש ואשה הראשונים שנאמר להם פרו ורבו שבזה ודאי ונתיחסו לדורות עולם בתוארי אב ואם ונתייחס פו"ר לקיום הארץ בענין ומלאו את הארץ וכבשה רמוז בזה הגדלת אבות ואמהות למעלת איש ואשה הראשונים שכן בהצטרף מנין ומלא"ו א"ת האר"ץ למנין אש"ה הראשונה רומז מנין שמות ד' אמהות שר"ה רבק"ה רח"ל לא"ה ובאשה ודאי שייך לשון ומלאו שהולד ממלא כרסה ובהצטרף מנין וכבש"ה למנין אי"ש הראשון רומז מנין שמות ג' אבות כנו שנכתבו כאן יעקו"ב מלא ו' עם יצח"ק אברה"ם ובאיש ודאי שייך לשון וכבשה שנירש האיש שדרכו לכבוש מצות על פו"ר ולפי שהאתין דרבוי האמהות נזכרו לפני שמות האבות כן נמי גדלתן הארץ לגבי פו"ר דאיש ואשה הראשונים בתחלה רמ האמהות באשה ולבתר רמז האבות באיש כנ"ל. והנה אמנם תוארי אבות ואמהות יתייחס על ברור זרע ישראל דוקא ואשתנו למעליותא מתואר אב ואם דאיש ואשה הראשונים שיתיחס על כל העולם בלי ברור וברור זרע ישראל הי' במטתו של יעקב דווקא לפי שבו נשלמו כל הג' אבות וד' אמהות והניא זכות כולן לברר זרע ישראל שתהי' מטתו של יעקב שלימה בלי פסולת מפני שנתיחסו תולדות לג' אבות דלד' אמהות שקדמו לפניהם ממש וזה מרומז בהשלמת מטתו של יעקב נתיחסו תחלה כולם ליעקב אביהם ויהיו בני יעקב שנים עשר ולבתר נפרטו ביחוס לאמותם דהיינו ו' בנים ללאה וכנגדן ו' בנים ב' בנים לרחל ב' לבלהה ב' לזלפה הרי בו' בנים ראשונים יתיחסו ו' פעמים יעק"ב לא"ה חושבן ג' פעמים זכו"ת א"ב ובו' בנים שנים יתיחסו ב' פעמים יעק"ב רח"ל ב' פעמים יעק"ב בלה"ה ב' פעמים יעק"ב זלפ"ה חושבן ד' פעמים זכו"ת א"ם מבואר שהגינו עליהם זכיית ג' אבות וזכיות ד' אמהות להיות בתכלית השלמות ואשתנו למעליותא ממה שהיו ראוים להיות בני אב ואם הראשונים ממש כנדרש זה ספר תולדות אדם שהיו ראוים להיות תולדות אדם י"ב שבטים כמנין זה אמר הקב"ה ב' בנים נתתי לו והרג אחד את חברו ואיך אני נותן לו י"ב שבטים ועולה יפה עם הנ"ל לפי שאב ואם דאיש ואשה הראשונים אינו מתיחס על ברור זרע ישראל לכן המתין להם עד שישלימו האבות והאמהות שנתיחסו על ברור זרע ישראל והם הגינו שלא יהי' ח"ו שום פסולת בי"ב שבטים והנה אמרז"ל שאמר יעקב לבניו שמא יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו מיד אמרו בניו שמע ישראל וגו' עד אחד כשם שאין בלבך אלא אחד הורו לו דהביא להו זכות האבות והאמהות ורומז מנין אחד על י"ג אותיות דשמות האבות וי"ג אותיות דשמות האמהות. והנה אמרז"ל את ד' האמרת היום וד' האמירך היום דקוב"ה משבח בשבחיהו דישראל כשם שהם משבחין ד' אחד כן הקב"ה משבח אותם מי כעמך ישראל גוי אחד ועל ענין זה יש לכוון מה שנאמר ליעקב אשר פדה את אברהם רצונו ברור זרע ישראל שהתחיל בו אברהם לא נגמר בשלימות עד יעקב ולענין זה נאמר הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו היינו לפי שהוא ראשון לברור זרע ישראל להיות נקראי' גוי אחד לכן אחד קראתיו ואמר ע"ז לשון הביט"ו חושבן גו"י אח"ד והוא מעין לשון הבט שנאמר לאברהם על זרע ישראל שנאמר שם כה יהי' זרעיך ובזה תמצא כי אותיות הב"ט לאחריהם אותיות גו"י ולפניהם אותיות אח"ד שבזה ניתן לו רמז על ישראל שנקראו גוי אחד. ועל זה סיים שם והאמין בד' ויחשבה לו צדקה שהאמין על הבטחת הזרע והקב"ה חשב לו לצדקה היינו כי הבטחת גוי אחד הוא ודאי בצדקה שכן נדרש צדקה תרומם גוי אלו ישראל שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד ובענין זה יתפרש על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד רצונו שנעשה סיוע בתואר יעזב מלשון עזב תעזב לכל זווגי איש ואשה והסיוע את אביו ואת אמו היינו עם האבות והאמהות שבררו זרע ישראל להקרא גוי אחד והיינו והיו לבשר אחד דייקא ומרומז במלות על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו חושבן שמות האבות והאמהות אברה"ם יצח"ק יעק"ב שר"ה רבק"ה רח"ל לא"ה עם שם ישרא"ל שבהם נתברר זרע ישראל:
והנה זווגי ישראל לפעמים נתלה באשה דתנן האשה נקנית שנקנית לאיש ולפעמי' נתלה באיש דתנן האיש מקדש שמקדש לאשה מרומז בכל אחד מהם סיוע האבות והאמהות לזווגי איש ואשה דהנה אי"ש אש"ה מנין תרי"ז נוספו על מנין נקני"ת במנין ז' דהיינו כללות ג' אבות וד' אמהות ושוב אי"ש אש"ה מנין תרי"ז נוספו על מנין מקד"ש במנין קע"ג דהיינו פרטות ג' פעמים א"ב וד' פעמים א"ם דאבות ואמהות ובזה הוכשר בפרטות זיווג יהודה ותמר שיצא מהם מלכי ישראל נאמר ותכ"ס בצעי"ף ותתעל"ף חושבן שמות האבות והאמהות אברה"ם יצח"ק יעק"ב שר"ה רבק"ה רח"ל לא"ה ושוב ותשב בפתח עינים רומז עיני"ם מנין פרטות ג' פעמים א"ב וד' פעמים א"ם עם כללות ז' שלהם כדרך שנרמזו באיש ואשה לגבי נקנית ולגבי מקדש הנ"ל ושלימות מלות בפת"ח עיני"ם חושבן יהוד"ה חו"ר ששם עיני שניהם צופיות להזדווג ולגבי תמר יתייחס תואר נקנית ולגבי יהודה יתייחס תואר מקדש ובצרוף תמ"ר נקני"ת יהוד"ה מקד"ש נשלם חושבן שמות האבות אמהות שבררו זווגיהון להעמיד מלכי ישראל מעין שבררו זרע ישראל וכן נאמר היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו ובזה יפה נדרש בפתח עינים בפתחו של אברהם שכל עינים מצפים לראותו היינו כענין הביטו אל אברהם אביכם מענין הבט הנאמר לאברהם על הזרע ושם נאמר ויחשבה לו צדקה וכן ביהודה נאמר צדקה ממני והנה בפשטות יש לכוון סיוע זיווגי האבות והאמהות לגבי האשה נקנית ולגבי האיש מקדש דהנה לגבי האשה נקנית בג' דרכים בכסף בשטר ובביאת בכסף היינו זיוג אברהם ושרה שהוכשרו בכסף שאמר אבימלך לשרה הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת ובשטר היינו זיוג יצחק ורבקה שנאמר בשליחות אליעזר וכל טוב אדניו בידו פירש"י ז"ל שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם ובביאה היינו זיוג יעקב עם רחל ולאה שאמר יעקב הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אלי' וכן יש לכוונם לגבי האיש מקדש בו ובשלוחו בו היינו זיוגי אברהם ושרה יעקב ורחל ולאה נעשה בתם בעצמם ובשלוחו היינו זיוג יצחק ורבקה נעשה בשליחות אליעזר: ויש לכוון עוד סיוע זיוגי האבות והאמהות להכשיר זיוגי ישראל בענין דתנן בתולה נשאת ליום הרביעי ומפרשינן לה בגמ' שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים א' בשבת ב' בשבת ג' בשבת ובד' כונסה מבואר מזה שג' ימי אב"ג מכינים לכניסה של יום ד' וכן יום אחד יום שני יום שלישי בכללות שלשתן חושבן בתול"ה נשא"ת שהם מכינים לה בתקנת שקדו ולענינינו ג' ימי אב"ג רומזין מדות האבות בז' ימי הבנין ועם האבות נתרבו גם האמהות הם ודאי מסייעין לזווגי ישראל ומכינים ליום ד' דבתולה נשאת ואמנם ירמוז בתולה נשאת היינו בתולת ישראל נשאת עטרת לראשי אבות ואמהות כטעם עטרת חלם בני בנים והיינו ודאי בזיוגיהון להוליד בנים כענין וראה בכיס לבניך וכן רמוז במלת נשאית חושבן ראשי שמות "אברהם "יצחק "יעקב "שרה "רבקה רחל "לאה ועל ענין זה יבואר נמי מה שאמרו בגמרא שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימי אב"ג דהנה ז' ימי הבנין כנגד ז' תבות דפסוק בראשית הרי ימי אב"ג נגד ג' תבות בראשית ברא אלקים תמצא כי ראש וסוף בראשי"ת אתוון ב"ת וראש וסוף בר"א אתוון א"ב וראש וסוף אלקי"ם אתוון א"ם הרי בת תחלה וראש לאב ואם ענין בתולה נשאת הנ"ל שנשאת עטרה לראשי אבות ואמהות וזה נרמז בתוכי תבות בראשית ברא אלקים אתוון ראש"י ר' לה"י רווחת אות ה' על הבת היינו בתולת ישראל ואתוון דאשתארו הם ממש ראשי שמות האבות והאמהות שבתולה נשאת עטרה לראשם כנ"ל. בענין זה יבואר הא דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה כנגד ז' ימי השבת והמורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה כנגד ו' ימי החול ובגמרא מ"ש איהו דיהבינן לי' דשבת משום דמפחית קפחית ולא מיחזי כשכר שבת ומ"ש איהי דלא יהבינן לה דשבת משום דאוסיפי קא מוספית ומיחזי כשכר שבת, הנה הגם שניתן טעמא למילתא יש בזה עוד בדרך בתר עניא אזלא עניותא דהלח מצינו שהורע כחה מכחו גם במילתא אחריתא דתנן שהמורד נותן חצי טרפעיק ליום והמורדת נותנת טרפעיק ואמרינן עלה בגמרא מה בין מורד למורדת צא ולמד משוק של זונות מי שובר את מי פירש"י ז"ל הוי אומר האיש שוכר את האשה ש"מ צערו מרובה ד"א זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים פירשז"ל קשויו ניכר ומתגנה הנה אלו ב' טעמים יספיקו גם למה שהורע כחה מכחו דלו יהבינן דשבת ולה לא יהבינן דשבת והיינו לפי הנ"ל בענין בתולה נשאת שרמז נשאת עטרת לראשי שמות האבות והאמהות ולפי"ז כשנתהוה מרד ביניהם נפלה עטרת ראשם וירדו פלאים למטה ומרגישין האבות והאמהות הצער והנה במורד בה שצערה מעוט ויצרה רק מבפנים כן האבות והאמהות מרגישין צער מעוט רק מבפנים בתוכי שמותם מנין ו' פעמים יו"ם ליל"ה זמני סעודות של ו' ימי חול דיהבינן לה אולם במורדת שצערו מרובה ויצרו מבחוץ כן נתרבה הצער באבות ואמהות גם מבחוץ בסופי שמותם ג"כ העולים כמנין לילה וב' פעמים יום לכן נותנים לו גם ג' סעודות אחת בלילה ושתים ביום דשבת:
ואמנם בזווגי איש ואשה נקט התנא ב' לשונות קנין וקדושין האשה נקנית האיש מקדש ששניהם נמצאו בפסוק אחד ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו וקדשו נתייחס בלשון זכר לכן תנא האיש מקדש וקנתה נתייחס בלשון נקבה לכן תנא האשה נקנית והנה נרמז בר"ת "האשה "נקנית אתוון ה"ן ובר"ת "האיש "מקדש אתוון ה"ס ושניהם מרמזין בזיוג הראשון שנאמר ויבאה אל האדם מלות ויבא"ה א"ל חושבן ה"ן הרמוז בדידה לגבי האשה נקנית ושוב מלת האד"ם זולת ה' הידוע חושבן ה"ס הרמוז בדידי' לגבי האיש מקדש ונודע בסוד הן הם יודו כי ג' צרופין למנין י"ק מנין הם וה' צרופין למנין ו"ק מנין הן והנה י"ק פעם י"ק מנין רכ"ה ובג' צרופין עולין תרע"ה וכללות ו"ק פעם ו"ק מנין קכ"א ובה' צרופי עולין תר"ה גם יחד תרע"ה ותר"ה נרמזין בברכת זיוג הראשון פר"ו ורב"ו ומלא"ו א"ת האר"ץ חושבן דדין:
ואמנם נקט ברישא זיוג ו"ק ברמז ה"ן דהאשה נקנית ולבתר נקט זיוג י"ק ברמז ה"ס דהאיש מקדש הורה לנו שזווגי ישראל בקדושה נתעלו לזווגי אותיות שם המיוחד ועולין ממטה למעלה בתחלה לזיוג תחתון באתוון ו"ק ואח"כ לזיוג עליון באתוון י"ק וכן בשיה"ש שבחו של הקב"ה ממעלה למטה ושבחן של ישראל ממטה למעלה והנה זיוג ו"ק הוא בחי' אח ואחות וזיוג י"ק בחי' איש ואשה ובזה ניחא מה שאמר אברהם בתחלה על שרה אחותי רימז על מה שנתעלה בתחלה לזיוג ו"ק דאח ואחות ולבסוף הרגיש אבימלך שאשתו הוא וגם יצחק אמר בתחלה על דבקה אחותי ולבסוף נתודע לאבימלך שהיא אשתו והיינו שהאמת כן הוא שתחלת הזיוג בבחי' דכר ונוקבא שבתואר אח ואחות באתוון ו"ק ואח"כ נתעלה הזיוג בבחי' איש ואשה בבחי' י"ק שביניהם ולפי שבחי' י"ק הם הנסתרות ובחי' ו"ק הם הנגלות לכן גלו אברהם ויצחק רק זיוג דאח ואחות והעלימו זיוג דאיש ואשה וגם יעקב כשהלך בשביל זווגו אחר שהובטח בשמירה ונשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת נאמר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם רומז רגליו בדרגא תתאה דזיוג תחתון סוד ז"ה זכר"י במנין רגלי"ו וכאשר התחיל יעקב ליכנס בהן התנשא מהן בתואר וישא יעקב רגליו והתעלותו במלות ויל"ך ארצ"ה מנין ז"ה שמ"י והיינו בני קדם שהוא בדרגא עילאה דזיוג עליון כנ"ל ברמז האשה נקנית ברישא ולבתר האיש מקדש ושוב בעצם זווגו של יעקב בד' נשיו רח"ל לא"ה בלה"ה אלפ"ה מרמזין מנין לד"ר ד"ר הנאמר גבי זה זכרי דזיוג תחתון ולבסוף נפרטו בהשלמת המטה ו' בני לאה כנגד ו' בנים משאר ג' נשיו ב' בני רחל ב' בני בלהה ב' בני זלפה ובזה יתחברו לו' זוגות דהיינו ב' זוגות ראשונות הם ב' פעמים חבור לא"ה ורח"ל וב' זוגות אמצעין הם ב' פעמים חבור לא"ה ובלה"ה וב' זוגות אחרונות הם ב' פעמים חבור לא"ה וזלפ"ה, ובזה עולין למנין ו' פעמים לעל"ם הנאמר גבי זה שמי דזיוג עליון הרי מזיוג תחתון הרמוז בהן מתחלה רמוז לבסוף בהן זיוג העליון בקומת ו' זוגות שבהן:
והנה זיוג תחתון דאתוון ו"ק בשמות הוי' ואדנ' וזהו רמז שמקדשין בטבעת שכן טבע"ת מנין ו' פעמים הו"י' ה' פעמים אד"ני ובהתעלותן לזיוג עליון דאתוון י"ק בשמות הוי' ואקי' עליהם רומז מה שנאמר כי יקח איש אשה חדשה נקי יהי' לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח רומז שאחר שנתעלה לזיוג תחתון דהוי' ואדנ' בכללות ו"ק ברמז טבעת קדושין הנ"ל נתעלה שוב מעלה מעלה לזיוג עליון דהוי' ואקי' בכללות י"ק דהיינו י' פעמים ה"וי' ה' פעמים א"קי' מנין שס"ה יום דשנה אחת שלימה:
גם בעצם ענין נקי יהי' לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח מרומז התעלותן בתחלה לזווגא תתאה דהוי' ואדנ' ולבתר לזווגא עילאה דהוי' ואקי' כלפי שברכת חתנים בעשרה כנלמד מויקח בעז עשרה אנשים והם לקומת י' ספירות דעליהו אתמר בס"י אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם, וכן הזיוג שבתואר אשר פריו יתן בעתו הר"ת אפי"ב מנין אדו"ן יחי"ד והס"ת רונ"ו מנין א"ל מל"ך נאמ"ן וביחד הר"ת והס"ת הם מנין שנ"ה לענין ושמח את אשתו אשר לקח ובעצם מלת לק"ח מרומז מנין תרין זוגין ה"וי' אד"ני ה"וי' א"קי' ונרמזין בתוכי מלות אשר פריו יתן בעתו בקומת עשרה דברכת חתנים היינו בתחלה תוכי מלות אשר פריו יתן אתוון שרי"ת מנין י' פעמים ה"וי' אד"ני זיוג תחתון שבתחלה ולבתר תוך מלת בעתו אתוון ע"ת מנין י' פעמים הוי' אקי' וקומת עשר להנך תרין זווגין מרומז במנין יתפל"ל כ"ל חסי"ד אלי"ך לע"ה מלו"א הנדרש על האשה וכן ראשי אלו המלות אתוון א"ם כ"ל ח"י הנאמר באשה ראשונה והנה אמרו השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה נמצא בזווגיהון נשלם הטובה ובהיות תחלת זווגיהון בזיוג התחתון דהוי' ואדנ' מרומז בנוסח הקדושין הר"י א"ת מקודש"ת ל"י בטבע"ת ז"ו מנין ה"וי' אד'ני בקומת כ"ב פעמים דמנין טוב"ה ושוב נתעלו לזיוג עליון דהוי' ואקי' מרומז באיש ואשה הראשונים שנאמר בהם זכ"ר ונקב"ה בר"א את"ם מנין היוי' א"קי' בקומת כ"ב פעמים דמנין טוב"ה:
והנה זיוג תחתון דהויה ואדני שיש י"ב צרופין להויה וכ"ד צרופין לאדני וא"כ הוא למעלה בבחי' הוי' והיא למטה בבחי' אדני ואין טפה יורדת מלמעלה שאין עולה כנגדה טפיים מלמטה וכן נגד י"ב צרופין שלמעלה בהויה יש כפל י"ב צרופין באדני והויה רחמים ואדני דין נמצא טפה מלמעלה שירדה אל האשה הוא רחמים וטפיים מלמטה שעולין אל האיש הן כפל דין ועל זה רימז התנא בהאשה נקנית סתם האיש ולא פירש נקנית לאיש וגבי האיש מקדש סתם האשה ולא פירש מקדש לאשה, אמנם סתמן כפירושן וגלה ברמיזא לגבי האשה נקנית מלת נקני"ת נוסף על מנין האש"ה במנין א' רחמי"ם שהאשה נקנית לאיש שנשפע לה ממנו טפה א' של רחמים ולגבי האיש מקדש מלת מקד"ש נוסף על מנין האי"ש במנין ב' פעמים די"ן שהאיש מקדש לאשה שעולין לו ממנה טפיים של דין:
והגה זיוג עליון דהויה ואהיה שיש י"ב צרופי הויה וי"ב צרופי אהיה הנה מנינם תקס"ד מרומז בזיוג הראשון בשמות אד"ם וחו"ה עם ת"ק אברים שבהם חושבנא דדין וכן ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה מנין י"ב פעמים ע"ב קס"א דהיינו י"ב צרופי הויה ואריה במלואן ביודין וענין רמיזהן בדרך ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שכפי מה שפועלין למטה בקדושת זווגיהון מוסיפין כח כביכול לזיוג שלמעלה ובזה יתפרש על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד לשון יעזב מלשון עזב תעזב היינו שיעזב ויסייע בתוספת כח כביכול לאביו ואמו שבזיוג העליון המכונים אבא ואמא ע"י ודבק באשתו והי' לבשר אחד בולד שנתאחדו בו למטה חלקי אב ואם גורם שגם למעלה נתאחדו אבא ואמא ולכן והי"ו לבש"ר אח"ד מנין אח"ד פעם א"ב א"ם שבענין זה יעזב את אביו ואת אמו למעלה כביכול שנעשו אחד בפעולתו ובהיות כי י' דאבא עילאה היא באיש שלמטה וה' דאמא עילאה היא' באשה שלמטה מרומז באיש ואשה הראשונים דאדם וחוה שעל ידם נכללו י"ק דאבא ואמא בכללות מנין אחד דהנה י' דאבא יש לה ה' צרופין א"ט ב"ח ג"ז ד"ו י' וה' דאמא יש לה ג' צרופין א"ד ב"ג ה' וכאשר נעשו אדם וחוה אחד בולד ברמז והיו לבשר אחד והי"ו אח"ד מנין ול"ד מנין מ' יום של יצירתו נמצא חציו כ' לאדם וחציו כ' לחוה הרי אדם עם כ' מנין ה' פעמים אח"ד נגד ה' צרופין דאות י' דאבא שבאיש שנכללו באחד ע"י פעולתו, וחוה עם כ' מנין ג' פעמים אח"ד נגד ג' צרופין דאות ה' דאמא שבאשה שנכללו באחד ע"י פעולתה:
ובהיות שבזיוג איש ואשה נשלם זיוג העליון דאבא ואמא שכוונתו בתבת אחד מיחוד שמע ישראל לכן תנן תתן פטור מקריאת שמע לילה ראשונה שהיחוד דק"ש נשלם בעצם זווגי איש ואשה ומרומז לגבי כי יקח איש אשה חדשה נקי יהי' לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח מלות שנ"ה אח"ת ושוו"ח חושבן שלימות היחוד שמע ישראל יאי"א גם יש רמז היחוד בקדושין שעושין בטבעת הנה טבע"ת קדושי"ן חושבן שמ"ע ישרא"ל ומלות הר"י א"ת וקודש"ת ל"י בטבע"ת ז"ו רומזין מנין ד' אלקינו ד' בספל עליהם הבת אחד שנודע כי א"ח דאח"ד הם דכר וד' דאחד היא נוקבא וכן מלות הר"י א"ת שהם תואר לנוקבא מנינם כפל ד' דאחד על השמות ומלות מקודשת ל"י בטבע"ת ז"ו שהם תואר לחבור הנוקבא לדבר מנינם כפל א"ח דאחד על השמות ונשים כל היחוד וזהו שנאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד דייקא שיושלם בזווגי איש ואשה סוד אחד: והנה מייחס הכתוב קשור איש באשתו באמצעות מלת ודבק שבהכאת המלה בשני חצאין היינו ו"ד פעם ב"ק מנין אי"ש באשת"ו ובענין זה רימז אלקנה לחנה הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים היינו הגם שלחנה אין ילדים ולא קיים אלקנה עמה מה שנאמר בתר ודבק באשתו והיו לבשר אחד ע"י הולד עכ"ז יספיק לה מה שקיים ענין קשור איש באשתו בתואר מלת ודבק בהכאת חצאין ו"ד מנין י' פעם ב"ק מנין בני"ם היינו אנכי טוב לך מעשרה בנים רצונו אנכי בעצמי שאני מקושר בך בענין ודבק טוב לך מענין רמז עשרה בנים. או ירמוז בדרך אחרת דהנה כשמקדש האיש לאשתו אומר לה הרי את מקודשת לי רומז מקודש"ת מנין נ' פעם טו"ב והוא רמז טו"ב פעם ל"ך היינו הלא אנכי טוב לך ואח"כ בקשור אי"ש באשת"ו נתוסף במנינם על מנין נוקודש"ת עוד י' פעמים טו"ב כנגד י' בנים והם נרמזין במנין מלות ע"ל כ"ן דפתח בי' קרא על חבור איש באשתו והיינו הלא אנכי טוב לך וגם מעשרה בנים בענין שאני בעצמי מקושר בך בחבור איש באשתו לחוד אע"פ שלא נתקיים בנו והיו לבשר אחד ע"י הולד עכ"פ גם בזה סגי לך לכן מה תבכי וגומר:
והנה בחבור איש באשתו עם השלמתן לבשר אחד ע"י הולד מרומז ענין זרח בחשך אור לישרים שכן אי"ש באשת"ו מנין ב' פעמים יש"ר דהיינו ישרי"ם ומלות לבש"ר אח"ד מכין זר"ח בחש"ך תואר לולד שטמון בחשך ברחם אמו וזרח באור זרע לזרע הנזרע משניהם:
ואמנם אי"ש באשת"ו עם השלמת לבש"ר אח"ד רומז מנין הכאת ד' אותיות שם המיוחד על ד' מלואיו המכוונים להם דהיינו י' פעמים ע"ב ה' פעמים ס"ג ו' פעמים מ"ה ה' פעמים ב"ן וכבר נתבאר אצלי כי ד' אותיות הויה עם ד מלואיו הם בסוד ד' יבר"ך את עמו בשלום וזה ודאי יתייחס על השלום שבין איש לאשתו שבזה יומשך עליהם ד' יברך כענין שאמרו השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה וכן נאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מד' וענין רצון מד' היינו במה שנאמר "כ"י "רוצ"ה "יהו"ה "בעמ"ו נרמז בסופי המלות ד' אותיות הוי"ה ובראשי המלות ד' אותיות יבר"ך שהם מנין ד' מלואים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הרי ד' יברך את עמו מענין כי רוצה ד' בעמו והנה זה נרמז בב' משניות האשה נקנית והאיש מקדש הרי מייחס האשה לגבי נקנית שנתייחס בג' דרכים והאיש מייחס לגבי מקדש שנתיחס בב' בו ובשלוחו, הרי ג' פעמים האש"ה וב' פעמים האי"ש מנין י' פעמים ע"ב ה"פ ס"ג ו"פ מ"ה ה"פ ב"ן שהם סוד ד' יברך כנ"ל:
והנה ד' יברך את עמו בשלום הנ"ל על ענין שלום שבין איש לאשתו הוא מושרש וברכה המשולשת בתורה המסתיימת בשלום ומרומז במלות ויבר"ך את"ם אלהי"ם ויאמ"ר לה"ם אלהי"ם פר"ו ורב"ו ומלא"ו א"ת האר"ץ וכבש"ה מנין שלימות ברכת כהנים מיברכך עד שלום בכללות ס' אתוון וט"ו תבין וג' פסוקין וגם זה נרמז בב' משניות האשה נקנית והאיש מקדש שמייחס נקנית בג' דרכים ומקדש בב' בו ובשלוחו הרי ג' פעמים נקני"ת וב' פעמים מקד"ש, מנין שלימות ברכת כהנים מיברבך עד שלום:
והנה מברכת כהנים יוצא שם של כ"ב אותיות והוא מרומז באדם וחוה שנתברכו בפרו ורבו והולידו תולדות קין והבל בו ביום הרי נתאחדו אד"ם וחו"ה בקי"ן מנין רכ"ד ושוב נתאחדו אד"ם וחו"ה בהב"ל מנין ק"ח ביחד מנין ראשי וסופי ד' שמות דכ"ב וגבי לדת קין נאמר חד את וגבי לדת הבל נאמר תרין את ונדרש שתאומת אחת נולדה עם קין וב' תאומות נולדו עם הבל הרי ג' פעם תאומ"ה מנין תוכי ד' שמות דכ"ב:
גם נרמז שם כ"ב באדם וחוה ביחוסן לכל תולדות שלהם בשביל ברכת פרו ורבו דהנה יש ג' אותיות באדם וכן בחוה ונתאחדו בשלשתן בג' בנים המפורשין בהם קין הבל שת ובקין נתאחדו אתוון א"ח דראשי' שמותן לשון אחו"ת לתאומה אחת שנולדה עמו ובהבל נתאחדו אתוון ד"ו דתוכי שמותם ולשון ד"ו שתים לשתי תאומות שנולדו עמו ובשת נתאחדו אתוון מ"ה דסופי שמותם ומשמע מ"ה מצאת שלא היו עמו שום תאומה, ובזה נבוא לרמז שם כ"ב דהנה נמצא בו ד' אתוון מיוחדות וסימנן אדו"ק רומזין ודבק באשתו והיו לבשר אחד בתחלה ודבק ולבסוף אחד בולד הרי ראשי וסופי מלות "ודב"ק "אח"ד אתוון אדו"ק. ושוב נמצא בשם כ"ב ב' אתוון כפולין הם נ"ת וב' אתוון משולשין הם י"פ וב' אתוון מרובעין הם א"ס והנה כבר נדרש וייצר בב' יודין יצירה לאדם יצירה לחוה הרי שניה' בכללות י' והנה נאמר להם פרו ורבו היינו שבתחלה יתחברו לעשות פרי ולבסוף יתייחס חבורן לפי רבוי הפרי והנה אתוון א"ח דר"ת אדם חוה בכללות יודין כר"ל הם י"פ יתייחסו ללדת קין לתואר פרו חד זימנא ולתואר ורבו בקין ותאומה אחת יתייחסו עוד ב' זימנין הרי שלוש י"פ דכ"ב ואתוון ד"ו דתוכי שמותם בכללות יודין הם מ"ס יתייחסו ללדת הבל חד זימנא לתואר פרו ועוד ג' זימנין לתואר ורבו להבל וב' תאומות הרי מרובע מ"ס דכ"ב ואתוון מ"ה דסופי שמותם בכללות יודין הם ת"נ יחייחסו ללדת שת חד זימנא לתואר פרו וחד זימנא לתואר ורבו לשת לחוד הרי כפל נ"ת דכ"ב נמצא נשלם בחבור איש ואשה הראשונים שם כ"ב:
והנה אלו כ"ב אתוון נתחלקו לחצאין י"א אתוון בשם א' ושם ג' וי"א אתוון בשם ב' ושם ד' וזה נרמז בשמות איש ואשה דאיש מתחיל באות א' בנקודת חרק שהיא י' הרי י"א ואשה מתחלת באות א' בנקודת חרק ג"כ י"א ונשלם בהם שם כ"ב של הברכה ונקט ברישא האשה נקנית ובסיפא האיש מקדש הורה כי י"א שבאשה רומזין לי"א אתוון הקדומות בשם כ"ב דהיינו בשם א' ובשם ג' ומספרם ממש מרומז במנין האש"ה נקני"ת וי"א שבאיש רומזין לי"א אתוון המאוחרות בשם כב' דהיינו בשם ב' ובשם ד' ומספרם ממש מרומז במנין האי"ש מקד"ש:
והנה פרטי סכומי אתוון של ד' שמות דכ"ב רומזין על סכומי אתוון דשמות חנוך ואלי' ושמות שנתעלו בהם למעלה מט"ט וסנד"ל ונודע כי בחי' חנוך מט"ט בסיט' דדכר ובחי' אלי' סנד"ל בסי' דנוקבא ובכל אחד משניהם שם שלמטה הוא בגלוי ושם שלמעלה הוא בהעלם ובזה עולה יפה רמז הנ"ל, דהנה לגבי האשה נכקנית נגלה שם הנוקבא ונעלם שם הדכר דלא תנא נקנית לאיש רק ממילא נשמע וא"כ גלוי שם הנוקבא בחי' ה' אתוון דשם אלי' בסיט' דנוקבא שגלוי למטה והם נרמזין בה' אתוון דשם א' דכ"ב והעלמת שם הדכר בחי' ו' אתוון דשם מט"ט בסיט' דדכר שנעלם למעלה והם נרמזין בו' אתוון דשם ג' דכ"ב ולכן שפיר נרמז בהאשה נקנית שמות א"ג דכ"ב ולגבי האיש מקדש נגלה שם הדכר ונעלם שם הנוקבא דלא תנא מקדש לאשה רק ממילא נשמע וא"כ גלוי שם הדכר בחי' יד' אתוון דשם חנוך בסיט' דדכר שגלוי למטה והם נרמזין בד' אתוון דשם ב' דכ"ב והעלמת שם הנוקבא בחי' ז' אתוון דשם סנד"ל בסי' דנוקבא שנעלם למעלה והם נרמזין בז' אתוון דשם ד' דכ"ב ולכן שפיר נרמז בהאיש מקדש שמות בד' דכ"ב:
והנה הרמ"ע רימז שמות חנוך מט"ט במנין ר"ת יחוד ברוך שם ושמות אלי' סנד"ל במנין ר"ת יחוד שמע ישראל ולדרכו אמלא דבריו כי מלואין של ר"ת יחוד שמע זולת השרשים הם י"ב אתוון י"ן ו"ד וד' ל"ף וד' ל"ף רומזין כנגד י"ב אתוון דשמות אלי' סנד"ל הרמוזין בשרשים ומלואין של ר"ת יחוד ברוך זולת השרשים הם יי אתוון י"ת י"ן ף' מ' מ"ד א"ו רומזין כנגד י' אתוון דשמות חנוך מט"ט הרמוזין בשרשים והנה אלו המלואים משלימין לשרשים מנין ד' שמות דכ"ב שמכוונין באותיותן לאותיות דשמות חנו"ך ומט"ט אלי' וסנד"ל הרמוזין בשרשים דר"ת היחודין ולענינינו מרומז זה גבי האשה נקנית והאיש מקדש דהנה גבי האשה נקנית בשלש דרכים מפרשינן בגמרא דנקט לשון דרכים אטו ביאה וביאה ילפינן מדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה מרומז במלות אי"ש אש"ה ובעל"ה מנין ר"ת ב' היחודין הרומזין מניני שמות אלי' סנד"ל חנוך מט"ט ושוב בהאיש מקדש בו ובשלוחו דייקינן בגמרא על מלח בו השתא בשלוחו מקדש בו מבעיא מצוה בו יותר מבשלוחו וירמוז ג"כ דאתא לאשמעינן על הקדושין שעושין בטבעת הידוע לסוד מם סתומה ותמונתה נודעת באתוון ב"ו והיינו האיש מקדש בו דייקא וכאשר בא לרמז על טבעת שבו הקדושין נרמז בר"ת "טבעת מנין ר"ת "חנוך אלי' שמות התחתונים ובר"ת "קדושין מנין ר"ת מט"ט "סמא"ל. ששלימות כל השמות במנין ר"ת ב' היחודין ולכן שלימות מלות "טבעת "קדושין מנין מלואין של ר"ת ב' היחודין הנ"ל שמכוונין באותיותן לאותיות השמות הרמוזין בשרשין לחוד והם משלימין אותן למנין ד' שמות דכ"ב המכוונים להם באותיותן כנ"ל:
והשתא דאתית להכי דלגבי האשה נקנית נקט ילשון דרכים אטו ביאה ושם גבי איש אשה ובעלה נרמזין ר"ת יחודי שמע וברוך נרמז שוב שלמות ב' יחודין בפרטי ג' דרכים דהנ' דרך כסף דרך שטר חושבן חבור איש ואשה עם ת"ק אברים שבהם דנקט גם בהם לשון דרך דכולן צורך ביאה נינהו ועכ"פ במנין דרך כסף. דרך שטר נחסר א' למנין יחוד שמע ונשלם בחבור איש ואשה ות"ק אברים עם דרך ביאה חושבן יחוד ברוך עם א' נוסף להשלים הנחסר בב' דרכים הנ"ל לשלמות מנין יחוד שמע ובהאיש מקדש בו הנ"ל שרומז על טבעת קדושין שהוא סוד מם סתומה בתמונת אתוון ב"ו ועצם טבעת קדושין רומז בר"ת על ר"ת שמות חנוך אלי' מט"ט סנד"ל ששלימות שמותן ג"כ בר"ת ב' יחודין כנ"ל הורה שוב בתמונת אתוון ב"ו לזיוג דו"נ בקדושה דהיינו ב' בימין לנוקבא כטעם ביתו זו אשתו ונצבה שגל לימינך ושוב ו' סוד הדכר ובהם נדחה זיוג הטמא שהנוקבא ת"פ והדכר קל"א וסכום הנוקבא שנכלל בב' אתוון שבונות ב' צרופין נתבטלו באות ב' דנוקבא דקדושה וסכום הדבר שנכלל בג' אתוון שבונות ו' צרופין נתבטלו באות. ו' דדכר דקדושה וכל אלו הבטולים מסוד השלמת ב' היחודין באתוון שבזולת הר"ת שביחוד שמע דדכר עולין לבטל מנין ו' פעמים קל"א וביחוד ברוך דנוקבא עולין לבטל ב' פעמים ת"פ ונתקיים יתפרדו כל פועלי און וחרם כראם קרני:
והנה נתבאר לעיל דאיש ואשה שוין בהתחלתן באות א' בנקודת חרק דהיינו י"א, באיש וי"א באשה יבואר בזה הא דאי' נדה ל"א ומפני מה איש פניו למטה ואשה פני' למעלה כלפי האיש זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראה פירשז"ל פניו למטה בשעת תשמיש זה ממקום שנברא מסתכל באדמה שנוצר ממנה והיא מסתכלת בו שנוצרה הימנו ואיכא למידק בשנוי לשונות דגבי איש פניו למטה לא אמר כלפי האשה וגבי אשה פני' למעלה אמר כלפי האיש וגם האריך בלשונו למעלה כלפי האיש ולא אמר למעלה לאיש אמנם יש לכוון דברי חכמים וחידותם ברמיזא דהנה באיש ואשה אתוון י"ק מן השם ונודע כי נגד ד' אותיות שם המיוחד מכוונין ד' מלואי השם. ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והגם שנפרטו אלו ד' נגד אותיותיו נמנו י"ג מלואים לשם המיוחד המתחילין ממלוי ע"ב ומסתיימין במלוי מ"ד ובין ע"ב לס"ג יש מלוי ס"ז ואחר מלוי ס"ג יש מלוי ס"ב נמצא נגד י' שבאיש מכוון מלוי ע"ב ונגד ה' שבאשה מכוון מלוי ס"ג והנה בשעת תשמישן שמזריעין תולדות שבתואר מלוי אותיות בזה יתייחסו ע"ב ס"ג שבאיש ואשה ג"כ במלוי אותיותן והיינו ע"ב במלוי אותיותיו הוא תר"י וס"ג במלוי אותיות הוא תרע"ד והנה מלוי ע"ב עם תר"י דאיש מנין תרפ"ב ומלוי ס"ג עם תרע"ד דאשה מנין תשל"ז ונרמזין בפסוק. אחד לד' הישוע"ה ע"ל עמ"ך מנין תרפ"ב ברכת"ך סל"ה מנין תשל"ז ומנין תרפ"ב דאיש יתחלק לי"א חלקים מבחי' פני האיש שמתחיל בא' בנקודת חרק שהם י"א ויגיע לכל חלק מנין ס"ב שהוא למטה ממלוי ס"ג שבאשה וזהו אומרם האיש פניו דייקא למטה היינו למטה מן האשה והיינו הוא ממקום שנברא מן האדמה שהיא. למטה מן האשה ושוב מנין תשל"ז דאשה יתחלקו לי"א חלקים מבחי' פני האשה שמתחלת בא' בנקודת חרק שהם י"א ויגיע לכל חלק מנין ס"ז שהוא למעלה ממלוי ס"ג שבאשה והוא כלפי מלוי ע"ב שבאיש שלמעלה הימנו והיינו היא ממקום שנבראה מן הצלע שכלפי האיש וזולת פירשז"ל יש לפרש ג"כ שהאיש פניו למטה היינו למטה מן האשה כנ"ל הוא ממקום שנברא שהבן נתלה באשה וא"כ הוא למטה מן האשה והאשה פני' למעלה כלפי האיש היינו למטה מן האיש כנ"ל היא ממקום שנבראה שהבת נתלית באיש וא"כ היא למטה מן האיש: כתיב ע"כ יעזב איש וגו' ודבק באשתו והיו אחד לבשר פירשז"ל ע"י הולד נעשה בשרם אחד, הנה יתפרש מלת והיו דקאי על ודבק באשתו רצונו שהדבקות יהי' בכוונה בשביל לבשר אחד של הולד ולא לשום תאוה כדאמרינן לגבי יעקב שאמר הבה את אשתי וגו' ואבוא' עלי' והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להולי' תולדות אמר כך וזה יש לכוון באמירת רחל ליעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי היינו שהזכירה לו מלת הבה שאמר יעקב עלי' הבה את אשתי בשביל בנים דווקא והיינו מה דסיימה לי בנים רצונו מזה הוכחה שיש לי בנים להעמיד עמך ואם אין מתה אנכי רצונו ואם אין בשביל בנים לא היית אמרת כך דהלא קל שבקלים אינו אומר כך ובפרט אתה לא נתכוונת לשום תאות יפיי כי מתה אנכי נחשב אצלך כדי לסלק תאותך אלי כדרך דאי' בעדר"ת שאמר יוסף לאדונתו האיך שיתבטל יפיו במותו כדי לסלק תאותה אליו, ובענין הנ"ל יבואר מה שנאמר בקהלת על הזיוג אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם יתפרש ו' של ולאחד נוספת לענין ראשון אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד רצונו שחמימות שני גופין לא יהי' בשביל תאוה רק ולאחד בשביל לבשר אחד בולד ועליו סיים איך יחם רצונו שאיכות חמימות שני גופין להוליד גוף ממוצע של הולד ומרומז במלות וח"ם לה"ם ולאח"ד חושבן ב' פעמים גו"ף המתחממים בכוונה רצוי' להוליד מבין שניה' גו"ף אחד והוא רמוז במנין אי"ך יח"ס ועל ענין זה רומז ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו רצונו שבענין הדבוק יעזב הכאת הגוף שלו שהוא מחלקי אב ואם וסימן לדבר יעז"ב חושבן גו"ף ובדרך רמז מלת אי"ש ר"ת "אם "ישכבו "שנים וכשיעזוב ממנין אי"ש מנין א"ב א"ם יהי' הנשאר בו מנין וח"ם לה"ם ולאח"ד אי"ך יח"ם שהוא כוונה רצוי' של הזיוג כענין ודבק באשתו והיו לבשר אחד הנ"ל ומרומז ג"כ בנוסח הקדושין הר"י א"ת מקודש"ת ל"י חושבן ג' פעמים בש"ר שידבקו ב' בשרים ויתמצעו בבשר אחד:
והנה כן מרומז באדם וחוה שנתאחדו בג' ולדות הנפרטו בהם דהנה ביום שנבראו נאמר בהם ב' לדות והאדם ידע את חוה אשתו וגו' ותלד את קין וגו' ותוסף ללדת את אחיו את הבל ונדרש חד את בקין לתאומה א' שנולדה עמו וכפל את בהבל לב' תאומות שנולדו עמו והנה נודע במנין אדם הוי' במלוי אלפין ובמנין חוה מלוי אלפין זולת שורש השם נמצא דלגבי אדם השורש עם המלוי בהם י' אתוון ובכללותן זב"ז דהיינו יפ"י אתוון העולין מ"ה הם ק' אתוון העולים ת"ן ביחד מנין תק"ן ולגבי חוה המלוי הנ"ל זולת שורש השם בהם ו' אתוון ובכללותן זב"ז דהיינו ופ"ו אתוון העולין י"ט הם ל"ו אתוון העולין קי"ד ביחד הם מנין ק"ן וכאשר ניחס חבור אדם וחוה ללדת ב' בנים זא"ז הרי חד א"ת עם קי"ן ותרי א"ת עם הב"ל ממש חושבן כפל תק"ן ק"ן דחבור אדם וחוה שנתייחס ללדת שניה' ושוב לאחר ק"ל שנים נאמר וידע אדם עוד את אשתו וילדו בן ג' ונקרא ש"ה רמז בפרטות מנין תק"ן ק"ן דחבור אדם וחוה:
ולענין והיו לבשר אחד הנ"ל דקאי על כונת שניהם בזיוג שיהיו לבשר אחר בתולדה שלהם ובזה נתאחד איש באשה ואשה באיש והיינו מה שנאמר על זווגן אשר פריו יתן בעתו הרי מלות פרי"ו ית"ן בעת"ו חושבן אי"ש אש"ה אש"ה אי"ש שכוונת שניהם שיתאחדו זה בזו וזו בזה כנוסח ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה והיינו לפי שבאיש אות י' דחכמה ובאשה אות ה' דבינה בודאי יש אחדות בשניהם כדאיתא בס"י הבן בחכמה וחכם בבינה ולפי, שנאמר ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו היינו שמענין התאחדות ברזל בברזל נתאחדו איש עם האשה זה רמוז בענין פריו יתן בעתו הרי פרי"ו ר"ת "ואיש "יחר "פני "רעהו ומלת בעת"ו חושבן ב' פעמים ברז"ל דהיינו ברזל בברזל יחד והנה בהתאחדות איש עם אשה מוציאין מתוכיותן אתוון י"ש וכן בהתאחדות אשה עם איש מוציאין מתוכיותן אתוון י"ש ומבין כפל יש של האיש מלמעלה ושל האשה מלמטה נתאחד הזרע ביניהם בענין שנאמר כי חזק בריחי שעריך הרי במלות חזק בריחי שעריך למעלה בראשי התבות אתוון חב"ש מנין י"ש ולמטה בשלישיות התבות אתוון קי"ר מנין י"ש וגם שניהם מבטלין ההתנגדות להוציא הזרע לבטלה ע"י שחשב ומהרהר ביום ובא לטומאת קרי בלילה כנדרש ונפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום לבוא לידי טומאת קרי בלילה וברמז הנ"ל חב"ש היפך חשב וקי"ר היפך קרי ובזה יוצא מביניהם באותיות שניות שלמות אותיות זר"ע והיינו דסיים ברך בניך בקרבך דייקא:
הנה ביצירה ניחשונה דאדם נטפל הקב"ה בגוף מן הארץ כמו בנשמה מן השמים אבל בתולדות אדם שלשה שותפין באדם שהנשמה מן השמים גם בתולדות חלק ד' אולם הגוף מן הארץ נתן הקב"ה להיות בו חלקי אב ואם שיטפלו בו ובזה יתפרש מה שנאמר לפנים הארץ יסדת רצונו הארץ היינו הגוף יסדת בעצמך רק לפנים ביצירה ראשונה דאדם ולא בתולדותיו שנטפלו אב ואם בגוף ומעשה ידיך שמים רצונו שמים היינו הנשמה הוא מעשי ידיך בתמידות גם בתולדות הוא חלק הקב"ה וכן יתפרש בזה מה שנאמר השמים שמים לד' רצונו השמים היינו הנשמה שנטפל בה הקב"ה ביצירת אדם הראשון כפל שוב שמים לד' שגם בתולדות אדם הנשמה הוא חלק ד' והארץ נתן לבני אדם רצונו והארץ היינו הגוף שנטפל בו הקב"ה ביצירת אדם הראשון נתן הקב"ה מאתו שלא לטפל בו לבני אדם כי גופות בני אדם אב ואם מטפלין בהן וכן בלדה ראשונה דאדם וחוה נאמר קניתי איש את ד' פירש"י ז"ל כשברא אותי ואת אישי לבדו בראני אבל בזה שותפין אנו עמו, והנה מרומז בשם קין ביחוסו בכפל לב' חלקים שבגופו מואב ואם הרי כפל שם קי"ן ממש חושבן חל"ק א"ב חל"ק א"ם ומצד חלק אם שבו חשש ואמר גדול עוני מנשוא מפני שנסתלק מאתו חלק ד' וכן גדו"ל עול"י חושבן חנ"ק א"ם ומצד חלק אב שבו חשש וסיים מאמרו והי' כל מצאי יהרגני מפני שנסתלק מאתו חלקי ד' וכן מצא"י חושבן חל"ק א"ב והגם שהי' בקין עכ"פ חלק ד' מצד נשמתו עכ"ז במנין קין נגרע סכום ד' למנין חל"ק הוי' ורומז שנגרע ממנו הגנת שרשי ד' אותיות השם ומזה חשש קין באמרו ומפניך אסתר לכן נאמר וישם ד' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מצאו היינו שהשלים לו גרעון אותיות השם להגן עליו:
ולענין קיום פו"ר שיולידו איש ואשה זכר ונקבה בדומה להם וזה מרומז במלות ויאמ"ר לה"ם אלקי"ם פר"ו ורב"ו ומלא"ו חושבן איש אשה זכר נקבה וזה נתקיים מיד בלדת קין ותאומתו כנדרש ותלד את קין אלו המלות חושבן איש אשה זכר נקבה, והנה בזרע האיש נתלית הנקבה ובזרע האשה נתלה הזכר הרי נוסף אי"ש על מנין נקב"ה במנין קנ"ד ואש"ה נוספת על מנין זכ"ר במנין ע"ט מרמזי ענין הנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון דהנה הזרע בתואר חיל כנודע שתקון הזרע לבטלה בסוד חיל בלע ויקיאנו ורומז קנ"ד שבזרע האיש מנין ילכ"ו מחי"ל וע"ט שבזרע האשה מנין א"ל חי"ל נמצא מרומז בזה האיש למעלה במלות ילכו מחיל והאשה למטה במלות אל חיל כדרך הזיוג הוא למעלה והיא למטה והוא מפקיד אצלה ולא כן הרשעים המהפכין שלחנם ע"ט דאשה למעלה וקנ"ד דאיש למטה מרמזין לנקום בהם בענין השב גמול על גאים הרי ע"ט שבאשה למעלה במנין גמו"ל וקנ"ד שבאיש למטה במנין ע"ל גאי"ם והיינו מה שאמרו איש ואשה שזכו שכינה שרוי' ביניהם לא זכו אש שורפתן ר"ל נמצא ילכו מחיל אל חיל רומז באיש ואשה שזכו והיינו ירא"ה א"ל אלקי"ם מנין שזכ"ו כמנין חי"ל בל"ע ויקיאנ"ו שע"י רמז ילכו מחיל אל חיל בזרע איש ואשה לקיום פו"ר ניתקן החיל שהי' לבטלה בתואר שוחטי הילדים ונתקן מנין שוחט"י במנין חי"ל בל"ע ויקיאנ"ו והוא ג"כ במנין וכבש"ה הנאמר בתר פרו ורבו ולענין זה יש לכוון אמרם ז"ל כי מי שאין עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים דהנה עון של מ"וציא ז"רע ל"בטלה מנין ש"ופך ד"מים כטעם שוחטי הילדים ואולם תקון מנין זה במנין פר"ו ורב"ו שמחי' הילדים לאפוקי מי שאינו עוסק בפו"ר לא תיקן אותו עון ועומד בקלקולו ונחשב כשיד"מ כנזכר ולפי הדרש במלת וכבשה שהאיש שדרכו לכבוש מצוה על פו"ר ולא. האשה ירמוז ע"ז בקהלת אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי היינו כי מצות פו"ר באי"שי אש"ה עם זכ"ר נקב"ה מנין אלף ואחד הוא מצוה על האדם דווקא ולא על האשה:
ואמנם יש לייחס הנולדים בתוארי בן ובת ולהם יתייחסו המולידים בתוארי אב ואם ורמז זה גילתה התורה שאחר שנאמר פרו ורבו בלשון רבים דמשמע שנאמר לאיש ואשה כאמר שוב מעוט וכבשה שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פו"ר ולא האשה וא"כ מעוט הזה ממעט לשונות פרו ורבו ללשונות פרה ורבה שנאמר לאיש דווקא כענין שנאמר ליעקב אני אל ש' פרה ורבה ובשם יש רמז נכון ליחוס א"ש לפרה ורבה במה שנודע כי אל ש' מקנן בברי' והוא על יצי' ועשי' שביצי' מקנן אל הוי' ובעשי' מקנן אל אדני ולפי"ז אל ש' עם השמות שתחתיו אל הוו' אל אדני נרמזין במנין פר"ה ורב"ה והכי נמי בכאן שנתמעטו לשונות פרו ורבו ללשונות פר"ה ורב"ה מרמזין מנין א"ב א"ם ב"ן ב"ת שבענין זה הוא קיום פו"ר והבן נתלה באם והבת נתלית באב שבענין זה מרמזין בפרטות על השמות הנ"ל במנין פרה ורבה אל ש' אל הוי' אל אדני הרי ג' פעמים א"ל נרמזין במנין א"ם עם ב"ן וש' ה"וי' א"דני נרמזין במנין א"ב עם ב"ת:
נמצא זכינו בקיום פו"ר יש לייחס שני תוארים תואר אחד המולידים איש ואשה והנולדים זכר ונקבה ותואר שני המולידים אב ואם והנולדים בן ובת ואלו התוארים יחד רומזין מנין א"ת השמי"ם וא"ת האר"ץ וכן נמי מנין א"ת שנ"י המאר"ת הגדלי"ם דהנה שמים וארץ הם בחי' דו"נ וכן בחי' ב' מאורות לכן יתייחסו לזיוג דו"נ שמולידין בדומה והיינו דתנן בתולה נשאת ליום הרביעי ומפרשינין לה בגמרא שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים א' בשבת ב' בשבת ג' בשבת ובד' כונסה הורה בזה ענין הנ"ל שזיוג דו"נ להוליד בדומה מרמזין ענין שמים וארץ וענין המאורות לכן שקדו שיהא טורח בסעודת נשואין בימי אב"ג שביום א' נאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ונגמר מלאכתן בימי ב"ג ביום ב' נאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים וביום ג' נאמר ויקרא אלקים ליבשה ארץ ובד' כונסה שבו נאמר ויעש אלקים את שני המארת הגדלים וגבי שמים וארץ שנתייחסו כאחד ביום א' מרמזין ענין זיוג דו"ן ושוב נתייחסו בפרטות כל אחד בפני עצמו דהיינו גמר שמים ביום ב' וגמר ארץ ביום ג' מרמזין ענין לדתן בדומה שלדת הדכר לעצמו ולדת הנוקבא לעצמה וכן גבי מאורות שנתייחסו כאחד שני המארת הגדלים מרמזין ענין זיוג דו"נ ושוב נתייחסו בפרטות כל אחד בפני עצמו דהיינו את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה מרמזין ענין לדתן בדומה שלדת הדכר לעצמו ולדת הנוקבא לעצמה וע"ז נאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי כי שמים וארץ דימי אב"ג הם הכנה לכניסה ביום ד' שבו המאורות לממשלת יומם ולילה:
ואמנם יבואר בפרטות יחוס ימי אב"ג דשמים וארץ להכנת הכניסה דזיוג איש ואשה דהנה איש ואשה הראשונים נפרטו בשמות אדם וחוה הרי אי"ש אש"ה אד"ם חו"ה חושבן שמי"ם אר"ץ ונאמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת ופירש"י ז"ל לשון נופל על לשון ובזה הושוו איש ואשה באותיות א"ש שבשניהם שמרמזין ר"ת "שמים "ארץ שלהיות האיש למעלה שיתייחס לו ר"ת שמים עכ"ז לצד שפניו למטה יתייחס לו גם ר"ת ארץ והיינו אש דאיש וכן להיות האשה למטה שיתייחס לה ר"ת ארץ עכ"ז לצד שפני' למעלה יתייחס לה גם ר"ת שמים והיינו אש דאשה ואולם מובחן שם איש משם אשה באתוון י"ק כי י' דחכמה באיש וה' דבינה באשה ונודע בסוד מצוה שאתוון מ"צ רומזין אותיות י"ק באתב"ש להיותן נסתרות ובזה הטיבו אשר דברו רז"ל בענין שהאיש פניו למטה והאשה פני' למעלה הוא ממקום שנברא והיא ממקום שנבראה ירצה בזה להיות האיש למעלה בבחי' שמים ובאיש אות י' שבאתב"ש היא מ' דסוף שמים והאשה למטה בבחי' ארץ ובאשה אות ה' שבאתב"ש היא ץ' דסוף ארץ עכ"ז הוא פניו למטה בענין שנאמר כונן שמים בתבונה הרי שמים שלמעלה כונן בה' דבינה שלמטה בארץ היינו ממקום שנברא רצונו שנתכונן והיא פני' למעלה בענין שנאמר בחכמה יסד ארץ הרי ארץ שלמטה יסד בי' דחכמה שלמעלה בשמים היינו ממקום שנבראה רצונו שנתיסדה:
ובפרטות יבואר יחוס יום ד' דמאורות לעצם הכניסה דזיוג איש ואשה דהנה על איש ואשה הראשונים נאמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו הוא ממש כענין המאורות דאי' בב"ר שלא נברא להאיר אלא גלגל חמה וראה הקב"ה שיעשו אותו אלוה אם יהי' יחידי לכן ברא עמו הלבנה ושם פירשז"ל שזה שאומרים ביוצר דשבת קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה והיינו מאמר קהלת טובים השנים מן האחד היינו כענין דאמרינן ביוצר דשבת טובים מאורות שברא אלקינו והיינו השנים מן האחד דאלו האחד לא טוב שיעשו אותו אלוה הרי ממש כענין לא טוב היות האדם לבדו שיעשו אותו אלוה כפירש"י ז"ל ובשביל זה אעשה לו עזר כנגדו ולכן כמו שבמאורות נאמר ולימים ושנים שגומרין סביבן בשנה כן גבי כי יקח איש אשה חדשה נאמר נקי יהי' לביתו שנה אחת ושמח את אשתו וגו' ורומז שמ"ח מנין יו"ם רביע"י דמאורות שבו בתולה נשאת ועצם רמז ושמח את אשתו הוא בסוד המאורות דיום רביעי כבר נתבאר אצלי שכנגד יום ד' דמאורות נאמר שבח ד' מצות ד' ברה מאירת עינים שהמצות נותנים הארה לב' מאורות שהם בתואר עינים כטע' ועינינו מאירות כשמש וכירח והמצות מתחילין במצות פו"ר ע"י חבור איש ואשה שהם עצמן בחי' שני המאורות והאשה סוד מאוה"ק שאין לו אור מעצמו רק מה שמקבל ממאוה"ג שהוא בסוד האיש ועולה יפה עם הנ"ל לפי שכל הארת המאורות הוא במצות ד' ומצוה ראשונה פו"ר נאמר בה וכבשה שהאיש שדרכו לכבוש מצוה על פו"ר ולא האשה נמצא עיקר הארת המצוה הוא באיש בחי' מאוה"ג וממנו בא הארה גם לאשה בחי' מאוה"ק דסוף סוף אי אפשר לקיים המצוה רק בשניהם יחד ובשביל זה נאמר פרו ורבו בלשון רבים לשניהם יחד והנה ממצוה הראשונה דפו"ר מתפרשין המצות כולן עד השלמת סכום תרי"ג במצוה אחרונה לכתוב ספר תורה וכולן בענין זה שעיקר הארתן באיש בחי' מאוה"ג וממנו בא הארה אל האשה בחי' מאוה"ק ובענין זה תנן האשה נקנית בג' דרכים כי נקני"ת עם ג' מנין תרי"ג היינו שע"י שנזדווגה אל האיש ממשיך לה הארה מכל התרי"ג מצות שמאירין בו ושוב וקונה את עצמה בב' דרכים בגט ובמיתת הבעל היינו בגט שנאמר וכתב לה ספר כריתות הורה שמסולק ממנה חבורו שהי' מאיר לה בתרי"ג מצות שנשלמו במצות כתיבת ספר תור' ובמיתת הבעל דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות וממילא נסתלק ממנה הארת תרי"ג מצות שבאו לה רק ממנו ואמנ' עצם ג' דרכים שהאשה נקנית בהן לאיש להיות שמצינו לגבי אסתר נדרש שהיו קורין לה על שם אסתהר והיינו שם האחרון מג' שמות של מאוה"ק ירח לבנה סהר כן נמי גבי האשה נקנית יתייחס סתם אשה לשם סהר וסימן לדבר אש"ה ר"ת "שררך "אגן "הטהר וסיים אל יחסר המזג היינו כעיזגא דחמרא דדרי אחד תלת וכן האשה נקנית בג' דרכים היינו ששם סהר שלה נתמזג בכל ג' שמות דמאוה"ג שבבחי' האיש והם שמש חמה חרס ולענין הנ"ל כי תרי"ג מאירין במאוה"ג בחי' האיש וממנו בא ההארה למאוה"ק והנה תרי"ג מצות נחלקין רמ"ח מ"ע שס"ה מל"ת בזה תמצא כי בשם סה"ר יש ס"ה מן שס"ה ר' מן רמ"ח ונחסר ש' לשס"ה ונ"ח לרמ"ח ועז"א שררך אגן הסהר אל יחסר המזג שנשלם החסרון בעיזגא דג' שמות מאוה"ג שמ"ש חמ"ה חר"ס הרי ש' דשמש ה' דחמה ס' דחרס הם שס"ה ושוב מ' דשמש ח' דחמה ר' דחרס הם רמ"ח ושוב נכפל ש' דשס"ה בסוף שמש ונכפל מ' דרמ"ח בתוך חמה ונכפל ח' דרמ"ח בראש חרס וכל הכפולין אם אין ענין לגופן תניהו ענין להשלים הנחסר לשם סהר ש' משס"ה מ"ח מרמ"ח וזהו הנרצה לענין שהתחלנו שנאמר ושמח את אשתו רומז ענין מזוג המאורות שמאוה"ג בחי' האיש משלים אתוון שמ"ח למאוה"ק בחי' האשה היינו ש' לשס"ה מ"ח לרמ"ח. והיינו שנאמר לאשה ואל אישך תשוקתיך הרי תשוקת"ך חושבן כפל תרי"ג שנשלם תרי"ג באשה מתרי"ג שבאיש וכן מרומז בנוסח הקדושין הרי את מקודשת לי בטבעת זו הס"ת מנין כפל תרי"ג מצות שמאירין בשני המאורות שהם בזיוג דו"ב כנ"ל:
והנה אחר שנאמר פרו ורבו סיים ורדו שיהיו מושלים בכל הבריות וסיים בהן ובכל חי' הרמשת על הארץ היינו כעבין שנאמר פן תהי' הארץ שממה ורבה עליך חית השדה ונאמר בתרי' עד אשר תפרה ונחלת את הארץ והנה על ממשלת האדם על כל הבריות נאמר תמשילהו במעשי ידיך וסיים כל שתה תחת רגליו דייקא היינו תחת פרו ורבו המכונה לרגליו כטעם יוצאי ירכו וכן נמי תחת רגליו כפשוטו רומז ענין ממשלתו על החיות במה שנאמר על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין וב' לשונות תדרך תרמס הם לתואר תחת רגליו ואי' ב"ר פכ"ד אר"י דכפר חנון ראוי הי' אדה"ר שיעמדו ממנו י"ב שבטים מ"ט ז"ה ספר תולדות אדם אמר הקב"ה ב' בצים נתתי לו ועמד אחד והרג את חברו והאיך אני נותן לו י"ב שבטים נמצא כי מברכת פרו ורבו הי' ראוי להעמיד י"ב בנים ולא נתקיימו בו בשביל שעמד אחד והרג את חברו הרי שעון קין גרם למעט פרו ורבו דאד"ם וחוה א"כ גרם ג"כ למעט ממשלתו על החיות הנאמר בתר פרו ורבו והיינו מאויר קין והי' כל מוצאי יהרגני ופירש"י ז"ל אמר עד עכשיו הי' פחדתי על כל החיות כו' ועכשיו בשביל עון זה לא יראו ממנו החיות ויהרגוני והיינו לפי שגרם להפסיד מאדה"ר י"ב בכיס שרומזין י"ב פעמים ב"ן מני"ן תדר"ך גבי על שחל ופתן והנה אמנם אחר שחשש קין מן החיות נאמר וישם ד' לקין אות שהחזיר מוראו על החיות והיינו לפי שנדרש אות לבעלי תשובה ונודע בסוד ימין פשוטה לקבל שבים שהם שמות ס"ג וקס"א העולין דרך בנקודות העולין ת' מנין פשוט"ה הרי ת' עם דר"ך השלמת תדרך גבי על שחל ופתן ובזה החזיר מוראו על החיות באות לבעלי תשובה ששם לקין שהשלים תדרך הרמז בי"ב בנים דזה ספר שנגרעו בעון קין ובלדת שת שנאמר שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין רומז שהוסיף על תקון האות לתדרך לגבי על שחל ופתן ושם ש"ת מנין תרמ"ס לגבי כפיר ותנין ולכן בתר זה ספר הרומז י"ב בנים דתדרך נסמך ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו ש"ת נמצא חזר ע"י שת ענין כל שתה תחת רגליו דלשון נופל על לשון והיינו בענין השלמת רמז תדרך ותרמס הנ"ל לתואר תחת רגליו:
והנה אחר שחשש קין מן החיות נאמר לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם ד' לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו ופירש"י ז"ל החזיר מוראו על הכל ועל לשון אות פירש"י ז"ל קודם אות משמו היינו מעצם שם הוי' ב"ה והענין הוא דידוע כי באיש ובאשה אתוון י"ק מן השם ונצטוו על פו"ר להוליד בדומה להם זו"נ בחי' ו"ק מן השם ונשלם בהם אותיות הוי' ובזה ניתן להם ממשלה על כל הבריות אחר פו"ר שנשלמו אותיות השם וממנו הי' פחד על כל החיות והם הגינו שפיר על קין שהוא ותאומתו נולדו תחלה והם זו"נ והשלימו לאיש ואשה דאדם וחוה ד' אותיות הוי' והיינו וישם ד' לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו ובענין זה יבואר כי גם מה שאמר קודם לכן כל הרג קין שבעתים יקם הוא רמז אזהרה לחיות שלא יהרגו את קין לפי שיקם מהם ברמז שבעתים והיינו לפי שכ"ב אותיו' נתחלקו. לשבעתים אלקים בסדר אחס בטע גוף דכל הלק ומר זנשת הרי שבעתים מתחילין באותיות אחס ומסיימין באותיות זנשת נמצא כי א' דאחס סימנה "אדם נשלמת בשבעתים באות ז' דזנטת סימנה "זכר שהוליד אדם זכר דקין בדומה לו ואדם המוליד בסוד י' דשמא קדישא בחי' עולם אצילות וזכר הנולד בסוד ו' דשמא קדישא בחי' עולם יצירה ואם נחשוב אדם המוליד במלוי אותיותיו כדרך הולדה וזכר הנולד בפשוט אותיותיו הרי אל"ף דל"ת מ"ם זכ"ר מנין אצילו"ת יציר"ה והם בטול מנין שח"ל במלוי אותיותיו שי"ן חי"ת למ"ד ושוב ח' דאח"ס סימנה "חוה נשלמת בשבעתים באות כ' דזנשת סימונה לנקבה שהולידה חוה נקבה תאומת קין בדומה לה וחוה המולידה בסוד ת' עילאה דשמא קדישא בחי' עולם בריחה ונקבה הנולדה בסוד ה' תתאה דשמא קדישא בחי' עולם עשי' ואם נחשוב חוה המולידה במלוי אותיותיו כדרך הולדה ונקבה הנולדה בפשוט אותיותיו הרי חי"ת וא"ו ה"י נקב"ה מנין בריא"ה עשי"ה והם בטול מנין פתן במלוי אותיות פ"א תי"ו רו"ן והיינו על שחל ופתן תדרך משמעות על מרבה שנתבטלו במלואן הנוספו על שר שרשיהן ושוב ס' דאחס במלואה הוא סמך תרגום של עזר ונשלמת בשבעתים באתוון שית דזנשת והיינו כמבואר בזוה"ק שברמז סמך דעזר נעשו אדם וחוה סמוכים לגר לעולם והיינו ודאי בלדת שת ולמשתיתו של עולם וכן נאמר בו שת לי אלקים זר"ע אתוון לדת ו' בנים ובת בזיוג יעקב עם לאה שבאה אליו ע"י רמאות לבן והי' זה בדרך ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו כאשר דואגת לאה שלא תפול בגורלו של עשו לפי שהיו אומרים שני בנות ללבן ושני בנים לרבקה הגדולה לגדול והקטנה לקטן השלים לה לבן רצונה והביאה ברמאות ליעקב בלילה להוליד ממנה אלו ז' עדות ולפי שלדתן בדומה לנתיבות פליאות דחכמה שהם ל"ב ולשערים דבינה שהם נ' באה גם היא ברמז שם לב"ן ל"ב עם ן' ולפי שהיתה לאה בחלקו של עשו ויצאה מחלקו ברמאות לבן בלילה לכן נאמר אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל שנצא גם אנחנו מחלקו של עשו כמו שיצאה לאה ממנו בלילה והיינו לשון אלי קרא דמצינו לשון אלי אמרה לאה על זווגה עם יעקב כמו ילוה אישי אלי וכן אלי תבוא כי שכר שכרתיך ומרומז במלת משעי"ר מנין ד' קנ"ה דנוקבא שיצאה תחלה ומלות שמ"ר מ"ה מליל"ה שמ"ר מ"ה מלי"ל מנין א"ח פעם קנ"ה דדכר שיצא אחריו ולענינינו מרמזין זה בנוסח הקדושין מתחיל בתואר האשה הר"י א"ת מנין תרט"ז שמשלים לאות ד' דנוקבא מנין ד' פעמים קנ"ה דבינה שמולידה האשה בדומה לה ושוב בא התואר לאיש מקודש"ת ל"י בטבע"ת ז"ו מנין אלף שפ"ו שמשלים לאתוון א"ח דדכר מנין א"ח פעם קנ"ה דחכמה שמוליד האיש בדומה לו:
ועצם ב' פעמים קנ"ה דאיש ואשה מרומזין במנין י"ש שבתוכי שמותן ומזריעין מתוכיותן ונעשו לבשר אחד בסוד יברזל "בברזל "יחד "ואיש "יחד 'פני "רעהו הר"ת מנין י"ש ובברכת חתנים אמרינן שמח תשמח רעים האהובים מרומז בס"ת ברז"ל בברז"ל יח"ד מנין אהובי"ם ובס"ת ואי"ש יח"ד פנ"י רעה"ו מנין רעי"ם ומרומז גם בשמות אד"ם חו"ה מנין אהובי"ם וה' צרופין שונים שיש לשניהם מנין רעי"ם וכן ביחוס שניהם לבחי' זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר רומז רעי"ם מנין ר"ת "זה "שמי "וזה "זכרי ורומז אהובי"ם מנין ר"ת "לעלם "לדר "דר ועל ענין זה יש לכוון מה שהי' בתחלה השקל משקל ש"כ שערים כמנין ר"ת "זה "שמי "וזה "זכרי ובבית שני הוסיפו עליו שתות עוד ס"ד שערים מנין ר"ת "לעלם "לדר "דר להשלים רמז רעים אהובים הנ"ל ועל ענין זה אמרה רות שש השערים האלה נתן לי רימזה בזה ענין שעתידה להזדווג בבעז שיהי' רעים אהובים כרמז שש השערים היינו תוספת שתות על השערים דשקל ולפי שרמיזתן בראשי מלות זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר בזה תמצא שלימות אלו המלות במנין ש"ש השערי"ם:
והנה כל ו' צרופי אדם וחוה חושבן תוארי זכ"ר ונקב"ה שנתייחסו בהם, והנה בכללות שמות אדם וחוה זב"ז דהיינו חו"ה פעם אד"ם מנין תחנ"ה בסוד האשה אשר נתת"ה עמדי וא"כ בו' צרופין דאדם וחוה נשלם בכללותן זב"ז ו' פעמים תתנ"ה רווחין ממש מנין ו' צרופין דתואר זכ"ר עם כ"ד צרופין דתואר נקב"ה וכן ממש חושבן י' פעמים חת"ן כל"ה דילפינן שברכתן בעשרה מדכתיב ויקח בעז עשרה אנשים:
והנה. אדם וחוה היו חתן וכלה הראשונים ומרומז גבי ויבאה אל האדם ויאמר האדם זאת הפעם שנדרש במנין ויבאה שקשטה בכ"ד קשוטי כלה ואז נתקררה דעתו של החתן בה ויאמר האדם זאת הפעם הרי מלות ויבא"ה א"ל מנין כל"ה ומלות האד"ם זא"ת מנין חת"ן ולפי מה דאמרינן שבראו דו פרצופין ואח"כ חלקו שהרי כבר נאמר למעלה זכר ונקבה ברא אתם א"כ היו גם מתחלה חתן וכלה כאחד באדם וע"ז אמר לא טוב היות האדם לבדו היינו לא טוב היות חתן וכלה מתאחדין באדם לבדו וסימן לדבר היו"ת האד"ם לבד"ו מנין חת"ן כל"ה וראה כי טוב לחלקו להיות הכלה בפני עצמה בשביל שיהי' החתן מבקש הכלה שנאבדה ממנו ובמציאתה ימצא טוב כנאמר מצא אשה מצא טוב ולכן נאמר בה כי יקח כטעם וקח טוב ולכן כ"י יק"ח מנין מצ"א טו"ב, ואמנם מה שהחתן מבקש למצוא אבדתו אחת מצלעתיו ואחת בלשון יוני הוא הן כנדרש אתהן את אחת הרי ה"ן מנין כלה והחתן מבקש אותה כענין אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש והיינו ודאי בקשה בתפלה כענין שנדרש על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו אשה וכן נוסף חה"ן על כל"ה במנין אבק"ש והוא מנין י"ג פעמים א"ל דצלותא איהי רחמי לעורר י"ג מדות המתחילין מאל והוא שורש לכל המדות וקודם קריאת י"ג מדות נאמר אני אעביר ק"ל טובי על פניך בזה מעורר אותם למציאת אבדתו כי מצא אשה מצא טוב וענין זה רימז בעז לרות אם יגאלך טוב יגאל שישיג בך טוב ע"י י"ג אל כנ"ל משא"כ אם לא תהי' נחלקת ממנו לא יצטרך לבקשה ולא שייך בה מצא טוב והיינו לא טוב היות האדם לבדו כנ"ל, ולכן נרמז התחלקותו בו' פעולות ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה הרי ויק"ח מנין ד' פעמים א"ל ויקנ"ר מנין ט' פעמים א"ל ביחד הם י"ג פעמים א"ל הנ"ל, וזה שמקדש החתן את הכלה בטבעת ואומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו מלות הר"י א"ת מנין מלוי של ד' פעמים א"ל שבמנין ויקח ומלו"ת מקודש"ת ל"י בטבע"ת ז"ו מנין מלוי של ט' פעמים אל שבמנין ויסגר ולפי שכל שרשי אתוון בחי' דכר ומלוי של אתוון בחי' נוקבא לכן כאשר נוסף בחתן על כלה שרשי י"ג אל נשלמו מלואן בקדושין של הכלה: